רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מדרגות הרבנות

הנשים שבחרו במסלול התורני

בזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי יש עשרות נשים מוסמכות לרבנות, אבל באחרונה הוסמכו שלוש נשים למורות הלכה בזרם האורתודוקסי. בינתיים הן נרתעות מהוצאת פסקי הלכה

לפני כמה שבועות כתבה הד"ר חנה פרידמן, מרצה לתלמוד ומחשבת ישראל, בפורום אינטרנטי רבני אורתודוקסי העוסק בפסיקות הלכה, מאמר הטוען כי היחס של הקהילה הדתית להומואים ולסביות דורש עיון הלכתי. אף שהפורום מזוהה כליברלי ואף שהעמדה שפרידמן הביעה זהירה – לא יותר מהצבת סימני שאלה וקריאת כיוון לאופן שבו היה אפשר לדרוש את הכתובים בבוא הזמן, כך שתתאפשר קבלת הומוסקסואלים לקהילה – בהוויה הדתית האורתודוקסית המעשה של פרידמן נתפס כרדיקלי. היא העזה להעלות תהיות בנוגע לאיסור מדאורייתא ביחס להומוסקסואליות.

היחס להומואים ולסביות דתיים הוא אחת הסוגיות המאתגרות היום את החברה הדתית, ולו רק משום שההומוסקסואלים, מקצתם בנים ובנות למשפחות רבנים, מתדפקים היום על שערי הקהילה ומבקשים להיות חלק ממנה. זה שנים שרבנים מסתפקים בהכרה בתופעה ובאמירה עמומה שיש להתייחס להומוסקסואלים ביתר הומניות. אפילו בקרב מפעילי הפורום הרבני – קבוצת "בית הלל" שחבריה, רבנים אורתודוקסים ליברלים, פועלים בשוויוניות גמורה עם נשים ובהן פרידמן – יש חשש ממתן פסק הלכה שיחתור תחת האיסור החמור.

פרידמן, נאה דורשת ונאה מקיימת, בחרה לעמוד בראש קהילת "יחד" בתל אביב, שהצהירה על קבלת משפחות אלטרנטיביות מסוגים שונים. חוץ מ"יחד", אין בית כנסת אורתודוקסי אחר שהזמין חברים הומוסקסואלים או חברות לסביות לבוא בקהלו. לדברי פרידמן, "הבעיה המרכזית בהתמודדות עם התופעה אינה חוסר המוסריות שבה, אלא עצם העובדה שהתורה אסרה עליה... הבקשה מן ההומואים והלסביות, לשוב ולהיכנס לארון, היא בעצם בקשה שלנו, שלא יניחו לפתחנו את העניין הבוער ושיתמודדו עם הדיסוננס הערכי-דתי לבדם. אבל המחיר מבחינתם הוא פשוט בלתי נסבל".

חנה פרידמן. הבחירה במסלול התורני היא תגובה להקצנה הדתיתניר כפרי

המאמר היכה גלים. חרף ההתנגדות לעמדתה, לא רק שפרידמן לא סוקלה באבנים, אלא נראה שבזכות אישיותה ומעמדה כתלמידת חכמים היא הצליחה לסמן פתח לשינוי בחשיבה, ויצרה סדק בחומה בצורה.

פרידמן, בת 40, אם לשישה ילדים, הוסמכה באחרונה למורת הלכה, המקבילה הנשית לרב בישראל, על ידי מוסד "בית מורשה" בירושלים. האם המעמד התורני יסלול את הדרך לביסוסה כמנהיגה דתית המאתגרת מוסכמות הלכתיות וחברתיות? ההלכה היא קודקס הדינים הכולל את האיסורים והמצוות שלפיהם חי ונוהג יהודי דתי, קודקס שהצטבר בהשתלשלות היסטורית של הפסיקה, מהמשנה הגמרא, ועד השאלות והתשובות (השו"תים) של ימינו. רב, או מורה הלכה, הוא מי שמכיר את גוף הידע הזה לפני ולפנים ויכול לענות על שאלות ולפסוק.

את בחירתה במסלול התורני מסבירה פרידמן כתגובה להקצנה הדתית. "כולנו עברנו טלטלה עם פסיקותיו הקיצוניות של הרב שלמה אבינר ונציגים אחרים של הפונדמנטליזם, שלא להשכיר דירות לערבים בצפת, הלכות צניעות לילדה בת שלוש וכדומה. המורשת שקיבלתי בציונות הדתית היא שונה. אבל כדי להשמיע קול אחר, צריך לעשות זאת בפנים".

בזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי יש עשרות רבות של נשים העומדות בראשות קהילה, כבר שנים רבות. אבל החידוש הוא שלנשים ניתנה סמכות תורנית בזרם האורתודוקסי. מלבד פרידמן הוסמכו כמורות הלכה שתי נשים אורתודוקסיות מרשימות נוספות, מיכל טיקוצ'ינסקי, העומדת בראש בית המדרש לנשים של בית מורשה, שבו התקיימו לימודי ההלכה; ודבורה עברון, המנהלת את בית המדרש "ניגון נשי" במכללת אורנים. שלוש הנשים עמדו בבחינות המקבילות לבחינות הסמכה לרבנות, בתחומים המרכיבים את ההלכה כמו כשרות, טהרת המשפחה ונידה, אבלות ועוד. הן ממשיכות ללמוד ולהיבחן עד שישלימו את כל ספרות ההלכה.

הרב בני לאו, בעל הדעות הליברליות, הנמנה עם מייסדי התוכנית ומשמש כאחד המורים המרכזים בה, נשמע מסויג בעניין ההשוואה בין מורות ההלכה לרבנים. "זו תוכנית של יום בשבוע", הוא אומר. "הנבחנות לא רוכשות בקיאות בסמטאות קטנות וצדדיות של ההלכה. הן הולכות על דרך המלך. בסופה של שנה, בוגרת התוכנית מתמצאת ברחוב הראשי של ההלכה. זה לא עומד בתו תקן סטנדרטי חיצוני". אבל כדי לתת משנה תוקף למעמד הנשים הללו מבחינה תורנית, נבחרו כבוחנים רבנים ברי סמכא, ובהם אף ימניים וחרד"ליים.

לימוד תורה היה עסק לגברים בלבד, דורות על דורות. בשני העשורים האחרונים, עם הפריחה של הפמיניזם הדתי, החלה גם מהפכת הלמדנות הנשית. במדרשות שצצו כפטריות אחר הגשם למדו מאות רבות של בנות תלמוד. אבל עד כה, הנשים הלמדניות לא הרהיבו עוז לעבור לשלב הבא ולעסוק בהלכה. ייתכן שהחשש לעסוק בתחום הנחשב גברי, ומצריך מחויבות למסלול מפרך, ריפה את ידיהן של נשים. ואולי ההלכה עצמה, הטכנית והיבשה, לא נראתה להן מעניינת מספיק.

סכר לימודי ההלכה נפרץ לפני שש שנים. היום פועלות כמה תוכניות ללימוד הלכה, שלומדות בהן 30-20 נשים. בניגוד למקומות האחרים, לבית מורשה באו נשים בעלות פוטנציאל למנהיגות שהתמידו והתמסרו לעניין. לכן, למרות דבריו של לאו, פרידמן, טיקוצ'ינסקי ועברון בהחלט יכולות לעמוד מול קהילות, עם הידע ההלכתי שלהן והעומק בלימודי התלמוד, ולנהל שיח רבני עם רבנים, וגם לפסוק.

לכאורה זו פריצת דרך. אבל עולות תהיות: האם מלבד ההיבט ההצהרתי יש תוקף מעשי, חברתי וציבורי לעמדה החדשה הזאת של נשים במרחב ההלכתי, שההגמוניה בו היא גברית? האם יש סיכוי למינוי ציבורי במקום ששולט בו המונופול הדתי של הרבנות? ולבסוף, האם המהלך הזה ייטיב עם נשים או לא.

פרידמן אמביוולנטית ביחס למוטיבציה שלה להוציא פסקי הלכה. "אין לי זיכרון טוב", היא מצטנעת, "אני מעדיפה לתרום לשיח". יותר משההססנות הזו מטילה צל על ההישג, היא מלמדת על מורכבות הפעולה הנשית בשדה שמרני ושוביניסטי.

לדברי חנה קהת, ראשת הארגון הפמיניסטי הדתי "קולך", "אם אחת הנשים תגיד שהיא מעוניינת לגשת למבחני הסמכה של הרבנות, ברור שנגבה אותה בכל הכוח, נגיש בג"ץ ונצא למאבק". לדבריה, משרה רשמית מקנה משכורת ויש מקום להכניס רבניות קודם כל לאולפנות לבנות. אין היגיון ברב המלמד באולפנה. היא מוסיפה כי "עד כה, אף אחת מהנשים אינה מעוניינת בכך". לדבריה, לא ברור לה המקור להימנעות. לצד ברכת הדרך, קהת מביעה גם חשש. "דינמיקה של שינוי היא גם מסוכנת. התוכנית הזו גם עלולה לחזק את השמרנות ולהשתיק ביקורת". היא מזכירה את יועצות ההלכה של "נשמת", שמפעילות קו חם בענייני נידה. היועצות אינן מוציאות פסיקות בעצמן אלא שואלות רב. "בעיני, זה מהלך העשוי לחזק את הפרקטיקה של פנייה לסמכות, במקום לפתח אוטונומיה".

פרידמן גדלה במשפחה שקידשה את הלמדנות והמצוינות, ולא ראתה בהשכלה רחבה עניין שסותר שמירת תורה ומצוות. אמה, פרופסור תמר רוס, מומחית לתורת הרב קוק, אמצה את הפמיניזם הדתי לפני כמה שנים. אביה, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, היה אדם ששמר מצוות, בקלה כבחמורה. פרידמן עצמה למדה תלמוד ונחשבת בת סמכא בספרות חז"ל. "התלמוד נחתם במאה השביעית לספירה, אבל הסוגיות התלמודיות משפיעות על הראשונים האחרונים ועל השו"ת. דווקא בגלל שאני אדם דתי, לא רציתי להסתפק רק בזווית המחקרית", היא אומרת. האם היא מקבלת את ההלכה ללא עוררין? "אני מחויבת להלכה", היא מצהירה ואחר כך מודה: "יש דבר אחד שקומם אותי בגיל מאוד צעיר וזה קול באשה ערווה. לא כי אני הולכת להיות זמרת. אבל הרגשתי שזו השתקה שגובלת ברמיסה. יש לי קול יפה. האיסור פגש אותי כשהייתי בשירות לאומי. הדרכתי קבוצות ועלתה שאלה אם מותר לי לשיר לפני גברים. אבי מצא כל מיני היתרים, כאיש הלכה".

במבט מבחוץ נראית מציאת ההיתרים מין טריק שהרב מוציא מהשרוול. מין מלאכת רמייה. כך, למשל, אסור לתלוש נייר טואלט בשבת, שאם לא הכינות מראש, אפשר לתלוש עם המרפק. פרידמן רואה את הדברים אחרת: "זו אפשרות למשא ומתן. וכשאתה מרגיש שיש מנעד הלכתי, אתה גם מוצא את הפתרונות ההלכתיים. למעט איסור מדאורייתא".

פרידמן מוסיפה כי "מאז הרפורמה, שיצרה מין טראומה בתרבות היהודית, ההלכה נמצאת בשיא ההתגוננות שלה. קצב השינויים בחברה הכללית, ההקצנה החרדית, הציונות הדתית שעדיין עסוקה בשאלות של פוליטיקה ימנית – כל אלה משתקים את הרבנים". היא מבקרת את החברה הדתית שהתנתקה מהציבור הרחב וחיה "בגטאות ביישובים בהתנחלויות, שניים שניים, הבחור המצוין מהישיבה עם הבחורה הטובה מהמדרשה, ממש כמו מאה שערים".

עם זאת, פרידמן מפתיעה כשהיא מוציאה את עצמה מקהל הפמיניסטיות הדתיות. היא אינה חושבת שהקריאה שלה כאשה בטקסט ההלכתי רגישה יותר או חתרנית. "בחיי הרוח שלי, בני השיח הם גברים ולא נשים", היא אומרת. "כי החברה הנשית נופלת עדיין לסיסטרהוד, לסעודות אמנים, ומחזירה את האשה לעיסה הרכה של החלב והנידה". לעומת זאת, לדבריה, "להיות הורה לילד עם צרכים מיוחדים (לפרידמן בן על ספקטרום האוטיסטי, ת"ר), זה חושף אותך למיעוטים אחים. בזכות העמדה הזאת אני רגישה יותר לעוולות ולכאב המיעוט. אני מאמינה שיש ארגז כלים מאוד רחב בהלכה, שאפשר לנצל למציאת פתרונות". יחסה אל דיני הנידה הבעייתיים הוא פרקטי ואינו פתוח לדבר על כאב, על התחושה הפנימית של נשים שהן טמאות, או על רגש אשמה העשוי להיות מנוצל על ידי גברים שתלטנים. "כמו שצריך לנטרל הומופוביות, צריך לנטרל אמוציות של פגיעות, עלבונות, ולברר את הדברים ביושרה אינטלקטואלית", היא אומרת בקור רוח. "הלכות נידה זה תחום הדברים שמטמאים את האדם, כמו שרצים ומוות. בעולם העתיק היו חרדות מהפרשות הגוף, גם אצל גברים". בתגובה לטענה הפמיניסטית שהלכות הנידה הפכו כלי למשטור הנשים, ובנוגע להלכות חציצה (הניקיון לפני המקווה) שנעשו מוטרפות עם הזמן, היא מאשימה את הנשים "שנטלו על עצמן חומרות משום מה".

בהשוואה אליה, טיקוצ'ינסקי ועברון נשמעות הרבה יותר מחויבות לזהות המגדרית. "לגבי הלכות נידה אני חושבת שרק אשה יכולה להבין את הבעיה לעומקה", אומרת טיקוצ'ינסקי, שהיתה בעבר עורכת דין. "אני אמנם מתייעצת עם רבנים, חשוב להכיר את דרכי הפסיקה, אבל בסוף אני מחליטה על בסיס מה ששמעתי ולמדתי. זה העולם שלי". לפני חמש שנים כתבה טיקוצ'ינסקי מאמר ביקורתי על טבילת נשים לגיור לפני בית דין. אמנם הדבר נעשה באופן שגוף הגיורת אינו גלוי לדיינים, אבל "היה לי ברור שזה לא צנוע. פתחתי מקורות ואמרתי, לא חייבים שיהיה בית דין, אפשר שהטבילה תהיה לפני אשה". נראה שהנוהל יוכנס בקרוב למסגרות רשמיות של גיור.

אצל עברון, ממייסדות הארגון הפמיניסטי הדתי "קולך", העוסקת גם בטיפול בפגועי נפש, יש מקום לחשיבה ביקורתית בעניין דיני הנידה, תחום הנחשב קודש קודשים בזרמים דתיים מסוימים. "כשהתחתנתי, אמא שלי אמרה על דיני נידה 'זה מה שיש', אף אחת לא אוהבת את זה", אומרת עברון. "כך פעלתי. אחד הדברים שהלמידה שלי בפמיניזם ויהדות אפשר לי הוא להתבונן מנקודת מבט אחרת ולשאול עצמי: איך אני רוצה להתייחס לזה, רק מנקודת האין ברירה, ואיזה שיח אני רוצה לקיים עם בן זוגי. הכתיבה בהלכה היא ביצועית, היא לא פותחת מקום לשיחה. יש דברים שהם קשים לי, אבל אני יכולה להסתכל לעצמי בעיניים ולהגיד, זה קשה לי".

עברון פועלת למען בחירת נשים לתפקידים תורניים – משגיחות כשרות, למשל, תחום שנמצא לדבריה על סף שינוי. לדעתה, נשים מאתגרות הבחנות בין מרכז ופריפריה, בין מה שנחשב הגמוניה ומה שנחשב אחר, כי אי אפשר שנשים יהיו "האחר". היא אופטימית לגבי תפקיד הנשים בעמדות ציבוריות וחושבת שמספר הלומדות יגדל, שלימודים תורניים של בנות יחלו בשלב מוקדם יותר, שיותר ויותר קהילות יציבו דמות נשית בראשן. היא לא היתה מתנגדת לעמוד בראש הקהילה ביישוב שלה, במצפה בגליל. "זה מתאים לי, אני אדם של אנשים", היא אומרת.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות