תחקיר

חלקת אלוהים של דני דנקנר ומקורביו

במקביל לעסקאות שהובילו אותו לספסל הנאשמים בבנק פוזיטיף ובהולילנד, עסק דני דנקנר באופן נמרץ בעסקה פחות מוכרת שמגיעה לשיאה הדרמטי בימים אלה ונחשפת כאן לראשונה: המרת זכויותיו בכפר נופש לא חוקי בקיבוץ נוה ים - בנתחים נאים מפרויקט מגורים ומלונאות בשווי של עשרות מיליוני שקלים. דנקנר ושותפיו טוענים כי הם פועלים בשיתוף פעולה עם הקיבוץ ולמענו. הפרקליטות, מצדה, כבר בודקת את חוקיות העסקה

מי שמגיע בסוף השבוע לרחבת החנייה של קיבוץ נוה ים, הסמוך לעתלית - אחד הקיבוצים העניים בישראל - נתקל מהר מאוד במראה המבלבל של בתים מתקלפים הפזורים בין מגרשי דשא לא מטופחים ושבילים משובשים, בעוד בחנייה עצמה נחים להם רכבי פאר נוצצים כמו פורשה, ב.מ.וו ומרצדס. למקרה שתהיתם, בעלי כלי הרכב הם לא חברי הקיבוץ - שחובות עתק מונחים כחרב על צווארם - אלא מיטב מחברי האלפיון העליון, ובעיקר אלו המקורבים לאחד האנשים החזקים במדינה עד שנת 2009 ומי שנאשם היום בשתי פרשיות שחיתות חמורות, יו”ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר ‏(ראו למטה‏).

אל תחשדו באנשי האלפיון שהם מאכלסים את הבתים המוזנחים. ברשימת השמות של המקושרים, ששוכרים במקום בתי קיט מעץ בכפר הנופש שעל קו החוף, אפשר היה למצוא במשך השנים את מנכ”ל פועלים שוקי הון לשעבר ניר בורנשטיין, יו”ר ומנכ”ל חברת אריסון השקעות אפרת פלד, בתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק עו”ד אסתי ברק לנדס ובעלה המפיק רם לנדס, ואנשי עסקים.

ניר כפרי

אורח מוכר נוסף בכפר הנופש הוא יורם טורבוביץ’, מי שהיה ראש המטה של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולשעבר יו”ר חברת דלק אנרגיה של יצחק תשובה. טורבוביץ’ היה מועמד להחליף את דנקנר בתפקידו כיו”ר בנק הפועלים, ואולמרט - לא בלתי רלוונטי להזכיר כאן - היה מי שאישר ב–2003, בתפקידו כשר התמ”ת, את הסכם הבנייה על קרקעות חברת המלח בעתלית ובאילת, שהיו אז בבעלות משפחת דנקנר. טורבוביץ’ ודני דנקנר נוהגים להיפגש בבית שבבעלותו של דנקנר על שפת הים בנוה ים, עם בני משפחתם.

חברי קיבוץ נוה ים מספרים כי מאז עבר דנקנר להתגורר בקיבוץ לפני כמה שנים, במרחק של כ–30 מטר מקו המים, הפכה הרצועה האטרקטיבית ביותר בחוף הכרמל למוקד בילויים של כל המי ומי. כך למשל, באוקטובר 2011, הגיעו לחגוג במקום, בנוסף לדנקנר, מפכ”ל המשטרה לשעבר וכיום יו”ר דלק תשתיות שבבעלות יצחק תשובה, משה קראדי, מפקד מחוז חוף של המשטרה ניצב חגי דותן, ראש העיר חדרה חיים אביטן, שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה דיאנה סלע, מפקד המחוז הצפוני ואיש מבקר המדינה לשעבר, ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, מי שהיה אז מנכ”ל המשרד לביטחון הפנים ומנהל רשות שדות התעופה כיום, ניצב בדימוס יעקב גנות. האורחים המכובדים הגיעו לחגוג יום הולדת 60 לאיקי צור, לקוח ותיק של כפר הנופש וחברו הקרוב של דנקנר.

 יורם טורבוביץ'
יורם טורבוביץ'תומר אפלבאום

צור, תת ניצב בדימוס ששימש בתפקידו האחרון במשטרה ראש מחלקת הדרכה וקצין חינוך ראשי, עבד תחת דנקנר כראש אגף לוגיסטיקה בבנק הפועלים וסיים את תפקידו ב-2007. לאחר פרישתו, קבע דו"ח ביקורת חמור כי חרג מסמכותו לאחר שאישר חריגות בהיקפים של עשרות אחוזים מתקציבים של פרויקטי בנייה עבור הבנק. לפני שנה וחצי התלונן צור במשטרה בחשד שבכיר בעיריית חדרה שלח אליו נערת פיתוי. הנערה וצור, המשמש בשלוש השנים האחרונות כמנכ”ל עיריית חדרה, נפגשו ביחידת הדיור שהוא שוכר בנוה ים. צור טען בתגובה כי לא נדרש להגיב לדו"ח, שלטענתו עיוות נתונים.

  יצחק (איקי) צור
יצחק (איקי) צור פייר תורג'מן / באובאו

כמה שווים 5%

הסאגה של כפר הנופש בנוה ים ודני דנקנר מתחילה ב–2007. בעודו שולט על ברז האשראי הגדול במשק בתפקידו כיו”ר בנק הפועלים, החליט דנקנר לרכוש מאיש עסקים מעתלית בשם רפי עמית את חלקו ‏(50%‏) בכפר הנופש בנוה ים, דרך חברה בשם "בתי העמק". המחצית השנייה בבעלות על כפר הנופש היתה של הקיבוץ. את חלקו של עמית רכש דנקנר בשותפות שווה עם חברו הקרוב ומי שכיום הוא שכנו הצמוד בנוה ים, דוד כרפיס ‏(59‏). תמורת מחצית ממניות כפר הנופש שילמו השניים מיליון דולר.

דנקנר וכרפיס הפכו את הכפר למקור לרווחים. הם הציעו את בתי העץ לשנה, תמורת דמי שכירות שנתיים של 12 אלף דולר. הם מעריכים שהרווח השנתי שלהם מכפר הנופש היה חצי מיליון שקל.

כרפיס התחיל את דרכו כקבלן אשפה בטירת הכרמל, ולפני כשנתיים, החברה לפינוי אשפה שבבעלותו, שהפכה לחברה ארצית גדולה ברבות השנים, נמכרה לתאגיד הענק הצרפתי ואוליה. כרפיס עוסק כבר 15 שנה בעסקי הנדל”ן: הוא קנה מדנקנר קרקעות בעתלית ובנה עליהן את שכונת נוה שושנה ושכונות אחרות. בקרוב צפויה לקום ביישוב שכונה חדשה בשם “עתלית הירוקה” על שטח של 30 דונם שכרפיס רכש מאפריקה ישראל.

אבל סיפורו של כפר הנופש של נוה ים הוא רק קצה הקרחון: תחקיר “הארץ” חושף כיצד התנפח הסכם השותפות בין דנקנר וכרפיס לבין הקיבוץ להפעלת כפר נופש קטן, לתוכנית לפרויקט יוקרה בשווי עשרות מיליוני שקלים שיהפוך את רצועת החוף היפהפייה בחוף הכרמל ליישוב ואזור נופש לאלפיון העליון. התחקיר גם מעורר את השאלה מדוע כה רבים מחברי הקיבוץ הביעו באוזני “הארץ” חשש לעתידם הכלכלי, אם לא יסכימו למתווה הנדל”ני החדש.

דוד כרפיס (מימין) עם מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן והממונה על החטיבה העסקית שמעון גל. מכר את החברה לואוליה

קיבוץ נוה ים הפסטורלי, הממוקם במרחק הליכה מעתלית, הוקם ב–1939 ככפר דיג ימי במסגרת חומה ומגדל, על ידי עולים מפולין וליטא שהשתייכו לתנועת הנוער גורדוניה. היה זה יישוב מבודד באזור שבו היו ביצות ושררו תנאי שטח לא פשוטים. ברבות השנים, היתה גולת הכותרת הכלכלית שלו מפעל השימורים נון, שנמכר בסוף שנות ה–70 לקונצרן כור ונסגר כעבור שני עשורים.

בתחילת שנות ה–90, החליט הקיבוץ להקים עם חברת בתי העמק של רפי עמית כפר נופש על שפת הים, על אף שהשטח היה מיועד למגורים. מאוחר יותר תבע המינהל את הקיבוץ בגין השימוש הלא חוקי בקרקע, ובית המשפט אישר פשרה שלפיה יש להפסיק את השימוש הלא חוקי בקרקע עד לסוף 2012, כלומר ממש עד ימים אלה, וכן לפרק את השותפות.

החוזה שעליו חתמו הקיבוץ ועמית קבע כי השותפות ביניהם תימשך 50 שנה עם אופציה להארכה. ההסכם קבע כי “הקיבוץ יעמיד ללא תמורה, לרשות השותפות, את אתר כפר הנופש וזאת במשך כל התקופה שהשותפות תהיה קיימת, אולם ‘הבעלות’ בקרקע תישאר בידי הקיבוץ ולמען הסר ספק, מובהר כי הקרקע איננה מנכסי השותפות”. כך בחרו הצדדים להדגיש את הדבר המובן מאליו - שהרי ממילא הקרקע שייכת למינהל מקרקעי ישראל - אותו מובן מאליו ש–20 שנה אחר כך כמו יישכח. בסעיף נוסף בהסכם, שדנקנר עושה בו שימוש לכאורה כיום, העניק החוזה זכות סירוב לבתי העמק לגבי כל פרויקט נופש או תיירות שהקיבוץ ירצה לבצע.

ב–99’, שבע שנים אחרי שנחתם ההסכם, פנה הקיבוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה ‏(ללא קשר להליך שקיים המינהל נגד הבנייה‏) וביקש לבטל את ההסכם בטענה כי זה נחתם תוך ניצול תמימותו ובורותו של הקיבוץ. במקום שתסתיים התביעה בפירוק השותפות, נחתם הסכם שמעמיק לכאורה את התלות ההדדית בין הצדדים, ונקבע בו כי הקיבוץ יפעל לקידום פרויקט נדל”ן שממנו ייהנו שני הצדדים.

“נוה ים תפעל להכנת תוכנית בינוי סטטוטורית שתאפשר בניית יחידות דיור למגורים ‏(וכן בנייה למטרות תיירות ונופש, אם יהיה בכך צורך לשם ביצוע פרויקט הבנייה למגורים‏), במידת האפשר בכל שטח המחנה של קיבוץ נוה ים, ותפעל לאישור התוכנית ומימושה, וזאת על בסיס כלכלי”, נכתב בהסכם. עוד נקבע כי הקיבוץ יעדכן את בתי העמק בהתפתחויות ויתייעץ ב”לב פתוח ונפש חפצה” בעניין, וכי בתי העמק תעמיד הלוואה בגובה 200 אלף דולר לצורך תכנון פרויקט הנדל”ן למגורים. רווחי הפרויקט, כך נקבע בהסכם, יחולקו כך: 95% לנוה ים ו–5% לבתי העמק.

על אף שמלכתחילה לא ברורה חוקיות של הסכם המתיר מסירת רווחים ממכירת יחידות שנבנו על אדמות קיבוץ, השייכות למעשה למינהל, לבעלים פרטיים, הוא קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט המחוזי בחיפה. “היו בהסכם המקורי כמה סעיפים כובלים שחברי הקיבוץ לא ידעו עליהם, למשל היתה להם ‏(לבתי העמק‏) זכות סירוב ראשונים על כל עסקה שבעתיד ירצו לעשות פה, ולכן בשלב מסוים הלכו איתם לבית משפט”, אומר מקור שהיה מעורב בחתימת ההסכם. “בהסכם שאושר בבית המשפט סוכם שאם תהיה עסקת נדל”ן בקיבוץ, הם יקבלו חמישה אחוזים ממנה. בזמנו תירגמו לנו את זה בוועד הקיבוץ לחמישה קוטג’ים. אני שאלתי אז מה זה אומר, אמרו אז: ‘או שהוא יקבל כסף או שהוא יקבל חמישה מבנים’. בזמנו אמרו שהם השקיעו במבנים, לכן זה לא נשמע אבסורד”. הבעלים הנוכחיים של חברת בתי העמק הכחישה בתגובתה כי דובר בחמישה מבנים, וטענה כי מדובר בנדל”ן בשווי מיליוני שקלים. אין ספק כי חלה אחריות גם על הקיבוץ, לכך שלא כל חבריו הכירו את ההסכם על בוריו.

גם בימי הזוהר שלו, נוה ים לא שיגשג כלכלית. כיום, לקיבוץ כמעט אין הכנסות, מלבד כמה לולים. חדר האוכל והצרכנייה נסגרו זה מכבר ורוב העסקים של הקיבוץ נמסרו לידיים זרות: הקיבוץ התקשר בשותפות עם חברות חקלאיות - בין השאר החברה שבבעלות ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, כרמל סלע - לצורך ניצול שטחים חקלאיים ומטעי בננות. כפר הנופש הופעל על ידי בתי העמק ומסעדת בראשית וגן האירועים שונית שבמקום מופעלים אף הם על ידי בעלים פרטיים. אפילו בית העלמין, שהוקם לצורך קבורה חילונית של חברי הקיבוץ, הפך לנכס מניב כשהקיבוץ מכר 400 חלקות קבורה תמורת עשרות אלפי שקלים לחלקה.

כרמל סלע. שיבדקו אחר כך
כרמל סלע. שיבדקו אחר כך בז רטנר

למעשה, נוה ים, שמנוהל כבר שני עשורים על ידי ועד ממונה, כבר היה קרוב לפירוק, ומה שהציל אותו היה הרעיון שיקלוט 24 משפחות שפונו מאלי סיני שבגוש קטיף, במסגרת תוכנית ההתנתקות. קליטת המפונים היוותה זרז משמעותי לקידום תוכנית בניין עיר ‏(תב”ע‏) חדשה לקיבוץ בצנרת הביורוקרטית - וזה היה חבל ההצלה של הקיבוץ, שסבל מנטישת חברים וממצוקה פיננסית קשה. התוכנית החדשה, שאמורה לשלש את מספר יחידות הדיור שבו לסך של 350, אושרה לפני שנתיים במשרד הפנים בשיתוף המינהל בתוך זמן מהיר מאוד, של חמש שנים. בין השאר היא התירה בנייה של שני בתי מלון - אחד בחלק הדרומי ואחד בחלק הצפוני של הקיבוץ - על שפת הים.

במסגרת ההליכים לאישור התוכנית, המינהל הגיע לפשרה עם הקיבוץ ולפיה יופסקו השימושים הלא חוקיים בקרקע, כגון פעילות כפר הנופש, בית העלמין והמסעדה, עד סוף 2012. בתיהם הצמודים של דנקנר וכרפיס שבהם התגוררו, במרחק של כ–30 מטר מחוף הים, ייהרסו גם הם. בעלי מסעדת בראשית סירבו להשלים עם רוע הגזירה, והקיבוץ פנה לבית המשפט ודרש את פינויה. במקרה של כפר הנופש, בחרו בקיבוץ את אופציית המשא ומתן.

דני דנקנר. החוזה ההיסטורי מעניק לו ולשותפיו 5% מכל בנייה למגוריםניר כפרי

רצף על קו המים

בסוף נובמבר הגיע לתיבות הדואר של חברי קיבוץ נוה ים מכתב ארוך בן שמונה עמודים שמבקש להזמין אותם לאסיפה חשובה וגורלית לעתיד הקיבוץ. על סדר היום, נכתב, “דיון וקבלת החלטה בנוגע לפינוי כפר הנופש משטח הקיבוץ המיועד למגורים”. בפועל, היה מדובר בדיון על התמורה שהקיבוץ נדרש להעביר לדנקנר וכרפיס עבור פינוי כפר הנופש, שאמורה לכאורה לייצג את אותם חמישה אחוזים שהובטחו להם בחוזה ההיסטורי במקרה של עסקת נדל”ן למגורים.

במכתב גולל דני עברי, יו”ר הוועד הממונה ‏(מנהל חיצוני לקיבוץ שמונה על ידי רשם האגודות השיתופיות כתוצאה ממצבו הכלכלי העגום של הקיבוץ‏), את השתלשלות האירועים שהביאה אותו לרקום דווקא את הנוסח שהוצע להסכם הנוכחי. בין השאר ציין עברי כי דנקנר וכרפיס טוענים שהקיבוץ חייב להם 3.6 מיליון שקל כתוצאה מהלוואת בעלים שהלכה ותפחה, וכי ההסכם המקורי קבע שיש להם זכות לפעול במקום למשך 30 שנים נוספות. עברי טוען כי לאחר משא ומתן שנמשך כשלוש שנים, תמורת ויתור על החוב של הקיבוץ - שעומד על פי המסמכים שבידי נוה ים על 1.5 מיליון שקל בלבד - ופירוק כפר הנופש, סוכם כי דנקנר וכרפיס יקבלו את הזכות להפנות מועמדים להליך הקליטה ל–22 מגרשים ‏(מתוך כ–200 המגרשים שעליהם ייבנו היחידות בתוכנית החדשה‏) וירכשו 74% מהמלון בן 120 החדרים שיוקם על שפת הים בדרום היישוב, תמורת 1.4 מיליון שקל.

הניסוח המשונה בהסכם שמובא לאישור האסיפה, ולפיו לדנקנר ולכרפיס ניתנת זכות להפנות מועמדים להליך הקליטה ל–22 מגרשים מעלה את השאלה ממתי חברה פרטית יכולה לקבוע את זהותם של מועמדים לגור בקיבוץ, ולקבל תקבולים מהמגרשים עליהם יגורו. אף שעל פי הסכם הפשרה מול הקיבוץ, “הקליטה תיעשה בתנאים הרגילים הקבועים בהסכם הקליטה”, נראה שיש במקרה זה מצב חריג ביחס להליכי הקליטה בקיבוצים אחרים. “הזכות שלו שווה המון כסף. אנחנו לא מטומטמים”, אמר אחד מחברי הקיבוץ באסיפה. כשנשאלה רבקל’ה אוחנה, חברת הוועד של הקיבוץ, מדוע ניתנת לדנקנר וכרפיס הזכות להמליץ על מועמדים ל–22 מגרשים במקומות האטרקטיביים יותר בקיבוץ, השיבה לחברי הקיבוץ “כי שם הם יכולים להרוויח כסף על הבנייה”.

הן הקיבוץ והן היזמים הדגישו בתגובתם ל”הארץ” כי הליך קליטת המועמדים יהיה זהה לזה שמקובל בנסיבות רגילות - “ללא כל הבדל בין חברי קיבוץ שיקימו את בתי הקבע שלהם במגרשים המצויים כיום בשטחי הקיבוץ, לבין אלה שיקימו את בית הקבע שלהם במגרשים המצויים כיום בחזקת שותפות כפר הנופש”, כפי שמסר הקיבוץ. לדברי כרפיס, בכוונתו לגור במקום, המגרשים יועברו לכל ילדיו ואין בכוונתו להמליץ על אחרים. לדבריו, הוא שאל את חברי הקיבוץ מה יקרה אם בני משפחתו לא יעברו את ועדת הקבלה והובטח לו שזה לא יקרה.

עברי המשיך והסביר במכתבו לחברי הקיבוץ כי בידי האסיפה אפשרות לבחור בנקיטת הליכים משפטיים מול דנקנר וכרפיס, אך הזהיר כי פירוש הסירוב והבחירה בהליך משפטי הוא עיכוב בתוכניות הפיתוח של הקיבוץ. “בהתייחס לחלופה לפיה ינקוט הליכים משפטיים לפינוי כפר הנופש”, כתב עברי, “יש להביא בחשבון תקופת הימשכות ההליכים המשפטיים הצפויים, עלויות ניהול ההליכים הצפויים ומקורות הקיבוץ למימון ההליכים והשלכות הליכים אלו על קיום התחייבויות הקיבוץ מכוח הסכם הפשרה עם מינהל מקרקעי ישראל, השלכות הליכים אלו על עיכוב בפיתוח שטח המחנה של הקיבוץ ועל כלל הליכי הקליטה שהתקיימו וצפויים להתקיים בקיבוץ”. עברי מכוון בחלק האחרון של דבריו לכך ש–24 ממשפחות מפוני אלי סיני שאמורות להיקלט בקיבוץ, חיות היום בקראווילות בקיבוץ, או ביישובים בדרום - וממתינות לבתי הקבע.

במכתב שהגיע לידי “הארץ” כותב עורך הדין של בתי העמק, אריאל פלביאן, לעורך הדין של הקיבוץ, נמרוד טפר, כי “אם משום מה לא תאושר העסקה כנדרש, תעמוד מרשתי על תשלום מיידי של חובות הקיבוץ ותתנגד לכל פיתוח ושיווק של מגרשים על פי תב”ע תכ76/ ט’”. פלביאן, גם הוא מחזיק ביחידת דיור בכפר הנופש, מתייחס כנראה לזכות הסירוב שיש לדנקנר וכרפיס על בנייה למלונאות על פי ההסכם המקורי.

 משה קראדי, המפכ"ל לשעבר
משה קראדי, המפכ"ל לשעבר ג'יני

לדברי כמה מחברי הקיבוץ, הדרישה לפירעון מיידי של החוב מטילה עליהם אימה, מאחר שהקיבוץ מתקשה אפילו לשלם את חשבונות החשמל שלו. כרפיס אמר ל"הארץ" כי את חשבון החשמל האחרון של הקיבוץ שילם כפר הנופש. מאז שליחת המכתב לחברי הקיבוץ ועד לאסיפה הגורלית שהתקיימה שבועיים מאוחר יותר, הסכם הפשרה הפך לשיחת היום בקיבוץ. חברי הוועד הפגינו בפומבי את חששם שאם לא יאושר ההסכם, עתיד הקיבוץ, לרבות הפנסיה לחברים הוותיקים, בסכנה. בשיחות פרטיות עם חברים הסבירה אוחנה כי “הם מחזיקים אותנו בביצים. בלי הפירוק של כפר הנופש, נוה ים לא יכולה מהיום למחר לעשות צעד אחד”.

למעשה, תגובתה של חברת בתי העמק אינה מכחישה כי מצבו הקשה של הקיבוץ הוא גורם בעל משקל בדין ודברים בין הצדדים, אלא שהיא טוענת בתגובה שמסרה ל”הארץ” כי בתי העמק היתה החמצן הכלכלי של קיבוץ נוה ים, וכי אלמלא החברה הקיבוץ היה מגיע למצב של חדלות פירעון. עוד טוענת החברה כי מתווה העסקה שעומד כיום בפני האסיפה הכללית של הקיבוץ הנו תולדה של בקשה של הקיבוץ, שנועדה להותיר את השותפות על כנה ולאפשר פינוי חלק מהמקרקעין המוחזק בידי השותפות בהתאם להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין, וקובע את מנגנון הפינוי, ההריסה והקמתו של כפר הנופש החלופי.

קולו של חזן

וכמו תמיד בפרשיות שכאלה, יש גם תושב אחד שלא מוכן לוותר. אחד מאותם 22 מגרשים הנחשקים על ידי דנקנר וכרפיס, שיעניקו להם רצף טריטוריאלי בסמוך לקו המים, שויך בהליך רשמי לחבר קיבוץ בשם דורון חזן. ההסכם שהובא לאסיפה מבקש לאשר פשרה שמשמעותה כי חזן ייאלץ לוותר על ביתו ולקבל אחר. חזן סירב לשוחח עם “הארץ”, כמו רבים מחברי הקיבוץ, אך ניתן ללמוד פרטים על המקרה מתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה.

חזן טוען בתביעה כי הקיבוץ קבע במסגרת הליך בוררות שחילק מחדש את המגרשים בקיבוץ, לרבות מגרשי כפר הנופש, כי המגרש הספציפי יהיה שייך לו, ולכן הסדר הפשרה עם דנקנר וכרפיס מהווה הפרה של הסכם הבוררות. באמצעות עורך־דינו שחר הררי, טוען חזן כי “חברת בתי העמק עומדת על רגליה האחוריות ומפעילה לחץ על הקיבוץ לבל ימסור את יחידה 156 ואף מאיימת בדרך כזו או אחרת כי לא תאפשר את פירוק השותפות, כי תעמוד על טענות לחובות של הקיבוץ כלפיה ועוד... המשמעות האמיתית של הסכם הפשרה היא כי יחידה 156 לה אני זכאי מכוח פסק הבוררות, תימסר לחברת בתי העמק לאלתר ולא לי... אתם, כחברי ועד, מבקשים לבטל הסדר מיטיב ולהחליפו בהסכם בו הקיבוץ מוכר בחינם נכסים השייכים לו, ששוויים עשרות מיליוני שקלים אם לא יותר מכך”.

חברת בתי העמק מסרה ל”הארץ” בתגובה בעניין זה כי “...אחד המתנגדים למתווה הפשרה טוען ל'זכויות' במגרש 156 - והרי מגרש זה הנו אחד מבין המגרשים המוחזקים על ידי כפר הנופש זה שנים וכלול בהסדר שקיבל תוקף של פסק דין. מר חזן אינו מחזיק במגרש זה ולא ברור מנין הוא שואב טענות באשר למגרש השייך בהתאם להסכם ההתקשרות שקיבל תוקף של פסק דין בשימוש השותפות”.

בישיבה לפני שבועיים התבקשו חברי הקיבוץ לבחור בין שלוש אפשרויות: בעד ההסכם, נגד ההסכם או בעד ההסכם תוך הבטחה שחזן יקבל את ביתו. בצד היתרונות של ההסכם ציין עברי במכתבו כי ההסכם יבטיח שלא יהיה עיכוב בפיתוח הקיבוץ, כי שיווק 22 המגרשים יכניס לקופת הקיבוץ סכום של כ–8 מיליון שקל לכיסוי גירעונו וכי הקמת בית המלון תכניס לו 1.4 מיליון שקל נוספים. בצד החסרונות צוין כי “הסכם הפשרה אינו מאפשר לקיבוץ לפתוח התנהלות חדשה המנותקת מן העסקות שנעשו בעבר, והוא ממשיך את הזיקה הקיימת עם שותפי הקיבוץ בכפר הנופש”, וכן כי “לא נערך הליך חופשי לאיתור יזמים לביצוע פרויקט כפר הנופש הדרומי”. עוד חיסרון שצוין - אם יאושר ההסכם, דורון חזן ייאלץ לוותר על החלקה המיועדת לו לטובת דנקנר וכרפיס. למרות החסרונות הללו, חברי הוועד קראו לאשר את ההסכם.

במצב עניינים שכזה, שבו חברי הקיבוץ חוששים כי אי אישור ההסכם יסכן את הפנסיה ועתיד הפיתוח של הקיבוץ, חשו רבים מחברי הקיבוץ כי שלוש האופציות הן למראית עין - ולמעשה אין להם כל ברירה, אלא להצביע בעדו. דווקא אבי פרחן, נציג קהילת אלי סיני מגוש קטיף, שנמנה עם אלה שכבר גרים בקראווילה בקיבוץ, שלח מייל לחברים וקרא להם להתנגד, אך הוא היה בין היחידים שנהגו כך בגלוי. “השבוע תעלה בפני אסיפת החברים הצעת כניעה לתכתיבים בעניין פירוק כפר הנופש”, כתב פרחן. “אני מניח כי באסיפת חברים זו, כמו באסיפות חברים אחרות בעבר, יהיו כאלה שיציגו לנו את ההצעה תוך איום גלוי או מרומז שאם לא נתמוך בהצעה ‘ייפלו עלינו השמים’ וכל תהליך הפיתוח כביכול עלול להיעצר. אני מבקש לעדכן ולשתף אתכם כי לאורך כל הדרך התנגדתי ואני מתנגד לעסקה המדוברת”. פרחן קרא שלא לייעד את 22 המגרשים ל"קליטת טייקונים בקיבוץ".

 ניצב בדימוס יעקב בורובסקי
ניצב בדימוס יעקב בורובסקיתומר אפלבאום

חברת בתי העמק מסרה בתגובה כי “יש להצטער על כך שהקיבוץ עצמו אינו פועל כחזית אחת לפינוי תושבים חדשים המתגוררים בבנייה חדשה למגורים באזור המיועד על פי התב”ע לתיירות ‏(כפי הנראה תחת היתר בנייה זמני, אשר חוקיותו טרם הועמדה במבחן‏). יודגש כי הקיבוץ חשש לחתום על התחייבות לפינוי מקרקעין אלו תוך זמן קצוב, כפי הנראה מפאת החשש שהקרקע לא תפונה בעתיד על ידי חברים אלו”.

ארסוף החדשה

לפני שבועיים התאספו חברי הקיבוץ במועדון של כפר הנופש, שנראה כאילו לא עבר שיפוץ מאז שנות ה–80. הכניסה למי שאינו חבר קיבוץ, לרבות בני זוגם או עורכי־דינם, נאסרה, ובכניסה עמדו חברי הוועד כדי לאשר את הנכנסים. האסיפה, שנמשכה שעתיים וחצי, היתה סוערת וחברי הקיבוץ טענו בין השאר כי “דנקנר פועל להפוך את נוה ים לארסוף”. החברים המתוסכלים הביעו בישיבה תהייה כיצד החוב ולצדו חמש יחידות הדיור שתורגמו בזמנו כשוות ערך לחמישה אחוזים מכלל עסקת הנדל”ן, הפכו עם השנים לתמורה של 22 מגרשים ששוויים מוערך בגסות בעשרות מיליוני שקלים.

“מי קבע שהם יקבלו את 22 המגרשים הכי יפים בקיבוץ ועוד בית מלון בדרומו? מה קרה?” שאל פרחן באסיפה. “אומרים שיש הסכם פשרה שקיבל תוקף של בית משפט. אני לא יודע על איזה הסכם פשרה מדובר אם אני נותן למישהו אדמה לא שלי, אלא של המינהל, ובית המשפט חתם. יכול להיות שהוא חתם, אבל אתה לא יכול לסחור באדמה לא שלך. אם יש גורם שלישי שמפריע, צריך לעשות את כל הצעדים המשפטיים ולרתום את המינהל איתנו. בגלל אנשים שנמצאים היום בבעיות אחרות, ואני לא רוצה להיכנס לזה, פתאום צץ הנושא הזה. תארו לכם מה יגידו כשישמעו שהם רוצים 22 מגרשים. בית המשפט לא מטומטם, הוא ינפנף אותם מכל המדרגות”.

פרחן זכה למחיאות כפיים על נאומו הנחרץ. חבר קיבוץ אחר אמר: “לא נראה לי סביר שתופסים אותנו בגרון, מאיימים עלינו, מסרבים לפנות בתים, גורמים לקיבוץ נזקים כספיים ואני לוקח אותם איתי לשותפות. זה דבר שלא נראה לי. צריכים להעיף אותם מפה”.

“זה התגלגל למספר אבסורדי”, אמרה ל”הארץ” אחת מחברות הקיבוץ. “מתברר שעכשיו יש ויכוח על הפרשנות למה שווים חמישה אחוזים. זה נראה שהם מקבלים יותר מדי, היום נותנים להם 22 מגרשים ואת כל החלק הדרומי, כאשר על פי החישוב, הקיבוץ יזכה לשמונה מיליון שקל בלבד מהמגרשים האלה. לפי הדברים שהציגו לנו, לקיבוץ אין כסף... הבטיחו שיהיה כסף, אבל רק תמורת עוד שטחים ועוד שטחים. אם יעמידו את זה מול זה, אז אין ברירה. הקיבוץ לא יכול להרשות לעצמו שהכל ייעצר ויילכו לבית משפט. אנחנו רוצים לחיות בשקט את מה שנשאר”.

חברי הוועד של הקיבוץ מצדם קראו לאשר את ההסכם תוך הבטחה כי יימצא פתרון לבית של חזן. לדברי עברי, האופציה השלישית היא “הפרקטית ביותר”. אוחנה אמרה: “הקיבוץ נמצא בנקודת זמן שיש בידינו לשנות. יש לנו אפשרות להגיד די למסכנות ולצאת דרך חדשה ללא חובות וללא גיבנת. אני מאוד ממליצה לאשר את ההסכם הזה”.

יומיים אחרי האסיפה, כשהטונים בין חברי הקיבוץ נרגעו, הם ניגשו להצביע בהצבעה חשאית בקלפי. בדומה לפריימריז במפלגה פוליטית, עד הרגע האחרון קיימו חברי הוועד החרוצים שיחות טלפון עם חברי קיבוץ וניסו לשכנעם להצביע בעד ההסכם. התוצאות היו: 61 נגד ההסכם, 55 בעדו ו–11 בעד האפשרות השלישית. כיוון שנדרש רוב מוחלט של יותר מ–50% כדי להכריע, צפויה הצבעה חוזרת שאמורה היתה להתקיים אתמול, ביום חמישי, לאחר סגירת גיליון זה. לקראתה מקיימים חברי הוועד מפגשים עם המתנגדים ופועלים לשכנע את משפחת חזן להגיע לפשרה עם הצמד דנקנר את כרפיס.

לבוחשים בקלחת הצטרף בשבוע שעבר גם ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, כרמל סלע, ששלח מכתב לחברי הקיבוץ, ובו קרא להם לאשר את הסכם הפשרה. “ההסכם המוצע על ידי הוועד הוא הפתרון היחידי שאליו הגענו”, כתב סלע בגוף ראשון, כאילו היה שותף בגיבוש ההסכם. “חשוב לציין שללא קבלת פתרון זה לא ניתן יהיה לבנות ולקלוט חברים חדשים מכל סוג שהוא”. גם סלע וגם חברי הוועד הפיצו לעיון חברי הקיבוץ את מכתב התגובה של חברת בתי העמק לתחקיר “הארץ”.

אחוזת משפחתו של דני דנקנר בעתלית. הקרקע לא הועברה לבעלות המשפחהעופר וקנין

בתגובה לשאלת “הארץ” התקשה סלע להסביר מדוע אי אישור ההסכם לא יאפשר את פיתוחו של הקיבוץ. “אני חושב שאת ההסכם צריך לכבד וצריך להוביל את נוה ים קדימה ולא אחורה, אחרת לא יפתחו שם 350 מגרשים. כל הטענות של החברים צריכות להתברר, אבל צריך לקדם את ההסכם, אחרת לא יהיה פיתוח בנוה ים. אני יודע מה המשמעות של ההסכם ואני חושב, כמו שכתבתי, אם לא יהיה הסכם כזה, לא יהיה פיתוח בנוה ים. זו המשוואה הכי נכונה בשלב הזה, אחרי שישבו על זה עשרות שעות. אני מכיר את כל הדיונים. לא נפגשתי עם דוד כרפיס ודני דנקנר. לא דיברתי על זה איתם. האם זו התערבות שאינה במקומה? אני חושב שאם רוצים לבדוק, אם רוצים לברר אפשר לעשות זאת יותר מאוחר, יש זמן. קודם כל, נצא לפיתוח. נכין את כל התשתיות. תמיד יש זמן אחר כך מול כל האנשים שחושבים מה שהם חושבים, וזהו”.

סלע הוא ראש המועצה שהכשיר לדנקנר עבירות בנייה שביצע בווילה בעתלית במסגרת תפקידו כיו”ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. המבנה הפך תחת ידיו ממגורי פועלים של עובדי חברת המלח לאחוזה רחבת ידיים הכוללת בריכה, יקב, בית בד ומגרש טניס. בשנה שעברה נחשף ב”הארץ” כי האישור נעשה שבועיים אחרי שדנקנר, ששימש אז כיו”ר בנק הפועלים ויו”ר קרן התרומות שלו, תרם 350 אלף שקל לבית ספר של המועצה האזורית. גם ועדת הערר המחוזית של משרד הפנים וגם בית המשפט המחוזי בחיפה קבעו כי לא ניתן להכשיר את העבירות, וערעור של דנקנר על כך תלוי ועומד בבית המשפט העליון.

השותפה השלישית

למעשה, עסקת הנדל”ן בנוה ים לא היתה נחשפת אלמלא סכסוך משפטי על אותה וילה בעתלית, בין דנקנר וגרושתו, שמחקה את השם דנקנר משם משפחתה והיום נושאת את שם נעוריה, שושי ויזן. הגירושים, שהתקיימו ב–2006, לאחר 19 שנות נישואים ושלושה ילדים משותפים, התנהלו על מי מנוחות, עד לשנה האחרונה. הסכם הגירושים המקורי חילק את הבעלות על הווילה שווה בשווה בין דנקנר לויזן. האחרונה גם קיבלה סכום של חצי מיליון דולר, רכב מסוג שברולט סברבן, דמי מזונות חודשיים בגובה 1,750 דולר לה ו–15 אלף שקל לשלושת ילדיהם, בצד התחייבות להפריש 10 אחוזים מכל בונוס שיתקבל לילדיהם.

ב–2011 חתמו על הסכם גירושים חדש שהעביר לויזן את הבעלות המלאה על הבית - שנאמד על ידי דנקנר בסכום של 30 מיליון שקל, בהצהרת הון שהגיש לבנק הפועלים בעבר. הסכם זה גם קבע כי במקרה של סכסוך ימונה אחד משני בוררים, השופט בדימוס אמנון שטרסנוב או מנהל בתי המשפט ורשם בית המשפט לשעבר, וכיום הפרשן המשפטי של “ידיעות אחרונות”, בעז אוקון.

נקודת המפנה היתה במאי 2012, אז הגיש מינהל מקרקעי ישראל תביעה לפינוי והריסת הווילה שבה התגוררו השניים, וכיום היא וילדיה מתגוררים בה. התביעה של המינהל חשפה כי דנקנר איננו רשום כבעלים על הווילה, וכי הוא אמנם החל בעבר הליך מול המינהל להעברת הזכויות בקרקע לאביו המנוח של דנקנר ובני משפחתו, אך זה מעולם לא הושלם. בנוסף, טען המינהל כי ההרחבות במקום נעשו ללא היתר בנייה.

בעקבות כך, הגישה ויזן הודעת צד ג’ לתביעת המינהל, שבה טענה כי “דנקנר מכר לה חתול בשק והעניק לה זכויות שמעולם לא היו לו ו/או בית מגורים המשמש קורת גג לה ולשלושת ילדיה המשותפים שדינו להריסה”. ויזן הגישה לבית המשפט את הסכם הגירושים המעודכן, על אף שבאחד מסעיפיו נקבעה חובת סודיות גמורה. כך נחשף בין השאר כי דנקנר קיבל, תמורת הוויתור על חלקו בווילה, ארבעה מגרשים בעתלית, 250 אלף שקל וכלי רכב באספנות.

בחלק הרלוונטי לפרשת נוה ים, מתייחס הסכם הגירושים החדש לחברה בשם מיא רוי, שבאמצעותה נרכשה חברת בתי העמק ב–2007. על פי הסכם זה, הבעלות בחברה מחולקת כך: 50% לכרפיס, 25% לדני דנקנר ו–25% לשושי ויזן. על פי מסמכים שהגישה ויזן לבית המשפט, חברת מיא רוי “הנה בעלת הזכות להקים במקום כפר נופש, מלון ופרויקטים תיירותיים וכן בתי מגורים במקרקעי הקיבוץ”. עוד נכתב במסמכים כי “מיא רוי הנה הבעלים של כל הזכויות הנובעות לחברה מכוח הסכמים עם הקיבוץ ועל כן זכאית לכל זכות או טובת הנאה שתצמח במישרין או בעקיפין ממקרקעי הציבור”.

ההסכם החדש בין דנקנר לגרושתו קובע לחברת בתי העמק, שנרכשה חמש שנים קודם לכן תמורת מיליון דולר, תג מחיר עדכני של 28 מיליון שקל, המגלם את עסקת הנדל”ן החדשה בנוה ים, טרם אישורה. דנקנר וגרושתו מסכמים כי האחרונה תקבל רבע מהמגרשים שבתי העמק זכאית להם. “במידה ששושי לא תממש את זכותה לקבל רבע מהמגרשים, כי אז ישלם דני בגין המניות סך של שבעה מיליון שקל”, נכתב בהסכם.

ההסכם הוא גם אחת העדויות היחידות לכך שדנקנר הוא העומד מאחורי החברה; בכל מסמכי בתי העמק הוא כמעט לא מוזכר, ומצוין במסמכים מאוחרים כדירקטור. ויזן הסבירה לבית המשפט כי “דנקנר ביקש ממנה שבהסכם יירשם כאילו החזיקה בחלק מהנכסים בנאמנות עבורו. מר דנקנר טען כי משיקולי מס ‘נוח’ לו שכך יירשמו הדברים בהסכם”. דנקנר מכחיש את טענות ויזן וטוען כי הדברים צריכים להתברר בבוררות ולא בבית משפט.

לא בתי העמק ולא מיא רוי מופיעות ברשימת החברות שלדנקנר יש זיקה אליהן בדיווח שהגיש לבנק הפועלים, כדי לתת גילוי נאות לאפשרות של ניגוד עניינים. זאת למרות שלקיבוץ יש חוב היסטורי, שהגיע לגובה של 2.5 מיליון שקל, לבנק הפועלים. ל"הארץ" נאמר כי מאחר שהחברה היתה מוחזקת בנאמנות, לא היה צורך בדיווח, כי ממילא בישיבות הדירקטוריון דנים רק בסכומים הגבוהים מ־300 מיליון שקל.

דנקנר (משמאל) לצד שרי אריסון. לא דיווח לבנק על עסקיו עם הקיבוץמוטי קמחי

איפה הרגולטור?

מינהל מקרקעי ישראל אמנם עדיין לא נדרש לאשר את הסכם הפשרה - ההסכם יגולגל לפתחו רק לאחר האישור הסופי של אסיפת חברי הקיבוץ - אך הוא מודע להסכם המתהווה כבר לפחות כמה חודשים. במקרה של הווילה בעתלית, לקח למינהל 20 שנה להגיש את התביעה בדרישה לפינויה והריסתה בשל הפרת החוזה מולם. הפעם, כשהעסקה בנוה ים עדיין מתבשלת, בפרקליטות כבר דורשים מהמינהל הבהרות.

לשאלת “הארץ” כיצד חברה פרטית בבעלות דנקנר וכרפיס יכולה להיות בעלת זכויות בקרקע השייכת למינהל, השיב המינהל באופן שלא ניתן ללמוד ממנו על כוונתו: “ככל שיש הסכמים בין הקיבוץ לחברות, אלו לא נעשו על דעת המינהל או באישורו. ההסכמים שצורפו להודעת צד ג’ שהגישה גב’ דנקנר כנגד מר דנקנר נלמדים כחלק מניהול ההליך המשפטי שבין המינהל ובין חברת המלח ובני הזוג דנקנר, ולקראת המשך ההתנהלות הכללית של המינהל מול הקיבוץ”. במינהל סירבו להציג את ההסכם בינם לבין הקיבוץ, על אף שמדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, בטענה כי עו”ד טפר שמייצג את הקיבוץ מתנגד לכך. טפר אף סיפר לחברי הוועד שהמינהל עידכן אותו כי צפויה להתפרסם כתבה בעניין.

בוועד הקיבוץ אמנם ציינו בפנייה לחברי הקיבוץ, ושבים ומזכירים כי ההסכם טעון את אישורו של מינהל מקרקעי ישראל, אך אוחנה העריכה באוזני החברים כי “המינהל יאשר את ההסכם, אם הוא יבין שרק ככה הקיבוץ יכול ללכת קדימה”.

מקורות בפרקליטות אמרו ל”הארץ” כי רב הנסתר על הגלוי בפרשה זו. פרקליט מחוז חיפה עו”ד איתן לדרר אמר כי “ייתכן מאוד שלא מוכרת לנו עדיין התמונה העובדתית המלאה, אבל בהנחה שהמצב הוא כפי שמצטייר מהחומר שבפנינו כעת, הרי שההסדר המתהווה על פניו כולל רכיבים שלפי הבנתנו הם בניגוד לדין, ואיננו מאמינים כי יוכל לקבל אישור גורמי המדינה, לרבות מינהל מקרקעי ישראל”. לדרר תוהה על הניסוח המעורפל של עסקת הנדל”ן, המוצגת כעסקה להעברת זכות המלצה על מועמדים לקליטה בקיבוץ. “כשראינו את ההסכמים שצורפו לתביעה שכנגד בתביעת דנקנר ‏(הכוונה לתביעה של גרושתו, ר”ח‏), ואת המנגנון התמוה בלשון המעטה של מתן זכות ההמלצה, כשמטבע הדברים מתעורר חשד שגם טובות הנאה כספיות כרוכות בכך”, אמר לדרר, “פנינו לרשויות המוסמכות לאור אי החוקיות לכאורה של ההסדר שם”.

-------------------------------------------------------------------------

כל פרשות דני דנקנר

איש העסקים עומד בפני אישומים במתן שוחד והלבנת הון בפרשת הולילנד; והאשמות בדיווחי שקר, הצהרות כוזבות, מרמה, ביצוע פעולות ברכוש אסור והלבנת הון במקרים שונים במסגרת תפקידיו בבנק הפועלים

עסקת נוה ים מלמדת על דפוס חוזר של התנהלות של דנקנר בעסקאות הנדל”ן באדמות מינהל מקרקעי ישראל שבהן הוא מנסה להשיא רווחים מאדמות מדינה שלא שייכות לו. על פי כתב האישום שהוגש נגד דנקנר בינואר האחרון כספיח לפרשת הולילנד, בגין עבירות של מתן שוחד והלבנת הון, החל מאמצע שנות ה–90 הוא פעל לקדם הסדר עקרונות שנחתם בין חברת המלח למינהל, שעניינו שינוי ייעוד קרקעות בעתלית ובאילת למגורים, תיירות ומסחר. על פי ההסדר, חברת המלח זכאית ל–50% מזכויות הבנייה על הקרקעות בעתלית ול–30% מזכויות הבנייה באילת.

ב–2002–2004, בשל חריגותו של ההסדר והיקפו, סיכמו דנקנר והמאכר מאיר רבין כי האחרון יפנה ליעקב אפרתי, מנהל המינהל דאז, כדי שיסייע בקידום ההסדר. דנקנר, טוענת הפרקליטות, “נתן לרבין בשם חברת המלח 1.1 מיליון שקל כדי שייתן טובות הנאה כספיות לאפרתי”, והסווה את מתן השוחד באמצעות “שימוש במערכת כוזבת של כיסוי חשבונאי”. אפרתי, נטען, קיבל לידיו לפחות 45 אלף שקל, ובתמורה פעל לקידום הסדר המקרקעין. הסכם חברת המלח אושר בישיבת מועצת מינהל מקרקעי ישראל באוקטובר 2003. בראש המועצה עמד אז שר התמ”ת אהוד אולמרט, שאמר בישיבה כי “הקרקע של מלח אינה חקלאית; אני מדבר כי העניין בוער בלבי. עם כל הכבוד - לאשר”.

אפרתי למעשה אישר הסדר עקרונות ישן אך שנוי במחלוקת, בין המינהל לחברת המלח, שבעקבותיו הסכים בנק לאומי להעמיד למשפחת דנקנר אשראי בגובה של 358 מיליון דולר לצורך הצטרפות לרכישת השליטה בבנק הפועלים ביחד עם משפחת אריסון, לאחר שהעריך את שוויין של הקרקעות בכ–200 מיליון דולר.

כמה חודשים לאחר מכן, במאי האחרון, החליט מינהל מקרקעי ישראל להגיש תביעה בדרישה לפנות את וילת דנקנר שבצמוד לשטח בריכות המלח בעתלית. הווילה המדוברת נבנתה ב–62’ בצמוד למפעלי חברת המלח בעתלית, לצורך מגורים לפועלי החברה. בתחילת שנות ה–90 הפכו צריפי הפועלים לאחוזה הכוללת אגפי מגורים שונים, מגרש טניס, בריכה ויקב בשטח בנוי של כ–700 מ”ר. באותה תקופה ניסו בני משפחת דנקנר להעביר את השטח לבעלותם הפרטית מול המינהל. ההליך אמנם התחיל, אך לא הושלם והשינויים שנעשו בבית היו שלא על דעת המינהל. ב–2008 נעשה ניסיון להכשיר את הרחבות הבנייה המסיביות בוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף הכרמל, אולם בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי לא ניתן להכשירן.

כתב אישום שני נגד דנקנר הוגש לפני כשלושה חודשים בגין התנהלותו בבנק הפועלים, ממנו פרש ב–2009 - על רקע דרישה של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, בעקבות בדיקה שקיים בנק ישראל. כתב האישום כולל ארבע פרשות שבהן דנקנר, ששימש כסגן יו”ר הבנק ואחר כך כיו”ר, פעל לכאורה בניגוד עניינים, כאשר לא גילה לדירקטורים עניינים אישיים ועסקיים שבהם היה מעורב, שיקר בנוגע להון האישי שלו, המליץ על עריכת עסקאות עם שותפיו העסקיים והשתמש בחשבון הבנק של מזכירתו האישית לצרכיו. דנקנר מואשם בשורת עבירות מרמה חמורות שמייחסות לו דיווחי שקר, הצהרות כוזבות, מרמה, ביצוע פעולות ברכוש אסור והלבנת הון.

---------------------------------------------------------------------

תגובות

חברת בתי העמק מסרה:

נראה לנו כי עצם הפנייה למתן תגובה ערב קיום אסיפה כללית לאישור מתווה הסכם הפשרה בין בתי העמק לקיבוץ נוה ים נובע משיקולים זרים של חברי קיבוץ ‏(כפי הנראה חברים חדשים שאינם בקיאים בפרטים‏) שהנם בעלי עניין ומנסים לנכס לעצמם חלקים של מקרקעי הקיבוץ שלא כדין. תיאור ההתקשרות עם חברת בתי העמק על ידי גורמים אינטרסנטיים אלו הוא רחוק מן האמת, ויש בו משום הוצאת לשון הרע והכפשה חמורה.

השותפות הוקמה בין בתי העמק לקיבוץ נוה ים ‏(הקיבוץ‏) ביולי 92’ לתקופה של 50 שנה, ובהסכם ההתקשרות נקבע במפורש כי לא ניתן יהיה להביא לסיומה לפני שנת 2042. במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 1.5.2000 ניתנה אפשרות לקיבוץ להקים פרויקט נדל”ן במקרקעין שבשימוש השותפות וזאת בתנאים שנקבע שם. במסגרת הסכם הפשרה הקיבוץ ביקש מבתי העמק תשלום של מיליוני שקלים, וויתור על חובות ניכרים.

זאת ועוד: חברת בתי העמק ותאגידים קשורים שלה הלוו במהלך השנים סכומי עתק של מיליוני שקלים לקיבוץ ו/או לשותפות. גובה החובות של הקיבוץ מסתכם במיליוני שקלים ואין נכונה הטענה כי חובות הקיבוץ לבתי העמק מסתכמים אך ורק ב–3.6 מיליון שקל.

החל משנת 2007 הועברה הבעלות בחברת בתי העמק לחברת מיא רוי וחברה זו השקיעה כספים בכפר הנופש, והפכה אותו לעסק כלכלי רווחי לטובת השותפות, אשר הקיבוץ נהנה עד היום מפירותיה. בסביבות שנת 2010 או בסמוך לכך, הקיבוץ פנה לבתי העמק וביקש לפנות את המקרקעין המוחזקים על ידי השותפות אף שהמקרקעין מוחזקים בהתאם להסכם ההתקשרות עד שנת 2042. המתכונת המוצעת של כפר הנופש החלופי נובעת מהיעדר יכולת של הקיבוץ לשאת בחלקו בכל התשלומים הנדרשים לצורך מימון עלויות הפיתוח וההקמה הנובעים מהעתקת כפר הנופש. ההסדר מותנה באישור מוסדות הקיבוץ ואישור מינהל מקרקעי ישראל.

הקמת כפר הנופש החלופי ‏(הכוונה למה שהתב”ע מתייחסת אליו כמלון, ר”ח‏) באזור הדרומי המיועד לכך כרוכה בביצוע עבודות פיתוח, תשתיות לרבות ביוב, כבישים וכיוצא בזה ומוערכת בעשרות מיליוני שקלים, שאין ביכולתו של הקיבוץ לממן אפילו באופן חלקי.

שלא כפי שנטען, אין מדובר במתן מגרשים למגורים במתנה לנציגים מומלצים של בתי העמק. נהפוך הוא, בכל מגרש משולם לקיבוץ התשלום המלא. דרישת התשלום מכל חבר כנ”ל הנה כ–700 אלף שקל. סכום זה עולה על סכומי התשלום ששולמו על ידי חברי הקיבוץ שהצטרפו עד כה. תקבולי הקיבוץ על פי ההסכמים בגין מגרשים אלו יגיעו לכ–15 מיליון שקל ‏(לטענת הקיבוץ, הוא יקבל כמחצית הסכום, ר”ח‏).

כמו כן, מי שלא יימצא מתאים על ידי ועדת הקבלה לא יתקבל כחבר קיבוץ, בדיוק ככל מועמד אחר. התשלום המלא כפי שנדרש על ידי הקיבוץ מכל משתכן חדש מיועד ‏(על פי דברי נציגי הקיבוץ‏) בין היתר לטובת הבטחת עתידם של חברי הקיבוץ, שנמצאים כיום בערפל לגבי עתידם הכלכלי בשל התנהלות הכלכלית הכושלת של הקיבוץ. לכן הסכם הפשרה אשר הוצע על ידי הקיבוץ מיטיב עם חבריו ויאפשר לו לפנות את השטח, וכן לפתח את הקיבוץ על פי תוכניות הפיתוח הקיימות. התוצאה מכל האמור לעיל היא שבמקום שהקיבוץ יחויב לשלם מיליוני שקלים לבתי העמק ‏(כספים שאינם ברשותו‏) הוא יזכה לתקבולים צפויים מהעסקה המסתכמים בעשרות מיליוני שקלים.

יש להדגיש כי ללא הסכמת בתי העמק, לא ניתן לפנות את המקרקעין ולהזרים את החמצן הכלכלי הדרוש להקמת כפר נופש חלופי בעסקה המפיקה רווח מיידי לקיבוץ וכן הכנסה עתידית לתושבי הקיבוץ, מבלי שאלו נדרשים להשקיע מאומה. עדות לכך שהסכם הפשרה הנרקם מיטיב משמעותית עם תושבי הקיבוץ היא כי המועצה המקומית חוף הכרמל תומכת בפה מלא בהסדר בין בתי העמק ונוה ים, על כל היבטיו השונים. בתי העמק לא פנתה לראש המועצה האזורית בעניין זה, ואולם הגיע לידיה העתק מכתבו לחברי הקיבוץ, ממנו עולה כי המועצה תומכת ללא סייג בהסכם הפשרה.

אין מקום לטענה כי השוכרים בכפר הנופש הם מקורבים של בעל מניות זה או אחר. השוכרים כולם מאושרים על ידי השותפות ומשלמים דמי שכירות בהתאם להסכמי השכירות שנכרתו עמם ‏(למען הסר ספק, דני דנקנר אינו מעורב כלל בהסכמי השכירות ואינו מורשה חתימה בחברה‏).

באשר לנוסחו של מתווה הפשרה, מובהר כי הטיוטה שהועברה על ידי בא כוח הקיבוץ לעורכי הדין של בתי העמק הוסכמה אך ורק באופן עקרוני על ידי מוסדות בתי העמק בכפוף להערות שעוד יינתנו לקיבוץ, וכוללות תנאי מקדים שהנו קבלת כל אישורי הרשויות.

למרבה הצער אנו שומעים לא פעם על חייבים המנסים להשתמט מקיום התחייבויותיהם החוקיות. גישת המתנגדים בהקשר זה הנה תולדה של אווירת השתמטות זו וניסיון לסחוט עוד ועוד את בתי העמק.

הטענה כי בתי העמק מאיימת בנקיטת הליכים משפטיים אינה במקומה. עד כה ובמשך תקופה ארוכה בתי העמק לא נקטה הליכים משפטיים המתחייבים מעצם אי תשלום החובות כלפיה, וזאת תוך התחשבות במצבו הכספי הרעוע של הקיבוץ ותחינות נציגי הקיבוץ מבתי העמק להמתין עד למציאת סידור הולם. עמדת בתי העמק היתה מאז ומתמיד, ללכת לקראת הקיבוץ ומוסדותיו, תוך מתן תרומות וסיוע לקיבוץ מתוך יחסי השותפות הטובים ששררו בין הצדדים במשך שנים. בתי העמק הופתעה מגישתם של החברים החדשים בקיבוץ המנסים לחמוק מקיום התחייבויות חוקיות.

קיבוץ נוה ים מסר:

קיבוץ נוה ים הוקם לפני קום המדינה, וזאת בין היתר על קרקעות שהוקנו לו בחוזי חכירה רשומים בטאבו, בין היתר מפיק”א. בשנות ה–80 נקלע הקיבוץ למשבר כלכלי־חברתי עמוק, שכתוצאה ממנו נותרו בקיבוץ בראשית שנות האלפיים כ–55 חברים בלבד. בעקבות המשבר, מינה רשם האגודות השיתופיות ועד ממונה ביישוב. הקיבוץ הנו קיבוץ מתחדש, וחברים בו כיום כ–200 חברים, וזאת לאחר הליך קליטה נרחב שנעשה לפני כמה שנים, לרבות 24 משפחות מפונים מחבל עזה וצפון השומרון.

הוועד הממונה פועל בשנים האחרונות להסדרת פעילותו של הקיבוץ אל מול רשויות המדינה, ובכלל זה הסכם העתקה עם מינהלת תנופה במשרד ראש הממשלה ‏(בנוגע למפוני גוש קטיף, ר”ח‏); הסכם פשרה עם מינהל מקרקעי ישראל שקיבל תוקף של פסק דין, לאחר שהתקבלה החלטה מיוחדת של מועצת מקרקעי ישראל בהקשר זה ‏(סיכום על פינוי שימושים לא חוקיים ואישור התב”ע החדשה, ר”ח‏).

כן אישרה בשנת 2010 הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה את תוכנית המתאר החדשה של היישוב ‏(חכ76//ט‏), וזאת במסגרת “החוק לקידום יישובם של מפוני גוש קטיף וחבל עזה וצפון השומרון”. במסגרת מערכת ההסכמים בין הקיבוץ לבין המדינה, הוסכם כי הקיבוץ יוותר על זכויותיו מכוח חוזי החכירה שנערכו לפני קום המדינה, אשר יוסבו לחוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל בתנאים הנהוגים עם כלל הקיבוצים במדינה.

על רקע זה, ערך הקיבוץ ויתורים מפליגים בהיקפם לטובת מדינת ישראל, ובכלל זה בין היתר נגרעו מתקן הנחלות של הקיבוץ כ–20 נחלות, הקיבוץ החזיר בפועל למינהל מקרקעי ישראל יותר מ–600 דונם של שטחים חקלאיים מפותחים - וזאת בנוסף לשטחים שהושבו למינהל מקרקעי ישראל במסגרת הסכם הקיבוצים, ואשר בהם פירסם המינהל לאחרונה מכרז להקמת 126 בתי קבע צמודה קרקע, הכל בקרקעות של הקיבוץ לשעבר. כחלק מהתחייבויותיו של הקיבוץ בהתאם להסכם הפשרה עם המינהל, פועל הקיבוץ להסדרת כל השימושים בשטחיו בהתאם לנוהלי מינהל מקרקעי ישראל.

במסגרת תביעה שהגיש הקיבוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה ב–99’ לפירוק השותפות ופינויה משטח הקיבוץ, גובש הסכם פשרה שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, אשר פרשנותו ומשמעויותיו שנויות במחלוקת בין הקיבוץ לבין בתי העמק.

בשנת 2007 רכשה חברת מיא רוי בע”מ את השליטה בחברת בתי העמק. שותפות כפר הנופש הנה תאגיד פרטי, אשר אינו חייב בפרסום דו”חותיו הכספיים. בהיעדר הסכמה בין השותפים, יוכרעו חילוקי דעות בין השותפים על פי דין.

על מנת לעמוד בהתחייבויות הקיבוץ בהתאם להסכם הפשרה עם מינהל מקרקעי ישראל ולפנות את כפר הנופש מהשטח המיועד למגורים של הקיבוץ, הובאה להחלטה בפני האסיפה הכללית של הקיבוץ הכרעה בין שתי חלופות: עימות משפטי לפינוי כפר הנופש בהליך משפטי, או אישור הסכם פשרה שגובש במשא ומתן.

הכרעת חברי הקיבוץ בקלפי טרם התקבלה. בקיבוץ מתקיים דיון פתוח נוקב וענייני בסוגיה מהותית וסבוכה זו. יודגש כי כל הסכם פשרה בין הקיבוץ לבין בתי העמק, יהיה כפוף לאישורו של מינהל מקרקעי ישראל. מטעמים מובנים, ולאור הליך משפטי אפשרי שיתקיים במידה שלא יאושר הסכם פשרה בין הצדדים, סבור הקיבוץ כי כתבה עיתונאית אינה הבמה הראויה והמתאימה לפרט את טענותיו, והוא יעשה כן במידת הצורך בהליך המשפטי המתאים.

את השאלה באשר להתעקשותה של חברת בתי העמק ביחס למגרש 156 יש להפנות לחברה.

הסכם הגירושים בין דני דנקנר לשוש ויזן אינו מוכר לקיבוץ, והקיבוץ אינו צד לו. הציטוט שהובא על ידך מההסכם ‏(לגבי זכויות מיא רוי בקיבוץ, ר”ח‏), במידה שהוא נכון, אינו תואם את המציאות המוכרת לקיבוץ.

הסכם השותפות בין הקיבוץ לבין חברת א.ס. בננות ‏(החברה שבבעלות כרמל סלע, ר”ח‏), קיבל את כל האישורים הדרושים על פי דין, לרבות אישור של בית המשפט להסכם בין הקיבוץ לבין משרד החקלאות.

ארגז החול של דני? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות