המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

מבצע לכידת אייכמן כפי שמעולם לא ראיתם

תמונות נדירות חושפות חלקים נוספים של "מאחורי הקלעים" של המבצע ללכידת "המומחה לענייני יהודים" בבואנוס איירס. כעת הן מתפרסמות כאן לראשונה

ספר המבקרים של התערוכה "מבצע פינאלה: סיפור לכידתו של אייכמן", שנפתחה לפני כחודשיים בבית התפוצות בתל אביב, התמלא בתוך זמן קצר במאות עמודים. גם הספר השני, שהוצב, כמו קודמו, בכניסה לתערוכה, כבר מכיל לא מעט עמודים. חלק מהדפים מלאים משני הצדדים.

המבקרים הרבים לא מסתפקים במכתבי תודה והוקרה רגילים. רבים מהם משאירים מספרי טלפון וכתובות אימייל, ומבקשים מאנשי המוזיאון ליצור אתם קשר אם ברצונם לקבל פרטים נוספים, שטרם פורסמו, על המבצע ללכידת אדולף אייכמן. חלקם מביאים עמם גזרי עיתונים, תמונות ומסמכים שהחזיקו עשרות שנים בבית, וחיכו להזדמנות להראות למישהו.

התערוכה הוצגה במקור במטה "המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים" והיתה סגורה לקהל. את חשיפתה יזם השר יוסי פלד, במלאת 50 שנה לסיום המשפט של הפושע הנאצי. כך, בפעם הראשונה בתולדותיו, מציג הארגון החשאי לקהל הרחב תעודות, מסמכים, אמצעים ושיטות שהופעלו במבצע מסווג.

אוצר התערוכה הוא איש המוסד אבנר א'. באחד הימים הבחין אבנר באדם מבוגר, גבוה וזקוף קומה, שהתעכב זמן ארוך ליד ספר המבקרים ומילא שלושה עמודים בכתב ידו. כשקרב אליו ושאל לשמו, השיב לו האחרון: "אני יצחק אלרון, נספח צה"ל בארגנטינה בזמן המבצע". תא"ל במיל' אלרון, היום בן 88, סייע באופן פעיל למעקב אחר אייכמן - מעקב שהסתיים בלכידתו, חטיפתו לישראל, העמדתו לדין והוצאתו להורג.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

אלרון סיפר לאבנר כיצד עקב אחרי אייכמן, יחד עם רעייתו שרה, לפני שאייכמן נחטף מביתו בארגנטינה. באחד הימים, למשל, הם ישבו בג'יפ סמוך לביתו והמתינו לו, מגלמים זוג נאהבים תמים. לרעייתו, אגב, לא סיפר אלרון שהיא לוקחת חלק בפעולת מעקב סודית.

כשניסה לסובב את הג'יפ חזרה לכיוון הנסיעה, הוא החליק לתעלה והתהפך. כשיצאו ממנו, בשלום, פנו בני הזוג להזעיק עזרה, אך כששבו לג'יפ גילו שמישהו גנב להם גלגל. הסיפור הזה אמנם פחות דרמטי מתיאור הרגע שבו התנפלו החוטפים על אייכמן, אבל כעת גם הוא עושה את דרכו אל ספרי ההיסטוריה, ומוסיף עוד חלק לפאזל שלעולם לא יורכב בשלמותו.

;

בעקבות המפגש המקרי בין אבנר לאלרון, שלף האחרון מהארכיון הפרטי שלו תמונות נדירות שחושפות חלקים נוספים "מאחורי הקלעים" של המבצע. כעת הן מתפרסמות כאן לראשונה.

נמלט מהשבי

כדי להבין מה בדיוק רואים בתמונות, יש לחזור כמה עשורים לאחור. אדולף אייכמן הצטרף למפלגה הנאצית ב-1932. עשור לאחר מכן הוא נחשב "מומחה לענייני יהודים" של ממשלת הרייך, ניהל את כל מערך הריכוז, הנישול מרכוש והשילוח של מיליוני יהודים לגטאות ולמחנות ההשמדה, ומילא תפקיד מכריע בהוצאה לפועל של "הפתרון הסופי".

בתום המלחמה הוא נעצר בידי האמריקאים בזהות בדויה, אך הצליח להימלט. בקיץ 1950 ברח לארגנטינה עם דרכון של הצלב האדום, בשם בדוי.

בשנות ה-50 החלו להגיע לישראל ידיעות על מקום הימצאו. אבל ישראל, שהיתה מדינה צעירה עם דאגות פנימיות רבות, הזניחה את החיפושים אחריו. לבסוף, ב-11 במאי 1960, הוא נחטף ליד ביתו במבצע בפיקודו של ראש המוסד אז, איסר הראל. משם הועבר לדירת מסתור וכעבור תשעה ימים הוטס לארץ במטוס מיוחד של אל על. משפטו נפתח ב-11 באפריל 1961 בירושלים. הוא נידון למוות, ובסוף מאי 1962 הוצא להורג בתלייה.

בחזרה לתמונות מהאלבום של אלרון. באחת מהן נראית המשלחת הישראלית, בראשות השר אבא אבן, אשר הגיעה לארגנטינה לרגל חגיגות 150 שנה לעצמאותה. המשלחת היתה למעשה משלחת כיסוי, שכללה גם אנשי מוסד ושב"כ. היא איפשרה לישראל לשלוח מטוס לארגנטינה מבלי לעורר חשד, אף שלא פעל אז קו תעופה בין המדינות.

מבצע לכידתו של אייכמן תוזמן בסמיכות לחגיגות העצמאות, וכך התאפשר למוסד להטיס את אייכמן במטוס אל-על לישראל פחות מיומיים לאחר מכן, ב-20 במאי. חברי המשלחת, אגב, נאלצו לחזור לישראל בטיסות מסחריות. אבא אבן עצמו כלל לא ידע על המבצע בשעה שבא לארגנטינה. חלק מחברי המשלחת היו המומים כשהגיעו לשדה התעופה וגילו שהמטוס המריא בלעדיהם.

בתצלום החובבים הזה נראית המשלחת הישראלית בעת קבלת הפנים שנערכה לה בארמון הנשיאות הארגנטינאי ב-19 במאי 1960. אייכמן, שנחטף שמונה ימים לפני כן, הוחזק אז בדירת מסתור. בין היתר, מופיעים בתמונה שניים מחברי המשלחת: ראש המשלחת אבא אבן, והאלוף מאיר (זרו) זורע, אלוף פיקוד הצפון אז. האחרון צולם לוחץ את היד לנשיא ארגנטינה, ארתורו פרונדיסי. לצדם נראה שגריר ישראל בארגנטינה, אריה לבבי, לוחץ יד של אדם אחר. זמן קצר לאחר מכן, אחרי שהפרשה נחשפה, הוא גורש מהמדינה. בתמונה אחרת מהארכיון הפרטי של אלרון, נראית המשלחת בעת ביקור באחד מבתי הכנסת המרכזיים בארגנטינה.

באחת התמונות המעניינות ביותר בסדרה נראית שרת החוץ גולדה מאיר, בביקור שקיימה בשגרירות ישראל בארגנטינה לאחר המבצע. בתמונה נראה הבניין שנהרס לחלוטין בפיגוע שהיה במקום ב-1992. חלק מהאנשים שמצולמים בתמונה, שהיו בצוות השגרירות, לקחו חלק בחטיפתו של אייכמן. זהותם אסורה לפרסום עד היום.

תמונות נוספות בסדרה, ברוח קצת אחרת, מציגות רגעים בחייהם הפרטיים של האנשים שלקחו חלק בחטיפתו של אייכמן. באחת מהן נראה איש השב"כ ולימים בכיר במוסד, צבי אהרוני, מתופף במסעדה מקומית. אלרון היה שם לצדו, והוא מעיד כי התמונה צולמה בעת שהשניים עשו מעקבים אחרי אייכמן וצילמו אותו בהיחבא, לפני חטיפתו. בתמונה אחרת, שצולמה באותה תקופה, נראים אהרוני, אלרון ורעייתו במסעדה לצד חברים ואורחים רבים.

לאחר שנחשפה הפרשה, כאמור, גורש השגריר הישראלי. לנספח הצבאי אלרון, עם זאת, הותר להישאר במדינה, בעקבות קשריו הטובים עם בכירי הצבא וכן בזכות האליבי שאירגן לעצמו מבעוד מועד: ראש המוסד, איסר הראל, הנחה אותו לבלות עם הנספח הצבאי האמריקאי בליל המבצע, כדי להסיר חשד שהוא מעורב בו. את ההנחיה העביר לו הראל באחת מפגישותיהם בבית הקפה "אוגוסטוס" במרכז בירת ארגנטינה, בואנוס איירס.

מסיבה זו, כנראה, יכול היה אלרון להמשיך להתחכך בבכירי המשטר והצבא הארגנטינאים באין מפריע גם אחרי שהמבצע נחשף ואייכמן היה בישראל: באחת התמונות מאלבומו הפרטי נראית אשתו בעת ריקוד טנגו עם הרמטכ"ל הארגנטינאי, כחצי שנה לאחר החטיפה.

כעת, 52 שנים לאחר המבצע, נזכר אלרון כי לאחר מעשה ניגש אליו קצין מודיעין בכיר בצבא הארגנטינאי, ואמר לו: "חבל שלא אמרתם לנו מראש, היינו מסגירים לכם את אייכמן גם בלי מבצע". אלרון לא מתרגש ומגדיר זאת כחלק מהצביעות שהיתה אופיינית לארגנטינאים ביחס לבכירים הנאצים שמצאו מקלט במדינתם. בספרו האחרון של הנשיא שמעון פרס, "בן גוריון של שמעון פרס - מפגשים עם דוד לנדאו", נטען כי ארגנטינה ידעה מראש על המבצע. אלרון דוחה את הטענה הזו ומבטל אותה בזלזול.

;

מבקרת אחרת בתערוכה תרמה אף היא מזכרות אישיות מהמבצע ללכידת אייכמן. ד"ר לובה וולק שהתה בארגנטינה במסגרת עבודת בעלה. במשך כמה שנים עבדה באל-על, אך שנה לפני תפיסת אייכמן פרשה מהחברה. לקראת המבצע היא גויסה מחדש לעבודה, כדי לשמש כביכול "נציגת אל-על" בארגנטינה - בלי שידעה שהיא לוקחת חלק במבצע.

וולק נתנה לאוצר התערוכה שתי תמונות מהאלבום הפרטי שלה בהן היא נראית בחברת שתי הדיילות בטיסה: שומריה שבתאי וציפורה גלזר. השלוש סיירו בבואנוס איירס בבוקר היום שבסופו המריא המטוס עם אייכמן לישראל.

באחת התמונות הן נראות לצד הפסל המפורסם של סימון בוליבר, "אבי האומה" של כמה ממדינות דרום אמריקה. לאחר המבצע, כשפרטיו כבר התגלו, היא היתה נתונה תחת מעקב של גורמים ניאו-נאציים, ובהמלצת שגרירות ישראל עזבה את המדינה עם בנה הקטן למדינה שכנה ובהמשך לישראל. בעלה חיסל את עסקיו במדינה והצטרף אליהם מאוחר יותר.

תמונה מיוחדת נוספת העביר מיכאל (מיקי) גולדמן-גלעד, ניצול מחנה אושוויץ, שכיהן כחוקר ביחידת המשטרה המיוחדת שהוקמה בישראל לניהול חקירת אייכמן ("לשכה 06") והיה עוזרו האישי של גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה שעמד בראש התביעה. גולדמן היה עד לתלייתו של אייכמן ולפיזור אפרו מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.

התמונה שמסר גולדמן צולמה בעת משפטו של אייכמן בישראל, אך בניגוד לתמונות המוכרות מהמשפט, היא מציגה את הצוות מזווית לא מחמיאה - שבה הוא נראה עייף. לצד אייכמן, שיושב בתא הזכוכית, נראים בתמונה גם גולדמן, האוזנר, ועורך דינו הגרמני של אייכמן, ד"ר רוברט סרווציוס. על כיסא השופטים נראה אב בית הדין, השופט משה לנדוי. מבעד לעדשה נקלט גבו של העד, שהעיד באותה שעה על הדוכן.

זיכרון דברים

בתערוכה, שמלווה גם בקטלוג מרהיב שערך האוצר אבנר א. ויצא בהוצאת בית התפוצות, מוצגים מסמכים ותמונות נדירים רבים שקשורים למבצע הלכידה. פריטים אחרים, שלא נכנסו לקטלוג, מוצגים כאן לראשונה. אחד מהם הוא "זיכרון דברים" מפגישה שהתקיימה לקראת המבצע, שנכחו בה שלושה אנשים המכונים: "הרמ"ד", "צבי" ו"דרורי".

הסעיף הראשון במסמך הזה, שכתוב בכתב יד, עוסק באופן שבו יזוהה אייכמן לאחר לכידתו. "יעשה זיהוי תצלומיו השונים של טיטוס עם אלה שהביא צבי", נכתב שם. טיטוס היה שם הקוד של אייכמן. צבי היה איש השב"כ צבי אהרוני, לימים בכיר במוסד. החלק השני של אותו סעיף קובע כי "הזיהוי יעשה על ידי מומחה המשטרה ואיש שהכיר את טיטוס בעבר".

הסעיף השני בזיכרון הדברים בוחן את האפשרות להבריח את אייכמן לישראל באמצעות אונייה, תוכנית שאיסר הראל, ראש המוסד, ביקש לבדוק. היא לא יצאה אל הפועל. "לרשות המבצע יכולים לעמוד אניה ‘קדמה' היוצאת ב-28/4/60 מחיפה בדרכה לאילת דרך דרבן וכן שלוש אוניות אחרות המהלכות בין אילת לדרבן", נכתב שם. דרבן היא עיר גדולה בדרום אפריקה וגם שמו של רחוב בנמל אילת.

פריט נוסף שנחשף כאן לראשונה הוא תמונות הפספורט של איש השב"כ יהודה כרמל, שהיה אחד משני כפיליו של אייכמן. בסדרת התמונות נראה כרמל לפני ואחרי האיפור. כרמל נכנס לארגנטינה עם המשלחת בראשות אבא אבן, בדרכון מזויף, תחת השם "זאב זכרוני". לאחר חטיפתו של אייכמן נעשה שימוש בתעודה הזאת כדי להוציא את אייכמן מהמדינה.

בעת איסוף החומר לתערוכה, מצא האוצר גם מעטפה ובה תמונות של אייכמן, שצולמו ממצלמה נסתרת שהוחבאה בתיק ששימש את צבי אהרוני. התמונות האלה הודפסו כתמונות פספורט ויועדו לשמש להכנת הדרכון המזויף. בסופו של דבר, לא היה בהן צורך, כי אייכמן אופר וצולם כשפניו אל המצלמה בדירה שאליה נחטף.

הנדון: אייכמן

המוסד במתכונתו הנוכחית קם ב-1949. הוא היה ארגון קטן, חסר אמצעים וניסיון בפעילות חובקת עולם. "תפיסת הפושעים הנאצים לא עמדה בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל בראשיתה. המדינה היתה עסוקה בהתאוששות ממלחמת השחרור, בהתבססות כלכלית ובקליטת ניצולי השואה והעליות הגדולות", אמרה היועצת ההיסטורית של התערוכה, נעמי יצהר.

בתערוכה החדשה נחשפים לציבור, בפעם הראשונה, מסמכים שמעידים על כך: שני מזכרים שהועברו בין השב"כ למוסד, בגלגוליהם הראשונים, שבהם הם דוחים את הטיפול בלכידתו של אייכמן.

אחד מהם, תחת הכותרת "הנדון: אייכמן, אדולף", חובר כבר בינואר 1952. "הננו מעבירים לטיפולכם את כל החומר שיש לנו בנדון", כותב ארגון אחד למשנהו. "כפי שתיווכחו מתוך ההתכתבות האחרונה, היתה כוונה שאנו נקבל את הטיפול לידינו. אולם לאחר איסוף כמה פרטים ראשוניים נוכחנו לדעת שאין בידינו האמצעים להקדיש לענין את הטיפול המתאים". בכתב יד, בשולי העמוד, נכתב: "אין הרשות רוצה לטפל בדבר. נא לגנוז את התיק". בפתק אחר נכתב בכתב יד: "אין זה מתפקידו להתעסק בתפיסת אייכמן".

מנגד, חושפת התערוכה מסמך נדיר נוסף, מאוגוסט 1948, שעולה ממנו כי בישראל התגלגלה תוכנית לחטוף את אשתו ובניו של אייכמן, כדי לברר את מקום הימצאו. "אנחנו מטפלים בדבר שליחת אדם מתאים על מנת לקשור קשרים עם אשתו. אולי נוכל בעזרתה להודיע את מקום הימצאו. במקרה שלא נצליח להודיע את מקום הימצאו, אנו סבורים שיש לחטוף את אשתו ושני ילדיו ולהביאם למקום מובטח".

הקטלוג שמלווה את התערוכה, שיצא לאור בחודש שעבר, מכיל גם סיפורים רבים מתוך המבצע ומסביבתו. חלקם כבר סופרו בעבר, אך כעת, כשהם מוצגים לצד הממצאים מהשטח, הם מקבלים משנה חשיבות. אחד מהם היטיב לחבר בין סוף המבצע לתחילתו. ב-23 במאי 1960 קיבל נציג המוסד בגרמניה מברק סודי ביותר. "עליך לגשת מיידית לטולסטוי ולבשר לו על לכידתו של דיבוק והבאתו ארצה. את ההודעה עליך להעביר בין השעות 14:00 ל-14:30 שעון מקומי", לשון המברק.

"טולסטוי" הוא שם הקוד שניתן במוסד לד"ר פריץ באואר, התובע של מחוז הסן בגרמניה. "דיבוק" היה אחד משמות הקוד של אייכמן. כינוי אחר שניתן לו היה חם, ראשית התיבות של "חייב מיתה". מי שחתם על המברק היה איש המוסד שלמה כהן-אברבנאל, אחיו של היועץ המשפטי לממשלה ולאחר מכן המשנה לנשיא בית המשפט העליון, חיים כהן. שלוש שנים קודם לכן הוא פגש את באואר לראשונה, וקיבל ממנו את קצה החוט שבעקבותיו יצא המבצע לדרך: כתובתה של משפחת אייכמן בבואנוס איירס.

כעת, לאחר שנלכד, ביקש ראש המוסד להודות לו באופן אישי על המבצע - שעה וחצי לפני שראש הממשלה דוד בן גוריון עלה על דוכן הנואמים בכנסת ומסר את ההודעה הדרמטית.

באואר, יהודי ניצול שואה, קיבל את המידע על מיקומו של אייכמן מעו"ד יהודי-גרמני אחר: לותר הרמן, שהיגר לארגנטינה בזמן המלחמה. לבתו, סילביה, היה מחזר חדש בשם ניק אייכמן, בנו של הפושע הנאצי. שני שליחים ששלח ראש המוסד הראל באו לבדוק את המידע, וחזרו עם מסקנה זהה: לא נראה שמדובר בביתו של אייכמן. הפרבר שבו ממוקם הבית נראה להם עלוב ועני, בלתי הולם מגורים של קצין נאצי בכיר. כך הוחמצה כמעט ההזדמנות ללכוד את אייכמן.

ב-1959 זעם באואר על העדר כל התקדמות בחקירה. הפעם סיפק לישראל מידע חדש: אייכמן משתמש בשם הבדוי "ריקרדו קלמנט". אהרוני יצא לארגנטינה, איתר את הבית וחזר עם תצלומים עדכניים של אייכמן. ההשוואה בין התצלומים ובין תמונתו ממלחמת העולם השנייה הצביעה על סבירות גבוהה שמדובר באותו האיש. בתערוכה נחשף לראשונה הדו"ח של המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה בעניין. תיק המבצע שנפתח במוסד נשא את השם: "דיבוק".

"70% מהמשתתפים במבצע ללכידת אייכמן היו ניצולי שואה או יוצאי אירופה. בקרב החבורה המצומצמת שלכדה אותו - רפי איתן היה הצבר היחיד", אמרה יצהר. מנגד, לדבריה, "לאחר שכבר נחת בישראל, כל השומרים, השוטרים והסוהרים ששמרו עליו לאורך המשפט היו במכוון ממוצא מזרחי. הנחת העבודה היתה שלא יהיו להם משקעים אישיים או קשרים משפחתיים לשואה.

"כדי להבין את גדולתו של המבצע צריך להרכיב משקפיים של לפני 50 שנה. עולם התקשורת וההתניידות היו אז שונים לגמרי מהמוכר לנו היום", המשיכה. "מצד אחד, היה יותר קל לזייף מסמכים, ומצד שני לא היו טלפונים ניידים או אימיילים. כל התקשורת התנהלה בקצב אחר לגמרי. מהסיבה הזו, בין היתר, היה חשוב לראש המוסד להיות בשטח באופן אישי".

תיקון עוול

את הקטלוג החדש מלווים ציוריו של צבי מלחין, האיש שזינק על אייכמן ולכד אותו. מלחין נולד ב-1929 בפולין ועלה לישראל כילד. רוב משפחתו, בהם אחותו ושלושת ילדיה, נספו בשואה. הוא הצטרף ל"הגנה" כשהיה בן 12 ושירת 27 שנים בשירותי הביטחון. מלבד היותו לוחם ומומחה לחבלה, היה גם אמן. "בשביל אמנות, כמו בשביל ריגול, צריך השראה, נחרצות וכושר ריכוז שאתה חייב לשמור עליו עד המילימטר האחרון", הוא מצוטט בקטלוג. בארגנטינה הוא רכש מדריך תיירים. כדי להעביר את הזמן שבו שמר על אייכמן, בין חטיפתו להטסתו לישראל, החל לצייר ולכתוב על דפי החוברת. כמה מיצירותיו מהימים ההם מופיעות בקטלוג.

בכניסה לתערוכה מוצג לוח ובו שמות 67 אנשים שהשתתפו במבצע. המשתתפים הוזמנו לפני חמש שנים לכנסת על ידי השר לשעבר רפי איתן, מפקד מבצע הלכידה, כדי לקבל תעודות הוקרה ומגן על השתתפותם בו. עם פתיחת התערוכה התברר כי הרשימה אינה מלאה. נעדרו ממנה, למשל, בני הזוג אלרון.

בקטלוג תוקן העוול ושמותיהם צורפו. בעקבות המפגש המקרי עם אוצר התערוכה, השניים אף הוזמנו לקיים "שיח גלריה" עם מבקרי התערוכה. מול אולם מלא, סיפר אלרון בהתרגשות על תרומתו לאחד המבצעים החשובים והמפורסמים בהיסטוריה של ישראל. לאור הצלחתה של התערוכה, הוחלט להשאירה פתוחה עד 31 באוגוסט.

Read this article in English: An inside look at Israel's operation to capture Nazi criminal Adolf Eichmann

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 אנא הרם את הכפפה לעופר אדרת
  • 12:16
  • 12.04.12

נסיתי פעמים אחדות לעניין את מחברי הכתבות על מבצע אייכמן, תום שגב ואחרים, במידע שמפרסמת העתונאית הגרמניה גבי וובר על הפרשה. לטענתה של וובר ידועה לה החולייה החסרה בסיפור, איש המסתורים שאיפשר, בסיוע ה CIA בו שירת עוד בימים שנקרא ( Office of Strategic Services (OSS את הזיהוי הסופי, החטיפה והוצאת אייכמן בביטחה מארגנטינה. לטענתה של וובר האיש הזה הוא וויליאם מוזטי William Mosetti, המוזכר גם בערך אייכמן בויקיפדיה בגרמנית
Bei der Entführung sollen auch mehrere Freiwillige mitgewirkt haben, u. a. William Mosetti. Dieser war als Generaldirektor von Daimler-Benz Argentinien Eichmanns Chef und zudem als ehemaliger Manager der Standard Oil Company mit Eichmanns früherem Wiener Arbeitgeber verbunden. Die Entführungshelfer sollen Eichmann erst nach Punta del Este in Uruguay gebracht und dort am 21. Mai dem Mossad übergeben haben, der ihn dann nach Israel ausflog.

02 הסיפור על הג'יפ שהתהפך פורסם בכל הספרים. חבל שאדרת לא טרח לקרוא  (לת) אורן הבינוני
  • 17:29
  • 12.04.12

03 אפרים אלרום האיש שחקר את אייכמן נרצח עשור מאוחר יותר ע"י טרוריסטים טורקים באיסטנבול דורון
  • 17:25
  • 13.04.12

עת היותו הקונסול הכללי של ישראל בעיר.

  •   אפרים הופשטטר אלרום הי"ד אבנר
    • 20:52
    • 14.04.12

    נכון מאוד. הוא גם היה זה שנשלח לבדוק את המידע שמסר הרמן בשנים 57/58. בנו אלרום נהרג בתאונת מטוס בסוף שנות השישים.

04 כנראה שטרם סחטו את הלימון הזה עד תום קוראת עייפה
  • 18:34
  • 13.04.12

כל כמה שנים נזכרים בפרטים חשובים נוספים, או פרטים שוליים נוספים ולי יש הרגשה שהמעורבים במבצע לא שבעו כבוד עדיין ומפחדים להישכח.

05 את תמונתו של היהודי הכי חייבים לפרסם
  • 20:17
  • 13.04.12

מפורסם וחשוב במבצע לכידת אייכמן,שלא היה כלל עובד מוסד
אלא אזרח יהודי רגיל,עיוור,שבתו יצאה עם ניקולאס אייכמן בנו של אדולף,והוא זה שקלט שמדובר באותו הנבלה.לולא אותו יהודי עם חושים חדים אייכמן מעולם לא היה נתפס!!!!!!!

  •   ספר עוד פרטים, זה מרתק, פעם ראשונה שאני שומע על כך.  (לת) משה גלילי
    • 22:11
    • 13.04.12

  •   העיוור הזה ראה את מה שהרבה לא יכלו לראות  (לת) אבי
    • 12:42
    • 14.04.12

  •   תמונתו של לותר הרמן אלפי
    • 14:54
    • 14.04.12

    תמונתו של הרמן, כמו גם של בתו סילביה ושל התובע באוור נוספו לקטלוג, ויתווספו לתערוכה. אין בהם חדש וכבודם במקומם מונח, לרבות חלקם. אכן הרמן הביא את קצה החוט, אך כאן הכתבה עוסקת בגילויים החדשים בעקבות המבקרים בתערוכה.

06 עוד פריטים אשר נמצאים ברשותי מיקי בר קיקי
  • 21:01
  • 13.04.12

מקינטה של גד נחושתן הדייל שויתר על הטיסה מבואנוס איירס לטובת צבי זכרוני
חזייה מוכתמת של חדווה המרשלג אשת הנספח הצבאי, בוקסה מרלבורו חצי גמורה של אבנר א' וב',חגורת טיימינג של הווקסול של פריץ באואר, וגומיה לציריה שגולדה החליפה לאיסר הקטן,כמ שווה פטיש כזה היום בשוק?

  •   חחחח ... ענק ממליץ
    • 12:44
    • 29.04.14

    ״מקינטה של גד נחושתן הדייל שויתר על הטיסה מבואנוס איירס לטובת צבי זכרוני״ חחחחחח גדול

07 תמונתו של לותר הרמן אוצר התערוכה
  • 21:39
  • 13.04.12

התמונות של האב ובתו סילביה וכן של באוור נוספו לקטלוג ויתווספו בקרוב לתערוכה עצמה. אגב, אין חדש בתמונות.

08 שכחתם את יוסף ג'י וצ'אן קנסטה.  (לת) לא ממש מעורב
  • 22:11
  • 13.04.12

09 אלה היו הימים... ידעתי מי רע ומי טוב  (לת) שרוליק
  • 00:53
  • 14.04.12

10 בסך הכל מבצע פשוט להפליא ודי מטומטם. שלומי בראון
  • 09:09
  • 14.04.12

אף אחד לא שמר על אייכמן , לא מי יודע מה ביריון , חי באמצע המטרופולין במדינה די מפגרת ולא עויינת לישראל.ובשביל מה הביאו אותו לארץ ? בשביל קרקס , כי אי אפשר לקרוא משפט אמיתי למה שהיה.אפשר היה פשוט לשים כדור בראש לו ולבני משפחתו ולחסוך מעם ישראל את הפארסה המביכה הזאת.

  •   משפט אייכמן היה אמנם משפט ראווה ואייכמן עצמו היה התירוץ למשפט לשלומי
    • 11:40
    • 14.04.12

    ראש הממשלה דוד בן גוריון ראה במשפט אייכמן הזדמנות לעמת את מדינת ישראל הצעירה עם השואה, ואכן עבור רוב אזרחי ישראל בשנות הששים המוקדמות, שרבים מהם היו עולי ארצות ערב, היה משפט אייכמן המפגש הבחתי אמצעי הראשון עם שואת יהודי אירופה, גם אם הוריהם, כהורי למשל, חוו את השואה או את עליית הנאצים לשלטון בגרמניה אך לא רצו לדבר על הנושא. היום כשרבבות נערים יוצאים לבקר ולצעוד עם הדגל בגיא ההריגה של אושוויץ בירקנאו והשואה נוכחת כמעט בכל נאום פוליטי קשה לתאר את ההתעלמות הפומבית ממנה בשנותיה הראשונות של המדינה. ואייכמן? הוא באמת היה בורג קטן אך חרוץ ועקבי במנגנון שאפשר את השואה.

11 מבצע חשוב מאין כמוהו אבל לא היתה כאן כל סכנה לאנשי המוסד. אבי
  • 10:51
  • 14.04.12

הלואי והיו מביאים עוד פושעי מלחמה נאציים או מחסלים אותם.יש הרבה טוב בהבאת אחד מראשי הנחשים לדין בישראל.
אבל המבצע עצמו לא היה מאלו שסיכנו את המבצעים היות ולא התבצע בארץ אויב.אני בטוח שלמוסד יש מבצעים רבים בהם אפשר להתגאות באומץ לב נדיר של מבצעיו.

12 מה, תפסו את אייכמן???  (לת) הבחנה ברורה
  • 11:30
  • 14.04.12

13 עושה רושם שהשקרים הגדולים מכולם מסתתרים לפעמים מאחורי אמיתות שאין לערער עליהן. היסטוריון מטעם עצמו
  • 12:48
  • 14.04.12

אייכמן היה אחראי על המשלוחים של יהודים למחנות הריכוז. אם אכן היתה הוראה של היטלר להשמיד את היהודים בארצות הכיבוש הנאצי, מה כל כך חשוב שמו של פקיד זה או אחר במנגנון שעסק בהשמדה? אייכמן לא השתייך כלל לדרג הפוליטי הקובע.

14 איכמן - בואנוס איירס 1960 יעל בנט
  • 13:16
  • 14.04.12

חטיפת איכמן משתלבת עם ההסטוריה המשפחתית שלי,
דודתי חואנה בנט נסעה עם איכמן כל בוקר באוטובוס לבית הספר, איכמן עלה 5 תחנות אחריה - בדיעבד הבינה שהאדם בחליפה שנסע איתה הוא איכמן.
הורי שעלו בשנת 1960 היו בשגרירות בטקס Despedida- פרידה של העולים לארץ - לאחריו אחרי חטיפת איכמן גם השגריר עלה על המטוס ארצה וקיבל את פניהם גם בארץ..
הגרעינים של דרור הבונים יצאו לטיול/טרק פרידה בברילוצ'ה שם הצטרפו אליהם 2 סוכני מוסד - לחיפוש נאצים באזור - הסוכנת הבלונדינית נרצחה ע"י נאצים "שעלו עליה" - נזרקה מצוק ב Sero Lopez - רק אחרי 30 שנה הדבר פורסם בארץ בשל החסיון... חבר שנשאר לשמור על כופתה מסורב כניסה לארגנטינה עד היום בשל קשירת שמו בארגנטינה למוסד.

15 ספרים בנושא ניר
  • 14:21
  • 14.04.12

אני ממליץ בחום לקרוא את "הבית ברחוב גריבלדי" שכתב איסר הראל על המבצע. כמו כן יש ספר נפלא נוסף של ניל בסקומב על לכידת איימן - מומלץ בחום

16 המדינה נכבשת ע"י החרדים.... והם מוציאים סיפורים מהבויידם....  (לת) דופקים לכם את החיים
  • 18:13
  • 14.04.12

17 תודה על הכתבה  (לת) ניר
  • 18:55
  • 14.04.12

18 נו באמת ! כותרת כזו ושום תמונה מצורפת. ה א ר ץ  (לת) רון
  • 19:45
  • 14.04.12

19 חבל שלא הביאו עוד פושעים דורון
  • 21:26
  • 14.04.12

המדינה היתה צריכה לבצע חיסול של כל ההנהגה הנאצית. וכן של פושעים נאצים. במקום מחבואם.

20 צדק=נקמה פרופ אילן שדה
  • 22:06
  • 14.04.12

אייכמן היה אחד ויחיד. גם תפישתו היתה רק באיחור רב, לאחר לחץ חיצוני ומשיקולים פוליטיים פנימיים של בן גוריון. ביזיון למדינת ישראל שלא עשתה דבר (למעט דיבורים) לעשיית צדק. לאמור, חיסול פיזי של פושעים נאצים באירופה ובאמריקה. חבל שעיתון זה עושה יחסי ציבור . זה חמחדל של מדינת ישראל

21 רשלנות של המוסד? מבין
  • 22:11
  • 14.04.12

בתעודת איש צוות אויר של איסר הראל מופיעה שנת לידה 1910 ומקום לידה עפולה ישראל. אלא מאי, עפולה נוסדה רק ב 1925. במקרים אחרים אנשים נתלים על רשלנות כזו.

  •   אתה צודק לגבי חשיבות הנתונים ובטח לגבי העובדות אבל... נו באמת
    • 23:40
    • 14.04.12

    מה הסבירות שפקיד ההגירה בשדה התעופה בארגנטינה או במקום אחר שם שהיו מגישים לו את התעודה לבדיקה היה יודע מתי עפולה נוסדה, מה זה בכלל עפולה ואיפה נמצא המקום הזה.

  •   ההבדל בין הצלחה לכשלון יא מבחוחי  (לת) ...
    • 20:12
    • 25.04.12

22 מבצע שכל כנופיה ממוצעת מבצעת היום אחת לשבוע. את מנגלה לא יכלו למצוא, אה?  (לת) עלמה ההתרברבות
  • 04:55
  • 15.04.12

23 Hey, that's a clveer way of thinking about it. Kacper
  • 01:12
  • 16.06.12

Hey, that's a clveer way of thinking about it.