הכרזת הבחירות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, קלעה את חברי הכנסת למערבולת הפריימריז. המפלגות נדרשות להגיש את רשימות המועמדים מטעמן עד ראשית דצמבר לוועדת הבחירות המרכזית; לחברי המפלגות הגדולות מצפים 40 יום מתוחים, שבסופם ייקבע מי לשבט ומי לחסד.

כדי לרוץ בפריימריז צריך לא מעט כסף. בדיקת "הארץ" מלמדת כי ככל שמועמד משקיע יותר כסף בבחירות הפנימיות, כך גוברים סיכוייו להתברג במקום ריאלי ברשימה לכנסת. עם זאת, כמובן, הכסף לבדו אינו מבטיח מיקום גבוה. זלמן שובל השקיע 440 אלף שקל בבחירות הפנימיות בליכוד ב-2008, אבל נשאר מחוץ לכנסת. איוב קרא, שהסתפק ב-27 אלף, נכנס לבית הנבחרים.

בחירות 2013: כל הדיווחים, הפרשנויות והסקרים

הפריימריז האכזריים ביותר צפויים בליכוד. 24 שרים וחברי כנסת, שאליהם יצטרפו משה פייגלין, צחי הנגבי, קטי שטרית ועמנואל נבון, יתחרו על 20 מקומות ברשימה הארצית. בבחירות המקדימות האחרונות התמודדו 67 איש ברשימה הארצית. המועמדים הוציאו 8.1 מיליון שקל. כל קול, בממוצע, עלה 22.3 שקל. ההוצאה הממוצעת של כל אחד מהמועמדים שנבחרו ב-18 המקומות הראשונים היתה 234,651 אלף שקל. המועמדים שלא נבחרו הוציאו כ-35% מסכום זה - 82,925 שקל בממוצע.

הבזבזן הגדול

הסטטיסטיקה מצביעה על קשר ברור ומובהק בין ההוצאה הכספית בפריימריז לבין הסיכוי להיכנס לכנסת. אבל במציאות לא חסרות דוגמאות לקשר הפוך. שובל, כאמור, הוציא את הסכום הגבוה ביותר ב-2008. משה פייגלין ויחיאל לייטר הוציאו 392 אלף כל אחד, אבל דורגו במקומות לא ריאליים. אלי אבידר, איש עסקים ודיפלומט, הוציא 323 אלף שקל, אבל הגיע למקום ה-43 בלבד.

מקרב אלו שנכנסו לכנסת, השיאן הוא גלעד ארדן, שהוציא 395 אלף שקל. מעט אחריו נמצא גדעון סער, עם 394 אלף שקל. מיכאל איתן, לעומתם, הסתפק ב-80 אלף שקל.

כשמחלקים את ההשקעה של המתמודדים למספר המצביעים שתמכו בהם לבסוף, מתברר כי הבזבזן הגדול ביותר היה אבידר. כל מצביע שתמך בו עלה לו 135 שקל. במקום השני ברשימת הבזבזנים מדורגת איילה שטגמן, ש-95 אלף השקלים שהשקיעה שכנעו רק 788 מתפקדים לתמוך בה (120.5 שקל לקול). החסכנים הגדולים היו זאב אלקין, עם 1.7 שקל למצביע, ואיוב קרא, שהוציא 2.8 שקל לקול.

המודלים הסטטיסטיים מלמדים שמועמדים שירצו להיכנס לכנסת דרך הרשימה הארצית יידרשו לגייס לפחות 187 אלף שקל. במחוזות, לעומת זאת, אין משמעות של ממש להשקעה הכספית. קהל הבוחרים במחוז מצומצם, ולמתמודדים אין קושי מיוחד להגיע אליו. ציון פיניאן, לדוגמה, נבחר לכנסת לאחר שניצח בהתמודדות במחוז הגליל עם 1,018 קולות בלבד.

במחוז חיפה היתה תופעה מעניינת: ככל שהמועמד השקיע יותר כסף, הוא דורג במקום נמוך יותר. עיקר האחריות לנתון הזה מונחת על כתפיו של שמעון שראל, שלמרות השקעה של 200 אלף שקל קיבל רק 246 קולות ודורג אחרון במחוז. שראל הגיש תביעה נגד הליכוד, בטענה שתמונתו במחשב ההצבעה הוחלפה ולכן הבוחרים התבלבלו. כך או כך, ההוצאה הממוצעת למתמודדים במחוזות היתה 49,533 שקל, וכל קול עלה בממוצע 82 שקל. כלים סטטיסטיים מנבאים שבבחירות הפעם מועמד שירצה להשיג את המקום הראשון במחוז יצטרך להשקיע 63,950 שקל.

10 שקלים לקול

במפלגת העבודה התמודדו 18 איש ברשימה הארצית ועשרה מהם נכנסו לבסוף לכנסת. בחישוב זה נכללת עינת וילף, שמוקמה במקום ה-14 ברשימת המפלגה בבחירות ונכנסה לכנסת לאחר פרישתו של אופיר פינס מהכנסת (כיום היא משתייכת לסיעת העצמאות של אהוד ברק).

גם בפריימריז בעבודה שיחק הכסף תפקיד מרכזי, אבל הקשר הסטטיסטי בין ההוצאה לבין המיקום מובהק פחות מאשר בליכוד. להחלשת הקשר תרם בעיקר המיליונר הסוציאליסט אבי שקד, שהשקיע 320 אלף שקל בבחירות והגיע למקום ה-11. שקד נדחק לבסוף למקום ה-29 ברשימה, בגלל הקצאת מקומות למחוזות ועקב שריונים שונים.

מועמדי העבודה הוציאו 120 אלף שקל בממוצע, שהם עשרה שקלים לקול. הבזבזנית הגדולה מכולם היתה וילף, שהשקיעה 29 שקל בכל אחד מ-10,425 הקולות שלה. נאדיה חילו - שלא נכנסה לכנסת - היתה המועמדת החסכנית מכולם, עם פחות משקל לקול. אחריה דורג בנימין בן אליעזר, 1.9 שקל לקול. במחוזות בעבודה היו מתמודדים מעטים ובחלקם לא היו בחירות, ולכן הנתונים על ההשקעה הכספית של המתמודדים במחוזות אינם אמינים.

לקראת הבחירות בתחילת 2013 חווה העבודה התרעננות. סקרים עדכניים מנבאים לה 22-20 מנדטים. ועידת המפלגה תתכנס ב-30 באוקטובר כדי לקבוע את שיטת הבחירות ולהחליט על שריון מקומות ברשימה ועל שיבוצים שונים. אם מקבלים את ההנחה הזהירה ש-12 המקומות הראשונים ברשימה הארצית ייכנסו לכנסת, כל מועמד יזדקק ל-93 אלף שקל כדי לקדם את בחירתו.

מפלגה נוספת שמקיימת בחירות פנימיות היא מרצ. את רשימת מועמדי מרצ בוחרים 1,000 חברי מרכז המפלגה. המתמודדים במרצ משקיעים סכומים קטנים יחסית, 9,000 שקל למועמד בממוצע. השיאן, גברי ברגיל, הוציא 20 אלף שקל (ברגיל הצטרף לקדימה במארס 2011). במרצ אין קשר בין הסכום שהוציאו המועמדים לדירוגם הסופי, אולי בגלל ממדיו הקטנים של הגוף הבוחר.

קדימה, שהחליטה לוותר על הפריימריז הפעם, חסכה לכל אחד ממועמדיה 86 אלף שקל - סכום ההוצאה הממוצע בבחירות הקודמות. בקדימה היתה בחירה רק ברשימה ארצית, ומיקומם של מועמדים עולים וערבים שונה כדי לשפר את סיכוייהם להיכנס לכנסת. כמו בליכוד ובעבודה, גם שם היה קשר מובהק בין ההוצאה של כל מועמד למיקומו ברשימה.