המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

זוכרים את אוניית המעפילים "סטרומה"

חולון, שהנציחה בכיכר את האונייה, זוכרת את הנופלים גם 70 שנה אחרי שטבעה בדרכה מרומניה לישראל ב-1942

אוניית המעפילים סטרומה, שעשתה את דרכה מרומניה לארץ ישראל ב-1942, נכנסה לספרי ההיסטוריה בנסיבות עגומות למדי. 768 המעפילים שהיו על סיפונה טבעו לאחר שהופגזה. אדם אחד בלבד נותר בחיים. היום ימלאו 70 שנה לטביעה, שהיתה האסון הימי הגדול ביותר בתולדות מפעל ההעפלה והאסון הימי האזרחי הכבד ביותר במלחמת העולם השנייה.

"מוקדם בבוקר, צוללת סובייטית ירתה עלינו טורפדו. הספינה התאדתה מסביבי, מיד נהרגו כ-500 נוסעים. אני הוטחתי אל הים עם כמה מאות אחרים. במשך 36 השעות הבאות אף אחד לא בא לעזרתנו. כולם מתו, כולם, חוץ ממני" - כך נזכר החודש דוד סטוליאר, הניצול היחיד מהאסון.

סטוליאר, בן 89, מתגורר בארצות הברית. את זיכרונותיו העלה על הכתב לבקשת עיריית חולון. ביום רביעי בערב יוקראו קטעים נבחרים מהם בטקס זיכרון שתקיים העירייה בתיאטרון חולון, במלאות 70 לאסון, לפי התאריך העברי שבו טבעה האונייה, ז' באדר. לפי המסורת, התאריך הזה הוא גם יום מותו של משה רבנו, שמקום קבורתו לא נודע.

כיכר סטרומה בחולון
כיכר סטרומה בחולון. צילום: אלון רון

חולון היתה מועצה מקומית צעירה בת שנתיים כשאירע האסון הימי. באותם ימים תוכננה הקמת כיכר חדשה ביישוב. טביעת "סטרומה" והרגשות העזים שעוררה בקרב התושבים הביאו את אנשי המועצה לקרוא לכיכר על שם האונייה.

"הם ביקשו בכך להביע את מחאתם נגד השלטון הבריטי, שהיה עוין למפעל ההעפלה, ולציין את זכרם של הנספים", אמר השבוע רמי אהרוני, מנהל הפרויקטים בעירייה שמתפקד גם כהיסטוריון העירוני.

לאחר שהוחלט על השם, יזמה המועצה תחרות אדריכלים לעיצוב הכיכר החדשה. הזוכה היתה האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שהציעה כיכר דומה לכיכר דיזנגוף בתל אביב, שנבנתה בתכנונה שמונה שנים לפני כן. ב-1968 הוצבה בכיכר גם מצבה לזכר הנספים: אבן גדולה בגובה שישה מטרים שפיסל הפסל אנדרו רבס, ניצול שואה ותושב העיר. לטקס חנוכתה באו מאות קרובי משפחה של הנספים באסון.

"בשבילי כיום, הימים האלה עברו. אני משאיר את מה שקרה לאלוהים ולספרי ההיסטוריה", אומר סטוליאר, שהסכים לבקשת "הארץ" לפרסם את זיכרונותיו לפני הטקס. "ביום זה אני לא שופט את כל אלה שהיו אחראים לטרגדיה. במקום זה אני בוחר לזכור את אלה שהלכו מאתנו ולהביע הערכה ותודה לאלה שעזרו לי לשרוד".

סטרומה היתה אחת מ-141 אוניות מעפילים שעשו דרכן לארץ ישראל בין 1934 ל-1948, ועל סיפוניהן יותר ממאה אלף איש. כ-2,000 מהם לא שרדו את הדרך וטבעו לפני שזכו להגיע ליעדם.

מצבה הפיסי של סטרומה היה רעוע עוד לפני שהפליגה לדרכה. במקור היא שימשה להובלת בקר על נהר הדנובה, ואסור היה להעלות עליה יותר ממאה נוסעים. גם התנאים התברואתיים והבטיחותיים על סיפונה היו קשים מנשוא. למרות זאת, ב-12 בדצמבר 1941 היא יצאה מנמל קונסטנצה ברומניה לארץ ישראל, ועל סיפונה 769 מעפילים. תוכניתם היתה להגיע לאיסטנבול ולקבל שם אשרות כניסה לארץ ישראל. כך קיוו להימלט מהמשטר הפשיסטי ברומניה ומהגורל של שאר יהודי אירופה שנרצחו בידי הנאצים.

דוד סטוליאר
דוד סטוליאר.

אחד הנוסעים על סיפונה היה סטוליאר, אז בן 19. הוריו התגרשו בילדותו. אמו התגוררה בפאריס ואביו ברומניה. "היא אהבה אותי כל כך ולכן שלחה אותי לבוקרשט, לחיות עם אבי, כי חשבה ששם יהיה בטוח יותר. היא צדקה", הוא אומר. כמה חודשים לאחר מכן נעצרה אמו ונמסרה לגסטפו. בהמשך נרצחה בתאי הגזים באושוויץ.

ערב ההפלגה הלך יעקב סטוליאר, אביו של דוד, לבית הכנסת בבוקרשט לקבל את ברכת הדרך מהרב צבי גוטמן. שנה לפני כן, בדרך נס, ניצל גוטמן מהטבח שנעשה ביהודי העיר. שני בניו נרצחו לעיניו. היריות שנורו אליהם החטיאו אותו והוא נותר בחיים, מוקף ערימה של עשרות גופות. "הוא נחשב מאז לסמל קדושה, היחיד שהצליח להינצל מכדורי המרצחים. אין לנו ספק שהברכה שנתן לסטוליאר הועילה לבנו להינצל מהאסון הגדול הזה", אמר השבוע נכדו של הרב, הרב אלחנן גוטמן.

"אבי שילם מחיר עצום בעד כרטיס לסטרומה. מקביל אולי לאלף דולר היום. הוא תפר לי חגורת כסף מעור וקנה לי מעיל עור כבד. שני אלה עזרו לי לשרוד. הוא בכה מרות כשעזבתי. הודות לאבי שרדתי את אימי השלטון הפשיסטי ברומניה, שהיה בעל ברית של גרמניה הנאצית", מספר סטוליאר.

האונייה יצאה לדרך, אך בלב ים היתה תקלה במנועים שלה, ורק במאמץ רב היא הגיעה לנמל הטורקי. האשרות המיוחלות לא המתינו לנוסעים, והם נכלאו בספינה בתנאים קשים במשך כעשרה שבועות. "השלטונות הטורקיים החזיקו אותנו כשבויים על האונייה. היינו נואשים לברוח", אומר סטוליאר.

לבסוף, ב-23 בפברואר 1942, נגררה סטרומה על ידי משטרת החופים הטורקית לים הפתוח. "המשטרה הורתה לנו לרדת לסיפון התחתון, שהיינו צפופים בו כמו סרדינים. התנגדנו וזרקנו כמה שוטרים לים של איסטנבול. תגבורת הגיעה ואנשיה הכו אותנו באלות. הם חתכו את העוגן וגררו את הסטרומה אל מחוץ לנמל איסטנבול, לעומק הים השחור. הספינה נותרה ללא מנוע פועל, עוגן, מכשיר רדיו, אוכל או מים", מספר סטוליאר.

אור ליום 24 בפברואר הופגזה האונייה בידי צוללת סובייטית, שחשבה שהיא אוניית אויב. סטוליאר, הניצול היחיד, שרד לאחר שאחז בגוש עץ שניתק מהסיפון ובזכות המעיל העבה שלבש, שהגן עליו מהקור המקפיא. סטוליאר נשאר במים במשך כל הלילה. רק לאחר 24 שעות הגיע הסיוע המיוחל: סירת דייגים טורקית שמשתה אותו מהמים אל החוף.

תלאותיו לא הסתיימו אז. שוטרים טורקים לקחו אותו לחקירה משפילה ואסרו אותו. רק לאחר כמה שבועות הוא שוחרר, חסר כל, ללא תעודות, במדינה זרה. בסיוע הקהילה היהודית המקומית קיבל תעודת מעבר וחצה את הגבול ללבנון, משם עשה את דרכו לחיפה.

שנה לאחר מכן התגייס סטוליאר לצבא הבריטי ולחם בצפון אפריקה. ב-1945 התחתן בבית הכנסת בקהיר. עם שחרורו מהצבא הבריטי חזרו בני הזוג לארץ, שם התגייס לצה"ל. במלחמת העצמאות לחם כמקלען בצפון. בהמשך עבד בחברת נפט, ששלחה אותו ליפאן עם אשתו ובנם הקטן. לאחר מותה בטרם עת, מהתקף לב, הוא עבר לארה"ב, שם נישא בשנית. היום הוא מתגורר במדינת אורגון.

"כאן באמריקה הסטרומה היא עוד הערת שוליים בהיסטוריה", אומר סטוליאר. עם זאת, לדבריו, "זמן הזעם שלי חלף. כמו שכתוב, ‘כל דבר בעתו'. עכשיו הזמן בשבילי להתאבל, להירפא, לחבק ולאמץ, ולהעביר את זיכרונותי לבני הדור הבא - למען יזכרו ולא ישכחו". *




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 אנו זוכרים ומתעדים מאגר המידע לתולדות ההעפלה עתלית
  • 12:45
  • 25.02.12

מחנה המעפילים עתלית הינו המקום המרכזי לתיעוד וחינוך לתולדות ההעפלה.
במחנה קיים מאגר מידע האוסף ומוסר מידע בנושא ההעפלה והמעפילים עצמם שהגיעו בדרכי הים, האוויר והיבשה. כל מי שנמצא בידו מידע על מעפילים או שהיה בעצמו מעפיל, אנא התקשרו עמנו.
בברכה, צוות מאגר המידע 04-9542218
shimurm@netvision.net.il

02 תמיד זוכרים את סטרומה ופטריה-האזינו לשירו של אורלנד באתר "זמרשת" מיכל מירושלים
  • 15:37
  • 25.02.12

אם הופלנו לא נבהלנו על כל פטריה וסטרומה וכו'

03 סיפורה של סטרומה לא נופל מסיפורה של הטיטאניק צפריר
  • 16:10
  • 04.03.13

אחד מסיפורי ההעפלה הכי נוראיים והכי מדהימים ששמעתי בחיים!

פרוייקטים מיוחדים