הציבור מפסיד מיליונים מהחברות בין נוחי דנקנר לרנטגן

אנשי הדת נותנים מטרייה רוחנית, שם קוד לתחושת ביטחון ‏(לא מוצדקת‏) בהחלטות עסקיות, ואנשי העסקים מספקים תרומות. מי מפסיד בעסקה הזאת? נכון, הציבור. חשיפה ראשונה של הסכומים שמזרימים הטייקונים הגדולים נוחי דנקנר ואילן בן דב לרבנים המשפיעים בישראל, ולמה בדיוק הם משמשים

על אתוס העבודה האמריקאי מקובל לומר שהוא פרוטסטנטי, הדת שהעמידה את החריצות במרכזה. במילים אחרות, הדת היא שעשתה את אמריקה למעצמה כלכלית, ואת אזרחיה עשירים יחסית. הגרסה הישראלית של קשרי הדת וההון שונה במקצת: יש בה הרבה פחות עבודה, הרבה יותר אמונות טפלות, ברכות ותפילות, וההון בה נע דווקא מכיוון האזרח אל כיוון מוסדות הדת ‏(ואל עסקנים, לחשנים ומאכרים שסובבים את המוסדות האלו‏). אין כמו ההתנהלות של האלפיון העליון הישראלי, שעולה לרגל לרבנים, כדי להעיד על כך - וכשחושפים את האמת הכלכלית שמאחורי ההתרועעות התמוהה הזאת של העשירים ואנשי הדת, מתקבלת תמונה מטרידה אפילו יותר.

שניים מאנשי העסקים הבולטים בישראל בשנים האחרונות, נוחי דנקנר ואילן בן דב, נמצאים היום בקשיים גדולים מאוד והחברות שבבעלותם נמצאות בסכנה קיומית. היקף החובות של איי.די.בי לחוסכים, למשל, הוא כמעט חמישה מיליארד שקל. באופן אירוני, בדרך למעלה, ואז במדרון התלול בדרך חזרה, שניהם נעזרו בעצותיהם של שני רבנים שהאלפיון העליון מייחס להם כוחות מאגיים כמעט: הרב יעקב איפרגן ‏(הרנטגן‏) ויאשיהו פינטו. כל זה היה יכול להיות בעיה פרטית של שני אנשי העסקים הללו, אלמלא תרמו מיליונים, גם דרך החברות הציבוריות שלהם, לאותם רבנים - ובכך התרימו גם את המשקיעים מן הציבור שכספיהם מממנים את החברות. אותו ציבור משקיעים עצמו היה גם זה שהלווה לטייקונים הללו מיליארדי שקלים רבים, וכעת, בשל מצבם הקשה, לא בטוח שיראה את כספו בחזרה.

יעקב איפרגן (הרנטגן) לצד נוחי דנקנר בהילולה בנתיבות ביולי 2012. הכרוז מכריז על כניסת השנייםאילן אסייג

אלא ששאלת השימוש בכספים המגויסים לחברות ציבוריות אינה השאלה היחידה. כיום יותר מתמיד, לנוכח הקשיים האדירים שאליהם נקלעו דנקנר, בן דב וטייקונים אחרים, נשאלת השאלה עד כמה האנשים האלו - בעלי שליטה בחברות ענק ציבוריות במשק ‏(איי.די.בי למשל אחראית לכ–5% מהתמ”ג בישראל‏), המעסיקים עשרות אלפי עובדים - מקבלים החלטות בצורה רציונלית ואחראית? האם החלטות כבדות משקל עבור הכלכלה הישראלית מתקבלות גם בסיוע רבנים פופולריים שאין להם כל ניסיון עסקי־כלכלי? האם ההשקעה הכושלת של דנקנר בבנק השווייצרי קרדיט סוויס, השקעה שרבים ראו בה הימור והסבה לאיי.די.בי הפסדים של מיליארדי שקלים התקבלה גם היא בעצת הרב? האם האשראי הענקי שנטל בן דב באמצעות החברות הציבוריות שלו כדי לרכוש את פרטנר קיבל גם אישור תורני?

“מדובר באנשי עסקים שצריכים לקבל החלטות מאוד גדולות וחשובות עבורם, והבטן שלהם מתהפכת. אז הם רוצים גושפנקה מהרב וזה מקל עליהם”, אומר עורך דין בכיר המייעץ לאלפיון העליון. “אבל האמת היא שהרבנים האלו לא מבינים יותר מדי בפיננסים אז הם גם בעצם לא אומרים כלום. הייתי בכמה אירועים כאלו. איש העסקים אומר לרב אני רוצה לבצע עסקה כלשהי אבל מתהפכת לי הבטן - והרב אומר לו אל תעשה את זה. או שאיש העסקים אומר לרב אני רוצה לבצע עסקה כלשהי שיכולה לגרום לי לקפוץ מדרגה - אז הרב אומר לו לך על זה. לפעמים נראה כאילו הרבנים מתאימים את התשובות לתגובות שהם מקבלים מאותם אנשי עסקים”.

איש עסקים אחר מצביע, לא בלי קורטוב של ציניות, על מתאם מעניין: “אני מסתכל על האנשים שהולכים לרבנים האלו ורואה בעיקר את הטייקונים הכי ממונפים ‏(כלומר, אלו שנטלו אשראי גדול מהציבור ומהבנקים לעסקיהם‏), כמו בן דב או דנקנר או ג’קי בן זקן. עם המינוף האדיר הזה שנמצא כעת בסכנה הם כנראה צריכים משהו להיאחז בו”.

