הישראלים בארה"ב מתרחקים מישראל

זהותם של ישראלים חילונים שהיגרו לארה"ב נשחקת במהירות. מחקר חדש מראה כי ישנו פער מתרחב והולך בין העולם היהודי למדינת היהודים

הם חיים שנים ארוכות בניו יורק, בלוס אנג'לס או בסן פרנסיסקו, עובדים או מנהלים עסקים באנגלית וילדיהם מתחנכים בבתי ספר אמריקאיים. אבל רבים מהם מתקשים לוותר על קריאת עיתון ישראלי, על צפייה בתחנת טלוויזיה שמשדרת תוכניות ישראליות או על האזנה לגלגלצ באינטרנט.

גם אם לא תיכננו זאת, רוב הישראלים שחיים בארה"ב מתקשים ליצור קשרים חברתיים עם אמריקאים, ואפילו עם יהודים אמריקאים. לא מעטים מהם - גם אם בקיבוץ או בתל אביב ראו בעצמם חילונים גמורים - מוצאים את מקומם דווקא בבית הכנסת.

"אחת האנומליות של הציונות היא היווצרות קהילה יהודית-ישראלית גדולה, שעוינת את מוסדות הדת ומנותקת מהם, אבל חשה מחויבות עמוקה ליהדות ולישראליות", אומר גידי גרינשטיין, נשיא מכון ראות. "בחו"ל, בית הכנסת הוא לא רק מקום תפילה, אלא גם מרכז קהילתי ומקום התכנסות".

הקהילות בבתי הכנסת מסייעות למהגרים הישראלים לשמור על זהותם. רבים מהם מאמינים שזהותם הישראלית חזקה מאוד ושישמרו עליה גם אחרי שנים ארוכות של חיים בחו"ל. אבל מחקר חדש שעשה צוות במכון ראות - ארגון שהקים גרינשטיין, המתמקד בחשיבה אסטרטגית בנוגע לישראל, לציונות ולקשר שבין יהודים בעולם לישראל - מצא ש"הזהות הישראלית בקרב מי שאינם אורתודוקסים פריכה ונשחקת במהרה. במיוחד במשפחות ששולחות את ילדיהן לבתי ספר לא יהודיים ולא מקפידות על חגים יהודיים, על ציון השבת או על חברות בקהילה של בית הכנסת". לדברי גרינשטיין, "פעמים רבות הסימפתיה של הילד לישראל הופכת לניכור. אבל לא מעט הורים מזדעקים רק כאשר הילדים מביאים בני זוג לא יהודים".

מצעד ההצדעה לישראל בניו יורק. הזהות הישראלית מדוללת גטי אימג'ס

גרינשטיין, בן 41, מסיים בימים אלה שבתון בארה"ב. הוא נולד בחולון וחי בתל אביב עם אשתו וחמשת ילדיו. בשנים 1999-2001 היה מזכיר צוות המשא ומתן על הסכם הקבע בלשכתו של ראש הממשלה אהוד ברק. הוא בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד.

לדבריו, "ישראל נמצאת בתהליך של איבוד רבבות ישראלים החיים בחו"ל, אולי מאות אלפים. רבים מילדיהם של הישראלים החילונים בארה"ב מתרחקים מישראל, מהיהדות ומהעבריות, ומתחתנים בנישואי תערובת. בקרב הדור השלישי, נכדיהם של הישראלים שהיגרו לארה"ב בשנות ה-50, יש התבוללות נרחבת".

על המזוודות

המחקר הוא חלק מעבודה רחבה יותר של מכון ראות, העוסקת בביטחון הלאומי של ישראל בעתיד. חלק מהמחקר התייחס לקשר בין יהודי העולם לישראל. הממצאים מצביעים על פער הולך ומתרחב בין העולם היהודי למדינת היהודים. הוא עסק גם ביחסה של ישראל למה שאנשי מכון ראות מכנים הגולה הישראלית בארה"ב.

את המחקר עשו שלושה מאנשי הצוות של מכון ראות, בראשותה של נטעלי אופיר-פלינט. "לא ערכנו סטטיסטיקה", אומרת אופיר-פלינט, "אבל ריאיינו עשרות אנשים בקהילות שונות בארה"ב ושוחחנו עם אנשים בישראל שמכירים את הנושא. לא התמקדנו באנשים שבאו לעשות קצת כסף ולחוות את ארה"ב, אלא בישראלים שהיגרו ואין להם כוונה ממשית לחזור לישראל".

למרות ההימנעות מניתוח סטטיסטי, אי אפשר לעסוק בישראלים החיים בארה"ב בלי נתונים. מספרם, למשל, שנוי במחלוקת זה שנים. "המספרים שנזרקו נעים בין 400 אלף ל-800 אלף", אומר גרינשטיין. "הטווח רחב והשאלה היא איך מגדירים ‘מיהו ישראלי'".

האם ישראלי הוא בעל דרכון ישראלי, אדם שנולד בישראל אבל חי בארה"ב, אדם שנולד בארה"ב אבל מרגיש ישראלי, דובר עברית, בוגר צה"ל, בעל רכוש בישראל? האם גם ילדיו או נכדיו של אדם העונה על אחת ההגדרות האלה יכולים להיחשב ישראלים? אחת הבעיות המרכזיות של הישראליות בגולה היא ההכחשה של הוויית ההגירה. "רבים מעמידים פנים, במשך שנים, שהם שוהים מחוץ לישראל לתקופה קצרה. מבחינה תודעתית, ולעתים גם מעשית, הם חיים ‘על המזוודות'", מוסיף גרינשטיין. "בדרך כלל אחרי שמונה עד 12 שנים בחו"ל, העמדת הפנים נגמרת ויש הפנמה של ההגירה לארץ חדשה, מתוך אימוץ זהות לאומית נוספת, כמו אמריקאים-ישראלים או ישראלים-אמריקאים. רק מיעוט מהקבוצה הזאת חוזר לישראל".

גרינשטיין מוסיף כי סיכוייו של ישראלי אורתודוקסי לשמור על הזהות הישראלית של משפחתו ולהיקלט בקהילה היהודית בחו"ל גדולים הרבה יותר. "האנשים האלה נספגים ברשת הקהילות האורתודוקסית. הישראלים החילונים חסרים כלים להתחבר לקהילה היהודית והם נותרים תלושים".

למה הישראלים החילונים לא מצליחים להיקלט בקהילה היהודית?

"הגישה של הקהילה היהודית הממוסדת כלפי הישראלים היא, במקרים רבים, שילוב של בורות, התנשאות, כעס וטינה. קיימים פערים תרבותיים משמעותיים. בשביל האמריקאים, לדוגמה, תשלום דמי חבר לבית הכנסת הוא עניין מובן מאליו. ישראלים לא רגילים שהם צריכים לשלם על מקום לתפילה. יש גם כעס על כך שהישראלים ממהרים ליהנות משירותים קהילתיים, אבל לא מרבים לתרום לקהילה מכספם ומזמנם".

בית הכנסת סוהו בניו יורקדן קינן

הישראלים, כמי שמגיעים מתרבות של מעשיות, תכל'ס, מתקשים להבין את חשיבותם של תהליכי הידברות פנימית לשימור הלכידות של הקהילה היהודית, מוסיף גרינשטיין. "הם מפגינים קוצר רוח כלפי תהליכים של קבלת החלטות ונוטים לזלזל במוסדות הקהילתיים. רובם אינם מסוגלים לשאת בעלות החינוך היהודי, שיכולה להגיע ל-30 אלף דולר בשנה לילד. אם הישראלים לא מאמצים את תבניות ההתנהגות המקובלות בארה"ב, כמו תרומה כספית לבית הכנסת או לארגון צדקה, הדלת לארגונים ולמוסדות הקהילה היהודית נותרת מוגפת בפניהם".

איום וסיכוי

וממשלת ישראל? איפה היא עומדת?

"לממשלה אין חזון ואין אסטרטגיה בקשר לגולה הישראלית. מעט מאוד משאבים מושקעים בכיוון של הקהילה הזאת, וגם הסוכנות היהודית עושה צעדי גישוש ראשונים בכיוונה. היום, עיקר השיח הוא בשאלה האם יש לישראלים החיים שנים רבות בחו"ל זכות להצביע בבחירות לכנסת. נקודות נוספות שבהן יש מגע עם הישראלים בחו"ל הן הניסיון להחזיר אותם לארץ, בין השאר באמצעות הסדרי מס מפתים, והמאמצים לגייס את ילדיהם לצה"ל. אבל אלה ממדים צרים מאוד של הקשר בין ישראל לגולה הישראלית.

"אנחנו באים לממשלה ואומרים שיש כאן איום והזדמנות. האיום הוא אובדן אפשרי של מאות אלפי ישראלים, חלקם משכילים ואוהבי ישראל, שאם לא נחבק אותם, הם יתפוגגו במרחב הלא יהודי. ההזדמנות טמונה בכך שרוב האוכלוסייה הזאת רוצה להישאר חלק מהישראליות ולתרום למדינה ולחברה הישראליות, גם אם מרחוק".

גרינשטיין מדגיש כי ישראלים ויהודים יכולים לעמוד היום בקשר משמעותי עם ישראל בלי לגור בה, באמצעות השקעות, ביקורים, קניית נכסים, רכישת אמנות ישראלית ועוד. כפי שישראלים רבים שמרכז חייהם בישראל לומדים, עובדים ומחזיקים ברכוש בחו"ל לתקופות משמעותיות, כך גם יהודים, וגם ישראלים שהיגרו, יכולים לשמר את מרכז חייהם בישראל. "יש כאן הזדמנות ליצור קהילה שהיא למעשה גשר בין ישראל לבין העולם היהודי. כדי ליצור את הגשר הזה צריך ליצור זהות ושיח על מה שאנחנו, ב'ראות', מכנים הטיפוס החדש של הישראלי בגולה: אדם שמשלב בזהותו את הישראליות, היהודיות והאמריקאיות. אדם כזה מבין את משמעות ההגירה, את הצורך ליצור זהות משולבת אמריקאית-ישראלית, לו ולילדיו, ושעתידה של זהות זו חייב להיות בחיק הקהילה היהודית המקומית בגולה. זה אומר להיות חבר בבית הכנסת ולהשתלב בארגון יהודי, לציין את השבת ולחגוג חגים יהודיים. הטיפוס החדש מודע לכך שילדיו חוזרים להיות יהודים בגולה".

האם יש סימנים כלשהם לאופטימיות?

"בהחלט כן. עד לשנים האחרונות, המנהיגות המקומית בארה"ב לא ראתה את ייעודה בשירות הקהילה הישראלית. אבל הפדרציה בטורונטו בקנדה הבינה את הפוטנציאל של הקשר עם הקהילה הישראלית והתחילה לנסות לשלב אותה במוסדותיו. בפאלו אלטו בקליפורניה קמה מנהיגות ישראלית, שקיבלה עליה אחריות במוסדות קהילתיים מקומיים. בלוס אנג'לס, שבה אני נמצא בימים אלה, קם גוף שמכונה מועצת המנהיגות הישראלית. זאת קבוצה של אנשי עסקים ומנהיגים ישראלים, שמנסה לשנות את התודעה של הקהילה הישראלית המקומית. אפשר למצוא קבוצות דומות גם בניו יורק, בבוסטון ובמיאמי.

"האתגר המרכזי שעמו מתמודדת מנהיגות ישראלית בארצות הברית הוא בנייה של הקהילה באופן שיבטיח שהדילול הבלתי נמנע של הזהות הישראלית יתרחש בד בבד עם בניית זהות יהודית חזקה. המנהיגות הישראלית באמריקה מגבשת לעצמה דרך. מדובר באנשים מחויבים ותורמים, שהם חלוצים בתחומם. חלקם רואים בשליחותם מעין שירות מילואים".

בניו יורק יש ארגון מאוד פעיל בשם "דור חדש", המשלב ישראלים ויהודים אמריקאים.

"'דור חדש' מארגן אירועים, קונצרטים ופרויקטים רבים, ומצליח להביא אליהם קהל גדול. זה חשוב מאוד, אבל ההיסטוריה היהודית מלמדת אותנו שכדי לבנות קהילה צריך לבנות מוסדות. כלומר, כדי לבנות קהילה ישראלית חזקה מחוץ לישראל חייבים לבנות מוסדות מתאימים או להשתלב במוסדות קיימים - בתי כנסת, תנועות נוער, בתי ספר, בתי אבות - ולהשפיע עליהם".

אני מבין שכיום מתירים גם לילדים של ישראלים להשתתף בפרויקט תגלית.

"כשעוצב פרויקט תגלית, לא האמנו שישראלים מהגרים יתעניינו בביקור בישראל במסגרת הזאת. בשנים האחרונות מתברר שהדור השני של הישראלים מפיק תועלת עצומה מתגלית. על פי רוב, בביקורים קודמים שלהם בישראל הם היו אצל קרובי משפחה. זה דווקא יצר אצלם ניכור בין מה שהם ראו כחיים הנוחים שלהם בארה"ב לחיים בישראל, שנתפשה כפרובינציאלית ומחוספסת. חלקם ביקרו בישראל פעמים רבות, אבל הם בכלל לא מכירים את ההיסטוריה שלה, את נופיה ומורכבותה. באמצעות פרויקט תגלית הם מכירים את ישראל לעומק, בחברת בני גילם מהגולה ומישראל, וחווים התאהבות מחודשת".

אולי הישראלים האלה הם הפוטנציאל הטוב ביותר לעלייה לארץ?

"הסיכוי שישראלים אלה יתנכרו לארצות הברית וישובו לישראל אינו גבוה. אבל הסיכוי שהם יחיו חיים שמשלבים בין ישראל לגולה, ובין ישראליות ליהודיות, גדל במידה משמעותית. הסוכנות היהודית וממשלת ישראל מתחילות להבין את זה". *



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5