תת רובע 81: המקום הכי נמוך בתל אביב

עזובה? יש. פשיעה? ועוד איך. אמנם חלקם של המהגרים מאפריקה בכך קטן, אבל הם חולקים עם התושבים את תחושת הנטישה. והמשטרה? לא מורגשת

עובדה מספר 1: בשנת 2010, נפתח תיק במשטרה לאחד מכל 15.9 מתושבי תל-אביב בממוצע. באותה שנה נפתח תיק לאחד מכל 84.7 מהגרים מאפריקה (או לאחד מכל 96, לפי ההערכות הגבוהות יותר של מספרם הכולל). כלומר: שיעור הפשיעה בקרב תושבי תל אביב היה גבוה פי 5 משיעור הפשיעה בקרב המהגרים.

עובדה מספר 2: בשנים האחרונות גדל מספר התיקים שפתחה המשטרה נגד מהגרים מאפריקה בעבירות שונות, ואולם שיעור הפשיעה בקרבם עדיין נמוך מזה שבאוכלוסייה הכללית.

עובדה מספר 3: בשנת 2005, לפני גל ההגירה הגדול שהביא אלפי מהגרים מאפריקה לדרום תל אביב, מספר עבירות הרכוש ברובע מס' 8 בתל אביב, הכולל בתוכו את אזור התחנה המרכזית, נווה שאנן ושכונת שפירא (תת-רובע 81, 82) היה גבוה בכ-22% מזה שנרשם בשנת 2010.

עובדה מספר 4: בשנת 2011, דווחו למשטרה 3,795 עבירות מין חמורות. להערכת קציני משטרה, מעורבות המהגרים בתקיפות מיניות נמוכה ביחס לחלקם באוכלוסייה.

עובדה מספר 5: אף לא אחד מהנתונים האלה לא יפריעו לח"כ מיכאל בן ארי מ"עוצמה לישראל" לארגן בדרום תל אביב עוד הפגנה נגד מהגרים ולשר הפנים אלי ישי להסית ולרדוף אותם. 

מקבץ הנתונים, המבוסס על דו"חות של מרכז המידע והמחקר של הכנסת (המתבססים גם על נתוני המשטרה) ועל נתונים סטטיסטיים שמפרסמת עיריית תל אביב, לא נועד לטשטש את המציאות הקשה בדרום העיר. כך היא היתה זמן רב לפני בואם של המהגרים, וכעת היא כמעט בלתי אפשרית. זהו אזור ספר, המתנהל עם מעט מאוד חוק וסדר. הנפגעות הראשונות הן נשים: קשישה בת 83 נאנסה לפני כשבועיים באחד הרחובות בתחנה המרכזית הישנה על ידי צעיר מאריתריאה, אשה בת 32 מאריתריאה נרצחה השבוע לא הרחק משם. מקרי אונס ואלימות כלפי נשים שמתפרנסות מזנות כלל לא מדווחים.

כל זה מתרחש כרבע שעה הליכה משדרות רוטשילד, אותה חומה לא רשמית המפרידה בין הדרום לצפון בתל אביב. ההפרדה והניתוק לא יכולים להחזיק לאורך זמן. גם החולדות ששורצות בתחנה המרכזית הישנה לא מכירות בגבול הזה.

מתחם התחנה המרכזית הישנה אינו גדול: כמה מאות מטרים של ערבוביה בלתי נתפשת של מהגרים מאפריקה, המקבלים ארוחת ערב חמה מהמתנדבים הישראלים של "מרק לוינסקי"; חנויות מין, המשרתות ללא אפליה ישראלים ועובדים זרים; נשים שעומדות בפינות הרחובות ובפתחי מה שמכונה מכוני ליווי; נרקומנים המזריקים לעין כל את התערובת האחרונה שרקחו; קשישה שמחפשת שאריות מזון במכולת אשפה; אינטרנט קפה שמציעים חבילות חיוג בינלאומיות – ובכל שולטת העליבות: ברחובות המטונפים, בתאורה הלא-מספקת, בהעדר פינות ירוקות ובריח השתן, שאפילו הגשם הקל לא מצליח לסלק.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועיריית תל אביב, בסוף 2009 התגוררו בשכונת נווה שאנן כ-5,000 תושבים, ובשכונת שפירא הסמוכה כ-7,000 תושבים. ל-28.2% מתושבי נווה שאנן אין תעודת בגרות ורק ל-15.3% מהם יש תואר אקדמי. בשכונה הקצת יותר צפונית, רמת אביב ג', לשם השוואה, רק ל-8.5% אין תעודת בגרות ול-45.9% יש תואר אקדמי.

בנווה שאנן שיעורם של עובדי מקצועות הצווארון הלבן עומד על 27.8% ושיעור העובדים הבלתי מקצועיים הוא 34.6%. ברמת אביב ג' 72.3% הם צווארון לבן ורק 1.2% עובדים בלתי מקצועיים. 31.5% מבין מקבלי קצבת זקנה בנווה שאנן מקבלים גם השלמת הכנסה (לעומת 1.6% ברמת אביב ג'). דירת שני חדרים היא צורת הדיור השכיחה ביותר בנווה שאנן, ורק 18% מהתושבים גרים בדירות בבעלותם (ברמת אביב ג' שכיחה ביותר דירת ארבעה חדרים, ו-60.7% מתושביה הם בעלי הדירות).

לנווה שאנן ושפירא, שתיים מהשכונות החלשות ביותר בתל אביב, התווספו בשנתיים האחרונות, על פי הערכות, 30-25 אלף מהגרים. רובם הגיעו מסודאן ומאריתריאה ולא ניתן לגרשם מכוח אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן ומפני שהחזרתם למדינותיהם תסכן את שלומם ואת חייהם. מציאות החיים של המהגרים קשה: הם חסרי מעמד חוקי ואין להם אשרות עבודה, מה שהופך אותם טרף קל לניצול מצד מעסיקים. יש ביניהם הנושאים טראומות מהמדינות מהן ברחו או ממחנות העינויים בסיני.

החוליה האחרונה

ביום שני אחר הצהריים, כמה שעות לאחר שפורסמה הידיעה על אונס הקשישה בתחנה המרכזית הישנה, מיהרו ח"כ בן ארי ועוזרו, איתמר בן גביר, לארגן הפגנה בקריאה לגרש את המהגרים. אלה, אמר בן ארי, לקהל של כמה עשרות מפגינים, "מגיעים לפה בלי נשים ואחר כך מתפלאים שהם אונסים". בן ארי, שפתח משרד בשכונת התקוה, לא הצליח לשחזר את הצלחת ההפגנה הקודמת נגד מהגרים בחודש מאי, בה השתתפו גם הח"כים מהליכוד, דני דנון ("לגרש את המסתננים מארץ ישראל" ומירי רגב ("הסודנים הם סרטן בגוף שלנו").

אחרי ההפגנה ההיא, בה הותקפו מהגרים, הקימו תנועת "אחותי" וגורמים אחרים את ארגון "כוח לקהילה", המשותף לישראלים ולמהגרים. המפגשים הראשונים נערכו על גג ביתה של הפעילה שולה קשת, מנהלת "אחותי" המתגוררת בנווה שאנן. "העימות של הקהילות בתוך השכונות, שמפנות את הזעם שלהן אחת נגד השנייה, הוא המצב הכי נוח לרשויות כיוון שהוא מאפשר להן להתחמק מאחריות שלטונית כלפי התושבים והתושבות הוותיקים, ולהתעלם מזכויות של מבקשי המקלט", היא אומרת. הפעילות של "כוח לקהילה" כוללת סיורים משותפים בלילות פעמיים בשבוע וכן רישום ודיווח על מפגעים. לדברי קשת, "המפגש הבא יוקדש לתחושת חוסר הביטחון והאלימות כלפי נשים".

את חוסר הביטחון הזה והפחד מרגישה שרה רפאלוב, בת 92, תושבת נווה שאנן זה 46 שנים. "הרחוב מלא נרקומנים וגנבים", היא אומרת, "בכל פעם שצריך לצאת את הבית לסידורים או לקניות, אני חושבת טוב טוב אם באמת אין ברירה אחרת. הנכדים לא באים לבקר. הם אומרים שהם מפחדים. גם למטפלת שגרה אצלי אני דואגת. פעם הרחובות כאן היו אל"ף אל"ף, יותר טוב מדיזנגוף. שואלים אותי למה אני לא עוברת מכאן, אבל מה כבר בן אדם זקן רוצה – את הבית, המיטה, השקט שלו. החיים שלנו זה צער וייסורים".

קשת, כמו אחרים בנווה שאנן, מאשימה את העירייה והמשטרה באחריות למצב בשכונה: העירייה, בכך שאינה משקיעה מספיק בתשתית, מתברואה ועד הגנים המעטים והמתנ"ס שלא קיים; המשטרה, בכך שאינה דואגת די לביטחון האישי, ולמעשה מאלצת אנשים להיכלא בבתיהם. המהגרים הם רק החוליה האחרונה בשרשרת של חיים בשוליים.

עובדת בחנות במדרחוב נווה שאנן, שביקשה שלא להזדהות, מספרת כי כשהתקשרה לפני כמה שבועות למשטרה כדי לדווח על קטטת שיכורים בה נשלפו סכינים, השוטרים באו רק לאחר כעשר דקות. אחרת מספרת שכשהתקשרה להתלונן כי הותקפה בתחנה המרכזית הישנה, זמן התגובה לא היה שונה בהרבה. מ' שמתפרנסת מזנות, אומרת שהתלוננה לפני כארבעה חודשים בתחנת לוינסקי כי לקוח אנס אותה, והשוטר ענה לה: "את יודעת כמה יש לנו כמוך? את אשמה במה שקרה לך. לא צריך לעלות (למכונית) עם כל אחד״. התחושה כאן היא שהמשטרה והעירייה ויתרו על המקום.

לתוך הוואקום השלטוני נכנסים בן ארי וכהניסטים אחרים. אם מספר המשתתפים בהפגנה הוא מדד, לא בטוח שתושבי השכונות באמת מאחוריו. מצד אחר, בשיאו של מסע ההסתה נגד המהגרים בחודש מאי, הושלכו בקבוקי תבערה לדירות של מהגרים, הוצת גן ילדים של מהגרים מאפריקה, ובשכונת התקוה פעלה כנופייה של נערים שתקפה מהגרים באופן שיטתי. ייתכן שההתלקחות הבאה היא רק עניין של זמן.

לא היה סיכוי

שפי פז עברה מלב תל אביב לשכונת שפירא לפני 15 שנים. היא מגדירה עצמה אשת שמאל, אבל "בחודשים האחרונים אני מוצאת את עצמי דחויה ונדחית על ידי המילייה הטבעי שלי. אני צועדת בכל המצעדים ומפגינה נגד הכיבוש, אבל אני לא רואה שום מפלגה שקרובה אלי נלחמת בפועל, ברחובות, מול האנשים של בן ארי. מפלגת העבודה ומרצ לא קיימות כאן, ואחר כך מתפלאים שם למה תושבי הדרום מצביעים למפלגות הימין".

פז, הפעילה בוועד שכונת שפירא, ניסתה יחד עם עוד כמה חברים לארגן הפגנה מקבילה לזו של בן ארי. זה לא הצליח. בעמוד הפייסבוק שלה היא כתבה למחרת: "בן ארי וחבריו התסיסו. התקשורת צילמה את המתסיסים... ניסינו להידחק קרוב יותר למצלמות כדי להעביר מסר אחר ולהראות שלא כולם פה כהניסטים, שיש מי שתולה את האשמה בממשלה ולא בפליטים, שיש מי שמציע פתרונות אחרים, אבל לא היה לנו סיכוי".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה כי בשנים האחרונות היא פועלת "לפיתוח שכונות הדרום באמצעות השקעות של למעלה ממיליארד שקלים, פי 4 מאשר בשכונות צפון העיר, בחינוך ורווחה, שיקום תשתיות, תגבור ניקיון ואכיפת הסדר הציבורי". עוד נמסר כי במקביל מקודמות תוכניות בניין עיר, "שמטרתן לפתח את האזור".

ממחוז ת"א של המשטרה נמסר בתגובה כי "בשל השינויים הדמוגרפים במתחם התחנה המרכזית, הוחלט לפני כשנתיים להקים את תחנת 'לוינסקי/שרת עם 78 שוטרים", וכי לפני מספר חודשים הוחלט להגדיל את מספר השוטרים ל-196, כולל פלוגת מג״ב, ש"נוכחותם תשפר את תחושת הביטחון בקרב התושבים". עוד נמסר כי "השוטרים פועלים בסיורים גלויים וסמויים, ומנסים לתת מענה מיטבי לכלל האירועים הפליליים המתרחשים במתחם".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5