רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי

הוא היה עורך דין מזן חדש, שעיקר מומחיותו בקשרים עם החזקים, במניפולציות תקשורתיות, בניהול קמפיינים אלימים, בהגשת תביעות ענק ובעצירת תחקירים על שחיתויות פוליטיות של שועים ורוזנים. עכשיו אלדד יניב חושף הכל ומכה על חטא. ראיון

תגובות

באביב 2007 נחת עו"ד אלדד יניב, אז ראש המטה של אהוד ברק במירוץ לראשות מפלגת העבודה, בשדה התעופה של וינה. מונית מקומית אספה את הגבר המחויט והמעונב לרובע הראשון והיוקרתי של וינה. יניב חמק לבניין אבן נאה וטיפס במעלית לביתו המעוצב של איל ההון מרטין שלאף, חברם הקרוב של דמויות מפתח בצמרת הפוליטית בישראל וחשוד במתן שוחד של מיליונים לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. שלאף, המארח האדיב והמנומס, הזמין את יניב לסעוד עמו ארוחת צהריים שהוכנה על ידי שף פרטי, פרס לו בעזרת מכונת חיתוך פרוסות דקיקות של בשר משובח ומזג יין טוב.

"היתה איזו פרשה של סכסוך ארוך שנים בין מרטין שלאף לאהוד ברק", מגולל יניב לראשונה את נסיבותיה של הפגישה בבירה האירופית הצוננת. "שלאף טען שהוא העביר לברק תרומה של חצי מיליון דולר לסיבוב השני של הבחירות לראשות הממשלה ב-99'. ומשום שכלל לא היה סיבוב שני באותן בחירות, שלאף רצה לדעת מה עשו עם הכסף שלו.

"פעם ראשונה הכרתי את הסיפור כשאהוד ברק התמודד מול עמי איילון, והגיע אלינו מידע ששלאף רוצה לעשות מהומה, לפגוע בברק. ואני נסעתי להיפגש עם מרטין כדי להסביר לו כמה חשוב שברק יהיה שר ביטחון אחרי מלחמת לבנון השנייה".

ינאי יחיאל

אהוד ברק ידע על השליחות הזו?

"בוודאי, אני נסעתי כדי לפתור את הבעיה הזאת. בוודאי. זו בעיה של אהוד ברק ושל מרטין שלאף, זו לא בעיה שלי. ואז אני נכנס לפגישה, שמסתיימת אחרי כמה שעות, ואני מגלה שאני לא הראשון שמסביר למרטין שלאף כמה חשוב שאהוד ברק יהיה שר ביטחון אחרי מלחמת לבנון וישקם את צה"ל. אני מגלה שגם אהוד אולמרט דיבר איתו לפני, והסביר לו את אותו הדבר".

כך שלאף אמר לך?

"כן".

ובשיחה איתך, שלאף הביע זעם על ברק?

"ברור. הזעם שלו היה מאוד ברור ומאוד פשוט: 'אני העברתי חצי מיליון דולר תרומה לקמפיין של הסיבוב השני, מעולם לא היה סיבוב שני, אף פעם לא החזירו לי את הכסף ואף פעם לא אמרו לי מה עשו איתו'. אבל אותי לא עניין הכסף שלו. אותי כל מה שעניין זה היה הקמפיין של אהוד ברק מול עמי איילון".

איך אתה משקיף על השליחות הזאת היום?

"כשהניצחון הוא תכלית הכל, אתה לא רואה בעיניים, אתה מכבה את הלב. ואתה אפילו לא צריך לכבות את המצפון, כי הוא מזמן נמצא אצלך בגרב. וכשאין שום דבר יותר חשוב מניצחון, אז אין לך לא קווים אדומים ולא קווים שחורים ולא קווים אפורים, ואני חציתי את כולם".

אהוד ברק הוא איש מקולקל בעיניך?

"אני חושב שכוח וכסף משחית כל בן אדם. כשברק פשט את המדים, הוא השקיף בבוז על פוליטיקאים שמסתופפים תחת כסף ותחת אנשי עסקים ותחת אילי הון, והוא תמיד צחק על אריק שרון שקיבל את החווה שלו ממשולם ריקליס. ומתברר שכשאתה נמצא באותם מקומות, אתה בהתחלה משקיף עליהם בבוז, ואחר כך אתה נהיה בדיוק כמותם. ובהרבה מובנים, גם אני נהייתי כמותם. גם אני הייתי שחקן פעיל ונהנה במחזה הנורא הזה". (גרסת ברק)

>>> אלדד יניב הגיע לשיחה עם גולשי הארץ, שלא התרשמו

אריאל חרמוני / משרד הביטחון

מדרון חלקלק

לאחרונה קרא יניב את תמצית סיפור חייו המדהים של לוביסט העל האמריקאי היהודי ג'ק אברמוף (עלילותיו תוארו בהרחבה בסרט "העסקן" ובכתבה ב-"TheMarker"). אברמוף הפך בגיל צעיר מאוד לאחד השחקנים המשמעותיים במשחקי הכוח האמריקאיים. הוא החזיק רשת קשרים ענפה עם אילי הון וחברי קונגרס רפובליקאים. הוא היה איש חסר מעצורים שהתאבד עבור לקוחותיו העשירים, התמחה בקרבות בוץ מזוהמים והטיף לכך שחייבים "להחריב את היריב". בדרך לכיבוש היעד, שימן המתווך המיומן פוליטיקאים אמריקאים שנטו לו חסד בטובות הנאה שונות כמו מתנות יוקרתיות וחופשות מפנקות.

אברמוף נתפס, הורשע בשחיתות, נידון לשש שנות מאסר ומאז הפך לקול תקיף נגד השחיתות השלטונית וכנגד הקשר המסואב שבין הון לשלטון.

"כשאין גבול של מותר ואסור, אז אתה דוהר, ואם לא הייתי נעצר במקום שנעצרתי, אני הייתי מגיע לאן שאברמוף הגיע, בקלילות", אומר יניב היום.

גם סיפורו של חוזר בתשובה נוסף, ריי אנדרסן, המנכ"ל של חברת אינטרפייס, משך את לבו של יניב. אנדרסן שימש במשך שנים רבות כמנהלה של יצרנית שטיחים, שהשליכה כמויות אדירות של חומרים מזהמים בשטחים פתוחים. "אנדרסן הופיע יום אחד בפני העובדים שלו, וסיפר להם מה הוא עשה בחיים שלו ואיך הוא התפרנס. הוא אמר להם: 'עוד יגיע היום בעתיד הלא רחוק שיכניסו אנשים כמוני לבית סוהר'", מצטט יניב. "יכול להיות שבעיני אחרים זה נשמע כמו סיסמה, אבל בעיני זה נשמע ההגדרה הכי מדויקת למה שאני עשיתי בעשר השנים האחרונות. אני חושב שבעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי. הדברים שעשיתי ייחשבו לעבירות, דברים הרסניים ונוראים במשמעותם. הרבה שנים הייתי בלב המאפליה. אין לזה הגדרה אחרת".

>>> חזרה בתשובה או ספין מתוחכם? עשו לנו לייק ודברו על זה בפייסבוק

הוא בן 44, נולד בתל אביב וגדל בחולון ובראשון לציון. בצבא שירת בעיתון "במחנה" ושנים ספורות לאחר מכן ערך את העיתון במקביל לכתיבה ביקורתית ברשת "ידיעות תקשורת". החיילים הסדירים ששירתו תחתיו ב"במחנה" (גילוי נאות: הייתי אחד מהם במשך שנה) פיתחו כלפיו יחס אמביוולנטי: חלק מהם נהו אחרי הכריזמה שלו, חיקו את חיתוך דיבורו וראו בו מודל להזדהות; אחרים נרתעו מהכוחניות שלו.

