ברק אובמה נבחר ב-2008 כנשיאה השחור הראשון של ארצות הברית, על רקע הצטברות לא סבירה של נסיבות חריגות: קריסת הכלכלה האמריקאית, מלחמה לא פופולרית בעיראק, נשיא מכהן שהפך למאוס, יריב מבוגר עם סגנית שנויה במחלוקת וגם, כמובן, קסם אישי ומסר מלהיב, שהעמידו לרשותו של אובמה כמויות אדירות של כסף וגדודים של מתנדבים מסורים.

האם אובמה היה נבחר אלמלא התקיימו כל המגמות האלה במקביל? ייתכן. האם היה נבחר בלי רובן? ספק גדול. אובמה היה זקוק ל"סערה מושלמת" כדי לגבור על דעות קדומות ולחולל מהפך תודעתי בקרב הציבור האמריקאי. עוצמת הטינה כלפיו היום מורה, גם אם הם לא יודו בכך, שאמריקאים רבים עדיין אינם משלימים עם העובדה שנשיאם הוא שחור.

עד כה האמינו הרפובליקאים שהנסיבות ב-2012 שונות לחלוטין: זיכרון כהונתו הבעייתית של ג'ורג' בוש נמוג, המשבר הכלכלי נזקף כבר לחובתו של אובמה והכריזמה של הנשיא כבתה מן הרגע שנכנס לבית הלבן. הרפובליקאים בחנו את אחוזי שביעות הרצון הצוללים של הנשיא, במיוחד במדינות מפתח שבלעדיהן אי אפשר לנצח, והאמינו, עד לא מזמן, שהדרך לבית הלבן סלולה וכל מה שצריך זה למצוא מועמד מתקבל על הדעת.

בחירות 2012: סיקור נרחב | עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות אליכם

אבל אז באה עונת הפריימריס ועננים קודרים החלו לכסות את השמים: הכלכלה הראתה סימני התאוששות, אובמה החזיר לעצמו את הביטחון העצמי והרפובליקאים מצאו עצמם נעים ונדים בין מועמדים בלתי מלהיבים בעליל, כפי שקרה שוב השבוע כשהמטוטלת נעה בפתאומיות לכיוונו של ריק סנטורום. חמור מכל, הרפובליקאים נלכדו בתוך מנגנון של "השמדה הדדית מובטחת", כשלמעלה מ-90% מעשרות מיליוני הדולרים המוזרמים לטובת המועמדים על פי חוקי המימון החדשים, מוקדשים לניגוח הדדי והרסני. אין פלא שבסקר חדש של ה"וושינגטון פוסט", שניים מכל שלושה אמריקאים אומרים על המוביל, מיט רומני, שככל שהם יודעים עליו יותר, כך הם אוהדים אותו פחות.

סימן מובהק לעצבנות הרפובליקאית נראה השבוע בתגובה לפרסומת של חברת קרייזלר, שהוקרנה במחצית של הסופר-בול ושבה הופיע קלינט איסטווד על רקע תמונות מתעשיית המכוניות של אמריקה - שניצלה בזכות הסיוע של אובמה - כשהוא אומר "אמריקה לא תוכרע. עוד מעט תתחיל המחצית השנייה שלנו". הרפובליקאים ראו בכך פרסומת סמויה לאובמה, ואיסטווד, האייקון האמריקאי האולטימטיבי וגיבורם של השמרנים מאז ימי "הארי המזוהם", הפך לפתע בפי מבקריו ל"משת"פ" ול"פראייר".

אבל לא לטעות: מצבם של הרפובליקאים רחוק מלהיות אבוד. לציבור יש זיכרון קצר ועד הקיץ סביר שישכח את הפיאסקו של הפריימריס; הכלכלה, לדעת רוב המומחים, לא תתאושש במהירות שיועצי אובמה היו רוצים; מיליארדרים שמרנים מבטיחים להזרים סכומים בלתי נתפשים כדי להביס את הנשיא שנוא נפשם; ודי באירוע בודד - כמו התעקשותו השנויה במחלוקת של אובמה לכפות על מוסדות קתוליים לממן אמצעי מניעה לעובדיהם - כדי להצית מחדש את רוח הקרב שנשאה את הרפובליקאים לניצחונם המוחץ בבחירות לקונגרס ב-2010.

האמת הבסיסית נותרה כשהיתה: בחירתו של אובמה נגדה את חוקי הטבע של הפוליטיקה האמריקאית ולכן בחירתו מחדש גם היא אינה לגמרי סבירה. אבל הרפובליקאים מביטים עכשיו בברומטר בחשש גובר, שמא שוב מתקרבת סערה יחידה במינה, בדיוק ברגע הכי פחות מתאים. *