הילולה של כוח

בעוד הטייקונים הגדולים נקלעו לצרות בשנים האחרונות - הרי שאיפרגן ופינטו, בני 46 ו–40 בהתאמה, הפכו בעצמם למיני־טייקונים עם שווי מוערך של עשרות מיליוני שקלים לכל אחד. הרנטגן דורג השנה על ידי פורבס ישראל במקום השישי מבין הרבנים והאדמו”רים העשירים בישראל עם שווי של כ–90 מיליון שקל. איך זה קרה? איפרגן ופינטו ידועים בחוכמתם, בקסמם האישי ובכריזמה הגדולה שלהם, ולאיפרגן אמנם מיוחסת היכולת לאבחן בעיות רפואיות בהתבוננות באדם בלבד, אך האם הם התעשרו אך ורק מפעילות בתחום הדת ומעצות חינם לטייקונים ולמגזר העסקי? אף שעולים אליהם לרגל עשרות אנשי עסקים, ונציגים רבים של האליטה הפוליטית והביטחונית בישראל, עד היום לא ידוע ולו מקרה אחד בו פינטו או איפרגן קיבלו דמי תיווך בגין עסקות - כך שהתשובה היא כנראה חיובית.

כל מי שהיה בנתיבות ב–1 ביולי 2012 סמוך לשעה 21:00, יכול היה ללמוד משהו על כוחו של הרנטגן ועל יחסיו עם דנקנר כיום. בעוד רבע שעה בערך תבקיע ספרד את הגול הראשון מתוך ארבעה מול איטליה, שיהפכו אותה לאלופת אירופה בגמר היורו 2012. מיליוני אנשים בעולם וגם בישראל דרוכים אל מול מסכי הטלויזיה. אבל בנתיבות זהו דווקא “הרנטגן”, הרב יעקב איפרגן, שמרכז כעת את תשומת הלב. כמדי שנה נוהרים לעיר הדרומית, מוכת העוני, מאות מבכירי המגזר העסקי והשלטוני בישראל. המטרה: השתתפות בהילולה השנתית המפוארת לזכרו של הרב שלום איפרגן - אביו של הרב הפופולרי. כולם באים לחלוק כבוד לרב: שר החינוך גדעון סער, איש העסקים אילן בן דב, בעל חברת הביטוח מנורה מנחם גורביץ’, נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון ג’ורג’ אזולאי, הרב הראשי לצה”ל, תא”ל רפי פרץ, מפכ”ל המשטרה לשעבר משה קראדי ורבים אחרים.

גדעון סער ליד הרב איפרגן בעת הנחת אבן פינה למוסדות הרב איפרגן בנתיבותאליהו הרשקוביץ

עד כמה גדולה מידת השפעתו של איפרגן ברגע הזה בזמן? בעבר אמנם הציע כבר רוני מילוא, שר לשעבר ובכיר לשעבר באיי.די.בי, כי איפרגן יפקוד גם ישיבות ממשלה ויתרום לה מחוכמתו, אבל השנה, לראשונה במסורת ההילולות בת 18 השנים, שיגר ראש הממשלה בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו ברכה מצולמת למשפחת איפרגן ולבאי האירוע: “הרב איפרגן ובני משפחת איפרגן היקרים, היום אתם מציינים את פטירתו של ראש משפחתכם הרב שלום איפרגן, הבאבא שלום... לך כבוד הרב, אני יודע שאתה ממשיך את דרכו של אביך בעזרה לנזקקים ובשאיפה להביא אחדות. אני מאחל לך שתמשיך עוד שנים רבות את העשייה המבורכת. שאו ברכה”.

בניגוד לנתניהו, רבים כיבדו את המקום בנוכחות לא וירטואלית כלל, אבל אף אחד מהם לא זכה לכבוד הנחלק מדי שנה לדנקנר. בהילולה האחרונה הגיעה מכוניתו המפוארת למגרש החניה הסמוך לרחבת ההילולה במקביל להגעתו של הרב איפרגן, במכונית מפוארת משלו. כך תואר המחזה אז ב”TheMarker”: “הכרוז מכריז על השניים ומיד עם צאתם מהמכוניות הם מוקפים במאות אברכים, אורחים ושלל צלמי תקשורת. הדבוקה נעה פנימה בקולות שירה רמים עד שהשניים מתיישבים ליד שולחן הכבוד של הבמה המרכזית”.

אז עד כמה קרוב מרגיש איש העסקים לרב? “אנחנו חברים טובים, קרובים. אנחנו בעצם חברים כבר 11 שנים, ואני אוהב את הרב, אני נהנה ממנו, מהחוכמה שלו, מהעצות שלו, מהניסיון שלו, מהאכפתיות שלו ממני, מהדאגה לי, ואנחנו באמת חברים טובים”, כך תיאר דנקנר בפתיחות לא שגרתית את מערכת היחסים שלו עם איפרגן בסרט “עיני הרנטגן” ששודר בערוץ 10 ב–2010. לפתיחות הזאת תרמה אולי גם העובדה שהסרט הזה לא היה תחקיר של מיקי רוזנטל מ”המקור” או של אמנון לוי ב”שומר מסך”. הבמאית של הסרט הזה היתה שרון כידון, אשת שיווק בדרך כלל, שזה היה סרטה הראשון. כידון, הידועה כמעריצה של הרב, נשואה לפרסומאי מודי כידון, חברו הטוב ביותר של דנקנר.

כידון ידעה לתאר בסרט הזה כיצד ביצע דנקנר את קפיצת המדרגה הדרמטית בחייו - לפני כעשור: “בעצתו של הרנטגן מעדיף דנקנר לוותר על עסקה אטרקטיבית, ומעדיף להסתכן בצעד מפתיע שנראה לרבים כמהלך לולייני שגדול עליו בכמה מידות. כנגד כל הסיכויים הוא מנסה לרכוש את איי.די.בי, הקונצרן הגדול במדינה. המהלך של דנקנר נוחל הצלחה והופך אותו לאיש העסקים המוביל בישראל. הסינרגיה בין שניהם ‏(דנקנר והרנטגן‏) רק מתחזקת... השניים שומרים על קשר הדוק ויומיומי”.

מדוע, מכל המקורבים לרנטגן ואלה המבקשים את קרבתו, דווקא דנקנר זוכה לכבוד הגדול? סינרגיה היא אכן מילת המפתח: הדו”חות הכספיים של שתי העמותות המרכזיות של איפרגן - ברית שלום וחסד ויד יהודית - הנחשפים כאן לראשונה, מגלים כי דנקנר הוא התומך הגדול ביותר של איפרגן. בחמש השנים שבין 2005 ל–2010, בד בבד עם הפיכתו לטייקון, תרם דנקנר לפחות 20 מיליון שקל לעמותות של הרנטגן. רוב התרומות הללו הועברו אישית על ידי דנקנר או באמצעות שתיים מן החברות הפרטיות שלו - גנדן 2000 וגנדן הולדינגס - שדרכן הוא מחזיק בשליטה באיי.די.בי. ראוי לציין כי גנדן הולדינגס, החברה שבאמצעותה דנקנר מחזיק באיי.די.בי, משכה דיווידנדים גדולים מן החברות הציבוריות, כך שלא מופרך לטעון שכספים של משקיעים מהציבור עברו לרבנים גם דרכה.

כל זה אולי מלמד משהו על מידת ההערכה, המוצדקת או לא, שרוחש דנקנר לרב. בחברות פרטיות ובכיס הפרטי אדם יכול לעשות כאוות נפשו בדרך כלל. אבל זה לא היה רק הכיס הפרטי של דנקנר ששיגר את הרב מנתיבות למקום מכובד ברשימה של פורבס ישראל. בעוד איפרגן מרעיף כיבודים על דנקנר, שמכבד אותו בחזרה, וחוזר חלילה, מתברר שלהערכתו של איפרגן ‏(ואולי איזו ברכה קטנה‏) ראויים גם עשרות אלפי חוסכים בישראל, שמבלי ידיעתם, תרמו לאיפרגן כ–4 מיליון שקל לפחות באותן חמש השנים. התרומות הללו הועברו לרוב באמצעות קרן איי.די.בי למען הקהילה, שמקבלת את התקציב לתרומות מן מהחברות הציבוריות מקבוצת איי.די.בי, ובהן דסק”ש, איי.די.בי פיתוח, כור, גולף ועוד, חברות שבהן הציבור הוא בעל מניות גדול.

מלגות לאברכים

הציבור, כמובן, לא בחר להעביר את התרומות האלו, וייתכן שרבים מהפנסיונרים שכספיהם מממנים את החברות הציבוריות לא היו ששים לתרום דווקא לעמותות של איפרגן, שמסבסדות על פי דו"חותיהן בעיקר מלגות לאברכים. מטרה אחרת, שייתכן כי ציבור החוסכים בישראל לא ידע שהוא משרת, היא ההילולות לזכרו של אביו של הרנטגן: עמותת ברית שלום וחסד מוציאה עליהן סכומים שנעים בין 300 ל–650 אלף שקל מדי שנה. הוצאה גדולה אחרת של העמותה היא על שכרו השנתי של איפרגן עצמו, שגדל מכ–267 אלף שקל ב–2005 לכ–440 אלף שקל ב–2010. השכר הזה הופך את איפרגן לאחד מעשירי עיר הפריפריה הדרומית נתיבות, הסובלת ממצוקה כלכלית קשה.

בין התורמים הגדולים של עמותת ברית שלום וחסד, שהגדירה את מטרותיה כ”הקמה וניהול של בית כנסת, ישיבה, כולל וארגון פעולות צדקה וגמילות חסדים”, אפשר היה למצוא, מלבד דנקנר והמשקיעים שלו מהציבור הרחב, גם את בנק הפועלים, שבעל המניות הגדול בו הוא הציבור, את חברת צור שמיר של מוקי שניידמן, הבעלים של ביטוח ישיר, ואת משרד החינוך, התומך בה במיליוני שקלים. אבל מעבר לכל השמות הגדולים הללו, חלק גדול מהתרומות מגיע גם מחסידי הרב או מאלו שמבקשים לקבל את ברכתו - ומדובר על מאות רבות ואולי אלפים בשנה: זה יכול להיות בברכות באינטרנט, פדיון כפרות, ברכות בטלפון, ברכות אישיות בביקורים בבתי חולים ובאירועים שונים שעורך הרב. מקבלי הברכה אינם נדרשים לתת כסף תמורתה, אלא לתרום כמידת יכולתם, והתרומות מצטברות למיליוני שקלים בשנה.

בן דב (במרכז) נשען מעבר לכתפו של פינטו באירוע לרגל החלמת ח"כ בנימין בן אליעזר מוטי מילרוד

השאלה המעניינת היא כמובן במי בעצם תומכים דנקנר, בן דב ושאר אנשי האלפיון, בין השאר באמצעות כספי ציבור המשקיעים? את רוב כספי התרומות, 6.1 מיליון שקל ב–2010, העבירה ברית שלום וחסד של איפרגן כמלגות לאברכים. עוד 1.2 מיליון שקל שימשו למה שמוגדר בדו”חות שלה כ”פעילות תורנית” ו”תשמישי קדושה” ועוד 260 אלף שקל לשירותי תקשורת. אחרי כל זה נותרו 1.1 מיליון שקל עבור עזרה לנזקקים.

יד יהודית, עמותה גדולה אחרת של איפרגן, העבירה ב–2010 סיוע של 4 מיליון שקל לנזקקים ומלגות. בחינה של דו”חות העמותה, שמטרותיה מוגדרות בין השאר כמתן צדקה וגמילות חסדים, תרומות לטיפולים רפואיים בארץ ובחו”ל והקמת מבנים רפואיים וציבוריים, מגלה כי מתוך אותם 4 מיליון שקל, יותר ממחצית - 2.4 מיליון שקל - הועברו לברית שלום וחסד, ולפיכך רוב רובו של הסכום הגיע גם הוא לאברכים. בזמן שיד יהודית העבירה לברית שלום וחסד מיליונים, גם ברית שלום וחסד העבירה לה כספים בחזרה.

במקביל העבירה יד יהודית סכום נוסף של 300 אלף שקל לעמותה קטנה אחרת של הרב, בשם קול יהודית, שמטרותיה הן הקמה והפעלת מוסדות תורניים - תלמוד תורה, גנים, בתי ספר, כולל, ותמיכה באברכים ומלגות לנזקקים. ב–2010 הגיעו לעמותה הזאת תרומות בהיקף של מיליון שקל. 273 אלף שקל מתוך זה הגיע למורה המאושר במדינה. העמותה אמנם אינה מפרטת את שמו או מספר זהותו אבל כותבת כי ב–2010 השתכר 274 אלף שקל ברוטו - כמעט פי ארבעה מהשכר הממוצע של מורה בישראל. זאת בזמן ששלושה מורים אחרים ומנהל המועסקים על ידי העמותה הסתפקו כולם ביחד ב–95 אלף שקל באותה השנה. את אחוזי המשרה של המורה המעושר והמורים האחרים העמותה אינה מפרטת בדו”חותיה, אבל המשקיעים של איי.די.בי ללא ספק יירוו נחת כשיבינו שהם דואגים לכך שלפחות אדם אחד שבחר בהוראה מתוגמל כראוי באמצעותם.

רואה ברכה

שנתיים וחצי חלפו מאז שודר הסרט של שרון כידון. העצות והשיחות היומיומיות עם איפרגן לא הועילו. היום נראה כי היכולת הנבואית ניתנה דווקא לאלו שכידון הגדירה כמי שראו ברכישת איי.די.בי מהלך שגדול עליו בכמה מידות, ולא לכוכב סרטה. בניגוד לתועלת המפוקפקת שהפיק דנקנר מהקשר עם הרב, את התועלת שמניב איפרגן משמו של דנקנר ומשמות אנשי עסקים אחרים המקורבים אליו אי אפשר למדוד רק בכסף - היא רחבת היקף בהרבה: הרנטגן הפך את חסידיו הסלבריטאים בשנים האחרונות, ונוחי דנקנר בראשם, לפרזנטורים שלו ובחינם.

בכתבת תחקיר אודות איפרגן בתוכנית “המקור” בנובמבר 2009 חשפו רביב דרוקר ומיקי רוזנטל מסמך פנימי של איפרגן ואנשיו לקראת בחירות 2008 למועצת העיר, שבו נכתב: “ייערך שימוש מסיבי במותג דנקנר ביחס הישיר לרב ולמטרות המוצהרות של הרשימה. ייערך שימוש תדיר באזכורים על אודות היקפי פעילותו הפילנתרופית של דנקנר ברמיזה לצפוי בעיר נתיבות”. במקום אחר במסמך נכתב: יש לבחון השתתפות הצהרתית מעשית ופיזית של אנשי ציבור אוהבים. ייערך סקר לשימוש בדמויותיהם, למשל זאב רווח, ג. יפית ואחרים”.

האסטרטגיה הזאת התבררה כמשתלמת. רשימתו של הרב, נתיבות שלום, שהוקמה רגע לפני הבחירות לרשות המקומית - הצליחה להפתיע ולזכות בארבעה מנדטים שקנו לה נציגים במועצת העיר. שיטת המיתוג עובדת לא רק בקולות, אלא גם כדרך לגייס תרומות מבעלי עסקים קטנים. אדם המכיר מקרוב את חצר הרב פינטו מספר: “תמיד כשמגיעים הטייקונים, דואגים בחצר הרב להזמין גם את האנשים הפשוטים יותר שיבואו ויראו עד כמה הרב חזק”. ר’ הוא בעל עסק קטן בתחום המסעדנות מאזור המרכז. בשנים האחרונות הוא תורם עשרות אלפי שקלים לעמותות של איפרגן ופינטו. את שניהם הוא מעריץ ומשוכנע בצדיקותם: “מדובר באנשים חכמים, שעוזרים לזולת ויש להם גם עצות טובות. אם נוחי דנקנר מתייעץ איתם - אז הוא בטח יודע מה הוא עושה”.

אימץ לו רב

יש קווי דמיון לא מקריים בין סיפור החברוּת של איש העסקים אילן בן דב לרב יאשיהו פינטו: אילן בן דב תמיד רצה להיות נוחי דנקנר. ב–2008 הוא אפילו הצהיר בראיון שהיה רוצה לראות אותו מכהן כראש ממשלה. כמו דנקנר, גם הוא אימץ את המודל - בנה לך אימפריה עסקית בעזרת מעט הון עצמי והרבה כסף בהלוואה מהציבור; כמו דנקנר, גם הוא חשק בחברת סלולר; כמו דנקנר, גם הוא אימץ לעצמו רב; וכמו דנקנר, גם הוא רץ לספר לתקשורת כי את קפיצת המדרגה הגדולה שלו בעולם העסקי, כשרכש את חברת הסלולר פרטנר לפני שלוש שנים, הוא לא העז לבצע לפני שהתייעץ עם הרב שלו, יאשיהו פינטו מאשדוד.

פינטו הוא נצר לשושלת מקובלים ממשפחות אבוחצירא ופינטו. בשנות ה–20 לחייו כבר הפך למנהיג קהילה גדולה באמצעות עמותת שובה ישראל - עמותה בעלת סניפים רבים הפזורים בעולם. את זמנו הוא חולק בעיקר בין מנהטן ובין אשדוד, שם הוא מתגורר בבית מפואר שרכש עבורו איש העסקים היהודי האמריקאי ג’יי שוטנשטיין, בעל רשת חנויות אמריקן איגל, ב–11 מיליון שקל.

“הרב העניק לי ברכה בעסקת פרטנר. היא בטוח תעזור”, סיפר בן דב לכתב “TheMarker” שליווה את הרב וחסידיו, רבים מהם מהמגזר העסקי, במסע אל בולגריה לקברו של הרב אליעזר פאפו. “אנחנו אוהבים את רבי אילן, רבי אילן צדיק, רבי אילן טוב, הוא תורם עכשיו 10,000 חבילות מזון למשפחות נזקקות לחגים, רבי אילן הוא מזכה הרבים”, השיב לו הרב מחמאה משלו.

שלוש שנים חלפו מאז. רבי אילן הצדיק זוכה כעת לקיתונות של זעם בשוק ההון הישראלי. את מאות המיליונים שחברת טאו בשליטתו לוותה מהציבור - יותר נכון מחסכונותיו בקופות הגמל והשקעותיו בקרנות הנאמנות - הוא לא מצליח כעת להחזיר, והחברה על סף קריסה. ועסקת פרטנר שזכתה לברכה מן הרב פינטו? בן דב עומד להיפרד בקרוב מחברת הסלולר שרכש בהתייעצות עם הרב פינטו בבושת פנים, ולמכור את השליטה בה בחזרה לחברת האצ’יסון הסינית, לאחר ששוויה של פרטנר צנח ב–8 מיליארד שקל מאז שרכש אותה. כמו במקרה של דנקנר, גם הפעם, לאומי הוא אחד המפסידים הגדולים מכך, שכן הוא נכנס עם בן דב להשקעה בפרטנר וכבר מחק בגינה כ–300 מיליון שקל. לפני חודשיים התוודה בן דב: “העסקה היתה גדולה עלי”. הפעם לא הזכיר את מורו ורבו.

כמו הרנטגן, גם יכולת הניבוי של הרב הצעיר מאשדוד שדורג ב–2012 במקום השביעי של רשימת הרבנים העשירים של פורבס עם הון מוערך של 75 מיליון שקל, מוטלת בספק. רבנים, בעלי סגולות כאלה ואחרות, אינם יכולים, כך מתברר, לרגולטור אחד, משה כחלון שמו, שהיה נחוש לבצע רפורמה בשוק הסלולר לטובת הצרכנים, ושינה את כללי המשחק לטייקונים.

ג'קי בן זקן (משמאל) והרב יאשיהו פינטו בביקור בקבר הרב פאפו בבולגריה ב-2009נתי טוקר

מה שלא מוטל בספק הן התרומות של בן דב לעמותות הקשורות לרב פינטו או למשפחתו. ואולי חשוב מכך, לתרומות שהרימו אלפי חוסכים, שלא מודעים להיותם צדיקים ולא זכו לעלות לקברו של הרב פאפו. בשלוש השנים שבין 2008 ל–2010, תרם בן דב כ–1.5 מיליון שקל לעמותת אוצרות החיים - עמותה של אביו של יאשיהו פינטו, הרב חיים פינטו, רבה הראשי של אשדוד וגם של קרית מלאכי, שמטרותיה הן בין היתר הפעלת כולל יום וערב, תלמוד תורה והקמת בית ספר יסודי תיכון וסמינר חרדיים לבנות. כל זאת בזמן שהוא מנסה לעשות תספורת למחזיקי האג”ח של טאו, כלומר להימנע מלהחזיר להם את מלוא החוב שהלוו לו. בדומה למודל החיקוי שלו, דנקנר, חלק מהכסף, כ–700 אלף שקל, הגיע מכספי החברות הציבוריות שלו, סאני וסקיילקס.

לאלו נוספו עוד כ–800 אלף שקל שתרם בשנים האחרונות, באמצעות החברות הציבוריות סאני, סקיילקס, ואפילו טאו, לרב איפרגן. גם את ההילולות השנתיות שלו בנתיבות הוא מקפיד שלא לפספס, למעט השנה, הפעם הראשונה שבה בלט בחסרונו.

כמו בן דב, גם דנקנר תרם לפינטו, ולא רק לאיפרגן. ב–2010 העבירה החברה הפרטית שלו גנדן 2000 כ–540 אלף שקל לעמותת ברית שלום וחסד. גם ג’קי בן זקן, בן עירם של משפחת פינטו, שנמנה עם חוג מעריציהם, רתם חברה ציבורית שהיתה בשליטתו עד לפני שנה - מנופים פיננסיים ‏(ואת החברות הבנות שלה פילגר ומאקפל‏) - והזרים באמצעותן תרומות לרב המקורב אליו. מנופים, פילגר ומאקפל תרמו לעמותת אוצרות החיים 1.2 מיליון שקל. לעומת זאת, מהחברה הפרטית של בן זקן, חברת מנור א.ד, הוא תרם 150 אלף שקל בלבד.

למעשה, זו דוגמה מצוינת לדרך שבה חבר מביא חבר במגזר העסקי: מי שהכיר לאילן בן דב את הרבנים פינטו, האב והבן, היה בן זקן. זה היה ב–2007: בן זקן החליט לרכוש את מגדל הליפסטיק במרכז מנהטן והציע לבן דב להצטרף להשקעה. כשנסעו לניו יורק לבחון את העסקה, אירח אותם פינטו בביתו לארוחת ערב ובירך את העסקה. לאחר מכן השקיע כל אחד מהשניים באמצעות החברות הציבורית שלו - בן זקן באמצעות מנופים פיננסיים ובן דב באמצעות טאו תשואות - עשרות מיליוני דולרים בבניין. בתוך פחות משלוש שנים החברות הציבוריות מחקו את רוב ההשקעה שלהם ומכרו את הבניין בהפסדים כבדים.

אוצרות החיים של פינטו לא נתמכת רק על ידי טייקונים. משרד החינוך, שבראשו השר גדעון סער, הנוהג לפקוד מדי פעם את ההילולות של איפרגן, מעביר גם הוא מיליוני שקלים לעמותה הזאת מדי שנה. ב–2010 הוא העביר לה 4.2 מיליון שקל וגם עיריית אשדוד העבירה לה תמיכות.

שאלת מיליון הדולר, כרגיל, היא למה משמשים כל הכספים הללו. על פי דו”חותיה של אוצרות החיים, 4.75 מיליון שקל עוברים לתמיכות באברכים וגמ”ח לנזקקים ועוד 3.4 מיליון שקל נרשמות כהוצאות בגין בתי תמחוי.

יאשיהו עצמו מפעיל את עמותת שובה ישראל עד השם אלוהיך ‏(הגם שאינו נושא בה משרה היום‏). למעט שנה אחת, לא דיווחה העמותה על רשימות התורמים שלה לרשם העמותות. העמותה הזאת, שמטרותיה כוללות קיום מוסדות דת יהודיים, הוצאות ספרי קודש והקמת בתי כנסת ובתי מדרש, נהנתה ב–2010 מתרומות בהיקף של 10.5 מיליון שקל. כ–2.6 מיליון שקל מהם הועברו לצדקה ומזון, ועוד 2.2 מיליון שקל הועברו כמלגות ותמיכות.

אבל שני סעיפים מעניינים אחרים בדו”ח מגלים כי הוצאות העמותה על דואר ותקשורת הגיעו לגובה של מיליון שקל, והוצאות הנסיעה לחו”ל הסתכמו ב–700 אלף שקל. פינטו, פורסם בעבר, מרבה לטוס במחלקה הראשונה. בנוסף מעבירה שובה ישראל מאות אלפי שקלים בשנה לעמותת אוצרות החיים של אביו של יאשיהו.

מנופים מסרה בתגובה: “מנופים פיננסיים רואה בתרומה ובסיוע לקהילה מרכיב חשוב שראוי להשתלב עם חזונה העסקי ועם מכלול פעילויותיה. בהתאם לכך וכמדווח בדו”חות הכספיים של החברה, סך התרומות ב–2010 עמד על 642 אלף דולר וב–2011 על 255 אלף דולר”.

מבנק הפועלים נמסר בתגובה: הבנק תורם כספים רבים למטרות חברתיות ראויות, והכל אך ורק באמצעות עמותות המוכרות על ידי המדינה כ”מוסד ציבורי”.

אילן בן דב סירב להגיב.

מלשכתו של הרב יעקב ישראל איפרגן נמסרה תגובה עד לירידת הכתבה לדפוס.

----------------------------------------------------------------

הצרות של נוחי

נוחי דנקנר, שגייס מהציבור כ–40 מיליארד שקל לאיי.די.בי מאז שרכש אותה, נקלע כיום, לדעת רבים, לסחרור פיננסי שספק אם יוכל לצאת ממנו. כרגע נראה כי ייאלץ לבצע הסדר חוב מול הציבור, שיכלול גם תספורת לאשראי הענק שהעמידו לו. דנקנר חייב לציבור סכום מסחרר של כ–5 מיליארד שקל.

שוויה של קבוצת איי.די.בי שבשליטתו נחתך מאז השיא של 5.5 מיליארד שקל ב–2007 לכ–800 מיליון שקל נכון למועד ירידת גיליון זה לדפוס. בהתאמה, שוויו האישי של דנקנר הוערך ב–2012 בכ–100 מיליון שקל בלבד, לעומת שווי שיא של 1.5 מיליארד שקל ב–2007.

אלו לא רק המשקיעים מקרב הציבור שחושבים שלא יראו מדנקנר את החוב בחזרה - זהו גם בנק לאומי, המממן הגדול ביותר של דנקנר. לאומי, בנק הנשלט על ידי המדינה - כלומר על ידי הציבור הרחב - העמיד ב–2002 לחברת גנדן הולדינגס אשראי של מאות רבות של מיליוני שקלים שאיפשר לו להשתלט על איי.די.בי. כדי להבטיח את החזר האשראי הזה, דנקנר שיעבד לו מניות איי.די.בי. מאחר שהשווי של אלו צנח בעשרות אחוזים, לאומי מחק כבר יותר מ–200 מיליון שקל מהחוב.

---------------------------------------------------------------

תעלומת התרומות
איך ייתכן שלא ידוע מי מקבל תרומות מחברות ציבוריות

את היקף התרומות המדויק של דנקנר או של החברות הציבוריות בשליטתו לרב איפרגן אי אפשר לדעת. ככל החברות הציבוריות בישראל, איי.די.בי אינה מחויבת על פי חוק לדווח למי בדיוק היא תורמת. העמותות של איפרגן מצדן טרם פירסמו את תורמי 2011–2012, וגם את תורמי 2008 אי אפשר למצוא בדיווח לרשם העמותות. מכיוון שכך היקף התרומות של דנקנר לאיפרגן עשוי להיות גבוה במיליונים מהמספרים הנחשפים כאן. אין דרך לדעת גם אם המשיך לתרום לעמותותיו של הרב בשנתיים האחרונות - השנים בהן נקלעה איי.די.בי למצוקת נזילות קשה.

כיום חייבות החברות הציבוריות בישראל בדיווח שנתי אך ורק על מדיניות התרומות, וכן כמה תרמו בפועל בשנה מסוימת ולאיזה תחומים ‏(למשל חינוך, תרבות או רווחה‏). ככלל, דנקנר תורם באמצעות החברות הציבוריות שלו בהיקפים הגדולים ביותר בבורסה בישראל - 54 מיליון שקל, למשל, ב–2011. על פי ארגון מעלה, העוסק באחריות תאגידית, ב–2011 תרמו 36 חברות גדולות בבורסה ‏(המדורגות ע"י הארגון‏) כ–480 מיליון שקל. שנה קודם לכן הגיע היקף התרומות של אותן חברות ליותר מ–600 מיליון שקל. על פי הערכות היקף התרומות של 700 החברות הנסחרות בבורסה מגיע ליותר ממיליארד שקל.

העמותות השונות נדרשות אמנם לדווח לרשם על התרומות הגדולות שהן מקבלות ‏(בדרך כלל מעל 20 אלף שקל‏) ועל הגופים שלהם הן מעבירות את התרומות הגדולות. אבל הדיווחים לרשם חלקיים בלבד - הם ניתנים באיחור של שנתיים ‏(ב–2012 למשל מפרסמות העמותות את נתוני 2010‏), במקרים רבים הם חסרים ‏(במסמכי רשם העמותות למשל לא קיים פירוט התורמים לברית שלום וחסד ב–2008‏) ולא פעם מנפיק הרשם אישור שלא לפרט את רשימת התורמים או הנתרמים ‏(למשל עמותת איי.די.בי למען הקהילה לא דיווחה מעולם לרשם למי היא תורמת סכומים מהותיים‏).

בעיני רשות ני"ע, והעומד בראשה פרופ’ שמואל האוזר, כל עוד לא מדובר בסכומים מהותיים, אין צורך לפרט את זהות הגוף הנתרם - שכן לפירוט כל התקשרות כספית של התאגיד אין גבול. לטענתם, אפשר להעלות טענות דומות גם על התקשרות של חברות ציבוריות עם ספקים, השקעות קטנות בני"ע וכו’ - שאינם מדווחים.

---------------------------------------------------------------

בין נתיבות לאשדוד / יאיר אטינגר

החוכמה של איפרגן ופינטו היא, בין השאר, לא לדרוש יותר מדי מקהל המעריצים

שניהם לבושי שחורים, זוכים לתוארי כבוד ויוקרה חרדיים כדוגמת “הגאון הצדיק” ו”האדמו”ר”, וקרוב לוודאי שהם מגדירים עצמם כחרדים לדבר ה’ במאה אחוז. אבל הרבנים יאשיהו פינטו ויעקב איפרגן ‏(הרנטגן‏) הם תופעה לא־דתית בעיקרה, שנסמכת על קהל שלא מקיים מצוות, ובשום שלב לא יתבקש לוותר על אורח חייו החילוני־מסורתי. שניהם רבנים כריזמטיים שמושכים אליהם ידוענים הרואים בהם דמויות אב, ומחפשים קצת קדושה וודאות בעולם של חולין וסיכונים עסקיים. למעשה, יאשיהו פינטו ויעקב איפרגן הם שמות מתוקשרים שכותבי רכילות יודעים היטב כיצד לאיית, ולפחות אחת לשנה, בהילולות שהם מארגנים ‏(וכשפורצים סכסוכים בחצרותיהם‏), הם הופכים לאייטם במהדורות חדשות בישראל ובעולם, גם בגלל ההזדמנות לסקר על הדרך ידוענים אחרים.

שניהם גדלו בדרום הארץ, למשפחות מרוקאיות, שניהם קרובים לחוגי ש”ס או מהווים לה תחרות ומחזיקים בתי תמחוי ומפעלי צדקה המיועדים למרודים שבעניים. ועדיין, הרבנים יאשיהו פינטו ויעקב איפרגן הם קודם כל תופעה היפר־קפיטליסטית, מועדון שמיועד ומתוחזק על ידי טייקונים אשכנזים ברובם, שבו הדת נתפסת לעתים כעסקה או מוצר צריכה.

הרנטגן הוא “בבא” במלוא מובן המילה, כזה שמוצג כבעל כוחות, “מקובל אלוהי”, בוחן כליות ומאבחן כליות, פוקד עקרות ומעמיד נכים על הרגליים. הרב פינטו הוא “צדיק” המעניק עצות וברכות, שיש בהן לחולל נסים ונפלאות, אבל הוא לא נוגע בקבלה מעשית או מאגיה ‏(זה כמובן לא מונע מחלק ממאמיניו מלייחס לו כוחות על־טבעיים‏).

יעקב איפרגן נולד בנתיבות ב–66’ למשפחה מרובת ילדים שבראשה עמד אביו הרב שלום איפרגן. מידת חשיבותו של האב, שנפטר לפני 18 שנה, נתונה בוויכוח. הבן יעקב, שגודל בחינוך מסורתי, החל לעסוק בקבלה ובמקביל דאג להאדיר את שמו של אביו המנוח כ”בבא” עד כדי הקמת מוזוליאום עצום ממדים לזכרו בנתיבות - סמוך לקבר הבבא סאלי, וקיום הילולה שנתית לזכרו, שהולכת וגדלה מקיץ לקיץ. הכבוד העצום שמורעף על זכר הרב שלום גורם לרבים להאמין, כי הוא היה רב מרכזי שהניח מאחוריו שושלת שדם של קדושים זורם בעורקיה, מוניטין שממנו נהנו גם ה”אולטרה סאונד”, ה”סי.טי”, “הבוררת”, ועוד כהנה וכהנה יזמי־דת מבני המשפחה שבמרוצת השנים בנו סביבם חצרות. ההצלחה הזאת הביאה למלחמת עולם בין חצר הרב איפרגן לחצר אבוחצירא, גם היא בנתיבות, גם היא נשענת על מקורות הכנסה דומים: מאבקים משפטיים על קרקעות, ההגמוניה הרוחנית והכוח הפוליטי בעיר הביאו להסלמה בדמות נערת פיתוי, איומים, פשקווילים, סולחות וחוזר חלילה.

“גדולים” חרדים כמו הרב עובדיה יוסף והרב חיים קנייבסקי יצאו בעבר נגד איפרגן, דבר שלא התרחש במקרה של הרב יאשיהו פינטו. הוא נולד ב–73’ באשדוד, בן לאריסטוקרטיה מרוקאית, נצר לשתי שושלות רבנים - מצד אמו אבוחצירא, מצד אביו פינטו. אביו הוא הרב חיים פינטו, שמונה לרב הראשי של אשדוד לאחר שהבן עלה לגדולה. פינטו גדל בישיבות חרדיות, והושפע מרבנים אשכנזים עם נטיות קנאיות. הוא למד אצל הרב שמואל אוירבך בירושלים ‏(שכיום טוען לכתר ההנהגה הליטאית‏), וקרא לבנו בכורו יואל, על שם הרבי מסאטמר. הוא הקים ישיבה חרדית, שובה ישראל, אך כוחו גדל הודות לעצות שהחל לחלק דווקא לאנשי עסקים. הכריזמה שלו הפכה את שובה ישראל לאימפריה עם מוסדות וישיבות במנהטן, בואנוס איירס, לוס אנג’לס ואשדוד, תחנות שהוא נודד ביניהן למרות מצבו הרפואי.

לבד מפגישות אישיות ושיעורים המוניים, הרב פינטו מקדיש זמן לפגישות עם מקורביו, חמישה־שבעה אנשים, לא יותר, בהם ג’קי בן זקן, בן דב, דוד גולדפרב ואחרים. כל אחד מהם זכאי לפגישה אישית, אבל בחצר הרב יש חשיבות רבה לקבוצה, שברובה מורכבת מבעלי הון או נושאי תפקידים ציבוריים בהווה ובעבר. הרב יושב על כיסא, מוביל את השיחה בקולו החרישי, העיניים נעוצות בו. השיחה יכולה לנדוד אל הגרעין האיראני או משבר היורו, והרב משבץ את פרשנותו ‏(הקודרת כמעט תמיד‏) בעזרת לא מעט מאמרי חז”ל והומור דק.

אבל ההתרחשות העיקרית בחדר היא התקשורת בין הרב לחסידיו. אם הדלת נפתחת לקבל עוד חסיד, הוא יקטע את דבריו כדי לחבקו, יפנה לו מקום לצדו, יניח עליו יד רכה ולא ירפה שעה ארוכה. הוא בקי מאוד בחיי מקורביו, במשפחותיהם, בעסקיהם, זוכר כל פרט, קוטע את השיחה כדי להתעניין בשלומו של מי מהיושבים בחדר, נוגע בו פיזית. המפתיע הוא שלאינטימיות הזאת יש שני צדדים, שכן הרב משתף את אנשיו בחייו האישיים. הוא לא מתנהג כאדמו”ר כל־יכול - להפך, כאדם שביר ובעל חולשות. נסיקתו המהירה נתקלה בשנים האחרונות במכשולים, בריאותיים ואחרים: גילויים על העברות כסף גדולות באימפריה שלו, תככים משפחתיים, מסמכים המעידים על נהנתנות לכאורה וחזיז שהתפוצץ לפני שנה ליד הווילה שלו באשדוד. הרב טוען בתגובה כי מדובר ברדיפות ו"ניסיונות". אף.בי.איי אף חוקר פרשה שבה הרב הוא לכאורה הקורבן במזימת סחיטה שרקמו שניים מנאמניו לשעבר.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות