המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

קשיי הבנה: על עמדת ארה"ב בעניין תקיפה באיראן

בעינה עומדת השאלה האם איראן תפרש את חוסר הנחישות של ארה"ב כאות לכך שהיא יכולה להמשיך בתוכנית הגרעין שלה, או שמא תלך בדרכה של קוריאה הצפונית ותיכנע לסנקציות נגדה

מה חושבת ארצות הברית על תקיפה צבאית, ישראלית או אמריקאית, של אתרי הגרעין האיראניים? התנגדותו של ממשל אובמה להפצצה, בוודאי לנוכח צירוף הנסיבות של החודשים הקרובים - סנקציות חריפות יותר, שנת בחירות בארה"ב, חשש למשבר נפט עולמי - ידועה. אבל באילו נסיבות תתמוך ארה"ב בהפצצה (או תגבה בדיעבד תקיפה ישראלית), מעבר למלמול הקלישאה המקובלת בדבר השארת "כל האופציות על השולחן"?

התשובות לשאלה המהותית הזאת תלויה בזהותם של הדוברים מטעם הממשל. לעתים נדמה שיותר מזה, היא תלויה במועד שבו היא ניתנת. שר ההגנה, ליאון פאנטה, למשל, שולל מכל וכל תקיפה בימי ראשון, שלישי וחמישי, אבל מביא בחשבון הפצצה ישראלית ומפגין קו נוקשה יותר כלפי איראן בימי שני, רביעי ושישי. מקובל להתלונן על הפטפטת של בכירים ישראלים, ובראשם שר הביטחון אהוד ברק (זו שמפרנסת יפה גם את הכותבים של "ארץ נהדרת"), אבל נדמה שהקשקשת האמריקאית לא נופלת ממנה בהרבה.

לא רק פאנטה מדבר את עצמו למוות. השבוע נדרש לעניין גם ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, הגנרל מרטין דמפסי. בשימוע בסנאט טען דמפסי כי לא המליץ לישראל שלא לתקוף באיראן, עשרה ימים בדיוק אחרי שאמר לסי-אן-אן... ובכן, כי תקיפה ישראלית כעת תהיה "צעד לא נבון". ליתר ביטחון, כמובן, הזכיר הרמטכ"ל האמריקאי לסנאטורים כי "כל האופציות על השולחן".

ראש המטות המשולבים של ארה"ב, גנרל דמפסי
דמפסי. מדבר את עצמו למוות. צילום: אי–פי

ההצהרות האמריקאיות הרשמיות מלוות מדי יום בהדלפות, רבות מהן סותרות, של פקידים בבית הלבן, בפנטגון ובמחלקת המדינה לכלי תקשורת מרכזיים. הסתירות משקפות כנראה בלבול כללי בממשל אובמה, בתקופה מורכבת במיוחד. כמעט שלוש שנים אחרי נאום הבשורה הגדולה של הנשיא לעולם הערבי בקהיר, המזרח התיכון כמרקחה - והאמריקאים מזגזגים בהתאם. פעם אחר פעם הם מבהירים את עצמם, מתקנים ואחר כך שוב משנים כיוון.

להתפתלויות סביב איראן קדמו תפניות דרמטיות בגישתה של וושינגטון לשלטונו של חוסני מובארק במצרים (שננטש לאנחות בידי הממשל) ולשימוש בכוח להפלת משטרו של מועמר קדאפי בלוב (רוסיה סבורה עדיין כי רומתה בידי ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות, באופן שהכשיר לבסוף קמפיין הפצצות מסיבי בניגוד לדעתה). כעת נרשם גמגום מתמשך גם בשאלה מהי מידת הסיוע שיש להעניק לארגוני האופוזיציה בסוריה.

ישראל אינה מסתכלת על התהליכים הללו בשוויון נפש. אף שהשאלה אם לתקוף צבאית באיראן בחודשים הקרובים עודנה נתונה במחלוקת חריפה המפלגת את הצמרת הישראלית, הרושם בירושלים הוא שההצהרות הרבות והסותרות של בכירי הממשל אינן משרתות את התכלית המרכזית - הגברת הלחץ על טהראן. מקור מדיני בכיר אמר ל"הארץ" כי חלק ניכר מההכרזות הפומביות של האמריקאים יוצרות אצל האיראנים תחושה שעדיין אין איום אמיתי של המערב על תוכנית הגרעין שלהם, ולכן גם אין צורך להפסיקה.

הבכיר הוסיף: "אם ארצות הברית לא תשדר נחישות לאורך כל הדרך, הן בסנקציות והן באיום בפעולה צבאית, טהראן עלולה להבין מכך בטעות ש-2012 היא שנה אבודה לקהילה הבינלאומית ושתוכנית הגרעין יכולה להתקדם כרגיל. כרגע, בעיקר בגלל המסרים הסותרים של הממשל, האיראנים מניחים ששום דבר צבאי לא יקרה עד הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר הקרוב. הם סבורים שהממשל חושש מתקיפה בגלל הסכנה של עליית מחירי הדלק ושישראל לא תזוז בלי אור ירוק מוושינגטון. איראן לחוצה יותר מבעבר, בגלל הסנקציות, אבל בלי חזית אחידה ונחושה נגדה היא לא תיסוג מעמדתה באשר לגרעין".

חיבוק חם

שר הביטחון, אהוד ברק, יצא השבוע לביקור בזק בוושינגטון ומיהר לחזור לארץ כעבור יומיים, כדי להכין את עצמו לפרסום טיוטת דו"ח המבקר בפרשת הרפז ביום ראשון. ברק, המוביל את הקו הנצי בהנהגה הישראלית באשר לאיראן, קיווה לשמוע יותר הבנה אמריקאית למינוח החדש שהכניס לשיח הבינלאומי: "מרחב החסינות", אותו מועד שבו יצליחו האיראנים להסתיר די אמצעי העשרה מתחת לפני הקרקע, באופן שיסכל מכאן ואילך שיבוש ממשי של תוכניותיהם באמצעות תקיפה. ספק אם ברק זכה בוושינגטון להבנה כזאת. בשבוע הבא יהיה זה תורו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנסות את מזלו שם. בניגוד לביקור הקטסטרופלי של נתניהו אצל אובמה בוועידת אייפא"ק הקודמת, במאי אשתקד, הפעם מצפה לראש הממשלה חיבוק חם. בכל זאת, מדובר בשנת בחירות.

אובמה נואם, הערב
אובמה. הכל חוץ מ"אור ירוק". צילום: אי–פי

הקריצה לקול היהודי אינה השיקול היחיד של אובמה, שינאם גם הוא בוועידה זו השנה השנייה ברציפות. וושינגטון תעשה בחודשים הקרובים כל שביכולתה כדי לגרום לירושלים להרגיש שהיא מקבלת את כל מה שהיא רוצה, כמובן פרט ל"אור ירוק" אמריקאי להפצצה ישראלית. מדובר, לצד הבעות התמיכה הפומביות, בחיזוק מערכות ההגנה המשותפות והרחבת התרגולים של שני הצבאות. בין המועמדים הרפובליקאים לנשיאות אף מתגבשת תמיכה בהבטחת אספקתו של חימוש מתקדם יותר לישראל, ובכלל זה פצצות חודרות בונקרים משופרות, אך נראה שסיכויי ההצעה לזכות בתמיכת הממשל מוטלים בספק.

ובכל זאת, הן נתניהו וברק והן מצדדי הקו המתון יותר בשמינייה ובקבינט מתקשים להבין את ההתנהלות האמריקאית. בהנחה - שכנראה אינה מקובלת על ראש הממשלה ושר הביטחון - שהסנקציות עשויות לאלץ את שלטון האייתוללות להקפיא את תוכנית הגרעין שלו, הן צריכות להיות מגובות באיום צבאי אמיתי. אם פאנטה, כמו בפורום סבן בדצמבר האחרון, עסוק בלהסביר מדוע תקיפה לא תשיג דבר, איך אפשר לשכנע את האיראנים באמינות האיום?

חוסר ההבנה אינו פועל רק בכיוון אחד. בשלושת החודשים האחרונים, תחת הרושם המתגבר של אפשרות תקיפה ישראלית, משלחות אירופיות ואמריקאיות נוחתות כאן על בסיס שבועי כמעט. כמו האמריקאים, גם האירופים מתקשים לפענח מה בדיוק ישראל רוצה. זו לא רק שאלה של הבנת חומרת האיום הישראלי בתקיפה. על פי הדיפלומטים המערביים, הקהילה הבינלאומית הלכה רחוק יותר מכפי שאי פעם העריכה ישראל, באישור סדרת הסנקציות החריפות האחרונות. ועדיין, הם אומרים, ישראל ממשיכה לפזר אזהרות בדבר יום הדין הקרב.

ההודעה המפתיעה שלשום, על נכונותה של צפון קוריאה להשעות את התקדמות תוכנית הגרעין שלה, תתקבל בוודאי בקרב רבים במערב כאיתות על כך שגם מאיראן ניתן יהיה לסחוט הסכמה דומה. על רקע המבוכות החוזרות ונשנות שסופג ממשל אובמה במזרח התיכון, ההסכם עם פיונגיאנג מבטא הישג מרשים לנשיא האמריקאי.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

שורד בכיר

חרף הטלטלה העצומה העוברת על המזרח התיכון מאז שלהי 2010, יש דברים שככל הנראה לא ישתנו. אחד מהם הוא האיבה הנושנה בין השיעים לסונים, שעולה ביתר שאת על רקע אירועי האביב הערבי. אם בשני העשורים הקודמים היה נדמה כי איראן מצליחה לשבור את החומות שסביבה, ההנחה הזאת מתבדה באחרונה.

אחמדינג'אד (מימין) וחמינאי. לגיטימציה פוחתת
אחמדינג'אד (מימין) וחמינאי. לגיטימציה פוחתת. צילום: אי-אף-פי

בעשורים הללו איראן הצליחה לקרב אליה במידת מה מדינה סונית, קטאר, וארגון סוני-פלסטיני, החמאס. קטאר, כפי שהשתקף גם ביחס הסלחני של רשת אל-ג'זירה לאיראן בשידורים מתחומה, ראתה בעצמה גשר בין העולם הסוני לאיראנים. ואילו מצוקתו התקציבית של החמאס דחקה אותו אל בין זרועותיה של טהראן. אבל מלחמת האזרחים המדממת בסוריה מחזירה את הגלגל לאחור: קטאר, כמו מדינות סוניות אחרות, דורשת את הסתלקותו המיידית של הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, חרף התנגדות איראן. בכירי החמאס מחלצים את עצמם מדמשק וחלקם עושים מאמץ להתרחק גם מטהראן.

המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, מתמודד בינתיים עם כאבי ראש אחרים. לצד התפקיד הראשי שקיבל על עצמו בפרויקט "להציל את טוראי בשאר", חמינאי עוסק כעת במסע הישרדות פוליטי בביתו פנימה. להערכת מומחים במערב, חמינאי רואה בפרויקט הגרעין מלחמה על עתידו הפרטי ולא רק על מעמדה של ארצו. חמינאי מציג בשנים האחרונות קו עיקש בנושא הגרעין, נחוש מזה של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד. נראה כי הוא חושש שכל גילוי של נכונות לפשרה מצדו יתפרש בידי מבקריו מבית כחולשה וככניעה ללחצי המערב. אלא שדווקא הקו הזה והשלכותיו, הסנקציות הכלכליות של המערב, מביאים על חמינאי ביקורת בוטה אפילו מצד כמה מנאמני המשטר.

"בכל יום יש לחמינאי פחות לגיטימציה", אומר מאיר ג'בדנפאר, מומחה לאיראן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "אפילו המפקד הראשון של הצי של משמרות המהפכה יצא נגדו. בטלוויזיה האיראנית אתה שומע אנשים שדורשים להציב לבחירת העם את המנהיג הרוחני העליון הבא. חמינאי עושה טעויות שמקורן בלחץ. הוא יכול היה להיעזר דווקא ברפורמיסטים ולקרב אותם אליו, אבל פעל בדיוק ההיפך".

עם זאת, אחת האינדיקציות לכוח הרב שעדיין יש לחמינאי בפוליטיקה האיראנית, טמונה בבחירות לפרלמנט שמתקיימות היום. הרפורמיסטים נותרו לגמרי מחוץ לתמונה. המאבק שמסתמן הוא בין שתי קבוצות שמרנים לקבוצה שלישית - נאמניו של הנשיא שלפי תחזיות שונות צפויים ל"סיכול ממוקד" פוליטי מצד חמינאי. המנהיג הרוחני אמנם לא הכריז פומבית מלחמה על הנשיא, אבל כבר העלה את האפשרות של בחירת הנשיא בעתיד בידי המג'לס (הפרלמנט) במקום בידי האזרחים. מכאן גם המשמעות הרבה שמייחסים באיראן לבחירות הנוכחיות.

לדברי ג'בדנפאר, לעת עתה מסתמנים שני מחנות משמעותיים. הראשון הוא "האוסולגריאן", המחנה השמרני המתון שמכנה את עצמו "חזית השמרנים המאוחדת", שמאגד כמה פוליטיקאים מוכרים ובראשם עומד האייתוללה מוהמד רזא מאהדאווי קאני. במחנה הזה חברים בין השאר יו"ר הפרלמנט, עלי לריג'אני, וראש עיריית טהראן מוהמד באקר קליבאף. חבריו נחשבים אויביו הפוליטיים המרים של אחמדינג'אד. למחנה השני, "הפהידרי", או בשמו המלא "החזית לייצוב המהפכה האיסלאמית", חברו כמה מהפוליטיקאים הקיצוניים ביותר, מעין "משיחיסטים", שבראשם עומד האייתוללה מוהמד תאקי מסבה יזדי.

אין הבדלים גדולים בין המחנות, החולקים עמדות נוקשות בשאלת הגרעין ויחס עוין לנשיא ולסגנו. שני המחנות השמרניים מקבלים את מנהיגותו של חמינאי ללא עוררין. נראה כי מדובר בעיקר במאבק ירושה בין שני אייתוללות: מסבה יזדי צופה בדאגה בכוחו הגובר של מתחרהו, מאהדאווי קאני, העומד בראש "מועצת המומחים" שתבחר בבוא העת את מנהיגה הרוחני הבא של איראן. ובכל זאת, לדברי ג'בדנפאר ניצחון של מחנה האולטרה-שמרני בראשות מסבה יזדי, משמעותו שהמערב יכול לשכוח מאפשרות של הידברות עם איראן בסוגיית הגרעין. *




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 זה פשוט.כך מחלישה ארהב,או נכון יותר לאמר הפוליטיקאים בארהב מחלישים את מעמדה הפוליטי של ישראל באזור ובכך מוחקים את יתרונה הצבאי אשר בנוי על מבצע גדול הקף ולא על מלחמה ממש כי מבחינה זאת אנו פגיעים וממש.ההחלטה האמריקנית שלא להחליט מביאה את ישראל אל מבוי סתום כי אין לה את הגיבוי הדרוש מחד והיכולת אין בה כדי להשפיע מאידח וישראל שהיתה מעוניינת להוציא החלטה אל הפועל,נבלמה.היינו ארהב שחקה החלטה ישראלית לעפר.קריצה לעולם הערבי?,גם אך בעיקר אמירה לישראל,ללא החלטה אמריקנית אין החלטה.משמע,שלטון ארהב על ישראל כבל עם ועולם ונתניהו שותק ובולע הצפרדע הדוברת אמריקנית.מה שאומר, אם היום זאת איראן והיא לעת עתה לא,מחר אלו הם אתם כי גם אתם מסתירים משהו ולא מאפשרים בדיקה ובקורת בעוד העולם הולך על פירוק הגרעין כנשק וארהב מפחיתה את כמותו,כך לכל הפחות על פי ההסכמים עם רוסיה והינה אנו היינו לפתע לילד סורר בעיניהם.  (לת) הגוי..
  • 16:31
  • 02.03.12

02 עלה בדעת הפרשנים המכובדים שיכול להיות שארה"ב, אפילו תחת הממשל המוקיוני הנוכחי, אינה חושפת את שיקולי הבטחון הלאומי שלה בתקשורת? שאולי היא אפילו מפיצה מידע מטעה? איזה מין עיתונאים אתם? ולאיזה "הישג מרשים" אתם מתכוונים בצפון קוריאה? עוד נייר ששווה לניגוב העכוז עליו חתמו רודן שאין אכזרי ממנו בעולם והנשיא הכי פראייר בתולדות ארה"ב? מודרניסט
  • 17:01
  • 02.03.12

עלה בדעת הפרשנים המכובדים שיכול להיות שארה"ב, אפילו תחת הממשל המוקיוני הנוכחי, אינה חושפת את שיקולי הבטחון הלאומי שלה בתקשורת? שאולי היא אפילו מפיצה מידע מטעה? איזה מין עיתונאים אתם? ולאיזה "הישג מרשים" אתם מתכוונים בצפון קוריאה? עוד נייר ששווה לניגוב העכוז עליו חתמו רודן שאין אכזרי ממנו בעולם והנשיא הכי פראייר בתולדות ארה"ב?

פרוייקטים מיוחדים