המהפכה המקוונת: איך יראה החינוך של העתיד?

הכיתות מיושנות, הספרים מיותרים ורכישת המידע יקרה ומסורבלת. רגע לפני שאנחנו נפרדים מהפדגוגיה של פעם - מה יש לחינוך האינטרנטי והטכנולוגי להציע לנו, והאם באמת נמצאה הדרך להכין תלמידים לעולם דינמי מבלי להרוס להם את היצירתיות?

ב–1998 פורסם מחקר של הסוציולוגים האמריקאים ג’ורג’ לנד ובת’ ז’רמן, שעוסק בסוגיית החשיבה המסתעפת ‏(Divergent Thinking‏). כלומר: היכולת לראות ולדמיין אפשרויות רבות לאותו מצב, המעידה על פרשנות רוחבית ויצירתית ולא ליניארית או מתכנסת. החוקרים שאלו 15 אלף ילדי גן “כמה שימושים שונים אתם יכולים למצוא למהדק נייר?” 98% מילדי הגן נחשבו לגאונים בחשיבה מסתעפת - כי ענו קרוב למאה תשובות שונות. כשבחנו את אותם ילדים חמש שנים אחר כך, בגיל 10, רק 32% מהם קיבלו מעמד של גאון בחשיבה מסתעפת. בגיל 15 כמות הגאונים בקרב אותם ילדים ירדה ל–10%. כשקבוצה אחרת של מבוגרים רנדומלים נשאלו אותה השאלה, מספר המצטיינים בחשיבה מסתעפת עמד על 2% בלבד.

המחקר הציב תמונת ראי לרוח השלטת היום במרבית מערכות החינוך, שמניחות שילדים צוברים יותר מיומנויות ככל שהם מתקדמים בתוך המערכת. תוצאות המחקר מראות שבכישורים מסוימים המצב דווקא הפוך - במקום להרוויח כישורים, מאבדים אותם. או כמו שפרופ’ קן רובינסון, אחד ממבשריה הגדולים של מהפכת החינוך והמוכר ביותר שבהם, מנסח זאת: “הילדים האלה מבלים 12 שנה בבית ספר, שאומר להם כי יש רק תשובה אחת לכל שאלה. אנחנו חייבים לצאת מנקודת המבט הדיכוטומית שמחלקת את התלמידים לאקדמי ולא אקדמי, או לבעל חשיבה אבסטרקטית מול תיאורטית, ולעודד בקרבם חשיבה יצירתית - תפקידנו להעיר את הילדים, לא להרדים אותם”.

נראה שחלק משמעותי מהיכולת לטפח את הדמיון והיצירתיות מצוי בטכנולוגיה. האם בקרוב טאבלטים יהפכו לילקוט החדש? סרטונים יחליפו הרצאות? תלמידים וסטודנטים ילמדו מכל מקום בעולם את החומר שיעבירו להם מורים מקצוות אחרים של העולם? מהפכת החינוך כבר כאן. אמנם מרכזים חינוכיים טכנולוגיים לגמרי עדיין לא בנמצא, אבל לא רחוק היום שהם יהיו עובדה מוגמרת. כל הטכנולוגיות שיכולות לאפשר אותם קיימות וכך גם ההכשרה הפדגוגית, כל שצריך הוא כמה שנים של הסתגלות והרבה תשוקה לעניין.

בלי לצאת מהבית: לימודי קורסים אקדמאים באינטרנט

פרופ’ קן רובינסון
פרופ’ קן רובינסון סבסטיאן טר בורג

ראשונים ייעלמו הספרים, אחריהם תתמוסס החלוקה המבנית לכיתות גילאיות, ובסוף ייוותרו מאחור גם ההרצאות הפרונטליות. כל אלה יוחלפו בסרטי אנימציה, תרגילים מקוונים ותוכנות מחשב שמלמדות חומר עיוני ברוח משחקית. המורים, אגב, לא הולכים לשום מקום. הם ימשיכו להוות גורם משמעותי בכל מסגרות החינוך. השינוי היחיד בתפקיד שלהם יהיה מעבר מהקניית ידע להבניית ידע - היכולת להדריך את התלמידים לעבר שלל התשובות הנכונות.

אפשרויות, לא תעשייה

רובינסון - שקיבל תואר סר על תרומתו לחינוך, לאחר שניהל פרויקט להטמעת לימודי אמנות בבתי ספר בבריטניה, לימד חינוך באוניברסיטת וורוויק בבריטניה, וכתב ספרים רבים על השינויים שיש להטמיע במערכות החינוך - מדבר על שינוי מסיבי בדרך שבה הילדים צורכים חינוך כיום.

“כל מדינה בעולם עוברת עכשיו רפורמה בחינוך הציבורי”, אמר בהרצאה מכוננת, שהעניק ב–2010 בכנס השנתי של חברי Royal Society for the Encouragement of Arts, Manufactures and Commerce‏ (RSA‏), ארגון בריטי שמבקש להפיץ רעיונות פורצי דרך ומשני תודעה. “הבעיה הראשונה בחינוך כיום היא כלכלית. אנחנו מנסים להבין איך אפשר להכין את הילדים שלנו לתפוס את מקומם במסגרת הכלכלית של המאה ה–21, בתוך מציאות שלא מאפשרת לנו לחזות כיצד תיראה הכלכלה בסוף השבוע הבא. בעיה אחרת היא תרבותית: כל מדינה מבקשת לעצב את הזהות התרבותית של ילדיה תוך שמירה על חברות בקהילה הבינלאומית - עניינים סותרים”.

התיאוריות של פרופ’ רובינסון על שינוי פרדיגמות בחינוך ועל החשיבות של יצירתיות בתחום החינוך הפכו אותו למנהיג, תיאורטי לכל הפחות, של המהפכה לשינוי האופי, המבנה והתכנים של בתי הספר. “אנחנו מנסים לפגוש את העתיד על ידי חזרה על מה שעשינו בעבר, ותוך כדי התהליך גורמים למיליוני ילדים לחוש ניכור כלפי בית הספר”, הוא אומר בהרצאתו. “כשאנחנו הלכנו לבית הספר, סיפרו לנו שאם נלמד טוב, נתקבל לאוניברסיטה טובה ואז תהיה לנו עבודה טובה. הילדים שלנו לא מאמינים לסיפור הזה. והם צודקים. תואר אקדמי הוא לא הדרך היחידה להצליח היום בחברה”. נתון שהתפרסם ב–2011 ב”ניו יורק טיימס” מגבה את טענתו: רק 55.6% מבעלי התואר הראשון בארצות הברית עובדים בעבודות שאכן דורשות תואר אקדמי.

צפו בהרצאה של פרופ' קן רובינסון

צפו בגרסת האנימציה של ההרצאה

מה גורם לכל הבעיות האלה?

“שורש העניין הוא שמערכת החינוך הנוכחית עוצבה, נוצרה ונבנתה בזמן אחר. היא יועדה עבור התרבות האינטלקטואלית של תקופת הנאורות ובתפאורה הכלכלית של המהפכה התעשייתית. כך, לדוגמה, אנחנו מחלקים את הילדים במערכת החינוך לפי גיל. למה אנחנו משערים שזהו המכנה המשותף הנכון לילדים? כי קו המחשבה שלנו הוא תעשייתי, וילדים בני אותו גיל הם שווי ערך בתאריך הייצור. אבל יש ילדים שהם מהירי מחשבה יותר מילדים אחרים באותו הגיל, או בשעות אחרות של היום, או בקבוצות קטנות לעומת גדולות, או כשהם לומדים לבד. אם מעוניינים בחינוך יעיל, אסור להתחיל במנטליות של פס ייצור. אנחנו צריכים ללכת בדיוק בדרך ההפוכה לסטנדרטיזציה, זו הכוונה בשינוי הפרדיגמה”.

רובינסון קורא לשלושה שינויים עיקריים בחינוך: מעבר לחינוך אינדיווידואלי, כזה שיאפשר לכל ילד להתקדם בקצב שלו ולעסוק בדברים שהוא מלא תשוקה לגביהם - בין אם אלו אמנויות או מדעים. השינוי השני צריך להתרחש במבנה של בתי הספר, במעבר מחלוקה קלאסית של כיתות על פי גיל לחלוקה על פי עניין, רמה לימודית, אופי לימודי וכדומה. לבסוף, מאמין רובינסון בהחדרת טכנולוגיות חדשות אל בתי הספר, טכנולוגיות שהילדים מכירים היטב מהבית אבל באופן תמוה לא עושים בהן שימוש כלל במהלך הלימודים.

קצר, פשוט, בכל מקום

אי אפשר לדבר על מהפכת חינוך בלי להזכיר את האדם המפורסם ביותר בתחום, הסלב של התופעה. זהו סאלמן ‏(סאל‏) קהאן, אמריקאי ממוצא הודי בן 36, שהקים את המיזם המפורסם ביותר לחינוך עכשווי - אקדמיית קהאן ‏(Khan Academy‏). “אקדמיה” זו מציעה למעלה מ–3,300 הרצאות בנושאים שונים ומגוונים לכל גיל ועבור כל רמה, שנצפות על ידי למעלה מחמישה מיליון איש בחודש. כל אחד יכול לצפות בהרצאות וכל אדם, לא משנה מה רמת ההשכלה שלו, ימצא לפחות הרצאה אחת באתר שתעניין אותו, תחדש לו ותעשיר אותו. לא בכדי, למעלה מ–182 מיליון צופים ‏(60% צפון אמריקאים ו–40% משאר העולם‏) צפו בהרצאות עד כה, וכ–50 אלף מורים ב–5,000 בתי ספר יסודיים ותיכוניים בארצות הברית עושים שימוש בהרצאות של קהאן, המכונה בחיבה “פרופסור יוטיוב”.

בראיון סקייפ עם קהאן מתגלה אדם חביב, שמדבר בקצב מהיר ומבין מיד את רוח השאלות.

לאן אתה מוביל אותנו?

קהאן צוחק, אבל לא דורש חידוד ומשיב מיד: “החושים שלי אומרים שבעוד עשר שנים חוויית הלימוד הרגילה לא תיעלם לחלוטין, אבל גם לא תהיה היחידה. יהיה הרבה יותר היצע של חוויות לימוד שונות. מערכת החינוך היום דומה מאוד לזו שאת ואני או ההורים שלנו למדנו בה. אנשים מדברים על הכנסת טכנולוגיות חדשות לבתי ספר מאז שהרדיו, הטלוויזיה, הווידיאו והמחשב הומצאו, כבר לפני 20–30 שנה - אבל התחושה היא שרק עכשיו משהו אמיתי קורה. אני מרגיש שאנחנו בנקודת מפנה”.

מנעד הנושאים שקהאן מרצה עליהם בקטעי הווידיאו שלו, עשר דקות לכל הרצאה, היא עצומה: ממדעים מדויקים דרך תולדות האמנות, הכנה למבחני ה–GMAT וגם עיסוק וניתוח של נושאים עכשוויים כמו המשבר הכלכלי או החוב של יוון. עד לאחרונה, קהאן היה זה שהעביר את כל ההרצאות באקדמיה. רק בשנה האחרונה החלו להעביר את ההרצאות גם אנשים אחרים מתוך החברה, כדי להגביר את קצב העלאת ההרצאות החדשות לאתר. מבריק ככל שיהיה, קשה להאמין שקהאן מכיר ומבין את כל הנושאים במידה שווה.

צפו בהרצאתו של קהאן

 

יש נושא שהיה לך קשה ללמד?

“יש תחומים מאתגרים יותר מאחרים. המקצוע הקשה ביותר היה כימיה אורגנית. כשלקחתי את הקורס בקולג’ הייתי בסדר, אבל לא הבנתי את זה באופן אינטואיטיבי. באקדמיית קהאן הבטחתי לעצמי שלא אתיימר להסביר נושא מסוים לפני שאבין אותו לעומק בעצמי. אז עם כימיה אורגנית לקח לי קצת זמן. זה היה שבוע מתסכל למדי”. צפייה בהרצאות על כימיה אורגנית מאשרות את הדברים - נראה ששבוע בלבד אכן הספיק לקהאן להבין את התחום לאשורו.

יש ביקורת כלפיך שאתה מתיימר להחליף את המורים, שההרצאות שטחיות. הרי מדובר בעשר דקות בלבד.

“אנחנו מנסים להקשיב לביקורת, כי אנחנו בשלבים מוקדמים ורוצים להשתפר. הרבה מהן אומרות ש’אקדמיית קהאן לעולם לא תוכל להחליף מורה גדול’. אין מי שמסכים עם האמירה הזאת יותר ממני. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להעצים מורה גדול, כך שבמקום להתמקד בהעברת חומר בסיסי, הזמן היקר בכיתה יוקדש לפתרון תרגילים עם התלמידים ולימוד עמוק יותר של החומר. המורה יהיה זה שידריך, יספק דרכי התמודדות ויפתח את התלמידים לאפשרויות.

“לגבי רדידות ההרצאות, זה נכון כשבוחנים קטע וידיאו אחד באתר, אבל אם מסתכלים על כל קטעי הווידיאו באותו נושא, רואים שיש שם מאמץ גדול להסביר את ההיגיון הכללי, את ההוכחות הספציפיות, את החומר התיאורטי, את הגוף המלא. המקום שבו הביקורת לגמרי נכונה, והיא מגיעה בעיקר מבלוגרים ברשת, היא שזה לא מהפכני, שלא המצאנו שום דבר חדש. ועל כך אני אומר: נכון, אין שום דבר מהפכני בקטעי הווידיאו שלנו, מעולם לא טענו שהמצאנו משהו חדש מבחינה טכנולוגית”.

קהאן הגיע לפרויקט העכשווי כמעט במקרה. הוא סיים ארבעה תארים לפני גיל 30 - במתמטיקה, הנדסת חשמל, מדעי המחשב ומינהל עסקים ‏(מהארווארד‏) - ועבד בקרן גידור. באחד הימים ביקשה ממנו בת דודתו, שלמדה בקולג’ במדינה אחרת, עזרה באלגברה. באמצעות מחברת מקוונת ושיחת וידיאו על המחשב, הסביר לה את כל החומר. השמועה התפשטה, וקרובי משפחה וחברים אחרים החלו להתדפק על המסך שלו לעזרה. בשלב מסוים, חשב שיהיה יעיל יותר להפיץ את ההסברים ביוטיוב, במקום לחזור עליהם כל פעם מחדש.

הפופולריות של סרטוני ההסבר נסקה, וב–2009 קהאן עזב את עבודתו כדי להשקיע את כל מרצו בערוץ היוטיוב שלו. הוא הסב את חדר הארונות בבית לאולפן הקלטות והחל לצלם הרצאות שונות, ללא תקציב או יעד ברור. יום אחד הופתע לגלות 10,000 דולר בחשבון הפיי־פאל של אקדמיית קהאן. התורמת היתה אן דור, אשתו של יזם היי־טק מוכר בעמק הסיליקון. קהאן התרגש מהתרומה - הנדיבה ביותר עד כה - וכתב לדור מכתב תודה. היא הופתעה לשמוע שזו התרומה הגדולה ביותר שקיבל וביקשה שייפגשו. בדרך הביתה מהפגישה, קיבל קהאן הודעת טקסט מדור שמודיעה כי 100 אלף דולר נוספים נתרמו לו בזה הרגע. “כמעט עשיתי תאונה”, סיפר קהאן בראיון שהעניק לאחרונה למגזין “טיים”.

ב–2011 השתתף קהאן בכנס טד, שם הוזמן להרצות על ידי לא אחר מאשר ביל גייטס, שהעיד כי הוא וילדיו צופים באקדמיית קהאן באדיקות. לאחר ההרצאה, הטיס גייטס את קהאן לפגישה אישית בסיאטל, במהלכה תרם לאקדמיה המתהווה 1.5 מיליון דולר, ובהמשך עוד 2.5 מיליון. אחרי גייטס תרמה גוגל שני מיליון דולר, וחברת נטפליקס הוסיפה שלושה מיליון נוספים. גם היום פועלת האקדמיה שלא למטרות רווח, כשהיא נשענת על תרומות בלבד.

ערן חג’ג’
ערן חג’ג’

למה כולם כל כך מתלהבים?

“יש שני פקטורים שגורמים לתורמים הגדולים להרגיש טוב עם התרומה שלהם לאקדמיית קהאן; הראשון הוא העובדה שהם צופים בהרצאות בעצמם ומשתמשים בהן כדי להסביר לילדים שלהם נושאים שונים, כך שמדובר בתרומה לפרויקט מוכר ואהוב; השני זה ההבנה עד כמה חינוך הוא חשוב, ושבמצב העניינים הנוכחי - חינוך הוא לא מוצר שוויוני. תרומה לאקדמיית קהאן מבטיחה שבמינימום מימון, קיימת נגישות לידע לכל הילדים, בכל מקום, בכל זמן. או לפחות לאלו שרעבים לידע הזה, אבל לא יכולים לקבל אותו במסגרות הרגילות”.

התרומות איפשרו לקהאן להעביר את הפעילות למשרד חיצוני, לשכור 35 עובדים ‏(שני שלישים מתוכם אנשי מחשבים ושליש פדגוגים‏) ולהבטיח שהאקדמיה תישאר חופשית לנצח. בשנת 2012 נבחר קהאן על ידי מגזין “טיים” לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.

אתה לא הראשון שמעלה הרצאות מצולמות לרשת - הרצאות כאלה קיימות ברשת כבר יותר מ–15 שנה - למה דווקא שלך הצליחו כל כך?

“ההרצאות שלנו פופולריות כי הן נבנו במיוחד לפורמט הזה. בעבר, מי שעשה קטעי וידיאו לימודיים פשוט הציב מצלמה לפני המרצה והעלה את זה לרשת. החוויה של צפייה בהרצאה היא לא הדבר המושך ביותר, וזה הופך עוד יותר גרוע כשהיא מצולמת. כך שהרעיון של צילום במיוחד לאינטרנט הוא חשוב. בנוסף, הכללים של יוטיוב אילצו אותנו להעלות קטעים באורך של עשר דקות בלבד. לדעתי זה בדיוק טווח הזמן הנכון לקליטת אינפורמציה ברצף. אני חושב שהצופים שלנו גם מעריכים את העובדה שקטעי הווידיאו הם שיחתיים, עם רגליים על הקרקע, טבעיים. כשצופים בהם רואים שאני לא קורא תסריט, אלא מסביר ומבין תוך כדי”.

תלמידי כל העולם

אקדמיית קהאן לא מסתכמת רק בהרצאות וידיאו שמועלות ביוטיוב, אלא פועלת מתוך תיאוריה פדגוגית שלמה, שנתמכת על ידי אתר אינטרנט מרשים. קהאן מאמין בכיתות הפוכות ‏(Flip Classes) שהופכות את היוצרות על פיהן. את הלימוד התיאורטי התלמידים עושים בבית, ואילו התרגול נעשה בכיתה. לטעמו, אין צורך שהתלמידים והמורים יבזבזו את זמנם על לימוד חומר תיאורטי בכיתה, כשהם יכולים ללמוד אותו לבד בבית, בעוד הזמן המשותף היקר יוקדש לפתרון משותף של תרגילים.

