עסקים עם האויב

התיאום הביטחוני הסודי בין ישראל וחמאס

כמעט בלי משים פורח מעבר הסחורות מישראל לעזה. בארץ מגדירים את שיתוף הפעולה "מדהים", ברצועה רואים את חצי הכוס הריקה ואת הסכנה למנהרות

משולש הגבולות מצרים-ישראל-רצועת עזה. קבוצת חיילים מצרים, שאיישה ביום שני את העמדה הממוגנת בשעות הצהריים, נראה שונה כל כך מהחיילים שהיו כאן עד לפני כמה שבועות. לאחר הפיגוע במוצב המצרי, שנהרגו בו 17 חיילים, נראו שם חיילים בעלי חזות מרושלת במיוחד – במדיהם ובציוד שלהם. הם לא התאימו, בלשון המעטה, לפעילות נגד גורמי טרור. החיילים שפגשנו השבוע, סמוך למעבר כרם שלום, נראו מיחידה אחרת: חובשי קסדות, עוטי אפודי מגן והקלצ'ניקוב מוכן לפעולה. אבל ההבדל העיקרי היה שהחדשים הרבה פחות חביבים. מיד נופפו באצבעותיהם לצלם, אומרים לו "לא לצלם".

למרות הדריכות המסוימת בתנועת אותם חיילים, קשה לומר שהפעילות הצבאית המצרית ברחבי סיני נעשתה אינטנסיבית יותר. בשבוע השבוע הראשון למבצע פעלו מסוקים ומשוריינים נגד כמה חוליות חמושים קיצונים. השבוע כבר לא היו כמעט דיווחים על תקריות ירי או מעצרים. הרגיעה היחסית נרשמה יחד עם דיווחים בכלי תקשורת מצריים על "הודנה" – הפסקת אש זמנית – בין הג'יהאדיסטים בסיני לצבא המצרי.

משרד ההגנה בקהיר הכחיש את הדיווחים וטען, ביום רביעי בבוקר, שהצבא דווקא מרחיב את פעילותו בסיני. אבל באותו יום פרסמה סוכנות הידיעות אי-פי דיווח שאיסלאמיסטים לשעבר – שהפכו לאחר שחרורם מהכלא שליחים מטעם מוחמד מורסי – השיגו הבנות עם הג'יהאדיסטים בסיני על הפסקת לחימה הדדית. לפי אותם קיצונים במיל', שני הצדדים הסכימו לאחד כוחות נגד גורמים זרים המבקשים לפגוע במטרות מצריות. נראה כי מורסי, שהבין את מגבלות צבאו בפעולה נגד החמושים במרכז סיני – בעיקר באזורים ההרריים של ג'בל חלאל – העדיף לחדול מלחימה ולהגיע להבנות, גם אם הן נחתמות עם השטן.

אבל מורסי, שמזכיר בהתנהלותו את דפוס הטיפול של חמאס בג'יהאדיסטים בעזה, עלול לגלות, בדיוק כמו שליטי הרצועה, מה קורה למי שהולכים לישון עם כלבים. אם יעצור כעת את המבצע הצבאי נגד החמושים בסיני, בלי לטהר את חצי האי מגורמי הטרור, הוא עלול להתעורר עם שלל עקיצות פרעושים. ובמלים אחרות, עם פיגועים בקהיר ובאלכסנדריה. ואולי גם עם מה שהעדיף כנראה מבחינתו – עם פיגועים נגד מטרות ישראליות.

כרם שלום. מעבר הסחורות היחיד שפועל היום בין רצועת עזה וישראלאילן אסייג

חמאס וישראל

כקילומטר ממשולש הגבולות, בכיוון צפון מערב, ממשיכים הדחפורים המצריים להרוס מנהרות מרפיח המצרית לרצועה. הפעילות שם מתמקדת ב"מנהרות לא חוקיות" – שם קוד למנהרות שאינן נתונות לפיקוח חמאס בצד הפלסטיני. עד כה הרסו המצרים כ-120 מתוך כ-1,200 מנהרות פעילות. הפגיעה בפעילות המסחרית התת-קרקעית הגבירה מיד את קצב מעבר הסחורות מישראל לרצועת עזה, דרך כרם שלום.

כש"הברחת" הסחורות במנהרות מתנהלת ללא הפרעה, הביקוש לסחורות ישראליות בעזה יורד. כל עצירה בתנועת המוצרים במנהרות (למשל, בעת סגירתן על ידי חמאס) מעלה מיד את הביקוש לסחורות ישראליות. בימים האחרונים שבו סוחרי הקמח והסוכר העזתים לרכוש מוצרים מישראל, אחרי חודשים ארוכים שרכשו אותם ממצרים והכניסו אותם לעזה דרך המנהרות.

כרם שלום הוא מעבר הסחורות היחיד שפועל היום בין רצועת עזה וישראל. קשה למצוא דוגמה טובה יותר ליחסים המורכבים בין מדינת ישראל וחמאס, מהפעילות היומיומית המתנהלת שם. בשקט, מבלי למשוך כמעט תשומת לב, מתנהלת במעבר פעילות מסחרית מרשימה. זה לבטח לא מצור, גם לא סגר. המספרים מדברים בעד עצמם. ערב המשט המפורסם לעזה, במאי 2010, עברו בכרם שלום כ-70-60 משאיות ביממה לרצועת עזה. היום, אומר ראש מנהלת המעברים במשרד הביטחון, עוברות כ-250 משאיות ביממה.

גם ההשקעה בפיתוח בהתאם: כ-75 מיליון שקלים הושקעו בבנייה ובהרחבה של המעבר מאז מאי 2010. היום הוא ערוך להכנסת כ-450 משאיות ביום לרצועה. בצד הישראלי של המעבר טוענים כי נכון להיום, הביקוש הפלסטיני לסחורות אינו מצריך יותר מ-250 משאיות – בעיקר בגלל האספקה השוטפת מהמנהרות.

הפעילות במעבר מוכיחה עד כמה ריקות מתוכן סיסמאות חמאס בדבר "ג'יהאד" או לחימה בישראל. בכל מובן אפשרי, חמאס משתף היום פעולה עם ישראל, באופן לא ישיר, כדי לשמור על שקט ברצועה ועל פעילות כלכלית סבירה. הארגון אמנם לא נוכח פיזית בצדו העזתי של המעבר, אבל שולט בדרכי הגישה אליו ואחראי לאבטחתו. ב', פועל פלסטיני שעובד במקום, סיפר ל"הארץ" שכדי לעבוד במעבר, הוא נזקק לתעודת עובד שחמאס מנפיק. חמאס זקוק למעבר פתוח לישראל, ממש כמו למנהרות למצרים.

250 משאיות ביממה - פי ארבעה מהשנה שעברהאילן אסייג

את המעבר הפלסטיני מפעילות שתי משפחות, שחייבר ועאקל, שקיבלו זיכיון מהרשות הפלסטינית ברמאללה, אך לא לפני שקיבלו אישור גם מחמאס. שתי המשפחות אחראיות על הביטחון במעבר מצדו הפלסטיני (ללא נשק), בעוד חמאס מאבטח את המקום מבחוץ. את התיאום עם ישראל עושה נציג משרד המסחר והתעשייה ברמאללה, ראיד פתוח, העומד בקשר עם ממשל חמאס בעזה ושליחיו.

בצד הישראלי מגדירים את שיתוף הפעולה "מדהים", לא פחות. הדרישות הביטחוניות מיושמות גם בצד הפלסטיני, ולישראלים יש היכולת לראות מה מתרחש שם בכל רגע. כדי לאפשר את הרחבת המעבר בצד העזתי, למשל, נכנסו דחפורים ישראליים (בתיאום עם הפלסטינים) לרצועת עזה, להכשיר את הקרקע.

אבל אין מגע ממשי בין העובדים הישראלים לפלסטינים. בתווך, בין שני המעברים, יש שטח המוגדר "סטרילי". שם נפרקות הסחורות שבאות מישראל. המשאיות עוברות בדיקה ביטחונית קפדנית בצד הישראלי, במשקף ענק שנראה כמין מפלצת. לאחר יציאת הנהגים הישראלים, נכנסים "מתווכים" לשטח הסטרילי – עובדים שעברו בידוק ביטחוני – עם המשאיות שלהם (שנבדקו גם הן). הם מעמיסים את הסחורה ופורקים אותה בצד הפלסטיני, במרחק כ-400 מטרים. "המתווכים" חוזרים ולשטח הפלסטיני נכנסים נהגים "לא מזוכים" (שלא עברו בדיקה ביטחונית), שמעמיסים את הסחורה ומעבירים אותה לרצועת עזה – דרך מחסומי חמאס. לא פעם מנסה ממשל חמאס להטיל מסים על נהגי המשאיות, אך ללא הצלחה. רצף שביתות נהגים וסוחרים הבהיר לו שגביית כספים בעד סחורה ישראלית, שעליה כבר משלמים הסוחרים מסים לרשות הפלסטינית ברמאללה, היא משימה קשה במיוחד.

זו גם הסיבה שחמאס רוצה מעבר מועט ככל האפשר של סחורות מישראל, תוך הישענות חלופית גוברת על המנהרות. כך הוא נמנע מתשלום מס לרשות. לעומת זאת, מהמנהרות הוא מפיק רווחים עצומים. המסים שחמאס גובה על הדלק המיובא ממצרים מכניסים לקופתו כ-700 מיליון שקל בשנה. זה סכום עצום בקנה מידה פלסטיני. יותר מ-50% מהסחורה שנכנסה השנה לרצועת עזה, לא באה מישראל.

האינטרס של הרשות הפלסטינית הפוך מזה של חמאס: לאפשר הכנסה של מרב הסחורות דרך מעבר כרם שלום, כדי להגדיל את הכנסות הממשלה ברמאללה ולפגוע בהכנסות חמאס מהמנהרות.

המעבר החופשי של סחורות לרצועת עזה, דרך ישראל ודרך המנהרות, יצר תנופת בנייה אדירה ברצועה. לישראלים זה עשוי להישמע כבדיחה, אבל בעזה יש היום מחסור גדול בפועלי בניין. קבוצות צעירים נשלחו במאורגן מהרצועה לטורקיה, לקבל הכשרה מקצועית.

מעבר כרם שלום פועל לעת עתה רק בשעות היום. כמיל אבו רוקון והקב"ט של המעבר, עמי שקד, טוענים שהם ערוכים לעבודה גם בשעות הלילה, אם יהיה בה צורך – הכל לפי החלטת הדרג המדיני. "זה לא מעבר של שלום", הם מסבירים, "זה מעבר שאמור לפעול גם תחת איום". למרבה הפליאה, אין בינתיים הרבה איומים. שלוש פעמים נורו בשנה האחרונה פצצות למעבר (לא הרבה בהתחשב בקרבתו לרפיח). לטענת שקד, שהיה בעבר קב"ט גוש קטיף, באחד המקרים נועד הירי למחות על העברת יתר של דלקים מישראל לרצועת עזה, שהחלישה את מסחר הדלק במנהרות. בשביל בעלי המנהרות, זו הדרך למחות. הרי גם הם צריכים להתפרנס.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות