18:49
גורלו של תקציב המדינה לשנת 2013 יוכרע בשבועות הקרובים. אם התקציב יוגש לממשלה ולכנסת ויאושר, הבחירות יתקיימו במועדן החוקי, בעוד כ-13 חודשים. אם לא יוגש ולא יאושר, הבחירות יוקדמו לחורף המתדפק על שערינו. בנימין נתניהו אומר שהוא חותר בכל כוחו לאופציה הראשונה: תקציב ומיצוי כהונת ממשלתו עד ליומה האחרון. יותר ויותר שרים בליכוד סבורים שהוא או מבלף או טועה או גם וגם. לדעתם מוטב להסתפק בארבע שנות כהונה יציבה - הישג מרשים ובלתי צפוי לכל הדעות - וללכת לבחירות בפברואר-מארס בשנה הבאה: לפני שהתקציב על מכותיו יהפוך למציאות נושכת, לפני שאהוד אולמרט ישתחרר מכבליו המשפטיים ומשיטוטיו האינסופיים במסדרונות היכלי הצדק, לפני שהעם ימאס בנתניהו ובליכוד, לפני שהטפטוף ייהפך למבול.
הסקר שנתוניו מתפרסמים כאן מחזק את הדעה ההפוכה לדעתו של נתניהו (בהנחה שהוא אכן אומר את מה שהוא חושב וחושב את מה שהוא אומר). בהשוואה לסקר שנערך לפני כחודשיים, בצל העלאת המסים והגזירות הכלכליות, נתניהו מתחזק והפער בין הליכוד למפלגת העבודה שמזנבת בה גדל מארבעה מנדטים לשמונה (28 מנדטים לליכוד, 20 לעבודה). גוש הליכוד-ימין-חרדים גדל אף הוא, ל-66 מנדטים. גוש המרכז-שמאל, כולל עצמאות של אהוד ברק, שגם בסקר הזה זוכה לראות את אחוז החסימה מלמעלה, גורף 54 מנדטים בלבד.
אם הבחירות היו נערכות היום, נתניהו לא היה מתקשה להקים את ממשלתו השלישית. כל שהיה עליו לעשות הוא לכוון את אצבעו ולבחור מחדש בין השותפים, טבעיים או פחות טבעיים, מתונים או קיצוניים, סוציאל-דמוקרטים או קפיטליסטים, חרדים או חילונים. לא קשה לנחש במי היה בוחר.
בפרוס השנה העברית החדשה, שבה ישראל תלך לבחירות בכל מקרה, הציבור מפוחד מאפשרות של מלחמה קרובה עם איראן. כפי שדווח בעמודים אלה אתמול, מחצית מאזרחי המדינה מביעים חשש או חשש כבד לקיומה של המדינה במקרה של עימות צבאי שעלול להסלים למלחמה כלל אזורית. זה נתון דרמטי ואף מפתיע. הרי מנהיגינו משננים באוזנינו חזור ושנן שישראל היא המדינה החזקה במזרח התיכון, שצבאה הוא הטוב שבכל בצבאות, שחיל האוויר שלה הוא היעיל שבכל חילות האוויר ושבמחסניה, בבונקריה ובמחשביה נחים נשק רב עוצמה ואמצעים טכנולוגיים ואלקטרוניים שומטי לסת.
למרות כל אלה, חלקים גדולים בציבור חוששים שהמדינה תחדל להתקיים בשנה הבאה. מעניין מה הגורם לחשש: ההסלמה באיומי האיראנים בשבועות האחרונים או דווקא ההשפעה המצטברת של הקשקשת האינסופית מבית: של נתניהו וברק הלוחמניים מכאן ושל מתנגדי התקיפה הישראלית שחוזים לה אפקט קטסטרופלי משם. בכל מקרה, מן הסקר בוקעת שורה תחתונה לא אופטימית לשנת תשע"ג, והיא: אנחנו מ-פ-ח-ד-י-ם.
הנאחס והנכס
המועקה הקיומית ותחושת הנאחס הקולקטיבית אינן פוגעות במעמדו הבלתי מעורער של נתניהו כמועמד הרלוונטי היחיד לראשות הממשלה. הוא, ואין בלתו. עם כל הבעיות והכשלים והמעידות והביקורת הקשה והלא תמיד הוגנת שמוטחת בו, נתניהו הוא ללא ספק נכס אלקטורלי יקר ערך לליכוד. בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה הוא מביס את כל יריביו: שלי יחימוביץ', שאול מופז, אביגדור ליברמן ואהוד ברק.
לנתניהו יש יותר תמיכה משיש לארבעת ראשי המפלגות האלה גם יחד (35% מול 34%). מלבדו, יחימוביץ' היא היחידה שמצליחה לקושש תמיכה דו-ספרתית שחוזרת בכל הסקרים, מול אחוזים בודדים שנופלים בחלקם של שלושת הגברים-גברים. היא, עד לא מכבר עיתונאית ומראיינת, חברת כנסת מצטיינת שלא מילאה שום תפקיד ביצועי ושמפנה עורף בעקביות לעניינים מדיניים-ביטחוניים, גוברת בנקל על מר ביטחון וראש ממשלה לשעבר ברק, על מר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר מופז וגם על מר ליברמן. שלושת האחרונים חולקים ביניהם 100 שנים של שירות בתפקידים ממשלתיים, צבאיים וביטחוניים, של ישיבה סביב שולחן הקבינט, של קבלת הכרעות בעניינים של חיים ומוות, של ניהול מערכות מורכבות. אבל בעיני חלק לא קטן מהציבור, כל זה הוא כקליפת השום. שלושתם נופלים שדודים מול יחימוביץ'.
קיימת התאמה מסוימת בין נתון זה לנתון שחוזה 20 מנדטים למפלגת העבודה אילו הבחירות היו נערכות היום. לשאלה הבאה: מה יהיה הנושא שישפיע יותר על שיקולי ההצבעה של הבוחר: האיום האיראני, תהליך השלום או העניין הכלכלי-חברתי. ובכן, רוב גדול מבין הנשאלים (52%) הצביעו על ענייני הכלכלה והחברה כנושא שישפיע יותר מכל על אופי הצבעתם. זה אמנם מסביר את כוחה של העבודה בראשות יחימוביץ', אבל בתשובה החד-משמעית הזאת יש משהו מטעה. אם הנתון הזה אכן היה משקף את המציאות, מפלגת העבודה היתה משיגה יותר מנדטים מהליכוד או לפחות מצמצמת את הפער. במערכות בחירות קודמות כבר הוכח שבסקרים הבריות נוטות לומר שהצבעתן תהיה מוטת כלכלה, אבל בפועל ההצבעה היא כמעט תמיד נגזרת של "המצב" המדיני.
נכון, משהו השתנה: בקיץ שעבר היתה מחאה חברתית המונית ואותנטית (יום אחד גם שר האוצר, יובל שטייניץ, ייאלץ להודות בכך). הדיה עדיין נשמעים בחברה הישראלית. אין ספק שתהיה לה השפעה על דפוסי ההצבעה. למעשה, כבר יש לה. אבל ישראל עדיין לא נמצאת במקום המיוחל והנכסף שבו מצביעים על כלכלה וחברה וחינוך ובריאות. הבוחרים אולי חושבים כך בלבם, אבל מצביעים אחרת בפתקם. ממש כאותה אמירה אלמותית של שמעון פרס אחרי שהפסיד בבחירות ב-1996, אחרי שהסקרים חזו לו ניצחון: "בישראל אנשים אומרים אמת בסקרים ומשקרים בקלפיות".
ציוני מתורבת
סקר "הארץ-דיאלוג" בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס מהחוג לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב נערך בתחילת השבוע, לפני יום הכיפורים, לפני נאומיהם באו"ם של נשיא ארצות הברית ברק אובמה ועמיתו האיראני מחמוד אחמדינג'אד וכמובן לפני שנתניהו נשא את נאומו אתמול בערב, כמה שעות לאחר שמדור זה ירד לדפוס. אין ספק שאם הסקר היה נערך בתחילת השבוע הבא, נתניהו היה נוסק מעלה-מעלה. אין כמו נאום ציוני מתורבת ותקיף, באנגלית מצוינת ובזירה עוינת, כדי למלא את לב העם גאווה ולהזריק אחוזי תמיכה למדד הפופולריות של מנהיגינו.
סקר פוסט נאום בוודאי היה מקפיץ את אחוזי הנסקרים שסבורים כי נתניהו מתאים לראשות הממשלה וגם את מדד שביעות הרצון מתפקודו, שהשתפר משמעותית בסקר זה: כיום 38% שבעי רצון ממנו מול 53% שאינם מבסוטים מתפקודו. בסקר "הארץ" הקודם, ב-31 ביולי, הנתונים היו קטסטרופליים: 31% מול 60%. אז הוא היה במינוס 29% תמיכה. כיום הוא רק במינוס 15%. הקריסה נבלמה.
עוד כמה הערות על הסקר והשלכותיו על המערכת הפוליטית, שממתינה למושב החורף, ב-15 באוקטובר:
1. יש עתיד? יאיר לפיד ממשיך להיחלש. בסקר הנוכחי הוא זוכה בשמונה מנדטים בלבד. ב-9 ביולי, בעקבות הפיצוץ בין קדימה לליכוד סביב חוק טל לגיוס חרדים, לפיד היה בשיא כוחו: 16 מנדטים ניבא לו סקר "הארץ". מאז נראה שהוא מתקשה למצוא סדר יום, דגל, לפיד. הוא מרבה להשמיע את עמדותיו באמצעי התקשורת, ואף זכה לראיון חג מלטף ומחבק בעיתון הבית הנפוץ, אבל איכשהו, זה לא מתרומם. אז או שלפיד מאבד גובה והוא עתיד לשחזר את ההישג האלקטורלי המוגבל של אביו בפעם הראשונה שהתמודד לכנסת בראשות שינוי - שישה מנדטים - או שהסקרים, כולל זה שמתפרסם כאן, אינם מצליחים לזהות את ציבור מצביעיו של לפיד והוא עומד להיות הפתעת הבחירות הבאות.
2. יש מצב? ברגע שנתניהו יכריז על בחירות, סיעת קדימה תתפלג לימין ולשמאל ולמרכז ולכל הרוחות, וציפי לבני תסיים את פסק הזמן שלה ותודיע על חזרתה לזירה. המערכת הפוליטית תטולטל כהוגן, בעיקר בקרב גוש המרכז-שמאל, הפאזל יתפזר ויתחבר, המנדטים ינועו ממפלגה למפלגה, המבנה הקיים והמוכר ייבנה ויעוצב מחדש. לבני לבדה מסוגלת לזעזע את הגוש, לגזול מנדטים מיחימוביץ' ומלפיד, גם ממרצ, ולשמוט את הקרקע מתחת לרגליו של שאול מופז. בסקר זה 17% מהנשאלים - כ-20 מנדטים - אמרו כי "ישקלו" להצביע למפלגה בראשות לבני. אין לייחס לנתון זה משמעות רבה מדי. זאת אמירה כללית שאינה מחייבת. אי אפשר ללמוד דבר מהנתון הזה, מלבד שללבני יש קהל מצביעים אי-שם.
הפוטנציאל של לבני גדל כשהיא משלבת ידיים עם יחימוביץ'. בסקר פרטי שהוזמן לפני כשבועיים על ידי גורם פוליטי, נבדק האפיל האלקטורלי שיהיה לחבירה של לבני ליחימוביץ' ושילובה כמספר שתיים ברשימת העבודה. הסקר קבע: 30 מנדטים למפלגת העבודה בראשות שתי הגברות. אם מוסיפים ל-30 המנדטים האלה את לפיד, ואת קדימה בראשות מופז, ועצמאות בראשות ברק, ומרצ בראשות גלאון ו-11-10 מנדטים של שלוש הסיעות הערביות, אפשר לראות גוש חוסם של המרכז-שמאל. לראות אפשר, אבל תסריט כזה לחלוטין לא בקלפים. לפני שלבני תחבור ליחימוביץ', הים יעלה באש והגיהינום יקפא מקור.
3. אין מצב. הסיכוי שאהוד אולמרט יתמודד לראשות הממשלה במערכת בחירות שעשויה להיפתח בחודש הבא, או בתחילת נובמבר, שואף לאפס. נדמיין לעצמנו את התסריט הבא: בסוף אוקטובר הכנסת מתפזרת. הבחירות נקבעות לאמצע פברואר 2013. אולמרט מודיע שהוא חוזר. בד בבד הפרקליטות מגישה לבית המשפט העליון ערעור על הזיכוי בפרשת טלנסקי. הלאה: אולמרט רץ ומצליח לאושש את גוש המרכז-שמאל. מפלגה בראשותו משיגה מספר מנדטים זהה לזה של הליכוד, או קרוב אליו. במו"מ הקואליציוני שהוא ונתניהו מנהלים במקביל, ידו של אולמרט על העליונה והוא מצליח לגבש גוש של 61 מנדטים ומקבל את המנדט מפרס. ממשלתו השנייה של אולמרט מצהירה אמונים בכנסת, בתחילת אפריל. חודש לאחר מכן, העליון מקבל את ערעור הפרקליטות. אולמרט מורשע בפרשת טלנסקי, נגזר עליו עונש של מאסר בפועל או עבודות שירות והוא נאלץ להתפטר מראשות הממשלה. שוב. והמדינה נקלעת לטירוף מערכות קולוסלי ולמשבר חוקתי. וכל זה עוד לפני שהזכרנו את תיק הולילנד, שרחוק מסיום. מי צריך את זה, למען השם.
הוספת תגובה
- 2minus
- 1plus
-
- 4minus
- 0plus
-
- 3minus
- 0plus
-
- 0minus
- 0plus
-
- 1minus
- 4plus
-
- 0minus
- 4plus
- 2minus
- 0plus
- 3minus
- 0plus
-
- 0minus
- 3plus
- 0minus
- 0plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
