רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי הזיכוי

האיש שלא עזב את הפוליטיקה מסעיר אותה גם מבחוץ

זיכויו המפתיע של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, העלה את האפשרות שיחזור לפוליטיקה, לעמוד בראש גוש מרכז-שמאל, רק זה היה חסר למופז, שגם ככה עובר ימים קשים עם חוק הגיוס. לא משנה כמה הוא נאבק לשוויון בנטל, הציבור מציב אותו אחרון בסקרים בנושא. יאיר לפיד, לעומת זאת, רק הולך ומתחזק

בבוקר שאחרי הכרעת הדין יצא אהוד אולמרט מהווילה במוצא, ליד ירושלים, שבה מתגוררים הוא ועליזה מאז עזבו שלא בטובתם את מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בבירה. אולמרט, נהגו ושומר ראשו, נכנסו ל"אאודי" השחורה והמהודרת ונסעו לדרכם.

שעות לאחר מכן עצרה הונדה אקורד לבנה, לא מהודרת בעליל, למרגלות מגדל המשרדים במרכז תל אביב, שם שוכן משרדו של ראש הממשלה לשעבר. אולמרט והמאבטח יצאו מהמכונית ונבלעו במבואה של המגדל. לא, לא מדובר בכפיל. עוד לא נולד האיש שיהיה דומה לאולמרט. הוא אקזמפלר ייחודי. ההסבר הוא בנאלי: האאודי הממשלתית נראית אולי מרשימה כלפי חוץ, אבל המנוע ישן וחבוט. אחת לשבועיים-שלושה המכונית מתקלקלת ושובקת חיים באמצע הדרך, ואולמרט נאלץ להמתין לרכב חלופי מהחניון הממשלתי. משהו כזה קרה ביום רביעי.

גם האפיזודה הזו לא מחקה את החיוך מפניו של אולמרט. הוא הרגיש כמי שזכה בחייו מחדש. אם היה מורשע בעבירות שבהן הואשם בפרשות טלנסקי וראשונטורס, מרמה בנסיבות מחמירות וקבלת דבר בנסיבות מחמירות, הוא היה מוצא עצמו בכלא. העבירה שבה הורשע - הפרת אמונים בתיק מרכז ההשקעות - אינה צפויה להוביל למאסר בפועל לדעת כל המשפטנים. מה גם, שהשופטים הגדירו את התנהלותו כ"אי תקינות פרוצדורלית". ההגדרה המקילה הזו תסייע לו, ככל הנראה, לחמוק מקלון כשייגזר דינו. אם הפרקליטות לא תערער על הזיכוי, ואם יצליח איכשהו לצאת בשלום מתיק הולילנד שבו הוא מואשם בקבלת שוחד - עבירה שהרשעה בה גוררת עונש מאסר אוטומטי - תיסלל דרכו בחזרה לחיים הפוליטיים, להם הוא צמא, כהולך במדבר.

כי זאת יש לדעת: מאז שעזב את ראשות הממשלה לפני כארבע שנים אולמרט לא נפרד מן הפוליטיקה במובנה הרחב, אף לא לרגע. כשהוא אינו עסוק בלהתפרנס, בארץ או בחו"ל, הוא עסוק בלתחזק: הוא נפגש עם ח"כים, שרים ואנשים פוליטיים במעגלים שונים ומשונים, וגם עם קציני צבא בדרגות גבוהות ועם בכירים בשב"כ ובמוסד.

איור:עמוס בידרמן

הביטחוניסטים למדו להכיר ולחבב אותו בשלוש השנים שבהן עבדו יחד. אולמרט התמכר להוויה הביטחונית-מדינית, כמו נרקומן למנה היומית. וכשהוא מגיע לארצות הברית, הוא מקיים סדרה ארוכה של פגישות עם בכירים בממשל הנוכחי והקודם, עם עיתונאים ומעצבי דעת קהל ועם פורומים שונים, מכוני מחקר וצוותי חשיבה למיניהם. הוא שומר על קשר עם מנהיגים בעולם.

במקביל, מעורבותו בפוליטיקה הפנימית בישראל היא בדרגה 5 בסולם אולמרט: ביד אחת הוא בוחש בקדימה, ביד שנייה הוא מערבב במפלגתו של יאיר לפיד. פוליטיקאים ממפלגות אחרות, שמעוניינים להחליף עמו דעות, לשמוע עצה או לקונן על מר גורלם תחת מנהיגיהם העכשוויים, יודעים שדלתו תמיד פתוחה ושעתו פנויה. עבורם, הוא שילוב של סופר-נני ואלון גל.

בשבוע שקדם להכרעת הדין שלו, שהדהימה את המערכת המשפטית והפוליטית, נפגש אולמרט עם גורמים שונים. הוא העריך באוזניהם שיזוכה מרוב האישומים ויורשע בהפרת אמונים. כשנשאל לתוכניותיו השיב שיבקש להתמודד מטעם גוש המרכז על ראשות הממשלה. "אין אף אחד אחר כרגע שמסוגל: לא מופז, לא לפיד, בטח לא יחימוביץ'", הוא נימק. "מה עם יאיר?" שאלו אותו בני שיחו. "הוא יירד ויבוא אתי", השיב אולמרט בביטחון רב.

הוא נשמע כמי שמדבר מידיעה, לא ממשאלת לב. בלשכת אולמרט סירבו להתייחס. גם לפיד, באמצעות הדוברת שלו נילי רייכמן, בחר שלא להגיב לדברים. ההתרגשות שהזיכוי של אולמרט גרם במסדרונות הפוליטיים מובנת. אבל במידה רבה היא בועתית, ברנז'אית, מוגזמת ומוקדמת.

יחלפו עוד חודשים ארוכים לפני שיתברר אם הוא בכלל מסוגל, מבחינה משפטית, להתמודד בבחירות הקרובות. וגם אז, מה סיכוייו להפיח רוח חיים בגוש המרכז-שמאל? הוא הרי נחשב לאיש שמאל. התוכנית המדינית שהגיש ליו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) ערב פרישתו הכפויה מראשות הממשלה, היתה לפי עדותו שלו ועדות אחרים, מרחיקת לכת ונועזת יותר מכל תוכנית שקדמה לה.

האם אולמרט, בגלגול השני שלו, באמת מסוגל להיות שובר השוויון בין שני הגושים? האם הוא זה שיזעזע את הספינה האיתנה שהיא שלטון הליכוד? לא נראה סביר. לא כרגע, לפחות.

אהוד אולמרט ושאול מופז בהשבעת הכנסת, מאי 2006 . עוד מעט יחזור בעל הבית ליאור מזרחי / באובאו

באמצע הקדנציה שלו, רצופת המהמורות ונגועת החקירות, נשא אולמרט את אחד מנאומיו הזכורים: נאום ה"אני ראש ממשלה לא פופולרי". הוא נשמע אז כמי שהרים ידיים, שנכנע להכרה שהעם לא אוהב ולא יאהב אותו. מלחמת לבנון השנייה, שפרצה כמה חודשים לאחר שנבחר, הפילה אותו לקרשים בדעת הקהל. הוא הידרדר לאחוזי תמיכה בודדים. אחרי המלחמה הגיעו החקירות והלמו בו זו אחר זו: הבתים, העטים ובנק לאומי.

באוגוסט 2006 היו שניבאו שבאוקטובר אותה שנה הוא ייאלץ להתפטר מכהונתו בגלל פרשת הבית ברחוב כרמיה בירושלים. זמן קצר לאחר מכן התיק הזה נסגר בקול נפיחה עלוב. מי שפגש אותו בימים האחרונים אחרי הכרעת הדין, זיהה אצלו לא רק רצון עז לחזור לראשות הממשלה ("אין דבר שהוא רוצה יותר בחיים", אמר עליו השבוע אחד הקרובים לו ביותר), אלא גם כמיהה לשוב ולהיות פופולרי. לא כולם זוכרים, אבל אולמרט היה פופולרי פעם.

הוא היה פופולרי בחודשים הראשונים לכהונתו כראש הממשלה בפועל אחרי התמוטטותו של אריאל שרון. והוא היה פופולרי אחרי שנבחר כיו"ר קדימה. והוא היה פופולרי במאי 2006, בביקורו בוושינגטון אצל הנשיא ג'ורג' בוש, כשנשא נאום מרשים בפני שני בתי הנבחרים. הוא רוצה בכל מאודו לחזור לימים האלה, לעשות תיקון. כי בסופו של דבר, למרות הפאסון המפורסם, למרות קור הרוח, אולמרט, כמו כל אחד מאתנו, זקוק לאהבה, לחיבוקי.

תנו לו אשראי

בשעה שדברים אלה נכתבים, בבוקר יום חמישי, שאול מופז מתכונן לפגישה נוספת עם נתניהו. אולי זו תהיה הפגישה המכרעת, רגע האמת של קדימה בקואליציה, ואולי תהיה עוד אחת, ועוד אחת. נכון לאתמול, מופז לא מיהר לפרוש. הוא ביקש למצות את התהליך כדי שיוכל לבוא לבוחריו ולומר שפעל בתום לב: כשנכנס לממשלה וכשפרש ממנה. בוועידת מפא"י ב-1965, עמד ראש הממשלה לוי אשכול על הבמה וזעק לעבר יריבו הגדול, דוד בן גוריון: "תן לי אשראי!"

סקר דיאלוג מיוחד ל"הארץ". לחצו להגדלה
סקר דיאלוג מיוחד ל"הארץ". לחצו להגדלה

מופז מבקש שניתן לו אשראי. התסכול שלו ושל מקורביו גדול: הם מתקשים להבין כיצד דווקא הוא, ששם את כל הקריירה הפוליטית שלו ואת מעט המוניטין שנותרו בקופתו על כף המאזניים של חוק הגיוס, זוכה להכי מעט הכרת תודה מצד הציבור.

תחושתם אינה סובייקטיבית. היא מגובה בנתונים, כמו אלה העולים מסקר "הארץ" שבוצע בתחילת השבוע לרגל מלאות שנה למחאה החברתית ולקראת מה שנראה כתחילתה של מחאה חדשה, מחאת הגיוס לכל. בסקר, שבוצע על ידי חברת "דיאלוג" בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב, נשאל הציבור מי לדעתו הפוליטיקאי שמחויב ביותר לערכי המחאה החברתית.

הנתונים הרי הם לפניכם: שלי יחימוביץ' ראשונה, מופז אחרון. שאלה דומה נשאלה לגבי המאבק על הגיוס והשוויון בנטל. וגם כאן: מופז אחרון. אביגדור ליברמן, שלא רוצה לשמוע על שום פשרה, ראשון. יאיר לפיד, שנמצא מחוץ לזירה הפוליטית-הפרלמנטרית שבה קורים הדברים ומתקבלות ההכרעות, שלא תרם דבר ולא סיכן דבר, תופס את המקום השני המכובד.

איזה עולם אכזר זה הפוליטיקה. עולם של דימויים. מצבו של מופז בדעת הקהל הישראלית כה עגום, עד שגם אם הוא יעבור באופן אישי מבית לבית בק"ק בני-ברק ויחלק צווי גיוס לצעירים החרדים, ספק אם יצליח אי פעם לזכות באשראי המיוחל. אפילו יחימוביץ', שתופסת מרחק גדול מהמהומה הנוכחית סביב הגיוס ומתייחסת אליה בזלזול כ"ספין", מקדימה אותו ברשימה.

בסקר, שנערך לפני הכרעת הדין של אולמרט, נרשמה ירידה ניכרת במדד שביעות הרצון מתפקודו של נתניהו: 41% שבעי רצון ממנו, 51% אינם שבעי רצון. בחודש מאי היחס היה הפוך: 46%-45%. הסיבה לירידה ברורה: התנהלותו המזגזגת בסוגיית הגיוס, פעם עם החרדים, פעם נגדם, ושוב בעדם (ומי יודע מה קרה אחרי סגירת הגיליון).

מפלגתו של לפיד, "יש עתיד", מזנקת קדימה והופכת למפלגה השנייה בגודלה, עם 16 מנדטים, אחרי הליכוד עם 29 מנדטים (ירידה מ-33 לפני חודשיים) ולפני העבודה עם 14 מנדטים (ירידה חדה, מ-19 לפני חודשיים). מסקנה: כשיחימוביץ' חולה (בעשרת הימים האחרונים סבלה מדלקת ריאות), המפלגה נעלמת.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מן הפרדוקס שעולה מהסקר: שני הפוליטיקאים הבכירים שהימרו על חוק הגיוס, נתניהו ומופז, אינם מרוויחים בינתיים דבר בדעת הקהל. הם אפילו מאבדים נקודות. נתניהו בגלל הפליק-פלאקים, מופז כי הוא מופז.

גם הירידה הזו אינה מסכנת כהוא זה את שלטון נתניהו. גוש הליכוד-ימין-חרדים עומד על 67 מנדטים. גוש המרכז-שמאל על 53 מנדטים, כולל עשרה ח"כים חברי שלוש הסיעות הערביות. אם הבחירות היו נערכות היום וזו היתה חלוקת הקולות, נתניהו לא היה מתקשה כלל להרכיב ממשלה. בתמונת מצב זו, לא משנה אם וכמה החרדים יבקשו להיפרע ממנו, ידיהם יהיו כבולות. הם יבואו אליו על ארבע, ואם צריך, בשמאל-ימין.

שם ברקס

ביום שלישי, סמוך לחצות, קיבל ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה) שיחת טלפון מהשר משה (בוגי) יעלון (ליכוד), שותפו לצוות, שהכין בימים האחרונים את נוסח הצעת החוק, ו"הצעת המחליטים" של חוק הגיוס החדש. פלסנר טוען ששמע מיעלון, שזה עתה יצא מפגישה ארוכה עם נתניהו, זמירות חדשות ששיקפו נסיגה מהסכמות קודמות. בנושא קביעת המכסות לגיוס חרדים, בנושא הטלת אחריות פלילית על משתמטים חרדים, בנושא עוצמת הסנקציות האישיות ואזכורן בהצעת המחליטים שאמורה היתה להגיע לאישור הממשלה ביום ראשון.

פלסנר התקשר למופז, אך הוא כבר ישן בבית בכוכב יאיר. לטענת פלסנר, 95% מהנושאים סוכמו בינו לבין יעלון. נותר רק לסגור קצוות בעניין הסנקציה הפלילית למשל. בלילה של יום שלישי הוא שמע מיעלון שנתניהו חושב שלא יעלה על הדעת ש"במדינה יהודית", בחור שלמד תורה ייכנס על זה לכלא. במדינה יהודית!

"גם אם הייתי מסכים לפטור חרדים משתמטים מעונש מאסר, הייעוץ המשפטי שליווה אותנו בתהליך לא היה מסכים לכך, כי הדבר נוגד את פסיקת בג"ץ", טוען פלסנר. ביום רביעי המשבר תפס תאוצה. ועדת פלסנר-יעלון פורקה, למעשה. הפקידים במשרד האוצר, משרד ראש הממשלה ומשרד המשפטים וכן הגורמים בצה"ל, הפסיקו לעבוד. כולם חיכו להתפתחויות.

גורמים בקדימה התקשרו ליו"ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, שנטל הובלה על המאבק העממי בעד מה שמכונה "השוויון בנטל", ודיווחו לו על ההתפתחויות האחרונות. "לא מקובל עלי", אמר שמולי. "אם זו השורה התחתונה, אני לא אהיה אתכם. אהיה נגדכם".

החברים בקדימה בלעו רוק ודיווחו למופז. הוא כינס את הסיעה והעביר החלטה שמסמיכה אותו להודיע על פרישה מיידית מהקואליציה על פי שיקול דעתו. עם ההחלטה הזו בכיס מקטורנו הוא הלך שפי וקוממיות לנתניהו ביום רביעי בערב.

יותר משההחלטה הסיעתית נועדה לאיים על נתניהו, היא נועדה לקשור את ידיו של מופז. הוא הבין שאם לא ישדר נחישות, גורלו נחרץ. אלה ימים שאינם קלים למופז. גם אלה ימים שאינם קלים עבורו. מאז יום שלישי בבוקר, הוא שומע וקורא על שובו הקרוב, בדגלים מתנוססים, של אהוד אולמרט להנהגת קדימה ולהובלת גוש המרכז-שמאל. כאילו הוא, מופז, לא היה אלא אורח נוטה ללון, שעוד מעט יבוא בעל הבית ויבקשו בנימוס לפנות את הנכס.

המאבק על החלופה לחוק טל הלך ולבש צורה שונה: בחזית, מדובר על המתגייסים החרדים. ברקע מרחפת דמותו של המילואימניק אולמרט.

"מרגע שהבנו שהם נלחמים לא על התוצאה, לא על פשרה סבירה, אלא על הקרדיט הפוליטי, נתניהו שם ברקס", אמר אתמול בבוקר גורם בכיר המקורב לראש הממשלה. "נתניהו הגיע למסקנה שפלסנר ומופז מקצינים. הם מחפשים הישג פוליטי ותמונת ניצחון: פרישת החרדים. אם החרדים אורזים את מיטלטליהם ועוזבים את הממשלה, תוך שהם מטיחים האשמות בנתניהו, אף אחד בציבור לא יתעמק בפרטי חוק הגיוס. התובנה הרווחת תהיה שקדימה הביאה להישג היסטורי, שבעטיו נאלצו החרדים לפרוש. בנוסף, יתפנו תיקים עבור החברים בקדימה שרוקעים ברגליהם בחוסר סבלנות מחוץ לדלת לשכתו של מופז. נתניהו לא אוהב את התוצאה הזו".

שאלתי את האיש המקורב מה מפריע לנתניהו. "למשל", הוא אמר, "המכסה של 80% גיוס שפלסנר רוצה לקבוע לחרדים. איפה קיימת מכסה של 80%? אצל החילונים מתגייסים 80%? נתניהו מבין שאם הוא יילך על הגרסה הקיצונית הזו, ייווצר משבר חריף בין הליכוד לחרדים, שעלול לזלוג אפילו לתוך העולם הדתי. נכון שכרגע הוא נראה כמי שדבר אינו צריך להדאיג אותו, אבל אשרי המודאג תמיד".

איפה הכסף?

לאן נעלמו דיוני התקציב? ממשלות בישראל מתחילות לדון בתקציב המדינה באמצע יולי. לכל המאוחר, בתחילת אוגוסט. אנחנו באמצע יולי, ונאדה, כלום לא קורה. הדיון הראשון בממשלה על התקציב נקבע לספטמבר. בלשכת ראש הממשלה התקיים עד היום רק דיון אחד בסוגיה התקציבית. הדיונים בין האוצר למשרדי הממשלה, שבשנים רגילות הם כבר בעיצומם, תקועים. השרים לא מבינים מה הולך כאן.

אחת משתיים: או שנתניהו מעוניין לסיים את הטיפול בחוק הגיוס ואז להתפנות לתקציב. או סביר יותר, שהוא מבין כבר שחוק גיוס חדש לא יהיה כאן ושיהיה עליו להקדים את הבחירות. ואם נגזר עליו ללכת לבחירות, כנראה בתחילת 2013, למה לו תקציב עכשיו, על כל גזירותיו וצרותיו? תתכבד המערכת הפוליטית ותלך לבחירות, שלאחריהן יגובש תקציב חדש.

מה נשתנה

"אלפי צעירים יצאו היום לרחובות וצעקו: ‘איפה הכסף?' לא הלכתי לכיכר כדי שהם לא ירגישו שאני מנצל את המחאה למטרות פוליטיות. אבל אוי, כמה שהם צודקים" (12 במאי 2012, מוצאי שבת, מתוך דף הפייסבוק של יאיר לפיד).

"הנוכחות הבולטת בהפגנה למען שירות לכל, היתה של יאיר לפיד ומפלגתו. פעילי ‘יש עתיד' לקחו בעלות על גיוס שווה לכולם, פיזרו שלטים וכרזות של המפלגה, ואלפי חולצות. לפיד עצמו צעד עם המפגינים והתראיין לכלי התקשורת" (7 ביולי 2012, מוצאי שבת, דיווח מהפגנת המוחים למען שוויון בנטל הגיוס בתל אביב).



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות