בתור הכנה לערוץ הטלוויזיה המיוחד לכלבים, החליטה נרי להזמין אותי לצפות איתה בטלוויזיה בתוכנית "האח הגדול". מה אני אגיד? נדהמתי, בעיקר כשראיתי את איתם, שזה כמו איתן אבל עם מ"ם בסוף, ונרי אומרת שזה כמו שמעום וזבולום שככה היא קראה לתאומים שלה כשהם עוד היו אצלה בבטן. איתם הוא הבחור הכי נחמד בתוכנית, אבל בכל זאת אני כמעט התפלצתי כשפתאום אני רואה, על המסך, שליד איתם יש גם כלב, כלב נחייה מסוג גולדן רטריבר או לברדור רטריבר. מאוד מאוד מתאים למזל שלי, שאם כבר לוקחים כלב לתוכנית ריאליטי, זאת לא אני.

בטח אתם אומרים, תראו מי שמדברת, הכלבה הכי מפורסמת בתל אביב מאז שוקי הי"ד של ארז טל יבדל"א וסיגלית נוחה עדן של אורנה בנאי, אחת שיש לה טור בעיתון וכבשה על שמה. אבל זאת בדיוק הבעיה שלי, החשיפה שלי מוגבלת בסופו של דבר לאנשים שקוראים את "הארץ", ואני, תסלחו לי, מעוניינת בחשיפה יותר נרחבת, אני כמו יאיר לפיד, רוצה לדבר עם כל העם.

אבל איכשהו די ברור לי שגם כשיקימו ערוץ מיוחד לכלבים כאן בארץ, אין סיכוי בעולם שיתנו לי להגיש תוכנית חדשות בפריים טיים. ראשית, יש העניין הזה עם התלתלים. בטלוויזיה לא אוהבים תלתלים, זה ידוע, אלא אם כן את מופיעה בתוכנית בוקר. שנית, יש העניין הזה עם צבע השיער, מלח-פלפל מותר רק לג'ורג' קלוני וליאיר לפיד, לנקבות אסור. חוץ מזה, בטח יגידו עלי שאני מזוהה עם פלח מסוים באוכלוסייה, וזה שכבר התקוטטתי עם הכלבים הכי מקושרים בגינות תל אביב בטח לא ייתן לי כלום.

אז תגידו: טוב, תלכי להגיש תוכנית בוקר. האמת, יש לי את הכישורים לזה. אני קמה מוקדם במילא, קטן עלי לקרוא כותרות עיתונים ולדבר על גידול גורים, אז מה אם לא היו לי כאלה אף פעם, ולא אכפת לי אפילו לקדם את התוכניות האחרות שיהיו בערוץ, אלו שכדי להנחות אותן בטח יקחו איזו פודלית גזעית, אייריש סטר, סמויאד ושאר היפיופים. תאמינו לי, אחרי תספורת אני יפה לא פחות מכל שנאוצרית או טריירית גזעית, אבל תמיד באים אלי בטענות שאני לא משדרת רוך, ורוך זה הכרחי בתוכניות בוקר.

מה שעוד עובד נגדי הוא שכל אחד יודע שיש לי חוש הומור מה זה מפותח, וזה ממש מפריע כשרוצים להגיש, למשל, תוכנית עצות. אני יכולה הרי באמצע להתנהג כמו נרי, שפעם כשהיא הלכה לתוכנית כזאת והיה לפניה איזה מנתח פלסטי שדיבר על ניתוח לעיצוב מחדש של הערווה הנשית (בחיי נרי!) היא הציעה לו שישקול לפתור את הבעיה על ידי עיצוב מחדש של המבושים הגבריים או סתם באמצעות איפור קבוע.

אבל תאמינו או לא, בכל התחומים החשובים לתוכנית כזאת אני ממש טובה. אני מצוינת במציאת אוכל. לא רק בגינה ועל המדרכה, אלא בכל בית שאני מגיעה אליו. למשל, בבית של ענת'לה, איך שאני מגיעה, מיד אני מחסלת את האוכל מהקערה של ג'ס ואחר כך גם לוקחת לו את העצם למשחק ומכרסמת אותה לפני שאני מתלבשת על המזרן המיוחד שלו. אצל מנואלה, שאגב מאוד מחבבת אותי, אחרי שהחתול שלה בורח מיד אני אוכלת את האוכל שלו וגם מצטיינת בהוצאת אוכל מהפח. בבתי הקפה אני תמיד מקבלת נשנושים מזרים. נרי אומרת שכשהיא היתה ילדה אמרו לה כל הזמן לא לקחת ממתקים מזרים, ואילו אני הולכת לזרים ועושה להם חינדלעך כדי שיתנו לי אוכל. אבל אני מתארת לעצמי שאת הנישה של תוכניות אוכל ייתנו בטח לכלב של אהרוני או של חיים כהן.

על תוכניות פרה-פריים טיים אין בכלל מה לדבר. אני עדיין לא מבוגרת מספיק כדי להיחשב לדיווה שעושה קאמבק, ולא מספיק צעירה ובלונדינית כדי להיחשב לצעירה ובלונדינית.

דווקא לתוכנית טיולים אני מאוד מתאימה. אני אוהבת להסתובב בכל מקום, בים, בגן העיר, בשדרות של תל אביב, בחצרות של בתים הרוסים, פעם אפילו מצאתי גוויה של חתול! אבל די ברור לי שמי שתקבל את התוכנית בטח תהיה אחת שיש לה קשרים, שלא מאיימת על הזכרים בגינה סתם מפני שהיא גדולה, עקשנית ונבחנית אבל בתוך תוכה פנימה, כל מה שהיא מבקשת זאת קצת אהבה.

כן, כן, אני יודעת. כבר היו לי שתי הופעות בטלוויזיה. אחת בתוכנית שהיתה לנרי בערוץ 24, היא נתנה לי שם בסיום דקה שלמה של זמן מסך. כולם אמרו שהייתי הורסתתתת וכתבו לה שאני מלכה ונהדרתתתת, כמו שכותבים לה בכל פעם שהיא מעלה תמונה שלי לפייסבוק, ואחר כך גם הוזמנתי לתוכנית "מלכות השבת" וגם שם מאוד התפעלו ממני ובעיקר ירדנה ארזי שהיא נשמה אבל גם שחר סגל הכפרה, אפילו שהיא יותר טיפוס של חתולים. אבל, כמו שקורה אצלי תמיד, כל דבר שנותנים לי אני מצליחה בו, אבל איכשהו אחר כך אין לו המשך.

לא צריך להיות מחוננת כמוני כדי להבין שהפתרון היחיד הוא השתתפות בתוכנית ריאליטי. תגידו לי, מה אני אשמה שנרי לא עיוורת אלא סתם אהבלה שלא שומעת באוזן אחת אבל לא רואים את זה עליה? מה זאת האפליה הזאת של כלבים על פי הייחוס של הוריהם? מה זה כאן, בית ספר לאמנויות? גל"צ? כולה ריאליטי.

neril@haaretz.co.il