טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות התיאום הביטחוני עם המצרים, יש סיבה לדאגה

האחים מחזקים את שליטתם המוחלטת במדינה, הנהגת הצבא החדשה לא נחשבת לתומכת בנרמול, והכנסת כוחות לסיני ללא תיאום עלולה להפוך למצב קבוע

תגובות

ייתכן שהחדשות הטובות שעולות משורת ההדחות בצמרת הצבא המצרי, שעשה השבוע הנשיא מוחמד מורסי, הן שהתיאום הביטחוני בין ישראל ומצרים יימשך וסיומו אינו נראה בקרוב. רחוק מכך.

החששות בישראל מפני הידרדרות ביחסים בין המדינות, בעקבות הדחתו של ראש המועצה הצבאית מוחמד חוסיין טנטאווי ושל הרמטכ"ל סמי ענאן, מוקדמים מדי וכרגיל מוגזמים. התיאום הביטחוני בין הצדדים טוב, במקרים מסוימים אפילו טוב מאוד. אולי באופן לא מפתיע, הקשר הביטחוני בין מצרים וישראל משתפר ככל שמדובר בתיאום בדרג נמוך יותר: מפקד אוגדה, מפקד חטיבה וכו'.

גם בדרגים הגבוהים הקשר תקין, אבל, צריך לומר, יש סיבות לדאגה. ראשית, הנשיא. מוחמד מורסי הוא חבר בכיר ב"אחים המוסלמים", והקשר בין מצרים וישראל נתפש בעיניו ככורח המציאות, לא כתופעה חיובית במיוחד. התנועה שלו, גם 84 שנים לאחר הקמתה ו-64 מאז הקמת מדינת ישראל, נמנעת מלהשתמש בשם "ישראל".

אי-אף-פי

היועץ המשפטי של מורסי, מוחמד גדאללה, אמר השבוע כי הנשיא יבקש לבחון מחדש את הסכמי קמפ דייוויד, ותיאר את ישראל כ"ישות", ולא כמדינה. שר ההגנה החדש, עבד אל-פתח א-סיסי והרמטכ"ל החדש סובחי סדקי, חייבים את המינוי שלהם למורסי ויפעלו מול ישראל על פי תפישת עולמו של הנשיא, בדומה לקודמיהם (שניסו גם כן לרצות את אדונם, חוסני מובארק).

גם המעמד של א-סיסי וסודקי ביחס לנשיא אינו דומה למעמדו של טנטאווי. ניתן לשער שפגישת עבודה בין ראש המועצה הצבאית לשעבר והנשיא, נראתה אחרת בהשוואה לכל פגישת עבודה בין מורסי לבין א-סיסי, השר הטרי. לא-סיסי אין המעמד או היכולת לומר "לא" למורסי. לכך צריך כמובן להוסיף את האווירה הכללית בציבור המצרי, העוינת כלפי ישראל. הגנרלים החדשים, בשונה אולי מטנטאווי וענאן, מבינים שבעידן "האביב הערבי", הציבור שותף מלא בקבלת ההחלטות במדינה, והם חשים את השנאה של הציבור הזה לישראל.

בנוסף, העבר של שני הקצינים מעיד שאין מדובר במעריצי ישראל, בלשון המעטה. א-סיסי וסדקי (בעיקר הראשון, שהיה מפקד המודיעין הצבאי בתקופה האחרונה) אמנם עמדו בקשר עם הצד הישראלי יותר מפעם אחת ומכירים היטב את מקביליהם בתל אביב. שניהם רכשו השכלה צבאית מתקדמת במערב: בריטניה וארצות הברית. אבל הם אינם נמנים עם אותה קבוצת גנרלים שראתה בישראלים שותפים לכל דבר.

בשום שלב, גם לא בימי מובארק, לא יצרו השניים קשרי ידידות עם מקביליהם הישראלים. סדקי, מפקד הארמיה השלישית עד השבוע, למד (כמו א-סיסי) לפני שבע שנים במכללה הצבאית למלחמה בארצות הברית. בעבודת הגמר לתואר השני בלימודים אסטרטגיים, המליץ לצבא ארה"ב להסיג את כוחותיו מהמזרח התיכון ולהפסיק את המדיניות החד צדדית בכל הקשור לאינטרסים הביטחוניים של ישראל.

עבודת התזה שלו (שהוצגה לראשונה בטוויטר על ידי משתמש בשם Arabist) משקפת במובנים רבים את תפישתו של הרמטכ"ל החדש מבחינה אזורית. סדקי כותב כי ארה"ב, באופן אירוני, מגדירה את מדיניותה במזרח התיכון לפי זו של ישראל, שמנהלת "כיבוש לא לגיטימי". הוא הוסיף כי ארה"ב מתמודדת עם מאבק אידיאולוגי קשה, עוין ומלא רגשות שליליים כלפיה בגלל יחסה לישראל. "דת האיסלאם קשורה בחוזקה ברמות שונות, לתפקוד של רוב הממשלות הערביות והחברות הערביות", כתב והמליץ לארה"ב להדק קשרים עם איראן.

עבודת התזה של סדקי נכתבה לפני כשבע שנים. דברים רבים השתנו מאז במזרח התיכון ותמונת שיתוף הפעולה בין הצדדים לא תשתנה בגלל הדברים שנכתבו. אולם ההתפתחות שצריכה לעורר סימני אזהרה בירושלים יותר מכל, היא הפעולה החד צדדית שנקטו המצרים בסיני בימים האחרונים.

מזיזים כוחות

בשקט בשקט, כמעט מבלי שיורגש הדבר, הכניס צבא מצרים כוחות לסיני גם ללא תיאום עם ישראל. חלק מהתגבורת, כמו גם הפעלת מטוסי הקרב, נעשתה אמנם בידיעת ישראל ועל דעתה, אולם מתברר כי מעבר למה שהוסכם בין הצדדים, המצרים הכניסו כוחות נוספים לחצי האי המפורז, ללא תיאום עם ירושלים. הדברים הללו מעוררים דאגה, בעיקר לנוכח השתיקה בצד הישראלי.

בעוד ישראל מפטפטת עצמה לדעת בנושא האיראני, בוחרים מקבלי ההחלטות שלא להתייחס להכנסת כוחות מצריים לחצי האי סיני, בניגוד למה שהוחלט בהסכמי השלום. ייתכן שבצד הישראלי מעדיפים לבלוע לעת עתה את הצפרדע הזו. בסופו של דבר, המטרה של הכנסת הכוחות חיובית: לחימה באותם תאי טרור קיצוניים שפוגעים בחיילים מצרים, אך ניסו וינסו לפגוע גם במטרות ישראליות.

עם זאת, מתעורר חשש מסוים מפני הצבת עובדות בשטח בדמות זחילה של כוחות מצריים לתוך סיני, בסדר גודל שלא יהיה מקובל על ישראל. אחרי הכנסת הכוחות עשויה קהיר לבקש באופן רשמי את השארתם, אך ניתן לנחש שתשובה ישראלית שלילית לא תביא את צבא מצרים החדש או את נשיאה, איש האחים המוסלמים, למהר ולפנותם מחצי האי.

בינתיים מתרבות תיאוריות הקשר בקהיר על הסיבה שהביאה את מורסי לפטר את טנטאווי. לפי אתר "אל-מסריון", מורסי מיהר לעשות זאת לנוכח כוונה של טנטאווי לבצע הפיכה לקראת סוף אוגוסט. אולם במקרה הזה לפחות נראה שהאמת פשוטה יותר: מורסי והאחים המוסלמים ביקשו להשלים את השתלטותם על המהפכה מינואר 2011.

בלוג של יהונתן דחוח הלוי, באתר "המרכז הירושלמי לציבור ומדינה", הציג שלשום מסמך שכתב לכאורה אחד מגופי מודיעין הפנים במצרים, והועלה לרשת על ידי אתר מצרי. שם נטען שהאחים המוסלמים היו למעשה גורם מרכזי בתכנון ההפגנות והמהפכה, כדי לחזק את מעמדם. המסמך מתוארך לכאורה ל-28 בינואר, שלושה ימים לאחר פרוץ המחאה ושמו של הנשיא הנוכחי, מוחמד מורסי, מוזכר שם שוב ושוב כדמות מפתח בתכנון ההפגנות והעימותים עם המשטר הישן.

המועצה הצבאית העליונה היתה כעצם בגרונם של האחים המוסלמים והצעד הזה של מורסי - הדחת טנטאווי - הסיר את המכשול האחרון שעמד בפני התנועה. אמנם גם השבוע המשיך סגן המדריך הכללי של האחים המוסלמים (בעבר המועמד לנשיאות מצרים) חייראת א-שאטר, לטעון כי הפסקות החשמל הארוכות שפקדו את המדינה הן מזימה מבית היוצר של גורמים המבקשים לפגוע במהפכה, אך במובנים רבים יש כיום מוקד כוח אחד במדינה: האחים המוסלמים.

המועצה הצבאית שקראה עליהם תיגר חדלה מלהתקיים. בסופו של דבר, יטענו תומכי התנועה, האחים החזירו לידיהם את מה ששייך לנשיא. אולם רגע לפני שכלי התקשורת המערביים משמיעים קריאות התפעלות מהדמוקרטיה המופלאה של מצרים, צריך לומר זאת: הכיוון שאליו האחים המוסלמים מובילים את המדינה רחוק מלהיראות כדמוקרטיה קלאסית. כלי התקשורת ברובם כבר מיישרים קו עם הנשיא החדש מחשש לעימות עם האחים המוסלמים.

שלשום אף טען העיתונאי יוסף אל-קעיד שהעורך החדש של העיתון "אל-אחבאר", שמונה על ידי האחים המוסלמים, מנע ממנו לפרסם מאמר המותח ביקורת על התנועה.

המלך מובארק הלך. יחי המלך מורסי.

טורה בורה

עשרה ימים לאחר תחילתו של המבצע הצבאי המצרי בחצי האי סיני, ניתן כבר לומר שמדובר בפעילות יוצאת דופן במונחים מצריים. זו הפעילות הנרחבת ביותר של צבא מצרים בחצי האי מאז מלחמת יום הכיפורים. החיילים המצרים שהועברו לאזור צפון-מזרח סיני, פועלים בנחישות באזור אל-עריש ושייח-זוויד והצליחו לעצור ולהרוג מספר מבוקשים המשתייכים לקבוצות המזוהות עם הג'יהאד העולמי ולגורמים קיצוניים מקרב האוכלוסייה הבדווית.

הפעילות כללה קרבות באזור הכפר אל-ג'ורה, החרמת אמצעי לחימה ויתרה מכך, נראה שהשלטונות המצריים הצליחו להגיע להבנה עם השייחים וראשי המטות (אגד של שבטים) של צפון מזרח סיני בדבר הצורך להילחם באותם קיצונים שביצעו את הפיגוע ליד מעבר כרם שלום בשבוע שעבר, שבו נהרגו 17 חיילים מצרים.

אך זהו רק קצה הקרחון. המצרים ממקדים כעת פעילות באזור הגבול עם רצועת עזה אולם עדיין לא החלו במערכה הקשה והמסובכת יותר - ההתמודדות עם החמושים של מרכז סיני ועם תופעת המנהרות. לעת עתה (וצריך להדגיש שזו רק תחילת הפעילות), נראה שהצבא המצרי מבצע פעולות שנועדו בעיקר לרצות את דעת הקהל המצרית ולייצר מראית עין של פעולה.

כך בנושא המנהרות, שהצבא המצרי הרס כמה מהן באזור שממזרח למעבר רפיח (מנהרות שאינן נחשבות לחלק במערך המנהרות של החמאס) וכך גם באשר לסריקות המתבצעות בתחומי הערים שייח זוויד ואל-עריש. המטרה הראשית היא לטהר את האזור הזה מבסיסי מחבלים. השאלה שנותרה פתוחה היא מה יהיה השלב הבא, מה יעשו המצרים לנוכח אתגר המנהרות וכיצד יתמודדו עם הבעיה המרכזית בחצי האי סיני. כרגע לפחות הבעיה הבוערת ביותר - שקרובה יותר לאל-עריש - היא ג'בל חלאל.

זהו אותו אזור הררי שבעבר סברו כמה ארכיאולוגים שהוא "הר סיני", כ-70-80 קילומטרים מאל-עריש. ההר צמוד לוואדי אל-עריש ונמצא בשטח שבשליטת שבט תראבין. ככל הנראה עשרות, אם לא מאות חמושים מוצאים בו מקלט. ההר מלא כוכים, מחילות ומערות, שמזכירים במידה רבה את הסיפורים על אזור טורה בורה באפגניסטאן. כלי רכב משוריינים אינם יכולים לפעול בו וספק אם גם הפצצות מהאוויר יחדרו את קירות המערות.

באזור כזה לצבא המצרי אין ברירה אלא לשלוח כוחות רגלים ולהתמודד עם האפשרות של מספר נפגעים גבוה. עד שמהלך כזה יצא לפועל, נמשיך כנראה להיות עדים למלחמת התשה בין הצבא לחמושים האיסלאמיסטים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות