המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

המילה האחרונה: הגרמנים לא מניחים לעורלה

סאגת ברית המילה, שלא יורדת מהכותרות בגרמניה מאז פסיקת בית המשפט שעירערה על חוקיותה, הציפה מחדש לפני השטח את שאלת היחסים הטעונים של גרמניה עם יהודיה. אבל העיסוק האובססיבי בעורלות מקפל בתוכו גם סוגיות חברתיות, משפטיות ופילוסופיות, של מדינה שמנסה להגדיר מחדש את זהותה

ביום ראשון לפני שבועיים נסע המוהל דוד גולדברג לעיר אוסנבריק שבמערב גרמניה כדי להיפרד מעוד עורלה. הוא מקיים לדבריו כ–40 בריתות בשנה, אבל הפעם נהנה מכבוד מיוחד: זו היתה הברית הראשונה שערך לאחר שרופא גרמני הגיש נגדו תלונה בגין קיום הפרוצדורה הכירורגית מבלי שיהיה לה צידוק רפואי. גולדברג היה לגיבור היום בפרשה שמסעירה את התקשורת בגרמניה מחודש יוני, כשהתפרסמה פסיקת בית המשפט המחוזי בקלן שלפיה הדבר מהווה פגיעה בשלמות הגוף באופן המנוגד לחוק הגרמני.

הטקס נערך בבית הכנסת בעיר, לצד כיבוד קל ובנוכחות כ–30 אורחים של הזוג המעורב, אב גוי ממוצא רוסי ואם יהודייה. “אני תמיד מקבל יחס טוב”, אומר גולדברג, אבל מודה שבעקבות התלונה בכל זאת נרשמה התעניינות ערה מעט יותר. ראש הקהילה היהודית בעיר בירך את הזוג האמיץ “שלא פוחד ובכל זאת עורך את הברית”, וגולדברג, שהקפיד לשמור על איפוק ‏(“הכל בסדר, אין בעיות”‏), הוסיף שכבר הוזמן מאז לערוך שתי בריתות נוספות, כולל של משפחה קתולית אחת, “שחושבת שכדאי לעשות כי זה גם כתוב בתנ”ך, ושמעה שאני טוב בזה”.

אתה לא פוחד להסתבך?

“לא, שהשם יעזור לי. ובינתיים עוד אין חוק שאוסר”.

ברית המילה של אליה סלאווינסקי, בעריכת המוהל גולדברג
ברית המילה של אליה סלאווינסקי, בעריכת המוהל גולדברג .

כמו לקעקע “יהודי”

בחודשים האחרונים עוסקת גרמניה כמעט באובססיביות בגורל איברי המין של טפה. כנסים מלומדים נערכים באוניברסיטאות מכובדות ובבתי חולים, פאנלים קולניים משודרים בטלוויזיה והעיתונות המקומית מקדישה עמודים רבים לנושא. התלונה נגד גולדברג, שלא ברור עדיין מה יעלה בגורלה, היתה רק פיתול נוסף בדרך ארוכה. בגרמניה פועלים כיום ארבעה מוהלים יהודים. פסק הדין שהצית את הדיון התייחס בכלל לתביעה נגד רופא מוסלמי בגין רשלנות בביצוע מילה, לאחר שאם מוסלמית הגיעה לבית החולים עם בנה המדמם, ימים אחדים לאחר הניתוח. בית החולים זימן משטרה, והפרקליטות המקומית החליטה להגיש כתב אישום לאחר החקירה.

בערכאה התחתונה הרופא זוכה, אך הפרקליטות עירערה. בית המשפט המחוזי קבע שוב שהרופא לא התרשל בעבודתו, אולם פתח דיון עקרוני ביחס לחוקיות המילה עצמה. הטענה המשפטית הבסיסית היתה שהפרוצדורה מהווה פגיעה בשלמות הגוף של הילד, כיוון שמדובר באקט בלתי הפיך, ללא עילה רפואית. חופש הדת של ההורים אינו מספיק כדי להצדיק את הפרוצדורה, ויש לחכות שהילד יוכל לבצע החלטות לגבי גופו ודתו בעצמו.

מכאן החל להתגלגל כדור שלג. בית החולים היהודי בברלין הודיע כי יפסיק למול מטעמי דת עד להבהרת המצב החוקי במדינה. בהמשך, החליטו גם בתי חולים בשווייץ ובאוסטריה לנהוג כך. ממשלת גרמניה הודיעה כי תפעל להסדרת הנושא בחקיקה, אבל הדיון הציבורי בנושא כבר הלך והתפשט, ועם רוח גבית מהעבר הגרמני המדמם, הוא זלג במהירות מפורמליסטיקה משפטית לאמוציה שואתית. פעילי הקהילה היהודית בגרמניה מיהרו לגנות את הפסיקה מחד, ולנסות לשדר עסקים כרגיל מאידך. “אנחנו ממשיכים לקיים בריתות”, אומר יצחק ארנברג, רבה ההדור והמרשים של הקהילה היהודית בברלין, שבה רשומים כ–12 אלף חברים. “בקהילה פה לא מקפידים על מצוות, אפילו אוכלים חזיר, אבל על ברית לא מוותרים. אנחנו עם שנרדף על שמירת מצוות, והייתי שמח ללכת לבית סוהר על זה”. המוהל גולדברג מספר שאמנם משפחה אחת ביטלה את הברית בעקבות הפסיקה, אבל ד”ר דיטר גראומן, נשיא ארגון הגג של הקהילות היהודיות בגרמניה, פוסק נחרצות ש”המוהלים שלנו עדיין עובדים, ויש לנו גם מוהלים מווינה ומציריך”.

מי שנקלעו לאי הוודאות הגדולה ביותר בעקבות הפסיקה הם כנראה ההורים הטריים, מחויבים פחות לציווי האלוהי ונתונים בלחץ זמן. נתן גלברט ‏(46‏), עורך דין מברלין ופעיל בקהילה היהודית, מספר שכמה הורים פנו אליו בבקשה לחוות דעתו בנושא. “פסק הדין גרם לאי ביטחון”, הוא אומר. “לדעתי, הוא לא מחייב, ואפשר, אבל לא חייבים, לכבד את דעת השופטים בקלן”. את מי ששואל אותו אם כדאי לערוך כעת ברית, הוא “מעודד ומבקש שיזמינו לאירוע את הקהילה וגם אותי”.

ד”ר אנדראס נחמה, רב הקהילה הרפורמית בברלין ‏(ומנהל מוזיאון “Topographie des Terrors” בעיר‏), מספר על זוג הורים שנאלצו לנסוע לפולין עם בנם הטרי, כדי לקיים שם את המצווה. נחמה מסביר שככלל, בקהילה הרפורמית מעדיפים למול באמצעות רופא, “בהתאם לסטנדרטים מדעיים מודרניים”, וכיוון ש”הילד נולד בדיוק בשבוע של הפסיקה, אף רופא לא הסכים לעשות את זה פה ‏(בגרמניה‏)”.

המוהל גולדברג. מאז הפרשה הוזמן לערוך שתי בריתות, אחת מהן של משפחה קתולית
המוהל גולדברג. מאז הפרשה הוזמן לערוך שתי בריתות, אחת מהן של משפחה קתולית. צילום: מריו וודר, איי־פי

גם נוי כץ ואלכס ברנוב, ישראלים בני 32 המתגוררים בברלין, החליטו לערוך את ברית המילה של בנם הבכור, ינאי, מחוץ לגרמניה, וזאת כדי לא לקחת סיכונים מיותרים. “החלטנו שנמול אותו עוד לפני הפסיקה”, אומרת כץ, מאבטחת באל־על, “אבל הפסיקה שיבשה לנו את התוכניות”. ינאי, שנולד ב–13 באוגוסט, שומר בינתיים על עורלתו. “נמול אותו בישראל בגיל מבוגר יותר במקום להסתבך פה בשושו”, אומרת כץ, בשעה שינאי נם בעגלה שלצדה. “זה לא שיש לי תשובה ברורה לעצמי, לשאלה למה אני בכלל רוצה למול אותו, אבל אנחנו ישראלים ומשייכים את עצמנו לחברה הזאת”.

תומר נהרי, עובד נדל”ן בן 26 מפרנקפורט, מסרב להתרגש מההתפתחויות. הוא חי בגרמניה מגיל תשע, לאחר שמשפחתו היגרה מישראל. אשתו, מורה בבית הספר היהודי בעיר, היתה בחודש האחרון להריונה כשהפסיקה התפרסמה, וב–21 ביולי נולד ליאב. “לא לקחנו את זה ברצינות”, הוא אומר, “אבל זה נהיה פה סיפור גדול. אם זה היה נאסר בחוק, היינו נוסעים לשטרסבורג ‏(בצרפת‏) או לבלגיה, למול שם. אבל זו ההתחלה של כל אדם ביהדות, ולא חשבנו לרגע לא לעשות ברית”.

בית חב”ד בעיר אירח את הטקס, שהחל ב–12:30 עם מוהל תושב פרנקפורט. רבים מהאורחים ניצלו את הפסקת הצהריים מהעבודה כדי להשתתף בטקס וליהנות מתקרובת של בורקסים, סיגרים וסלטים, שהכינה החנות הכשרה בעיר. “הקטן כמעט לא בכה”, אומר נהרי, “אני בכיתי יותר ממנו, מהתרגשות. אמרו לי רק לחשוב פעמיים את מי אני מזמין, כי חסר שמישהו חוזר לעבודה ואומר לבוס שהיה בברית מילה. יש עדיין אנשים שאולי לא כל כך אוהבים אותנו. לא דיברתי על הנושא עם אף אחד שאינו יהודי, חוץ מבבית החולים, כדי לוודא שהילד בריא וכשיר לעבור את הברית”.

“זה דיון בין עורכי דין לפרופסורים באוניברסיטה”, אומר דימיטרי סלאווינסקי מדיסלדורף. “זו לא באמת בעיה גדולה, והחלטת בית המשפט לא רלוונטית לחיי היום־יום שלי”. סלאווינסקי, מנהל תכנון בחברת מסחר, נולד באוקראינה והיגר עם משפחתו לגרמניה כשהיה בן 15, לאחר התפרקות הגוש הקומוניסטי. “בברית המועצות הרגשנו יהודים”, הוא אומר, “אבל לא יכולנו לשמור על המסורת”. הוא עצמו נימול רק לפני שנה, בגיל 30. “הכינו אותי למשהו נורא, אבל אחרי שלושה ימים לא הרגשתי שום דבר מיוחד”, הוא אומר, “קיבלתי הרדמה לשעה, הייתי בבית החולים עוד כמה שעות, ואחר כך חזרתי הביתה”. לא היה לו ספק שאת בנו הבכור אליה ‏(“השם היהודי הוא אליהו”‏), שנולד לפני חודש, ימול כהלכה בגיל שמונה ימים, בבית הכנסת המקומי. “לא הייתי רוצה להיות הדור האחרון שנשאר יהודי אחרי 2,000 שנה”, אומר סלאווינסקי, “ואני גם יודע איך זה עם ואיך זה בלי”.

ויש גם מי שהפסיקה חיזקה את הלבטים שמראש היו לה בנושא. מיכל קרמר עברה לברלין לפני כשבע שנים, וכותבת כיום דוקטורט במשפטים באוניברסיטה החופשית בעיר. היא הספיקה בינתיים להינשא לפטר, רופא גרמני אתאיסט, ונולדו להם שני בנים. “כשהבכור נולד, לפני ארבע שנים, הייתי בטוחה שאמול אותו”, היא אומרת. “כל החברים שלי מלו את בניהם, ופטר אמר שמבחינה רפואית זה הליך מאוד פשוט: ‘זה כואב אבל לא נורא, ואם זה חשוב לך - נעשה’. אבל כשניסיתי להסביר לעצמי למה אני עושה ניתוח לילד בן שמונה ימים, לא הצלחתי. זה רץ על אוטומט, הייתי מבולבלת מההורמונים ומהמתח של הלידה, ובסופו של דבר לחץ ההורים הכריע. רוב החברים הגרמנים שלנו פחדו להגיב, הם פוחדים מכל מה שקשור ביהודים. אבל היו גם תגובות מזועזעות, ‘אה, זה כמו בשבטים אפריקאיים שמקעקעים את הילדים’, ואני אמרתי ‘אהה, כן’. כשהילד השני נולד לפני שנה, לא רציתי שהם ייראו אחרת, ולכן מלנו גם אותו. גם ככה האבא שונה. מקווה שהם לא יכעסו עלי כשיגדלו”.

קרמר הדחיקה מאז את הנושא, אבל כשפסק הדין התפרסם הבינה ש”קשה להתווכח עם הטענה שאתה פוצע ילד ומשנה לו את הגוף באופן בלתי הפיך. במה זה כל כך שונה מלקעקע על ילד ‘יהודי’ כשהוא נולד? אני צריכה לקבל את זה כי זה מנהג דתי? אם יהיה לי ילד נוסף כבר לא אמול אותו”. לצד זה, היא מוסיפה, “עד כמה שאני חושבת שמילה היא מנהג לא ראוי, אני תוהה אם צריך לנסות לכפות את זה באמצעות המשפט הפלילי, שהוא כלי חזק. כבר קיים דיון ציבורי בנושא, ואולי היה עדיף שבית המשפט יחכה לראות איך התהליך מבשיל בתוך החברה”.

הלהיט של הקיץ

הקהילה היהודית בגרמניה מונה כיום 100–150 אלף חברים רשומים ‏(ההערכות משתנות בהתאם לדוברים‏). כיוון שהיא מוכרת כגוף ציבורי, שההשתייכות אליו וולונטרית ‏(וכרוכה בתשלום מסים‏), הנתונים הרשמיים אינם מונים את כל יהודי הפדרציה הגרמנית. בברלין לבדה, אומר ארנברג, רשומים כ–12 אלף חברים, “אבל יש פה גם סטודנטים יהודים וצעירים שלא רשומים. לגרמניה יש אינטרס שיהיו פה קהילות יהודיות, והן מקבלות מהמדינה 30 מיליון יורו כל שנה ונתונות ל ביקורת שלה. חברי הקהילה נהנים משירותים כגון בית כנסת, בית ספר יהודי, ישיבה וגן ילדים. עיקר העבודה הוא להציל יהודים מהתבוללות, ולקרב אותם ליהדות.

“עם תום מלחמת העולם השנייה, הקהילה פה נבנתה מפליטים, בעיקר פולנים והונגרים, מעט יהודים־גרמנים. כיום, 70–80 אחוז הם יהודים שהיגרו מברית המועצות, לאחר שגרמניה הציעה להם סל קליטה גבוה מזה שהציעה ישראל. הם לא באו לגרמניה לחפש יהדות - אם היו מעוניינים ביהדות, היו עולים לישראל. אבל זה החיה את הקהילה פה, וכיום רבים מהם הולכים לבית הכנסת וחוזרים לשורשים. אולי כשלוחצים עליך, אתה עושה דווקא. איפה שחיבקו את היהודים ונתנו להם זכויות, הם ויתרו על יהדותם. דווקא איפה שדחקו בהם, הם החזיקו מעמד”.

הקהילות היהודיות בגרמניה פועלות על בסיס מקומי בערים שונות, ומרוכזות תחת מועצה מרכזית ‏(Zentralrat der Juden in Deutschland‏), שמטרתה לטפח את הפעילות התרבותית והדתית היהודית, ולקדם את האינטרסים הפוליטיים של יהדות גרמניה. עם פרסום הפסיקה הסתערו חבריה על התקשורת הגרמנית, וניסו להשפיע על דעת הקהל ועל הפוליטיקאים המקומיים. גראומן, נשיא המועצה, המשיך לשחרר הצהרות נחרצות לתקשורת ולהתראיין גם בימי השבעה על אביו, שנפטר לאחרונה. “אף אחד לא ידע שזה יהיה כזה אישיו הקיץ, זה בא בהפתעה”, הוא אומר. “אני רוצה לתת קרדיט לפוליטיקאים הגרמנים - יש להם תחושת אחריות, הם מבינים כמה החיים היהודיים בגרמניה חשובים - אבל ברור שנפגשנו איתם ופעלנו לשכנע אותם. הבהרנו מההתחלה שברית מילה לא נתונה למשא ומתן. אף אחד לא צריך להבין את זה ולהסכים לזה, אבל אנחנו מצפים שכולם יגלו סובלנות כלפי זה”.

יצחק ארנברג, רבה של הקהילה בברלין
יצחק ארנברג, רבה של הקהילה בברלין.

עם הזמן, גם פוליטיקאים ואנשי רוח מישראל נרתמו למלאכה. הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, הטריח עצמו לברלין. נשיא המדינה, שמעון פרס, שיגר מכתב למקבילו הגרמני, בו קרא לשמירה על זכויות הקהילה היהודית. שר הפנים אלי ישי כתב בנושא לקאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, וחבר הכנסת הבלתי נלאה דני דנון הודיע כי פנה לשגריר גרמניה בישראל ולחברי פרלמנט גרמנים ‏(“הבטחתם חקיקה - תקיימו”‏).

הקהילה היהודית בגרמניה לא כפופה למדינת ישראל. “זה לא כמו רומא, שלאפיפיור יש שליחים”, אומר ארנברג, “כל קהילה יהודית בגולה היא עצמאית לחלוטין”. קברניטיה לא תמיד ידעו איך לבלוע את ההתערבות במה שנתפס כדיון פנים־גרמני. “שמעון פרס הוא מעל כולם”, אומר אחד הפעילים הבכירים בקהילה היהודית בגרמניה, “וכל מה שהוא עושה הוא מבריק, אבל כמה מהרבנים שבאים הנה בלי להתייעץ עם הקהילה היהודית, מפזרים הצהרות בלי שיש להם ידע פוליטי על המתרחש. הרב מצגר הציע שהמוהלים יעברו הכשרה על ידי רופאים גרמנים. אנחנו לא רוצים שמוהל יהודי יצטרך לקבל הכשרה מרופא גרמני”.

עונת המלפפונים

אבל אם מדובר בשלושה־ארבעה מוהלים שפועלים בגרמניה ובכ–150 אלף יהודים במדינה המונה מעל 80 מיליון איש, למה הדיון לא יורד מהכותרות במשך כל הקיץ? גראומן מצביע בין היתר על עיתוי הפסיקה, עונת המלפפונים של התקשורת המקומית ‏(הקישור הפאלי על אחריות המשתמש‏). “בגרמניה קוראים לזה ‘החור של הקיץ’ ‏(Sommerloch‏)”, הוא אומר. “לא קורים הרבה דברים, אבל צריך למלא את העיתונים במשהו”.

העיסוק המתמשך באיברי המין של ילדים מקפל בתוכו גם כמה סוגיות עומק שמטרידות את החברה בגרמניה: זהות חברתית במדינה רב־תרבותית, זכויות מהגרים מוסלמים במדינה נוצרית, זיכרון השואה, משטור הגוף, ואולי גם כמה צללים פסיכולוגיים רדומים. העובדה שהמצב המשפטי כשלעצמו נותר עמום מוסיפה לבלבול, ומאפשרת להמשיך לדוש בנושא בלוויית טיעונים רפואיים, פסיכולוגיים, היסטוריים ורגשיים, שכל צד שולף לחיזוק עמדותיו.

גרמניה היא פדרציה המורכבת מ–16 מדינות, לכל אחת מהן ממשלה ומערכת בתי משפט משלה, ומעליהן הפרלמנט, הממשלה ובית המשפט הפדרטיביים, ובית המשפט החוקתי. חלק מפעילי הקהילה היהודית מסבירים שהם רגועים, משום שפסיקת בית המשפט בקלן אינה מחייבת בתי משפט אחרים. “זה לא אומר שגם בית המשפט בברלין יחליט כך”, אומר הרב ארנברג.

פרופ’ ריינהרד מרקל
פרופ’ ריינהרד מרקל. צילום: ברנרד לודוויג

מאידך, זה לא אומר שבתי משפט במדינות אחרות יימנעו מלהסתמך על הפסיקה מקלן. השבוע דיווח אתר האינטרנט של המגזין הגרמני “שטרן”, על תביעה אזרחית שהגישו הורים, שניקבו את אוזני בתם הקטנה כמתנה ליום הולדתה. הילדה פרצה בבכי, הגיבה באופן טראומטי בהמשך, וההורים תבעו פיצויים מהמנקבת. בית המשפט בליכטנברג שבברלין אכן פסק להם פיצויים, אך הוסיף שגם ההורים, לצד המחוררת, עשויים לעמוד לדין פלילי בגין פציעה לא הכרחית של גוף הילדה, בהתאם לעיקרון שעליו התבסס פסק הדין של בית המשפט המחוזי בקלן. בידיעה צוטט גם דובר בית המשפט בברלין, שאישר כי החלטת בית המשפט בקלן עמדה לנגד עיני השופט בדיון הנוכחי.

“הטיעונים שבית המשפט בקלן התבסס עליהם נבעו מהחוק הקיים בגרמניה כיום”, אומר פרופ’ ריינהרד מרקל, מומחה למשפט פלילי ולפילוסופיה של המשפט מאוניברסיטת המבורג וחבר בוועדת האתיקה הגרמנית שהתכנסה לדון בנושא באמצע אוגוסט ‏(ולשעבר גם שחיין אולימפי: מקום שישי בגמר 400 מטר מעורב במקסיקו 68’‏). “הפסיקה נגעה למעשה בסוגיה חוקתית - איזו משתי זכויות יסוד חזקה יותר, זכות הילד לשלמות גופנית או חופש הדת של ההורים - והציעה לה פרשנות. אם כי אפשר גם לטעון שהשופטים הבינו את החוק באופן שגוי”.

מי שימול תינוק בגרמניה מטעמים דתיים מסתכן בתביעה?

מרקל: “הסיכוי לא גבוה, אבל יכולה להיות תביעה. בינתיים הייתי ממליץ לחכות או לנסוע למקום אחר”.

קרמר מסבירה שאחד הנימוקים לזיכוי הרופא בפסק הדין בקלן, “הוא שעמדה לו הגנה של טעות במצב המשפטי. כיוון שלא היתה פסיקה קודמת וכיוון שהמצב בחוק לא מוסבר, בית המשפט קיבל את הטענה שלא ניתן היה למנוע את הטעות, כלומר את המחשבה שהדבר מותר, באופן סביר. לכאורה, מילה דתית אסורה ‏(בהתאם לחוק האוסר על פגיעה בשלמות הגוף ללא הסכמה‏), אבל אף אחד לא ‘נגע’ בזה. רופא שיבצע מילה דתית עכשיו, מעמיד את עצמו לסכנת תביעה, כי כבר אין ספק לגבי המצב המשפטי”.

בין המדע למשפט

הפסיקה הגיעה אחרי ארבע שנים של דיון תיאורטי בסוגיה, שלא עורר הדים מחוץ לגבולות האקדמיה. על כוס שוקו עם קצפת בבית קפה בברלין מסביר מרקל: “עד אז, אף אחד בגרמניה לא חשב שיש פה בעיה משפטית. זה נחשב נורמלי שיהודים ומוסלמים מלים את בניהם. גם לי יש שני בנים, ואחד מהם עבר ברית מילה, כי אמא שלו שקלה באיזשהו שלב לעבור איתו לישראל ולא רצתה שיהיה חריג שם, למרות שהיא לא יהודייה. חשבתי שמיליוני גברים בעולם נימולים, אז זה לא ביג דיל. היום כבר הייתי מטיל על זה וטו”.

הראשון שהצביע על הקושי המשפטי הוא הולם פוצקה, פרופסור למשפט מאוניברסיטת פסאו. “פרופ’ הרצברג, שהיה מרצה של הולם באוניברסיטת Bochum, קרא ספר של עורכת דין גרמנייה־טורקייה, שבו היא תיארה ברית מילה שראתה בטורקיה, של אחיין שלה, אז בן ארבע או חמש”, מספר מרקל. “היא כתבה שזה היה נורא וברברי, ושהילד היה מפוחד והרגיש שמה שמתרחש הוא אלים וכואב. הרצברג ביקש מסטודנטים טורקים שלו לדבר על זה באחד הסמינרים. גם פוצקה היה שם, והתחיל להתעניין בנושא. הוא כתב מאמר ארוך בנושא, בו טען שזכות היסוד לחופש דת לא מצדיקה את המילה, ושכל חירות נגמרת כשזה מגיע לעור של אדם אחר. ברור שהורים יכולים להעניק לילדיהם חינוך דתי ולשלב אותם בקהילה דתית, אבל לא לפגוע בגוף הילד באופן בלתי הפיך, מבלי שהוא נתן לכך הסכמה. המאמר הצית דיון בקרב חוקרי משפט פלילי, ונכתבו עוד כתריסר מאמרים בנושא”.

מאז התפרסמה הפסיקה מקלן, שציטטה מהמאמר של פוצקה, הפך האחרון למיני־ידוען מקומי, שמתארח בתוכניות טלוויזיה וכותב טורי דעה בעיתונים, והוא הוזמן לכתוב גם ב”ניו יורק טיימס”. יש מי שמנסה לרמוז שטיעוניו של הפרופסור נגועים באנטישמיות, אבל פוצקה מגיב לכך באדישות. “מי שטוען את זה”, הוא אומר, “עושה זאת כי אין לו נימוקים יותר טובים. זו לא יותר מטקטיקת הסחה”.

מאמר ב”טאגסשפיגל” טען שפוצקה לא הסתפק בתפקיד האינטלקטואל, ופעל גם להלהטת הרוחות. “הפסיקה מקלן הושפעה רק מטיעונַי”, מוסר פוצקה, “ברור מאליו שדיברתי על הפסיקה עם חברים ועמיתים, חלקם עיתונאים”. מרקל מוסיף: “יש אלפי החלטות של בתי משפט מחוזיים בגרמניה מדי יום, ואף אחד לא יכול לעקוב אחרי כולן. פוצקה סיפר שאחרי שפסק הדין פורסם הוא התקשר לחבר שלנו, מתיאס ראוך, הכתב בניו יורק של ‘פייננשל טיימס גרמניה’, שגם היה תלמיד של הרצברג. כעבור יומיים ראוך פירסם מאמר על הפסיקה, ורק אחר כך שאר העיתונים גילו את הנושא. אבל ככלל, לא היתה לו השפעה אישית, אלא מדעית”.

מבחינה מדעית, אומר מרקל, “ברית מילה היא פגיעה גופנית שאסורה בחוק הפלילי. זה התיאור העובדתי”. אבל, הוא מחדד, לא כל פגיעה גופנית היא עבירה פלילית: “כשאתה הולך להסתפר, הספר פוגע בשלמות הגוף שלך - אבל בהסכמה. נחוץ תירוץ חזק כדי לפגוע בשלמות הגוף של מישהו אחר: הסכמה, הגנה עצמית או סיבה רפואית שלא מאפשרת לפרט לתת את הסכמתו, למשל אם הוא חסר הכרה”.

כדי לקבוע אם הסיבה לפגיעה בגוף של אדם אחר מוצדקת, נחוץ איזון בין שתי זכויות יסוד, מוסיף מרקל: זכות הפרט להחליט על גופו מול זכות הוריו לחופש דת או לחינוך ילדיהם לפי דרכם. וכיוון שמדובר באקט של השוואה, עולה השאלה “מהי מידת החומרה של הפרוצדורה הרפואית, והאם היא אכן קלילה?”

כך זלג השיח המשפטי לעולם הרפואה. רבנים מיהרו להצהיר שמדובר בהליך זריז ‏(“בברית האחרונה שהיתה לנו”, אומר ירון אנגלמאייר, רב הקהילה היהודית בקלן, “כל הפרוצדורה, מפתיחת החיתול ועד הסוף, ארכה פחות משתי דקות”‏), עם תועלות רפואיות כמו הפחתת הסיכון לסרטן הפין ולהידבקות באיידס. אחרים שולפים מחקרים על סיבוכים וסיכונים, כולל מוות אפשרי. “אף אחד לא מת מהסכין עצמה”, אומר מרקל, “אבל קראתי מחקר שבתנאים נדירים יש סיבוכים שקשורים בנטיות גנטיות של הילד, שמובילים לדימום שמוביל מצדו למוות או לנמק של גוף הפין”.

ד”ר מרטין מולר
ד”ר מרטין מולר.

הבעיה היא שגם רופאים מתקשים להביע עמדה נחרצת בנושא. ד”ר מרטין מולר ‏(56‏), כירורג בהכשרתו, שמנהל את חדר המיון בבית החולים היהודי בברלין, הוא האחראי העיקרי לעריכת ניתוחי המילה במקום. ב–30 שנות עבודתו שם עברו תחת ידיו כ–2,000 עורלות, והוא מספר שבית החולים ערך בעשור האחרון כ–1,370 ניתוחי מילה, כמחציתם מסיבות “דתיות, טקסיות או היגייניות”, והשאר מסיבות רפואיות. הפרוצדורה הדתית לא מכוסה על ידי הביטוח הרפואי, וההורים נדרשים לשלם 310 יורו.

בחדר האוכל של הצוות הרפואי מדגים מולר את התהליך על חטיף טוויקס, ומספר שהוא אורך לרוב כעשר דקות כשמדובר בתינוקות, וכ–20 דקות כשהמנותח מבוגר. “למי שלמד לעשות את זה, זה פשוט”, הוא אומר, “אבל זה ניתוח”. תינוקות מקבלים הרדמה מקומית, ומשוחררים לבתיהם כעבור כמה שעות, “אחרי שהשתינו, ורואים שאין דימום”. בין גיל עשרה ימים לגיל שנתיים הם נמנעים מלבצע את ההליך, “כי התינוק קטן מכדי לקבל הרדמה מלאה וגדול מכדי לעבור את הפרוצדורה בלעדיה”.

מולר לא משתכנע מהנימוקים הרפואיים שמציגים תומכי המילה: “בשביל היגיינה יש היום סבון, סרטן הפין מאוד נדיר, וכדי להילחם באיידס במדינות מתועשות, לא חייבים לחתוך את העורלה. זה אולי רלוונטי לאפריקה”. באחרונה פורסם שדו”ח של האיגוד לרפואת ילדים בארצות הברית מביע תמיכה במילה, אבל מולר נשאר מסויג: “חלק אומרים ככה וחלק אחרת”. גם המחקרים על סיבוכים אפשריים לא מוציאים אותו משלוותו: “לכל ניתוח יש סיבוכים. ראיתי כבר דימומים, לא זוכר אחוזים. זה נדיר, אבל קיים”. בכל מקרה, הוא לא מסכים שמדובר באקט אכזרי. “אם מבצעים אותו היטב, התינוק לא סובל”, הוא אומר, “ואחרי מה שהגרמנים עשו ליהודים במלחמת העולם השנייה, אני לא יכול לומר ליהודים, גם לא למוסלמים, מה לעשות ובמה להאמין”.

למה בית החולים בכלל מציע את השירות הזה גם כשאין לו צידוק רפואי?

“כי חשבנו שעדיף שהריטואל יתקיים בחדר ניתוח היגייני ולא בבית, וכשיעבור חוק שזו לא עבירה פלילית, נחזור לעשות זאת”. בינתיים הוא נמנע מכך: “אני חושש”.

לא רק השיח הרפואי חדר למשוואה. בסופו של דבר, טוען מרקל, “זה גם עניין פוליטי. ההנחה שהובהרה על ידי הפרלמנט הגרמני, היא שגרמניה חייבת להתייחס ברגישות מיוחדת לכל העניינים היהודיים. לא צריך להסביר”. החובה הזאת מעוררת צורך באיזון נוסף, הפעם בין “החובה ‏(המשפטית‏) להגן על ילדים קטנים ובין צורכי הפוליטיקה הגרמנית, אבל הדברים בלתי ניתנים לגישור. הפוליטיקה הגרמנית קובעת שאין שאלה, שלא נוכל לשאת את הבעיה שתיווצר אם ניראה מול העולם כמי שגורמים ליהודים לעזוב את גרמניה. לכן אין לי ספק שיהיה חוק שיאפשר מילה דתית, ואני חסר נחת מכך, כי זה לא יהיה חוק שמבוסס רק על היסודות החוקתיים, אלא על שיקולים פוליטיים. אבל גם האפשרות השנייה מטרידה אותי. אין לי פתרון מספק”.

משרד המשפטים הגרמני עובד כעת על הצעת החוק, שאמורה להסדיר את המשך קיומה של מילה דתית בלא הטרדות נוספות. “הם לא אוהבים את המשימה הזאת אבל הם חייבים לבצע אותה”, אומר מרקל. בלשכת הדובר של משרד המשפטים סירבו להתייחס לדברים. “יש לנו מדיניות נוקשה שלא לדבר על הנושא מפאת רגישותו”, נמסר.

גם כשהחוק יונח על שולחן הפרלמנט, הפרשה לא בהכרח תסתיים. פולקר בק, מצליף סיעת הירוקים בפרלמנט הגרמני שמתגאה בהיותו הפוליטיקאי הראשון שיצא נגד פסיקת בית המשפט בקלן, אומר שהוא “משוכנע שיהיה מי שיערערו לבית המשפט לחוקה, בטענה שהחוק החדש אינו חוקתי, שהוא לא מכבד את זכויות הילד ומשאיר אותו קורבן להתערבות רפואית לא נחוצה. אבל אני בטוח יחסית שבית המשפט החוקתי יטען שצריך לכבד את חופש הדת כל עוד הילד מוגן, והמילה נערכת בתנאים רפואיים הולמים”.

מרקל מסביר שמלאכת ניסוח החוק פותחת מערכת חדשה של בעיות משפטיות: “הם צריכים לנסח אותו בכלליות, ‘כל ההורים יכולים למול, גם מסיבות אסתטיות’, ולא לציין שזה מסיבות דתיות, כי אם מותר מסיבות דתיות, למה אסור מסיבות אמנותיות? מדינת חוק לא יכולה לשאת חוקים מיוחדים לקבוצות מיוחדות. אלא שבלב העניין עומד מוטיב דתי, ובעיקר מוטיב דתי־יהודי”.

ומוסלמי.

מרקל: “אני נוטה להאמין שאם ברית מילה לא היתה ריטואל יהודי, אלא מוסלמי בלבד, היא היתה נאסרת. לא הייתי קורא לזה איסלאמופוביה, פשוט לא היו מאשרים זכויות מיוחדות לקבוצות דתיות. אבל הנקודה היהודית בגרמניה היא יותר מרק בעיה דתית. כדי להגיד שהמילה אינה חוקית במקרה של יהודי, בית המשפט יצטרך להיות אמיץ. זה כנראה קצת יותר קל כשהמוהל מוסלמי”.

מוסלמים מתחת לרדאר

“הדיון אינו על יהודים או על מוסלמים, אלא על אופיה של גרמניה, שמחפשת את זהותה”, אומר ד”ר ממט דיימגולר, יליד גרמניה, בן להורים מוסלמים, בשיחה במרפסת משרד עורכי הדין בברלין שבו הוא עובד. “זו עוד משבצת בפאזל: עכשיו זה ברית מילה, לפני כמה שנים דנו בכיסוי הראש של נשים טורקיות, ובקיץ הבא זה בטח יצוץ שוב ביחס לזכויות בעלי חיים בהקשר של שחיטה כשרה. זה תמיד נובע כביכול מגישה הומניסטית נעלה של גרמניה המודרנית, כשלמעשה מדובר בקושי לקבל את גרמניה כמקום רב־תרבותי. “מאז איחוד גרמניה”, ממשיך דיימגולר, שלמד פילוסופיה באוניברסיטאות בון, הרווארד וייל ושימש כיושב ראש הארגון הטורקי־גרמני הליברלי בשנים 1992–2003, “החברה פה השתנתה באופן דרמטי: הנשיא חי כיום עם אשה שאינה אשתו, שר החוץ הוא הומוסקסואל. חלק מהחברה, בייחוד חלקה הצעיר, תומך בשינוי, אבל אחרים יראים ממנו, ובייחוד מאז 11/9 השתרש ‘Fear Debate’.

ד”ר ממט דיימגולר
ד”ר ממט דיימגולר. צילום: ברנרד לודוויג

“מוסלמים ויהודים הם סוכני שינוי ויזיביליים: בכפר שבו גדלתי כולם היו בלונדינים, גבוהים ותכולי עיניים. אני היחיד שלא הייתי ככה, ולכן ייצגתי את השוני. הדיונים האלה - בברית מילה, בכיסוי הראש, במיקום המסגדים - הם לא מבודדים זה מזה. גם אם הם מתחילים בטיעונים פסאודו־אינטלקטואליים, במקרה הזה אודות הגנת הילד, אתה מבין שפשוט לא רוצים אותך בסביבה”.

“הדת לא מצדיקה הכל, והדיון עצמו לגיטימי”, מוסיף דיימגולר, “בהודו שרפו בעבר אלמנות כחלק מהדת. אנחנו צריכים לאתגר את האמונות הדתיות שלנו. אבל זו האחריות שלנו לעשות זאת, לא של שופט בקלן. חברים שלי אומרים שזה ארכאי שגבר נושא ארבע נשים במקביל, אבל להם יש שתי מאהבות מהצד וזה נחשב בסדר. גם בנישואים המדינה לא צריכה להתערב, זה עניין פרטי”.

4.3 מיליון מוסלמים חיים בגרמניה ‏(נכון ל–2010‏), מעל 60 אחוז מהם ממוצא טורקי. עם זאת, ולמרות שפסק הדין שחולל את הסערה עסק בכלל ברופא מוסלמי, קולם נשמע אך בקושי בדיון הציבורי בנושא. “זה הפך מנושא גרמני־מוסלמי לנושא גרמני־יהודי”, אומרת פרופ’ לסוציולוגיה גוקצ’ה יורדקול, שנולדה בטורקיה, כתבה דוקטורט באוניברסיטת טורונטו על מהגרים טורקים בגרמניה, ולאחר מכן עברה לגרמניה בעצמה, למשרה באוניברסיטת הומבולדט. “גרמניה”, היא מוסיפה, “מתעלמת מבעיות של מהגרים טורקים, שהוזמנו לעבוד בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהיה צורך בכוח עבודה שיסייע בשיקום המדינה. פשוט לא חשבו שהמהגרים הטורקים יישארו פה" .

“המהגרים הטורקים והערבים בגרמניה אינם מאורגנים היטב”, גורס פולקר בק, “והדיאלוג בין הרוב למיעוט המוסלמי אינו מפותח”.

פרופ’ מייקל בודמן מאוניברסיטת טורונטו, שכתב יחד עם יורדקול מאמר על יחסי יהודים וטורקים בגרמניה שאחרי 11/9, תוהה איך זה שדווקא בדיונים על ברית המילה, קולם של מנהיגי הקהילה המוסלמית בקושי נשמע. “זו חידה”, הוא אומר. “על נושאים אחרים, כמו כיסוי הראש, הם דיברו הרבה”. וכאילו כדי להוכיח את הטענה, גם לפניותינו במסגרת הכתבה לא השיבו נציגי הקהילה, כולל יושב ראש הוועד המרכזי של המוסלמים בגרמניה.

האם ייתכן שזו אסטרטגיה מחושבת, מתוך הבנה שליהודים ייאלצו להקשיב, וכך יושג האינטרס המשותף בכל מקרה? “החברים הטורקים שלי אומרים. ‘תודה לאל שיש יהודים’”, אומר דיימגולר בסרקזם. “זה לא שהמוסלמים השאירו את הבמה ליהודים, אבל לטס פייס איט: אם נציגים מוסלמים יטענו שללא ברית מילה לא יהיו חיים מוסלמיים בגרמניה, אנשים יגידו: ‘אז מה?’ כשיהודים אומרים את זה, עם קונוטציית השואה ברקע, מדובר בטיעון עוצמתי”.

“אני לא יודעת אם זו אסטרטגיה מתוכננת”, אומרת יורדקול, “אבל זו אסטרטגיה טובה”.

נראה שהרגישות הגרמנית לכל מה שיהודי מודגמת היטב במקרה הנוכחי, והמוסלמים בגרמניה נהנים ממנה. בעיתון “בילד” פורסם כי הקאנצלרית מרקל אמרה: “אני לא רוצה שגרמניה תהיה המדינה היחידה שבה יהודים לא יכולים לקיים את הריטואלים שלהם, אחרת נהפוך למושא ללעג".

"העבודה העיקרית בנושא נעשית על ידי הקהילה היהודית, כי המעמד הפוליטי שלנו חזק משלהם", אומר אחד הפעילים הבכירים בקהילה היהודית.

הרב אנגלמאייר מספר על מפגש “עם יושב ראש Ditib, אחד הארגונים הגדולים של הטורקים בגרמניה, לפני כחודש, וישבנו גם עם עוד ארגונים מוסלמיים”. הוא חושב שאולי ליהודים הסוגיה דוחקת יותר, הן בשל מרכזיותה של מצוות המילה ביהדות, וגם כי “לנו יש זמן קבוע לברית, בגיל שמונה ימים. אצל המוסלמים זה גמיש. וגם יכול להיות שנוח להם שקודם כל שומעים את הקול היהודי”. יורדקול ובודמן הדגימו במאמר מ–2006 כיצד הקהילה הטורקית בגרמניה נאחזת בנראטיב ההיסטורי של יהדות גרמניה, בניסיון להקביל אותו למצבה כמיעוט אתני במדינה. בודמן מכנה זאת “נישואי נוחות”, שפועלים לשני הכיוונים. “מצד אחד”, הוא אומר, “היהודים בגרמניה תומכים בקהילה המוסלמית פה. זו סולידריות נגד גזענות. מצד שני, היהודים והמוסלמים בגרמניה בתחרות על תשומת לב, משאבים ותמיכה פוליטית. המוסלמים יכולים רק לחלום על הכספים שהקהילה היהודית מקבלת פה”.

פחד סירוס

“בסופו של דבר”, כתבה באחרונה איריס חפץ, פסיכולוגית ישראלית החיה בברלין זה עשור, בתגובה לדיון בבלוג “ארץ האמורי”, “אם מסתכלים מעבר לעורלה האישית, הסיפור הוא סיפור של נוצרים מול מוסלמים. יהודים כמעט שאין בגרמניה, והמוסלמים הם היהודים החדשים שלה. זו הצורה החדשה של האנטישמיות שמקבלת זריקות דחף מהעבר. בית המשפט הגרמני פסק נגד רופא מוסלמי בהשראתו של בית חולים וצוות נוצריים. בית המשפט הוא כמובן נוצרי בתרבותו. היהודים הם רק סרח עודף שמפריע לנסות לשלוט על המוסלמים”.

קל לראות בדיון עימות בין המודרנה לקהילות דתיות שמבקשות לשמר מסורות קדומות. “החוק צריך להצדיק את ההווה מפרספקטיבה של הנורמות המשפטיות הנוכחיות, ולא כי זו מסורת שנעשית כבר 5,000 שנה”, אומר מרקל. “במשך 5,000 שנה הורים היכו את ילדיהם, ולפני עשר שנים קם חוק בגרמניה נגד זה”.

“הבעיה העיקרית היא שהאוכלוסייה החילונית בגרמניה אינה סובלנית כלפי דתות אחרות”, קובל אנגלמאייר. “ההשכלה גרמה לחוסר סובלנות כלפי כל מה שלא נובע מהראש ומההיגיון, אלא מערך עליון. אני לא מצפה מאף אחד שימול את בנו, אבל שיתנו לנו להמשיך למול”.

ד”ר רעות פז, פוסט־דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת הומבולדט, מבקשת להצביע על כך שמסגור הדיון במונחים של מערכת משפט מודרנית מול מסורות קדומות יהודית ומוסלמית, מתעלם מהתפקיד המרכזי שהנצרות משחקת בדיון - בין היתר באמצעות עיצוב נורמת שלמות הגוף שאולי השפיעה גם על פסיקת בית המשפט בקלן.

“הנצרות והיהדות מסתכלות בצורה שונה על מושג שלמות הגוף”, היא מסבירה איך ייתכן שקונספט הפגיעה בשלמות הזאת הוא מלכתחילה מוטה דת. “לפי היהדות, תפקיד האדם להשלים את מעשה הבורא ‏(באמצעות הסרת העורלה‏), אבל האחרוּת הזאת עשויה לאיים על הגבר הנוצרי, שרואה גבר נימול ואולי מפתח חרדת סירוס, חושש שגם לו יחתכו.

“זה לא שגרמניה אינה מדינה דתית, אלא שהדת עברה בה תהליך מודרניזציה”, היא מוסיפה, “וגם השופטים הם בני אדם בעלי הקשר חברתי ותרבותי מסוים. אם בית המשפט היה אוסר לגמרי על חינוך דתי - אז מבחינה משפטית־לוגית זה מובן. אבל כאן מדובר בכך שחינוך דתי־תרבותי־נוצרי הוא בסדר, אבל יהודי־מוסלמי - לא. אז שישימו את הקלפים על השולחן, ויגידו שהם לא אוהבים את מה שיהודים והמוסלמים עושים, ולא שהם מגינים פה על זכויות אדם. אף אחד גם לא שואל אותך כשאתה בן חודש אם אתה רוצה להיטבל או לא, וגם לחינוך נוצרי - לראות את האדם המת הזה מתנדנד לו על הצלב - יש השפעה על הנפש. האם באמת למול זה יותר בעייתי מלהטביל? המדינה אומרת פה לאזרח ‘אתה אידיוט, ואנחנו נגיד לך מה לעשות’. אני לא מוכנה לקבל את זה”.

Doron.halutz@haaretz.co.il




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 משפט המפתח, מדברי הרב: “בקהילה פה לא מקפידים על מצוות, אפילו אוכלים חזיר, אבל על ברית לא מוותרים". כלומר, אנשים שלא מטריחים את עצמם בקיום אף מצווה, כולל מצוות שעבירה עליהן היא כרת על פי ההלכה, אותם אנשים הופכים לגיבורים גדולים ומגלים לפתע את צדיקותם כשזה נעשה על חשבון בנם התינוק חסר הישע. אין להם בעיה לשנות את גופו באופן בלתי הפיך, שלא לדבר על הסיכון שמשהו ישתבש באופן חמור. צר לי, במקרה הזה הגרמנים לא מפגינים אנטישמיות אלא היגיון פשוט ומוסריות בסיסית. אחיי היהודים, תנו לכל אדם להחליט עבור עצמו אילו מצוות הוא מוכן לקיים. כל נער בן 18 שיחפוץ בכך יכול לעבור את הניתוח. גם אם נניח שבגיל מאוחר זה כואב יותר (ואין שום דרך לבדוק את זה, אבל נניח), מרגע שמדובר בהחלטה ובבחירה מודעת של אדם עבור עצמו אין טראומה והכאב נסבל בהחלט.  (לת) מרים
  • 10:35
  • 07.09.12

  •   זאת ועוד, המילה יכולה להסתבך ואז התינוק הופך מושמט ו-18 שנים אחר כך בלשכת הגיוס הוא משוחרר מצה"ל עם פרופיל 21  (לת) הצועד בנעליו
    • 09:52
    • 08.09.12

  •   גם לתת לילד שוקולד שהורס לו את השיניים זה מעשה פוגעני...אז למה אין חוק ששוקולד יהיה מותר רק לבוגרים מעל גיל 18? ואותו דבר לחורים באוזנים לנשים-רק מגיל 18... הולך?  (לת) למרים
    • 13:36
    • 08.09.12

  •   ושוב וכרגיל, הישראלי המכוער, הפחדן והחסר עמדות מקוריות משל עצמו, גונב את נעליו של מישהו אחר  (לת) מה כבר אפשר לצפות מאחד שגאה שהוא שירת בצבא
    • 07:37
    • 09.09.12

02 מדוע חינוך דתי לילד אינו מעורר התנגדות וסילוק העורלה כאקט דתי או כסממן השתייכות אתני מלהיט את הרוחות? אור לנו
  • 10:46
  • 07.09.12

איני מבינה. אינדוקטרינציה דתית, הקאטכיזם הקתולי או חינוך הדרדקים בחברה הדתית שלנו, שהיא שטיפת מוח של ילדים צעירים מאד משפיעה על נפש הילד והמבוגר שיתפתח ממנו לאין ערוך יותר מהתערבות מזערית בשלמות איבר המין שלו בגיל שממנו עדיין לא נותרים לו זכרונות. אף מחוקק טרם נגע בשאלה מדוע מתירים להורים ולמחנכים לשטוף את מוחם של פעוטות בסיפורים מפחידים על השטן, על האל הנורא והקנא ועל הגהינום הממתין למי שלא מאמין באל הספציפי ולחוטאים, ורוב ההתנהגויות האנושיות הטבעיות הן כמובן חטא שיש להתוודות ולכפר עליו כדי לא להגיע לאותו גיהינום. ילדים שהדמיון שלהם מפותח יותר משל המבוגרים סובלים מסיוטים ופחדים ורק מעטים מצליחים להתגבר על מה שהוטמע בנפשם מינקות ולהתרחק מהדת. אז מה שמטריד את ההומניסטים הוא חיתוך קטן ומהיר וסילוק העורלה, שאם יש לו השפעה על בריאות הילד היא רק חיובית? אני רואה בדיון המתקיים היום בגרמניה ובמדינות אחרות על המילה כפציעה וכהטלת מום בילד בעיקר צביעות והתחסדות ולא מעט שנאת זרים. נכון שניתן לדחות את המילה עד ההגעה לבגרות אך שאלו כל גבר, את עצמכם למשל, האם אינו מרוצה על שההחלטה אם למול עצמו נחסכה ממנו?

  •   גם לתת לילד לשתות קוקה קולה זה פגיעה בגוף שלו. גם שוקולד.  (לת) רמי
    • 08:58
    • 08.09.12

  •   איזה השוואה ? אתה מסמן אנשים ! דת מטורפת.  (לת) ויוי6667676
    • 09:27
    • 08.09.12

  •   אולי מילה לנשים ? מי נתן לך זכות לפגוע בגופו של קטין ? טומי
    • 09:31
    • 08.09.12

    הרי בדת הערורה הזאת ולא רק בה, הה' שלכם שלך את המטורף הזמני שלו לשחוט את הילד שלו !!
    יופי של סיפור. מדהים.
    קבוצת חולי נפש מנסה לשלוט בעולם, הם והמוסלמים מטורפים.
    צריך חוקים נגדכם, וחש מספיק מקומות סגורים לשים אתכם שם.

  •   המלה טירוף חוזרת קצת יותר מדי בתגובה שלך. מוטב שתבדוק עצמך. האם אתה בריא?  (לת) לטומי
    • 10:20
    • 08.09.12

  •   משום שחינוך דתי עדיין איננו הטלת מום גופני בתינוק חסר ישע  (לת) מסורתי אך פשוט ברברי
    • 10:42
    • 08.09.12

  •   המלה טירוף על הטיותיה השונות חוזרת יותר מדי פעמים בתגובה שלך לטומי
    • 11:58
    • 08.09.12

    האם חשבת להיבדק? האם יש לך תעודה מפסיכיאטר על שפיותך? מה דעתך לעבוד על האיות שלך? אולי לא הבנת את מה שכתבתי והגבת מהבטן? מילת הבנים אינה דומה למילת הבנות כפי שעונש של עבודות שרות אינו הוצאה להורג. מי שאיבד פרופורציות אינו בריא בנפשו. ולא רק ששמורה לי כאם הזכות למול את הילד ולהחליט איך לחנך אותו, היתה לי גם הזכות לא להביא אותו לעולם. בחרתי בטובתו, לפי הבנתי, ובילדים שלך לא אגע.

  •   אינך לך ככל הנראה מושג מהו חינוך דתי למסורתי
    • 12:08
    • 08.09.12

    ריצ'רד דוקינס, האתאיסט המוצהר, בספרו על שגעון הדת טוען שהפגיעה המינית של כמרים ואנשי דת בילדים, שחשיפתה הביאה למתקפה ציבורית חסרת תקדים (מאז פרסם מרטין לותר את 95 התיזות שלו ב-1517) על הכנסיה, היא כאין וכאפס לעומת האינדוקטרינציה הדתית של הילדים, שהיא פשעה העיקרי של הכנסיה, בתמיכתם המלאה של ההורים, כלפי הילדים הנוצרים. מהטראומה של פגיעה מינית בילד ניתן להרפא בעוד ששטיפת המוח הקטכיסטית היא פגיעה נפשית שקשה מאד להתגבר עליה, וכך ממש ביהדות, כמה חרדים אתה מכיר שהצליחו להחלץ מחומות הגטו? אז מהי המילה לעומת עולם שלם של פחדים וחרדות שנוטעת הדת?

03 כתבה מעניינת על ויכוח מיותר. עוד עשור בערך חוקי השריעה יהיו חוקי גרמניה, ומילה תהיה חובה. למרות תחושת הנקמה, עדיין חבל קצת על הגרמנים.  (לת) ל.
  • 15:32
  • 07.09.12

04 שנאת הנצרות של הפוסט-דוקטורנטית למשפטים (?!) שמצוטטת בסוף הכתבה מעוררת שאלות מהותיות לגבי האופן שבו הוענק לה תואר ד"ר - שלא לדבר על הלוגיקה הלוקה בחסר של הגברת. להלן שוב דבריה : " אף אחד גם לא שואל אותך כשאתה בן חודש אם אתה רוצה להיטבל או לא, וגם לחינוך נוצרי - לראות את האדם המת הזה מתנדנד לו על הצלב - יש השפעה על הנפש. האם באמת למול זה יותר בעייתי מלהטביל? " יהי רצון שאלוהים הרחום והחנון ימחל לה וירחם על כל מי שאיתרע מזלו להיות סטודנט ו/או לקוח שלה...  (לת) ערן ארגוב
  • 00:15
  • 08.09.12

  •   טבילה היא בעלת השלכות לא פחות קיצוניות מאשר מילה, ההיפך הוא הנכון לארגוב
    • 19:27
    • 09.09.12

    אציע לך לקרוא על פרשת אדגרדו מורטרה, ילד יהודי מבולוניה במחצית המאה ה 19, שהמשרתת הקתולית, נערה אנאלפביתית, הטבילה אותו, בעצמה, בבית, ללא ידיעת הוריו, בהיותו בן שנתיים. היא נהגה כך באמונה שאם ימות ממחלתו לא יגיע לגהינום. בגיל 6 כשנודע המעשה של המשרתת נחטף אדגרדו בידי משטרת האפיפיור, כי אסור לילד שהוטבל לקתוליות לחיות בבית יהודי. הוא התחנך בקרבת האפיפיור והיה לכומר וסירב להתראות עם בני משפחתו, אפילו לא בהלוויית אמו. אין לך ככל הנראה מושג על הכנסיה הקתולית ועל הקטכיזם, ומה שהוא מעולל לנשמות הילדים שלא חטאו. בוודאי שטבילה היא מעשה קיצוני לאין ערוך מאשר מילה.

05 בעזרת השם, עוד נוציא את זה מהחוק גם פה. רוצה ברית? חכה לגיל 18.  (לת) אסף
  • 02:29
  • 08.09.12

  •   במהרה בימינו. אמן. המנהג האכזרי והשטני הזה יוצא מחוץ לחוק בישראל. מידד
    • 11:53
    • 08.09.12

    אם תרצו אין זו אגדה. גם סקילת נשים הוצאה מזמן מחוץ לחוק היהודי .

06 מילה - מנהג הזוי של דתות מטורפות. מסמנים אנשים !!  (לת) ויוי050505
  • 09:25
  • 08.09.12

07 אני מלתי את בני רק כדי שלא יסבול מחריגות. אילולא גרתי בישראל לא הייתי מלה אותו.  (לת) יושע
  • 10:35
  • 08.09.12

08 אחלה תמונה של הרב של ברלין - זה חתוך מברית שהשתתף בה?  (לת) נימולה
  • 10:41
  • 08.09.12

09 כתבה רצינית, מעמיקה ומאוזנת. תודה!!  (לת) מרצה
  • 11:08
  • 08.09.12

10 ממש כל טיעון שקשור לברית מילה שיקרי עמית
  • 12:06
  • 08.09.12

לא יאומן. התועלת הרפואית שקרית ומנופחת, פרק הזמן שטוענים שזה נעשה ביהדות גם מנופח הטיעון שזה קשור לברית אברהם אבינו גם אנו נכון שכן ברית המילה שונתה אחרי חורבן בית שני להסרת העורלה כולה כאשר לפני כן היתה ללא פריעה וללא מציצה, הטיעון שזה מסמן יהודי או שיוך לעם היהודי אינו נכון שכן יש 800 מיליון גברים מוסלמים נימולים אז איפו הסימון של יהודי פה?
מה גם שאין להורים שום זכות לפגוע ככה בחיי המין שלה תינוק שלהם, זה הוכח מדעית שהעורלה מכילה את רוב רובה של המערכת העצבית בפין, ושלעורלה יש תפקידים חשובים בינהם שמירה על עטרה מכוסה ומנגנון של תנועה בזמן המשגל, כל זה נהרס בשם טיעונים מגוכחים ושקריים אחד אחד
גם הטיעון למניעת איידס הוא שקרי שכן במדינות בהן יש אחוז נימולים גבוהה כגון ארה"ב, גם אחוז הנדבקים באיידס גבוהה יותר ממדינות בהן לא מלים כמו באירופה או ביפן שם אחוזי האיידס נמוכים מארה"ב. ביפן אף אחד לא נימול ויש להם את תוכלת החיים הגבוהה בעולם כולו
אפילו באפריקה כבר יש מחקרים סותרים שמראים שמילה לא מונעת איידס ואחוזי האיידס אף גבוהים יותר בקרב נימולים במדינות אפריקאיות מסויימות

  •   השאלה באמת מה קורה באפריקה א
    • 12:40
    • 08.09.12

    לא מזמן היתה כתבה בהארץ על פטנט למילה שהמציאו במיוחד בשביל אפריקה, כדי למנוע איידס. וזה עבר את כל האישורים הרפואיים.

  •   שחיתות הדג מסריח מהראש והראש זה האו"מ בניו יורק עמית
    • 12:57
    • 08.09.12

    אחוזי המילה בארה"ב יורדים אז הם רוצים להרחיב את המילה באפריקה. המדיה בגדול נמצאת בידיים של אנשים מושחתים וזה הגיוני כי יש קשר בין מילה לקפיטליזם האמריקאי, ולכן ריבוי הכתבות בתקשורת בעד ברית המילה כולם מטייחים את האמת, אפילו ממשלת גרמניה כבר נפלה למשטר האופל.
    מה שקורה באפריקה זאת שערוריה אנשים מוכי איידס, מחלות, עוני ורעב ובמקום לעזור להם עם חינוך וקונדומים שהיעילות שלהם במלחמה באיידס גדולה פי וכמה וכמה מהטענות השיקריות הכי אופטימיות לגבי מילה ומניעת איידס.
    אפילו אם תיקח את הטיעון שמילה מונעת איידס ב60% שזה שקר מוחלט, זה אומר שאם לאישה יש איידס והגבר שוכב איתה 3 פעמים או יותר, היסכוי שלו להדבק עולה ל100%
    מצד שני קונדום הוא מוצר זול שאינו מצריך מילה ומספק הגנה של 99% לשני המינים. אין שום טענה שברית מילה מונעת הדבקות האישה באיידס מהגבר, להפך.

  •   לא ידעתי שגברים נימולים פחות להוטים למגע מיני לעמית ועמיתיו
    • 14:51
    • 08.09.12

    יתרונות המילה בשמירה מפני זיהומים במגע מיני במדינות בהן לכל התושבים גישה חופשית למים נקיים והיגיינה נלמדת מגיל צעיר אינם בולטים, אך במדינות שבהן קשה להגיע למים נקיים וסבון אינו מוכר לאוכלוסיה יש יתרון בהסרת העורלה. מדוע אתם מתעקשים לא להבין? הסרת העורלה מונעת פימוזיס, היצרות העורלה ,ואינפקציות באיזור העטרה, ואין בה שום פגיעה בהנאה מסקס. לא ידוע לי שגברים יהודים להוטים פחות למשגל מערלים. להבנתי העיסוק המוגזם כרגע במילת התינוקות מעיד על בעייה אמיתית, שאינה קשורה ישירות למילה, מהי?
    לסיום. אין שום כפייה במילה. כל הורה רשאי להחליט על פי מצפונו אם למול את בניו או להשאירם כפי שנבראו.

  •   איזו בורות ורד
    • 01:48
    • 09.09.12

    1. לא כתבו שגברים יהודים, או נימולים בכלל, להוטים פחות לקיים מגע מיני מאשר גברים לא נימולים. את זה, ד"א, כבר כתב הרמב"ם במלים מפורשות. מה שכם כתבו כאן, הוא שהם נהנים פחות מאשר היו יכולים להנות עם העורלה. וגם הנשים שאתם. מה לעשות, זה נכון. כמה עצוב.
    2. באמת התכוונת לכתוב שמילה מונעת היצרות העורלה? כי הצרות העורלה זו לא שום מחלה ולא פגם. או שהתכוונת לכתוב שפימוזיס זה הצרות העורלה? וגם אם, היפותטית, זה היה נכון ובעייתי, הרי שהורסת איבר מן הסתם מונעת כל בעיה שיכולה להתפתח בו. הבה נתחיל לכרות לכל התינוקות הבנות את רקמות השדיים, כי סרטן השד הוא מאד נפוץ וקטלני ממש. וגם נכרות לכל התינוקות, בנים ובנות כאחד, את הדקשים כדי למנוע דלקת שקדים, ואת הצפורניים כדי למנוע פטריות וצפורן חודרנית, ואת התוספתן גם נכרות מראש לכל התינוקות כדי שלא תהיה דלקת, וכו' וכו'.
    3. מילה לא מונעת אינפקציות באזור העטרה, אלא בדיוק להפך. יש לך מושג בכלל מהי עורלה, מהי עטרה ומה הקשר ביניהן?

11 מה שהכי מרתיח מעבר לדיון במילה זאת ההתערבות הבוטה של אנשי ציבור ישראלים בחיי הקהילה היהודית בגרמניה אופיר
  • 12:22
  • 08.09.12

ישראלים, אין לכם מונופול על היהדות!

12 מי שמל תינוק, צריך להשפט גם בארץ על פגיעה אלימה בחסר ישע. וגם ההורים שהניחו לו לעשות את זה לבנם.  (לת) א
  • 14:48
  • 08.09.12

13 כתבה מעניינת וכתובה להפליא. תודה  (לת) מיכאל
  • 16:16
  • 08.09.12

14 יש לקוות שהגרמנים ימשיכו להעביר חוקים גזעניים - ואולי, לכו תדעו, תימחה מעל פנינו החרפה המבחילה שבעצם מגורי יהודים בגרמניה אחרי השואה. איך אתם יכולים לגור בגרמניה, דלת מול דלת מול השכן שאביו שרף תינוקות בתנור? איך?! מודרניסט .
  • 16:39
  • 08.09.12

יש לקוות שהגרמנים ימשיכו להעביר חוקים גזעניים - ואולי, לכו תדעו, תימחה מעל פנינו החרפה המבחילה שבעצם מגורי יהודים בגרמניה אחרי השואה. איך אתם יכולים לגור בגרמניה, דלת מול דלת מול השכן שאביו שרף תינוקות בתנור? איך?!

15 מרד המקבים פרץ בעקבות איסור מילה מטעמי שמירת הגוף  (לת) מוטי
  • 06:56
  • 09.09.12

16 בעוד ציבור המגיבים בישראל רואה במילה פשע מזעזע נגד תינוקות בני יומם וטוען שיש לאסור אותה בחוק 4% מההורים בישראל אינם מלים את בניהם
  • 19:15
  • 09.09.12

דווקא בעיתוני אירופה מגינים (גויים גמורים מן הסתם) במאמרים מלומדים ומנומקים על זכותם של הורים למול את ילדיהם כמצוות דתם או מסורתם, (למשל היומון היוצא בציריך NZZ וגליון סוף השבוע שלו NZZ AM SONNTAG). במאמר המתפרסם היום טוען הכותב לזכות ההורים להטמיע בילדיהם את ערכיהם המוסריים או הדתיים גם במחיר טראומה שעוצמתה משתווה להזרקת חיסון, כל עוד אין מדובר בנזק עתידי. הרי למשל גם הורים צמחוניים מטביעים חותם בילדיהם כשמונעים מהם צריכת מזון מהחי, ומצביע על ההגזמה בדאגה לשלומו הנפשי של הילד, שמגיעה היום גם להדרכת הורים לקראת התספורת לילדיהם, גם זו טראומה המספקת פרנסה לקואצ'רים ופסיכולוגים. מדוע לא להמשיך ולהשאיר את ההחלטה אם למול את הילד בידיו הוריו?

17 חייבים להבין דבר בסיסי. יש בגרמניה קוד רפואי שמחייב כל רופא בכל ה"ארצות" כולל ברלין. לא יותר למוהל שלא סיים בית ספר לרפואה והתמחה כדרמטולוג- מנתח לבצע ניתוח כזה.זה ניתוח לכל דבר. גם אם לא מתייחסים לצד האתי של הטלת מום בתינוק חסר ישע. בברלין מנסה ווברייט (ראש העיר) להכשיר את השרץ אבל בסופו של דבר יחליט בג"צ בקרלסרוה שניתוחים כאלה הם ממש לא חוקיים.  (לת) בנדיקטוס שפינוזה
  • 22:55
  • 10.09.12

פרוייקטים מיוחדים