טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהפייסבוק לישראל: האקטיביסט גארי יורופסקי ינסה להפוך אותנו לטבעונים

מרצה נפלא ואיש רגיש והומני, או אקטיביסט קיצוני שמצדד באלימות? בחודש הבא יגיע גארי יורופסקי, וינסה להסביר שלאכול בשר זה להשתתף ברצח עם

תגובות

ביקור בקרקס. זה מה שהוביל את גארי יורופסקי אל ייעודו כלוחם זכויות בעלי החיים. זה היה לפני 20 שנה: אביו החורג, שעבד כליצן, התנדב ל”שריין סירקוס” שמגייס תרומות למען ילדים שנפגעו בשריפות. כשהקרקס הגיע לעיר הולדתו של דטרויט, מישיגן, הוא הזמין אותו לסיור מאחורי הקלעים. יורופסקי, אז סטודנט בן 23, קפץ על ההזדמנות. “כמו רוב האנשים, גם אני הייתי עיוור, וזה נראה לי מרגש”, הוא מספר בשיחת סקייפ. “אבל הגעתי אל מאחורי הקלעים. ראיתי שם פילים מצולקים אסורים בשלשלאות, קופים צורחים במצוקה, טיגריסים מסתובבים בעצבנות בכלוב. האכזריות שבעניין היממה אותי. פתאום זה נראה לי יותר כמו מופע עבדים”.

יורופסקי התחיל לתהות לגבי החיות שהוא אוכל ואת עורן הוא לובש. במקום להישאר עד סוף המופע, הוא הלך הביתה, איתר בית מטבחיים בעיר מגוריו והתחיל לבקר בו בכל יום במשך שישה שבועות. האבטחה היתה רופפת והוא היה חופשי להסתובב כרצונו. “בקומת השחיטה היה חלון ללא זכוכית. הם ניסו לאוורר את סירחון המוות. ראיתי אותם תולים חזירים הפוך, חזירים חיים, צורחים - וחותכים אותם עד שלא נשאר שום דבר”. באותם ימים הוא עוד אכל בשר: אבל יום אחד, בעודו מצלם בווידיאו את המשאיות שהובילו חיות לשחיטה, נפגש מבטו בזה של חזיר. “הוא הסתכל עלי כאילו אומר, למה אתם עושים לנו את זה? ולא היתה לי תשובה. התחלתי לתהות - האם בית המטבחיים הוא הבעיה, או שמי שנהרג בו הוא הבעיה? לא הבנתי איך כשחיות נהרגות, אנשים מסתכלים לכיוון השני, אבל אם יהודים היו נהרגים, כולם היו מזדעזעים. אותו דבר לגבי כלבים וחתולים. כשמדובר בפרות, חזירים, תרנגולי הודו, אנשים חושבים שזה בסדר. זה לא בסדר”.

לא בכדי מביא יורופסקי, אחד מהפעילים הידועים ביותר למען זכויות בעלי חיים בארצות הברית, את היהודים כדוגמה. הדוגמה הזאת גם לא נרקחה במיוחד לראיון בעיתון ישראלי. יורופסקי, יהודי בעצמו, קורא לבית המטבחיים “מחנה השמדה” ולמשאיות החיות הוא קורא “משאיות מחנה השמדה”. הוא מרבה לצטט את יצחק בשביס זינגר - ניצול שואה וצמחוני בעצמו, שכתב בסיפור “כותב המכתבים”, שבו מספיד גיבור הסיפור הרמן, את העכברה שאיתה חי ושאותה הרג. הרמן מתחקה אחרי מחשבותיה של העכברה, ואומר בשמה: “עבור בעלי החיים, כל יום הוא טרבלינקה”.

צ’רלס פטרסון, היסטוריון וחוקר השואה שכתב ב–2002 ספר בשם “כל יום הוא טרבלינקה - יחסנו לבעלי החיים והשואה”, טוען בספרו שהיחס לבעלי החיים הוא מקור השראה לרציחות עמים, עבדות ועינויים המוניים של בני אדם. יש כאן יותר מאשר סתם פרובוקציה: יורופסקי טוען כי רוב בני האדם אשמים ב–Speciesism - אפליה שאינה נגד גזע, אלא נגד מין: אדישות לגורלן של חיות, רק בגלל שהן אינן בני אדם.

מבחינתו של יורופסקי, הוא לוחם חופש והשנה היא תמיד 1939. אולי האובססיה היהודית למלחמה ההיא, היא שגורמת לו להצליח כל כך בקרב המדינה הקטנה במזרח התיכון. אם אף אחד לא שלח לכם עדיין את הלינק של “ההרצאה הכי טובה שתשמעו אי פעם” - הרצאה בת שעה שצולמה באוניברסיטת ג’ורג’יה טק ב–2010 שבה פורש יורופסקי את משנתו על הרג חיות, ומנסה לשכנע את הצופים להפוך לטבעונים - זה רק עניין של זמן עד שתמצאו אותה בפיד שלכם בפייסבוק.

ההרצאה של יורופסקי

396 אלף איש כבר ראו אותה בארץ - יותר מבכל מדינה אחרת, חוץ מארצות הברית. ורק בישראל, ידוענים מסוגים שונים עומדים בתור כדי להלל את יורופסקי והשפעתו על חייהם. “חשוב שכולם יראו את ההרצאה הזאת, האפקט שלה מדהים!” מצהירה מיקי חיימוביץ’ באתר של ההרצאה, שמשתמשת בהרצאה במסגרת הפעילות שלה להפצת האג’נדה שלה נגד בשר. “זו הרצאה שהרעידה את אמות הספים של נשמתי... הבחור כל כך אינטליגנטי, כריזמטי ומעורר השראה. התמלאתי רגשות אשמה, עד כמה עיוורת הייתי יכולה להיות?” מצוטטת אחינועם ניני. עם שלל המעריצים נמנים גם ניצן הורוביץ, גל פרידמן, חני נחמיאס, דוד דאור ויוסי שריד.

יורופסקי יגיע לארץ ב–5 בספטמבר וישהה כאן עד 14 בספטמבר. בכל יום מחכות לו שתי הרצאות ועוד כמה אירועים גדולים. הוא יופיע בתיכונים, באוניברסיטאות ובפאבים. זו הפעם הראשונה שהוא יוצא להרצות מחוץ לגבולות ארצות הברית.

יורובסקי

“את יודעת, אני לא ממש מבין למה זה עובד כל כך טוב בישראל”, הוא אומר, “אבל מצאתי שאנשים שדוכאו או שיש להם זיכרון היסטורי כזה - יהודים, שחורים, נשים - מגיבים טוב יותר להרצאה, כי הם מבינים מה זה אומר לסבול עינוי אכזרי, כשמתייחסים אליך כמו אל אפס”.

משחק התפוח והארנבת

יורופסקי הוא מרצה כריזמטי. שעה של צפייה בבחור קירח לבוש בחולצה לבנה ומכנסיים קצרים מדבר ברציפות ולוגם מבקבוק מים, עוברת מהר ולא משעממת אף לרגע. הוא מזכיר מטיפים דתיים בעוצמת השכנוע העמוק שלו, בדרך שבה הוא פורט על נימי הרגש ומעורר הזדהות, זעזוע ובושה לסירוגין. הוא פותח בציווי “לא תרצח”, ממשיך בהשוואות לעבדות ומגיע לשואה כמובן. לכל אורך הדרך הוא ממסגר את הדיון באכזריות נגד חיות, בסוגיות מוסריות אוניברסליות.

אבל הוא לא שוכח מי עומד מולו. “אני מבין את אורח החיים שלכם”, הוא מדגיש, “הוא פעם היה שלי. לפני 20 שנה היה לי אפילו מעיל פרווה”. הוא מדגיש שהוא מבין את מה שהוא מכנה, “ההתמכרות לבשר, גבינה, ביצים וחלב”, ומבקש מהקהל שלו שינוי ממוקד אחד, לא מהפך שלם: “אתם יכולים לשמור את החברים, הדעות הפוליטיות והפטריוטיות שלכם, עדיין לצפות בתוכניות הטלוויזיה האהובות עליכם”. הוא מקרין קטעי וידיאו מזוויעים שצולמו בבתי מטבחיים ובחוות בקר, וגם ממליץ על המבורגר ונקניקיות מסויה. “אם אתם חושבים שבני אדם באמת נועדו להיות טורפים, קחו תינוק בן שנתיים, ושימו לו בלול תפוח וארנבת”, הוא אומר, “אם הוא משחק עם התפוח ואוכל את הארנבת - אני חוזר לכאן ואוכל צ’יזבורגר”.

סיימתי את הצפייה בתחושת זעזוע ובחילה, אם כי קצת אחר כך חיממתי לי קציצות. אך המראות והקולות נשארו איתי הרבה אחר כך, ובעיקר השאלה, לקראת סוף ההרצאה - “מה התירוץ שלכם עכשיו?”

יורובסקי

מעטים מהצופים בהרצאה יודעים כי הבחור הממושקף והנחמד במכנסיים הקצרים הוא אקטיביסט רדיקלי שנעצר 13 פעמים ונכלא למשך 77 יום בכלא בדרגת האבטחה הגבוהה ביותר, לאחר שפרץ לחוות פרוות ושיחרר 1,500 חורפנים, הוגדר “טרוריסט בינלאומי”, ונאסר עליו להיכנס לקנדה ובריטניה. רוב מעריציו, בוודאי הישראלים, גם לא היו מקשרים אותו למשפטים הבאים, שנאמרו על ידיו בראיון ב–2006: “כל אשה עטופה בפרווה צריכה לעבור אונס כה אכזרי שהוא יצלק אותה לנצח. כל גבר עטוף בפרווה צריך לסבול אונס אנאלי כה נורא, שהוא ישפוך את מעיו”.

למותר לציין, כי המשפטים האלה והציטוט המלא והאכזרי לכל אורכו ‏(ראו מסגרת‏) - מצוטטים שוב ושוב בכל כתבה על יורופסקי: וכי ארגון מגדלי הפרוות האמריקאי דאג שהם יופיעו במקום בולט בכל חיפוש גוגל עליו. זאת למרות, כפי שהוא מבקש להזכיר, שמדובר בקטע אחד מתוך כ–40 מאמרים שכתב.

בשיחה בינינו, יורופסקי כחוש יותר מאשר בהרצאת הווידיאו. הוא יושב על הספה בדירת שלושת החדרים שלו, בעוד אשתו אריקה מסתובבת בחדר. הוא נחמד ואדיב, אם כי הלהט והכאב ניכרים בכל פעם שהוא מדבר על סבל בעלי החיים. והוא אינו מכחיש את המוות האלים שהוא מאחל לכל מי שמעורב בתעשיית הפרווה, הבשר, החלב או הביצים - ולכל מי שאוכל חיות או לובש אותן.

PETA
רויטרס

“אני לא מאמין שמישהו באמת מתנגד לאלימות בכל מצב”, הוא מסביר. “אף אחד לא התנגד כשכוחות הברית נכנסו למחנות הריכוז והרגו נאצים. אי אפשר ללכת לנאצים עם שלטים, צריך להחזיק רובים. אם מישהו מוחזק במחנות ריכוז, נהרג או נשבה - זו הגנה עצמית תחליפית. מותר לך להרוג. הדבר היחיד שצריך כדי שרשע יצליח, הוא שאנשים טובים ישתקו. אני לא שמח על כך שצריכה להיות אלימות כדי להשיג את זה, אבל יש מיתוס שלפיו אהבה מנצחת שנאה. זה לא נכון.

“התרנגולות לא ביצעו פשע, הן נהרגות כי הן סחורה. לפעמים אני חושב שהדרך היחידה להשמיד את אפליית המין היא לגרום לכך שדברים רעים יקרו לאנשים רעים. מי שמשלם על פרוות, צריך שיקחו מוט ויחשמלו אותו דרך התחת - ממש כמו שהורגים חורפנים. אבל תזכרי בבקשה, שאני מעולם לא ביצעתי אקט של אלימות”.

למה להשתמש ברטוריקה כל כך אלימה? זה יכול להרחיק אנשים מהמטרה שלך.

“עד עכשיו הרטוריקה לא השפיעה על האקטיביזם - ההרצאה כבר תורגמה ל–27 שפות. אנשים מעריכים את העובדה שאני לא שקרן ולא פוליטיקאי. האמת היא, שאלימות היא טקטיקה נכונה, אבל לא כל הזמן. אני לא מבקש מאנשים לפוצץ את מקדונלד’ס”.

אם זה כל כך יעיל, למה אתה מרצה במקום להשתמש באלימות?

“כרגע, אני מוצא שחינוך הוא יעיל יותר. אבל אולי יום אחד אחזור לאקטיביזם, אני לא יודע. אני מתוסכל. יש אנשים שרוצים רק לריב איתי. כרגע אני משפיע על יותר אנשים דרך הרצאות”.

“אני מקווה שלא תתמקדי בזה יותר מדי”, הוא כותב לי במייל כמה ימים מאוחר יותר. “הסוגיה היא האלימות של אוכלי בשר, לובשי פרוות, מדענים שמנתחים חיות, ציידים וכולי. אל תדוני לכף חובה אנשים כמוני, שמנסים לסיים את השואה, אלא את אלו שמתחילים אותה ומשתתפים בה ‏(אוכלי הבשר‏) ומגִנים על שואה אלימה באופן אקטיבי”.

אמא שלי ניצולת שואה. ההשוואה שאתה עושה לשואה מאוד מטרידה בעיני, בעיקר כשבישראל משתמשים בהשוואה הזאת בקלות רבה מדי.

“ההשוואה הזאת תקפה. באמריקה היום, נהרגות 30 מיליון חיות תמימות בשנה, פי חמישה ממספרי השואה. זו השואה הארוכה ביותר בתולדות האנושות. אנחנו מסמנים את החיות. אנחנו מונעים מהן חיים, חירות, חופש, שמים אותם בתאי גז, שמים אותן במשאיות. אני לא אומר שהחיה חשובה יותר מאמא שלך, אבל אי אפשר פשוט להתעלם מהרצח הזה. להגיד שאסור לעבור על החוק - זה טיפשי. אם חוקים לא צודקים ומישהו הופך להיות קורבן, אנחנו צריכים לעבור על החוק. גנדי נעצר יותר מתריסר פעמים. נלסון מנדלה לא היה אהוב כל כך בימים שעוד היה פעיל”.

מופע החורפנים גדול

כאמור, לא תמיד צידד יורופסקי בהפרת חוקים באופן תיאורטי בלבד: ב–97’ הוא הקים ארגון למען בעלי חיים בשם ADAPTT. הוא החל להפגין לפני עסקים שניצלו חיות וב–99’ אזק את צווארו למכונית שלו, וחסם את הכניסה למרכז פיקוח על בעלי חיים, שבו הרגו חיות בתאי גז, או מכרו אותן לניסויים. בסוף שנות ה–90, כשפעל נגד ציד צבאים, קיבל כל כך הרבה איומים על חייו ש–17 שוטרים היו צריכים ללוות אותו לנאום, ולפנות את תאי השירותים. “אני אפילו לא יודע מי איים עלי. בטח ציידים שלא רצו להפסיק”.

כדי לשחרר את החורפנים מחוות הפרוות באונטריו הוא זחל, עם עוד ארבעה אקטיביסטים, בבוץ ובערימות צואה, וחתך חורים בכלובים. “החלטתי שאני הולך לשחרר את החיות האלה ויהי מה. זה די קל - יש שם כמה אלפי חיות בסככה גדולה, ומעט מאוד אבטחה. יש מחנות ריכוז כאלה, הם אף פעם לא בעיר, אף אחד לא רוצה מחנות ריכוז בחצר האחורית. מאחורי החווה היו 2.5 קמ”ר של יער, לשם החורפנים ברחו.

“חבר שלי הזהיר אותי, שהחורפנים יתקפו אותי”, הוא מוסיף, “אבל אני אמרתי שהם יידעו למה אני שם. כל מה שהחורפנים רצו לעשות באותו לילה, היה לברוח. אני זוכר אותם צורחים משמחה. אבל אחת מהם נחתה על החזה שלי, והיתה במצב תקיפה. הסתכלתי עליה, והיא היטתה את ראשה כאילו היא אומרת, חשבתי שאתה מהאנשים ההם”. צווחות השחרור הזעיקו את השכנים, יורופסקי נאסר, הוחזר לארצות הברית וישב בכלא. “אם הייתי שובר את הצוואר של החורפנים, הייתי גיבור, אבל בגלל שהפסקתי את העינוי קראו לי טרוריסט בינלאומי”.

הפריצה הפכה את יורופסקי לסלבריטאי בן לילה. “לפני שפרצתי לחווה, לאף אחד לא היה אכפת. פתאום המדיה, פרופסורים באוניברסיטה - כולם רצו לדבר”. אז גם נולדו ההרצאות: יורופסקי החל להסתובב בקולג’ים ברחבי ארצות הברית. הוא הקליט תשדירים נגד התעללות בחיות לרדיו והעלה שלטי חוצות. בתיכון הראשון שאליו הוזמן כדי להרצות עיכבו אותו התלמידים במשך ארבע שעות וחצי לשאלות ותגובות.

אלא שיורופסקי סירב ועדיין מסרב לגבות כסף על הרצאות, ובסביבות 2001 הכסף נגמר. בראיון מאותה תקופה סיפר כי הוא חייב 30 אלף דולר בכרטיסי אשראי. הוא הודיע על פרישה מפעילות אקטיביסטית, והשמועה על התפטרותו של הלוחם הגדול הגיעה ל–PETA - ארגון בעלי החיים הגדול בארצות הברית, הידוע בפעילותו נגד פרוות ועור. הארגון כבר עמד בקשר עם יורופסקי, הם מימנו תשדיר טלוויזיה שלו נגד קרקסים, והאנשים בראשו הבינו את הערך של תועמלן כמוהו. הם שילמו לו משכורת עד 2005 כדי שימשיך להסתובב ולתת הרצאות. אבל הרומן עם התאגיד לא עלה יפה: “פיטה רוצים לעשות כסף, ואני מסרב לגבות כסף כדי לתת הרצאה. לא הייתי מוכן אפילו לאסוף מאנשים מיילים. הם לא כל כך בעניין של חינוך, כי אין בזה כסף”.

יורובסקי

ההרצאה הנוכחית היא פרי עבודת רגליים של שנים, נסיעות בכל ארצות הברית עם אשתו אריקה, טבעונית אף היא, שמתלווה אליו לכל מקום. “אני נכנס לכיתה ללא כל תמיכה ומתחיל לתת את ההרצאה, ואנשים נראים בהתחלה ככה”, הוא מדגים ישיבה עוינת בזרועות משולבות. “אחרי חמש דקות הם נשענים קדימה. אחרי סרט בית המטבחיים אני רואה את השינוי. אחרי ההרצאה הם ניגשים אלי ואומרים: ‘תגיד לי מה לעשות’”.

אבל לא בכל המקרים הקהל אוהד. “הקהל הגרוע ביותר היה באוניברסיטת אוהיו, בכיתות חקלאות. אל תשאלי אותי למה, אבל הם הזמינו אותי חמש שנים ברציפות, להרצות בפני סטודנטים שהולכים לנהל בתי מטבחיים. זו כנראה הדרך שלהם להגיד, גם אנחנו פתוחים. זה היה כמו המופע של ג’רי ספרינגר - הם צועקים, אני צועק. התעייפתי מזה. אני לא רוצה לריב, אני רוצה ללמד”.

ב–2010 העלה יורופסקי את ההרצאה ליוטיוב. קצת אחר כך, הוא מספר, “העניינים התחילו להשתגע. אנשים התחילו להקשיב. התחלתי לקבל מיילים, ‘אני רוצה לעשות גרסה מקומית של הנאום שלך, אפשר לתרגם אותו?’ כיום הוא כבר הגיע ליותר משלושה מיליון צפיות”.

מאז, איכשהו, דואג הגורל - והרשת - למשוך אליו ספונסרים. “איכשהו, אני תמיד מקבל מייל מוזר בדצמבר, שמציע לי עזרה. כיום, הספונסר הראשי שלי הוא אוכל בשר. חשבתי בהתחלה שהוא טבעוני, אבל אז טסתי לסן פרנסיסקו כדי לפגוש אותו ונדהמתי לגלות שלא. שאלתי, אז למה אתה רוצה לעזור לי? ‘כי יש לך הנאום הכי טוב ששמעתי בחיי’, הוא ענה לי. ‘אני חושב שאנשים צריכים לשמוע אותך’. תמיד יש לי תורם אחד גדול, ואנשים שולחים לי כסף”. יורופסקי זקוק בסך הכל ל–25 אלף דולר בשנה: הוא חי בדירה קטנה ונוהג בטויוטה קורולה. “זה שאין לי כסף לא מטריד אותי. אני חושב שהנאום שלי עובד כל כך טוב כי אני לא מנסה למכור כלום”.

עם כישורים כאלה, יכולת להיות עשיר.

“אני מאוד עשיר - יש לי את האשה הטובה בעולם, יש בחוץ כמה סנאים שמסכימים לקחת ממני אגוזים, יש לי חבר דביבון וידיד אופוסום. כמובן שהמחשבה על כסף עולה מדי פעם בראשי, לו רק היה לי יותר, מה יכולתי לעשות איתו. אבל אני לא יכול לשנות את העובדה שאני לא יודע לעשות כסף. אני מבריק באקטיביזם, אבל אידיוט כשזה מגיע לכסף”.

האדם שיורופסקי הכי מתקשה לשכנע הוא דווקא חברו הטוב. “משום מה, חברים ומשפחה הם האנשים שהכי קשה לדבר איתם כשאתה עושה שינוי, אני לא יודע למה. זה מוזר כי אני נהדר עם זרים, הם בוכים, מחבקים אותי ואומרים ששיניתי את חייהם. אבל החבר הכי טוב שלי, דארן, שאני מכיר מגיל שמונה, אמר לי רק לפני שלושה ימים שהוא סופסוף הולך להיות טבעוני. נראה אם זה יקרה. דארן אומר את כל הדברים הנכונים, אבל לא עושה כלום. הוא אומר את כל הדברים שאוכלי בשר אומרים, אבל אני לא מצפה שאוכלי בשר יהיו רציונליים”.

להילחם בהדחקה

התמזל מזלו של יורופסקי להרצות בעידן שבו אפילו אוכלי הבשר מתחילים להקשיב. “סביר להניח שההרצאה שלו לא היתה מתקבלת באותו אופן לפני חמש שנים”, מציינת הילה קרן, דוברת עמותת אנונימוס לזכויות בעלי החיים. “שילוב של עלייה במודעות לכמה דברים הכשיר את השטח: המודעות לפגיעה בבעלי חיים בתעשיית הבשר, היתרונות הבריאותיים של צמחונות וטבעונות, הנזק הסביבתי של תעשיית הבשר. כל אלה גם גורמים להפחתת צריכת הבשר לאדם בארצות הברית”. בישראל לא נערך סקר מקיף בנושא כבר עשור, אבל קרן מביאה את תוצאות הבדיקה של קבוצת הפיננסים CME מהשנה שעברה, שמצאה כי ב–2012 יצרוך האמריקאי הממוצע - שיאן אכילת הבשר בעולם - 12.2 אחוז פחות בשר ועוף מאשר ב–2007 - הרמה הנמוכה ביותר זה 34 שנה.

הירידה מקיפה את כל סוגי הבשר, אם כי הירידה באכילת עוף היא התלולה ביותר. הדו”ח מכנה את הירידה הדרמטית “מדהימה בהקשר היסטורי”. עם זאת, חשוב לציין שהעלייה בהרג בעלי חיים ממשיכה לעלות, משום שבני האדם מתרבים והולכים על פני כדור הארץ, והירידה באכילת הבשר לא מדביקה את הצורך של עוד ועוד בני אדם לאכול את אותה כמות בשר.

“אנחנו עדיין אוכלים הרבה יותר בשר ממה שטוב עבורנו או עבור הסביבה, שלא לדבר על החיות”, כתב מארק ביטמן, כתב האוכל של “ניו יורק טיימס”, “אבל ירידה של 12 אחוז תוך חמש שנים היא משמעותית, ואם הירידה תימשך באותה דרך בחמש השנים הבאות, יהיה פה מצב שקשה היה לדמיין לפני חמש שנים. זה משהו שיעציב רק את תעשיית הבשר. כל השאר צריכים לשמוח”. ביטמן גם מזכיר את ה”Flexitarianism” ‏(חצימחונות‏) סגנון אכילה שמפחית את אכילת הבשר מבלי להפוך לצמחוני, שזכה להיכלל בין חמשת הטרנדים הבולטים בתחום הבריאות לשנת 2012. לפי כתבה ב”אינדפנדנט” במאי השנה, תעשיית תחליפי הבשר צמחה ב–18 אחוז בין 2005 ל–2010.

לאכילת בשר יש כמובן היבטים סביבתיים דרמטיים. לפי דו”ח של האו”ם, תעשיות המזון מן החי הן גורם מרכזי להתחממות כדור הארץ, ואחראיות ל–18 אחוז מפליטת גזי החממה כתוצאה מפעילות אנושית - יותר מאשר כל כלי התחבורה גם יחד. גם סיבות בריאותיות לא לאכול בשר ומוצרי חלב לא חסרות.

אולם כפי שמציין עיתונאי הסביבה ומגיש “יהיה בסדר” בגלי צה”ל, אביב לביא, “הרוב המכריע של הרציונל של יורופסקי, ושל המוטיבציה שלו, מגיע מהמקום המוסרי. לטבעונות יש עוד כמה מרכיבים או מוטיבציות, שיכולים להיות נפרדים לגמרי מהעניין המוסרי. אלא שהסיפור הסביבתי הוא הרבה יותר מסובך, ולסיפור הבריאותי אנשים מגיעים בדרך כלל מינימום בגיל הורות, או כשהם עוברים טראומה בריאותית. חוץ מזה, חינכו אותנו בדיוק להפך, שצריך לשתות שלוש כוסות חלב ביום, שאי אפשר בלי ביצים. קשה להשתחרר מהמיתוסים. לכן העניין החזק באמת, הוא המוסרי. ברגע שאתה מפנים שמה שיש לך על הצלחת זה לא חתיכת סטייק אלא תרנגולת מתה או פרה שחוטה, הרבה יותר קל להגיד, ‘אני לא רוצה להיות חלק מזה’”.

אביב לביא
אורון זיו

מחקר של אוניברסיטת קנזס, שבדק את הקשר בין כיסוי חדשותי לדפוסי צריכת הבשר בארצות הברית ב–1982–2008, מצא כי בכל פעם שהמדיה מדווחת על עוולות ביחס לבעלי חיים בתעשיית הבשר והחלב, צריכת הבשר בארצות הברית יורדת. ג’ונתן ספרן פויר גם קנה נפשות לעניין הטבעוני בספרו “לאכול בעלי חיים” מ–2009 ‏(כנרת זמורה ביתן, בתרגום נעמי כרמל‏), שבו בין השאר תיאר את התנאים המזעזעים בבתי מטבחיים וגרם לנטלי פורטמן להפוך לטבעונית ולהשוות אכילת בשר לאונס ‏(במאמר ב”הפינגטון פוסט” אמרה: “אם אנחנו לא מוכנים לסבול אונס, למה שנסבול אכילת בשר?”‏). גם בסוגיות מורכבות - אין כנראה תחליף לסיפור אימה טוב.

וממש כפי שאת הצלחתו של יורופסקי בעולם ניתן לייחס ליותר מכריזמה בלבד, הצלחתו בארץ - וחותם הכשרות שהוא מקבל מסלבריטאים - אף היא אינה מקרית. חובב אמיר, טבעוני בן 32, ושותפו דניאל ארליך, קריין ושחקן בן 33, ראו את ההרצאה באינטרנט, והבינו שיורופסקי עשוי להיות התשובה לשנים של פעילות אקטיביסטית מעוטת פירות. אמיר טבעוני מאז שנות ה–20 המוקדמות שלו, עבר לתל אביב והחל לאייש דוכנים של פעילים למען זכויות חיות ולחלק פלאיירים: עד מהרה הבין גם שזה לא ממש עובד.

“אתה עומד ברחוב ארבע שעות, ואולי אחד ישקול טבעונות, ולא בטוח יישם”, מספר אמיר. “לאנשים פשוט לא אכפת. בהתחלה אתה חושב שאתה הולך לעשות שינוי, כל מה שצריך זה להראות את האמת והם ישתכנעו, אבל אנשים נמצאים בעולם שלהם, יש הדחקה עצומה. ואז אתה מבין שזה לא יעשה שום דבר”. אמיר עבר לפעילות אינטרנטית, ולפני שנתיים נתקל בהרצאה. “בפעם הראשונה אמרתי וואו, כולם חייבים לראות את זה”.
אמיר ושותפו תירגמו את ההרצאה ובנו לה אתר, והחלו להפיץ אותה בפייסבוק. תוך שלושה ימים זכתה ל–3,000 צפיות. אמיר החל להקדיש לאתר יותר ויותר זמן, עד שעזב את עבודתו כמתכנת: בהדרגה החלו להגיע אליהם גם תרומות למימון הפעילות - מ”טבעונים חדשים”, כפי שמכנה אותם אמיר. בשלב מסוים התקשו להמשיך את ההפצה בפייסבוק מסיבות טכניות, ואז נתקלו בציטוט המשתפך של אחינועם ניני וכמו תנועות רבות לפניהם, הבינו שסלבריטי אחד שווה אלף שיתופים. הם שלחו את הסרט לידוענים שהשיגו, והשאר הוא היסטוריית אינטרנט.

דניאל ארליך
אילן בשור
חובב אמיר
דניאל בר און

“יש משהו בקטע של הסלבס, שעובד מבחינת טקטיקה תיווכית”, מסביר אביב לביא. “אנשים רואים משהו, מצד אחד הוא מאוד משכנע, כריזמטי ומטלטל, מצד שני הם חושבים, אולי אני סתם הזוי ולא מבין, מי אלו מחבקי העצים המוזרים האלה. ברגע שאדם שקצת מתלבט רואה את השחקן שהוא מכיר מהטלוויזיה, הוא אומר, וואללה, אני לא לבד”.

PETA
רויטרס

עכשיו מביאים אמיר וארליך את יורופסקי לארץ, ומממנים זאת באמצעות תרומות. הוא מצדו שובר למען ארץ הקודש שבתון של התנזרות מהרצאות - הראשון שהוא לוקח זה 15 שנה. “אני כל הזמן מתוסכל ומדוכא, כי אני יודע מה קורה עם בעלי החיים. זה הרבה סטרס וגם הוא יכול להרוג. אני מרגיש אשם, אבל אני חייב לסגת קצת”. הוא גם נמנע כרגע מלתת ראיונות בארצות הברית. “היה לי כיסוי תקשורתי טוב, אבל יש באמריקה כזה פוקוס על בידור, שעניינים כמו עבדות ורצח, נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה”.
עבור הקהל הישראלי שלו, יורופסקי מתכוון לשים את הדגש על אזכורי שואה, ולהתעכב גם על התהליך של שחיטה כשרה. וכמו אנה פרנק, גם הוא טרם איבד תקווה. “אני יודע שרוב האנשים טובים. הם רוצים לבחון את החיים שלהם. אבל הם מכורים לבשר, חלב, ביצים וגבינות, ומכורים הם לא רציונליים. אני פתוח ומוכן להילחם בהתמכרויות. אנחנו טוענים שאנחנו, בני האדם, זן אתי - אם את אדם טוב, את לא יכולה להיות טובה רק כלפי זנים מסוימים של יצורים. רצח הוא רצח”.

מה אתה רואה כשאתה מסתכל על אוכל בשר?

“מישהו שלובש מחסומי עיניים, טבעוני נסתר. אני אכלתי בשר במשך 25 שנה - אז אני רואה גם את עצמי. אני רוצה לתת לכם צ’אנס, לחבק אתכם, ושתגידו: אני רוצה לשנות. אני רואה אוכלי בשר בכל מקום, ואני מתוסכל. אני רוצה להוציא מכם את האדם הנפלא שנמצא בפנים”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות