בספטמבר 2006 היה איל ונונו בדרכו לביתו ברחובות, כשנהג פגע בו בתאונה ששינתה את מהלך חייו. "חציתי את הכביש במעבר חציה ונדרסתי", הוא מספר. "פקחתי את העיניים אחרי חודש. מרבית הזיכרון מהחיים שלי לפני התאונה נמחק".

כמה חודשים אחרי התאונה הוא נתקל ברמז לחייו הקודמים. ונונו, בן 33, בדק את חיובי כרטיס האשראי שלו וגילה שמדי חודש הוא משלם על שימוש בדומיין לאתר אינטרנט שרכש קודם לתאונה. הוא נכנס לאתר, שאת דבר קיומו כלל לא זכר, וגילה שמדובר באתר לשיתוף תצפיות בעלי חיים שנדרסו. במהלך השיקום, שארך שלוש שנים וחצי, נדרש פעמים רבות לענות על שאלות שונות כדי לבדוק את היכולות הקוגניטיביות שלו. “לא זכרתי, למשל, שהייתי חייל מילואים במלחמת לבנון השנייה חודש לפני התאונה ולא ידעתי אפילו להגיד בן כמה אני, אבל כן ידעתי לדקלם שמות של בעלי חיים, כולל השמות הלטיניים שלהם”.

לפני התאונה היה ונונו סטודנט לביולוגיה, ואחריה החליט לעשות הסבה לחינוך מיוחד. אבל הזיכרון היציב שלו בכל הקשור לבעלי חיים וההקבלה המצמררת, או “המשעשעת” כפי שהוא מכנה אותה, בין עיסוקו הקודם בבעלי חיים שנדרסו לבין העובדה שהוא בעצמו נדרס, גרמו לו להחליט לחדש את האתר, אלא שהפעם הוא יעסוק בבעלי חיים שעדיין בחיים. וזה מה שהוא עשה.

האתר שהקים, “מן השדה”, הוא בעצם מערכת מידע שיתופית של תצפיות בעלי חיים ויתרחב בקרוב גם לאפליקציה סלולרית. כל אדם שרואה חיית בר כלשהי מוזמן לסמן על המפה האינטראקטיבית של המערכת את סוג בעל החיים ואת המיקום שלו. המערכת פתוחה לכל מי שרוצה להוסיף נתונים או להשתמש בנתונים שנאספו - אנשי מקצוע, חובבי טבע או כל מי שנתקל במקרה בחיית בר. זו המערכת הראשונה בישראל שעוקבת אחר מגוון ביולוגי ופתוחה לציבור הרחב.

בדומה למערכת יוצאת הדופן, כך גם הסיפור של מי שייסד אותה. הוא חיכה להזדמנות המתאימה וזו הגיעה בדמותו של פרס על סך 7,500 שקל שזכה בו בתחרות יזמים צעירים. את הכסף הקדיש לפיתוח התוכנה המתקדמת למערכת המחודשת. היום כולל המידע שנאסף באתר, תצפיות כלליות של בעלי חיים שמוצגות בטבלה או על מפה. ניתן לחפש נתונים על סמך שם בעל החיים המבוקש או על סמך מיקום גיאוגרפי. הקלדת הערך “תל אביב”, לדוגמה, מלמדת שלאחרונה נצפו בה שלושה פרטים של עטלף חרקים בשם “עטלפון לבן שוליים”. אפשר גם להוריד את המידע כגיליון נתונים, מה שמאפשר להעביר את המידע למערכות אחרות ויכול לסייע לחוקרים.

“היום הנתונים שקיימים במאגרי המידע של בעלי חיים הם ברובם המוחלט תוצאה של עבודה מאומצת של אנשי מקצוע. מידע מהציבור הרחב כמעט שאינו בא לידי ביטוי. ‘מן השדה’ מבקש לשנות את זה ולהרחיב את מעגל חובבי הטבע”, מסביר ונונו, שעובד בימים אלו על האפליקציה הסלולרית, שתאפשר לשלוח תצפיות ישר מהשטח.

האתר, במתכונתו הנוכחית, קיים רק שנה ורשם כמה הישגים. אחד מהם הוא רישום תצפית של נחש “תלום קשקשים מצוי” בדרום הארץ, עובדה מפתיעה, מפני שזהו נחש שתחום התפוצה הרשמי שלו הוא צפון ומרכז הארץ. לאחרונה אף עלתה לאתר תצפית על שפן סלעים בגדה המערבית, דוגמה נוספת ליתרונות הרבים שטמונים בשיתוף הציבור.

“כשחוקרים עושים סקר על תפוצה או מגוון בעלי חיים, הם מוגבלים בדרך כלל לשמורות טבע, לתקופת מחקר מסוימת או אפילו לגובה סכום הכסף למחקר שקיבלו. במערכת ציבורית אין גבול לשטחי התצפיות, לזמנים שלהם ולמשאבים שמשקיעים בהם”. כדי להמחיש את דבריו, נותן ונונו דוגמה מהשטח: “מדרונות הר שחר, נחל כבודה וכמה משטחי בר באזור השפלה לא נסקרים במחקרים השונים. היכולת להשתמש בסוקרים רבים, בכולנו, ובאמצעים שונים כגון טלפונים ניידים, מאפשרת דיגום רחב היקף”.

יוזמה נוספת של ונונו לעידוד הציבור בהשתתפות פעילה בטבע היא ייבוא של גלאי עטלפים לשוחרי עטלפים חובבים. הגלאים של ונונו, שקולטים את גלי הקול של העטלפים, עולים בין 500 ל–900 שקל ונחשבים לזולים בהשוואה לגלאים מקצועיים שנמצאים בשימוש באקדמיה. זה אולי נשמע סוריאליסטי לרכוש גלאי עטלפים לחובבים, אבל ונונו מספר על טיול באפריקה שבו נתקל בילדים מקומיים מחפשים בהתרגשות עטלפים בעזרת גלאים והחליט שגם ילדי ישראל, בה חיים למעלה מ–30 מיני עטלפים, ישמחו לעסוק בתחביב הזה.

“בניגוד לצפרות, עיסוק שמצריך ציוד כבד ויקר, צפייה בעטלפים יכולה להתרחש בכל מקום על ידי גלאים פשוטים ויחסית זולים. ידוע שמרבית מיני העטלפים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה, אבל אין כמעט ניסיונות לקדם את ההצלה שלהם. גלאים כאלה מעלים מודעות, שזה הצעד הראשון”.

ונונו פועל מתוך אידיאולוגיה סדורה, שדוגלת ברעיון שאם רוצים להגן על הסביבה, קודם כל צריך לשתף את הציבור. “מעבר לעובדה שלכל אחד יש זכות לדעת אילו בעלי חיים נמצאים ליד הבית שלו, באיזו שכיחות ובאיזו תפוצה, אם רוצים לשמור על הטבע הוא חייב להיות נכס של הציבור. מדהים לחשוב שעד היום לא קמה בישראל מערכת נתונים שאוספת מידע מהציבור על בעלי חיים ומשתפת את כולם. הרי כולנו יודעים לדקלם שרבע מהיונקים נמצאים בסכנת הכחדה, אבל רובנו לא יודעים הרבה מעבר לזה”.