בשנת 95' הוא הצטרף כמתמחה למשרד עורכי הדין של עו"ד דב וייסגלס, ותוך זמן קצר הפך לחביבו האולטימטיבי של הפרקליט המקושר. שם, במשרד ברחוב לילינבלום בתל אביב, הוא פגש לראשונה שורה של דמויות מפתח במסדרונות השלטון הישראלי, למשל את הלקוח מספר 1: אריאל שרון.

"נחשפתי אז פעם ראשונה, כמו במכונת MRI, למנגנוני הכוח במדינת ישראל, איך מדינת ישראל פועלת", מספר יניב. "חבורה של אנשים, שאף אחד לא מינה אותם ואף אחד לא בחר אותם, מנהלים את מדינת ישראל. עורכי דין, יועצי תקשורת, לוביסטים, אנשי עסקים, פוליטיקאים, הכל בערבוביה אחת, במסיבה אחת, בקוקטייל אחד.

"ומשם, בתוך זמן מאוד מאוד קצר, הכרתי את אהוד ברק. פעם אחת כשהוא בא לדובי למשרד כדי שנייעץ לו משפטית בתחקיר ש'ידיעות אחרונות' פירסם על אסון צאלים, ופעם שנייה כשהבת שלו התחילה להתמחות במשרד".

הבת מיכל ברק התיידדה עם יניב ושידכה בין הפרקליט האמביציוזי לבין אביה. בשנת 99' צורף יניב לצוות שניהל את קמפיין הבחירות, וכשברק זכה בראשות הממשלה הוא ליהק את יניב כאחד מיועציו בלשכה ובהמשך כראש המטה האישי. "אחרי שברק הפסיד בבחירות, אמרתי: 'שמע, אפשר להפוך את כל המחזה שראיתי בשנים האחרונות לסטארט אפ, לכסף גדול'", הוא משחזר את פסיעותיו הראשונות במדרון. "לקשור את הקשר הזה בין שלושת מוקדי הכוח האלה - הון, שלטון ועיתון. מי שיודע להיות המוציא והמביא, ללהטט בין שלוש הפינות האלה, ולרקוד על הרצפה הזאת כמו רקדן מדופלם, הוא מלך העולם. זה מה שאמרתי לעצמי. ובאמת, הקמתי משרד ותוך זמן קצר המשרד צמח וגדל לממדים ענקיים".

מה ראית במשרד ראש הממשלה שהוביל אותך לתובנה הזו?

"שחבורה מאוד מאוד מאוד מצומצמת של אנשים, שהיא כל הזמן נמצאת בפינה אחרת של החדר, בתפקיד אחר, מנהלת פה את הכל, שולטת פה על כל אוצרות הטבע. על הכוח, על הכסף, על ההשפעה, על השליטה, והיא בעצם מנהלת את המדינה. הקרבה לחבורה הזו היא מכרה זהב".

העבודה משתלמת

בשנת 2001 פתח יניב את משרד עורכי הדין הקטן שלו ברחוב אחד העם בתל אביב. בתוך שנים ספורות הוא כבר ניתר בניתורי קנגורו שנטל ספידים, למבנה טמפלרי מרהיב בן שלוש קומות ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, מקושט ביצירות אמנות מקוריות. הוא השקיע בשואו ובתפאורה אנרגיות רבות, והחזיק רשימת לקוחות נוצצת מההון והשלטון: בני שטיינמץ, האחים עופר, מיכאל צ'רנוי ודוד אפל לצד אהוד ברק, אביגדור ליברמן, פואד בן אליעזר, אברהם הירשזון, שלום שמחון, דליה איציק ורבים אחרים. במקביל שימש יניב כיועץ המשפטי של מפלגת העבודה, תפקיד אותו קיבל בעידן בן אליעזר, שאותו ייצג יניב בחינם בקרב המשפטי היצרי שניטש בין העסקן הכי ותיק באזור ובין אברהם בורג על ראשות מפלגת העבודה בשלהי 2001.

דודו בכר

השתלבותו בחצר של פואד מדגימה את הדרך שבה הצליח יניב במשך השנים לספח עוד ועוד לקוחות: נאמניו של פואד ליהקו את יניב כיועץ משפטי בחברות ממשלתיות שונות. כך הוא הפך למשל ליועץ משפטי של תעש, וגם של החברה לאוטומציה. בהמשך השתלב יניב בחצרות פוליטיות נוספות, כשמקורבי השרים שהוא ייצג, אנשי עסקים או עסקנים פוליטיים, שוכרים שוב ושוב את שירותיו המיוחדים. כך הוא מינף את קשריו ואת מצבת לקוחותיו. לעלילותיו באותן שנים אפשר להקדיש כתבה נפרדת.

איך הקשר שלך לפוליטיקאים השפיע על הגדלת הקליינטורה?

"חבר מביא חבר. וחברים שלי היו פוליטיקאים. וכשאתה חבר של פוליטיקאים אז אתה גם חבר של אנשי העסקים שנמצאים ליד הפוליטיקאים, ואם אתה חבר של אנשי עסקים והדוברים שלהם והיועצים המשפטיים שלהם ועורכי הדין שלהם, אז אתה חלק מהקוזה נוסטרה. ביום אחד אתה רואה בעיה של לקוח, ובערב אתה רואה את הפוליטיקאי שיכול לפתור את הבעיה הזאת, והוא פותר את הבעיה הזאת, כי לא מעניין אותו מה הבעיות של האזרחים, מעניין אותו לפתור את הבעיה של החבר שלו. ואם אני החבר שלו, אז הוא פותר את הבעיה של החבר שלו, שזה אני.

"לא הפסקתי להסתחרר, מהכוח, מהשררה, מהעולם הזה שבאותו יום אתה בבוקר אצל פוליטיקאים, אחרי שעה אתה רואה את אנשי העסקים, תמיד יש להם בעיות רגולטוריות, תמיד יש להם בעיות עם השלטון, תמיד אתה פונה בשמם לשר, שהוא בעצם לקוח שלך. יש הון ויש שלטון ומישהו צריך להיות הממיר, מישהו צריך לחבר ביניהם. אני הייתי הכבל שמחבר ביניהם".

האם אתה יכול לאשר שפוליטיקאים רבים לא באמת משלמים לעורכי דין שמייצגים אותם?

"מה יש לאשר? זה נראה לי כל כך מובן מאליו וזה די משעשע, כי עורכי דין לא גובים כסף מפוליטיקאים. ואם הם גובים, אז זה למראית עין. ואני חושב שזאת עובדה. ומי שאומר שזו לא עובדה, שיתמודד עם מצפונו. יש פה אוליגרכיה ואם אתה רוצה להיכנס לחצר של האוליגרכיה, אתה מעניק את השירותים האלה בחינם".

בפרוזדוריו האפלים של השלטון כמו גם במערכות העיתונים, נוצר באותן שנים ליניב דימוי שאותו הוא טרח לטפח, של נחש ארסי, אמן התחבולות והמזימות, שלא מהסס לשקר כשצריך, שמתנדב להתפלש בבוץ עבור לקוחותיו החזקים והידועים, שטורק על אצבעות יריביו את הדלת, שמטיף לכך שהצמד "הון-שלטון" הוא המצאה עיתונאית ושמדובר למעשה בקשר חיובי, כמו "בין מנורה לחשמל".

"הוא חרב להשכיר. חרב חדה מאוד, מסוכנת, הורגת. הוא לא יהסס לטבול את ידיו בשלוליות של חרא", אמר עליו אחד ממבקריו לעיתונאית מיכל קפרא באותם ימים. הוא היה עורך דין מזן חדש, שכמעט ולא הופיע בבתי משפט, שעיקר מומחיותו בקשרי זהב עם החזקים, במניפולציות תקשורתיות, בניהול קמפיינים אלימים, בהגשת תביעות ענק וצווי מניעה נגד תחקירים שביקשו לחשוף שחיתויות פוליטיות של שועים ורוזנים (הירשזון ואחרים) או תביעות מאיימות שביקשו לסתום את הפה לעובדים שיצאו נגד הנהלות חזקות.

"יש לי חלק לא קטן, כמו שאני רואה את זה, בהשחתה של הפוליטיקה הישראלית, באובדן האמון של הציבור בפוליטיקה", הוא אומר היום בגילוי לב. "אהבתי את הכוח ואת הכסף, את ההשפעה ואת ההיי טיריליי. ואני הייתי מאלה שצורכים את כל הקוקטייל של החומרים".

ואיפה המצפון היה באותה תקופה? ביום שבו נניח אתה משאיר חמישה חללים מאחוריך, אתה לא חוזר הביתה עם רגשות אשם?

"ביום שהייתי משאיר ארבעה חללים ולא הייתי מצליח להכניע את החלל החמישי, הייתי חוזר הביתה בדיכאון".

כמה פעמים שיקרת ביום בתקופה ההיא?

"אני לא יודע כמה פעמים הייתי אומר אמת".

אוליבייה פיטוסי

לא היו מעצורים או שיקול דעת?

"אין לך שיקול דעת. שיקול דעת זה היכולת שלך לבחור בין רע לטוב, היכולת שלך לשקול מהן החולשות האנושיות שלך ומהי טובת הכלל. וכשאתה נמצא בחבורה כזאת, אז אין בכלל הבדל בין טובתך האישית לטובת הכלל. אתה חושב שהרע שאתה עושה הוא טוב. ורע זה רע זה רע, אבל מי יגיד לך שזה רע? כל אלה שסביבך אומרים לך שזה טוב, כי הם רוצים לעשות בדיוק אותו דבר".

הוא העלה במשקל באותן שנים, חנק את עצמו בחליפות ועניבות גם בימי אוגוסט לוהטים, התקשט בשעונים יפים ובאוסף עטים יוקרתי, וצירף עוד לקוחות למשרד המתרחב. הבטתי אז בהשתאות ובדאגה בזינוק המטאורי שלו, זינוק ששימש מבחינתי כעדות לשקיעה הכללית של כולנו.

נראית אז כמי שמסתחרר מהכוח ומהכסף.

"הייתי גרידי. אני לא יודע אם אהבתי כסף, היום אני קצת מתקשה להבין מה יש לאהוב בדבר הזה. אבל כשאתה בתוך החזירון העליון אז אתה אחד מהחזירים בדיר".

שמה זה אומר? צריך אוטו מפואר? צריך בית הכי יפה? את השעון הכי יפה? את התחפושת הכי הולמת?

"זה אומר שצריך את הכל הכי יקר ואת הכל הרבה, ואחרי שאתה קונה את השעון הכי יקר, אתה למחרת קונה שעון אחר, עוד יותר יקר".

כי יצא דגם חדש?

"כי אתה נרקומן. היום אני מביט על זה בהשתאות. יש את החולצות הקצרות האלה עם הסוסים הענקיים ועם התנינים, שהיום זה נראה לי הדבר הכי מכוער בעולם, אבל ככה אני הייתי הולך. לפני כמה חודשים סידרתי את הארון שלי ואז מצאתי אורווה של חולצות סוסים כאלה של רלף לורן, ושל ג'ינסים, ואתה שואל: מי החולה נפש שקנה את הדברים האלה? זה אני חולה הנפש".

שורשי המהפך

בשנת 2007 הריץ יניב בכישרון את אהוד ברק לראשות מפלגת העבודה. בחודשים שקדמו לניצחון שימש יניב כמעין דניס רוס מקומי: הוא פייס בין ברק לבין ערימת מאוכזביו מהסיבוב הקודם, בהם עוזי ברעם, שמעון שבס, אברום בורג ורבים אחרים. הוא גם זה שניצח על אסטרטגיית השתיקה של ברק, והוא זה שרץ בין פוליטיקאים לעיתונאים וסיפר להם בלהט שהמועמד השתנה, הפיק לקחים, למד להקשיב.

ברק ניצח בבחירות, הצטרף לממשלת אולמרט בתפקיד שר הביטחון ומינה את יניב לתפקיד ראש מטה מפלגת העבודה. הנה, יניב עלה עוד דרגה בסולם: עכשיו הוא לא רק מייצג עשירים ופוליטיקאים, מערבב עיתונאים ומגביר את קצב הרווחים של המשרד. עכשיו הוא גם האדם הסמוך ביותר על אוזנו של שר הביטחון. היו כאלה שהעלייה של יניב לצמרת העבירה בהם צמרמורת.

אלא שחודשים ספורים חלפו, וברק החשדן זרק את יניב מהתפקיד אחרי ויכוח לילי סוער בלשכת שר הביטחון. "הייתי אצלו במשרד, דיברנו", מספר יניב. "השיחה עלתה מהר מאוד לטונים גבוהים, לצעקות ולצרחות. באיזשהו שלב אמרתי לו: נמשיך את השיחה מחר, אנחנו ממילא שכנים, והלכתי הביתה. הוא עוד תפס אותי ביציאה ואמר לי ככה בהשפלת עיניים - כי בניגוד לדימוי, הוא אף פעם לא מסתכל בלבן של העיניים ברגעים האלה: 'לפני שאתה הולך, רציתי לתאם איתך משהו'. אמרתי לו: אל תתאם איתי שום דבר. אחרי שהתנהגת כמו שהתנהגת, אנחנו נמשיך את השיחה מחר".

מוטי מילרוד

יניב הגיע לביתו בחצות, נשם אוויר בגג כשרעייתו עלתה בריצה למעלה. "היא אומרת: 'אתה לא מבין, שידרו עכשיו בערוץ 2, במהדורת חצות, אייטם פותח, ששר הביטחון פיטר אותך'. הייתי בבת אחת מושפל, המום", משחזר יניב את הרגע שבו הדמות הפוליטית המשמעותית בחייו הפנתה לו עורף. "בלי שום סיבה אני חטפתי את הכאפה של החיים שלי.

"היום אני יודע שהוא מבלי להתכוון העיר אותי. כי אמרתי לך קודם, במסלול שבו הלכתי ומה שעשיתי - יום יבוא ויכניסו אנשים כאלה לבית סוהר. וכשאני מדבר על אנשים כאלה, אני מדבר עלי. רק שער בנפשך לאן הייתי מגיע אם ברק היה נהפך לבן אדם הכי חזק במדינה, לראש ממשלה".

תנסה לפרט, באיזה אופן ברק הציל אותך מעצמך?

"ברגע הראשון הרגשתי עלבון צורב, כפיות טובה נוראית, הכי מושפל שהרגשתי אי פעם בחיים שלי. אחרי שאתה חוטף מכה כזו, אגרוף שמפצלח את הלב, אתה שואל שאלות. קודם כל אתה שואל את עצמך: מה אירע פה?

"הלכתי לטיפול בגיל מאוד מבוגר, לצערי הגדול, כי היום אני מבין כמה הייתי צריך לעשות את זה קודם. אז אתה מתחיל להבין מה מניע אותך בחיים, כמה הלב שלך לא נמצא במקום הנכון, איך אתה שותף ומוביל מעשים נוראים, ציניים. הבנתי מה עוללתי בשנים האחרונות, הבנתי שעשיתי מה שברק עשה לי לעשרות אנשים, באותה אכזריות, באותה ציניות, באותה כפיות טובה, באותה תחושה של אני ואפסי עוד.

"למעשה, קיבלתי בדיוק מה שמגיע לי. זה כאילו יש מישהו למעלה שמכוון את הדברים ואומר: פעם אחת ניתן לאלדד יניב להרגיש מה שהוא עשה לאנשים אחרים, באותה שפלות של לקחת את הרגל שלך ולהפוך את הלב של בן אדם לאבק".

אתה כועס על ברק היום?

"לא. הלוואי והייתי רואה אותו. בהתחלה חשבתי שאם אראה אותו ברחוב, אני אקח איזה אבן, אזרוק לו בראש. אבל אם ניתקל עכשיו - אני מקווה שהגוף שלי יעמוד במה שאני מתכנן - הוא יקבל חיבוק גדול, כי מבלי שהוא התכוון, הוא הציל את חיי".

עשית תעלולים נבזיים בשביל ברק?

"המון".

למשל?

"המון. תשמע, כשאתה חושב שהדבר הכי חשוב זה הכוח והשררה ושאתה תהיה במקום הנכון, אז שום דבר לא חשוב, לא יריבים פוליטיים ולא חברים פוליטיים במפלגה. כל דבר מותר וראוי. כשברק נחקר בפרשת העמותות (על הזרמה לא חוקית לכאורה של עשרות מיליונים לקמפיין הבחירות שלו), אז אנחנו, האנשים שעבדו איתו, היינו עסוקים בלהראות למה דן מרידור ואמנון ליפקין שחק ורוני מילוא עשו בדיוק אותן עבירות במפלגת המרכז.

אמיל סלמן

"כל פעם שאמנון שחק היה רואה אותי, הייתי מנסה ללחוץ לו את היד, לדבר איתו, ותמיד הוא היה נוחר בבוז. לפני כמה חודשים שמעתי שהוא חולה, ואמרתי שאני חייב לבקש ממנו סליחה, והוא לא רצה לפגוש אותי. ניסיתי שמישהו ידבר איתו, ובסוף אותו מישהו אמר: טוב, תבוא איתי, ניכנס אליו למשרד ומקסימום הוא יזרוק אותך. נכנסתי אליו למשרד והוא קם ככה, עם המקל, ואמרתי לו: אני רק באתי לבקש ממך סליחה, וסיפרתי לו כל מה שעשינו".

הכפשה עקבית שנועדה ליצור איזון מזויף בין מה שקרה במפלגת המרכז לבין למה שהתחולל בקמפיין ברק?

"ליצור איזון שכולם גנבים וכולם מושחתים. ובתרבות פוליטית שמבינה מה זה טובת הכלל ומה זה טובת עצמך, אתה לא עושה דברים כאלה. אתה מבין שאם אתה צריך לתת הסברים על מה שעשית, אז אתה מתמודד עם זה לבדך. אתה לא גורר איתך לאותו בור אחרים, בטח לא אנשים ראויים. אתה יודע, זה אנשים שאז היו שרים באותה ממשלה בראשות ברק!

"אני בא בעניין הזה בטענה רק לעצמי, משום שאי אפשר להאשים את מי ששולח. צריך תמיד להאשים את מי שמשתף פעולה עם המשימה, ואני הייתי מאלה ששיתפו פעולה עם המשימה הזאת בהתלהבות יתרה. וזה מעשה חמור. זה לא מעשה פשוט במדינה דמוקרטית, שעובד מדינה, פקיד ציבור, משתף פעולה עם חבורה של אנשים נגד שרים שיושבים בממשלה כדי שתיפתח נגדם חקירה.

"באתי וישבתי אצל שחק במשרד חצי שעה וסיפרתי לו כל מה שעשיתי, ואמרתי לו: תשמע, אני לא יודע אם אתה כועס על זה או שתסלח, זה ממש לא מעניין אותי. אני רוצה לבקש ממך סליחה. אני לא יודע אם הוא סלח לי, אבל זה פחות חשוב בעיני".

שחק אישר את הדברים.

אדם נוסף שממנו ביקש יניב סליחה הוא עמיר פרץ. ב-2005, כשפרץ התמודד על ראשות מפלגת העבודה, יניב, אז היועץ המשפטי של המפלגה, ניהל נגדו קמפיין רעשני. הוא טען אז שפרץ ניצח על "מפקד ארגזים", התפקדות סיטונית ולא חוקית למפלגת העבודה שנועדה להבטיח את ניצחונו. "את האנשים הללו פקדו בכוח במקרה הרע, ובאי-רצון בולט במקרה הטוב", אמר אז יניב לכלי התקשורת. רבים חשדו שיניב לא פועל באובייקטיביות הנדרשת מיועץ משפטי, ושבקמפיין שהוא מוביל נגד פרץ הוא משרת למעשה את האינטרסים של ברק.

"עוללתי אז לפרץ דברים שאסור היה לי לעולל לו", הוא אומר היום. "בפגישה עם עמיר אמרתי לו, שהבעיה היא לא באיך שפעלתי נגדו כשהייתי יועץ משפטי של המפלגה, כי זה מה שהיה צריך לעשות. הבעיה היא שלמרות שפעלתי כך, כשהתפטרתי מהתפקיד והלכתי להיות מנהל הבחירות של ברק לראשות מפלגת העבודה ב-2007, עשינו בדיוק אותו דבר. קמפיין הקאמבק של אהוד לא היה יותר נקי ממפקד הארגזים של עמיר פרץ. ועל זה צריך לבקש סליחה. כי אם אתה באמת חושב שהארגזים זה דבר איום ונורא, אז אל תשתמש בארגזים האלה כדי להיבחר. ואנחנו גם עשינו את זה".

פרץ אישר את קיומה של הפגישה.

ליברמן, יז'מסקי, מזרחי

בשלהי שנת 98' פגש יניב במשרד של עו"ד וייסגלס את מנכ"ל משרד ראש הממשלה הפורש, אביגדור ליברמן. בין ליברמן, שהיה אז בפסק זמן מהפוליטיקה וגילגל עסקים חובקי עולם, לבין הפרקליט הצעיר התפתחו עם השנים יחסי ידידות. יניב היה, למשל, בין אלה שחיברו לפני מספר שנים חוות דעת משפטית שנועדה להכשיר את מינויו של ליברמן, החשוד בפלילים, לשר לביטחון פנים בממשלת אולמרט. עוד לפני כן, כשליברמן כיהן כשר התחבורה בממשלת שרון, מונה יניב על ידי מקורבו של ליברמן, אלכס ויזניצ'ר (ומקורבים נוספים של השר) לשמש כאחד היועצים המשפטיים של חברת מע"צ. הנה, השיטה שוב מרימה ראש.

ליברמן הוא איש די חידתי, תנסה לפזר את הערפל, מהן המוטיבציות שלו?

"לדעתי המוטיבציות שלו הן כוח ושררה וכסף והשפעה והכל חוץ משירות ציבורי. זה בכלל לא שאלה איך בן אדם כמוני וליברמן התחברו. זה כמעט מובן מאליו. הוא לגמרי דומה למה שאני הייתי פעם".

מה זה מה שהיית פעם? ציניקן מוחלט?

"ציניקן מוחלט, שלא מבין שבמקומות מסוימים אתה מתעסק בחומרים מסוכנים וזה לא משחק. זה נראה אולי דאחקה, להסית נגד ערביי ישראל כי ארתור פינקלשטיין אומר לך שזה טוב. וכשאתה עושה את זה אתה למעשה אומר: שום דבר כבר לא יעמוד ביני לבין הגעה לראש הפירמידה, ואתה מותיר אחריך שובל של שריפה, כמו שאני הותרתי מאחורי".

יניב מגלה פה לראשונה כי הוא לקח חלק פעיל בקמפיין הצללים נגד יריבו המר של ליברמן במשך שנים, ראש אגף החקירות במשטרה, משה מזרחי. מזרחי, שחקר את פרשות גרגורי לרנר, ליברמן, נמרודי ומשפחת שרון, מצא את עצמו לפני כמה שנים במאבק הישרדות אל מול מתקפה מתוזמרת שדרשה לערוף את ראשו. ברקע עמדה חקירת משטרה סמויה נגד ליברמן.

בסוף שנות ה-90, בזמן שליברמן גילגל עסקים בינלאומיים, פתחה היחידה לחקירות בינלאומיות בחקירה סמויה נגדו, שבה הוא נחשד בין השאר בקשרים עם הפשע המאורגן הרוסי. בתחילת שנת 2002 התברר כי בזמן החקירה נגד ליברמן, עבדה בתוך היחידה של מזרחי חפרפרת מחוכמת בשם סטניסלב יז'מסקי, שוטר זוטר, שנטל עמו לפני הפרישה את כל ההקלטות מעמדות האזנת הסתר לליברמן, דוד אפל, האוליגרך מיכאל צ'רנוי ועוד - ונמלט לקנדה.

כמה מהתמלילים שגנב, שנבחרו בקפידה, פורסמו בעיתונות. פרסום תקצירי ההאזנות עורר סערה ומזרחי פנה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, וביקש ממנו לחקור את הטענות נגדו. הפרשה יצרה בהמשך קרע חסר תקדים בתוך התביעה הכללית: רובינשטיין צידד בסוף החקירה בהדחתו של מזרחי, למרות שקבע כי פעל בתום לב וכי אין די ראיות להעמידו לדין פלילי או משמעתי. פרקליטת המדינה עדנה ארבל התנגדה להדחה בתוקף: היא חשבה שמזרחי לא עשה כל מעשה אסור וכי הדחתו תהיה פרס לעבריינים וחשודים.

במקביל לקרב שניטש במשרד המשפטים, ניהלו יריביו של מזרחי בעיתונות ובכנסת קרב להדחתו, קרב שבו נטל חלק פעיל גם יניב. "הייתי אז יועץ משפטי של מפלגת העבודה, ואני אומר לך שאני מצאתי את עצמי בחדר של אופיר פינס, כראש ועדת הפנים של הכנסת, מסביר לו למה חייבת לקום ועדת חקירה כדי לגרום לכך שמזרחי יודח מהמשטרה", הוא מספר. "וכשאני הלכתי לפגישה הזאת, יותר משלושה או ארבעה פוליטיקאים במפלגת העבודה ביקשו ממני ללכת לדבר הזה. אם אופיר לא היה חבר שלי או לא היה מעריך אותי, הוא היה מעיף אותי מהחדר במכות. אז הוא רק העיף אותי מהחדר בצעקות.

"אני לא יודע כמה זה היה אפקטיבי, אבל אני עזרתי במאה אחוז של עצמי, כדי שמזרחי ייפול. הלכתי לפינס והסתובבתי אצל עיתונאים ותידרכתי ועזרתי להם לנסות להבין את המציאות הזאת ועודדתי פרסומים".

ולמה עשית את זה?

"כי זה נראה לי מובן מאליו. חברים שלי רוצים עזרה. ואתה יודע, היום אני מביט על זה ואני אומר, זה אחד הדברים המבישים ביותר שעשיתי. אין דבר יותר צודק מכך שמזרחי יישב בממשלה הבאה כשר, ואיווט ליברמן ועוד כמה ממפלגת העבודה שרצו את ראשו, יישבו בחוץ. זהו הצדק הפואטי".

חיים כפולים

בשנת 2009 חיבר יניב יחד עם המחזאי שמואל הספרי את מניפסט "השמאל הלאומי" - מסמך פרובוקטיבי שבין השאר לעג ל"סמול" הישראלי הלבן והשבע, חובב החיים הטובים, המתנשא על הפלסטינים והמזרחים, שהתמכר לפסאדה של מאבק בעד השלום וזנח את כל הערכים האחרים, בעיקר את הסולידריות. הספרי ויניב היכו במסמך המהדהד בלי כפפות בפוליטיקאים, במתנחלים, ב"פושעי הגבעות", בכיבוש הממאיר ובמשתמטים מצה"ל.

זה היה מסמך משונה מאוד לכל מי שהכיר את יניב: מה בין הניהיליסט והמקיאווליסט הזה לבין אידיאולוגיה וערכים?

"אחרי שהמסמך פורסם", הוא מספר, "פנו אלי המון המון סטודנטים מרחבי הארץ, שאני אתחיל לתת הרצאות, שאתחיל להופיע. חלק נכבד מהטקסט - שנכתב הרבה הרבה לפני המהפכה של הקיץ - מדבר על חורבן הערבות ההדדית וחורבן הסולידריות, ועל החזירים הקפיטליסטים, שלא מעניין אותם שום דבר. התחלתי להופיע עם הטקסט הזה, ואני זוכר את ההופעה הראשונה שלי באוניברסיטת תל אביב. הזמין אותי יו"ר אגודת הסטודנטים שחר בוצר להופיע שם, ואני זוכר שאני מסביר להם על החזירים הקפיטליסטים והדריסה של המעמד הבינוני וכו' וכו'. ואני מסיים לדבר - שום מחיאות כפיים".

דממה?

"שום כלום. דממה. קם סטודנט, מציג את עצמו ואומר לי: 'תגיד, אתה באמת חושב שאתה יכול לדבר על הדברים האלה? על מי אתה צוחק?' הוא אומר לי: 'כל מה שכתבת זה נכון, אבל זה עליך, אתה כתבת על עצמך, לא על אף אחד אחר. מה אתה מספר לנו סיפורי סבתא על הון ושלטון. זה אתה, אתה מדבר על עצמך'. והוא התחיל להקריא לי כל מיני ציטוטים שלי מראיונות עיתונאיים בעשר שנים האחרונות, שאני מסביר למה כל התופעה הזאת של הון ושלטון זו המצאה של העיתונות וכו'. בקיצור, הוא עומד לפני ומפשיט אותי עירום ועריה. הוא אומר לי: 'תגיד, מה, אתה באמת חושב שאם הורדת את החליפה והעניבה אנחנו לא מזהים שהנעליים שלך זה כמה מאות יורו? אתה חושב שלא רואים את זה? אתה חושב שאנשים אידיוטים?' שחט אותי לגזרים".

והשחיטה הזו עוררה אותך להתחיל בתיקון?

"כמובן שלא הבנתי את השיעור שקיבלתי. אמרתי: אוקיי, תקלה, אסור להגיע עם הנעליים האלה בפעם הבאה, והלכתי לקנות לעצמי סט בגדים להופעות. חייתי חיים סכיזופרניים מוחלטים, כי בבוקר הייתי עובד כזונה של הטייקונים, רץ הביתה בטירוף, תמיד ברגע האחרון, תמיד עם הלשון בחוץ, להתחפש בבגדי הפרולטר ולנסוע להופעות ברחבי הארץ. ולתדהמתי הרבה, ההתקפות המשיכו. אמרתי, מה קורה פה? מה זה? אני כבר לא בא עם הנעליים האלה, והכל ממשיך כאילו ההוא מאוניברסיטת תל אביב מנהל נגדי קמפיין.

"זה הלך והחמיר, ולאט לאט הבנתי שאני בעצם מקבל את השיעור הכי משמעותי שלי בחיים, כי אני חי את החיים הכי מזויפים שיכולים להיות, חיים שמסבירים אחרי הצהריים דברים מסוימים ובבוקר אני עושה בדיוק הפוך, אבל בקיצוניות. בבוקר אני יכול לשבת באיזה משרד של מישהו שעושה כסף מלאמלל אנשים אחרים, ובערב אני מטיף מוסר".

מיד אחרי אסון הכרמל, הוזמן יניב לכנס בבאר שבע יחד עם ניצב בדימוס חיים קליין, שכלתו נהרגה בשריפה. השניים עמדו באחת מפינות האולם, כשלפתע ניגש אל קליין אדם, לחץ את ידו והציג את עצמו. "הוא אמר לקליין: 'קוראים לי ג'קי אדרי, אתה גיבור', וחיבק אותו. וחיים אומר לו: 'אתה מכיר את אלדד יניב?' ואני מושיט לאיש הזה יד, והיד שלי נשארת באוויר. ואני אומר: מה זה? והוא מסתובב ככה בבוטות והולך.

"חיים אומר לי: 'תגיד, מה יש לך עם האיש הזה?' אמרתי לו: אין לי מושג, לא ראיתי אותו בימי חיי, לא יודע מי זה האיש הזה. קליין אומר לי: 'זה ג'קי אדרי, הוא פעיל חברתי מדימונה'. ואני לא מכיר את ג'קי אדרי, לא שמעתי עליו בימי חיי. מי זה הג'קי אדרי הזה? אלוהים אדירים, מה לי ולבן אדם מדימונה? מה עשיתי לו?"

בירור קצר שערך יניב העלה כי אדרי הוא זה שנלחם בגלוי ובאומץ נגד תופעת העסקת עובדי הקבלן במפעל כימיקלים לישראל (כ"יל) שבשליטת האחים עופר, ויניב היה אחד משכירי החרב שנשכרו אז כדי להילחם באדרי ולשגר אליו מכתבים אלימים שנועדו לסתום לו את הפה. "איימתי עליו עם גלימה של עורך דין, ולא ידעתי מי הוא. לא ידעתי איך הוא נראה, מה השם שלו, מה הוא עשה, זה לא עניין אותי".

יניב מספר שעלה על הבמה באותו אירוע, ביקש מאדרי סליחה בפני מאות סטודנטים, והתחבק איתו בחום. "מי שיודע ללהטט עם רשימה שהיא פחות ממאה אנשים שנוגעים פה בפסגה - מגיע לפסגה, אבל בדרך מחריב את המדינה. אני הייתי מאלה שלקחו בן אדם כמו ג'קי אדרי, שהתרומה שלו למדינה היא פי עשרה מהתרומה שלי, אם לא יותר, פעיל חברתי ששינה עתיד של אלפי אנשים בישראל בגלל המאבקים ההירואיים שהוא ניהל - ובשביל כסף, בחסות החוק, בלי שהוא עשה שום עבירה, אתה יכול לקחת בן אדם כזה ולעשות ממנו אבק. ואני הייתי אחד מאלה שעשו את הדברים האלה, שהעניק את השירותים האלה לאחרים, ועם השירותים האלה הם הגיעו עוד יותר לפסגה".

כשאתה מסתכל לאחור, כמה מקרים כמו ג'קי אדרי יש?

"המונים. אני בטוח שמי ששומע את הסיפור של ג'קי אדרי אומר: יש גם אחרים, גם אני כזה, גם לי הוא עשה את זה, גם לי הוא עולל את הדבר הזה. ואם ייגש אלי מישהו ברחוב או יגיד לי שגם לו עשיתי את זה, אני אעשה בדיוק מה שעשיתי עם ג'קי אדרי - אני אבקש סליחה ואני לא אצפה שיסלחו לי".

אדרי אישר השבוע את הפרטים: "הוא התנצל בהרבה אומץ אחרי שכמעט ורצה להרוג אותי כשהאחים עופר שמו אותי על הכוונת. אנחנו צפויים לגל חזרה בתשובה מאנשים כמו יניב, שמבינים היום מה הם עשו בעשור האחרון לחברה הישראלית".

כל התיאורים האלה הם חלק ממסע הגמילה שלו מהצד האחר, מסע שהסתיים באבחת סכין משוננת, אותה החזיקה בידה רעייתו ליאור. היא זו שטילטלה אותו, שגרמה לו להבין לאלו תהומות צלל.

"כשאתה מנסה לעשות תיקון בחיים, אין רגע אחד מכונן שבו זה קורה. זה תהליך שיש לו כל מיני מאיצים, אבל אם אני צריך לתאר אפיזודה ששם הבנתי שאו שאני ממשיך לחיות את החיים שלי כמו שחייתי אותם בעשר שנים האחרונות, או שאני עושה סיבוב פרסה - זה היה בסוכות לפני שנה וחצי", הוא משחזר. "החלטנו לנסוע לחופש ברודוס, אני וליאור ושלושת הילדים. אירגנתי הכל. נחתנו ברודוס ונסענו למלון.

"אנחנו מגיעים למלון, עולים לחדר, אני פותח את הדלת, ואז ליאור והילדים נכנסים. ואני שומע כל מיני צעקות של הילדים: וואו, וואו, איזה גודל, מה זה הגודל הזה? תראו כמה חדרים, תראו כמה שירותים, תראו כמה טלוויזיות, תראו כמה וכו'. ואני לא שומע את ליאור.

"אתה יודע, נתתי להם להקדים אותי, הייתי בטוח שאני הולך לקבל הזמנה לטקס האוסקר, ואז היא מתפרצת עלי - לא בצעקות, כי ליאור היא לא בן אדם שצועק - והיא אומרת לי משהו כמו: 'זה מה שנהיה ממך? אתה נהיית מסריח, אתה לא הבן אדם שאני התאהבתי בו'. הייתי בהלם. אני אומר לעצמי בראש: איך זה יכול להיות שאני מביא את המשפחה שלי לסוף שבוע בסוויטה הכי מפוארת ברודוס, שזו הסוויטה של המהמרים הכי כבדים, במלון של קזינו, סוויטה שלדעתי עולה איזה 2,000 יורו ללילה (מלון השייך לאחד מלקוחותיו באותה עת - ג"ו) עם מרפסת שמשקיפה על כל המפרץ של רודוס. זו היתה החופשה הכי נוראית שהיתה לי בחיים".

במהלך החופשה הוא טס לחו"ל לכמה פגישות עבודה, ו"אני חוזר, הריב עוד יותר מתעצם ועוד יותר מתלהט: מה כלאתי אותם במקום המטונף הזה, איזה חרא נהיה ממני, איזה מסריח נהייתי, איך אני נוסע באמצע החופשה, לאן אני נוסע באמצע חופשה. ואני עונה לה: מה זאת אומרת למה אני נוסע? איך את חושבת שאנחנו יכולים לממן חופשות כאלה? ואז היא אומרת לי: 'מי צריך את החופשות האלה ומי צריך את הכסף הזה? אם אתה לא תחזור להיות מה שהיית, אז אנחנו לא נהיה ביחד. אתה לא הבן אדם שאני הכרתי'. היום אני מספר את זה בשלווה, אבל זה היה כמו רעידת אדמה, שהכל מתפוצץ ועף לצדדים".

המחאה חוזרת

בקיץ האחרון הוא בילה במשך שבועות ארוכים באוהלים בשדרות רוטשילד, יחד עם פעילי השמאל הלאומי, תנועה פוליטית שהיה שותף להקמתה. אמרגני המחאה החברתית הביטו בחוזר בתשובה במבט חשדני וספקני. השתלבותו במחאה הצעירה והספונטנית נראתה להם כמו שתל בלתי טבעי.

"לקראת ההפגנה הראשונה רצו שאני אדבר שם באסיפת עם, ולי כבר זה נורא נורא טבעי, אתה יודע, אני שם מהיום השלישי, כבר עם זקן, גר שם, חלק מהשדרה. ואז אני עולה לדבר, אני חושב שהספקתי לדבר איזה 30 שניות, כי אני עקשן, אבל כמעט מהשמונה שניות האחרונות ניסו להוריד אותי", הוא מספר. "אם הייתי נשאר עוד 20 שניות, אני חושבת שזו היתה התקפת האלימות הראשונה. הייתי חוטף איזה כאפה ומועף משם.

"זו המכה הכי גדולה לאגו שאתה יכול לחטוף. עמדתי ככה בצד והמשכתי להסתכל על אסיפת העם הזאת ואמרתי לעצמי: וואללה, אתה רק בתחילת הדרך, אתה - מה אתה מצפה? למחיאות כפיים סוערות? אם אתה מתקן, אז תתקן, ואם אתה אמיתי אז תישאר, ואם אתה מתכוון למה שאתה אומר אז מה אתה מבלבל את המוח? מה, אתה מירי רגב, שזורקים עליה בקבוק מים אז היא בורחת? אתה ציפי ליבני שמפחדת להגיע לשם? העיפו אותך בצדק, כי אם אתה בתיקון אז בוא תתקן, בוא נראה שאתה רציני. אחרי כמה שבועות זה השתנה כי אני כבר הופעתי באסיפות ודיברתי והתקבלתי ככה בנפנופי ידיים באוויר".

למה המחאה מתה?

"אני חושב שהמחאה הזאת חיה יותר ממה שהיא חיה אי פעם. היא גם הרבה יותר חיה מהקיץ. כי זה חוכמה קטנה מאוד לשבת באוהלים ברוטשילד כשאתה כל הזמן בתקשורת וכל הזמן בכותרות. אבל ישראל היא מדינה דמוקרטית, אנשים יצאו לרחובות בדיוק ברגע שהם צריכים לצאת לרחובות, בדיוק ברגע שהם יוכלו להביא את השינוי. ומי שחושב שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא הוא בן אדם הזוי".

אתה בן אדם הזוי. זה כמעט מובן מאליו שהוא ייבחר שוב, זו הנחה שהיא קונצנזואלית.

"נו, אז מה אם זה הקונצנזוס הכי גדול? אז מה, זה אומר שזה צודק? כל מי שאומר 'ביבי הוא ראש הממשלה הבא' אמר לפני 14 ביולי: ישראלים לא יוצאים לרחובות, הם תמיד מחוברים לכורסאות, שום דבר לא מעניין אותם, שום דבר לא מזיז להם. אז זה היה הקונצנזוס.

"אני חושב שמערכת הבחירות הבאה תהיה ההתגלמות של אם כל המחאות. אנשים יהיו ברחובות. אנשים יצאו לרחובות. אנשים יעמדו בצמתים ואנשים יעמדו בכל פינות הרחוב ברחבי הארץ. יהיו פה רשימות חדשות, יהיו התארגנויות חדשות, ויהיה דם חדש ועצום שנכנס לתוך הפוליטיקה הישראלית, ואני חושב שלראשונה זה עשרות שנים, משעה שמונה בבוקר יהיו תורים לקלפיות בכל רחבי הארץ. זה יהיה שיאה של מערכת בחירות הכי סוערת שהיתה בתולדות ישראל".

למי אנשים יבואו להצביע בדיוק?

"לכל האנשים שנמצאים סביבך, שאתה עוד לא מסמן אותם. אנשים שהם מעוררי השראה בחיים האישיים שלהם, הם מעוררי השראה בחיים הציבוריים שלהם, הם מחוללים שינוי בישראל בחינוך ובמגזר השלישי, ובערי הפריפריה בישראל. אתה עוד לא מזהה אותם כדמויות שסוחפות אחריהם אנשים, אבל זה בדיוק מה שיקרה במערכת בחירות, ותידלק פה בעירה בגודל של מגדלי אקירוב, אי אפשר לתאר את גודל הבעירה".

יאיר לפיד יכול להיות הכתובת לגלים האלה?

"אני לא תומך ביאיר לפיד ולא אצביע ליאיר לפיד, ואני מוחא מחיאות כפיים סוערות על הצטרפותו לפוליטיקה. כל מצקצקי הלשון וכל אלה שמחפשים אותו בטעויות ובשגיאות, באמא שלכם, הוא לא עדיף על יריב לוין? הוא לא עדיף על זאב אלקין? זה לא אנשים שאנחנו רוצים בפוליטיקה? אנחנו באמת לא רוצים שאנשים הכי מצטיינים בתחומם יעזבו את חייהם ויבואו לחולל שינוי לטובת כולם? מה אנחנו רוצים? שהכנסת תהיה מלאה בפואדים, או שהכנסת תהיה מלאה ביאיר לפידים? אנחנו רוצים אנשים צעירים ומצליחים, זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו כל הזמן אומרים, נמאס לנו מכל הפואדיזם הזה שהשתלט על הפוליטיקה הישראלית".

אותו פואד שלפני עשור התאבדת כדי שהוא יהיה יו"ר מפלגת העבודה?

"התאבדתי זה הגדרה ממעטת, כן? זה חלק מהביוגרפיה שלי, להמליך את פואד, להמליך את ברק, כל מה שמעורר תיעוב היום בישראל זה מעשה ידי".

התנועה שהיית שותף להקמתה תרוץ לכנסת הבאה? מה היא מנסה להשיג?

"אנחנו חבורה של אנשים, גברים נשים, חצי חצי, פריפריה ומרכז חצי חצי, חובשי כיפות וחילונים חצי חצי, ערבים ויהודים חצי חצי, מנסים ביחד להקים מפלגה פוליטית חדשה שתשנה את ישראל. כי כדי לשנות את ישראל אתה חייב לצאת מהסקטורים, אתה חייב לצאת מהמחנאות הזאת. מי שקורא את החזון האוטופי של הרצל ב'אלטנוילנד', ארץ חדשה-ישנה - זה האתוס הישראלי שצריך לחדש, זה האתוס הישראלי שצריך לכונן. מי שלא מסכים לאתוס הזה לא יכול להיות חלק מהמפלגה הזאת".

הקבוצה שבה הוא שותף הקימה לפני מספר חודשים אתר אינטרנט בשם "נוחילנד", שמוקדש למאבק בטייקונים ובעיקר טייקון אחד: נוחי דנקנר.

מה יש לכם מנוחי דנקנר? למה לרדוף אותו?

"נוחי הוא סמל. נוחי הוא לא בן אדם פרטי. בן אדם שמזמין לחתונה של הבת שלו כל כך הרבה פוליטיקאים, כל כך הרבה רגולטורים, כל כך הרבה ראשי ערים, כל כך הרבה שרים בהווה ולשעבר - לא יכול באמת לומר אני בן אדם פרטי, מה אתם רוצים ממני? כשגיל שויד יחתן את הבן שלו, אתה לא תראה בחתונה של הבן שלו ראש עיר אחד, פוליטיקאי אחד, שר אחד. אתה לא תראה בצ'ק פוינט בן אדם אחד שעבד באגף התקציבים באוצר.

"יש בארץ שכבה מאוד דקה של אנשים, שיצרו עושר מאוד מאוד גדול בשנים האחרונות בגלל החיבור שלהם לפוליטיקה. יש אנשים כמו גיל שויד שיכולים לעבור חיים שלמים ולפגוש ראש ממשלה בטלוויזיה, ויש אנשים אחרים שכדי שהמניה שלהם תזנק בבורסה, הם חייבים להיות בכנסת כמה פעמים בשבוע, או בעצמם, או באמצעות לוביסטים, או באמצעות עורכי דין, או באמצעות פוליטיקאים שעושים בשבילם את העבודה.

"נוחי דנקנר יודע את האמת, שהוא עשה את העושר הזה במידה לא מעטה בגלל החיבור שלו לפוליטיקה ולפוליטיקאים. ומשום שהוא סמל, אז הוא סופג ביקורת. ואני חושב שהוא בסוף יבין שהדרך היחידה להדוף את הביקורת הזאת היא להתייחס אליה ולהפנים אותה ולהבין אותה ולתקן. אי אפשר להדוף אותה, לא בלקנות עיתון ולא בלהזמין פוליטיקאים לחתונה. לא יכול להיות שהוא מסתכל במראה והוא לא שואל את עצמו, איך הפכתי לבן אדם הכי שנוא בישראל? איך הפכתי לסמל של הדבר הכי מסואב בישראל? אני לא עבריין ואני לא עומד בראש ארגון פשיעה, איך נהייתי בן אדם כל כך שנוא? הדרך לתקן את זה, היא לתקן. היא לא לנסות להרוג או לנפץ את המראה שעומדת מולך. אתה תנפץ את המראה, תבוא מראה אחרת".

הייתי מכונת מילים

איזו דמות נשקפת היום מול יניב כשהוא מביט במראה? האם בן אדם מסוגל לעבור מהפך אישיותי כה מטלטל, להמית את מי שהיה ולהוליד מתוכו אדם חדש?

ואולי זה עוד תעלול מבית היוצר שלך, הפעם מושקע ומחושב יותר?

"אני מבין שאנשים שומעים סיפורים של אנשים שמשנים את חייהם ומנקרת להם המחשבה בראש, האם זה אמיתי? האם זה לא תעלול? האם זה לא עוד ספין? אני מזדהה עם האנשים האלה. זו באמת השאלה הראשונה שמנקרת, וטוב שהיא מנקרת, והיא חייבת להמשיך לנקר, והחלק שלי זה להמשיך ולעשות מעשים טובים ולשכנע במעשים, ולא בקשקושים, שזה מה שהחלטתי לעשות ביתרת חיי".

ומה תגיד לאלה שיקראו את זה ויגידו: הוא שוב עובד על כולנו בעיניים?

"שאף אחד לא ייתן שיעבדו עליו, ומי שמרגיש שעובדים עליו, שידפדף הלאה, זה בסדר. פעם היה לי נורא חשוב לשכנע כל אחד במה שאני עושה. הייתי מכונת מילים ומכונת דיבור. זה הרבה פחות חשוב לי היום".

במובנים מסוימים, היית מיסיונר ונותרת מיסיונר. פעם הטפת באמונה יוקדת לקשרים בין ההון והשלטון, היום אתה טוען באותו להט את ההפך. המרת דת בדת, ובבסיס נותרת אדם שהולך על הקצוות.

"אני מתפלל שאני אהיה מסור ודבק ומיסיונר למה שאני עושה היום, הלוואי ואני אצליח לעשות את זה באותו כישרון ובאותה דבקות ובאותה אמונה, כי אני חושב שזה יעזור לתיקון גדול, גם בשבילי באופן אישי וגם באופן כללי. אבל אני מבין שיש אנשים שאומרים את זה".

אנשים ימחאו כפיים ויגידו יופי הוא השתנה. אבל מה אנחנו צריכים בעמדת מפתח אדם שעד גיל 40 שיקול הדעת שלו היה כל כך משובש? שהיכולת שלו להבחין בין טוב ורע היתה כל כך מטושטשת? שיעשה תיקון פרטי, שלא יחפש השפעה וכוח.

"יש משפט של חליל ג'ובראן שאומר שמי שלא עבר את כל הלילה, לא יראה את הזריחה. אני עברתי את כל הלילה, אני רוצה לראות את הזריחה. אני ריצפתי את רצפת חיי ביותר מדי מרצפות רעות, אני עושה בשנתיים האחרונות מעשים כדי לרצף את רצפת חיי במעשים טובים".

איך מגיבים החברים לשעבר? בחוסר אמון מוחלט? או במין מבט כזה של הנה, הוא התחרפן לנו, הוא משתגע? או הוא עובד עלינו?

"אני חושב שבכל מניפת התחושות שאתה מתאר. הרבה אנשים חושבים שיצאתי מדעתי. אתה יודע, כשאני פוגש אותם באקראי, אני תמיד יכול לראות את האצבע שלהם מסתובבת על הרקה בתנועה של 'הוא מג'נון'. ואני יכול להבין את זה, כי כשאני הייתי במקום שלהם, ככה הייתי מסתכל על אנשים כאלה. יש הרבה אנשים שלא מאמינים, ודווקא אלה אנשים שאני הכי אמפתי אליהם.

"הייתי באיזה פגישה אצל רני רהב, שהבאתי לשם מישהו שנורא רציתי שרני יחבר אותו עם מישהו וינסה לעזור לו. מישהו שפועל עם נוער בסיכון. אז רני שם אמר לו: נו, נו, נו, מתי הוא חוזר, מתי הוא מבריא מהמחלה הממארת שתקפה אותו? מתי הוא חוזר אלינו? מתי הוא בא חזרה? אתה לא מאמין, תראה עם איזה סמרטוטים הוא הולך.

"אז אני מבין שיש אנשים מכל הצדדים, מקדימה ומאחורה ומימין ומשמאל שמסתכלים ואומרים: זה לא אמיתי. וזה בסדר, זה מין מראה שצריכה ככה לעמוד כדי שאני אף פעם לא אחזור להיות מה שהייתי. התיקון הוא אינסופי".

איך אתה מביט היום על הדמות שגילמת לפני שנים ספורות? לא הבנת שיש אנשים שחושבים עליך דברים רעים מאוד?

"אני לא ידעתי. לא ידעתי, כי הסתובבתי עם אנשים שהעריצו מה שאני עושה, ששילמו לי הרבה כסף על מה שעשיתי, שעמדו בתור כדי שאני אעשה את זה גם בעבורם. וכשהבנתי שהגעתי הכי רחוק ממה שהייתי פעם, והכי רחוק ממה שהאנשים הכי קרובים לי בחיים יכולים לשאת, והיום כשאני מביט על זה, אני לא משכתב את זה, אני לא מספר סיפורים על מה שהייתי, אני לא אומר שהובנתי לא נכון. הובנתי בדיוק כפי שהייתי. ומי שאמר עלי מה שאמר עלי, אמר עלי את האמת, כי זה מה שהייתי. אני לא רוצה להדחיק את זה ואני כן רוצה לחפור בזה, להתבונן בצורה הכי נוקבת, שיפוטית ואפילו הכי אכזרית. אני מתפלל שאני בחיים לא אחזור לשם. כי היום אני יודע שכשהייתי שם הייתי בן אדם מת".*


גרסת ברק

מקורבי אהוד ברק מסרו בתגובה: "לברק נודע על הנסיעה של יניב לוינה בדיעבד, כשהוא שב משם. יניב זכה לתגובה הבאה: אנחנו לא צריכים ולא רוצים שום דבר משלאף. הנסיעה, לדעת ברק, לא נועדה לסייע לברק אלא לסייע ליניב ברקימת קשרים. ברק לא ידע בעת מעשה על פעילות יניב בעניינם של אמנון שחק ומפלגת המרכז. הדברים כמו שהתרחשו נודעו לו בדיעבד".

מרטין שלאף סירב להגיב על הדברים.

מלשכתו של אהוד אולמרט נמסר: לדברים אין שחר.

Read this article in English: My wicked, wicked ways



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות