הסודות מחדר החקירות של מרואן ברגותי נחשפים

השתיקות של ערפאת, מסלול הכסף של הפתח, ההיסוס אם להודות באחריות לפיגועים: תמלילי חקירותיו של המחבל שופכים אור על השתלשלות האינתיפאדה השנייה

במשך שנים הוא מתואר כתקווה הגדולה של הלאומיות הפלסטינית, יורש אפשרי ליאסר ערפאת ומחמוד עבאס (אבו מאזן), האיש שאולי יציל את תושבי הגדה המערבית מחיבוקו המתהדק של האיסלאם הרדיקלי. לא מעט פוליטיקאים ישראלים מדברים בשבחו של מרואן ברגותי. אחדים מהם אף עלו לרגל לתא הכלא של מזכ"ל התנזים לשעבר, שנחשב לבכיר אסירי הפתח הכלואים בישראל. אחרים רואים בו בלון נפוח, שערכו האלקטורלי ידעך ביום שישוחרר ממאסרו.

בחודשים אפריל-מאי 2002, מיד לאחר שברגותי נעצר בידי צה"ל במבצע "חומת מגן", חקר אותו השב"כ בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. המסמכים המתעדים את החקירה, המתפרסמים כאן לראשונה, נחשפו בדיון משפטי המתנהל בימים אלה בתביעת נזיקין אזרחית שהוגשה נגד ברגותי והרשות הפלסטינית, ואותרו על ידי כתב "הארץ" חיים לוינסון.

לא מדובר ברישום אובייקטיבי לחלוטין. אלה זיכרונות דברים שרשמו אנשי השב"כ בעת החקירה, המגובים במקרה אחד גם בתמליל מפורט של ההקלטה. אין בידינו הקלטות שמע ולא צילומי וידיאו של החקירות. ובכל זאת, המסמכים הרבים מספקים הצצה נדירה בהתנהלות המנהיג הפוטנציאלי. ברגותי של חדר החקירות הוא טרוריסט במצוקה.

ברגותי מובל לדיון במשפטו בתל אביב, ב-2004אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו להורדת התמלול המלא של חקירת ברגותי

בזמן שברגותי נחקר, צה"ל והשב"כ עדיין דלקו אחר מהנדסי מטענים ומשגרי מתאבדים בקסבה של שכם ובהריסות מחנה הפליטים ג'נין. בראשון לציון פוצץ עצמו מתאבד של חמאס במועדון הסנוקר "שפילד קלאב" ורצח 16 ישראלים. ראש הממשלה אז, אריאל שרון, הסיר את המצור על יו"ר הרשות יאסר ערפאת במוקטעה ברמאללה, תחת לחץ אמריקאי, וחזר בו מכוונתו להרחיב את מבצע "חומת מגן" לרצועת עזה.

השב"כ השקיע מאמץ לא מבוטל בחקירות, שנמשכו שעות ארוכות. באחד המסמכים מצוין כי נכח בחקירה ה"שריף", כינויו של ראש אגף החקירות אז. חוקר בכיר אחר, החתום על זיכרון דברים של אחת החקירות, משמש כיום ראש האגף. אנשי השב"כ התמקדו בשני ערוצים עיקריים: מעורבות ברגותי בהכוונת חוליות רצח, והקשר שנעשה באמצעותו בינן לבין ערפאת. המערכת הישראלית פיתחה אובססיה לערפאת. בישראל חיפשו הוכחות לקשר ישיר בין הראיס למתאבדים שהוסיפו להכות בערים. המאמץ הזה נמשך, לשווא, עד יום מותו של ערפאת.

ברגותי מתלבט בחקירות, מתפתל, מצמצם ומרחיב חליפות את גרסאותיו. בסופו של דבר, הוא מספק לחוקרים את החבל שיתלה אותו, משפטית. הודאותיו החלקיות, המתועדות בחקירות, שימשו כעבור שנתיים להרשעתו בשלושה פיגועים: רצח יואלה חן ליד גבעת זאב, רצח (עקב טעות בזיהוי) של נזיר יווני ליד רמאללה, ופיגוע הירי שבו נרצחו שלושה אזרחים במסעדת "סי-פוד מרקט" בתל אביב. בית המשפט זיכה את ברגותי מסעיפי אישום בדבר מעורבות בפיגועים נוספים, שהתביעה לא הצליחה להוכיח.

באשר לראיס, ברגותי היה זהיר יותר. נראה שערפאת היה מתוחכם מכדי ליפול במלכודת הישראלית. מהודאות ברגותי עולה שיו"ר הרשות סיפק מעין דירקטיבה כללית לפיגועים, אך הקפיד שלא לרדת לפרטים מפלילים. ברגותי לא סיפק את האקדח המעשן נגד ערפאת, שחוקרי השב"כ נראו כה להוטים למצוא.

החקירה מאפשרת מבט על השינוי שהתחולל אצל ברגותי בשנתיים הראשונות של האינתיפאדה השנייה. הפעיל הפוליטי המשופשף, שקודם לכן הטיף ליישום הסכמי אוסלו וצעד בהפגנות שכם אל שכם עם אנשי שמאל ישראלים, נסחף בפרוץ האינתיפאדה להשתוללות הטרור שגרפה את השטחים. לפי פסיקת בית המשפט, ברגותי נטל חלק מהותי במתקפת פיגועי הירי (ובהמשך פיגועי ההתאבדות) שיזמו אנשי הפתח.

הוא קיים קשרים קרובים עם חבורה של מחבלים, אנשי הזרוע הצבאית של הארגון ברחבי הגדה. למשרדו ברמאללה באו מאות פניות לסיוע מאנשי פתח וברגותי נהג להעבירן ללשכת ערפאת במוקטעה, בצירוף המלצות. בחלק מהמקרים שימש הכסף למימון פעילות טרור, לרכישת נשק ולתשלום לפעילים. ראשי החוליות עידכנו לעתים את ברגותי על פעילותן. במקרים מסוימים הוא קבע את מדיניות התגובה, באחרים עודכן בפרטי הפיגוע או בנוסח ההודעה שבה נטלו אחריות להתקפות.

הנימוקים למהלך של הפתח, שמנהיגו ערפאת השתתף חודשים ספורים קודם לכן בשיחות השלום בפסגת קמפ דייוויד, ביולי 2000, היו מגוונים. ברמה הבסיסית היה טיעון אידיאולוגי, שגרס שיש צורך לשוב למאבק המזוין אחרי הכישלון בתהליך השלום. ככל שההפגנות בראשית האינתיפאדה הידרדרו לחילופי אש עם צה"ל, שבהם ספגו הפלסטינים עשרות הרוגים, גבר רצון הנקמה בישראל. הישראלים, שיכנעו את עצמם אנשי הפתח, יתקפלו רק אחרי שישלמו מחיר כואב.

היו גם שיקולים אישים וארגוניים. ברגותי הונע תחילה על ידי תחרות עם יריב מר מבית, איש הפתח חוסיין א-שייח. בתוך זמן קצר נוסף שיקול חשוב אחר לתמונה: האבידות הקשות הקצינו את עמדת הציבור הפלסטיני וראשי הפתח חששו לאבד את הרחוב לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי, שהובילו את מתקפת פיגועי ההתאבדות.

הפתח, בהובלת ברגותי, חצה שני קווים אדומים בחורף 2002: חבריו החלו לבצע פיגועי התאבדות (כתנועה חילונית, הפתח נמנע מכך בעבר). הם גם חזרו לתקוף בתחומי הקו הירוק, בניגוד למדיניות המוצהרת שגרסה מאבק בצה"ל ובמתנחלים בלבד. אף שברגותי טען שהוא וערפאת התנגדו לכך, נראה שלא נקטו צעדים לבלימת המגמה.

תוצאות המהלך היו הרסניות לפלסטינים. גל פיגועי "מארס האיום" (133 הרוגים ישראלים, רובם אזרחים) הוביל להחלטת שרון לכבוש מחדש את ערי הגדה במבצע "חומת מגן". ישראל ריסקה את הרשות בהנהגת ערפאת והיא קמה מהריסותיה רק כעבור שנתיים וחצי, אחרי מות ערפאת ומינוי עבאס ליורשו.

מפקד צבאי

ב-15 באפריל 2002, השבוע לפני עשר שנים, נעצר ברגותי בידי כוח מיחידת המסתערבים דובדבן ברמאללה. ללכידתו קדמו שבועיים של משחקי חתול ועכבר עם צה"ל והשב"כ, שבהם גם פיזרו הישראלים איומים מרומזים לחסלו. כעבור כשנתיים הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בתל אביב במעורבות בפיגועים שנרצחו בהם חמישה אזרחים ונפצעו עשרות. ברגותי נדון לחמישה מאסרי עולם מצטברים. בניגוד לתקוותיו, הוא לא שוחרר בעסקת שליט.

להלן ציטוטים, המובאים בתמצית, מתוך מסמכי החקירה.

חקירה ב-21 וב-22 באפריל 2002:

"הנדון", כותב החוקר המכונה "מופז" בזיכרון דברים מהחקירה, "נחקר אודות פעילותו כמאכוון פיגועים כנגד ישראלים, אודות כך שהינו מממן פעילות צבאית כנגד ישראלים ואודות פיגועי רצח שהינו אחראי להם. הנדון מסר כי הינו נחשב למפקד צבאי במסגרת החברה הפלסטינית והינו גם איש פוליטי, מנהיג ונבחר ציבור. הבהרנו לנדון כי הוא אינו נאשם כאן (ב)פעילות פוליטית לגיטימית והינו נמצא בחקירה משום שלהבדיל מנבחרי ציבור אחרים, הוא עסק בפיגועים".

יו"ר הרשות ערפאת מניף כרזה עם תמונתו של ברגותי העצור, ב-2004
יו"ר הרשות ערפאת מניף כרזה עם תמונתו של ברגותי העצור, ב-2004 אי-אף-פי

אנשי השב"כ אומרים לברגותי שבידיהם די ראיות להרשעתו ברצח. ברגותי משיב שהוא מודע לעדויות כנגדו "ויודע שהן מספיקות להפללתו ולכך שיישפט לשנים ארוכות בכלא". "הסברנו לנדון כי אנו מייחסים לו אינטליגנציה וראייה פוליטית ארוכת טווח וכי מאדם במעמדו היינו מצפים שיידע להפיק את המירב גם במצבו הנוכחי", כותב המכונה "מופז".

תשובת ברגותי: הוא "מעוניין לגמור" את החקירה, אבל זקוק לזמן כדי להחליט כיצד לסיימה.

החוקרים: אנחנו מבינים שהחלטת להודות אבל אתה מהסס באשר לדרך.

ברגותי, כך בזיכרון הדברים, "אישר ואמר כי הוא רוצה לספר על כל פעילותו מנקודת ראותו". יש לו רק בקשה אחת: להיפגש עם ראש השב"כ אז, אבי דיכטר, או עם סגנו (ויורשו בהמשך), יובל דיסקין, בטרם יודה. "ישנם דברים שאדם במעמדי צריך לדאוג להם לעתיד, למען האינטרסים שלי ושל אנשי". אני גם יכול לסייע בהרגעת המצב הביטחוני, טוען ברגותי. החוקרים דורשים תחילה "ראשי פרקים" של ההודאה.

ברגותי מאשר שעמד בקשר עם חוליות שונות של הזרוע הצבאית בגדה ומודה שפעילים בחוליות ביקשו וקיבלו ממנו סיוע כספי. החוקרים אומרים שיש בידיהם עדות של נאסר עוויס, ראש חוליות הפתח באזור שכם, שנעצר יומיים לפני ברגותי (והורשע בהמשך ב-14 מעשי רצח), על סיוע שקיבל מברגותי.

הנחקר מודה: מסרתי לעוויס כמעט 20 אלף שקל, "אך לא עבור פיגועים".

החוקרים לא מרוצים. מסרת לנו דברים כלליים, הם אומרים לברגותי. עבור הודאה כזו לא נבזה את עצמנו מול דיכטר.

"הנדון ביקש כי לא נכעס על כך שהוא מדבר באופן כללי והסביר שהוא מתנצל, אבל כעת עליו להיות זהיר בדבריו ולא להודות בכל", נכתב בזיכרון הדברים. "הנדון הבטיח כי משיבוא ראש השב"כ (הוא יודה) בכל הקשר לכספים, למימון פעילות ולרכישת נשק".

החקירה החלה בשעה 18:45 והסתיימה בשעה 8:00 בבוקר למחרת. ברגותי, מציין החוקר, "כובד מספר פעמים בשתייה קרה וחמה, כובד בצלחת חומוס וצלחת טחינה עם ירקות ולחם וכן בפירות".

חקירה ב-23 באפריל:

ברגותי מסביר לחוקרים שעודנו מתלבט בעניין ההודאה. זו החלטה אישית, הוא אומר. תהיה לה השפעה רבה על עתידי הפוליטי. החוקרים מזהירים: ככל שתתעכב, התנאים ישתנו לרעתך. ברגותי מתרצה ומספר להם על שגרת יומו כמזכ"ל הפתח בגדה. מדי יום, הוא אומר, נכנסים אלי אנשים ומבקשים סיוע כספי לצרכים שונים, מטיפול רפואי ועד אמצעי לחימה. אני מעביר חלק מהבקשות לערפאת. כשאני מאשר סיוע לרכישת נשק, הכותרת היא "סיוע אישי".

החוקרים מבקשים הודאה "ברמה הפרטנית ולא ברמה הכללית". ברגותי מציע: תנו לי דוגמה. אם ההאשמה נכונה, אודה בכך ואשא באחריות, כהוכחה לכנות כוונתי לסיים את החקירה. החוקרים מזכירים את השם רדאידה. ברגותי מאשר שהאיש, איסמעיל רדאידה, מוכר לו - אישור שיעלה לו אחר כך בראשון במאסרי העולם שבהם הורשע. לדברי ברגותי, רדאידה בא אליו וביקש לסייע לו לבצע פיגוע התאבדות. ברגותי אמר לרדאידה שהפתח לא מבצע פיגועים כאלה, אך הפנה אותו למוהנד דירייה, מבכירי כוח 17 של הרשות, שעסק באבטחת ערפאת. זמן קצר אחר כך דווח לו שרדאידה הרג נזיר יווני. זה היה רצח בשוגג. אנשי הפתח חשבו שהנזיר הוא ישראלי, בגלל המכונית שבה נסע.

"בא איסמעיל ואומר לך: ‘אני יש אתי כמה אנשים...'", מתאר החוקר את ההתרחשות לברגותי (הציטוטים מחקירה זו מופיעים בתמליל מלא, ע"ה וא"י).

ברגותי: "לא, הוא לא דיבר אתי משהו. אה, אולי אומר לי משפט".

חוקר: "משפט, מה הוא?"

ברגותי: "והוא ישר יצא, זהו".

חוקר: "אני רוצה לעשות פיגועים?"

ברגותי: "כן".

חוקר: "מה אמר?"

ברגותי: "אני ואללה לא זוכר. יעני, לא זוכר בדיוק מה הוא אמר".

חוקר: "תגיד באופן כללי".

ברגותי: "הוא רצה אימון... הוא רצה לבצע פיגוע".

חוקר: "תתרכז עם המחשבה שלך ותנסה להיזכר".

חוקר נוסף: "תן לו דקה. עוד דקה יחשוב ונחכה".

ברגותי: "בטח זה היה ככה".

חוקר: "אתה אומר שמוהנד (דירייה), הכרת אותו מכוח 17, יש אתו אנשים והם בעבר ביצעו פיגועים".

ברגותי: "נכון".

חוקר: "ומה הקשר שלך עם מוהנד?"

ברגותי: "אין כלום".

חוקר: "אז איך אתה שולח אותו אליו?"

בלשכתו ברמאללה, כמו חודשים אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה
בלשכתו ברמאללה, כמו חודשים אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה גטי אימג'ס / עוזי קרן

ברגותי: "זה מדוע ש..."

חוקר: "עזוב אותך, אתה מתנהג כמו ילד קטן".

ברגותי: "מה זאת אומרת?"

חוקר: "לפני רגע אתה אומר שידעו שהוא בעבר כבר ביצע פיגועים".

חקירה ב-24 באפריל:

החקירות נעות בין פרטי החשדות נגד ברגותי, הודאות חלקיות, הצהרות פוליטיות וניתוחים מלומדים של הנחקר. ברגותי אומר לחוקרים שהוא משוכנע שבעתיד ייכון שלום בין שני העמים. האינתיפאדה השנייה, הוא מאמין, תהיה סיבוב האלימות האחרון כי לפלסטינים יש תחושה שהם החזירו את כבודם העצמי באמצעות הפיגועים. נוצר איזון בין הצדדים, כפי שקרה לישראל עם נשיא מצרים אנואר סאדאת אחרי מלחמת יום הכיפורים.

ברגותי מספר "באהבה רבה", כהגדרת החוקר, על מסיבות העיתונאים הרבות שקיים. הוא מתאר את ערפאת כמפקדו הישיר. "לדוגמה, כשהראיס רצה בהפסקת אש", כותב החוקר, "היה פונה לגורמים רבים, כולל לנדון, על מנת לדאוג שהפעילות בשטח תיפסק ואילו כשרצה הראיס בהמשך הפעילות, הבינו זאת הפעילים כולל הנחקר, מתגובות או אי תגובות מסוימות של הראיס".

ברגותי מסרב לתביעת החוקרים לפרט באילו תגובות מדובר. הוא מספר על קשריו עם אחמד ברגותי, עוזרו ושומר ראשו, שנעצר יחד אתו והורשע אחר כך בסדרת פיגועים (אחמד ברגותי כונה בפתח "הצרפתי", בשל הזקנקן שגידל). "הנחקר מספר שאחמד ריכז למעשה פעילות צבאית והיה קשור לחוליות מספר אולם הנחקר טוען שהוא עצמו לא בקיא בפרטי פרטים, למרות שידוע לו שאחמד אחראי לפיגועים רבים". מרואן ברגותי מתאר את הקשרים עם בכירי הזרוע הצבאית של הפתח באזורים השונים: "הצרפתי" ונאסר אבו-חמייד ברמאללה, ראאד כרמי בטול כרם ונאסר עוויס בשכם.

מרואן ברגותי הוסיף וסיפר על הפסקת אש זמנית שהושגה ב-16 בדצמבר 2001, בעת בואו לאזור של השליח האמריקאי, הגנרל אנתוני זיני. בהוראת ערפאת, אומר ברגותי, תיאמתי את עצירת הפיגועים עם חאלד משעל מחמאס ורמדאן שלאח מנהיג הג'יהאד האיסלאמי, שניהם בדמשק.

האלימות התחדשה במלוא עוצמתה כעבור חודש, אחרי שישראל התנקשה בחיי ראאד כרמי. מרואן מודה שבסוכת האבלים שהוקמה ברמאללה לזכר כרמי הוא אמר לאחמד ברגותי ולנוכחים שצריך לנקום את מותו. "ואכן, באותו יום או למחרת, דאג אחמד לפיגוע ירי ליד גבעת זאב, שממנו נהרגה אזרחית ישראלית. לאחר הפיגוע דיווח אחמד לנחקר".

מרואן מספר שהעביר כסף מערפאת לראאד כרמי, ומסר בעצמו כסף לנאסר עוויס. החוקרים דוחקים בו למסור הודאה מלאה על מעורבותו שלו בפיגועים. ברגותי עדיין מתלבט. הוא חושש כי "שיתוף פעולה בחקירה ייזקף לחובתו בהמשך דרכו הפוליטית בקרב עמו".

הקו הירוק

חקירה ב-24-25 באפריל:

מזכ"ל התנזים מתאר לחוקריו את האינתיפאדה כ"מאבק להסרת הכיבוש" הישראלי ובמקביל גם כמאבק על השליטה ברחוב הפלסטיני, בין הפתח לארגונים האיסלאמיים. אני, הוא אומר, הייתי בעד מאבק ללא פשרות נגד הכיבוש בכל האמצעים; מאבק בשטחים, נגד הצבא והמתנחלים.

החוקרים שואלים על הפיגוע בסי-פוד מרקט. נאסר עוויס משכם שלח מחבל שירה באורחי המסעדה התל אביבית ורצח בדקירות סכין שני אזרחים ושוטר. ערפאת, אומר ברגותי, כעס מאוד על כך שזה קרה בתל אביב. ברגותי הכחיש בפני ערפאת שהיה קשור לפיגוע, אך שיגר שליח לעוויס לדווח לו על כעסו של ערפאת ולהורות לו, בשם הראיס, להפסיק את הפיגועים בתחומי הקו הירוק. אני לוקח על עצמי אחריות מלאה לפיגועי הפתח, אומר ברגותי לחוקרים, אך לא לפיגועים בשטח ישראל.

האינתיפאדה, אומר ברגותי לחוקרים, "היתה אמורה להיות עממית, אבל העניינים יצאו מכלל שליטה". הוא מונה את הסיבות שדחפו לדעתו את הפלסטינים לשימוש באלימות: התרחבות ההתנחלויות, אובדן התקווה לשלום לאחר הכישלון בקמפ דייוויד, אי עמידתו של ערפאת בהבטחה להגיע לעצמאות, שחיתות הרשות ובעיית הפליטים. המהומות שפרצו בהר הבית אחרי ביקור שרון שם בספטמבר 2000 לא היו לדבריו הסיבה לאינתיפאדה, "אלא הקש ששבר את גב הגמל".

"בתום החקירה ובטרם ירד הנדון לתא, שאל הנדון אם זיכרון הדברים שכתבתי יהיה ראיה בבית משפט", כותב החוקר "אמיל". "הסברתי שבעת הארכת המעצר זיכרון הדברים יהיה חלק מהחומר הסודי" ויוצג בהמשך אחרי הגשת כתב האישום. "הנדון הגיב ואמר כי בבית משפט יכחיש שהודה בפני. ביקשתי מהנדון שאם יעשה כך, אז לפחות שידגיש שאני אינני שקרן. הנדון צחק". החקירה נמשכה 12 וחצי שעות. ברגותי, מציין אמיל, "כובד בשתייה חמה וקרה, בשני טוסטים עם גבנ"צ וגבינה בולגרית, עגבנייה ונענע. כובד ביוגורט".

15 כלי נשק

חקירות נוספות, 26 ו-28 באפריל:

ברגותי פותח בהצהרת כוונות: "כשם שהייתי לוחם למען השלום, כך אני לוחם נגד הכיבוש ונגד המתנחלים במהלך האינתיפאדה", הוא אומר לחוקרים. הוא מספר על רכש של 15 כלי נשק לצורך פיגועים ועל ניסוי כושל שערכו אנשי הפתח בירי מרגמה באזור רמאללה.

ברגותי נשאל על ג'יהאד ג'עארה, איש מגנוני הביטחון הפלסטיניים בבית לחם, שהיה מעורב בפיגועים. ג'עארה, הוא משיב, "מפקד על חוליות ופנה לפני כחודש עד חודשיים לנדון טלפונית, וביקש סיוע כספי לפעילות. מאז, מי שמנהל את הקשר עם ג'יהאד הוא אחמד ברגותי.

"באותה התקופה דיווח אחמד ברגותי לנחקר שאנשיו של ג'יהאד מתכוונים לבצע פיגוע התאבדות בירושלים. הנחקר, לדבריו, אמר שאין בעיה, אולם מנחה שהפיגוע לא יבוצע מתוך תחומי ישראל אלא בשטחים הכבושים. לדבריו, קיבל (בהמשך) דיווח מאחמד, שפיגוע ההתאבדות נכשל ושני אנשי החוליה נהרגו... הנחקר מציין כי למעשה, כל הפעילות היא פעילות של ארגון הפתח וכל נושא השמות - תנזים, שוהדא אל אקצה - אין להם שום משמעות. מדובר בפתח".

"יש לציין", כותבים החוקרים, "שהנחקר בעל חוש הומור מפותח וצייד אותנו במספר בדיחות יוצאות מן הכלל".

חקירה מ-1 עד 2 במאי:

החוקרים לוחצים על ברגותי לגלות את הידוע לו בפרשת "סי-פוד מרקט". "הנדון ציין שאכן ידע טרם ביצוע הפיגוע כי הוא יוצא לדרך. נודע לו מאחמד ברגותי והוא עצמו הנחה את אחמד שהפיגוע יבוצע רק בשטחים הכבושים, וכי יבוצע או בהתנחלות או במחסום צבאי בין רמאללה לירושלים". שני הברגותים שוחחו בעניין ואז, מעיד מרואן, הוא "פנה לענייניו והלך לישון". לפנות בוקר דיבר עם אחמד, שדיווח שהפיגוע התרחש לבסוף במסעדה בתל אביב. "הנדון התפלא מאוד" והזמין את אחמד לבירור. הלה סיפר ש"בחוריו של נאסר עוויס אכן ניסו להגיע אל המטרה, אולם בשל בעיה כלשהי שנוצרה הם החליטו להעביר את הפיגוע לתל אביב".

חקירות מ-5 במאי ומ-6 במאי:

ברגותי נשאל על פיגוע ירי במסיבת בת מצווה בחדרה, שבו נרצחו שישה בני אדם, בתגובה להתנקשות בראאד כרמי. הוא אומר לחוקרים כי "שוחח עם מנצור שרים (יורשו של כרמי בהנהגת הפתח בטול כרם) כעבור מספר ימים וזה אמר שיש להם יד בביצוע הפיגוע. טוען כי אמר למנצור שהוא מבין אותם על דרך פעולתם בתגובה למותו של כרמי, אך הפיגוע בתוך ישראל הוא נושא רגיש ונוגד את הקו של הפתח". ברגותי מודה שהעביר בקשה לערפאת משרים לסיוע כספי בסך 6,000 שקל.

ברגותי אומר כי הוא "היה בין אלה שהחליטו שההתקוממות הינה טקטיקה שתהווה גשר לשלום בסיסי של מאבק ולא החלטה אסטרטגית ולכן קרא והציג קו שקורא למאבק בכיבוש בתוך השטחים". זו אינה התרברבות ריקה. על פי ראיונות שקיימנו בעבר עם מנהיגי האינתיפאדה מצד הפתח, בכלא ומחוצה לו, ברגותי הוא האיש היחיד בגדה שאפשר לראות אותו כמי שיזם ותיכנן מהלכים באופן מכוון בתחילת העימות. בשנים האחרונות הודה ברגותי בשיחות עם מבקרים ישראלים בכלאו, כי הוא מודע לכך שההחלטה על שימוש בנשק היתה טעות.

אנשי השב"כ עדיין מחפשים את הראיה הניצחת בדבר הקשר של ערפאת לפיגועים. "לשאלתי, השיב שלא עידכן את ערפאת על פיגועים שיצאו לדרך או אחרי ביצועם. היו פעילים רבים שכן עשו זאת כדי לזכות בנקודות אצל היו"ר ולהשיג כסף", כותב החוקר. ברגותי מסביר שהרגיש חובה להשתתף בפעילות טרור, "כדי שבעתיד יוכל להצביע על עצמו כמי שפעל הן למען השלום כשצריך, והן במלחמה". כך, הוא אומר, יזכה באהדת הציבור הפלסטיני על חשבון מנהיגים אחרים, שסירבו ללכלך את ידיהם. הפלסטינים, מוסיף ברגותי, אינם זקוקים למתנות מדיניות מהישראלים. "מדינה צריכה לקום (מעצמה) וחלק מהתהליך הוא שפיכות דמים".

חקירות ב-10 במאי וב-11 במאי:

ברגותי טוען שמעולם לא קיבל הנחיות מפורשות מערפאת בדבר פיגועים. "ואולם, מעצם העובדה שערפאת הביע התנגדות לביצוע פיגועים בתוך ישראל, הרי שאם היה מתנגד למאבק המזוין בתוך השטחים נגד הכיבוש, היה דואג להעביר לכל הנוגעים בדבר הנחיה מפורשת. יתר על כן, הנחקר מציין כי הבין מכך שיכול לפעול... חוזר ומדגיש כי התנהלות הפעילות בהתקוממות לא יכלה להימשך ללא מימון של ערפאת, משום שכל הכספים שהגיעו לפעילים יצאו ממקור אחד שהינו אבו עמאר. טוען שערפאת מתנהל על פי האירועים כפי שהם משרתים את האינטרס הפלסטיני, כאשר כל אחד מן הפלגים במאבק המזוין מבין את העניין על פי תגובת ערפאת לביצוע הפעילות".

החוקרים ממשיכים ללחוץ: "הבהרתי לנדון כי גם הוא מבין שעד אשר לא ימסור את האמת אודות חלקו של אבו עמאר בהוצאת פיגועים, לא יסיים את חקירתו".

ברגותי: לא היה צורך בהוראות ישירות של ערפאת. הדברים הובנו בין השורות. החוקרים מבקשים הסבר. ברגותי: "כאשר ערפאת היה קורא להפסקת אש היה מכנס את ראשי התנזים ומורה להם ומוסיף שאם הפסקת האש תפוג, יודעים הם את אשר עליהם לעשות, כשלכל אחד ברור כי מדובר בהמשך הפעילות הצבאית".

אחד החוקרים מספר לברגותי שפעילי הפתח הבכירים אומרים שהאינתיפאדה הופנתה גם נגד הרשות הפלסטינית. ייתכן שעשינו טעויות בניהול האינתיפאדה, אומר ברגותי, "אבל קשה לשנות את אבו עמאר כמו שקשה לבן לשנות או לבקר את התנהגות אביו".

"ילדותי"

חקירות מ-11 עד 14 במאי:

החקירות הופכות אינטנסיביות וגישת השב"כ תקיפה יותר. החוקרים אומרים שבבדיקת פוליגרף נמצא שברגותי שיקר בשאלה אם קיבל מערפאת הנחיות ישירות לפיגועים. "הובהר לנחקר כי הינו שקרן ומתנהג באופן ילדותי". ברגותי מתעקש: אינכם מבינים איך אבו עמאר פועל. הוא אינו אומר דברים מפורשים. אילו רצה בהפסקת האינתיפאדה והפיגועים, היה עושה זאת. החוקרים לא מתרשמים. אתה מנסה לחפות על היו"ר, הם אומרים לברגותי, מחשש שיאשימו אותך אחר כך בבגידה בפלסטינים.

ברגותי נשאל שוב על חלקם של אחמד ברגותי ונאסר עוויס בפיגועים. שניהם, הוא אומר, דיווחו לי לאחר מעשה על הפיגועים בגבעת זאב, בחדרה וב"סי-פוד מרקט". אחמד ברגותי גם קנה עבורי נשק שהועבר לחוליות פתח. "לא ירדנו לפרטים", טוען מרואן.

במפגש הבא עם החוקרים ברגותי מתלונן שהשב"כ הדליף במתכוון מידע כאילו הוא הודה בחקירות, שקיבל הנחיות מערפאת לפיגועים. עורך הדין שלו סיפר לו על כך. זו היתה מניפולציה מצדכם, הוא מאשים את החוקרים. חרף מאמציהם, הם לא מצליחים לחלץ ממנו מידע מפליל על מעורבות ערפאת בטרור. השיחה גולשת לפרספקטיבה היסטורית. "שני הצדדים טעו בניהול העניינים, אך מה שהכשיל את תהליך השלום היה בעיקר רציחתו של יצחק רבין", מסכם החוקר "רוברט" את דברי ברגותי.

השעה היא 7:30 בבוקר. החקירה האחרונה ארכה 11 שעות וחצי.

מקץ עשור

מרואן ברגותי יהיה בקרוב בן 54. עשר שנים בכלא לא היטיבו עמו, אף שבשנים האחרונות הוא מקפיד על אימוני כושר. הוא קורא עיתונים בעברית, רואה טלוויזיה (כאשר אינו בבידוד) ושומר על קשר הדוק עם בכירי הרשות. מדי פעם מבקרים בני משפחתו או עורך דינו, אליאס סבאר. עשר השנים האחרונות לא מחקו אותו מהתודעה הציבורית הפלסטינית. על פי כל הסקרים בשטחים, ברגותי מסתמן כיורשו הוודאי של מחמוד עבאס (אבו מאזן). ברגותי מחזיק בדעות נציות בהשוואה לעבאס ובאחרונה קרא לביטול התיאום הביטחוני עם ישראל.

פרקליטו, סבאר, מסרב להתייחס לרישומי החקירה של חוקרי השב"כ משום ש"לא כל מה שכתוב בהם נכון. מאז גיל 17, מרואן מעולם לא חתם על הודאה וגם כך איננו מכירים בסמכות בית המשפט בישראל", הוא אמר.

סבאר טוען שברגותי עדיין לא החליט אם להתמודד בבחירות לנשיאות הרשות. לדבריו, הפוליטיקה הפלסטינית מתנהלת כיום בין שלוש צלעות: יו"ר הרשות עבאס, ראש הממשלה סלאם פיאד וברגותי. "כל עוד הצלע השלישית בכלא, המשולש אינו מתפקד טוב", אומר סבאר.

הוא התחמק מלהשיב בשם ברגותי לשאלה בעניין האפשרות של חידוש המאבק המזוין מצד הפתח, אך ביקש להדגיש כי מרואן ברגותי אינו תומך בהרג אזרחים. לדבריו, "כיום, כמו כל ההנהגה הפלסטינית, הוא תומך ברעיון המאבק העממי הלא אלים. גם ישראלים משתתפים בהפגנות הללו. אני יכול לומר רק שהוא מאמין גדול בפתרון שתי המדינות. זה פתרון מקובל ומעשי לדעתו".

אובייקט מאושר לחיסול

"עצם זה שברגותי הגיע בכלל לחקירה אצלנו מעיד שהיה לו כנראה יותר מזל משכל", אומר ח"כ אבי דיכטר (קדימה), שהיה ראש השב"כ בתקופת המעצר. ברגותי, מספר דיכטר ל"הארץ", היה "אובייקט מאושר לחיסול. הוא היה על הכוונת שלנו כמה פעמים, אבל בכל פעם נהרגו העוזרים סביבו והוא יצא בשלום, או שהיו בקרבתו חפים מפשע והמבצע בוטל.

"ברגותי בנה את מנהיגותו על גבם של אזרחים ישראלים הרוגים", הוא אומר. "הוא איבד ממעמדו כשהפסיד לחוסיין א-שייח בבחירות בתנזים במאי 2000, אבל סירב להעביר את המשרה ליריבו. כשפרצה האינתיפאדה, ברגותי הבין שהדרך היחידה לשקם את מעמדו היא לייצר טרור והפך לרב מרצחים. הוא נשפט רק לחמישה מאסרי עולם משום שאיננו יודעים הכל על מעשיו.

עד ‘חומת מגן' ההנחיה היתה לחסלו, משום שאי אפשר היה לעצור אותו בלב רמאללה מבלי לסכן את חייהם של יותר מדי חיילים. כשנכנסנו לערי הגדה, האסטרטגיה השתנתה. מאנשים מתים אי אפשר להוציא אינפורמציה. מרגע שאפשר היה לעצור אותו, כבר לא היתה עדיפות לסיכול ממוקד".

דיכטר לא מתרשם מכך שברגותי הודה בחקירתו בחלק מההאשמות. "כולם מדברים בסוף. ברגע שיש כמה עצורים, השירות מגיע מהר מאוד לפיצוח. תמיד יש חוליה חלשה ובסוף כל החברים מדברים על חלקם והאחד על השני. הדבר המדהים עם ברגותי הוא, שבכירים ישראלים פשוט לא הסכימו להאמין שפעיל השלום שהכירו קודם הפך לטרוריסט. כראש שב"כ התנגדתי לשחרורו, גם כשבאו שרים ורוזנים להסביר לי כמה זה חשוב להשגת פתרון מדיני".

ראש השב"כ לשעבר אומר שאכן, "ערפאת לא נתן פקודות אופרטיביות חד משמעיות. זה לא היה הסגנון שלו וגם לא של מנהיג חמאס, אחמד יאסין. בסוף שנת 2000, ערפאת נגרר למערבולת בלי שהבין במה מסבכים אותו. עד חומת מגן אפשר היה לספר סיפורים על הנחיות מסודרות של היו"ר לפתוח באינתיפאדה. אבל אז עצרנו את ראשי הזרוע הצבאית של הפתח והאמת התבררה. בחקירה יש תהליך שנקרא ‘פרלמנט'. אחרי שכולם מודים, יושבים אתם החוקרים לדיון קבוצתי פתוח ומבררים איך הדברים התגלגלו. התברר שזה לא התחיל בגלל תכנון ולא בגלל הנחיות. לא ערפאת ולא נעליים".

הנתבע מספר אחת

חיים לוינסון

בימים אלה מתבררות בבתי המשפט השונים כ-50 תביעות נזיקין של קורבנות טרור, המבקשים מיליוני שקלים כפיצוי על הפגיעות שנגרמו להם או לבני משפחותיהם.

במשך השנים התקשתה המדינה להכריע בשאלה העקרונית, האם אפשר בכלל לתבוע את הרשות הפלסטינית וראשיה על פיגועים. בסופו של דבר ניתנה החלטה עקרונית שניתן לתבוע.

מרואן ברגותי הוא נתבע פופולרי, אולי מפני הוא אישיות ידועה ברשות. התביעה המשמעותית ביותר נגדו היא של נפגעי הפיגוע ב"סי-פוד מרקט". ברגותי גם נתבע על פיגוע ירי שנרצח בו משה דיין במארס 2002, ופיגוע ירי שנרצח בו אהרון עבדיאן ביולי 2001. הוא גם נתבע על פיגוע תופת בכביש לעמנואל בדצמבר 2001, שבוצע על ידי מחבלים הקשורים לחמאס. כל התביעות מופנות גם לרשות הפלסטינית.

קו ההגנה של ברגותי הוא שאין הוא הוא מכיר בסמכותו של בית המשפט הישראלי לשפוט אותו. ב-8 בינואר, בבואו להעיד בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתביעה של קורבנות הפיגוע בסי-פוד מרקט, ברגותי סירב לענות לשאלות. הוא המשיך לשתוק גם לאחר שהשופטת, דליה גנות, הזהירה אותו ששתיקתו מגדילה את הסיכוי שהתביעה תתקבל.

מסמכי החקירות של ברגותי הוצגו לבית המשפט על ידי התביעה, בניסיון להוכיח אחריות של הרשות הפלסטינית לפיגועים, ואת אחריותו האישית של ברגותי. את הרשות הפלסטינית וגם את ברגותי מייצג בתביעות הללו עורך הדין יוסי ארנון. ארנון טוען כי אין להאשים את הרשות שכן ראש הרשות אז, יאסר ערפאת, לא תיכנן ולא יזם את הפיגועים.

ארנון גם צירף חוות דעת של מוחמד אל-ג'בריני, שהיה מנהל מחלקת עניינים ישראליים במודיעין המסכל של הרשות, ובזמן האינתיפאדה השנייה סגנו של ג'יבריל רג'וב. כיום הוא עוזר לענייני ביטחון של שר הפנים.

ג'בריני כתב כי עד פרוץ האירועים הוא עצמו פעל לסכל טרור, ובין היתר היה מעורב בחקירה של "חוליית צוריף" של חמאס, שרצחה 11 ישראלים ונעצרה ב-1997. כן היה מעורב בחקירת פיגועי התאבדות בירושלים בשוק מחנה יהודה ומדרחוב בן יהודה באותה שנה.

בנוגע למרואן ברגותי, כתב ג'בריני כי "הכרעת הדין בעניינו מערבבת בין מושגי יסוד ולא עמדה כלל על האבחנה המבנית בין הגופים השונים... הפתח הוא תנועה פוליטית שהוקמה לפני הרשות... העובדה שערפאת שימש במקביל כיו"ר הרשות ויו"ר הפתח, אין משמעה כי יש לייחס את פעילות הפתח לרשות". לדבריו, ערפאת התנגד לטרור, אך "אותם אלה בגדודים, שחשבו שהאלימות היא הדרך שראוי לנקוט בה, לא סרו למרותו של ערפאת ולא למרותו של ברגותי".

הוא הוסיף כי "למרות זאת, ידוע לי שערפאת עשה מאמצים רבים להפסקת פעילות הגדודים. בשלב מסוים קראו מנהיגי הפתח לפירוק הגדודים, אולם אלה המשיכו בפעילותם האלימה וסירבו לקריאות להפסקת אש. כלומר, לא היתה כל שליטה אפקטיבית על פעילות הגדודים, לא של הפתח ובוודאי לא של הרשות. אגב, גם ההתנקשות במנהיג הגדודים, ראאד כרמי, תרמה להפרדת התאים זה מזה".

דיוקנו של מחבל: חייו של מרואן ברגותי

1959- נולד בכפר קובר מצפון לרמאללה

1974- מצטרף לתנועת פתח

1977- נאסר באשמת חברות בחוליה שביצעה פיגוע. לומד עברית בכלא

1983- נרשם ללימודים באוניברסיטת ביר-זית, הופך ליו"ר אגודת הסטודנטים. לומד היסטוריה, מדע המדינה ויחסים בינלאומיים

1984- נושא לאשה סטודנטית שלמדה עמו, פדווה. לזוג שלושה בנים ובת

1987- הופך אחד ממנהיגי הפלסטינים באינתיפאדה הראשונה. מגורש לירדן

1994- בעקבות הסכמי אוסלו חוזר לגדה, מתבטא נגד השחיתות ברשות הפלסטינית ובעד הסכם שלום עם ישראל

1996- נבחר למזכ"ל הוועדה העליונה של פתח בגדה, גוף השטח של הארגון

2000- האינתיפאדה השנייה. עומד בראש הכוחות החמושים של פתח, ה"תנזים", ונחשב פטרון של "גדודי חללי אל-אקצה" שביצעו פיגועים רבים

2001- בשל קשריו עם "גדודי חללי אל-אקצה" הוא מוגדר "מבוקש בכיר"

-אפריל 2002 נעצר ברמאללה במבצע "חומת מגן". מואשם בבית משפט אזרחי ברצח ובמעורבות ברצח. אינו מציג הגנה ומסרב להכיר בבית המשפט

2004- מורשע בחמישה מעשי רצח ומזוכה מ-22 סעיפי אישום נוספים. בית המשפט גוזר עליו חמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנות מאסר

2005- מקים מפלגה חדשה, אך מתמודד לבסוף מטעם פתח

2006- נבחר שוב לפרלמנט הפלסטיני. בחירתו מעוררת בישראל קריאות לשחררו מהכלא

2011- מוזכר כמועמד לשחרור בעסקת שליט

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות