זה איש המסתורין של תוכנית הגרעין האיראנית, פטרונו הנסתר של החלק הצבאי בפעילות העומדת בלב המתיחות במזרח התיכון. שמו מוחסן פאקריזאדה. מומחה לפיסיקה גרעינית, בן 50 ובעל דרגת גנרל במשמרות המהפכה - שלד השלטון האיראני - הוא עומד זה יותר מעשור בראש כל מרכיבי התוכנית לפיתוח ראש החץ הגרעיני. אפשר לומר שחייו מתנהלים במחתרת, כי איראן מכחישה נמרצות שיש לה שאיפה כלשהי לפתח נשק גרעיני.

בתור הרוח החיה בתחום הרגיש ביותר בתוכנית הגרעין, אין ספק שפאקריזאדה נמצא בראש רשימת המטרות של המוסד הישראלי, שאנשיו ניסו בשנים האחרונות להכשיל את התוכנית האיראנית בהתנקשות בחיי "המוחות" שלה ובביצוע פעולות חבלה. אין בכך חידוש. בתחילת 1981 ניהלה ישראל מדיניות דומה נגד תוכנית הגרעין העיראקית של סדאם חוסיין.

"מדענים עיראקים נחטפו ונעלמו ופיצוצים מסתוריים התרחשו", כתב סמואל לואיס, אז שגריר ארה"ב בישראל. התוצאה לא היתה מספקת מבחינת ישראל, כי ב-6 ביוני 1981 הושמד הכור באוסיראק בתקיפה אווירית, שארצות הברית לא קיבלה הודעה מוקדמת עליה.

מה חש פאקריזאדה אל מול המשבר הנוכחי, כשהשערות בדבר פעולה צבאית נגד אתרי הגרעין האיראניים רוחשות באוויר? מומחים מערביים מתארים אותו כ"אדם מנותק מהעולם החיצון, מוקף חומות ומלא גאווה על התמודדותו עם השטן הגדול - ארה"ב". יש האומרים שהוא נתון למעקב הדוק, גיבור חשאי של הישגים מדעיים ואסיר מערכת השלטון האיראנית, שמאדירה יותר ויותר את הצבא.

הוא שייך לדור משמרות המהפכה רב העוצמה, שתפישת עולמו חושלה בימי שפיכות הדמים הקשה של מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80, כשבגדאד נהנתה עדיין מתמיכת המערב. באותה תקופה החייתה איראן את שאיפות הגרעין שלה, שהוקפאו לאחר המהפכה של 1979. מנהיגי הרפובליקה האיסלאמית התכוונו להשתמש בתוכנית הגרעין, בסיוע פקיסטאני חשאי, כדי לבנות נשק-על, שנתפש כערובה מוחלטת להגנה על המדינה והמשטר.

הסוואה

זה עשור שפאקריזאדה הוא העכביש החמקן בלב הרשת הגרעינית של איראן. איש לא ניסה עד כה לפגוש אותו לצורך דיון מעמיק, מלבד אולי היינונן, שעמד בראש צוות הפקחים הבינלאומיים באיראן בין 2003 ל-2010. מאוניברסיטת הרווארד בארה"ב, שם הוא עובד כיום, הסביר המומחה הפיני בשיחת טלפון כי "גישה לראש התוכנית היא הכרחית", אם רוצים לשפוך אור על הפעילות האיראנית.

זה שנים שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית (סבא"א) דורשת, לשווא, ליצור קשר עם פאקריזאדה. לדברי היינונן, הוא יהיה "מופתע מאוד" אם נציגי הסוכנות ששהו באיראן מ-29 בינואר ועד 1 בפברואר לא נתקלו באותה "חומת סירוב". זאת, לדבריו, בעיקר משום שהמשטר מאשים את סבא"א בחשיפת המדענים לסכנת התנקשות, שכן שמותיהם פורסמו בדו"חות הסוכנות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ" ישירות אליכם

בדו"ח האחרון שלה הראתה הסוכנות בעזרת גרפים, כיצד שימר פאקריזאדה לאורך השנים את התפקיד הראשי בתוכנית הגרעין הצבאית. הארגון שונה בכל פעם שהתעורר הצורך להסוותו מחדש. מאז הפלישה לעיראק ב-2003, כשאיראן חששה מכוונות ממשל בוש, גם הוחלט להשעות פעילויות חשאיות ולהסוות טוב יותר פעילויות אחרות. מעולם לא נרשמה עצירה מלאה וממושכת של התוכנית הצבאית. היה רק שינוי קל לאחר הפסקה.

בספטמבר 2008, לדברי היינונן, "האמנתי שאפגוש אותו. זו היתה נסיעתי האחרונה לאיראן. שאלתי ‘איפה הוא?' וענו לי ‘הוא מחכה להזדמנות לדבר אתך'". גולאם אגאזאדה, ראש סוכנות הגרעין האיראנית, הצד הלא חשאי של התוכנית, "חשב שיוכל לארגן לי שיחות, אבל מישהו הפריע. בגלקסיית השלטון האיראני, היו בלי ספק גורמים שהחליטו ש'האדם שיודע יותר מדי' חייב להישאר מחוץ לטווח השגה".

במשרדו, המכונה "אורכידאה", על שם הרחוב שבו הוא נמצא, שקד פאקריזאדה בין 2000 ל-2003 על "פרויקט 111", המתמקד בייצור ראש חץ גרעיני. תוכנית הגרעין האיראנית קיבלה את השם "אמאד". החל ב-2003-2004 הוא נאלץ לפזר את צוותי המדענים שלו באוניברסיטאות ומכונים המשמשים כיסוי. התוכנית קיבלה את השם "סאדאת". באותה תקופה צולם סרטון וידיאו של שלוש דקות, שבו מוצג באופן סכמטי, על רקע נעימות מהסרט "מרכבות האש", פיצוץ גרעיני. זהו סרטון תדמית, שנועד לאנשי ההנהגה האיראנית.

חשיבות תפקידו של פאקריזאדה עומדת בסתירה לשתיקה הרשמית שאופפת את האיש. הדבר מזכיר את החשאיות המוחלטת סביב רוברט אופנהיימר, שפיתח בשנות ה-40 את הפצצה הגרעינית של פרויקט מנהטן בלב מדבר ניו מקסיקו. זוכרים היטב את מצב רוחו של "אופי", שאמר להארי טרומן יום לאחר הפצצת הירושימה, "אדוני הנשיא, ידי מגואלות בדם". איש אינו יודע כמובן מה חושב פאקריזאדה, אלא אם כן מדובר באובססיה שלו שלא להיכשל.

ב-2003 התקשה לקבל את הדרישה להשעות זמנית מחקרים מסוימים. משקיפים המכירים את הנושא אמרו שיש חשש שהגבלת תחומי האחריות של פאקריזאדה תיצור מעין אוטונומיה של הפעילות הטכנית, דבר שיקשה עוד יותר על השגת הסכם עם המערב לפתרון התסבוכת הגרעינית. הביזור הזה, שפיתח המנגנון המדעי-צבאי האיראני, מזכיר, לא בלי אירוניה, את צרפת של הרפובליקה הרביעית: שם, פיתוח נשק-העל התנהל כמעט ללא פיקוח פוליטי. רק לאחר 1958 החליט דה-גול החלטה חד-משמעית.

חאן איראני

בניגוד לאופנהיימר, פאקריזאדה אינו נחשב מדען גאוני. איש אינו יודע אם פירסם מאמרים. מעל לכל, הוא מנהל טוב, שעובדים תחתיו כ-600 מומחים בכתריסר מחלקות. למארק פיצפטריק, בעבר בכיר בממשל קלינטון וכיום מומחה במכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים בלונדון, יש דימוי טוב יותר: "אפשר לכנות את פאקריזאדה עבדל קאדר חאן האיראני, על שם המהנדס שהוא אבי הנשק הגרעיני הפקיסטאני". זאת, לפי פיצפטריק, משום שפאקריזאדה היה מעורב מאוד גם בפיתוח הטכנולוגיות הקשורות לפצצה, וגם במאמצים לרכישת המרכיבים הדרושים לתוכנית בחו"ל.

חאן החל את הקריירה שלו בשנות ה-70, כשגנב תרשימים של צנטריפוגות ממפעל "אורנקו" בהולנד. בהמשך הקים רשת לסחר לא חוקי בחומרים גרעיניים; איראן היתה לקוחה מובילה שלו בשנות ה-80.

האם נפגשו פעם שני אנשים אלה? האם קינא פאקריזאדה בתהילתו של חאן? לאחר הניסוי ב-1998, שחשף את יכולותיה הגרעיניות של פקיסטאן, הפך חאן גיבור לאומי בארצו. האופוריה התפוגגה בחטף ב-2003, כשחאן התוודה פומבית על מכירת טכנולוגיות מחוץ לפקיסטאן, ושילם על כך במעצר בית ארוך. אחד ההבדלים בין פאקריזאדה לחאן הוא שעד כה אין עדות לכך שהאיראני ניסה להפיק רווח אישי ממכירת הידע שברשותו למדינות אחרות.

מה שמשותף לשניים הוא התיעול של הישגיהם לכיוונים פוליטיים בידי אחרים: בידי שושלת בהוטו בפקיסטאן, החל משנות ה-70; ובאיראן בהחלטות שקיבלו מאז 1987 חומייני, רפסאנג'אני וחתאמי, לפני שמשמרות המהפכה - שומר הסף של השלטון וקליקה כלכלית ששולחת זרועות תמנון לכל עבר - כוננו, תוך סכסוכים במחנה השמרני, הגמוניה מעיקה משלהם.

מוחסן פאקריזאדה - שהוא עצמו מהווה מאז 2007 מטרה לעיצומי האו"ם - הופך להתגלמות הזרם האיראני הסוחף אותו והעשוי גם לשחוק אותו. לא נחשף שום תצלום שלו, לפחות לא תצלום שאפשר לוודא את אמיתותו. צריך אם כך לדמיין אותו: אולי צללית חמקנית נחבאת בבניינים המודרניים וחסרי הייחוד, בין ערוגות הפרחים באוניברסיטת מאלק אשתאר בטהראן, אחד מאתרי מחקר הגרעין העיקריים הפועלים בחסות הצבא; או שמא, בחשאיות רבה עוד יותר, הוא חומק אל מתחם מעברו השני של הרחוב, אתר הנקרא מוג'דאן, שהפך בפברואר 2011 למטה הכללי שלו.