באסטות, חניונים וקיוסקים: ההטבות שמקבלים עבריינים מהעיריות

היחס המועדף של עיריית נתניה לשושן ברבי הוא חלק משיטה שפועלת בכמה ערים: העירייה קונה שקט מאסירים משוחררים ומשלמת בשטחים ובנכסים יקרים. קוראים לזה שיקום

עבריין – שושן ברבי, לדוגמה – משתחרר מהכלא. כדי לאפשר לו להתפרנס בכבוד, נותנת לו העירייה קיוסק בפרוטות או חינם אין כסף. אחר כך הוא מרחיב את העסק ומשתלט על שטח ציבורי. העירייה מעלימה עין. זה לא מקרה יחיד אלא שיטה של ממש, שחושפת קשר, לגיטימי לכאורה, בין השלטון המקומי לעולם התחתון.

שם הכיסוי של השיטה הוא "שיקום אסירים". בחסות החוק יכולה רשות מקומית לקבוע כי עבריין שהשתחרר זה עתה מהכלא הוא נזקק, ולהעניק לו תעסוקה. אפשר לתת לו עבודה בגינון, אבל אפשר גם לתת לו דוכן או שטח שבבעלות העירייה. ה"תעסוקה" הזאת ניתנת בלי בקרה של משרד הרווחה, משרד הפנים או הרשות לשיקום האסיר. היא ניתנת ללא הגבלה, למשך שנים ארוכות ולעתים אף מועברת בירושה לדורות הבאים.

לפני 29 שנים העניקה עיריית בת ים לאסיר המשוחרר שלמה ניר (סולום) שטח ורישיון להקים נכס להפעלת קיוסק בחוף הדקלים למשך עשר שנים. החוזה המקורי אסר על העברת זכויות בנכס, ולמרות זאת הועבר הקיוסק לאשתו, רחל ניר. בהמשך הובטח לבני הזוג כי בתום עשר שנים הם ייהפכו לדיירים מוגנים.

ממסמך שהגיע ל"הארץ", שנכתב השנה על ידי היועצת המשפטית של עיריית בת ים, עו"ד חנה כהן, עולה כי להבטחה למעמד של דיירים מוגנים "אין כל ביסוס משפטי או עיגון בלשון החוזה". כהן מוסיפה כי החוזה לא אושר על ידי מועצת העיר ומשרד הפנים, וכי לאורך השנים בני הזוג לא שילמו ארנונה או שכירות, ואף ביצעו חריגות בנייה.

ניר נפטר ב-1997 והנכס הוחזק על ידי אשתו, שהשכירה אותו לאחרים. לפני כחצי שנה הנושא הובא לישיבת המועצה כדי לאשר את הדיירות המוגנת, אך הורד מסדר היום.

מעיריית בת ים נמסר: ההרשאה לשימוש בנכס העירוני ניתנה בשנת 1983, על פי הסכם שנחתם אז שלא כדין. במסגרת פעולות רחבות היקף להסדרת נכסים עירוניים שנמסרו לשימוש לפני עשרות שנים, החליטה העירייה כי המקרה של משפחת ניר יועבר להכרעת מועצת העיר ואישור שר הפנים. העירייה מתנגדת להקצאת מקרקעין לשיקום אסירים. מאז נבחר שלומי לחיאני לראש העירייה לא הוקצתה קרקע לשיקום אסירים.

הבאסטה גדלה

ברשויות רבות טענו כי מדובר בנוהג ישן שעבר מן העולם, אולם לפחות בנתניה ובחדרה נראה כי הוא נמשך גם בעשור האחרון. שושן ברבי, בן 32, החשוד בדריסה למוות של שלוש נשים בתאונת פגע וברח בנתניה לפני שבועיים, קיבל בעבר אפשרות להקים באסטה בשוק במסגרת תוכנית שיקום. בשנת 2005 הוא אף קיבל מעיריית נתניה שטח ברחוב בן צבי, כדי לבנות עליו קיוסק, בלי שנדרש ממנו תשלום.

בחוזה הצהיר ברבי, שישב בכלא יותר מפעם אחת, כי "השטח נמסר לשימושי לפנים משורת הדין, כמחווה של רצון טוב מטעמה של העירייה, הכל במטרה לשקם אותי". הוא גם התחייב "לא לחרוג מתחום החלקה ולא לתפוס שטחים מעבר לשטח שעליו אני אקים את הכפרייה".

אלא שהקיוסק התרחב והשתלט על שטח ציבורי. אף שברור כי תוכנית השיקום של העירייה נכשלה, בין השאר לנוכח מעצרים חוזרים ונשנים של ברבי, חלקם בגין איומים על עובדי העירייה, הוא המשיך להפעיל את המקום.

בדיון בבית משפט בשנת 2010, שבו הוחלט על שחרורו ממאסר על תנאי, אמר נציג המדינה כי "ברבי ביצע עבירות למרות היותו בפיקוח קצין מבחן, כי הגמילה שעבר לא צלחה והרצון להשתקם לא היה רצון אמיתי". ולמרות זאת, מבחינת ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג, "לברבי, עם כל ההתנהגות הבעייתית, יש לב טוב". פיירברג אמרה את הדברים לא מכבר בראיון לגלי צה"ל, ואף טענה כי "בשנים האחרונות התמתן מאוד".

מעיריית נתניה נמסר בתגובה כי ברבי היה הבעלים של שתי באסטות זמן רב לפני בחירתה של ראש העיר הנוכחית, וכי "מאחר שהבאסטות ברחבי העיר היו למוקד עבריינות, הובילה ראש העיר, באומץ רב, מהלך למיגור התופעה". במסגרת זו אושרה לברבי "חלופה בדמות הקמת כפרייה קטנה תחת ביקורת, שהוא הקים מכספו. גם במקרה זה, לצערנו, ביצע לימים חריגות בנייה ובהתאם לכך מפעילה העירייה נגדו אמצעים משפטיים".

עורך הדין דוד יפתח, המייצג את ברבי, מסר כי "בניגוד לנטען, הוא לא נכנס ויוצא מהכלא. הוא היה בכלא לפני 12 שנה. היה לו תיק של בריחה משוטרים לפני שנתיים. בתיק הזה נגזר עליו עונש של שמונה חודשי מאסר. הוא לא עבריין גדול והוא הצליח לשקם את עצמו". לעניין עבירות הבנייה אמר יפתח: "נניח שהוא הרחיב. גם המועמד לרמטכ"לות גלנט הרחיב. להפוך את הסיפור לכישלון של העירייה, זה לא נכון".

גם ג'קי פלס הוא אסיר משוחרר, שישב בעבר בכלא בגלל ניסיון רצח. בשנת 1997 הוא קיבל מעיריית קרית ים שטח בחוף הים, תמורת אלף שקלים בחודש, במסגרת תוכנית לשיקום. כיום הוא מפעיל במקום מזנון. במשך השנים הוא הרחיב את המזנון ב-320 מ"ר והשתלט על כשני דונמים נוספים של חוף, תוך שהוא מגדר את השטח בסלעים.

רק לפני שנתיים הגישה העירייה כתב אישום נגדו, בגין ניהול עסק ללא רישיון, ותביעה לפינוי העסק והשטח. הדיונים המשפטיים בשני התיקים מתנהלים בעצלתיים. עוד קודם לכן, ב-2008, נעצר פלס בחשד שאיים על ראש העיר. בבית המשפט הוא טען שהקיוסק ניתן לו בידיעתו של ראש העיר שמואל סיסו וביוזמתו, וכי ההליכים המשפטיים נגדו החלו בשל התנגדותו להקמת קניון בשטח המזנון.

עורך הדין טומי נדשי, המייצג את פלס, מסר בתגובה כי בהסכם עם מרשו "נכתב שאם רוצים לפנות אותו, צריך לתת לו מקום חלופי בהסכמתו". לדבריו, "95% מהשטח שג'קי בנה, העירייה בנתה בשבילו. הוא לא התפשט ולא בנה שום דבר מעבר למה שקיבל. המשטרה עושה את תפקידה ואם יש תלונה עליו, היא מטפלת בה".

מעיריית קרית ים נמסר כי ההחלטה לתת לפלס את הזכות להפעיל קיוסק "התקבלה לפני שנים רבות, בעת כהונתו של ראש העיר הקודם, אשר סגנו באותם ימים היה אחיו של האסיר. מאז נכנס לתפקידו ראש העיר שמואל סיסו, לפני כשמונה שנים, פועלת העירייה בכל דרך כדי להשיב לידיה את הגזילה".

בלי נוהל, בלי בקרה

שיקום אסירים באמצעות נכסים נעשה ללא בקרה. הכוונה אולי טובה, אבל אפשר לזהות דפוס בעייתי בהתנהלות הרשויות שמעניקות נכסים לאסירים משוחררים, אפילו אם מדובר בשטחים ציבוריים, כמו חוף הים. הרשויות קובעות הגבלות שונות: חוזים לזמן קצוב או הגבלת זכות ההפעלה לאדם מסוים בלבד, אבל אינן אוכפות אותן.

הדפוס בעייתי עוד יותר במקרים שבהם העבריינים המשוקמים מתנהגים כאילו הנכס שייך להם. לעתים הנכסים מושכרים, מחליפים ידיים או אף עוברים לבניהם של הזכיינים המשוקמים, והרשויות לא עושות דבר כדי להשיב אותם לציבור, אלא משתמשות בכלי הזה להשתקת עבריינים וקניית שקט, בכסות של עזרה לנזקקים.

מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר שפרש לפני חודשיים, ד"ר חיים אילוז איילון, אומר כי השיטה מוכרת ברשות ואינה מקובלת. "ביקשנו מהרשויות שינסו לשלב את האסירים בחברות גננות ולסייע בשילובם בתעסוקה", הוא אומר. "העברת נכסים, אם זה קיים, היא תוצאה של קשר ישיר בין הרשות המקומית לאסיר מסוים ולא בתיווך הרשות לשיקום האסיר".

מהרשות נמסר כי היא אינה עוסקת בעניין זה וכי תפקידם של רכזי שיקום האסיר בלשכות הרווחה הוא רק לאשר אם אדם מסוים הוא אכן אסיר משוחרר.

החוק מאפשר לרשות מקומית להעניק פטור ממכרז ולהשכיר רכוש עירוני, לצורך שיקומו של נזקק. לשכת הרווחה יכולה לקבוע כי אסיר משוחרר הוא נזקק, ואז הרשות רשאית להשכיר לו נכסים ציבוריים פטורים ממכרז. לרשות יש מנדט רחב מאוד בעניין זה. למשרד הפנים ולמשרד הרווחה אין נתונים ואין בקרה על התופעה.

במשרד הרווחה טענו כי "הנושא הוא באחריות הרשויות המקומיות". במשרד הפנים ציינו אמנם כי כל הקצאה לזמן העולה על חמש שנים מחייבת את אישור המשרד, אך לעתים קרובות הרשויות כלל אינן מעבירות לו את הבקשות. אין נתונים לגבי העבר. "מבדיקה עולה כי לא קיימת רשימה מיוחדת לבקשות שעניינן שיקום נזק או נכה", נמסר ממשרד הפנים. "אין נוהל לגבי הקצאת מקרקעין לשיקום אסירים משוחררים ולא ידוע לנו שהיה נוהל כזה בעבר".

מעיריית נתניה נמסר כי העמותה לשיקום האסיר הפעילה בעיר שלוחה במסגרת אגף הרווחה וכי מתן היתרי רוכלות הוא "חלק שולי ביותר בפעילות לשיקום האסיר, הכוללת הצלחות לא מבוטלות". היתרי רוכלות, מסבירים בעירייה, ניתנים בעיקר לאנשים חסרי מקצוע, שיוכלו להתפרנס, אך "לצערנו, היו גם אחרים שלא השכילו לנצל את ההזדמנות שהחברה העניקה להם וחזרו לסורם".

העדר הבקרה בולט במיוחד במקרה של חדרה. לפני כ-30 שנה העניקה עיריית חדרה שני קיוסקים על חוף הים בגבעת אולגה לעבריין דודי מלכה, בן 56, ולמשפחתו של אברהם ג'רבי, אסיר משוחרר, לצורך שיקום. ג'רבי נפטר לפני שנים ואשתו רשומה כמחזיקת הנכס, אולם מי שמפעיל אותו הוא בנם, חני ג'רבי, בן 52, גם הוא אסיר משוחרר.

שני הקיוסקים התרחבו למסעדות ללא היתרי בנייה ובלי רישיונות עסק, במרחק של כ-50 מטרים מקו המים. יתרה מזו: הם לא דיווחו על הכנסות לרשויות המס והתחברו לרשת החשמל של מבנה בחוף הים, בבעלות העירייה. מנהל אגף החופים בעירייה, שמשרדו צמוד לשתי המסעדות, הוא אחיו של ג'רבי, חיים. על פי דיווחי משרד הפנים, בעבר עיריית חדרה לא גבתה במשך שנים תשלום תמורת צריכת החשמל. גם לא תשלומי ארנונה.

חני ג'רבי ישב בכלא בעבר, לתקופות שונות, בגלל עבירות של זיוף והלבנת הון (בפרשת הבנק למסחר) ועבירות אלימות שונות. למרות זאת נתנה לו עיריית חדרה, לפני כעשר שנים, שטח בשכונת בית אליעזר לצורך הקמת דוכן פירות וירקות. גם זה במסגרת תוכנית שיקום. התמורה שנקבעה היתה 740 שקל לשישה חודשים, למשך שלוש שנים. לא ברור מדוע ג'רבי, שגר בווילה בקיסריה, קיבל סיוע כה נדיב, אבל העסק עדיין מושכר לו, ללא חוזה וללא תמורה, והעירייה התקשתה למסור למשרד הפנים את המסמכים שמצביעים על כך שג'רבי עדיין מוגדר "נזקק".

ראש העיר אז, ישראל סדן, שנתן את האישור התמוה לג'רבי, סיפר לפני כמה שנים בראיון, כי ראה בשיקומו פרויקט אישי, וכי מאז שקיבל על עצמו את שיקומו "הוא לא הסתבך". אולם ג'רבי הורשע מאז וריצה עונש מאסר של שש שנים וחצי, שבהן השכיר את המקום לאחרים. על החוזים חתמה אמנם הנהלת העירייה הקודמת, אבל ההנהלה הנוכחית של העירייה לא עשתה דבר כדי לגבות את כסף המגיע לה או לפנות את ג'רבי ממקומו ולפקח על נכסי הציבור.

גם דודי מלכה, נרקומן לשעבר שהורשע לפני שלוש שנים בתקיפת שוטר, באיומים ובהעלבת עובד ציבור, קיבל פרס מעיריית חדרה. בשנת 2002 נתנה לו העירייה זיכיון להפעלת מזנון בבניין העירייה, ללא מכרז. מאז 2007 הוא מפעיל את המקום ללא חוזה וללא תמורה. גם במקרה זה התקשתה העירייה להמציא אישורים שמגדירים את מלכה נזקק, מה שלא מפריע לה לרכוש מאותו מזנון כיבוד בעשרות אלפי שקלים בשנה.

עורכת הדין ליאורה ביין, המייצגת את ג'רבי בעניין המסעדות על החוף, אומרת כי "התיק ממתין לפסק דין".

מלשכת מנכ"ל עיריית חדרה נמסר בתגובה כי העירייה פועלת בהתאם לחוק וכי "לגבי חוף הים הוגשה תביעה, אשר עודנה מתבררת בבית המשפט, לפינוי ולתשלום החובות". עוד נמסר כי "השימוש בבית הקפה ובשטח בבית אליעזר הותר בעבר על ידי הרשויות וניתנו אישורים על פי הנהלים. בימים אלו פועלת העירייה גם להסדרת נושאים אלו, בהתאם לכללים ולנהלים".

באחרונה, בזכות פעילות של המשרד להגנת הסביבה בשילוב הפרקליטות האזרחית במחוז חיפה, הוצאו צווי הריסה למסעדות בחוף הים בחדרה. הליך משפטי בעניין זה מתנהל בבית משפט השלום בחיפה. לדברי פרקליט המחוז, עו"ד איתן לדרר, "התופעה של הקצאת נכסי ציבור בניגוד לדין היא חמורה. היא חמורה שבעתיים כשברור שלא נצרכות כלכלית היא שהובילה למתן ההטבה". לדבריו, "למדנו על הקצאות שנעשו בעבר בחדרה, הגשנו תלונה רשמית לגורמים המוסמכים במשרד הפנים ואני משוכנע שאי החוקיות תיפסק במהרה, הנכסים יוחזרו לעירייה ויושב הכסף לקופה הציבורית. אין בכוונתנו להרפות מהעניין עד שיוחזר שלטון החוק גם לתחום זה".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5