מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

מסע שמתחיל בהלוויה של דורבן

הציידים החוקיים מוגבלים יותר ויותר, הלא-חוקיים פורחים, הפקחים מנהלים מלחמה אבודה ועל מצבן של החיות אין מה לדבר. מסע בעקבות הציד בישראל

הפקח ולנסי

כל נער חולם להיות און ולנסי. הוא גבוה, רחב כתפיים ונאה מאוד. שערו האפור-שחור מוסיף סמכותיות מסוימת למראה "הנער הטוב" שלו. ואם זה לא מספיק, ולנסי הוא ממונה אכיפה במחוז מרכז ברשות הטבע והגנים (רט"ג), מה שאומר שיש לו סמכויות של שוטר, קשיחות של קאובוי וחמלה של וטרינר. אנחנו יושבים במשרדי הרשות בפארק אפק, בצמוד למבצר אנטיפטרוס, ולנסי פותח את המחשב ומראה לי תמונות המתעדות תפיסות של ציד לא חוקי. תמונות שלעולם לא ייצאו לי מהראש יותר.

תוך כדי דפדוף בין תמונות של דורבנים במלכודת, עשרות חוגלות שנתפסו באירוע ציד אחד וצבאים שראשיהם נערפו כדי שיהיה קל יותר לארוז אותם, מסביר ולנסי שציד צבאים מתקיים בכל הארץ. מטרתו מכירת הבשר. מחירו של בשר צבי הוא כ-90-120 שקל לקילו. על צבי בוגר שמשקלו, לאחר הסרת הראש והאיברים הפנימיים, 25 ק"ג, יכול צייד להרוויח בין 1,500 ל-2,000 שקל. מדובר בעבריינות לכל דבר. זהו לא ספורט ולא תחביב. ולנסי מראה לי וידיאו.

ולנסי: "זו שמורת הטבע הגדולה ביותר במרכז הארץ. אלה שני ציידים מירכא, מבוגרים, עם רישיון. תראי, עוצרים אותם, והם אומרים, 'מה אתם עוצרים אותנו', ו'אנחנו בסדר, הנה, תראו'. עשו חיפוש ברכב, מצאו קצת דם. אמרו... רגע", הוא מהסס משום שמדובר בחקירה שעדיין מתנהלת ואז ממשיך, "ותראי את הרכב. נכון, טנדר נחמד. ואז אומרים לו, 'תקשיב, למה יש לך מברגה באוטו, והברגים שלך פה משוחררים?' עכשיו תראי, הם בנו תא במיוחד, וכל התא מלא חוגלות טריות מתות שירו בהן. בתוך השמורה. בלי בושה בכלל, כן? באור יום, בשישי בבוקר. שישי בבוקר. תראי, ככה נראה הארגז, כן? זה הכל מוסלק. הם פשוט חתכו עם ברנר, הכניסו תא מוסלק, ובפנים מצאנו עם זה גם צבאים שחוטים. ואלה ציידים, את יודעת, חוקיים לגמרי. אלה הדברים שמתמודדים איתם. עכשיו הבעיה שזה כבר מקצוענים".

המפגש שלנו מתקיים בעקבות ידיעה שקראתי בעיתון כחודש לפני לכן שדיווחה על אותה לכידה עצמה. בידיעה ביטאו מנכ"ל הרשות החדש שאול גולדשטיין ואון ולנסי את חששותיהם מכך שהציידים, שנלכדו במאמץ רב, יקבלו עונש קל מדי. מתברר שב-2008 הוכפל שיעור הקנס המרבי על ציד חיות בר לכ-150,000 שקל. כלומר, כפי שמדגישים ברשות שוב ושוב, המחוקק חשב שהקנס נמוך מדי. אך בפועל מרבית הקנסות הנפסקים לציידים לא מגיעים אפילו לגובה של 5,000 שקל. במקרים נדירים של עבריינות חוזרת מגיע הקנס ל-10,000 שקל, ואף אחד לא זוכר מקרה שבו הקנס עבר את ה-15 אלף שקל, שהם 10 אחוז מהסכום המקסימלי.

און ולנסי
און ולנסי. צילום: ניר כפרי

ולנסי לא מצליח להבין את זה, "לא מדובר בתאונת פגע וברח. זה לא מקרה של עבריינים שאפשר לטעון שהיתה להם ילדות קשה. אלו אנשים שמגיעים במודע בשביל לפגוע בטבע, אבל בתי המשפט, ברובם, לא מתייחסים לזה ברצינות".

הרצאת המבוא של ולנסי פורסת בפני את עולם הציד הלא-חוקי בישראל, שהוא מורכב מעבר לכל מה שדמיינתי. יש, למשל, חוליות של פלסטינים מאזור מזרח ירושלים שמתמחות בציד חוחיות. את החוחיות מוכרים כשהן חיות. מכליאים אותן עם כנריות ומההכלאה יוצא "בנדוק" (ממזר בערבית), אותו מגדלים כציפור שיר בבית. החוחיות עצמן משמשות לפעמים כציפורי שיר ביתיות. שיטת הציד היא אכזרית. מדביקים חוחית אחת בדבק למקל ומציבים אותה בשטח. החוחית המודבקת צועקת לעזרה, וכשהחוחיות האחרות מגיעות לעזור לה, צדים אותן באמצעות רשת. השיטה הזאת מכונה בקרב הציידים היהודים "ג'וקר". שיטת ציד אחרת היא שימוש ברתמה לאחיזת החוחית המשמשת כפיתיון ומונעת ממנה לעוף. כשהחוחית הלכודה ברתמה מנסה לעוף עצמותיה נשברות. ולנסי מראה לי תמונה.

וישנן "רשתות ערפל", שבעבר לא היו זמינות בארץ וכיום ניתן לקנות אותן בכ-30 שקל האחת. את הרשת לא ניתן לראות. תולים אותה בשטח, וכל ציפור שנתקלת בה מסתבכת ונלכדת. "כמו רשת של דיג במים", מסביר ולנסי. השיטה הזאת היא אכזרית במספר היבטים: ראשית צריך מיומנות גדולה על מנת לשחרר את הציפורים. למשל, כשחוקרים משתמשים באופן מבוקר בשיטה הזאת על מנת לעקוב אחרי ציפורים, הם עוברים קורס מיוחד שמכשיר אותם לשחרר את הציפור מהרשת. מיותר לציין שהציידים לא עוברים קורס כזה, ולכן אחוזי ההרג המשני בצורת הציד הזאת הם גבוהים. בנוסף, אם הציידים בורחים מהמקום מפחד של פקחים, הרשתות נשארות תלויות והופכות, כמו רשתות נטושות בלב ים, למלכודות מוות, שלא ניתן להסיר אותן משום שאי אפשר להבחין בהן בשטח. כל ציפור שעוברת באזור תילכד ברשת הזאת ותיהרג, גם מבלי שהיתה כוונה מקורית לצוד אותה.

אנחנו עוברים לנושא שאני עומדת ללמוד עליו הרבה יותר מדי בשבועות הקרובים: ציד דורבנים. הדורבנים ניצודים בשביל הבשר שלהם. זהו שוק מאוד גדול בקרב הדרוזים. שיטת ציד הדורבנים הראשונה שולנסי מתאר גורמת סבל נורא. בשיטה זו מעמידים בשטח, או בפתח מחילת הדורבן, הניזון מפקעות, מלכודת שדומה למלכודת עכברים, ובתוכה יש בצל או תפוח אדמה. כשהדורבן מגיח הוא נלכד במלכודת. הוא מתחיל להסתובב נואשות בתוך המלכודת, מה שגורם לו להשיר את הקוצים שלו. לאחר מכן הצייד מוציא אותו החוצה אבל לא יורה בו, משום שמוות בירייה מקלקל את הבשר, לכן הוא מכה בו בראש במקל עד שהוא מת. און מראה לי וידיאו, למקרה שהדמיון שלי לא מספיק מפותח.

בשיטה אחרת לציד דורבנים נעזרים בכלבי ציד. מדובר באכזריות כפולה משום שאת כלבי הציד עצמם מחביאים שלושה-ארבעה יחד בתא מטען של מכונית בדרך לזירת הציד. כשמגיעים לשטח משחררים את הכלבים לאתר דורבנים ולרדוף אחריהם. הכלב לא יכול לתפוס את הדורבן בגלל שהדורבן, במגע עם תוקף, משחרר את הקוצים שלו, וממשיך לברוח. לכן הציידים שולחים לפניהם את הכלבים. הכלבים משתפדים מהקוצים, חלקם מתעוורים במהלך התקיפה. כשהחיה חושבת שהיא נמלטה מהרודף שלה, דהיינו מהכלב, הצייד ממתין לה בצד השני והורג אותה, גם כאן, באמצעות מהלומות של מקל בראש.

שיטת הציד השלישית היא באמצעות דריסה. הצייד נוסע הלוך ושוב ברכב שלו בשטח עד שהוא מוצא דורבן ואז דורס אותו. מן הסתם קשה מאוד להוכיח את אשמתו של צייד שמשתמש בשיטה הזאת משום שהוא בדרך כלל יטען שהוא דרס את הדורבן בטעות ולקח את הגווייה איתו כי לא רצה להשאיר אותה בשטח.

ציד הדורבנים מתבצע בעיקר בצפון הארץ ועל ידי דרוזים שמחשיבים את הדורבן למעדן. בדרום הארץ, מאזור כביש 3 דרומה, באזור לטרון ודרומה, מספר ולנסי, יש קבוצות של בדואים שמתמחים בציד באמצעות כלבי סלוקי. הם צדים הכל, מצבאים וארנבות ועד ציפורים. גם הכלבים הללו מובלים לאזור הציד כשהם מוחבאים בקבוצות בתא המטען של המכונית. כשמגיעים לשטח הכלבים משוחררים ורצים אחר בעל החיים עד שהוא מתעייף ואז הצייד מחסל אותו. לפעמים מטרת הציד היא בידורית ותו לא, הציידים נהנים לראות את הכלבים שלהם צדים את הארנבות וקורעים אותן לגזרים.

כשאני מנסה להבין מהם היקפי הציד, ולנסי מודה שקשה לאמוד אותם. פקחי הרשות יודעים שיש קבוצות ציידים שמצליחות לצוד עשרות דורבנים בחודש. ולפי מודיעין פנימי בחצי השנה האחרונה ניצודו כ-150 צבאים. באופן כללי ההערכות בשטח, הן של הפקחים והן של הציידים שאני עתידה לפגוש, הן שהרשות מצליחה לתפוס בין אחוז לחמישה אחוזים מהציד שולנסי תיאר לי, מה שבחשבון פשוט מעמיד את מספר מקרי הציד הלא-חוקי המתבצעים בישראל בשנה על כ-7,000-8,000. וזה מבלי לקחת בחשבון את הציד שמתבצע על ידי עובדי החקלאות התאילנדים, אבל על כך בהמשך.

אני מנסה לשמור על קור רוח נוכח התמונות שולנסי מראה לי. פרות שנשחטות שחיטה כשרה הן לא מראה משובב יותר, אני מזכירה לעצמי. אבל פרות, לא כעת ולא בעתיד הקרוב, לא נמצאות בסכנת הכחדה. ולנסי מפנה אותי לד"ר יריב מליחי, האקולוג של מחוז מרכז ברט"ג, כדי להבין מהי ההשפעה האקולוגית של הציד הלא-חוקי.

מליחי, גבוה ומרשים אף הוא, עובד באחד המשרדים במבנים שפופי הקומה של הרשות בפארק אפק, הבולטים בצניעותם על רקע תהילת העבר של מבצר אנטיפטרוס. בניגוד לאון, מליחי לא צריך תמונות, הוא מצייר אותן בעזרת מספרים. והמספרים שלו קשים. "הטבע בישראל שביר ותלוי על בלימה", אומר מליחי, "פוגעים בו מכל כיוון - תשתיות, פיתוח, פעילויות בשטח ורצון של אנשים לחיות. בשנים האחרונות נוסף לכך הציד העברייני, הכרוך במרדף לילי באמצעות זרקורים, ירי ללא הבחנה והפחדה של אוכלוסיות הבר, המזיקים לחיות במספר אופנים. ראשית יש הפחתה ישירה של מספר הפרטים באוכלוסייה. אבל מעבר לכך, לעובדה שהחיות נמצאות במצוקה מתמדת, יש השפעה קריטית. מבחינת חיות הבר הצייד הוא טורף חדש שנכנס לסביבה. ההימצאות שלו גורמת ליונקים גדולים ואינטליגנטים כמו הצבאים לדוגמה להיות על המשמר, דבר שבא על חשבון תפקודים פיזיולוגיים קריטיים שלהם. הצבאים מפסיקים לחזר כשהם בסטרס, משום שהקרבות בין הזכרים, המהווים חלק מתהליך החיזור, דורשים הרבה אנרגיה. בנוסף, לסטרס יכולות להיות השלכות על ייצור הזרע אצל הזכרים, ועל היכולת של הנקבות להיכנס להריון. אלמנט הסטרס שהציד מכניס לעולמם יכול למוטט אוכלוסיות שלמות, ואלו אוכלוסיות שממילא נמצאות בסיכון".

ציד חוגלות
ציד חוגלות. צילום: ניר כפרי

"צריך להבין", מסביר מליחי, "שבתאי השטח הקטנים שאנחנו מדברים עליהם - כמו מזרח ראש העין, אזור בן שמן, אזור לכיש ואזור ניצנים - האוכלוסייה של חיות הבר קטנה ממילא ואם היא תרד מתחת למספר קריטי מסוים, השונות הגנטית של החיות תהיה כל כך קטנה שהיא כבר לא תוכל לשרוד. דוגמה קריטית לתופעה כזו ידועה מציד הצבאים ברמת הגולן. בשנות ה-80 היו ברמת הגולן כ-7,000 צבאים וניתן אישור לצוד אותם. כשמספר הפרטים באוכלוסיית הצבאים ירד ל-4,000 הופסק האישור. אבל אז תקפה את האוכלוסייה מחלת הפה והטלפיים שהגיעה מהבקר שגדל בגולן, והאוכלוסייה שהיתה כל כך הומוגנית מבחינה גנטית לא הצליחה להתאושש מזה. היום יש בגולן רק כ-200 פרטים.

"דרך נוספת שבה ציד מביא להומוגניות גנטית היא צמצום האוכלוסיות הנפרדות עד כדי כך שהן לא יכולות יותר 'לדבר' עם אוכלוסיות אחרות. ניקח לדוגמה את הצבי הארץ-ישראלי, שבעבר היה מצוי בסוריה, לבנון וירדן אבל כתוצאה מציד לא מבוקר במדינות אלה קיים הזן הזה היום רק בישראל. ההערכה היא שיש בארץ כ-3,500 פרטים. בעבר האוכלוסייה של הרי יהודה היתה 'מדברת' לפעמים עם האוכלוסייה של מזרח ראש העין, והאוכלוסייה של לכיש היתה מצליחה לנדוד מערבה ולהחליף גנים עם אוכלוסיות אחרות. חילוף הגנים הזה היה מחזק את יכולת ההישרדות. וככל שהמפגשים האלה קטנים היכולת של האוכלוסייה להתאושש מכל מהלומה הופכת להיות אפסית".

מליחי מדגיש את הייחוד של הסיכון הנובע מציד לא חוקי, "בעלי חיים יכולים להתמודד עם עיר שנבנית לידם וגם עם הצקה של מטיילים במשך היום. הם יודעים לשמור מרחק. אבל הם לא יכולים להתמודד עם ציד פרוע. זה כמו שישחררו עליהם להקת זאבים. ברגע שישנה תופעה שמתמקדת בחיסול חיות הבר עצמן, הסיכוי שלהן לשרוד הוא נמוך מאוד".

ואם היכחדות החיות לא נשמעת לנו מספיק מסוכנת, מליחי מציע שנביט בתמונה הכוללת: "כל חיה היא חוט במארג אקולוגי, וברגע שמביאים להכחדתה, אין לדעת מה יהיו ההשלכות על שאר המערכת. למשל, ברגע שייעלם הצבי יכולה להיות תגובת שרשרת שתביא גם להיעלמות פרחי בר מוגנים. במערכת אקולוגית אתה לא יודע מי מאבק את מי ומי מדשן את מי בגללים שלו. אתה לא יודע מה יהיה החוט שברגע שאתה תפרום אותו, כל הבגד ייפרם. ההשפעות של זה הן לא רק שלא יהיה לנו מקום לפיקניק לקחת אליו את הילדים שלנו, אלא אלו דברים שישפיעו גם על הקיום שלנו, על הבריאות שלנו.

"אם למשל ייעלמו הארנבת, הצבי או החוגלה, ייעלמו בעקבותיהם גם צמחים מסוימים, והאדמה לא תהיה יותר מכוסה באותם צמחים, שקולטים את המים, מעכבים אותם ומאפשרים להם לחלחל לאדמה ולא לזרום ישר ולהתבזבז בים. כל מרכיב במערכת תורם לזה שיהיו לו מים בקרקע וחמצן באוויר".

אני מבקשת דוגמאות, ולומדת שלחוחיות למשל יש תפקיד מרכזי בהפצת זרעים של צמחים והן מהוות טרף לחתולי בר ולנצים. החוגלות הן אבן בניין של אזור שלם. במצב בריא של המערכת המון עופות דורסים מתבססים על טרף חוגלות. ברגע שהחוגלות ייעלמו יפסיקו לקנן פה הרבה עופות דורסים. והדורבן, למשל, הוא קריטי לתיחוח הקרקע, מהווה מזון לטורפים טבעיים ומפיץ צמחי פקעת, בלעדיו ייפגם הקיום של חלק גדול מצמחיית הפקעות.

כשאני נוהגת בדרך שמובילה החוצה מפארק אפק התמונות שולנסי הראה לי והדברים שמליחי סיפר לי ממלאים אותי בחילה. אני עוצרת את המכונית בצד הדרך, למקרה שאצטרך להקיא. נושמת קצת, שואלת את עצמי אם הטבעונות שלקחתי על עצמי הפכה אותי ליותר רכת-לבב, ואולי אלה החיים בעיר שהרחיקו אותי ממלחמת הקיום האכזרית שבטבע, או האמהות שממלאת את הדמיון שלי בסיפורי במבי עם חיות אציליות וציידים רעים. אבל אני לא בטוחה שאלה הסיבות. ולנסי, למשל, הוא לא טבעוני, לא תל-אביבי ובוודאי שהוא לא אמא, והוא לא נראה אפילו טיפה פחות מזועזע ממני ממראה הצבאים ערופי הראש. בסוף אני ממשיכה לנסוע.

איגוד הציידים

"ברור לכולנו שכדי לשרת אינטרס מסוים בשביל גוף כמו רשות הטבע והגנים, הם משתמשים ביועצים שונים, מדענים במרכאות", אומר אילן פישר, גבר אנרגטי באמצע שנות ה-70 לחייו, שהיה בעבר יושב ראש איגוד הציידים. כשאני מנסה לברר איזו סיבה יש לו לערער על הסמכות המדעית של האקולוגים של הרשות, מתערב לטובתו עו"ד סעיד חדאד, היועץ המשפטי של האיגוד, המשמש גם כסנגור בעבירות ציד ופוסק, "כי חטיבת המדע נגד הציד".

אנחנו יושבים בסלון ביתו של עו"ד חדאד בכפר טורעאן שבגליל התחתון. זהו יום פברואר סחוף רוחות, וחדאד מתאושש משפעת לא קלה. מבט בבית הנאה והמטופח נותן את הרושם שחדאד בדרכו לפסגת החלום הערבי-ישראלי. בנו בן השמונה, שנשאר בבית מפאת הסופה, נאלץ לוותר על הפינוק של צפייה בטלוויזיה בסלון, ועובר לחדרו.

הדבר העיקרי שעל הפרק מבחינת איגוד הציידים הוא התיקון הקרב לחוק הגנת חיות הבר (ראו מסגרת). פישר: "אני הולך עם תחושה, ואני לא היחיד, שאחת הסיבות שרשות הטבע והגנים רוצה לסגור את הציד זה, כמו שאומרים, היא לחפש כיסוי לכישלון שלהם בנושא של שמירת העופות והחיות. מסתירים מעיני המתעניינים, למשל, שלפני 15 ו-20 שנה, ביוזמת רשות הטבע והגנים, החליטו לפתח את אוכלוסיית הזאבים ברמת הגולן. ומה זאב מסוגל לעשות, אני לא צריך הרבה להרחיב. הם היו גורם לא קטן בדילול של אוכלוסיות הצבאים, כי הזאבים טורפים בלהקות, הם חכמים, את כל הוולדות של הצבאים הם הצליחו להשמיד, וגם את כל בעלי החיים האחרים, כולל חוגלות, ואת זה שוכחים".

חדאד מנסה לעגן את טענתו של פישר בשפה משפטית: "הזכות של האדם לצוד היא זכות טבעית. היא הוקנתה לנו על ידי האל מאז שנולדנו, כבני אדם. האדם חי מליקוט ומציד. היום יש הגבלות מסוימות לאור הידרדרות באוכלוסייה של חיות, אך המשמעות לא צריכה להיות ביטול הזכות. ואני אומר, אין לנו שום בעיה עם הגבלות. אבל שלא יבואו כהכתבה ולא בדורסנות, ככיסוי, סליחה על הביטוי, ככיסוי תחת על דברים אחרים".

לשיטתם של פישר וחדאד המחדלים של הרשות לא מסתכמים בהזנחת חיות הבר. גם חוסר היכולת להשתלט על הציד הלא-חוקי מעורר בהם תחושה שהרשות מטילה על הציידים עונש קולקטיבי. מהציידים הלא-חוקיים - אלו שחדאד מגן עליהם בבתי משפט - הם מתנערים באופן מוחלט.

ציד חזירי בר באזור ואדי ערה. 600 שקל לדורבן, 2,000 לצבי בוגר
ציד חזירי בר באזור ואדי ערה. 600 שקל לדורבן, 2,000 לצבי בוגר. צילום: ניר כפרי

פישר: "בארגון שלנו לא יהיה צייד שהוא עבריין. אם נתפסים כאלו שעשו עבירות ציד, מבחינתי, שיענישו אותם בכל חומרת הדין, והשמים הם הגבול".

חדאד: "הציד הלא-חוקי או הפגיעה הלא-חוקית בחיות על ידי עבריינים, הם נושא שאנחנו מסכימים, בתור ארגון, עם הרשות, שיש להחמיר בו. כי מבחינתם של הציידים החוקיים, האנשים האלה פוגעים בהם יותר מאשר הם פוגעים ברשות. כי הם פוגעים בטבע, ומבחינתו של הצייד, הטבע זה הדבר הכי חשוב. האיש הזה שמוריד 11 צבאים, זה איש שאנחנו צריכים לגדוע אותו. כי הוא עושה לנו נזק, לטבע שלנו, יותר מאשר הוא עושה נזק למדינה, עם הנזק שהוא גרם לה". וזו אולי אחת הנקודות היחידות שבה הציידים המורשים מסכימים עם הרשות: הקנסות שמטילים בתי המשפט על עברייני ציד הם נמוכים מדי.

לפני סיום חדאד מראה לי תמונות שלכאורה מוכיחות שפקח כלשהו מהאזור הפליל ציידים בעבירת ציד שהם לא ביצעו. מתוסכל הוא אומר, "לא תמיד צריך להאמין לפקחים". פישר מתקן אותו, "צריך להגיד הפוך, תמיד לא צריך להאמין לפקחים". את יודעת מה ההבדל בין שוטר לפושע? לשוטר יש מדים".

אקולוגיה תרבותית

אבל ביום שישי בערב, כשאני מצטרפת לליעד לינג, ממונה חקירות ומודיעין במחוז צפון, למארב באזור חקלאי על גבול לבנון, שנמשך עד השעה ארבע בבוקר, קשה לי מאוד לראות את הפקחים כחבורה מניפולטיבית ועצלה שמנסה להפיל את התיק על מישהו אחר.

בשעה 10 מתכנסים חמישה כלי רכב של הרשות באחד מהקיבוצים בצפון. מתוכם יוצאים שישה גברים, שיש להם משהו יותר טוב לעשות בשעה הזאת, ועדיין הם כאן. אחרי מספר ההתבדחויות המנדטורי המאפיין הרכבים גבריים, מישהו מתחיל להכין קפה. מישהו אחר מוציא משלוח מנות, ומניח אותו על מכסה המנוע של אחד מכלי הרכב. בזמן הזה אייל מילר, פקח ים וגליל מערבי, נותן תדרוך. הלילה יוצאים למארב בשטח חקלאי בצפון הארץ, שנמצאו בו לא מזמן עקבות ציד של דורבן. מתוך שטח של כעשרה דונם, אייל משרטט באוויר את הציר שהפקחים עומדים לסגור. מדובר בשטח של כ-300 מ"ר, שהם מאמינים שנמצא במסלול של הצייד. מילר מתווה צורת T ומורה שבכל קצה שלה יעמוד רכב אחד ובתוכו שני אנשים. הוא אומר שלפי ההערכות מדובר בצייד מלווה בכלבים, שיגיע אחרי השעה 1 בלילה. אם הצייד יופיע, מילר מסביר שיש לנסות לתפוס אותו ברגל ולא במכונית, משום שזמן לא רב קודם לכן איבדו צייד שהבחין במכונית המתקרבת אליו. כולם מתחלקים מחדש לרכבים ויוצאים לדרך.

כשאנחנו מגיעים למקום, מתקדמת כל מכונית לנקודת התצפית שלה. ההנחיה היא לשמור על חלונות פתוחים ודלתות פתוחות, ועכשיו אני מבינה למה אמרו לי להתלבש טוב. קר בלילה בגבול הצפון. בסביבות חצות נשמעות נביחות של כלבים. לינג ומילר הולכים לבדוק מה קורה ואחרי רגע חוזרים. התראת שווא. שעה לאחר מכן שוב נשמעות נביחות ממוקדות ותוקפניות. אפשר בקלות לדמיין שהם מצאו את הדורבן. לינג ומילר שוב הולכים לכיוון הקולות. לינג אומר שאני לא מבוטחת וצריכה להישאר במכונית. חס וחלילה שמישהו פתאום יחליט להוריד לך כאפה.

אני יושבת לבד במכונית החשוכה. מילר האפיל את הדשבורד, כדי שהמכונית לא תבלוט למרחוק. בחוץ מתחולל קרב בין שתי מערכות אקולוגיות שונות: האקולוגיה הסביבתית והאקולוגיה התרבותית. מתוך המכונית החשוכה נראה לי שרק אחת מהן תוכל לנצח. אם נבחר להגן על מנהגי הציד עתיקי היומין, הרי שהאקולוגיה הסביבתית תינזק קשות. זנים של חיות מסוימות ייכחדו כליל עוד בימי חיינו, חיות אחרות יפסיקו לעצור אצלנו, ומינים נוספים ישנו את הרגלי חייהם. כלומר הנזק לטבע עלול להיות גדול באופן בלתי ניתן לשיעור, והוא עלול להשפיע על יכולת ההישרדות שלנו עצמנו כיונק במרחב. מנגד אם על מנת להגן על בעלי החיים, נבחר להכחיד את מנהגי הציד, אנחנו עלולים לדחוף את האקולוגיה התרבותית השברירית-ממילא, המתקיימת בין הדרוזים והערבים הישראלים לבין היהודים, עוד צעד אחד לקראת קריסה.

אחרי כמה דקות שנדמות כמו נצח לינג ומילר חוזרים, כנראה שהכלבים היו מרוחקים יותר משחשבו, קשה בלילה עם הרוח, כיוון הצליל מתעתע. למחרת, כשאפגש עם ציידים דרוזים מירכא הם יאשרו לי שאכן התרחש ציד לא חוקי באזור בדיוק ליד המקום שבו המתנו כל הלילה.

כבר שתיים בלילה. "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", מהמם מילר, במודע או שלא במודע. אבל אז לפתע הוא מקבל קריאה בקשר. הוא מקשיב ואנחנו לא יכולים לשמוע מה נאמר לו מאחד מכלי הרכב האחרים שלנו, אבל הוא לופת את זרועו של לינג ואומר לו, "הוא עבר אותם עכשיו לכיוון צפון ברגל עם חמישה כלבים". והם יוצאים מהמכונית בשקט ובמהירות.

"בשבילי לחפש יונה כשהיא באוויר, לכוון ולראות אותה נופלת, זה אתגר"

"אני יכול לדעת איפה נשב בדיוק במארב. אני יושב במקום שהחזיר לא מריח אותי, נותן לו שיתקרב אלי ואז אני יורה בו", מסביר לי חמדי אבו-קעאוד את רזי הציד. "לפעמים באה הרוח מהחזיר אליך. הוא לא מרגיש, אבל אחרי חצי שעה השתנתה הרוח. צריך לדעת. אז אני קושר משהו, ניילון, שאני אראה איפה הרוח כל הזמן. אם הרוח משתנה, אני קם, אני אשב במקום אחר. צריך מיומנות וצריך סבלנות, ויש ציידים שבאים, רואים חזיר - בום, יורים מרחוק. זה דם חם של צייד חלש. יש ציידים, ואני מפורסם בזה, שאני יעני לא מתרגש, בא, לא בא, לא אכפת לי, אני בא גם בשביל לנשום אוויר, אז אני נותן לו להתקרב, להתקרב, להתקרב, עד שעל בטוח אני יורה".

אבו-קעאוד הוא אחד הציידים הפופולריים ביותר בקרב פקחי הרשות בהתמודדות עם נזקי חקלאות. אנחנו יושבים בדירת המשפחה ביפו. לא רחוק מהשכונה שבה גדלתי, ליד גלידה אנדריי. תמיד הרגשתי די יפואית. יחסית לבחורה יהודייה אשכנזייה אני לא מנותקת לגמרי מהמקום שבו גדלתי. אני מקשקשת בבריכה הלימודית עם הבת של אבו-חסן, בשעה שהבנות שלנו לומדות שחייה אצל אותה מורה, אני לומדת ערבית אצל מורה מקסימה שגרה במעמקי עג'מי, ועדיין, אבו-קעאוד חושף בפני עולם שלא הכרתי. טבע שמסתתר בתוך עיר. מלחמת הישרדותם של בעלי החיים שמתקיימת בשוליה של מלחמת ההישרדות התרבותית של אחת המסורות של ערביי ישראל.

ציד חזירי בר באזור ואדי ערה
ציד חזירי בר באזור ואדי ערה. צילום: ניר כפרי

לאבו-קעאוד פנים שהיו נראות נעריות ללא הזקן שהוא מטפח ושמעיד על התקרבותו לדת. מאחוריו על הקיר מצוירת פנורמה עצומה של סצנת ציד. צייד שמאחוריו נחל ומלפניו צבי והוא מכוון את רובה הציד שלו אל הצבי. ציור הקיר בוודאי מעיד על חשיבותו של הנושא בחייו של בעל הבית. הוויטרינה ובה דגמי אקדחים, סכינים וקליעים מחזקת את המסר. אני מתעניינת בידע ובכישורים שמבחינים בינו לבין ציידים אחרים.

אבו-קעאוד: "התן מתחיל להסתובב בדיוק איך שעולה החושך. והוא כמו טמבל, מתחיל לרוץ ולהריח בשביל לחפש ביצים, לחפש ארנבת, לחפש הכל. וזה טמבל, יכול להגיע אלינו עד שני מטרים והוא לא כל כך מרגיש בנו. לא כמו החזיר. החזיר זו חיה מאוד מאוד חכמה. כבר קרה כמה פעמים שהרגשנו שהוא יוצא מההר, בא לכיוון שלנו, פתאום עומד, מרגיש משהו לא טוב, מסתובב. וזהו, הלך. אם זה נגיד הזמזם של הטלפון של אחד הציידים, הרטט של הטלפון אם מישהו בדיוק מתקשר, זה מספיק. החזיר מסתובב. גם אם הוא יורד כל יום. היום הוא לא יורד".

אבל הציד המועדף על אבו-קעאוד הוא ציד חזירי בר בעזרת כלבים: "אנחנו באים ביום, רואים עקבות, יודעים, למשל, העדר הזה ישן בהר פה, או שהוא ישן בחלקה הזאת, אז אנחנו מכניסים את הכלבים בפנים, הם מאתרים את החזירים, נובחים עליהם ואנחנו עוקפים את השטח הזה והכלבים מבריחים אותם. ואז החזירים יוצאים אולי אצלך, אצלו, אצלי. זה הציד שהכי הרבה אהוב עלי. אני אוהב לראות איך הכלב מתנהג. למשל, כשאת אומרת לו, חפש חפש, והוא מתחיל לחפש, הולך, פתאום הולך לפה, פתאום את מרגישה שיש פה חזיר, או שעבר פה חזיר לפני שעה... כי חזיר זה בשבילו יעני, האויב הכי חזק. לא אכפת לו חתולים, לא אכפת לו שום דבר, הוא רוצה חזיר".

ומה עם היונים? מה מבדיל בין צייד טוב לצייד לא טוב כשזה מגיע לציד יונים?

"אם זה צייד שבא בשביל להביא כמות, אז הוא מחכה ליונים שיהיו על הרצפה ואז הוא יורה עליהם, מפיל כמות, 10, 15, 20. הכדוריות של היונים זה כדור אחד כזה גדול, שיש בו כדוריות ממש קטנות של 40-50 כדוריות שמתפזרות. ומספיק שנכנס בתוך יונה 2-3 כדוריות הקטנות האלה, אז היא נופלת. עכשיו יש ציידים, שבואי נגיד שאני אחד מהם, שלא באים להוריד הרבה יונים. בשבילי לחפש יונה כשהיא באוויר, לכוון ולראות אותה נופלת, זה אתגר יותר יפה, זה נחמד וזה גם תחרות עם הצייד שאיתי, שהוא יורה על אותה יונה ולא מצליח להפיל, ואני אחריו יורה ואני כן מפיל". אני מהנהנת ואבו-קעאוד מסכם, "אז זה יותר נחמד, הציד הזה, ואת זה הם רוצים לאסור עלינו".

אבו-קעאוד אמנם מרבה לצאת לציד במסגרת היתרים שהוא מקבל מהרשות לטיפול בנזקי חקלאות, אבל גם הוא מתוסכל מהתיקון הקרב לחוק. "כמו שאת רואה ביפו צפוף ומלא אנשים ומלא בלגנים ובלילה צעקות, ומלא צרות. כל בן אדם שמסיים את העבודה של כל השבוע אין לו איפה להתפרק, ואין לו איפה ללכת, אז כל הכיף שלו זה ללכת לציד. לשבת בסוף הציד ולעשות את החאפלה הזאת של האוכל עם החבר'ה, זה היה נותן לנו אינפוזיה למשך כל השבוע".

לשיטתו של אבו-קעאוד, אחת הבעיות עם הגבלת הציד לנזקי חקלאות היא ההתמקדות בחזירי בר. זאת מאחר שהיפותטית הציידים המוסלמים לא אוכלים מהבשר הזה: "פעם, כשהציידים היו הולכים לשטח הם היו צדים את החוגלות ובסוף הציד הם מנקים ועושים את הסינייה הזאת עם הסיר ועם האוכל, ונשארים עד סוף היום והולכים הביתה. זה נהיה מנהג, מין מסורת וזה כיף. זה גם מספק שהצייד מביא הביתה איזה ארוחה למשך השבוע. עכשיו כשאסרו על הציד הזה, נהיה ציד של חזירי בר. הציידים הולכים לשטח וזה אתגר יותר חזק ויותר יפה, אבל הם לא מביאים שלל הביתה. בגלל שמותר לצוד רק חזירי בר, לציידים אין ברירה, הם הולכים לציד, ואז נוצר מצב שהצייד מתחיל להיות העבד של החקלאי וחייב להיות בסדר עם הפקח שהוא נותן לו היתר ולא למישהו אחר".

אני שואלת את אבו-קעאוד מה דעתו על הפרשנות שהציגו חדאד ופישר, לפיה מטרת התיקון בחוק ומגמת הפסקת הציד היא להסוות את הכשלים של הרשות בהגנה על חיות הבר. אבו-קעאוד יודע על מה חדאד ופישר מדברים: "כשלא היו זאבים ברמת הגולן שהם שמרו עליהם במרכאות 'הווו יש זאב', תפסו אותו ושמו עליו קולר ומבסוטים. זאב אחד ברח מסוריה שמרו עליו, הביאו נקבה, נהיו יותר מדי, נהיו עדרים, גמרו להם על הצבאים. עכשיו מה אמרו? הציידים גמרו להם על הצבאים, גמרו על העגלים. עכשיו בשנתיים האחרונות מחפשים ציידים שיבואו לצוד זאבים. אז המחדל של מי?"

אבל לאבו-קעאוד יש הסבר נוסף למשבר בין הרשות לבין הציידים, הנוגע למעבר מסגנון העבודה ה"אפור" שאיפיין פעם את היחסים בין הקבוצות, לסגנון ה"שחור-לבן" השולט היום, ומאפיין את הפקחים הצעירים: "זה התחיל בעשר השנים האחרונות. זה לא היה בעבר. איך זה היה פעם? למשל, אם בן אדם תפסו אצלו צבי, היו אומרים לו, תפסנו אצלך צבי, סלמאת, זה קנס, נעשה לך משפט. בזמנו הוא היה יכול להגיד לרשות, תשמעו, בואו אני אעשה איתכם עסקה. אני מביא לכם עוד ציידים שעשו עבירות, שיש להם בבית גם צבי. אני מביא לכם אחד, שניים, שלושה. אז בזמנו הפקח היה יכול להגיד לו, בסדר, עשיתי איתך עסקה. אבל היום אין את הדברים האלה יותר".

אבו-קעאוד יודע שאותה יכולת לסגור "דילים", ולהקל בעונשם של ציידים שמעדו תמורת מודיעין, נתפסת כדרך התנהלות לא נכונה בעיני הדור החדש של הפקחים. לדבריו זה מעיד, לפחות בעיני חלק מהציידים, על כך שכבוד הדדי הפסיק להיות ערך משותף לפקחים ולציידים, מה שגורם גם לירידה ביכולת ליצור שיתופי פעולה בין שני הצדדים. במילותיו של אבו-קעאוד, אם בן אדם נתפס והוא יודע שיש בן אדם אחר שיש לו חיית בר מוגנת בבית, הוא לא חושב להציע לפקח לעשות עסקה תמורת מודיעין, "כי זה לא יעזור. זה לא יביא תועלת. אם יבקש יתחילו להגיד לו, אי אפשר, צריך קודם לבקש אישור מהממונה על האכיפה של המחוז, והוא צריך לבקש אישור מהממונה על האכיפה בירושלים, ומעליו יש מנהל חטיבת אכיפה, ומעליו יש את סגן המנהל, ומה הם יגידו על זה? ואז כשמתחילה הביורוקרטיה הזאת, אין יותר אמון בין הצייד לרשות". יחד עם זאת, באופן שלא מפסיק להפתיע אותי, גם אבו-קעאוד בעד החמרת הקנסות, "אם יהיה פסק דין אחד של 30,000 שקל על צבי, יחשבו עברייני הצבאים מיליון פעם אם לתפוס צבי או לא".

חמדי אבו-קעאוד
חמדי אבו-קעאוד.

אני נפרדת בשלל ברכות, אבל לא ייתנו לי ללכת בלי לראות את אלבום הניצחון ובו תמונות של חזירי בר, מפלצות אמיתיות, שניצודו בהצלחה, וגם מספר קטעי וידיאו של מסעות ציד מוצלחים. בווידיאו נראים חזירי בר דוהרים במנוסה מפני הג'יפ, בו נוהג אבו-קעאוד. הווידיאו רועד בידיו של אחד הבנים של אבו-קעאוד. הילד מחזיק את הטלפון הסלולרי ומצלם באמצעותו. אבו-קעאוד מתנצל על הרעידות, ומסביר לי מה אנחנו רואים "הבן שלי על ידי, הוא מצלם. הנה רודפים אחרי חזיר. עכשיו תראי אותו פה. הנה הוא רץ, את רואה? אני מביא אותו לצד שלי... הנה הוא פה על ידי עכשיו, את רואה? נותנים לו עוד כדור, נופל. את רואה שנפל? שמת לב? או שאני אחזור עוד הפעם?"

"לא, לא, לא", אני אומרת, "בטח שראיתי".

"שיטת קח ותן"

"95 אחוז מהציידים שבאים אלי לשטח, הם ציידים נהדרים, באמת חבר'ה טובים וחבר'ה נחמדים, חבר'ה שבאים בשביל הפנטזיה, בשביל הנוסטלגיה, בשביל לשבת לעשות על האש, בשביל לעשות, בשביל להרגיש שהם עדיין שומרים על הגחלת", אומר יהודה מרמור, מגדל בקר ממושב יבניאל, שמסייע לרשות כפקח מתגבר לעת מצוא. "אבל מצד שני יש בעיה. עגבנייה אחת רקובה מקלקלת את כל הארגז, ובגלל זה מתנהגים אל כל הארגז בצורה כזאת".

אנחנו יושבים אל שולחן המטבח בבית משפחת מרמור. טלוויזיה גדולה מושלת על השולחן ונראה בה חבר הכנסת ניצן הורוביץ מתדיין בלהט עם לונדון וקירשנבאום. מרמור מספר לי מה זה אומר להיות פקח מתגבר, "אני בא עם עוד רכב לנסיעות בתור עוד זוג עיניים. אם יש, נגיד, שלושה ציידים והפקח לבד, שהוא לא יהיה לבד, או אם נמצאים חמישה ציידים, ואנחנו באים שמונה או עשרה פקחים, אז באופן טבעי, האוויר יוצא מהמפרשים וזה נעשה יותר ענייני ולא פרובוקציה של מעט מול הרבה". ויש פרובוקציות. מרמור מתאר מצבים שבהם עברייני ציד שנתפסו העלילו עלילות שווא על הפקחים וטפלו עליהם האשמות של התנהגות לא ראויה.

השעה מתאחרת. אשתו מציעה לי תה, אני מודה לה. מרמור אומר, "הצעתי לה". היא מקניטה אותו בחביבות, "כנראה שאתה לא יודע איך להציע". היא מגישה את התה ומקשיבה לשיחה. למרות האמפתיה הגדולה שלו לפקחים, אותם הוא תופס כבו-זמנית מסכנים, איכותיים וכנים, מרמור מזהה גם את נקודות התורפה שלהם: "אחת הבעיות העיקריות של הפקחים בנושא הזה, זה הכבוד העצמי שיש לציידים. כלומר, מי שבא לציד זה האבא עם הילדים. ואז, כשבא פקח צעיר כזה, עושה חיפוש לאבא ברכב ולוקח לו את הרובה לבדיקה, הם מרגישים קצת מבוזים, קצת מושפלים, 'הנה, השפלת את האבא שלנו'. וזה, לפעמים, יכול לגלוש גם לסיטואציה לא נעימה. ובסך הכל הפקח לא אמר שאתה גנבת או צדת או זה, הוא רק רוצה לראות שהרישיון שלך בתוקף, וכן הלאה".

על אף עבודתו כמגדל בקר, יש במרמור משהו עדין, והשימוש שלו במילה "גלישה" הוא עדות לכך. כי ה"גלישה" שהוא מדבר עליה אינה גלישה עדינה של חלב, אלא הידרדרות לשוליים. הוא מתאר לי למה הוא מתכוון. "ברוב המקרים אם מגיע צוות של שוטרים יהודים, אז הם ייתנו גב לפקחים", הוא אומר. "אבל אם מגיעים צוותים אחרים, בחלק מהמקרים, אולי הם משפחה של הציידים, אולי הם מהכפר שלהם, ואם לא מהכפר שלהם אז מהכפר השני, ובכל מקרה הם מכירים אותם, ואז השוטרים במצב שלא נעים להם מהציידים, ומזה כבר מתפתחת סיטואציה לא נעימה".

את ה"סיטואציה לא נעימה" שמרמור תיאר, הסביר חדאד במושגים של "שיטת קח ותן". חדאד פירט, גם אם באי-נוחות מסוימת, "זה כשאתה מבקש שיוותרו למישהו, נגיד כי הוא קרוב שלך, ואתה מבטיח לבן אדם שבתמורה הוא יקבל משהו. את מבינה? זה שיטת קח ותן. זה שיטה שהיא מוכרת מאוד בתרבות המזרחית. השיטה של מה שנקרא 'מחסובייה' בערבית. מחסובייה זה 'אלה המשוייכים ל-'. כלומר, אם אני אראה עכשיו שוטר שמתנפל על מישהו מהכפר שלנו, אני אומר לו, חלאס, תעזוב אותו. אותו דבר אם שוטר ייראה שמישהו עוצר אדם מהכפר שלו, הוא יגיד לשוטר האחר 'תעזוב אותו'".

גם אבו-קעאוד דיבר על זה, "בקרב הצפון שם, בקטע של הדורבנים, זה עובד ככה. יכול להיות למשל שאני צייד ויש לי בן דוד שהוא מג"בניק, שעובד בשטח שיש בו דורבנים, והוא גם אוהב דורבנים. אז אני מתקשר אליו, שואל אותו, 'אתה בסיור בלילה?' אם הוא אומר לי שכן, אני נכנס לשטח, ואני אומר לו, 'תשמע בקשר אם מדווחים על משהו'. וככה אני יודע שלא יקרה לי כלום, כי במכשיר קשר שלו הוא יודע גם מי בא מהרשות וגם מה קורה עם הרב"ש (רכז ביטחון שוטף) ועם המשטרה. ואם הוא שומע שהם עלו על משהו, הוא מיד מתקשר לאותו בן דוד שלו, לאותו צייד, ואומר לו, "הלו שמע, באים אליך וככה". ויש עוד סיבות שהאכיפה בצפון חלשה. אם נגיד בא פקח ותופס צייד דרוזי, ואומר לו, 'שמע, אתה עשית עבירות', אז הדרוזי, הופ, מוציא לו תעודת שוטר. ואז מתחיל להיות מלחמת כוח ביניהם. הפקח חייב להביא מג"ב, וזה שם את המג"ב במצב שהוא שוטר שבודק שוטר, רק שהוא בתפקיד, והצייד שוטר לא בתפקיד. אבל השוטר שלא בתפקיד, יעני הצייד, יכול להיות שהוא מקושר עם המפקד של המג"ב, או עם מפקד של תחנה באזור, ואז הוא מדבר עם המפקד של אותה תחנה ואומר שיפעילו קשרים כדי שהפקח יעזוב אותו ולא יחפשו אותו, וככה מתחילה להיות סמטוכה".

אני נוהגת בחושך לכיוון כביש 65, "סמטוכה", "מחסובייה", "גלישה" - האם יש בעיה יותר רצינית באכיפה בקרב העדה הדרוזית?

בבסיסו של הדיון הלוהט: "על האש"

"ממש אין פה הקלות לדרוזים. בואי נתחיל מזה, אין הקלות. אוקיי? נתחיל מזה, אין הקלות". אומר סמיר כנעאן, דרוזי, תושב ירכא, קצין צה"ל בדימוס, כשאני שואלת אותו על העניין. "יכול להיות שיש איזה כמה מקרים שהם נקודתיים בגלל שזה הבן שלו, ההוא ממשפחה שכולה אולי, או בגלל שזה נכה צה"ל או משהו אחר, זה נקודתי ולא משהו שמכוון. זה מדינה שלנו, אנחנו חיים במדינה הזאת ואנחנו נמשיך לשרת את המדינה ונמשיך לשרת בצבא. אבל אנחנו כן מרשים לעצמנו לעבור על החוק", הוא אומר בזעם בבואו לדבר על משקלם של הדרוזים בציד הלא-חוקי בישראל.

אנחנו יושבים במשרד של חנות החשמל של משפחתו בכניסה לירכא מכיוון מערב. האולם הגדול מואר באור יקרות. חלל התצוגה מפואר כמו דיוטי פרי. כנעאן מחובר מאוד גם לפקחים וגם לציידים, חוקיים ולא-חוקיים, ולפגישתנו הוא הביא אחד כזה ואחד כזה. הצייד המורשה, נוריאל אבו-עדלה, גבר גבוה ורזה, מוכר כנכה צה"ל ומרכיב משקפיים כהים כדי להסתיר את הפציעה שעבר בזמן שירותו הצבאי. את השני נכנה חסן. ביקשתי ממנו שלא לומר לי את שמו.

באופן מפתיע בבסיסו של הדיון הלוהט נמצאת, לטענת בני שיחי, האובססיה הדרוזית למנה קובה נייה, בשר נא שעשוי עם בורגול. כנעאן מספר בגאווה, "זה מאכל שגם חלק מהיהודים באים לאכול אותו בירכא. יש לנו הרבה חברים בקיבוצים שמבקשים לאכול קובה, אבל זה מאכל מאוד מאוד מיוחד, הקובה בירכא זה משהו - אין עוד כפר אחר שיכול לעשות קובה כמו שעושים בירכא".

אני מבקשת הוראות הכנה, וכנעאן מפרט, "זה בשר של חוגלות שטוחנים אותו, ועם עוד סוג של קמח", חסן מוסיף, "עם בורגול כזה, פלפל וכל מיני תבלינים, יש לו תבלין מיוחד גם". אבל כשאני מבקשת לדעת מהו התבלין המיוחד הזה, ההסבר מגיע לסיומו, אבו-עדלה מגחך קלות, וכנעאן מסכם את הדיון, "זה עבודה של נשים, אבל באמת, אני אומר לך בתור בן אדם, אין על המאכל הזה. בגלל זה כולם אומרים על הקובה של ירכא, בגלל זה גם בירכא תמצאי את הכי הרבה ציידים".

אבל למרות שהם טוענים שמספר הציידים הלא-חוקיים בכפר קטן בהרבה משנדמה, הם מודים שמתקיים מסחר בבשר ציד ביישוב. מבחינתם יש הבדל גדול בין קניית בשר ציד, שהיא חטא קטן לשיטתם, לבין ציד בכמות מסחרית ומכירה. "לפני יומיים שמענו שבאחד הכפרים בסביבה של כרמל, הורידו השנה 400 דורבנים. בשביל סחר, הם מוכרים את הדורבן ב-600 שקל", מספר כנעאן. "יש גם ציידים בעראבה, בסכנין, בכל המקומות האלה יש ציידים".

אבו-עדלה מדייק, "בירכא קונים, לא מוכרים. אנשי עראבה באים למכור בירכא. לפני שנתיים מישהו מירכא נסע לשטחים, קנה 120 חוגלות ונתפס בחזרה. למה הוא הלך וקנה אותן משם? כי אין חוגלות פה. כי אין חוגלות ואין ציד. אם אני אמצא מישהו שמוכר חוגלות, אני אקנה ממנו חוגלות. אני רוצה לאכול מדי פעם. לא כל יום".

כנעאן, טיפוס דומיננטי כמו רוב הדמויות במסע הזה, והוא חייב כמעט תמיד להגיד עוד מילה: "עמליה, אני יכול לקחת אותך מחר בבוקר, ניסע לברטעה, אני יכול להצביע על 120 חוגלות. המוכר שוחט אותן, שם אותן בתוך ארגז ואני מביא אותן לירכא. מחלק לחברים שלי. ברשות שמורות הטבע יודעים מי אלה שמוכרים בשר ציד, הם עוקבים אחריהם שנים. צר לי מאוד שלא מצליחים לתפוס אותם. אז אותי זה מרגיז שמגיע מישהו לירכא, עם עשר איילות בתוך הבגאז', מוכר אותן כאן במחיר של 800 שקל לאיילה, ואחרי זה באים מהרשות ואומרים שבירכא עושים סחר, יעני שאנחנו אלה שמוכרים".

כנעאן ניסה עד כה להסביר שאין בעיית אכיפה בירכא. לשיטתו, האמת היא שהרשות לא נכנסת משום שהיא יודעת שאם היא תיכנס היא לא תמצא שום דבר. במלים אחרות, על פי כנעאן, מדובר בעלילות שווא שמטרתן להוציא את דיבתם של הדרוזים תושבי המקום. אבל בשלב הזה חסן, הצייד הלא-חוקי, או עבריין הציד, כפי שיתעקשו לכנות אותו הציידים החוקיים, מתחמם ונכנס לשיחה: "אני אומר לך, אם פקח יגיד לשוטרים, בואו תעלו איתי לירכא תנו לי להיכנס לבית, לחפש בפריזר לראות אם יש לכם בשר לא חוקי, זאת אומרת בשר ציד, השוטרים לא יבואו. יהיה סיפור. יהיה מכות, יהיה בלגן. לא כדאי למשטרה ולפקחים לבוא, להיכנס לבית, לחפש בפריזר".

אני מנסה להבין למה, וחסן עונה, "קודם כל זה עניין של בשר, זה לא סמים, זה לא נשק, זה לא משהו שיכול לפגוע בביטחון המדינה. זה להיכנס לפריזר. אני אישית לא אתן להם להיכנס לפריזר שלי, לחפש בבשר".

אני מקשה, "למה? תסביר לי את זה".

חסן, "זה לא כל כך דבר חשוב כאילו. זה לא סוף העולם, אפילו אם זה בשר שזה לא חוקי".

אני מנסה להבין את הלוגיקה שלו, "הרי אפילו אם אתה תיקח לי אוטו, אז הביטוח או המשכורת או זה, בסוף אני אחזיר את האוטו. אבל אם אתה לוקח מכדור הארץ חיה שאי אפשר להחזיר אותה, היא לא תחזור לעולם. זה יותר חמור מסמים".

חסן מתעקש: "אני אומר לך, דורבנים יש בארץ מלא. זו חיה שהיא לא הולכת להיעלם. אם אני הייתי יודע שהדורבנים הולכים להיעלם במדינת ישראל, אני הייתי..."

אז אתה לא מאמין לטענה הזאת?

חסן: "כן, לא מאמין. אני צייד, אני יודע איזה כמויות יש ומוכן לעלות ליד פקח ולהראות לו כמה שיש. או שיבוא ללכת איתי ברגל לשטח ויראה בכל מטע שיש 20 ו-30 דורבנים מסתובבים בכל מטע".

חסן, בן 38, הוא צייד לא חוקי כבר מגיל 16. "החבורה שלי, החברים שלי, כל אחד אבא שלו צייד. ואני מאוד אוהב את הציד, ומאוד מאוד רציתי להיות צייד חוקי. אבל הם לא נתנו לי. לא נתנו לנו לעשות מבחנים של ציד, עצרו אותם בכלל, אין מבחנים יותר כאילו, ויש מספר מסוים של ציידים, והרשות אומרת, זה המספר שאנחנו רוצים, לא רוצים יותר".

התלונה של חסן היא נגד העובדה שמשנת 96' אחת מהשיטות שבה ניסתה הרשות לצמצם את הציד בארץ היתה באמצעות הוראת שעה שמונעת מאזרחים חדשים להיכנס למעגל הציידים המורשים (ראו מסגרת). ברשות מודים שהתיקון החדש לחוק נועד, בין השאר, לשים סוף להתנהלות הבעייתית הזאת. אבל הדבר לא מפייס את מי שלא זכה ברישיון ציד.

חסן: "איך כזה דבר יכול לקרות? תארי לך שהמדינה היתה אומרת שהיא מוכנה שיהיו 1,000 נהגים ולא יותר. או שאוסרים את זה בכלל, או שנותנים לכולם. למה שאחד, שהוא מבוגר ממני בארבע שנים, יהיה צייד ואני לא יכול להיות צייד? בגלל זה היום אני צייד לא חוקי. אני צד דורבנים, אני צד חוגלות. אני צד לשימוש אישי, לא למסחר. זה תחביב בשבילי. אני גם בדרך כלל לא יוצא לצוד עם רובה. דורבנים בדרך כלל זה הולך עם כלבים ומקל. כלבים מזהים את הדורבן ואני הורג את זה עם מקל. אבל אני לא צד הרבה. אני יוצא פעם בחודש, בואי נגיד, או בחודשיים, לצוד דורבן אחד, ואני חוזר הביתה. אני מצליח בדרך כלל. יש כמויות גדולות של דורבנים, במיוחד בצפון. ובמיוחד ברמת הגולן. אבל אני אישית לא צד כמויות ואני לא מוכר את זה, אני אוכל את זה.

אני אומרת ששמעתי שבשר הדורבן הוא מעולה. חסן מאשר, "זה מאוד מאוד מיוחד. וזה בשר נדיר שאי אפשר ללכת לחנות לקנות אותו. אם היה בחנות, הייתי מעדיף ללכת לקנות אותו מהחנות ולא לצאת כל הלילה, וזה גם סכנת חיים, זה גם, את יודעת, לצאת לשטח, וגם לרוץ אחריו, וזה סיפור שלם לתפוס אותו. אבל תשמעי, זה בשר מאוד טעים, מעדן, חבל על הזמן".

איך מכינים את הבשר של הדורבן?

"על האש. רק על האש אוכלים אותו. כמו סטייק".

אני שואלת אם הקנסות מרתיעים אותו, וחסן מחייך. "אני מכיר צייד דורבנים שכשהוא הולך אחרי הדורבן עם המקל, הוא רק רואה את השטר של המאה דולר בעיניים. הקנס לא מרתיע. לא. בשנה שעברה צדתי אולי רק שלושה דורבנים. אבל אני מכיר מישהו אחר, שהוא גם מוכר את דורבנים, והוא הוריד יותר מ-30 בחודשיים-שלושה, יותר מ-30 הוא הוריד", הוא אומר ומשאיר לחבריו לעשות לבד את החשבון של המהירות שבה הוא מחזיר את הכסף ממכירת הדורבן.

קנסות הם לא הסיכון המקצועי היחיד של ציידי הדורבנים, גם הסכנה שיחרימו את כלבי הציד שהם מאמנים. חסן מספר שכל ציידי הדורבנים עובדים עם כלבים. הוא מתאר לי איך מאמנים אותם. חסן, "תופסים דורבן בכלוב, מביאים אותו חי, שמים אותו בתוך הכלוב, ומתחילים ללמד את הכלב איך לתפוס אותו. כלב ציד של דורבנים שווה היום - כלב טוב, מיומן טוב כאילו, שווה יותר מ-5,000 שקל. כי לוקח הרבה זמן לאמן. הוא צריך לפגוש דורבן כמה פעמים בשביל ללמד אותו. זה תהליך של שבעה-שמונה חודשים לפחות. יש כלבים שתופסים את השיטה ויש כלבים שלא תופסים את השיטה. יש גם סוגים מסוימים של כלבים. היה לי סרטון בפלאפון", הוא מתנצל, "אבל העלמתי אותו. הייתי מראה לך איך כלב, קבוצה של כלבים הולכים בלילה, שקטים, שקט, בלי רעש, רק מנסה להריח את הדורבן, והוא לא נובח ולא פותח את הפה. לא פותח את הפה עד שהוא רואה את הדורבן".

על הכלב שלו הוא אומר, "אם משלמים לי 10,000 אני לא מוכר. כי לקח לי הרבה זמן עד שלימדתי אותו. זה לא קל. תהליך ארוך מאוד. מלמדים אותו גם איך לתפוס את הדורבן בזהירות בתוך הפה. כי הוא יכול לדפוק את הכלב, להרוג אותו. צריך כלבים חכמים שיודעים להגן על עצמם. היו כאלה שגם מתו להם כלבים. כי אם הדורבן לוחץ את הכלב הוא הורג אותו עם הקוצים. ולאבד כלב כזה לא קל".

אני מנסה להשתלב בשיחה. מספרת מה שסיפר לי צייד בדואי מבוגר שהתראיין בעילום שם, על אופן שבו מאמנים כלבי סלוקי לצוד ארנבות. הוא אמר שפותחים לארנבת המתה את העיניים ושמים לה שם בשר, ואז קושרים אותה בחוט ומתחילים לגלגל אותה מול הכלב המורעב, עד שהוא לומד לזהות את מראה הארנבת עם בשר. אבל חסן כבר עבר בינתיים לחוגלות: "יש לי שיטה לצוד הרבה חוגלות בבת אחת ובלי רובה. אפשר לצאת עם תיק על הגב, עם מצבר גדול ופנס ואני יכול ככה לתפוס את כל להקת החוגלות שאני רואה. מדליק את האור החזק על הלהקה, כל החוגלות יושבות במקום, לא זזות. אני מתחיל לתפוס ולשים אותן בשקית חיות. זה מה שעושים בשטחים. זה מסנוור את החוגלה. יש הרבה שיטות לצוד חוץ מהרובה. אם הם חושבים שייקחו את הרובים לציידים אז עקרנו את התופעה של הציד וזהו, הם טועים בהחלט. גם צבאים אפשר לצוד בלי רובה. את יודעת איך צדים אותו היום? עם הטרקטורון. הם מעייפים אותם פשוט.

חסן וכנעאן נכנסים לדיון קטן על דקויות ציד הצבאים באמצעות טרקטורון, כנעאן: צריך שטח לזה. בצפון אי אפשר לעשות את זה. בצפון אי אפשר לנוע עם טרקטורונים. אולי במרכז ובדרום אפשר.

חסן: "בבית שאן ופה ושם אתה לא יכול? יש שם שטחים פתוחים ויש מלא שם".

כנעאן: "כן, אבל שם באזורים האלה שהם סגורים עם בנייה מכל הצדדים והצבאים הם כמו בעצם במין מלכודת כזאת, ואז פשוט אתה מעייף אותם, מוריד אותם".

בפנס, עם כלבים, או בטרקטורון - כך או כך המסר ברור, או כפי שמנסח זאת כנעאן: "אני חושב שבגלל העובדה שבשמורות הטבע סוגרים את הטבעת על הציידים, מהדקים את הטבעת על הציידים, הם הופכים את האנשים האלה להיות אנטי שמורת טבע. וכאילו הציידים החוקיים עושים את זה פרינציפ לשמורת הטבע. כאילו עניין של נקמה. במקום לתת לאנשים האלה, חייבים לתת לאנשים האלה לפרוק, לבצע ירי בנשק הזה, כי זה תחביב, כי זה ספורט. אם לא ייתנו להם את זה, הציידים האלה יפנו למקומות אחרים, לסביבה של הכפר ולמקומות, ללכת לבצע שם ציד, רק כדי לפרוק את העצבים והתסכול שיש להם מתוך זה".

אבו-עדלה, שלעת עתה הוא צייד חוקי, מסכים: "אם יבואו עכשיו, ייקחו את שני הרובים שלי, אין לי בעיה, אני לא אתנגד. אני אתן להם את זה. אבל באופן אוטומטי אני הופך להיות צייד לא חוקי. ולעשות דברים שלא הייתי עושה אותם בתור בן אדם שהיה לו רובה".

כנעאן: "השאלה למה אתה תעשה? פרינציפ?"

אבו-עדלה: "פרינציפ".

כנעאן פונה אלי: "שמעת?"

עידן הפלאפונים

"הציידים לא מבינים שהם עוברים עבירות על חוקי הציד, על חוקי שמירת החי, והם, בעצם פוגעים בעצמם. להם ולילדים שלהם ולנכדים שלהם ולנינים שלהם, לא יהיה מה לצוד בארץ הזאת", אומר עמיצור בולדו, המוכר בקרב כל הפקחים והציידים שפגשתי בשמו הפרטי בלבד. "לא יישאר פה כלום חוץ מטורפים", הוא ממשיך, בפגישה ארוכה שאנחנו מקיימים בדירת הקיבוץ שלו בבית זרע, "שזה שועלים, תנים, זאבים, חזירי בר, אנפות בקר, עורבים ודרורים, ועוד כמה מינים פולשים. לא יהיה להם מה לצוד לעצמם ולצאצאיהם. את זה הם לא מסוגלים לקלוט".

עמיצור עבד יותר מ-30 שנה ברשות, והוא שריד לדור שהולך ונעלם, על עצמו הוא אומר, "כולם יודעים שאני, עמיצור, נולדתי בשביל להביא צבע לעולם". יש לו ידע נרחב ומופלא בטבע של ארץ ישראל ותשוקה פנאטית להגן על החי, המשולבים ביחס של התנשאות דמוקרטית שבזה לציידים ולפקחים שאינם הוא באותה מידה. עמיצור לא חוסך את שבט הביקורת שלו מהדרוזים, מהפקחים ומבתי המשפט. הוא מדבר בגלוי על בעיית האכיפה בכפרים הדרוזים, "כי פה מתחילה הפוליטיקה המלוכלכת, כי זה דרוזים, כי אנחנו אחים בדם ואחים בנשק ואחים ואחים, ומיעוט, והמדינה צריכה את הדרוזים והדרוזים צריכים את המדינה, וזה שמור לי ואשמור לך, וזה מספק פרצות בחוק לסגור תיקים לכאלה שהם במעמד בכיר במשטרה או במג"ב או בשירות בתי הסוהר או בצבא או עורכי דין או כל מיני. עכשיו יש לנו סיפור עם עורך דין שגמר תואר שני, הוא מועמד להיות שופט בישראל, שהוא נתפס שהוא צד עם רובה של מישהו אחר ואין לו רישיון ציד ואין לו כלום והרשות מוותרת לו כי הוא, הוא במקרה לא דרוזי, אבל הוא מהמיעוטים, ואם הרשות היתה פותחת עליו משפט כמו לאזרח רגיל, כמוני או כמוך, אז הוא לא היה שופט בישראל. אז פוחדים אפילו לפנות ללשכת עורכי הדין".

והביקורת שלו על המערכת לא נגמרת כאן. יש לו תשע אצבעות, המון סיפורים והוא לא מפחד מאף אחד. עמיצור מסכים עם הציידים בטענה שלא הם האשמים במצב החיות בארץ: "אוכלוסיית הצבאים ירדה בגלל הרשות ומשרד החקלאות. הרשות הקשיבה לאיזה פרופסור, שלדעתי, טעה כשאמר שבארצות הברית ואירופה מחזיקים כך וכך איילים, וזה די דומה לצבאים, והאופטימום זה איזה 18 או משהו כזה על קילומטר מרובע, ולזה צריך להגיע גם בארץ. אז לימדו את כל הציידים, שהיו להם רישיונות, לצוד צבאים. בקיצור, הרשות לימדה את כל הציידים שפחדו להסתכל לכיוון צבי, כי הם פחדו על הנשק, לצוד צבאים ולימדו אותם לצוד ביום".

לשיטתו של עמיצור, הרשות אכן הפעילה שיקול דעת מוטעה שגרם לירידה באוכלוסיית חיות הבר, אבל אין בכך כדי לאפשר את המשך הציד של אותן חיות. אדרבא, חיות הבר המוגנות נמצאות בסכנה אקוטית - והתסכול של עמיצור מהציידים ניכר. "היום, ציידים נוסעים עם רכבי ארבע על ארבע, בין המטיילים, עולים לגולן ומזרח עמק החולה, דרך השטחי אש, רואים צבאים עוצרים בצד, שותים... וקצת נהיה רווח בתנועה של המטיילים, יורים בצבי, ונשארים לעמוד... ורואים עוד פעם שיש רווח במטיילים והולכים ומקרבים אותו לאוטו, ורואים עוד פעם שלא רואים אותם לא ממזרח ולא ממערב. מעמיסים את הצבי לאוטו ונוסעים.

עמיצור בולדו
עמיצור בולדו. צילום: ניר כפרי

"בכלל, זה גם נהיה עידן הפלאפונים, והציידים מספרים לי, 'עמיצור, היום אתם לא יכולים עלינו. כי אנחנו באים עם המשפחה, עם שתי מכוניות, יושבים על הכנרת, מורידים שני ציידים למעלה על ההר, כל מי שעובר, אנחנו יודעים שמלשין לכם. אחר כך אנחנו יורדים בשדה', רובם, או חלק לא מבוטל מהם היו בצבא, ויודעים לרדת במקום, וצדים צבי ויושבים בשקט ומנקים אותו ויש להם כל היום עד הערב, שהם מנקים את הפנימיים, אז הבשר לא מתקלקל, הם הרי מעשנים בשר. "ולאט-לאט מקרבים אותו לכביש ואנחנו מחליפים בגדים ואוטו בודק שאין מחסומים שלכם, הרשות, או המשטרה, או משמר הגבול, ורואים שאין מחסומים ושמים את הציד באוטו, עם האנשים והילדים, בבגדים מכובדים, בבגדים המסורתיים שלנו', ככה הם אומרים, 'ומי עוצר אותנו כשרואים אותנו עם כל המשפחה? מי בודק אותנו? גם אם יש משטרה, לא בודקים אותנו, כי אם יבדקו אותנו, אז על מה? הם עוצרים רק דרוזים? לא עוצרים יהודים?'"

ארבע שעות אחר כך, אנחנו עדיין באותו סלון, שמגובבים בו יחד, כמו בתודעתו של עמיצור, אלפי פריטים שקשורים לחי ולצומח של ארץ ישראל, חלקם נדירים בוודאי, וחלקם חסרי תוחלת, כמו קלטות ה-VHS המאיימות ליפול אם רק תזיז אחד מפסלוני הינשופים העוינים-מעט המציצים אליך בעיניים גדולות מדי מכל מיני פינות בבית. עמיצור כבר גמר לחסל חשבונות עם מערכת המשפט, עם הציידים הדרוזים ועם ראשי הרשות, הוא עובר לפקחים הצעירים: "את הפקחים לא מלמדים מספיק. לא יכול להיות צוללן, כשלא לימדו אותו לצלול. זורקים אותו למים, את האיש הזה, ואומרים לו, מעכשיו תתחיל להיות פקח. הוא לא יכול להיות מ"כ אם הוא לא עבר קורס מ"כים, והוא לא יכול להיות סמל אם הוא לא עבר קורס סמלים. וברשות, כאלה שלא לימדו אותם שום דבר, עלו בסולם הדרגות, והם לא יודעים בעצמם להבדיל בין חמור לג'ירפה, לא באשמתם, כי לא לימדו אותם".

השבת נכנסת, ועל קיבוץ בית-זרע שורר שקט עצל. אבל קשה לעצור את עמיצור, שממשיך לצלצל אלי ולעדכן אותי בפרטים עוד שבועות אחרי המפגש שלנו. הנקודה האחרונה שבוערת בלבו היא הציד המתבצע על ידי עובדי החקלאות התאילנדים, תחום שעליו היה ממונה בשנותיו האחרונות ברט"ג, ושרבים ברשות מגדירים כאיום הגדול ביותר על חיות הבר בישראל. גם עם התאילנדים מתברר שיש לעמיצור דיבור. "דיברתי עם תאילנדים, והם אומרים, 'תשמע, אתם, היהודים, יעני, הישראלים, בא לכם סטייק? אתם נוסעים ל'צל תמר' נוסעים לעין גב, כשאתם רוצים חומוס אתם נוסעים לטבריה או לבית שאן. כשאתם רוצים גלידה, אתם נוסעים לחנויות פה בצמח. עמיצור, אנחנו, אין לנו את זה. אנחנו מחליטים שביום שישי נאכל צפרדעים, בשביל לשבור את השגרה', זה המילים שלהם, זה לא המילים שלי. 'אנחנו יודעים שהשבוע אנחנו אוספים צפרדעים בתעלה או בירדן, וביום שישי אנחנו אוכלים צפרדעים. כשאנחנו מחליטים שבשבוע הבא אוכלים סרטנים, אנחנו הולכים לבריכות בעמק בית שאן, של מסילות, ואוספים סרטני נחל'.

"היום, בחלק גדול של התעלות ניקוז, מהמסיביים בארץ, שהיו בהם צבי ביצה מסריחים וסרטנים וצפרדעים, את הולכת, זה אפס לעומת מה שהיה. הם עוברים תעלה-תעלה, בבקעת ג'נין, לאורך כביש הסרגל, ומנקים את התעלות. ובשרון, ובכל הארץ. הם הולכים בשפלה, בכל התעלות, בכל נחל, אוספים וצדים כאוות נפשם, ולתפוס אותם זה עבודת פרך".

קווים לדמותו של הצייד התאילנדי

"זה חבר'ה שגדלו בטבע, בעיקר בכפרים במזרח תאילנד. והם צדו את האוכל שלהם, את מה שחי בסביבה שלהם. הם אלופים בציד, הם יכולים לקחת חוט דנטלי ולייצר מזה מלכודת", מסכים ומפרט ד"ר נעם לידר, האקולוג הראשי של הרט"ג. לידר מתחיל לדפדף במצגת מדעית שבאמצעותה הוא ממחיש את ממדי הנזק שנגרם על ידי סוג הציד הזה, "עיקר הנזק נעשה מהמלכודות הללו, ממלכודות לולאה. הם עושים את זה מכל חומר שזמין במגזר החקלאי, חבלים של חבילות חציר. המלכודת היא לא סלקטיבית. בניגוד לקנה של רובה שמוריד רק צבאים, זה מוריד הכל. אני תמיד רואה בכל מיני מושבים, בכפר יש איזו מודעה קטנה, 'הכלב פוצי הלך לאיבוד'. אוקיי? ואני אומר לעצמי, אל תטרח ללכת לחפש את פוצי בצער בעלי חיים..."

לידר הוא פקח בסגנון אחר. אין לו את האנרגיה הקשוחה של פקחים אחרים שפגשתי, והוא יודע את זה, "העבודה של אקולוג לא סקסית כמו לבוא אחרי לילה במארב לאיזה ציידים, לבוא עם כלי הנשק המוחרמים למשרדים של הרשות". אבל כשהוא עובר איתי ביסודיות על מצגת שבנה, אשר מנסה לאמוד את היקפי הציד שנעשה על ידי עובדים זרים בארץ ואת נזקיו, ברורה הקריטיות של עבודתו. לידר מסביר לי איך פועלות המלכודות השונות של הציידים התאילנדים: "הדבר הזה או שזה יוצר חנק או שזה גורם למוות באמת בייסורים. זו לולאה פשוטה. תיקחי סליל סביב היד וכמו שאת מושכת אותו, זה מתהדק. עכשיו, בעל החיים נאבק. הוא הולך באיזשהו שביל, הוא לא רואה את המלכודת, הוא מכניס את הראש, ברגע שהוא מתחיל להפעיל לחץ, זה נסגר".

אני בודקת אם הבנתי, "זה כמו התאבדות?"

לידר, "בדיוק. ואז, או שהוא מת מחנק, או שהדבר הזה, נגיד, חוט ברזל כזה חד, בסופו של דבר בעל החיים משתולל. יש לנו וידיאו של חזיר לכוד, דבר נורא. יש גם קשתות כמו אלו שפורסים עליהן ניילון בגידול תותים. הם לוקחים קשת כזאת, היא כבר תקועה, שמים איזה חוט דק באמצע. ואז שמים איזה זרע או משהו, ואז מגיעה חוגלה, והיא באה לנקר. והיא מכניסה את הראש ונתפסת. הם עושים הרבה, באמת, הם אמנים. אני חייב לתת להם קרדיט. אם יש עם שישרוד איזו שואה גרעינית - זה הם".

על אף שלידר טוען שהוא לא עוסק באכיפה, הידע שלו לגבי שיטות ההסברה והאכיפה של הרשות הוא עשיר מאוד. הדבר קשור גם לניסיונותיו להעריך, על פי הממצאים בשטח, מהם היקפיו האמיתיים של הציד הזה. הוא מסביר ששיטות החקירה מחייבות כמובן שימוש במתורגמן, "אנחנו לא יכולים להשתמש בשיטות שהם מכירים בבית, שבאה המשטרה דופקת לך מכות, תודה שאתה שפן. כאן חייבים לפעול לפי כל החוקים".

אנחנו עוברים יחד על שתי שיטות חישוב שונות, האחת מבוססת על ההנחה ש-2,600 המלכודות שמתגלות בשנה מהוות כ-10 אחוז מהמלכודות המוטמנות, והשנייה מבוססת על ההנחה ש"כ-10 אחוז מהאנשים בעולם הם אנשים רעים, דהיינו שכ-10 אחוז מ-25,000 עובדי החקלאות התאילנדים הם ציידים. בשני המקרים האומדן מגיע ל-6,000-8,000 אירועי ציד בשנה". היקף הזהה בגודלו להערכות שקיבלתי לגבי אירועי הציד הלא-חוקי במגזר הערבי.

לידר משרטט קווים לדמותו של הצייד התאילנדי, "אני יכול להגיד לך מתי הוא תופס אותם. יש יום הולדת למלך? הם במגורים שלהם עושים פרטייה, הם מאוד נאמנים לבית המלוכה. אחד מהם מביא איזו חוגלה קטנה. יש יום הולדת למלכה, אחד מהם מביא איזה חזיר קטן. עכשיו, המודל שמניח שהם צדים 2,000 דורבנים, 1,300 חזירים, 400 גיריות ושועלים וצבאים בשנה, הוא מודל מאוד שמרני. אבל גם אם זה פחות - אני יכול לחיות עם מאה צבאים? אני לא יכול לחיות. אין לנו מהצבאים ספייר".

נועם לידר (מימין)
נועם לידר (מימין). צילום: ניר כפרי

האם החקלאים יודעים?

"תראי", מחייך לידר, "יש כאלה שלא יודעים. בתערוכה לפני שנה קיבלתי איזה דיווח על אירועים של ציד בכמה יישובים, וכולם שם, כל החקלאים מסתובבים עם name tags כזה, יוסי מאני יודע, גבעת ברנר. ואז אומרים, תאילנדים? לא אצלנו, לא, הם אצלנו כולם צמחונים. מצאתי שם בדיוק 82 מלכודות... אז חלק לא יודעים. וחלק מבין את הבעיה ובאמת משקיע מאמצים. חלק מהחקלאים גם מעלימים עין, ולדעתי, חלק מהם גם מעודדים כדי לפתור קצת מהבעיות".

נוי נבו, חקלאית בעצמה, תאילנדית במוצאה, נמצאת כ-17 שנים בארץ, נשואה לישראלי, עובדת עם הרשות כעשר שנים ומשמשת פעמים רבות כמתורגמנית של הרשות, מסכימה עם ההערכות של לידר שכ-10 אחוז מהעובדים צדים. והדבר לא מפתיע אותה, "בואי נתחיל בחינוך. בתאילנד הרוב של העובדים הם כפריים שעוסקים בדרך כלל בחקלאות. בתאילנד את יכולה לקחת מה שקרוב לשטח בשדה האורז שלך. כל חיה שיש שם את יכולה לקחת. שם זה מותר. בישראל השטחים החקלאיים נמצאים בתוך הטבע, ככה שהעובדים רואים את החיות האלה ובאופן אוטומטי לפחות מרגישים שזה מותר".

"דבר שני", היא מסבירה, "החינוך בתאילנד זה ש'חיות בר' זה חיות גדולות שבשמורה, פילים, נמרים וכל זה. הם לא יודעים שגם צרצר זה חיית בר. בתאילנד כשאומרים שאסור לצוד חיות בר הם מתכוונים לחיות גדולות, ומה שליד הבית מותר".

"כשבאים לחקור אותם", מתארת נוי, "הרוב של העובדים ברגע שהם ראו מישהו עם מדים שבא אליהם הם כבר מתחילים לפחד - לא משנה מי, מה ובאיזה מדים. זה בא מחינוך לכבד מישהו שעומד מולך ובמעמד יותר גבוה. כשמתחילים לשאול אותם על מלכודת, אז בטח שאף אחד בהתחלה לא מודה שהוא יודע מזה. הרבה פעמים אני עצמי לא האמנתי שהם בכלל יודעים לשקר, כי אני כל כך מאמינה בתאילנדים. אבל אולי מרוב פחד, כי הם יודעים שזה החוק שיכול להוביל עד כדי גירוש וקנסות, הם אומרים, 'אנחנו לא יודעים, לא יודעים'".

נבו מלווה את החשודים ואת פקחי הרשות עד החקירה הראשונית, מהניסיון שלה "בסוף מי שכן עשה את זה - התאילנדים - הם לוקחים אחריות. כשאני נתקלתי - אלה שכן מעורבים בציד מודים. הם נותנים הסברים. למשל, היה מקרה אחד שהתאילנדי הוא עוד צעיר וחדש בארץ אז הוותיקים אומרים לו מה לעשות, לך תבדוק את המלכודת, לך תבדוק פה לך תבדוק שם. הוא יודע שזה אסור אבל בגלל שהוא מכבד את הוותיק הוא לא עומד על דעתו ועל שלו. כשהוא נתפס הוא מודה".

לאחר מכן יספר לי אלדד פלד, מנהל אגף פיקוח ואכיפה ברט"ג: "הרבה פעמים יצא לי לדבר עם עובד זר ממש רגעים לפני ההרחקה. זה משבר מאוד-מאוד קשה עבורו. הם משלמים המון כסף בשביל לבוא הנה, הם מבטיחים את עתיד משפחתם, ילדיהם, המשפחה המורחבת. יש תחרות מאוד גדולה בשביל להגיע הנה, ואני רואה אותם רגע לפני שהם עולים למטוס, בוכים, אבלים וחפויי-ראש, כי מעבר לעובדה שהם מפסידים כסף, משלמים קנסות, הם נושאים בעונש ולא יוכלו להיכנס לארץ במשך שלוש שנים - איך הם חוזרים למשפחה? יש כאן אלמנט מאוד מביך. מה פתאום חזרת? נסעת לחמש שנים, מה קרה? מאוד לא פשוט".

"לראות חיה ולירות בה? ממש לא"

"אולי באמת יש להם יותר מדי שעות פנאי, לא יודע כבר מה להגיד", אומר רוני מלכא, מנהל החטיבה לפיקוח ואכיפת החוק, ביטחון ובטיחות כשאנחנו יושבים לפגישה רשמית עם המנכ"ל החדש, שאול גולדשטיין, ועם היועצת המשפטית של הרשות, עו"ד שרה שלום. "הגענו עד תאילנד", מספר מלכא, "ונפגשתי עם מנהל משרד העבודה בתאילנד. יש להם מרכזי הכשרה, אנחנו נתנו להם חומרים וסרטוני וידיאו שהפקנו, מדבקות, עושים המון הסברה בקרב חברות כוח האדם, בקרב התאילנדים. אבל זה לא יהיה קל, כי התרבות פה חזקה יותר מהכל. הם מבודדים, הם ישנים בשטחים החקלאיים. הם גם מתחלפים כל כמה שנים. אתה כל הזמן צריך להיות עם היד על הדופק".

הפגישה שלנו מתקיימת בקונדיטוריה פשוטה וכשרה ברמת החייל, שנבחרה משום שהתאימה ללוח הזמנים של כולם ולדרישות הקולינריות והדתיות של המשתתפים. גולדשטיין הוא חובש כיפה, נראה לרגעים כילד טוב בני עקיבא, ולרגעים כמו שריף. מלכא ועו"ד שלום משני צדיו לא נותנים לו לטעות. לשלום יש אוצר מלים של משפטנית ואסרטיביות של מנהלת בית ספר, ומלכא הוא צרוב שמש וניסיון ושמו מופיע כמעט בכל זירת קרבות שהרט"ג מעורבת בה.

אני מתחילה מהשאלות הקשות. האם יש בעיית אכיפה במגזר הדרוזי?

מלכא: "הבעיה היא בעיקר בכניסה לאזורים של המגזר, לקבל צווי חיפוש - כי המשטרה לא נותנת. למשטרה יש את הסיבות הפוליטיות שלה. אנחנו כפופים למשטרה בנושא של צווי חיפוש. הם בודקים את התשתית המשפטית שלנו, ברגע שיש לנו קייס זה מתבצע. זה לא קל".

האם שיקולים פוליטיים כאלה מצרים את ידיה של הרשות באזורים אחרים?

שאול גולדשטיין
שאול גולדשטיין. צילום: ניר כפרי

מלכא וגולדשטיין רוצים להגיד שלא, אבל כשאנחנו דנים בניסיון כושל שהתרחש לפני מספר שנים לאסוף את נשקי הציד הנמצאים אצל ציידים שאיבדו את רישיון הציד שלהם, הם מודים שהתמונה מורכבת. גולדשטיין: "אנחנו לא מודעים לזה בישראל, אבל צריך להבין שיש לובי חזק. אתה רוצה לרצות את הדרוזים, כל אחד רוצה להשיג משהו מבחינה פוליטית, וזה אחד הכלים. 'קחו כמה נשקים, מה קרה?' 'קחו עוד כמה נשקים, זה ייתן לנו בנפיט במקומות אחרים'. אנחנו, ברט"ג, הנשקים זה עיקר הבעיה מבחינתנו, לכן קשה לנו עם העניין הזה, אבל זה ממש לא בידיים שלנו".

הפגישה קצרה, גולדשטיין ממהר, ואני מרגישה שאני חייבת להביא גם את קולם של הציידים. בפגישתנו בחנות החשמל הנוצצת בכניסה לירכא, סמיר כנעאן אמר לי, "הם יכולים להגיד, אוקיי, בוא נפסיק את הציד לעשר שנים, נפתח לשנה, נסגור ל-20 שנה. הם יכולים לאזן את זה. אבל הם לא רוצים. בתוך תוכם הם לא רוצים. הם בכלל רוצים לעקור את התופעה הזאת. הם לא רוצים לראות אנשים שמסתובבים עם רובי ציד". אני שואלת את גולדשטיין אם זה נכון.

גולדשטיין לא סותר את התחושות של כנעאן, "אני אישית לגמרי נגד ציד. זה דבר שבעיני עבר מן העולם. אני מבין שיש לחצים כאלה ואחרים בכנסת, ויש לובי, ויש אנשים שרואים בזה דבר לא נורא, חלק חשוב מהחיים של הציידים ושצריך לאפשר להם, אבל השאיפה שלי תהיה לצמצם את זה כמה שרק אפשר, וגם אם זה קיים, רק למטרות שמירת טבע. המלחמה שלנו בציידים היא קשה. העולם, את יודעת, הוא משתנה. פעם היו הורגים בני אדם, ככה, בלי שום בעיה, היום גם להרוג חיה זה כבר יותר קשה, ולאט-לאט העולם מתעדן. זה תהליך ארוך מאוד. עכשיו, בין אם אני מבין, בין אם אני לא מבין, התופעה קיימת. את שואלת אם אני מקבל אותה, אם היא נראית לי? לראות חיה ולירות בה? ממש לא".

לפני פרידה אני מנסה לקחת צעד אחורה ומבקשת להתבונן על התמונה הכוללת. הציידים מרגישים שהתיקון לחוק הגנת חיות הבר מכוון לפגוע במגזר הערבי, אני אומרת. ולא מדובר מבחינתם רק בפגיעה תרבותית. הם רואים בניסיונות איסוף הנשק חלק מהניסיון הכללי להוציא כלי נשק מהמגזר הערבי. מלכא מתחיל לענות אבל גולדשטיין מרגיש צורך להתערב, "אנחנו לא מתעסקים במגזר כזה או אחר".

אני מתעקשת, "בפועל אתה כן מתעסק במגזר כזה או אחר. יותר מ-80 אחוז הם דרוזים או ערבים". גולדשטיין מופתע, "את יודעת מה, עד השיחה הזאת גם לא היה ברור לי סטטיסטית שרוב הציידים הם ערבים או דרוזים. לא ידעתי. זאת אומרת, כשאני מדבר איתך על כיווני חקיקה", הוא זורק מבט למלכא, "מעולם לא אמרת לי את הנתון הזה".

מלכא מהנהן.

"הפנטזיה הזאת שיכניסו צייד למאסר עולם, היא לא ריאלית"

ליוסי בן ארי, פקח אזור פלשת, יש יותר אמפתיה לציידים מאשר למנכ"ל החדש: "בישראל רבים מהציידים הם אוהבי טבע ואין סתירה בין הדברים. הם אוהבים לראות את הגירית והם אוהבים לראות את הצבוע, והם אוהבים לראות את השועל והארנבת למרות שהם יודעים שאסור להם לצוד - וברור להם שכדי שהציד יימשך חייבת להיות איזו שהיא שמירה על הטבע".

זה היום הראשון של האביב ואנחנו יושבים במשרדי הרשות בפארק מקורות הירקון. קבעתי להיפגש עם און ולנסי ועם גל אריאלי, מנהל אגף חקירות ומודיעין, שליוו אותי לאורך כל הדרך, כדי לקבל את תגובתם לדברים שגיליתי במסע בשבילי הציד הלא-חוקי. למשל העובדה שגם האנשים הנמצאים מהצד השני של החוק, או כמעט מצדו השני, מאמינים שהצדק איתם. רגע לפני שהופכים את המסורת שלהם - ועבור חלק מהאנשים שפגשתי זו אכן מסורת - לעבירה על החוק, אני רוצה להציג את מסקנות הביניים שלי, להסביר שצריך לחשוב איך צעד כזה נראה על ידי מי שלמדו לא לבטוח במערכת, המזלזלת על פי רוב בערכי התרבות שלהם. חשוב לי לומר לחבר'ה הטובים, שגם כש"הציידים הרעים" לוקחים מהטבע, הפעולה לא לגמרי מנותקת מכך שאחד מהלקחים של חייהם בישראל הוא לקחת מה שהם יכולים כשהם יכולים.

בפגישה שלנו משתתפים גם בן ארי וגם אלדד פלד, מנהל אגף פיקוח ואכיפה. אני משתפת במחשבות שלי. בחדר יש התנגדות כללית, אבל בן ארי ממשיך להוכיח את יכולת ההזדהות שלו עם הציידים, "החוויה של הציד זה כמו מילואים. גברים יהודים ישראלים אוהבים לצאת ולהרוג ערבים? לא! אבל תשמעי, הרבה מהם אומרים לך, 'וואללה חודש מילואים בא לי טוב. אני יוצא מהעבודה אני הולך לשבת עם חברים, כולם אנשים בני גילי פחות או יותר, עם תחומי עניין משותפים שאני מכיר הרבה שנים וכיף לי איתם'. כשצייד יוצא לצוד גם הדברים האלה נכנסים בחשבון. הוא יוצא עם החברים שלו, הוא יוצא בשעת הערב מהבית, מנקה את הראש, יוצא לטבע, רואה נוף, רואה בעלי חיים".

זוהי שיחה סוערת. הארבעה יושבים לבושים בחולצות של הרשות, שהן בצבע חאקי בהיר שבאמת לא מחמיא לאף אחד. ועדיין הם נראים טוב, מרשימים, כמו שנראה בן אדם שאוהב את מה שהוא עושה. אני שואלת אם הם מסוגלים להבין מדוע לציידים יש תחושה מוטעית שיש מספיק בעלי חיים וניתן היה להתיר שוב את הציד.

אריאלי מסביר: "הם פשוט מסתכלים על החוגלה מהצד שמסתכל דרך כוונות, אבל אנחנו יודעים שאותה חוגלה היא גם מזון לכל העופות הדורסים והמיוחדים שחולפים כאן בישראל. זה חלק מהמזון שלהם, אז ברגע שאני הצייד אבוא ואקח את אותה החוגלה לקחתי אותה מהטבע, מכל שרשרת המזון שצריכה להמשיך להתקיים. יכול להיות שבאזורים מסוימים כמו במישור החוף הדרומי או כמו באזור שפלת יהודה אכן יש עלייה במספר החוגלות - ואני אומר לך שהניטורים של מחוז מרכז אומרים את זה. זה נכון, אז מה? אנחנו עדיין אומרים שיש שם עלייה באוכלוסייה בגלל הפסקת הציד. אם עכשיו נחזור לאשר את הציד מהר מאוד נחזור לאותה נקודת שפל שלמזלנו עצרנו בזמן.

"אחת הבעיות העיקריות היא שבאותם ימים, אני מדבר על לפני 10-15 שנה, גם ברשות לא ידעו להעריך את מצב הטבע טוב יחסית כמו שאנחנו יודעים להגיד היום. אם לא היינו עוצרים אז את הציד - וגם הוא נעצר לדעתי חמש שנים מאוחר מדי - מאוד יכול להיות שהאוכלוסייה היתה מצטמצמת לגודל מסוים, שאי אפשר להחזיר אותה חזרה".

אבל מה לגבי טענות שירידת אוכלוסיית הצבאים ברמת הגולן לא קשורה לציידים אלא לשיקול דעת מוטעה בעניין הזאבים?

אריאלי: "הרשות אומרת שזה גם וגם, אנחנו לא מתכחשים לזה, אומרים על השולחן".

פלד מתערב: "נניח שזה המצב, אז מה? זה אומר שבגלל שנעשו איזה שהן טעויות אז אי אפשר לתקן? להפך".

אני מעלה את הביקורת של עמיצור, שחושב גם הוא שהפקחים תורמים לבעיה. אריאלי מחייך: "הוא חושב שאנחנו גרועים בזה שאנחנו לא יודעים לזהות בין חצב לג'ירפה".

בן ארי שוב בולט ביכולתו להביא את הדברים על מורכבותם ולהתנסח בדיפלומטיות: "עמיצור מדור של פקחים שבחלקם הגדול היו ציידים בעצמם. זאת אומרת, שהם באים מהבית עם האינסטינקטים של איך חושב צייד. הפקחים של היום צריכים להיות בעלי תואר ראשון, הם צריכים להיות כאלה שמסוגלים להתכתב במיילים כל יום. הם צריכים להיות כאלה שמסוגלים לקרוא תוכנית סטטוטורית, שמסוגלים לשבת בוועדה בנושאי תכנון ולהתבטא בצורה שמכבדת את הנוכחים".

ולנסי שכבר לא יכול לשבת בשקט נוכח ההאשמות של עמיצור, מתפרץ: "תראי, עמיצור, כבודו במקומו מונח. אבל כשעמיצור גמר 30 ומשהו שנה, מה שהוא השאיר מאחוריו כתוב ומתועד, כדי שאנחנו נלמד, הוא קרוב לאפס. יוסי (בן ארי), רק בגלל שהוא יודע להפעיל מחשב כף יד בגודל הזה, מה שהוא השאיר מאחוריו זה כבר 4,000 תצפיות של דברים שהוא ראה בשטח. הוא השאיר עבודת ניטור שלמה.

"המציאות היא שהיום מבקשים שלפקח תהיה היכולת, כשבאה משפחה עם הילדים לראות פרחים, לתת איזשהו הסבר על הפרחים; אם יש עכשיו שריפה, אם יש מחולץ עכשיו, לרוץ בשתיים בבוקר לחלץ אותו מנחל כזיב כי הוא הלך בלי פנס בלילה כי הוא חשב שזה כמו בתל אביב, שיש פנסי רחוב; ולאסוף דוכיפת עם כנף שבורה, ולהתמודד עם עבריינות ציד".

ההסבר הזה נועד לבאר מדוע הפקח מודל 2012 לא יכול להקדיש למארבים את אותו הזמן שעמיצור הקדיש. זה אולי גם ההסבר לחוסר הסבלנות של הפקחים לנוכח ההאשמות בגזענות, או כפי שמנסח זאת ולנסי, "האם דרוזי שיושב עם חברה שלו ואולר עם קלמנטינה, הוא חשוד אוטומטית כצייד? לא. אבל התשובה לשאלה אם דרוזי עם דורבן מקדימה, שאומר שהוא דרס אותו בלי כוונה על הכביש, הוא חשוד בציד, היא כן".

אבל אני עדיין מוטרדת בשאלה אם התיקון לחוק לא עלול לדחוף יותר אנשים לציד לא חוקי?

בן ארי מקווה שתהיה "זליגה הפוכה", כלומר ירידה בציד הלא-חוקי, "כולם עושים הגרלה. זאת אומרת, שתהיה אפשרות להיכנס למעגל הציידים הלגיטימיים לכאלה שעד היום לא היו בתוכו".

פלד מוסיף, "ואז יכול להיות שהוא יגיד לעצמו, רגע, אולי יש לי סיכוי, אם לא השנה, אולי בשנה הבאה, אולי עוד שנתיים. אם אני אבוא לשם עם תיק אחרי שנתפסתי, הסיכויים שלי קלושים יותר".

אריאלי רומז כי הציידים יכולים לשמור על אופטימיות זהירה, "עדיין אני אומר שאם החוק החדש יעבור ואנחנו נראה שניתן 'לשחרר לחץ' אצל אותם ציידים, יכול להיות שנקבל החלטה שמינים מסוימים שהם כמובן מוגנים כי כולם יהיו מוגנים, יותרו לציד למטרות שהחוק מאפשר להתיר".

בכל מקרה, מסביר פלד, תיקון החוק לא יעבוד ללא החמרה של הקנסות. והדיון ברף הענישה מצית שוב את החדר. ולנסי מתלהט, "הנה, גזר דין מלפני שלושה-ארבעה ימים, בערעור במחוזי של הציידים. ציידים עם עבר של ציד צבי ודורבנים, כל אחד עם שלושה-ארבעה תיקים על תנאי, שהורשעו, קיבלו 8,000 שקל קנס. שזה מתוך 150? חמישה אחוזים. הלכו למחוזי, עירערו, המחוזי אמר, בוא'נה, הרשות עבדה פה קשה. התיק בנוי למופת, מכל הבחינות. הצליחו להוכיח ו'אמינות הפקחים לא מוטלת בספק' ובלה-בלה-בלה, נתנו כמה הערות קטנות, באמת מינוריות, והורידו את הקנס מ-8,000 ל-5,000. זה אומר שהם הורידו את הקנס מחמישה אחוזים לשלושה אחוזים. אז מחוזי-שמחוזי..." הוא נאנח וצונח שוב בכיסא על סף ייאוש. הוא חרד שעונשים קלים מדי יפגעו במוטיבציה של הפקחים.

פלד מנסה להרגיע את האווירה: "הפנטזיה הזאת שיכניסו צייד למאסר עולם, היא לא ריאלית. על עבירות קשות יותר לא מכניסים אנשים למאסר. אבל אנחנו כן מקבלים פתאום עבודות שירות, ועוד דבר שאני תמיד אומר לאנשים שלנו, שבעיני הרבה יותר חשוב התנאי שהוא יקבל מאשר העונש בפועל. כי התנאי מוריד לי אותו לכמה שנים מה-frame. זה מאוד-מאוד חשוב לי, שהוא יודע שיש לו חרב של 40-50-60 אלף שקל על הצוואר. התנאי הוא מאוד-מאוד משמעותי. ואחד הדברים שאולי אין לו ביטוי כספי, אבל יש לו ביטוי תרבותי, זה חילוט של כלי הנשק. אנחנו, כלי שצדו בו, שהרגו בו חיה, מבקשים לחלט. זה לא משנה אם זה רשת ללכידת ציפורים או רובה. ועבור צייד לחזור הביתה בלי הרובה, זה בעיה". ואז גם הוא פתאום נראה מרוקן, ומפטיר "דיברתי יותר מדי".

אחרי שלוש שעות שיחה החדר מתרוקן. כל אחד מהפקחים נעלם למשימה אחרת. לחלק אני אפילו לא מספיקה להגיד שלום. נראה שעבורם שיחה כל כך ארוכה באמצע היום היא כמעט כמו מותרות. אני נכנסת לאוטו ונוסעת בחזרה לתל אביב. בדרך חולפת על פני הפריחה של פארק מקורות הירקון. אוטובוסים עמוסים בילדי בית ספר חונים בכניסה.

צבי מת באזור ניצנים. השונות הגנטית באוכלוסיות הצבאים נמצאת בירידה
צבי מת באזור ניצנים. השונות הגנטית באוכלוסיות הצבאים נמצאת בירידה. צילום: יתיר שמיר

אפילוג:

עדיין במארב. לינג ומילר אינם. לפתע אני שומעת קריאות רמות. ליעד מופיע ונכנס לג'יפ. נוסעים לכיוון האירוע. כן, הצייד הופיע במקום שבו ציפו לו. כן, הוא הלך עם חמישה כלבים מאולפים. בהתחלה אמנם עקבו אחריו ברגל אבל כשהוא שמע רעש חשוד הוא הסתובב. אחד הבחורים שנכח במקום, פקח מתגבר, שגה וקרא לו לעצור. בתגובה הוציא הצייד את הפרוז'קטור שמשמש אותו לציד, וכיוון אותו אל עיניהם של הפקחים. לקח להם בערך חצי דקה להתאושש מהאור המסמא. הזמן הזה הספיק לו כדי לברוח לתוך המטעים עם חמשת הכלבים שלו.

במשך 45 דקות אנחנו מסתובבים ברכבים, פנסים ביד, ומנסים לאתר אותו. ואם לא אותו אז לפחות את אחד הכלבים. אך ללא הועיל. כל קליפת עץ נראית לרגע כמו כלב ואז תחת אלומת האור חוזרת לצורתה המקורית. בשעה שלוש מילר מודיע שאנחנו עוזבים. לפני שהוא נכנס למכונית אני שומעת אותו מפטיר, "ירכא 1: הרשות 0".

*******

אוכלוסיית הציידים בישראל

השנה שילמו 2,161 ציידים עבור חידוש רישיון הציד שלהם, וזהו המספר הרשמי של הציידים המורשים בישראל. ההערכות הן שמעל 80 אחוז מהציידים המורשים הם דרוזים, ערבים מוסלמים וערבים נוצרים.

גם ברט"ג וגם בארגון הציידים מעריכים שבפועל יוצאים לציד ספורטיבי לא יותר מ-400-500 ציידים. אחת הסיבות לכך היא שמשנת 96', באמצעות הוראת שעה מתחדשת, לא הונפקו רישיונות ציד לציידים חדשים. מה שאומר שבפועל, אוכלוסיית הציידים החוקיים מתבגרת. גם בקרב הציידים הפעילים החלוקה הדמוגרפית דומה כנראה לזו של אוכלוסיית הציידים הכללית, כלומר, רובם ככולם שייכים למיעוט הערבי.

הציידים הרשומים גרים בכל רחבי הארץ, אך על פי רישומי הרשות, בכמה יישובים יש ריכוז גבוה יותר של ציידים מורשים. ביישובים אלה רוב הציידים הם ערבים נוצרים, ערבים מוסלמים או דרוזים. היישובים הם נצרת (219 ציידים), ירכא (131), שפרעם (125), מג'ער (76), ראמה (62), חיפה (60, מיעוט מתוכם יהודים), כפר כנא (49), תל אביב-יפו (49, מיעוט מתוכם יהודים), רמלה (45), וכפר יאסיף (40 ציידים).

נכון ל-2011, רישיון הציד מתיר לבעליו לצוד במהלך עונת הציד, החלה בסתיו, תורים, שלווים, אגמיות, וברווזים בלבד, ורק באופנים המותרים בחוק הגנת חיות הבר. בנוסף, ניתנים לפעמים היתרי ציד כלליים המתירים לציידים בעלי רישיון ציד תקף לדלל אוכלוסיות של מינים מוגנים מסוימים באזורים שבהם הרשות מחליטה שהם מסבים נזקים גדולים מדי לסביבה. בשנת 2011 ניתן היתר כללי שכזה לדוגמה לציד חזירי בר.

התיקון לחוק הגנת חיות הבר

חוק הגנת חיות הבר נחקק בשנת 1955 על מנת לתקן פקודה מנדטורית שקדמה לו, ומטרתו המקורית היתה להסדיר את נושא הציד יותר מאשר להגן על חיות הבר. "חיית בר" מוגדרת בחוק ככל בעל-חוליות שבטבעו לא חי במחיצת האדם (כמו חתולים וכלבים מבויתים). על פי החוק, כל חיית בר היא מוגנת, אלא אם הוכרזה במפורש כמזיקה או כחיית בר מטופחת או כמותרת בציד. החוק אוסר על ציד חיות בר ללא רישיון. האיסור על ציד לא מתייחס רק לציד שהצליח, כלומר שבו בעל החיים ניצוד, אלא לכל "עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחייה, בשלומה או בחירותה של חיית בר, או להדריך את מנוחתה, או לסכן את התפתחותן הטבעית של ביציה, או של כל תולדה שלה".

החוק כולל הוראות המגדירות את עונת הציד, את אזורי הציד המותרים ומגביל ציד בלילה. בנוסף קובע החוק ששיטות ציד מסוימות הן אסורות, כמו סנוור באורות, רדיפה בכלי-תחבורה ממונע ושימוש במלכודות, ברשתות או בדבק.

על אכיפת חוק הגנת חיית הבר ממונה הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, הכפופה למשרד לאיכות הסביבה. התיקון הצפוי לחוק יבטל את מוסד הציד הספורטיבי לחלוטין. רישיונותיהם של הציידים המורשים יבוטלו ואלו מהם שיעמדו בקריטריונים החדשים יוכרו כ"כשירי ציד". במקביל תתקיים הגרלה שתאפשר לכ-200-300 אנשים חדשים להפוך ל"כשירי ציד". אותם "כשירי ציד" יוכלו לצוד במסגרת המטרות שהחוק המתוקן יגדיר: ממשק אוכלוסיות (הכוונה לאיזון בין אוכלוסיות של בעלי חיים שונים), לטיפול בחיות בר מתפרצות (הכוונה לדילול אוכלוסיות של חיות שיצאו משליטה), טיפול בנזקי חקלאות, טיפול במחלות שנגרמות לאדם או לחי ולמטרות מדעיות, כל זאת על פי היתרים מפורשים של הרשות. בנוסף התיקון לחוק יכלול פירוט גדול יותר של שיטות ואמצעי ציד אסורים, מה שישכלל ויעשיר את כלי האכיפה של הרשות בבואה להתמודד עם ציד לא חוקי.

במקביל, ימשיך להתקיים טיפול בנזקי חקלאות במסגרת מוסדות הנקראים "מפעל ראוי-נזקי חקלאות". "מפעלים ראויים" קיימים כבר היום, ומספרם עתיד לגדול. מדובר בנשקיות שבהן מופקדים נשקי הציד, ומשמשים חקלאים שקיבלו מהרשות אישור לבצע דילולים או הגנה פיזית של בעלי חיים מזיקים על אדמתם. חקלאים אלו לא צריכים להיות "כשירי ציד", אך עליהם להצטייד בהיתר ספציפי מהפקח האזורי של הרשות על מנת לבצע דילול בעלי חיים מזיקים. בהיתר מוגדרים מיני בעלי החיים המוגנים הנחשבים למזיקים באזור האמור, וגם סוג הנשק המותר לשימוש והמועדים המדויקים (כולל תאריכים ושעות) שבהם יכולה המשימה להתבצע.

חיות כל העולם התאחדו

פעילותם הארוכה של ארגוני שמירת הטבע מתחילה לשאת פרי, ובמדינות רבות בעולם מתחילים להבין שחיות לא יכולות להגן על עצמן לבד מפני ציידים. כתוצאה מכך מתחילים בתי המשפט להחמיר בעונשיהם של ציידים לא חוקיים (poachers). לפני כחצי שנה גזר בית משפט בדרום אפריקה 25 שנות מאסר על שלושה ציידי קרנפים. בתאילנד נגזרו בחודש שעבר עונשי מאסר חמורים על שני ציידי טיגריסים. על אחד הציידים, אזרח וייטנאמי, נגזרו ארבע שנות מאסר, והשני, אזרח תאילנדי, צפוי לשבת בכלא שבע שנים. ברוסיה העלו את הקנס המקסימלי על ציד לא חוקי מ-50 דולר ל-20,000 דולר, ומאז 2010 גדל מספר עברייני הציד שמגיעים לבית המשפט ונגזר עליהם העונש המקסימלי.

גם בארצות הברית, על אף הלובי החזק של איגוד בעלי הנשקים, יש ניצנים של החמרה עם הציידים הלא-חוקיים. שני אחים מטקסס שניהלו עסק לציד לא חוקי נידונו לאחרונה לשש שנות מאסר ולקנס בגובה 70,000 דולר. זהו עונש גבוה ביחס למקובל בארצות הברית אך יש לזכור שמדובר בעבריינים שהיו אחראים על הריגתן של יותר מ-150 חיות. חווה טקסנית שאיפשרה ציד עופות מים בשטחה נקנסה בסכום של 120,000 דולר. ובדומה, על בעלי פונדק בצפון דקוטה, שעברו עבירה דומה, הוטל קנס של 90,000 דולר. במונטנה נגזרו חמש שנות מאסר ועוד 15 שנות מאסר על תנאי על אדם שהורשע בעבריינות ציד מסיבית וסדרתית, ונשללה ממנו לצמיתות הזכות להחזיק ברישיון נשק.

באירופה יש הבדלים קיצוניים בין רמת ההגנה על החי במדינות השונות. באוסטריה, הונגריה וצ'כיה למשל, שבהן באופן היסטורי נוקטים גישה מתירנית לציד, נרשמה ירידה ניכרת במינים שונים של בעלי חיים וחלקם אף נכחדו. באוסטריה נכחדו בפועל כל מיני הדובים, בעוד שבסלובניה השכנה אוכלוסיית דובים המונה כ-400 פרטים מצליחה לשרוד. בדומה לכך, ברפובליקה הצ'כית יש מספר זעום של זאבים, בעוד שבסלובקיה ובפולין השכנות קיימת דאגה גדולה יותר לבעלי החיים. בסלובקיה חיים כ-200 זאבים, ובפולין המספר עומד על קרוב ל-1,000.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 תמיהה גדולה יעקב א.
  • 13:06
  • 16.05.12

בסוף פרק 9, הכותבת לוקחת ״צעד אחורה״ ומציגה את הצד השני (לכאורה): יש הרואים בזה ניסיון לפגוע במיעוטים בצורה כפולה: פגיעה בתרבות הציד, ועוד פגיעה - רצון להפחית את כמות כלי הנשק ב״מגזר״. מה?! 1. האם אותו דבר היית כותבת על התרבות החרדית והערבית של הדרת נשים. 2. הפחתת מספר כלי ההרג (שמשמשים גם לרצח על רקע ״ כבוד המשפחה״) זו פגיעה תרבותית? באמת?! מעניין, זה מה שטוענים אנשי הימין - שהתרבות של הערבים היא תרבות של רצח ואלימות. מעניין לקרוא טענה זו כשהיא באה משמאלנית שמציגה בזה את טענותיהם של הערבים עצמם. לסיום, הכתבה עצמה מעניינת ומחכימה.

  •   יעקב ,אתה תמה ושלא בצדק,כי צפיותך מעיתון שתכליתו עיוות המציאות היומיומית כאן מוגזמת,גם השחתה שיטתית של הטבע ע"י ערבים היא "צורך טבעי",הרי מאות בשנים הם עשו זאת,עוד לפני שהומצא עם שנקרא יהודי ובא לכאן וגזל את אדמותיהם...  (לת) תצנזרו כהרגלכם?
    • 10:08
    • 18.05.12

  •   למה שיצנזרו, נהפוך הוא, שכולם ידעו שיש טיפשים כמוך
    • 10:35
    • 18.05.12

    מאות בשנים היה גם עין תחת עין
    מאות בשנים חיתנו ילדות בנות 7-8-9-10 עם זקנים בני 50-60
    אנחנו במאה העשרים ואחד,
    נראה את כל הציידים יעני הגברים עם השפמים וכלי נשק, שיצאו לצוד חזירי בר ללא הנשקים, הרי יחזרו הבייתה חבולים ופצועים.

  •   בקמפוס שלנו הופיעו מלכודות דורבנים. ליד אחת מהן היו סימנים שהרגו את הדורבן. לילה אחד הופיעה מכונית משטרה ואחד השוטרים טען שהוא מהרט"ג והדיקאן הזמין אותו. הוא הלך לבדוק את מלכודת הדורבנים וסיפר לשני שפרופסורית זרקה אבן ושברה לו מלכודת  (לת) יוסי
    • 20:09
    • 18.05.12

  •   אדמתנו huro
    • 21:37
    • 18.05.12

    על כמה מאות שנים אדוני מדבר? לפני מאתים שנה לא היו כאן ערבים הם באו לכאן כמו הסודנים היום לחפס עבודה שילמו לתורכים בקשיש ורשמו לעצמם אדמות הרסו כפרים יהודים הרסו בתי כנסת יהודים לאחר מכן הלכו לאנגלים יגם להם שילמו בקשיש.גזלו את האדמות ששיכות ליהודים. עד שפתאום המציאו עם ונתנו לו שם שמזמן העם הזה לא קיים. אצל הארופים זה עובד

    שם הם שוטפים את אירופה כאן זה לא אירופה

  •   יוסי, למה הם הורגים את הדורבנים של הקמפוס?  (לת) רינה
    • 11:30
    • 19.05.12

  •   רינה, איני יודע. אולי בגלל שהם גורמים נזק קל לגינות? אולי זה סתם חלק ממסע נגד כל ההולכים על ארבע בקמפוס. היו כאן המון דורבנים והיום יש מעט מאד  (לת) יוסי
    • 12:29
    • 19.05.12

  •   אל "תצנזרו" : אם לא נחמד לך עיתון הארץ, לך תקרא חינמונים של מיליארדרים אמריקאיים. זה אינו עיתון ללאומנים.  (לת) משה אנטי לאומנים
    • 14:53
    • 19.05.12

  •   האם באמת הרט"ג ביצעה את הטבח? איפה אתם נמצאים?  (לת) רינה
    • 15:10
    • 19.05.12

  •   למוקד הרט"ג נראה מוזר שהם הורגים דורבנים והוא הפנה אותי לפקח של איזור ירושלים. לא דיברתי איתו כי פחדתי.  (לת) יוסי
    • 16:43
    • 19.05.12

  •   דורבנים בירושלים אודי
    • 20:42
    • 20.05.12

    אני הפקח של איזור ירושלים, ואין סיבה לפחד לדבר איתי. עובדה שאני מטפל לפחות ב 5 קריאות ביום מאזרחים. המלכודת הוצבה בקמפוס גבעת רם לבקשת הדיקן, בעקבות הרס כמה גינות, שהושקעו בהן עשרות אלפי שקלים, הוחלט ע"י המנהלים והאקולוג, להעתיק את מיקומם של הדורבנים משטח הקמפוס. לפרטים נוספים, ניתן לפנות אליי באמצעות המוקד, *6911 .

  •   לפי מחקרים העתקת חיות בר היא בדרך כלל גזר דין מות ביסורים. הבנתי שראו ליד מלכודת אחת הרבה דם וקוצים של דורבן, זה לא נשמע כמו העתקה. דן
    • 23:59
    • 21.05.12

    מצטער, היקף הנזק לגינות נשמע לי קצת מופרז. הדורבנים יוצרים מעברים בתוך השיחים אבל זה לא מפריע לאף אחד. אני לא נתקלתי בשום נזק לגינות בגבעת רם ואני מסתובב שם די הרבה. איפה נמצאות אותן גינות שנהרסו?

    יש לי הרגשה שזה חלק ממסע כללי נגד בעלי ארבע רגליים. התנים כמעט נעלמו וזה לא קרה בדרך הומנית. גם הרבה חיות שאנחנו אוהבים לשנוא נעלמו בתקופה הזו.

02 כתבה ארוכה ומייגעת שלא מביאה פרט חדש, פרט לתימוכין בכתבה שפורסמה אתמול, שרוצים להרחיב את סמכויות ההאזנה וחדירה לזכות הפרט גם לארגון זה . עכשיו התמונה מתבהרת. כמו בכל תחום בישראל- היכן שהם חלשים, ולא מסוגלים לבצע את העבודה, מבקשים מהימין איזה חוק שיסדיר עבודה קלה יותר. זו השחיתות. זה נכון בצבא, זה נכון במשטרה, זה נכון במנהל וגם ברשות הטבע והגנים. כולם ארגונים שהימין מסובב על האצבע הקטנה. זו השחיתות השלטונית. ממליץ לפקחים- להדליק נורה כחולה על הרכב, אולי הצבאים והחוגלות יחושו יותר מוגנים.  (לת) שומר חוק
  • 07:28
  • 18.05.12

  •   כמה אתה מקשקש! עופר
    • 18:45
    • 18.05.12

    התיקן לחוק לא קשור וממילא מאפשר רק לקבל את הפרטים של בעל מכשיר שנמצא בזירת פשע, שזה בעיני מתבקש. הרבה יותר גרוע הרחבת סמכויות החיפוש- כאילו המשטרה מגבילה את עצמה היום... כתבה מעולה! שאפו על הארץ- לא כל עיתון היה מפרסם כז כתבה קשה לעיכול...
    ומסתבר שגם כאן, בתי המשפט אחראים לחלק מהתופעה בהטלת עונשים מצחיקים ומגוכחים על עבריינים מורשעים.

  •   אכן גם התקשורת עצלנית נכנעת למניפולציה א"ב
    • 03:14
    • 19.05.12

    גם אם הכל נכון, מדובר בסמיכות עניינים חשודה. כתבת צבע שנועדה לזעזע ולעורר את בלוטות ה"כמה נורא" ובכך להקל את החדרת אותו חוק נתעב. שהרי בסוף כל הצבע, אנחנו מבינים שממילא רוב הציידים הם מיעוטים: דרוזים, ערבים או בדואים ו"זרים" תאילנדים מהצפון עד הדרום אז שיאזינו ויעקבו מה זה משנה? בדרך אולי נגלה עליהם עוד כמה דברים שימושיים שהם בוודאי רוצים להסתיר . והתקשורת בולעת והכתבת נרגשת מההרפתקאה והאדרנלין שסידרו לה הרשויות עם או בלי להבין שהיא משרתת אינטרס.

  •   מה קשור ימין ושמאל? מתי
    • 11:38
    • 21.05.12

    להגנת החי ,עובדתית בני מיעוטים הורגים בעלי חי מוגנים .וצריך לטפל בהם ביד קשה.

  •   היא כן מוכיחה דבר אחד - שהענישה בארץ קלה מדי, וזה דבר שאפילו מזוז אמר לאחרונה gus
    • 04:24
    • 22.05.12

    וזה מתחבר עם אכיפה לקויה (שלא מחפשים סכינים אצל בני נוער, או קנסות למוכרי אלכוהול לקטינים), והתוצאה היא המציאות כיום.

    כמו עם עליית מחירי המזון, שכפולה פי 2.5 מהמדד כבר עשור ומשהו - יום אחד זה יגיע למאסה קריטית. אפשר להתעלם, אבל זה יגיע.

03 וואו. לא חומר קריאה לקפה של הבוקר... איל
  • 08:24
  • 18.05.12

הדבר היחיד שידעתי על ציד הוא שעבריינים מקבלים עונשים מצחיקים, פשוט לא ידעתי עד כמה לא מצחיקים הם באמת. זה חלק מתופעת רחמנות שפשתה בבתי המשפט שלנו, ובגללה אוכפי חוק חוזרים ופוגשים את אותם הפושעים.

שיגידו מה שיגידו על הציידים ועל התרבות- קנס אחד מקסימלי או פתאום שנת מאסר על ציד של 10 צבאים בלילה והתופעה ה"תרבותית" הזו ותיעלם. גם 18 שנים לסוחר נשים זה עונש מגוחך, הגיע הזמן להתחיל לתת עונשים מקסימליים, בטח למי שהוא כבר עבריין.

ליבי עם פקחי רשות שמורות הטבע והגנים ועם אוכפי חוק איכפתיים שלא מקבלים גב. כתבה מדהימה ופוקחת עיניים, אנשים מדהימים. בקיצור- איך מצטרפים להיות פקח מתגבר כזה???

  •   "הזכות של האדם לצוד היא זכות טבעית" "זכות שהוקנתה לנו על ידי האל"? וזה משפט של עורך דין? ומה לגבי הזכות שלך להרוג את הבת שלך אם היא יוצאת אם גבר? או לעשות לה ברית מילה? בעיניי ציד זו לא תרבות זו אולי תת תרבות שהגיעה זמנה להיכחד מהעולם. המבקשים לפרוק את הגבריות הדוחה שלהם על אלימות נגד בעלי חיים (שימו לב למכנה המשותף בין הציידים) מוזמנים לקחת את חבריהם לזירת אגרוף ולפרוק אותה אחד על השני (עם או בלי כפפות), בצורה כזו הם יפגעו בחיות שמזהמות את הטבע של כולנו. הגיע הזמן שבית המשפט יחמיר עם העונשים של הציידים, גם כאלה ששירתו בצבא ומרגישים שזה מקנה להם את הזכות לעבור על החוק בכל נקודה שהוא לא מתאים להם. ומילה קטנה על ה"כבוד ההדדי" בין הפקחים הותיקים לבין הציידים - לכבוד הזה יש שם מכוער, זה נקרא שחיתות ואני שמח מאוד שהיא הולכת ונעלמת בקרב הדור הצעיר של הפקחים.  (לת) מוקי
    • 11:54
    • 19.05.12

04 כתבה מדכאת, אבל כתובה נהדר  (לת) ניר גייגר
  • 09:32
  • 18.05.12

05 כל הכבוד פו
  • 09:47
  • 18.05.12

כתבה חשובה ומעניינת הכתובה היטב

06 תבואו אלינו לחיפה.. יש הרבה חזירי בר לצוד ולאכול בכל השכונות בכרמל  (לת) בקר נמוך
  • 09:47
  • 18.05.12

07 אם אין שוטרים ודמנו הפקר אז דמן של החיות על אחת כמה וכמה  (לת) אין פה בעל בית
  • 09:49
  • 18.05.12

08 הצילום של כפרי מרשים ביותר!  (לת) ג'ק
  • 10:00
  • 18.05.12

09 תופעה מזעזעת ועצובה. איך אפשר להרוג בעל חיים יפה ואצילי כמו צבי?! קיטו
  • 10:16
  • 18.05.12

בתי המשפט חייבים להחמיר מאוד עם הציידים שנתפסים. במאות אחוזים יותר מעכשיו.

  •   התרבות הערבית לא רואה בכך כל זעזוע, להפך, זה מגביר את הכבוד הגברי beetle
    • 12:43
    • 19.05.12

    מערכות אכיפת החוק אינן מסוגלות להתמודד עם התרבות הערבית, כגון השפלת האישה, צייד ברוטלי, צווחות מהמואזין וכ'.
    אם אלו היו יהודים, או חלילה מתנחלים, אזי הם היו כבר כלואים, אבל שמפקד משטרה אומר שיש בטייבה מספיק תחמושת בשביל אוגדה שלמה, אנו רואים שבשביל להפסיק את הצייד צריך לצאת למלחמה בטייבה...

    אך המשטרה מעלימה עין, בתי המשפט לא רוצים לומר את האמת על אוכלוסיה זו, והחיות מתות מוות בייסורים.

    היי, אבל העיקר שאנחנו נאורים כלפי הערבים, ולעזאזל החיות.

  •   ומכוערים כן מותר להרוג?  (לת) ר.
    • 17:05
    • 19.05.12

  •   גם אני לא רואה בזה שום זעזוע, מה הקשר לתרבות הערבית? גואיקיל
    • 20:20
    • 19.05.12

    זה חלק מלהיות יותר קרוב לטבע ולאהוב טבע
    עדיין לא איבדו את זה, עוד לא עובדים רק במשרד ממוזג, שותים לאטה ומזדזעים בקלות רבה כל כך מכל פן טבעי של העולם.
    תכל'ס - בוא נגיד את האמת, מי שחי בכפר, ויותר עני בממוצע, פוגע בטבע הרבה פחות מכל המצקצקים למיניהם.

  •   איזה תגובה מתנשאת ומכוערת. החברה המערבית היא רוצחת החיות אורסולה
    • 23:01
    • 19.05.12

    הכי גדולה והכי מתועבת. הרג מסיבי של בעלי חיים תמימים שגודלו למטרות רצח. ניצול נורא של חיות. דווקא בציד יש משהו נקי יותר, אם כל בני האדם היו צדים כדי להזין את עצמם כמו אבות אבותינו הייתי יכולה להתייחס לכך ביותר סלחנות, גם אם זה עדיין מזעזע ואכזרי. אבל החיה הניצודה היא חיה חופשיה, אצילית ולא "בשר" חי ומנוצל בצורה מזוויעה.

  •   צבי (או דורבן) בטבע שמקבל כדור בראש זה רצח בדם קר ובכוונה תחילה. פרה או תרנגולת שמגודלות לבשר לא היו נולדות כלל ללא ייצורם על ידי המגדל.  (לת) לאורסולה
    • 03:06
    • 24.05.12

10 כתבה מעולה וחשובה. צריכה להופיע בכותרות הראשיות לפחות כמה ימים על מנת שתושבי הארץ ידעו את היקף הבעיה והנזק הבלתי הפיך. החמרת הענישה זה רק קצה קצהה של הבעיה. ללא חינוך נכון לשמירת הטבע בישראל, בכל המגזרים ובפרט במגזר הדרוזי והערבי, הבעיה לעולם לא תיפתר.  (לת) דן
  • 10:29
  • 18.05.12

11 אבל העיקר שיש לנו צבא חזק עם מיליונרים פנסיונרים בגיל 42!  (לת) זה הכי חשוב
  • 10:30
  • 18.05.12

12 כשאלוהים אמר בואו נברא את חוסר איזון הוא ברא את הערבים.  (לת) צבי
  • 10:32
  • 18.05.12

13 כתבה רצינית, רמה של הניו יורקר, קול מיוחד. כבוד להארץ שנתנו כזאת במה. לבי אל הטוקבקיסטים שחייבים לחלק את העולם לטובים ורעים. המציאות והכתבה הזו מראים שזה לא ככה.  (לת) עינת
  • 11:25
  • 18.05.12

14 כתבה ארוכה מדי ולא ממצה את הענין. הבעיה היא ציידים דרוזים וערבים שהחוק לא נאכף עליהם בגלל שהמשטרה מפחדת.  (לת) אריה
  • 11:45
  • 18.05.12

15 למה אין מתכונים? איפה רונית ורד שצריך אותה?  (לת) פראסער גליציאנער
  • 12:50
  • 18.05.12

16 גר בואדי ערה - איפה שתמונות הגאוותנים צולמו. מודאג
  • 15:19
  • 18.05.12

פשוט נורא לקום בבוקר שבת ולשמוע את נביחות הכלבים הרצים אחר החזירים הצווחים.
למה? כמה אכזריות? אין מספיק אוכל בלי אותם חזירים שרוצים לחיות את חייהם?
כאשר עמים אחרים מתנכלים לנו - אנו מתלוננים ואומרים כמה אנו מסכנים: "לו רק היה צדק?" אבל מה עם הצדק שאנו נותנים לבע"ח?

  •   די להיות צבועים צייד ישראלי
    • 23:40
    • 18.05.12

    אם אתה צימחוני אז אני יכול לקבל את מה שאתה אומר
    אבל , אם אתה נהנה מסטייק ואוכל שניצלים מידי פעם אז אתה צבוע ויותר גרוע מהציידים. את החיות שאתה אוכל אתה אולי לא שומע זועקות אבל תאמין לי שהן עוברות התעללות מיום היולדן כדי שאתה תוכל לגשת לסופר ולקנות " רצועות עוף" או איזה אנטרקוט עסיסי ליום העצמאות

  •   מודאג וצבוע צייד ישראלי
    • 23:57
    • 18.05.12

    אם אתה צמחוני אז אין לי בעיה אם מה שכתבת אבל אם אתה אוכל בשר ונהנה מסטייק ביום העצמאות ושניצלים בכל יום חול אז אתה צבוע. החיות שאתה אוכל עוברות התעללות ויסורים כדי שאתה ושכמותך יוכלו להנות מבשרן, וזה שאתה לא שומע את זעקותיהן בשחיטה לא אומר שאתה לא שותף למה שעובר עליהן.

  •   גם אם הוא צמחוני הוא עדיין - הוא עדיין מתחזה וצבוע  (לת) טרומפלדור
    • 20:07
    • 19.05.12

17 מעניין מאד איך בתמונת השער אין הסבר מי מצולמים. לנו הם דווקא נראים כציידים מעליית שנות ה90.  (לת) אני רק שאלה
  • 15:35
  • 18.05.12

18 למה, אין כדורים טועים , כמה פעמים שהציידים האלה ישלמו בחייהם, אולי אבל אולי!!! הם יפחדו.  (לת) תל
  • 15:57
  • 18.05.12

19 צריך למצוא כל סיבה אפשרית לצוד אדם לנוכח הכתבה , מוות לאנושות !!!  (לת) שי
  • 16:10
  • 18.05.12

  •   אכן, כתבה מעוררת דגדוג מוכר בכפות הידיים: שירגישו פעם איך זה להיות ניצוד.  (לת) אח, המא"ג הישן והאמין...
    • 17:12
    • 18.05.12

20 כתבת טבעונית - לא פלא שהכתבה לא טבעית כתב בעיתון אחר
  • 17:12
  • 18.05.12

אם נותנים לילד לכתוב על מבוגרים אז יכתוב דברים בראייה שלו. אם נותנים לחרדי לכתוב על מועדון ריקודים של חילוניים, בוודאי הוא יצייר את הדברים בעיניים שלו. כך שנותנים ליהודי טבעוני לכתב על צייד ערבי, יכתוב מהזווית שלו. אין לי ספק שהכתבה מההמת במובנים ספרותיים והכתובת מדהימה אבל אין ספק שהכתה מגמתית וניתן לראות זאת מהתמונה הכוללת. ברכות לכותבת, כתבה מגמתית.

21 שיקום כבר איזה ח"כ ראוי שיחוקק חוק פשוט: עונשי מינימום! כ"כ פשוט, כ"כ חסר. huck
  • 17:26
  • 18.05.12

אם החוק קובע קנס מקסימלי של 150,000 והשופטים לא פוסקים מעל 15,000, כמה כבר מסובך יכול להיות הפיתרון?

22 רוצחים  (לת) חילף
  • 17:46
  • 18.05.12

23 ועדיין, תעשיית הבשר אכזרית יותר. אין הבדל בסבל בין בע"ח שנמצא בסכנת הכחדה לאחד שלא.  (לת) מו
  • 17:46
  • 18.05.12

24 כאשר אין כסף ללכת למכולת הולכים לצוד  (לת) אזרח
  • 18:20
  • 18.05.12

25 כתבה מעניינת יובל
  • 19:05
  • 18.05.12

עושה חשק לעבוד ברשות שמורות הטבע !

26 כתבה מצוינת ומחכימה יואב
  • 19:17
  • 18.05.12

נהניתי מהכתיבה גם כשסבלתי מהתוכן בו היא עוסקת

27 הרג כתחביב גוני
  • 19:53
  • 18.05.12

מי שחביבו הרג הוא אדם אלים ונחות שאין מקומו בחברה.

28 In Gaash on the cliff many traps inside trees for dorbanim Dorban
  • 20:39
  • 18.05.12

Many traps are left with potatoes inside them to lure the porcupines.

There should be more undercocver enforcement.

So much tax money goes to preserve animals.

29 כתבה גזענית, אנחנו רעים ואתם הטובים פהאד
  • 20:54
  • 18.05.12

זה זכות שלנו לצוד וזה התרבות שלנו. מי שלא נאה לו שיחזור לגרמניה.

30 אכן תרבות במיטבה - לדפוק לדרבן עם מקל על הראש הציד צריך להיעלם כמו רצח על כבוד המשפחה
  • 21:20
  • 18.05.12

מעורר גועל

31 לאלה שלא מבינים מה הבעיה שילמדו קצת מתמטיקה וגיאוגרפיה ופיקחות גיאוגרף בשקל אבל פיקח
  • 21:41
  • 18.05.12

כמה זמן המצב הזה יכול להימשך? האדם הוא בין היצורים היחידים שמתרבים פה, הציידים האלה יכולים להשתולל עוד כמה שנים, אבל אז שהמסורת והילדים שלהם יחפשו עניינים אחרים, כי לא יישאר כלום.
למה הם לא מספיק פיקחים כדי להבין את זה?
הכינרת כמשל היא דוגמא מצויינת, ה-ש-ט-ח שלה לא גדל עם השנים! הוא נשאר כמו שהוא, אבל מספר האנשים הצמאים והצרכנים של מים גדל משנה לשנה, למה כל כך מעט אנשים מבינים דבר פשוט כל כך?
כמו שהכינרת לא עומדת בעומס, ככה כל משאב אקולוגי, יער, חיה, לא יעמדו בקצב ההרס והצריכה של בני האדם.
הפיתרונות: מיחזור אגרסיבי של כל מה שרק אפשר.
בתחום הציד - רק ציד חוקי, ומוגבל ביותר, למאמצים ממוקדים, כמו בעיית הזאבים שעולה מהכתבה. ציידים? - שיגבילו את עצמם.
בכל מקרה בסוף אלה שמפיקים מכך תועלת והנאה הם אלה שהכי ייפגעו, אז שיהיה להם אכפת מעצמם.

32 לורה מתה על ולנסי.... עמיצור כבר קשישה... העולם שייך לציעירים  (לת) לורה
  • 21:57
  • 18.05.12

33 נקודת מבט של צייד חוקי צייד ישראלי
  • 22:50
  • 18.05.12

כמו בהרבה תחומים במדינה, הרשויות מחפשות את המטבע מתחת לפנס ועושות לעצמן חיים קלים וכותרות ע"י התעמרות במי שהכי קל להתעמר בו , קרי בשומרי החוק, במקרה הזה - הציידים החוקיים.
זה דומה לחוקי הבניה: בכפרים הערביים בונים בלי רישיונות ולא משלמים ארנונה והרשויות לא עושות הרבה מפחד ומצד שני אם אתם תעיזו לסגור מרפסת מייד תחטפו קנס הזמנה למשפט וכו.
אני צד הרבה מאוד שנים (רק חזירי בר) וכמעט ולא נתקלתי בשטח בפקחים
הם פשוט לא שם. רוב הציידים החוקיים הם אוהבי טבע (כן, אין בזה שום סתירה) וחשוב להם לשמור על הטבע לא פחות מהפקחים.
כל החוקים לא יעזרו הפקחים פשוט צריכים לעבוד יותר ולרתום גם את הציידים החוקיים למלחמה בצייד הלא חוקי.
נקודה נוספת למחשבה: ידעתם שבשוודיה הנאורה יש כמעט 200,000 בעלי רישיונות צייד (!) חיי הבר שם מוגנים ומשגשגים פשוט כי אנשים שומרים על החוקים והמגבלות והפקחים עושים את העבודה שלהם. אף אחד לא חושב לבטל שם את הצייד בגלל אימפוטנטיות של הרשויות

  •   שבדיה צמח בר
    • 00:12
    • 19.05.12

    חביבי ,,לפני שבירכא ,עראבה,ערב אל שיבלי ,זרזיר,טובא זנגריה,מושירפה וכו' יתנהגו כמו בשבדיה ,,,יצמחו לי שערות בכף היד. מה אתה מקשקש? אתה צייד כמו שאני צינצנת, אתה לא מבין על מה אתה מדבר !

  •   צייד בשוודיה ישי
    • 02:36
    • 19.05.12


    יש הבדל גדול מאד בין אופי הציידים ותרבותם בשוודיה לבין הקורה פה....ולמה לצאת כנגד הפקחים מתוך מצוקתך לאור החוק החדש ?

  •   שוודיה היא דוגמא לא מתאימה לרוח דבריך,זה מדינה שנכבשה ע"י האיסלאם,ערים שלמות כמו "אלמו"התרקונו מיושביהן הלבנים ומאוכלסות ע"י מהגרים מאפריקה והמזרח התיכון.  (לת) צחי
    • 05:53
    • 19.05.12

  •   שמירה על חוק!!!!! צביקה
    • 14:30
    • 19.05.12

    זו האמת : כפי שמתנהגים בכביש מתנהגים גם עברייני צייד
    יש לנו דרך ארוכה לעשות בתחום החינוך המשמעת האכיפה והשיפוט תמונת המצב בצייד בדיוק כמו בהרבה תחומים וחבל שכך

  •   מה הקשר לשוודיה דקל
    • 14:46
    • 19.05.12

    מדינה ענקית עם אוכלוסיה דלילה ואוכלוסיית בעלי משגשגת.
    אנחנו פה אי קטן של שפיות בתוך המזרח התיכון שכבר הכחיד את כל הצבאים שלו, באחת המדינות הצפופות בעולם.
    לא נדבר על הציידים החוקיים שצדים מעבר למותר.
    ומה עם המקרה שציידים צדו ליד יישוב מגורים וכמעט הרגו אישה בתוך ביתה(היה בחדשות בערך לפני שנה).
    העיקר שאת עצמך אתה שכנעת.
    אוהב טבע,עאלק.

  •   שוודיה צייד ישראלי
    • 22:27
    • 19.05.12

    הבאתי את שוודיה כדוגמה למדינה נאורה והומנית שגם היא מבינה שצייד (חוקי בלבד כמובן) הוא חלק מתרבות וכשהוא מנוהל ומנותב נכון הוא
    גם מסייע לשמירת הטבע .

34 תחשק לי לצוד צייד לא משנה
  • 01:02
  • 19.05.12

אני מכריז בזאת על פתיחת עונת הצייד של הציידים ברחבי הארץ. זיהית צייד בשטח? דפוק לו כדור בראש, פשוט את עורו, ותלה את גולגלתו מעל מפתן ביתך למען יראו ויראו חבריו הציידים החלאות המנוולים שסוף מסע צייד במחשבה תחילה

35 The wild animals have the right to live Gilead
  • 01:21
  • 19.05.12

as much as those as- ho--s hunters. I do not care if it is a Jewish hunter, Druze or Arab or Thai, the only way to stop illegal hunting is to put more inspectors and rangers in nature, Hunter that is caught and may get 10 years at least, fire arms license taken away for life time, when he/she gets out of jail, the illegal hunter must put two years work for nature reserves. If that is not done, sooner or later Israel will lose its wild animals completely.

36 ואני שוב תמה - ראובן
  • 02:39
  • 19.05.12

היש חיה דוחה כמו האדם?

37 מעניין למה סננתם את התגובה שלי על ציידים יהודים פלמחניקים, מיטב בנינו. רוצים שנאמין שרק ערבים ודרוזים הורגים חיות? לא נקבתי בשמות, אז מה הבעיה?  (לת) אם כך, אל תגידו שאתם עיתון המאפשר פלורליזם של דעות. דמוקרטי עלאק!
  • 04:17
  • 19.05.12

38 און ולנסי יישר כח!!! מהגבעה
  • 07:00
  • 19.05.12

חתיך הורס,
תעשה לי כבר ילד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

39 ערבים, נו.  (לת) דני
  • 07:31
  • 19.05.12

40 כתבה מצוינת, איכותית, חשובה ומאד מעציבה. שמעון ש
  • 08:46
  • 19.05.12

חייבים להילחם מלחמת חורמה בציידים הלא חוקיים (ובחוקיים שחורגים בהרבה מהמכסות שלהם) ושקדימה, שבתי המשפט יתחילו להטיל עונשים סבירים! מה זה ה-5,000-10,000 ש"ח המגוחכים הללו כשהקנס המרבי הוא 150,000??!?

41 צריך להחליף את ראש הממשלה  (לת) לינוי
  • 09:00
  • 19.05.12

42 רוצחים כרמית
  • 09:47
  • 19.05.12

אנחנו חיים במדינה של דם ורצח, כי אני לבן, כי אני שחור, כי אני אני ולא אתה,
ועכשיו גם כי אני יכול.
אולי אם פעם אחת יכניסו אדם לכלא בגלל הפרת זכויות בעלי חיים מישהו יתעורר פה!
תתעוררו

  •   כרמית, אני שותף לתגובה שלך.  (לת) צמח-בר
    • 17:58
    • 19.05.12

  •   גם רוצחים אבל בעיקר גברים מובסים רונה
    • 19:15
    • 19.05.12

    יש גברים שגבריותם המובסת (על ידי התרבות הכללית, מחוץ לקבוצה התרבותית שלהם, שכפופה לתרבות הכללית) גורמת להם לרדוף אחרי חיה, שבסהכ יכולה לרוץ על ארבע רגליה, עם מנוע של מי יודע כמה כוח סוס, לכוון רובה ולרצוח את החלש מהם. בתוך הקבוצה התרבותית שלהם, זה סמל לגבריות של פעם, " כשהיינו חזקים..." זו דרכם לחיות גבריות שאבדה להם ולא תשוב וטוב שכך. מה נורא שהחיות החיות להן לתומן משלמות את המחיר. וגם אני מצטרפת לכרמית, ולא הייתי מוכנה לחיות עם צייד, או עם מי שמסתובב והורג להנאתו

  •   לבעלי חיים אין זכויות - זה החוק, וההיגיון  (לת) טרמפלדור
    • 19:59
    • 19.05.12

43 אולי במקום לשחק בשוטרים וגנבים נדב
  • 10:20
  • 19.05.12

אין לי כל נגיעה או הבנה בתחום, אבל נראה לי הרבה יותר הגיוני להסדיר את התחום כסוג של ענף ספורט מוכר, עם הכשרות מתאימות וחינוך לשמירת טבע, הוגנות בחלוקת מכסות צייד, ובעיקר המרה של חלק מהפעילויות לפעילויות שמועילות לטבע (מעקב אחרי בע"ח וכו') או לפחות לא מזיקות כמו תחרויות שמדמות צייד באמצעים שלא הורגים את בע"ח (במילים אחרות - סובלימציה!)

44 יש לאסור ציד בחוק. מי שצד דינו 10 שנו מאסר מינימום והחרמת רכושו לטובת קרן לחיות בר  (לת) שי
  • 10:42
  • 19.05.12

45 מאשימים את המשטרה תמיד אבל מי שנושא את עיקר האשמה הם הפוליטיקאים המתחנפים, מערכת החינוך שאיננה עושה את עבודתה באף מגזר בוודאי לא הערבי והדרוזי ולבסוף השופטים הרחמנים שמרחמים על רוצחי אדם ובוודאי על רוצחי חיות.  (לת) הזקן
  • 10:51
  • 19.05.12

46 השקיפות היא האויב של הפשיעה הכלכלית- כולל ציד דן
  • 11:48
  • 19.05.12

מי שילשין על עברין, למשל צייד, הלשנה איכותית שתביא להרשעתו, יתחלר עם המדינה ב-70,000 ש"ח קנב שאתו עברין יאלץ לשלם, אהה, והמדינה גם מתחייבת להפסיק עם הנוהל המפגר של לספר לנאשם מי הלשין עליו, הראית בשטח מספיקות וזה לא עינו מי הלשין עליו.

47 צייד חיות בר משה שובינסקי
  • 13:24
  • 19.05.12

אחרי שהושמד הטבע בארצות ערב הגיע הזמן לעשות את זה גם בארץ אבל גם היישראלים היהודים אשמים בזילזול בנושא יבוא יום ולא ישארו פה חיות בר ואז כולם יתלוננו למה זה
צריך לאכוף את החוק על כולם לא חשוב אם הם עורכי דין ערבים או יהודים או דרוזים או קציני משטרה פה זה לא זימבבוה או סוריה
צייד מבוקר בבקשה אבל ציד של עובדים זרים או בלתי חוקי צריך להפסיק לאלתר עם קנסות ובית סוהר ולא רלוונטי אם זה מסורת או תרבות של סקטור זה ואחר אם יש לי מסורת של הריגת בני אדם אז יתנו לי מה אתם חושבים אז למה חיות בר

48 חצי מוסף על ציד דורבנים? חיים
  • 13:30
  • 19.05.12

מישהו במערכת איבד קצת איזונים ובלמים

49 מדוע אינכם מפרסמים את תגובתי? Raanandu
  • 13:32
  • 19.05.12

הבעיה, כמו שצויין, שרשות שמורות הטבע הוא גוף פוליטי, שהפך לגוף עם כוונות רווח והוא עסוק בלקנוס מטיילים שיורדים מהשביל לעומת ציידים פורעי חוק.....

50 למה לא מעלים על הכתב את הנזק העצום שעשתה הרת"ג בעזרת הפצת חיות טרף. רונן
  • 14:17
  • 19.05.12

הרת"ג בסוף שנות ה90 החליטה שצריך להחזיר את חיות הטרף למקומות שם ביראו אותם.
הם רק לא עשו שום חשיבה לגבי הנזק באפשרי לכל אותם חיות אשר נמצאות באותם השטחים וגם לא לחקלאים המגדלים עדרי בקר וצאן.
התוצאה שנבעה מהפצת חיות הטרף ,הייתה תפוצה גדולה ביותר של מחלות נגיפיות שאינן זוכות לטיפול בארצות השכנות כמו פה וטלפיים. מצד אחד ופגיע בעדרים של חקלאי ישראל.
מספר הצבאים ברמות יששכר ירד ל10% מהכמות שהייתה שם לפני החזרת הצבועים זאבים ותנים לאזור.
גם אוכלוסיית הארנבות הצטמקה באופן חד.
אך על זה לא עושים כתבות. לרת"ג מותר לפגוע בטבע.

51 כשלא ישארו חיות לצייד-יתחילו לצוד את הפקחים,יש לאסור ציד למשך 10 שנים שהחיות ישובו להתרבות זה פתרון אידיאלי  (לת) א' כרמיאל
  • 14:19
  • 19.05.12

52 לאחינו הדרוזים: מדוע אין אירגון דרוזי שנלחם בתופעת ציד הדורבנים והציד הלא חוקי במגזר? גלעד
  • 14:21
  • 19.05.12

תראו שיש לכם לב, שיש לכם מוסר גם כלפי בעלי החיים, שאכפת לכם מהטבע.

יש לי אכזבה ענקית מכם.

53 כתבה מרתקת אבל ארוכה מדי. דקל
  • 14:39
  • 19.05.12

בסופו של דבר זה מסתכם בקומבינות של הציידים והפקחים,
וככה נראית המדינה שלנו.
עצוב מאוד.

54 נדרש מענה רב תחומי משולב: חקיקה, אכיפה, הסברה וחינוך. הכבוד לפקחי הרט"ג.  (לת) לילית
  • 14:54
  • 19.05.12

55 קנס כספי מאסר בפועל ושלילת רשיונות נהיגה וציד לנתעבים מירה סמיה רג'ואן
  • 15:20
  • 19.05.12

קראתי רק תחילת הכתבה, ראיתי התמונות ומרגישה שלא יכולוה לשאת יותר הסבל הזה של החיות התמימות הטובות ויפות מבני-אדם!!!
הייתי מוכנה שייעשה לציידים כמו בדיוק מה שעשו לצביים, שדמם זועק, ואני מרגישה שחותכים בבשרי. וללוכדי החוגלות והחוחיות, אוה, הייתי רוצה שישתמשו באנשים האלה כמו בגלדיאטורים. שיכלאו אותם וישליכו עליהם רשת למלכד רגליהם, ושיילחמו עד מותם בעינויים, ולא הייתי מרחמת עליהם. והשאר, של דורבנים וחזירי-בר, נבזים ומאוסים, וכי אין די אוכל ללוע המצחין שלכם?... זה בדיוק מה שאני מרגישה בעקבות קריאת פחות ממחצית הכתבה, שנטלה בבת אחת כל שלוות מנוחת השבת. והרי על אכזרים זה פשע לרחם.

56 כנסות כבדים שלילת רשיון נהיגה ומאסר בפועל לציידים עמליה
  • 15:26
  • 19.05.12

זוועה הבורות הנתעבת

57 למה ציד בכלל חוקי??????????????????  (לת) לא מבין
  • 15:58
  • 19.05.12

  •   כי אנשים עשו את זה מאז ומעולם - זה כל כך בסיסי שזה כמעט מגדיר מיהו אדם  (לת) כן מבין
    • 20:10
    • 19.05.12

  •   אין רע בצייד כשלעצמו כל עוד הוא נעשה לפי החוק. מה הבעיה בהרג חיות בר עודפות, כמו חזירים בחיפה למשל, או יונים שהתפראו? ובכלל, צריך להשמיד בירי כל חתול או כלב שימצא בטבע כי הם הורגים הרבה יותר חיות בר מהציידים. ?  (לת) צבי
    • 20:36
    • 19.05.12

58 למה אין פקחים ערבים ברט"ג?  (לת) סקרן
  • 16:50
  • 19.05.12

59 רט"ג הגיע הזמן שתתחילו לעבוד במקום להתעסק בשטויות. מאיה
  • 16:53
  • 19.05.12

הפגיעה החמורה ביותר בחיי הבר בישראל באה מידי האדם. רשות הטבע והגנים לא מסוגלת להתמודד עם תופעות רחבות היקף אשר משנים את נוף ארצנו לעד. עם הציד (היא נותנת מכסות חוקיות לציידים) עם הסחר הבלתי יאמן בחיות מחמד ובעיקר בציפורי מחמד. כל אלה באחריותה של הרשות. ההתעללות בחיות בר בארץ היא מזעזעת. רשויות. הגיע זמן לחשוב לחשוב ולחשוב. חסלו את שוק הציפורים בכפר קאסם, חסלו את הסחר והמכירה של ציפורי מחמד, חסלו את חוות הגידול של תוכים וציפורי מחמד, חסלו את הציד, חסלו את ההתעללות בציפורי בר. הגיע הזמן לעשות עבודה.

60 רעיון (לפקחים) איך לצוד את הציידים צמח-בר
  • 18:05
  • 19.05.12

הגיע הזמן להתחיל לעשות שימוש באיכון סלולארי. מדובר בתאי שטח דלי אוכלוסין, במיוחד בלילה, ומי שמסתובב שם בשעות אלה הוא כנראה עבריין (צייד, מחבל, גנב, אנס, וכיו"ב).

61 עם כל הצער על חיית בר מתה וסכנה לכמה ממיני חיות הבר בישראל האכזריות הגדולה היא תעשיית הבשר, הבצים והחלב. זו אכזריות אמיתית, אכזריות טהורה למרות שאותם מינים (פרות לחלב, תרנגולות לבשר ולבצים, עגלים לבשר) משגשגים ומבחינת אבולוציונית הם "הצלחה" חסרת תקדים בתולדות העולם, אך אבוי ל"הצלחה" כזו.  (לת) BlackMamba
  • 18:28
  • 19.05.12

62 הכותבת היא צמחונית-אידאולוגית ידועה. למה שנאמין למילה אחת שהיא כותבת? הרי היא תכתוב כל דבר שיעזור לה להפיץ את האג'נדה הקיצונית שלה נגד אוכלי בשר.  (לת) כתבה מגמתית
  • 19:39
  • 19.05.12

  •   אתה יכול לציין ולו עובדה אחת בכל הכתבה המאלפת הזו שיש לך סיבה לערער על מהימנותה? או שאתה מעדיף סתם להאשים?  (לת) אמירה
    • 01:08
    • 20.05.12

63 פעם היו צדים הרבה יותררר ולא נכחדווו למה עכשיו יש סיבה וצריך לחפששש אלון
  • 20:08
  • 19.05.12

מי שיוראה לכל הכוונים בדרך כלל לא פוגע בכלום דרוזים תילנדים ערבים מענין הרי בכל העולם הסיבה העיקרית היא הריסוס החקלאי ובארץ מה לעשות משתמשים בזה בכל זריעה לכל גידול ובסוגים שאסורים בחלק גדול בעולם על זה למשל לא מדברים לפני עשר שניים הנתון היה 60 אחוז מהחיות שהיו מתות היו מריסוס חקלאי היום בשוט העלימו או לא רוצים לבדוק את הנתונים האלו יותר זול להאשים את הערבים דרוזים ותילנדים ונתונים על כמות הצידים נשמע מאוד אבסורדי ולא מצאותי וגבוהה וכלל מי שיש לו היום רשיון ציד הוא מקורב לשמורת טבע איש צבא בכיר או איש משטרה בכיר שאני לא מאמין שהם עברינים כמו שמתארים אותם כאן מכלל העדות כולל יהודים כמובן אזזז חברההה ילאאא תעשששוו את העבודדה שלכםם ותפסיקוו להאששיםן את כול העולם בכשליים שלכם

64 ILLEGAL HUNTING EMANUEL H. WINER
  • 20:48
  • 19.05.12

THIS STORY MAKES ME SICK. SOON WE WILL HAVE NO WILD LIFE IN ISRAEL. IT WILL LOOK LIKE THE BUTTOM OF THE DEAD SEA.

65 תגידו, אפשר לפרסם גם תקציר לכתבות המייגעות האלה...  (לת) אורן
  • 20:49
  • 19.05.12

66 כול הציידים זה גויים רוסים  (לת) אריה
  • 22:20
  • 19.05.12

67 צידים סבורים שזה ספורט הוגן. מה דעתכם על הספורט בו צדים את הצידים? מבטיח זה יהיה הוגן. ניתן לכם שעה פור.  (לת) צ
  • 22:49
  • 19.05.12

68 קוקי זה בשבילך קוקי
  • 23:27
  • 19.05.12

"אלמנט הסטרס שהכיבוש מכניס לעולמם יכול למוטט אוכלוסיות שלמות, ואלו אוכלוסיות שממילא נמצאות בסיכון".

69 אלמנט הסטרס שהכיבוש מכניס לעולמם יכול למוטט אוכלוסיות שלמות, ואלו אוכלוסיות שממילא נמצאות בסיכון".  (לת) קוקי
  • 23:27
  • 19.05.12

70 אחלה פנטזיה - לשלוח בנאדם למאסר עולם על צייד בני
  • 23:30
  • 19.05.12

מהכתבה הזאת בעיקר הכתבת יצאה לא בסדר.

71 עם של תרבות של רצח איתן
  • 00:24
  • 20.05.12

והמדינה והשמאלנים מחזקים את ידיהם?!

72 ערבים זה מקור כל הצרות:רוצחים,שודדים,גונבים,אונסים ציידים לא חוקיים. צריך לשלוח את כולם למדבר שם יצודו אחד את השני ושלום על ישראל.  (לת) אנטי ערבי
  • 04:00
  • 20.05.12

73 בירדן לא ראיתי חיות בר יעל
  • 10:20
  • 20.05.12

3 ימים של טרק בירדן, בנחל מדהים ומלא מים. בשלב די מהיר הבנו שמשהו חסר. לא הייתה ציפור אחת בשמיים, עקבות בע"ח גם לא נראו. החיה היחידה שראינו הייתה ארנבת שנצודה זה עתה ע"י בדואי. כשחזרתי שאלתי מומחים איך יתכן שהנחל היה ריק והבנתי שצדו את כל מה שיכול היה להתקיים שם.

74 כתבה מצויינת - אוכלים את בשר ילדינו מיכל
  • 11:11
  • 20.05.12

תוצאת הרס המרקם הטבעי, יפגע בסביבת החיים של הדורות הבאים.

75 שאפו לרוזנבלום ול"הארץ" על התחקיר והכתבה בנושא הכאוב והבעייתי!  (לת) נורית
  • 17:28
  • 20.05.12

76 יש להחמיר את הענישה.  (לת) חרדיהו
  • 21:50
  • 20.05.12

77 לאחר שהכחידו את הטורפים הגדולים שחיו על כדור הארץ, הם עברו ליצורים הקטנים וחסרי הישע. לו רק היה ניתן להחליף את היוצרות ולצוד את הצייד. כואב..כואב...כואב
  • 22:57
  • 20.05.12

שאפו על התחקיר.

78 אוף, כמה אנשים חיים רק בגלל שאסור להרוג אותם...  (לת) הייתי מוציא בשמחה רישיון ציד לצוד ציידים
  • 09:20
  • 22.05.12

79 חזירי  (לת) יאאאק
  • 15:02
  • 22.05.12

80 ראשית לא כל יחד חולם להיות און ולנסי- אם רק היה מכיר אותו באמת גבי עמרם
  • 17:00
  • 23.05.12

און ולנסי בנו של חבר הנהלת רשות הטבע. בן ארי המדובר בכתבה, הוא אחיו של מנהל המחוז בו הוא עובד. רק אם היו מנצלים את הידע שיש לעמיצור ולא מתנהלים באטימות יהירות ושאר דאווין מצב הטבע היה טוב בישראל יותר ממה שחושב אדון ולנסי.

81 כל הרוע במדינה מגיע מהם דני
  • 23:07
  • 17.10.12

מהערבים הפרימיטיביים האלו, שייכחדו בעצמם.

פרוייקטים מיוחדים