אתר האינטרנט של הפרויקט בנוי כדי לתמוך בשיטת הכיתות ההפוכות - זהו בעצם משחק מחשב לימודי. לכל משתמש ‏(נכון להיום יש כ–375 אלף משתמשים פעילים‏) יש שֵם משתמש, ואייקון שמזוהה איתו. אפשר לצבור נקודות עבור כל צפייה בסרטון ופתרון תרגילים. הנקודות מאפשרות לילדים “להשיג” אייקונים משוכללים יותר עבור שם המשתמש שלהם ולקבל עיטורים על הישגים שונים. בדפי האינפורמציה של כל משתמש, גלויים רק לו ולמדריך הרשום שלו ‏(מורה או הורה‏), מופיע מידע על הישגיו עד לרמה של מספר השניות שנדרשו לו לפתור כל תרגיל. האתר מיועד לתלמידים פרטיים שנהנים לשחק בו, לתלמידים שרשומים אליו במסגרת בית הספר שלהם וגם לסטודנטים שמעוניינים לבדוק את מידת ההבנה שלהם בחומר כעזר נוסף ללימודי הקולג’ הרשמיים.

הרעיון של הכיתות ההפוכות נובע, איך לא, מזיכרונות וקשיי ילדות. קהאן גדל בלואיזיאנה לאם חד הורית, מהגרת מכולכתה שעבדה כל היום במכולת השכונתית. אביו עזב את המשפחה כשהיה ילד ונפטר כשקהאן היה בן 14. כיוון שהיה ילד מוכשר בעל תפיסה מהירה, השתעמם מקצב הלימוד הרגיל של הכיתה, והעביר את שעות אחר הצהריים בלמידה עצמאית של מתמטיקה והשתתפות בתחרויות מחוז. באחת התחרויות פגש ילד מוכשר אחר, שסיפר לו כי בית הספר שלו מאפשר לו להתקדם במתמטיקה בקצב עצמאי. קהאן ביקש מבית הספר שבו למד אפשרות זהה, אבל נענה בשלילה. הוא לא אמר נואש והתקשר לכמה אוניברסיטאות באזור מגוריו, עד שאחת מהן הסכימה לקבל אותו לקורס קיץ במתמטיקה.

לפני ארבע שנים, עמנואל גרינגרד, פרופסור ישראלי למדעי המחשב בן 73, נתקל במקרה בהרצאות של קהאן ברשת. הוא התלהב וחשב שכדאי בבוא העת לתרגם אותן לעברית. במקביל וללא קשר, נחשף גם ערן חג’ג’, מנכ”ל של חברת פגסוס לפתרונות אלגוריתמיים לשוק ההון, בן 32, להרצאת הטד של קהאן וחשב שחייבים לתרגם את היוזמה לעברית. לאחרונה פרסם איגוד האינטרנט הישראלי קול קורא לפיתוח תוכניות חינוכיות בקוד חופשי, שיעשירו את המגוון האקדמי לקהל הישראלי. גרינגרד נרשם וזכה, חג’ג’ חבר אליו, צירף אליהם נלהבים נוספים וכולם יחד החלו במלאכת תרגום ודיבוב ההרצאות של קהאן.

משה אגרט
משה אגרטברק נתיב
פרופ’ עמנואל גרינגרד
פרופ’ עמנואל גרינגרד

מה הלהיב אתכם בפרויקט?

חג’ג’: “בתחילת השנה ישבתי עם חברה טובה בבית קפה וניסיתי להסביר לה על מפית מה זה בינארי. התחלתי להסביר לה על בסיסים ופתאום נזכרתי שהיא יכולה לראות את הווידיאו של קהאן. היא ראתה והבינה מה זה בינארי ואני הבנתי שחייבים לתרגם את זה לעברית. הגישה שלי לתחום של חינוך היא לחלוטין לא רווחית. כל מה שאנחנו עושים באקדמיית קהאן זה כדי לעשות טוב, לא להרוויח. אבל אני גם לא פוסל את האפשרות שמתישהו בעתיד ייוולד מתוך זה רעיון מסחרי־רווחי”.

גרינגרד: “האמונה הגדולה שלי, ואני מיסיונר לנושא, היא שהלימוד המקוון לא ידיח לחלוטין את הלימוד הכיתתי, אבל יתפוס נתח נכבד ממנו. רואים את זה כבר עכשיו; בזמנו היתה רק האוניברסיטה הפתוחה, היום כבר אין אוניברסיטה בעולם שלא מספקת שלוחה של לימוד מקוון בצורה כלשהי”.

מי מעכב את מהפכת החינוך היום?

חג’ג’: “המורים, משרד החינוך, אנשים שמרנים. אם היית מורה שכבר עובדת 20 שנה ויש לך עוד 12 שנה לפנסיה - היית רוצה שיתחילו לעשות לך כיתות הפוכות, יכניסו הרצאות מצולמות וישנו את אופן הלימוד שלך? נניח גם שאת גרועה במחשבים, אז בכלל היית מפחדת פחד מוות. אני מאמין בלימודים שמחזקים את החוזקות של כל אחד. אין שום עניין שאנשים שלא ישתמשו בחיים בטריגונומטריה ילמדו את זה בתיכון”.

שיעור של "עת הדעת". לא מייתר את המורים, אלא מעצים אותםעמרי מירון

ואיך הטכנולוגיה יכולה לגרום לזה?

“היא מאפשרת לאנשים להרגיש רגועים, שאם אי פעם בחיים ייתקלו בצורך לדעת טריגונומטריה, יהיה להם מקום ללמוד את זה - ברשת. הטכנולוגיה מאפשרת ללמוד כי הידע קיים ונגיש לכל”.

ולמה דווקא קהאן?

גרינגרד: “כי הוא עושה את זה נהדר: הוא מדבר בגובה העיניים והוא חביב. הוא מתחיל את ההרצאה מלוח ריק, והולך איתך צעד אחר צעד. הוא טבעי, באחת ההרצאות הראשונות שהקליט שומעים טריקת דלת ואז הוא מסביר שאשתו בדיוק יצאה מהבית. יש לו מנעד אדיר, מהרצאות שמסבירות כמה זה אחד פלוס אחד, ועד משוואות דיפרנציאליות. זה לא 20 שיעורים נחמדים במתמטיקה, אלא כ–1,600 שיעורים. יתרון נוסף הוא שההרצאות מתאימות גם לסלולרי ולטאבלט, כך שאפשר לצפות בכל מקום, למשל כשמחכים לחבר בבית קפה”.

330 הרצאות כבר תורגמו לטובת אקדמיית קהאן בעברית. לאחרונה קיבלה הגרסה המקומית מענק מקרן טראמפ, עניין שיאפשר להם לתרגם לעברית גם את האתר משופע התרגילים. מתחילתה נתמכת האקדמיה המתורגמת על ידי שנקר, בית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב, ועל ידי קבוצת אנדרומדיה לפרסום ועיצוב. בשנת הלימודים הקרובה תיכנס אקדמיית קהאן בעברית אל תוך שיעורי המתמטיקה של תלמידי שלושה בתי ספר יסודיים בנתניה ואל רשת בתי הספר אורט ברחבי הארץ.

דיויד סטבנס
דיויד סטבנס קאתי רייכלט

אקדמיית קהאן פועלת באופן כזה או אחר ב–234 מדינות, כשהאתר המרכזי עובד בשיטת הקוד הפתוח, כך שכל אחד יכול לתרום פיתוחים משלו למיזם. אנשי האקדמיה בעברית מפתחים רעיון משלהם להוסיף לאתר המרכזי - פונקציה של ניקוד קבוצתי, שתאפשר תחרויות בין קבוצות שונות. “כשכל הכיתה משתפת פעולה, יש להם מוטיבציה לעזור ולהתקדם. וזה גם יוצר אנשים שתורמים לחברה”, מסביר חג’ג’ את הרעיון החינוכי מאחורי האפליקציה.

אז תלמידים בכל העולם ילמדו את אותו חומר? החינוך עומד להפוך אחיד בכל העולם?

קהאן: “יש להפריד בין מדעים מדויקים למדעי הרוח. המציאות מלמדת שמדעים מדויקים הם די דומים במרבית העולם. פיזיקה, מתמטיקה וביולוגיה הגיעו לעמק שווה מסוים במרבית המוסדות האקדמיים. החומר הופך שונה ממקום למקום כשמדובר במדעי הרוח, אז כל מדינה מלמדת את הסופרים שלה, את ההיסטוריה שלה, את נקודת המבט שלה על אירועים. אנחנו לא מבקשים ליצור נרטיב אחיד בכל העולם, ממש לא, אלא פשוט מציגים גישה אחת מני רבות. אני מוצא את זה נפלא שתלמיד בקונגו יכול ללמוד משהו אחד בכיתה ואז לשמוע משהו אחר על אותו נושא בבית על המחשב”.

אנחנו ה-100%

אקדמיית קהאן אולי זכתה למרב תשומת הלב, אבל היא לא היחידה. הרשת שוצפת יוזמות של חינוך מקוון, שהמפורסמות ביניהן הן קורסרה ‏(Coursera‏) ויודסיטי ‏(Udacity‏). ראשונה עלתה יודסיטי, בפברואר השנה. מדובר ביוזמה פרטית שמקורה בארצות הברית, אבל כמו אחרות, גם היא פתוחה לכל העולם. יודסיטי מציעה 14 קורסים מובנים בתכנות מחשבים ואינטליגנציה מלאכותית בחינם. הקורס המזוהה ביותר עם הפרויקט הוא “בניית מכונית רובוטית”, שמבטיח לנרשמים כי בסופו יידעו כיצד להרכיב מכונית שנוהגת את עצמה.

ההרצאות ביודסיטי הן פרונטליות, בליווי כתוביות והסברים ויזואליים, לצד חידונים ותרגילי תכנות עצמאיים. הציונים על התרגילים ניתנים באופן אוטומטי על ידי תוכנת מחשב ונרשמים בתעודת סיום הקורס הרשמית.

דייויד סטבנס, מדען מחשבים אמריקאי ואחד מיוצריה של “סטנלי” - המכונית הרובוטית המפורסמת, שהצליחה בשנת 2005 לנווט בגפה יותר מ–200 קילומטר - הוא אחד ממייסדיה של יודסיטי ומשמש כמנכ”ל שלה. בראיון איתו הוא מציין כי בארצות הברית יש חוב של מיליארד דולר על הלוואות סטודנטים עבור שכר לימוד. “סטודנטים רבים חשים שהחינוך האקדמי שקיבלו לא בהכרח שירת אותם. אנשים מבינים שהגיעה השעה להציג אלטרנטיבה. לימוד וירטואלי הוא ההזדמנות לכך”. יחד עם זאת, סטבנס מדגיש שהם אינם רואים ביודסיטי ודומיה חלופה מוחלטת לאוניברסיטאות הרגילות.

מה אתה חושב על אקדמיית קהאן?

“העבודה של סאל מהפכנית, אנחנו מעריצים אותו ושואבים ממנו השראה”.

לאן יודסיטי ושכמותה מובילות אותנו?

פרופ’ דפנה קולר
פרופ’ דפנה קולרהקטור גרסיה מולינה

“לעתיד שבו חינוך אקדמי נגיש לכל העולם בחינם או במחיר נמוך. זה שונה ממה שקורה היום. בארצות הברית, שכר הלימוד של קולג’ עולה על ההכנסה הממוצעת למשק בית וסטודנטים רבים לא לומדים כי הם לא יכולים לשלם. בזכות השינוי במחיר ובגישה, העתיד של החינוך האקדמי יכלול לימודים ליותר אנשים וגם לאורך כל החיים; שלא כמו היום, כשלימודים בדרך כלל נפסקים בשנות ה־20 של אדם, אחרי ארבע שנות תואר ראשון”.

אתם יודעים על מישהו שאכן הצליח להרכיב את המכונית הרובוטית מבין הסטודנטים?

“בינתיים לא. מה שאני יודע, זה שהסטודנטים הם בני 13 עד 80, ושני שליש מתוכם מתגוררים מחוץ לארצות הברית, כמעט מכל המדינות בעולם, פרט לצפון קוריאה ולוותיקן”.

קורסרה, שעלתה לרשת חודשיים אחרי יודסיטי, היא יוזמה מעט שונה - תוצר של שיתוף פעולה בין 16 אוניברסיטאות בינלאומיות מובילות, בהן פרינסטון, ג’ונס הופקינס, רייס, דיוק ואחרות, שמציעות 119 קורסים במדעים מדויקים, מדעי הרוח ומדעי החברה. משך הקורסים הוא בין שישה לעשרה שבועות. מאז שהאתר עלה לאוויר, נרשמו אליו 1.5 מיליון איש מ–190 מדינות.

בשבוע שעבר הכריזה קורסרה על צירוף 17 אוניברסיטאות נוספות ליוזמה, בין המצטרפים המכובדים (קולומביה, בראון, אוניברסיטת לונדון ועוד) נמנית גם האוניברסיטה העברית בירושלים. בעקבות כך מספר הקורסים יגדל לכ-200. עד כה נרשמו לקורסרה כ-6,000 סטודנטים ישראלים, אולי עתה עם הצטרפותה של אוניברסיטה ישראלית, יגדל גם מספר הסטודנטים הישראלים.

קורסרה מעניינת גם בזכות מי שעומדת בראשה, פרופ’ דפנה קולר, ישראלית בת 44, שסיימה דוקטורט בהצטיינות כבר בגיל 23, והפכה פרופסורית בסטנפורד בגיל 27, חוקרת במדעי המחשב ובשילוב תיאוריות חינוכיות בתוך סביבות טכנולוגיות. כמי שנחשבת לאחת המוחות המבריקים בתחום, גם היא הרצתה בטד ביוני השנה, ונצפתה עד עכשיו כבר על ידי יותר מחצי מיליון איש. קולר מספרת מה הוביל אותה ואת שותפה, פרופ’ אנדרו נג, להקים את קורסרה. לדבריה, נג מעביר בכל שנה את אחד הקורסים הגדולים בסטנפורד - “למידה חישובית”, שמצבת הסטודנטים בו עומדת על 400 סטודנטים לקורס. לאותו קורס, שהוענק באופן וירטואלי, נרשמו בשנה שעברה 100 אלף איש. “כדי להגיע למספר הסטודנטים הזה, יהיה על נג ללמד את הקורס בפרינסטון במשך 250 שנה”, היא מכריזה לקולות התפעלות מהקהל, “לכן הקמנו את קורסרה - כדי להעביר את הקורסים הטובים ביותר, על ידי המרצים הטובים ביותר, מהאוניברסיטאות הטובות ביותר. בחינם”.

בשיחה עמה, מסבירה קולר את אופן בדיקת המבחנים והתרגילים: “בקורסים המדעיים יש לנו תוכנות מחשב שבודקות תרגילים באופן אוטומטי, אבל בקורסים של מדעי הרוח והחברה היה לנו קשה לייצר תוכנה שתבדוק מבחן בסוציולוגיה או תרגיל בהיסטוריה. לכן פיתחנו טכנולוגיה שבה הסטודנטים בודקים את המבחנים והתרגילים האחד של השני. הרעיון הבסיסי הוא ‘מיקור המונים’ ‏(Crowd Sourcing, ביצוע משימות על ידי המונים באמצעות הרשת; נ”א‏) עם רעיונות פדגוגיים של ‘ביקורת עמיתים’ ‏(Peer Review, ביקורת על ידי אנשים מאותו תחום; נ”א‏). עד עכשיו התוצאות היו טובות מאוד. כל קורס שייך לאוניברסיטה שבנתה אותו. כך יכול סטודנט שמתגורר בפקיסטן לקבל תעודה על סיום קורס בפילוסופיה מאוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד”.

צפו בהרצאתה של פורפ' דפנה קולר

 

יש קשר בין יוזמות החינוך החדשות והחינמיות למחאה החברתית העולמית?

אהובה פיינמסר
אהובה פיינמסרברק נתיב

“קשר חזק, לדעתי. חמותי אמרה לי שאם המחאה אומרת ‘אנחנו ה–99%’, אז בקורסרה מעניקים חינוך ל–100%, כי אנחנו משפרים את החינוך עבור אותו אחוז אחד בר מזל, שיכול ללמוד באוניברסיטאות טובות, וגם פותחים את הגישה לחינוך מצוין עבור אותם 99%”.

כל קורס מלווה בפורום אינטרנטי, בו התלמידים מחליפים רשמים, סיכומים ושואלים זה את זה שאלות. בזכות מספר הסטודנטים העצום והפיזור שלהם בשעות שונות של העולם, זמן התגובה הממוצע למענה הוא 22 דקות בלבד. קולר מפליגה בתיאור אינסוף האפשרויות שלימוד מקוון מעניק. אחת מהאפשרויות האלה התרחשה למשל בקורס שנג העביר בסמסטר האחרון. במהלכו גילה כי 2,000 סטודנטים נתנו את אותה תשובה שגויה לשאלה מסוימת. הוא צפה בהרצאה שלו ומצא את שורש הטעות. הוא כתב תיקון להסבר המטעה ושלח אותו ל–2,000 הסטודנטים שטעו בשאלה. המענה האישי היה מיידי ויעיל, וגרם גם למרצה להשתפר.

ביולי השנה התקיים כינוס בו נכחו 650 סטודנטים מקורסרה, שנפגשו לראשונה פנים מול פנים. המפגש שופך אור על הפוטנציאל החברתי שטמון בלימודים האינטרנטיים.

ובכל זאת, זו דרך בודדה ללמוד.

“לא בודדה בכלל”, מזדעקת קולר. “הסטודנטים כל הזמן מתקשרים זה עם זה ומייצרים קבוצות מפגש, חלקן פיזיות וחלקן וירטואליות. בקורס ‘מבוא לכלכלה’, למשל, יש לא פחות מ–13 עמודים בפורום שמציגים אלפי מפגשים של קבוצות ‏(כל מפגש מיוצג בשורה אחת בלבד‏) - יש כאלה באינדונזיה, בפקיסטן, בסין, יש קבוצות דוברות רוסית, ערבית ועוד. הסטודנטים מוצאים זה את זה ומתחברים דרך האתר”.

איזו השפעה את מצפה שתהיה לצורת הלמידה הזאת?

“חינוך איכותי בחינם לכל אדם בעולם יעניק לאנושות שלושה דברים: זה יגרום לחינוך להפוך לזכות אנושית בסיסית, שבה כל אדם עם יכולת ורצון יהיה רשאי לשפר את ההשכלה שלו; זה יאפשר למידה לאורך כל החיים, הרי כל כך מצער שאנשים רבים חווים את החוויה הלימודית רק כשהם צעירים; ולבסוף, זה יביא לגל של חידושים, כי יצירתיות נמצאת בכל מקום. יכול להיות שאלברט איינשטיין או סטיב ג’ובס הבאים נמצאים בכפר באפריקה, ואם רק נאפשר להם ללמוד, הם עשויים להביא את הבשורה הבאה שתשנה את העולם”.

מעניין לגלות שבינתיים רק אוניברסיטה אחת מתוך ה–16 ‏(אוניברסיטת וושינגטון‏) מאפשרת לסטודנטים שלה לקחת את הקורסים המקוונים במקום הקורסים הגשמיים. כל הסטודנטים בכל האוניברסיטאות כמובן רשאים להירשם, אבל רק כהעשרה נוספת לתוכנית הלימודים, ומבלי לקבל על כך קרדיט. אם לשפוט לפי המגמות הנוכחיות, נראה שבקרוב כבר לא תהיה לכל האחרות ברירה אלא לאפשר זאת. הסחף המקוון והתחרות העצומה יביאו אותן לידי כך.

גם גרינגרד סבור כך. “אין היום אוניברסיטה בעולם שלא מעניקה יחידת לימוד מקוונת כלשהי. נראה שהעתיד מזמן לסטודנטים אפשרות לקחת קורסים אינטרנטיים באוניברסיטאות שונות ולצבור מכולם יחד נקודות לתואר, שיוענק מטעם איגוד האוניברסיטאות או גוף מרכזי אחר, ולא מאוניברסיטה אחת ספציפית. כשהעולם הופך שטוח, אין סיבה שלא נוכל ללמוד מתמטיקה אצל מרצה אוסטרלי, וכימיה אצל מרצה פולני”.

כשטכנולוגיה פוגשת פדגוגיה

יעקב הכט
יעקב הכט

המבנה הקלאסי של שיעור, שבו מורה עומד מול קבוצת תלמידים ומרצה, קיים עוד מימי הביניים. אבל כבר עם פיתוח הדפוס, בוודאי עם המצאת המחשב האישי, העניין הזה התחיל להיחשב מיושן. “חוויית למידה של מורה, לוח וטורי שולחנות עורפיים לא רלוונטית לשנת 2012”, קובע חג’ג’, “ילדים צריכים להשתמש בסמארטפונים שלהם, לחפש אינפורמציה, לצרוך וידיאו, לעשות פרויקטים משותפים, והמורים צריכים להיות המלווים שלהם. הנגישות לידע היום כל כך מתקדמת, שאין סיכוי שהמורה יידע יותר מהתלמיד. הפתרון הוא ללמוד יחד עם התלמידים”.

“המהפכה בחינוך מתבטאת במעבר ממצב של הוראה שמבוססת על הרצאות להוראה מבוססת על דיאלוג אישי, בין המרצה והסטודנטים ובין הסטודנטים לבין עצמם”, מוסיפה קולר, “למידה באמצעות הרצאות לא נוצרה כי זו הדרך הנכונה ללמד, אלא בגלל שזו היתה עד עכשיו הדרך היעילה - אדם אחד שמלמד הרבה אנשים. היום כבר יש דרך יותר טובה: למידה אינטראקטיבית, והיא משפרת את היכולת שלנו להעביר חומר ברמה גבוהה בצורה משמעותית”.

נתונים שפורסמו ב”טיים” מראים שב–1984 היה בחינוך הציבורי בארצות הברית מחשב אחד לכל 92 תלמידים, ב–2008 עמד מספר המחשבים על אחד לכל שלושה תלמידים וב–100% מבתי הספר כבר היה חיבור לרשת אינטרנט אלחוטית. גם ישראל עולה לאחרונה על הגל הממוחשב. עיריית בת ים מתעתדת להעניק בשנת הלימודים הבאה טאבלט עם כל חומר הלימוד לכל תלמידי כיתה ז’. האם החידושים הטכנולוגיים לבדם מספיקים או שנדרש גם שינוי בתכנים הפדגוגיים כדי שיתאימו לפורמט?

אהובה פיינמסר, המנהלת של “עת הדעת”, חברת סטארט־אפ חינוכית, סבורה שיש היום נטייה לשים דגש על טכנולוגיה ופחות על פדגוגיה. “הפער הזה לא נכון למערכת. אסור לשכוח שבסופו של דבר הטכנולוגיה - מסעירה ומשוכללת ככל שתהיה - נועדה לשרת את הפדגוגיה. ולא להפך”. אנשי “עת הדעת” מבקשים לספק את התשובה. החברה מפתחת תוכנות מחשב ותכנים פדגוגיים לכ–16 אלף תלמידים ב–150 בתי ספר יסודיים בישראל, ולעוד כמה עשרות בעולם. בדומה לאוניברסיטאות המקוונות, שמבקשות בינתיים להשתלב בתוך המסגרות הקיימות, כך גם “עת הדעת” מתלבשת על תוכנית הלימודים הנוכחית.

בשיעורים שמציעה החברה, לכל התלמידים ולמורה יש מחשב אישי. המורה יכול לבחור אם להקרין סרטון אנימציה בנושא הנלמד, לפתור תרגילים יחד עם כל הכיתה או לבקש מהתלמידים לפתור אותם באופן אינדיווידואלי תוך ליווי שלהם. נכון להיום, ההתמקדות היא בארבעה מקצועות ליבה לכיתות ד’ עד ו’: אנגלית, עברית, מתמטיקה ומדעים. “אנחנו דואגים שתהיה דיפרנציאליות בתוכנה, כך שכל ילד יכול לקבל תכנים שמתאימים לרמה שלו. התוכנה גם מתאימה ללימוד מהבית או ללימוד בחלל כיתתי לא שגרתי, כך שהמערכת יכולה להתאים את עצמה לשינויים שמתרחשים במבנה בית הספר”, מסביר המנכ”ל משה אגרט. “בינתיים, אנחנו לא מתיימרים להחליט שהחינוך צריך להיות ככה או אחרת, אלא מבקשים לעשות אופטימיזציה למגמות הקיימות”.

החברה מתנהלת כסטארט־אפ לכל דבר ועניין. בקומת הקרקע מתקיימת קייטנה לילדי 160 העובדים של החברה ובכל יום חמישי בצהריים העובדים מוזמנים ל”האפי האואר” שמאורגן בכל שבוע על ידי אחת משלוש המחלקות: מחלקת מחשבים שאחראית על התכנות, מחלקה פדגוגית שאמונה על התכנים ומחלקה קריאטיבית שמפתחת את האנימציות והמשחקים. לאנשי החברה חשוב להדגיש שהפתרון שלהם “לא מייתר את המורים, אלא מעצים אותם”. זו הסיבה שלא נתקלו עד כה בהתנגדות נחרצת מצד המורים. “מרביתם דווקא שמחים לאמץ את התוכנה ומביעים ממנה סיפוק”, הם מספרים.

ההתבוננות בשיעור חשבון על שברים, סרט שיצרה החברה לדוגמה, מציג דרך אחרת ומרתקת לצרוך ידע. השיעור נפתח בסרטון אנימציה קצר ובו מוצגת תחרות ריצה בין ארבעה ילדים. כל אחד מהילדים מצליח לסיים רק חלק מסוים מהמסלול. אחרי הסרטון עוברים הילדים לעבודה אישית על המחשב, במהלכה הם מבינים בכוחות עצמם, בליווי הכוונה של התוכנה, שילד אחד עבר שבע שמיניות מהמסלול, ילד אחר עבר שני שליש וכן הלאה. בזמן הזה מתגשם חלומו של כל מורה: הוא עובר בין התלמידים ועוזר להם באופן אישי, בעוד שאר התלמידים ממשיכים לעבוד בשקט מופתי, מרוכזים במסך המחשב שמולם. השיעור מסתיים בהצגת התשובות של כל הילדים על המסך המרכזי ודיון בנושא “החסר המשלים”. קשה למצוא ריכוז ושקט כאלה בשיעור סטנדרטי.

סיבה נוספת שהופכת את עת הדעת לחביבת המורים היא האפשרות להוסיף חומר לימודי משלהם. בשנה שעברה לבדה נוספו לתוכנה 5,000 שינויים ותוספות: מורה אחת הוסיפה סרטון הסבר לשיעור באנגלית שמצאה באינטרנט, אחר הוסיף תרגיל שהמציאה בחשבון. המורים מוסיפים את השינויים שלהם ישירות לתוכנה ובמקרה שיש לכך חשיבות, הם שולחים אותם גם למחשבי עת הדעת, שמשלבים את הטובים שבהם בתוכנה הכללית.

אגרט: “אחד הדברים הכי מדהימים זה שהילדים מרוכזים בשיעור. אנחנו עושים לעתים קרובות סיורים בכיתות ולפעמים יוצא ששבעה אנשים שהתלמידים לא מכירים מסתובבים בכיתה בזמן השיעור, וזה לא מוציא אותם מריכוז. לפני כמה חודשים הבאנו קבוצה של סינים לבית ספר כדי לראות איך התוכנה עובדת. זו בקלות יכולה להפוך לאטרקציה בכל כיתה, אבל הילדים אפילו לא שמו לב שמישהו נכנס אליהם לכיתה”.

איך זה עובד בפועל ביומיום - מאיפה מגיעים המחשבים?

“בישראל בית הספר או הרשות המקומית תורמים את המחשבים. מדובר בעגלת מחשבים שמכילה 30 מחשבים עם תקשורת אלחוטית ביניהם. יש תלמיד אחד שמתפקד כאחראי מיחשוב, ודואג שכל המחשבים יגיעו לכיתה בתחילת השיעור ויעברו לכיתה אחרת בסופו. בסוף היום העגלה חוזרת למקום שלה והמחשבים נטענים במשך הלילה”.

פיינמסר מראה בגאווה ציור שאחד הילדים צייר לאחר שהתבקשו לצייר איך הרגישו בתחילת השנה ואיך הרגישו בסופה. מתחת לכותרת “בתחילת השנה לפני עת הדעת”, הילד צייר את עצמו ישן. מתחת לכותרת “בסוף השנה אחרי עת הדעת”, הילד צייר את עצמו ער ומתוך המחשב צצה בועה עם הכיתוב “תשובה נכונה”.

מה המטרה הכי גדולה במוצר שלכם?

אגרט: “מבחינתי, הדבר הכי גדול בעת הדעת הוא שבמקום לתת לילדים את התשובה, מרבית הילדים מוצאים אותה בכוחות עצמם. זה בדיוק הקונסטרוקטיביזם, אותה הבניית ידע שאנחנו מכוונים אליה”.

רקפת סיטון, מנהלת קריאטיבית בחברה, מוסיפה: “אני מוצאת שהיתרון הכי גדול בתוכנה הוא השבת חדוות הלמידה, שלצערנו נשכחה בעשורים האחרונים”.

עיר מקלט

עם שפע היוזמות הקיימות והאפשרויות הבלתי נגמרות, איך בכל זאת ייתכן שהלוח, הגיר וספרי הלימוד המודפסים עדין מושלים בכיפה? אגרט סבור שהחסם העיקרי מצוי בהיעדר היכולת לספק מחשב לכל ילד. קהאן מאמין שלא המחשבים הם שמעכבים, אלא אופן השימוש בהם. “מערכת החינוך הנוכחית, גם אם היא טכנולוגית ורשתית, מכריחה את המחנכים ללמד ברמה ממוצעת. חייבים לעבור ללימודים אישיים, בהם מתייחסים לרמה של כל ילד”.

גם יעקב הכט, איש חינוך ישראלי בן 54, המנכ”ל והמייסד של הפרויקט הפדגוגי “ערי חינוך”, סבור שהחסימה נוצרת בפער שבין האופי הרשתי של הטכנולוגיות ‏(ידע זמין לכל‏) לבין צורת הפירמידה של מסגרת בית הספר הישנה - אינפורמציה שזורמת מלמעלה למטה. “כשהפירמידה נפגשת עם הטכנולוגיה החדשה, נוצר פיצוץ”.

מה הפתרון?

“בשבילי, מודל ‘ערי חינוך’. לא עוד חלוקה של תלמידים לחלשים, בינוניים וחזקים, אלא מציאת אזורי חוזק אצל כל ילד וילד. מערכת חינוך שמבוססת על המודל הזה מתחילה במציאת אזור החוזק של התלמיד ויצירת חוויה של הצלחה. גילינו שבית ספר מוגבל במסלול התפתחות ייחודי שכזה, ושהעיר היא זו שיכולה להציע את המשאבים הרבים הנדרשים - תלמידים מבתי ספר אחרים, מוסדות תרבות, מוסדות ציבור, ארגונים ללא מטרות רווח, מפעלים, חברות מסחריות וכדומה. כל אלו משמשים כבית ספר אחד גדול עבור התלמידים, כעיר חינוך”.

הכט - שייסד והקים לפני 25 שנה את רשת בתי הספר הדמוקרטיים - יצר רשת של שמונה רשויות ‏(בת ים, טבריה, חדרה, מועצה אזורית עמק המעיינות, נתניה, טירת הכרמל, קרית חיים וירוחם‏), שמפעילות את מודל ערי חינוך ומשתפות פעולה זו עם זו. המתודולוגיה שונה מעיר לעיר, אבל יש זליגה מתמדת של רעיונות ורשמים. העיקרון המנחה של ערי חינוך הוא פריצת גבולות בית הספר וחוויה לימודית בעיר כולה.

בטבריה, למשל, נשאלו כל התלמידים מה החלום שלהם ‏(להיות רופא, אסטרונאוט, שחקן כדורגל וגו’‏), מתוך אמונה ששם נמצאת המוטיבציה הגבוהה של הילדים להתקדם. השאלה הבאה היתה “מה אפשר לעשות השנה כדי לקדם את החלום?” לבסוף התבקשו הילדים לבחור אדם מבוגר בעיר מגוריהם, קרוב משפחה או איש מקצוע, שיהפוך למדריך המשמעותי שילווה אותם במסע.

התלמידים גם משתתפים בפיתוח של אחד האתרים בעיר - ספרייה, גן ציבורי, פינת חי או האתר לפינוי האשפה - וכך לומדים על הסביבה המיידית שלהם, נקשרים אליה ומבינים שיש מה לעשות כדי לשפר אותה. בנתניה המודל מיושם כך שמורים מסוימים מעבירים שיעור כלל עירוני ומשדרים אותו לכל בתי הספר באינטרנט בשידור חי. התלמידים שבחרו בשיעור המסוים מתכנסים בשעה הייעודה בחדר הווידיאו של בית הספר שלהם וצופים יחד בשיעור שמועבר על ידי המורה מבית הספר האחר. בחדרה הילדים מתבקשים לטייל בעיר ולאסוף דברים מעניינים. הדברים האלו נאספים ל”תיבת אוצרות” ובכל שיעור ילד אחר חושף את תיבת האוצרות שלו, מספר על החפצים השונים ועל המקום בו מצא אותם.

השנה זכה הכט לכבוד כאשר הוזמן להיות דובר המפתח, לצדו של רובינסון, ב-Aero Conference, כנס החינוך החשוב בעולם.

הוחמאת?

“לא הבנתי מה פתאום בחרו בי כדובר מרכזי, עד שהוסבר לי שמה שאנחנו עושים בישראל עם ערי חינוך יושב בדיוק על הצומת שבין פדגוגיה לטכנולוגיה, הנושא הכי חם היום בעולם החינוך”.

מה החסרונות העיקריים במערכת החינוך כיום?

“הילדים היום מבינים שהמערכת החינוכית לא מכינה אותם למאה ה–21, אז הם פיתחו לעצמם מערכת חינוך חלופית של רשתות חברתיות ומשחקי מחשב, שבהם למבוגרים אין דריסת רגל. אני מאמין שיש בכך סכנה, כי הלב של המעשה החינוכי הוא עירוב בין דורי”.

בדומה לתהליך הדמוקרטיזציה שעברו האנציקלופדיות בשנים האחרונות - מעבר מכתיבה בידי קומץ אנשים לכדי כתיבה המונית שמתבססת על מוח כוורת - גם התכנים החינוכיים עוברים תהליך דומה. אם בעבר כל תלמיד בישראל ידע לשנן את שמם של מחברי ספרי המתמטיקה, בני גורן ואהרון אספיס, היום יש רבבות גורנים ואספיסים שמתרוצצים ברשת או בתוכנות מחשב שונות. האם מהטכנולוגיה יגיע השינוי המיוחל בחינוך?

קהאן, באופן לא מפתיע, רואה בכך ברכה. “התלמידים היום יכולים להיחשף לעוד גישות ולעוד דעות על חומר הלימוד, מלבד אלו שהם נחשפים אליהם בכיתה. אני חושב שזה מאוד בריא. בזכות האינטרנט, לכל אחד יש היום גישה לידע המוני ולגישות חינוכיות מאוזנות, פתוחות ומאפשרות”.

לדברי פיינמסר, תפקיד הלמידה הטכנולוגית והמקוונת נע סביב השינוי ברשויות המסורתיות - משרד החינוך, הרשויות המקומיות, המפקחים על החינוך. “הריבוי של מקורות התכנים החינוכיים גורם לכך שתפקיד הרשויות משתנה מתפקיד ריכוזי לתפקיד של הגדרת קריטריונים ותקנים. כמו בתחומים אחרים, בהם מוציאים פרויקטים לחברות פרטיות כי יש להן יכולת טובה יותר לבצע דברים שבתוך הממשל הציבורי קשה לעשות, כך קורה היום גם בחינוך. זו לא הפרטה ולא דמוקרטיזציה, אלא ביזור של יכולות”.

אגרט: “במרבית העולם היום מערכת החינוך היא עדיין ציבורית והתכנים בה נשלטים יותר או פחות על ידי משרד החינוך של אותה מדינה. לא נראה לי שהמגמה הזאת עומדת להשתנות בקרוב”.

“השינויים האמיתיים היום לא קורים מתוך המערכת הפוליטית הקלאסית, אלא מאנשים שיודעים מה הם עושים”, שוטח חג’ג’ את משנתו, “זה קורה משילוב של אנשים מסביבה עסקית, חינוכית ופילנתרופית, שחוברים יחד כדי ליצור גופים שפועלים בסטנדרטים עסקיים, ביעילות מסחרית ובנועזות סטארט־אפית. הגופים האלה מייצרים שינוי מוכח ועם השינוי המוכח הזה, עם הקבלות, הם הולכים לממסד ומשנים”.

אל רוח הדברים של חג’ג’ מצטרף גם הכט: “אני בטוח שהשינוי לא צריך לבוא מלמעלה, כי המערכת כבר שבעה מהנחתות שמגיעות מלמעלה. כל שצריך הוא מורה אמיץ שיתחיל תוכנית אלטרנטיבית בבית הספר שלו, תלמיד אמיץ שיתמסר אליה ואיש ממסד אמיץ שיפיץ אותה, כדי שהשינוי יתחיל להתגלגל”.

מה מקומה של ישראל במהפכת החינוך?

“היתרון הישראלי הוא בחדשנות, בגמישות ובהיעדר הפורמליות, שמאפשרים כניסה של דברים חדשים. אני פוגש בישראל המון אנשי חינוך אמיצים, שמעזים לעשות דברים פורצי דרך”.

אבל אם תלמיד באפריקה ניזון מאותם חומרי לימוד כמו תלמיד בסין וסטודנט באוסטרליה רשום לאותו הקורס כמו סטודנט בהוואי, האם החינוך עומד להפוך אחיד בכל העולם? קולר משוכנעת שהתשובה שלילית. “קיבלתי אתמול מייל מפרופ’ אל פילרייס, שמעביר את קורס השירה בקורסרה מטעם אוניברסיטת פנסילבניה. הוא כתב שהוא מלמד את הקורס הזה כבר 15 שנה באוניברסיטה ועכשיו זו הפעם הראשונה ברשת. בכל שנה הדיונים בכיתה היו מעניינים והוא למד מהסטודנטים דברים חדשים, אבל השנה בזכות הבינלאומיות של הסטודנטים בקורס המקוון והכמות העצומה שלהם, הוא למד יותר דברים חדשים מאשר בכל 15 השנים יחד. ‘כל כך הרבה פרספקטיבות שונות על שירה’, הוא כתב. הקורסים הווירטואליים מעניקים אפשרות נדירה ללמוד דברים חדשים מאנשים שונים מכל העולם”.

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 30
    בתחום לימודי ההיסטוריה יש שינוי חיובי מאוד

    תחום ההיסטוריה צועד קדימה מבחינה טכנולוגית באופן מובהק, יש כלי עזר טכנולוגיים רבים להוראה מקוונת, יש שיתוף מלא של מאות מורים בעשייה המקצועית.
    היצירתיות הולכת וצוברת תאוצה, המורים להיסטוריה נהנים כיום מפורטל ועושים בו שימוש לתלמידים ולעצמם:
    www.historyonline.co.il
    יש שיומוש עצום בקולנוע בשיעורי היסטוריה ובעיקר בסרטונים מיוטיוב, לאחרונה המורים הקימו ספריית קולנוע עצומה תוך שימוש במקורות מרחבי הררשת כולה:
    www.cinemastory.co.il
    נראה לי שהמבקרים שקמים כפטריות אחר הגשם לא מודעים לנעשה מסביבם ומחפשים כתרות מיותרות.
    תודה

  2. 29
    הפיתרון שהציע פרופסור קן רובינסון כבר כאן!

    השנה יצא לקהל הרחב learnWise המורה הפרטי החכם! הוא בדיוק הממשק אותו מתאר פרופסור רובינסון בכתבה, כמו כן צויין שייקח כעשור לפתח אותו והוא כבר פותח כאן בישראל. יוצא לשוק לרווחת התלמידים.

  3. 28
    כיתות הפיכות

    אני עם הטכנולוגיה , אבל שלא תהיה חלופה למורה בכיתה אבל צריך לעשות שילוב בלימוד .

  4. 27
    כיתות הפיכות

    אני עם הטכנולוגיה , אבל שלא תהיה חלופה למורה בכיתה אבל צריך לעשות שילוב בלימוד .

  5. 26
    כיתות הפיכות

    אני עם הטכנולוגיה , אבל שלא תהיה חלופה למורה בכיתה אבל צריך לעשות שילוב בלימוד .

  6. 25
    אז אנגלית תהיה השפה העולמית

    בס"ד
    לא יקום ולא יהיה! אלה נביאי שקר. ביה"ס אמור להיות הרחבה של התא המשפחתי קרי אימון הן בסוציאליזציה והקניית ערכים של כלל החברה והעם
    והן שימוש מושכל בידע. הפוסטמודרניזם הזה לא קשור להטמעת טכנולוגיה בבתי הספר.

  7. 24
    סלמאן חאן אינו מהודו אלא מבנגלדש

    ניתן לקרוא עליו באתר של TED.

  8. 23
    התעלמות מהקוד הכאוטי

    המאמר התעלם לחלוטין מהקוד הכאוטי של אי הוודאות ואי- הסדירות המהווה ציר מרכזי בתהליכי ההתהוות של תרבותם של בני הנעורים הדיגיטאליים ביחסים החברתיים, בלמידה, בחשיבה ובבידור. קוד זה לא נקלט בצורה משמעותית במערכות החינוך.

  9. 22
    מעבר לחינוך מקוון

    בבסיס הרעיון של חינוך מקוון ההנחה היא ,שהתלמידים ישננו את חומר הלימוד בבית ויתרגלו אותו בכתה, כלומר, הלימוד הוא עצמי יותר. כל מורה זוטר יודע ,שאין כמעט בנמצא תלמידים כאלה , שיקדישו מזמנם ללימוד בבית. משום כך,אין לדעתי "עתיד" לחינוך המקוון בבתי הספר. באקדמיה כן, השינוי הזה תופס תאוצה.

  10. 21
    עדיין אין חידושים שיצביעו על חינוך העתיד, המשאבים מושקעים בגזענות ושנאה,
  11. 20
    הוראה חדשה

    מה שאני רואה עכשיו זו רגרסיה!
    בידוד האדם באמצעות מחשב, הטכנולוגיה אינה פיתרון!
    הבנת נפש האדם היא הפתרון!

  12. 19
    הנאה בלמידה בביה׳ס הדמוקרטים

    מיצבי משרד החינוך ומשובים שנעשו לתלמידים בביה״ס הדמוקרטיים , מראים שאחוזי ההנאה ופיתוח כישורי למידה וחשיבה עצמאיים גבוהים יותר מביה׳ס הרגילים. ילדים צריכים להנות מהלמידה בבי׳ס וגם הלמידה העצמאית שלהם.
    אנחנו בחרנו דמוקרטי!!

  13. 18
    המורים ייעלמו ועוד איך כי תפקידם העיקרי כיום הוא בייביסיטינג

    וברגע שיבוטל המבנה הפיזי של בית הספר לא יהיה עוד צורך בבייביסיטינג ואם יהיה צורך אז ישכרו לשם כך שמרטפים בשכר מינימום.

    ככל שיהיו יותר חומרי למידה מגוונים ועדכניים באינטרנט כך הצור במורים אינטרנטיים יילך ויפחת ויספיק משיב אחד מהבית בפורום של תחום לימוד על כל 1000 תלמידים.

  14. 17
    "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". מישהו שמע בארץ על Smart Board?

    הייתי בארצות הברית בתחילת שנת הלימודים הנוכחית. בת דודתי הצעירה חזרה מיומה הראשון בבית הספר עם מושג חדש: Smart Board. כן, כמו סמארפון - סמארט בורד. אין לה מושג שאמא שלה למדה עם לוח של גירים. היא מכירה לוח שהוא בסך הכל שיעתוק מוגדל של הסמארטפון של אמא שלה והטאבלט של בת הדודה שלה (אנוכי). הילדה הזו זוכה לקבל חינוך בסגנון שהיא מכירה, ותאמינו או לא -זה לא בית ספר פרטי, זה בית ספר ציבורי (פאבליק סקול), ובכל זאת הם קנו לוח חכם שכזה - שכאן בארץ מכירים אותי מתחזיות מזג האוויר בחלק מהערוצים, לוח כזה שאפשר לגעת בו וכך לכתוב, וגם להתרחק מהתצוגה ולהתקרב - כמו בסמארטפון. ילד שיזכה להטמעת הטכנולוגיה בבית הספר כבר מקבל את התנאי השלישי של פרופ' רובינסון, ויש לו סיכוי כלשהו.
    הכלל הזה, שכל ילד מגיע לו חינוך אינדיבידואלי, הוא כלל עתיק יומין, אותו הבאתי בכותרת התגובה. מקורו במשלי (כב, ו): ילד שמחנכים אותו בדרך שמתאימה לו, ולא למחנכיו, הוא ילד שגם יתמיד בדרך הזו עד זקנה ושיבה. בקטן, יש מעטים בארץ הזו שזוכים לחינוך כזה מטעם המדינה - ילדים מחוננים. להם נותנים להתפתח כמו שצריך עם הרבה פחות הגבלות. ישנם גם בתי ספר דמוקרטיים, אבל כאן כבר יש מגבלה של כסף. עדיין - יש אופציות שעובדות ומוכיחות את עצמן, ולא יזיק להתחיל להכניס אותן למערכת השמרנית

    1. גם בישראל יש 'לוח חכם'-'לוח אינטראקטיב'

      שמחה לעדכן אותך שגם בישראל, בחלק מבתי הספר יש לוח כזה, ובכל שנה מתקינים לוחות כאלה בעוד בתי ספר. כרגע בעיקר בפריפריה

  15. 16
    "אקדמיית קהאן פועלת באופן כזה או אחר ב–234 מדינות", אבל יש בתבל רק 192 מדינות

    קורסים באמצעות האינטרנט הם לא בדיוק מהפכה בחינוך. במקום המורה, המוגבל, המגמגם, שלא תמיד מרוכז ולא תמיד בשיא כושרו, יש לנו מרצה רהוט ומשכיל, וגם שטחי למדי, שנותן הרצאה, בלי שהרעש בכיתה, העפת אוירוני נייר, צלצול הסלולרים, המריבות, המהלומות, יסיחו את דעתו. כדאי רק לזכור שאת ההתקדמות המדעית והטכנולוגית העצומה בעשורים האחרונים ביצעו בוגרי החינוך הישן. האם באמת היה כה גרוע?

    1. 193 מוכרות על ידי האו"ם, ועוד 12 לא מוכרות, אבל נו, באמת, מי סופר?
    2. וגם קהאן אינו יהודי כמו ששמו מרמז, אלא הודי: חאן (kh מייצג באנגלית ח')
  16. 15
    תודה על מאמר מצוין

    השינוי יגיע בעיקר מהורים ותלמידים אכפתיים שמחפשים דרכים חדשות, מקימים בתי ספר ייחודיים, ומפלסים דרכים חדשות.

  17. 14
    אבוקדו זה מאכל בריא וטעים

    סתם, בא לי לשנות נושא...נראה לי שאם בונים קהילה (או עדה) אוהבת אבוקדו
    פרס נובל יגיע אליה הכי מהר ...

  18. 13
    אז ככה, חינוך ומחשבים לא הולכים יחד (אולי רכישת ידע ). נקבל ילד קווי שנמצא מול מסך

    ששואל את עצמו שאלות וגם עונה. איך הוא ילמד יחסים בין בני אדם ? אם לא באינטראקציה אמיתית של ילדים. איך מפתחים כישורים חברתיים. ואם יהיה משבר, כיצד יתגבר עליו...ירוץ למחנכת גוגלית וישאל אותה?

    1. כישורים חברתיים וכישורי חיים

      לא צריך "להמציא את הגלגל" מחדש - כישורים חברתיים ניתן להשיג כבעבר ע"י תנועות הנוער, בתי תלמיד ובתי נוער. יעוד המפגשים היה למטרת הקניית רעיונות וכישורים משלימים למערכת החינוך הממוסדת. יש להעצים פעילויות אלו כולל טיולים בארץ ולא דרך חלון ה- 4X4 או שתית אלכוהול בחדי בית המלון ב"טיול השנתי"....
      לא קראתי על תוכנות ללימוד "כישורי חיים" כמו כתיבת "קורות חיים", תכנון וניהול כספי שלך ושל משפחה, קורס חיפוש מידע באינטרנט, למה ואיך צריך לעמוד בתור, איך להשיג הנדרש בלי "לתכמן" את המערכת, ועוד "זוטות"...

  19. 12
    בואו ל"דרך הילד" בכפר הירוק לראות איך זה עובד
    1. הכפר הירוק

      הכפר הירוק- הבלוף הגדול. בשנים האחרונות הכל אחיזת עיניים ויחסי ציבור. מה שהיה פעם.לא יחזור. תשאלו את סיסקו שמתהדר ברמה היום. בולשיט.

  20. 11
    אז איך קורה שמכל הטכנולוגיה הזו יוצא דור כל כך מטומטם?

    יש כאן בעיה סמויה שמטרפדת את הכוונות הטובות. ברוב המקרים ההרצאות המצולמות הינן בנות 10-15 דקות. זה לא רק בגלל מגבלות יוטיוב, אלא כדי שלא להעמיס על הצופה/תלמיד. אם לשאול מעולם הספורט, זה מקביל להגבלת המשקולות שמניף המתאמן לחמישה ק"ג (מספר שרירותי קטן דיו). כולם שמחים שהם עומדים במשימה, אבל שיפור מהותי ביכולת לא יצא מזה.
    מי שמתרגל להתרכז רק לרבע שעה ברצף, לעולם לא יוכל להתמודד עם משימות רציניות הדורשות ריכוז לאורך זמן. רק השבוע פורסמה כתבה על הוכחה מתמטית שאורכה כ-500 עמודים. בוגר מערכת אינטרנטית כמו אלה המוצגות בכתבה היה נשבר כבר בהקדמה/תקציר.
    זהו עוד צעד המרדד את הלימוד (למרות הכוונות הטובות והפוטנציאל האדיר). מי שמשיב לשאלה עם קופי/פייסט מוויקיפדיה, בהכרח לא יודע ולא מבין מה כתוב שם. מי שיודע רק לפתור בעיות שמורכבותן היא חמש דקות של מחשבה, לא ידע להתמודד עם בעיה של חודשי עבודה במשרה מלאה.

    1. נכון מאוד

      מה זה 15 דקות .? גם תוכניות בטלויזיה המסחרית נקטעות באלימות על ידי פרסומות ואין רצף. חבל חבל מאוד.
      לא פלא בסוף מחלקים רטלין לבעיות קשב וריכוז.

  21. 10
    כל המאמר על העברת ידע-בקושי על מיומנויות לימוד,אופני חשיבה,הבנה,זיכרון ואותה יצירתיות-ומה עם שאר ה"חינוך"(מה זה?)האם הכל מסתכם באימון המכונה שתיהיה יעילה בעבודתה?

    כל הגישה היא פטריארכלית ושתלטנית ולכן שיקרית
    המטרה של תקיעת/כליאת האנשים הקטנים במה שקרוי מערכות החינוך
    היא קודם כל ביבי סיטר במערכת החיים הצרכנית הורים צריכים לעבוד
    פעם עוד היו מכניסים מגיל מסוים את הצעירים לעולם העבודה
    היום מעדיפים לאלף אותם ל"הצלחה" בעולם התחרותי של מרוץ הקפיטליזם
    אין מילה על האושר של הבן אדם לא בשלב התחנכותו ולא בשלב מימוש התחנכותו מה שבעצמו מגוחך כאילו יש מטרה ,יעד להגיע ותוצאה להשיג בחיים האנושיים
    לפחות (ידוע) שמה שקרוי חינוך מנסה להשיג עוד כמה איכויות(ומטרות) כמו כישורי למידה קריאה דימיון יצריתיות כישורי חברה בטחון עצמי יכולות קוגנטיביות יכולות מוטוריות רגישויות שונות פיתוח הנפש והרוח
    וכן ערכים מה שמחזיר אותנו ל"חינוך"/אילוף/סרוס המקורי שהוא דאגה והבטחה שילדינו יהיו העתק שלנו שיגשימו ויממשו את כל כישלונותינו
    שישמרו את המסורת והתרבות שיהפכו בשעתם למסרסים בדיוק כמונו
    והחשוב מכל שידאגו לנו בזיקנתינו החלושה והעלובה
    שיקברו אותנו ויזכרו אותנו

    לעיניין מהפכת הטכנולוגיה לא נורא מתלהב
    היכולת להעתק הדבק מפחידה ומחשב זה דבר די מטומטם
    גם הנגישות לחומר בעיתית יש המון זבל ושיווק ולך תדע כמה החומר מעוות
    אבל הכי גרוע זה קלות החיפוש והמציאה
    ומעל הכל כשהכל מוזרק אליך עם פיקסלים מאירים אין חומר ממשי ואין חוויה

    1. אהבתי את מה שכתבת

      אכן יש פה תרבות של העתק הדבק ואין סוף שיווק מוצרים. הילדים מהופנטים מהמסכים כי הם מסתנכרנים עם קצב המוח שלהם...
      אני לא נגד העשרה בשיעור אבל ההשתלטות וההתכנסות בתוך הטאבלט מפחידה

  22. 9
    כבר לפני יותר מ-40 שנה אבחן פרופ' איוון איליץ' את הבעיה וכתב את ספרו "ביטול בית הספר"

    בעת שפרופסור איוון איליץ' פרסם את ספרו (1970) "ביטול בית הספר" לא הייתה רמה של טכנולוגיית ידע, כפי שהיא קיימת כיום ולכן הוא הציע שיטה מתאימה לאותם ימים - חלוקת "שוברי השכלה" לאזרחים, שבהם יוכלו הורים לרכוש לילדיהם שיעורים מפי מורים, שהם יבחרו, מתוך היצע של מורים מומחים, לפי תחומי עניין. הצעה זו הייתה תוצאה של ניתוח מצב מערכת החינוך בעולם ומסקנה שהיא לא טובה ונחוץ למצוא לה חלופה. אז הנה היום מציע העולם הווירטואלי את החלופה הראויה לשינוי שיטות ההוראה, לשיטות טובות יותר, נעימות יותר ואפקטיביות יותר. עתה נמתין לשני דברים: האחד - יישום כלל עולמי של הוראה וירטואלית, השני - יצירת חלופה טובה גם לחינוך, לא רק ללימוד.

  23. 8
    המשך הכיוון עליו הצביע איוון איליץ' בספרו "ביטול בית הספר"

    בעת שאיליץ' פרסם את ספרו (1970) "ביטול בית הספר" לא הייתה רמה של טכנולוגיית ידע, כפי שהיא קיימת כיום ולכן הוא הציע שיטה מתאימה לאותם ימים - חלוקת "שוברי השכלה" לאזרחים, שבהם יוכלו הורים לרכוש לילדיהם שיעורים מפי מורים, שהם יבחרו, מתוך היצע של מורים מומחים, לפי תחומי עניין. הצעה זו הייתה תוצאה של ניתוח מצב מערכת החינוך בעולם ומסקנה שהיא לא טובה ונחוץ למצוא לה חלופה. אז הנה היום מציע העולם הווירטואלי את החלופה הראויה לשינוי שיטות ההוראה, לשיטות טובות יותר, נעימות יותר ואפקטיביות יותר. עתה נמתין לשני דברים: האחד - יישם כלל עולמי של הוראה וירטואלית, השני - יצירת חלופה טובה גם לחינוך, לא רק ללימוד.

  24. 7
    זה גם מה שעושים בפרוייקט "עיר חדשה"

    שהוצגה בביאנלה של בת-ים, newcityproject.org

  25. 6
    מאמר מעולה - בהסתייגות אחת משמעותית

    קראתי בעניין רב וזהו בעיניי מאמר מושקע מאוד, כתוב יפה ומעניין וחשוב לקרוא ולהטמיע.
    הערה אחת שיש לי ביחס אליו נוגע לשם המאמר, "איך יראה החינוך של העתיד?" - המאמר לא עוסק בעצם בחינוך (טיפוח נפש ורוח האדם) אלא בהוראה (העברת ידע וטיפוח כישורים שנועדו לאפשר לאדם לתפקד ביעילות בחברה ובשוק העבודה). הנושא של טיפוח האדם המתחנך עצמו, מהותו, אנושיותו - הם נושא אחר לגמרי, שהמאמר כמעט שלא נוגע בו.
    -- עמיר פריימן, התנועה להעצמת הרוח בחינוך

    1. זו אכן היתה הביקורת שלי. אין פה חינוך אלא הוראה.
  26. 5
    האם גדעון סער קורא את המאמר הזה? האם יאיר לפיד קורא את המאמר הזה?

    מדינת ישראל צריכה להתחיל להוביל בכל תחום חדשני ובכלל זה במערכת החינוך. אחרת נשאר מאחור. היוזמה כרוכה בשינוי מהותי של התפישה כיצד מלמדים, אך דורשת גם משאבים כספיים רבים. מערכת החינוך מקבלת נתח נכבד מתקציב המדינה, כדי להחזיר את מה שנערי האוצר חיסלו באופן שיטתי במהלך שנים רבות. אך הדרך אינה להחזיר את מה שהיה אלא ללכת לדרך חדשה לחלוטין שבו כל ילד לומד לפי יכולתו ולפי כישוריו בכיתות שאינן תלויות גיל.

    1. אני מהמר ככה

      מה רק אתה קורא? אתה באמת חושב שבמערכת החינוך יושבים אנשים שצריכים את המאמר הזה בכדי להבין שיש מהפכה מתוקשבת? תן קצת קרדיט לאחרים. מה שייך יאיר לפיד לעניין? פתאום הוא מומחה בחינוך? בגלל שהוא יפה ורוצה להיות ראש ממשלה...?

  27. 4
    האינטרנט נתן לנוער יותר בידוד, החרמות, אלימות ואדישות לסבל של האחר
  28. 3
    החינוך הדמוקרטי כבר מיישם הרבה מן העקרונות הנ"ל
  29. 2
    הכל טוב ויפה, אבל עד שלא יתנו למורים לעבוד בשקט וימשכו לשם עוד אנשים איכותיים זה יהיה על ריק
  30. 1
    ראשית, יש להגדיר מה מטרת בתיה"ס. נראה שבמרבית בתי הספר המטרה היא לצאת עם תעודת בגרות. מטרה שנראית לי לא מדוייקת ונכונ לרבים מהתלמידים וגורמת לבזבוז משאבים בכיוונים לא נכונים.
    1. מטרת מערכת החינוך היא ליצור אזרחים נאמנים שמוכנים להקריב עצמם למען השלטון שקובע את תכני החינוך. חיילי צה"ל הם הקורבן של מערכת החינוך.
    2. המטרה היא בייביסיטר לילדים

      כדי שלא יפריעו להורים ללכת לעבודה.

    3. לא נכון... מטרת בתי הספר היא להיות בייביסיטרים למשך 12 שנים :(