רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שמבשל ארוחות ל-5,000 איש משאריות מזון

ההיסטוריון הבריטי טריסטרם סטוארט הוא נושא הדגל של הקמפיין העולמי נגד בזבוז מזון בעשור האחרון. לאחר שאירגן ארוחות המוניות משאריות מזון, כתב שני ספרים והרצה ברחבי העולם בנושא, מסקנתו ברורה: אף על פי שהמודעות הגוברת לא מונעת את זריקת האוכל, הפתרון לבעיה פשוט - והוא מצוי בידי הצרכנים

תגובות

לפני 12,000 שנה, כשהמין האנושי החל להתפרש לאורך האמריקות, מאלסקה דרומה לפטגוניה, נתקלו הקדמונים בעדרים של יונקי ענק, ממותות שעירות, מכרסמים בגודל של דובים. יונקים אלה היו ציד קל מאחר שלא ידעו להיזהר מהטורף האכזרי ההולך על שתיים. בתוך פחות מאלף שנים הכחידו בני האדם, שאך הגיעו לעולם, 75% מהמינים הגדולים.

ארכיאולוגים שבחנו שלדים של ממותות שנהרגו על ידי הציידים הקדמונים שמו לב שרק באחוז קטן מהעצמות היו סימנים של קצבות - של הפרדת הבשר מהעצם. ברוב המקרים אבותינו היו הורגים, אוכלים מעט וממשיכים הלאה להרג נוסף, מניחים ליתרת הבשר להירקב.

הבזבזנים המודרניים הגדולים, המגדלים, התעשיינים, רשתות השיווק והצרכנים הם הצאצאים הישירים של ציידי הממותות. כמו אבותיהם, הם סבורים בטעות שהשפע הוא אינסופי. אך כפי שהממותות ושאר היונקים הגדולים נעלמו, כך גם השפע של ימינו זמני, והמגוון הולך ומצטמצם כשמשאביו של הטבע מתכלים.

טריסטרם סטוארט באירוע "להאכיל את ה-5,000" בכיכר טרפלגר ב-2011. האירוע נודד כעת ברחבי אירופה צילום: F
Feeding5k

זה עשור ההיסטוריון הבריטי טריסטרם סטוארט הוא נושא הדגל של הקמפיין העולמי נגד בזבוז מזון. הוא מנסה להעיר את הצרכנים לפני שאשליית השפע האינסופי תתנפץ פעם נוספת ותגבה מחיר כבד. ספרו, “פסולת - לחשוף את שערוריית המזון העולמי”, שיצא לאור ב–2009 בהוצאת פינגווין, הוא מסמך מקיף ומטריד ביותר על התהליכים המובילים לכך ש–30% מהאוכל שמיוצר בעולם מגיע, לטענתו, לפח.

סדרת אירועי “להאכיל את ה–5,000”, שבהם סטוארט ואנשיו מאכילים אלפי אנשים בשאריות מזון, אומצה לאחרונה על ידי האו”ם. ב–2011 הוענק לו “פרס סופי”, פרס איכות סביבה יוקרתי בינלאומי שמוענק באוסלו, על מלחמתו נגד בזבוז מזון.

ניכר כי בשביל סטוארט המלחמה בבזבוז היא עיקרון מנחה. בגיל 35 ההספק שלו אדיר. הוא סיים תואר שני בהיסטוריה בהצטיינות יתרה בקיימברידג’, נסע ברחבי העולם כדי לחקור את היחס של תרבויות שונות לסביבה, חיבר שני ספרים ‏(הראשון עסק בהיסטוריה של הצמחונות‏) וכעת הוא כותב את השלישי. בין לבין למד מקבצנים והרצה בפני ממשלות. גם את הראיון תיאם כך שיתרום לניצול מיטבי של הזמן - שוחחנו בזמן שסטוארט תירגל גיזום עצים במהלך סדנת טיפול בעצי פרי, שהתקיימה בסוף השבוע בפארק סמוך לעיר ברייטון בדרום אנגליה, לא רחוק מהחווה של הוריו.

שלוש שנים חלפו מאז צאת הספר, מה השתנה מאז?

“הייתי מתחיל אפילו קודם, מראשית הפעילות שלי נגד בזבוז מזון לפני עשור. אז זה היה נושא שאיש לא דיבר עליו, לא הממשלה, לא הסופרמרקטים ולא הצרכנים. לא היתה שום מדיניות וכמעט שלא היתה מודעות להיקף של מה שאני מכנה ‘שערוריית בזבוז המזון הגלובלי’, העובדה שאנו זורקים לפח שליש מכל המזון בעולם. כיום הנושא מקבל עדיפות גלובלית. ממשלות חוקקו תקנות חדשות ויצרו תוכניות פעולה, ותאגידי המזון הגדולים פיתחו אסטרטגיות מענה.

“כעת מצטרפים למאמץ גופים בינלאומיים, כמו האיחוד האירופי והאומות המאוחדות. כך שבמונחים של מודעות להיקף הבעיה, וחשוב מכך, ההבנה שיש לה פתרונות מעשיים, המהירות בה השינוי התחולל מדהימה אותי. הדבר היחיד שמפתיע אותי יותר הוא שאנחנו עדיין מבזבזים כל כך הרבה מזון למרות המודעות לנושא. בבריטניה, למשל, מתנהל מסע הסברה בנושא בזבוז מזון שמכוון לעבר הצרכנים זה כמה שנים. בשלוש השנים האחרונות היתה ירידה של 17% בבזבוז המזון במשקי בית. בעסקים, שיעור הירידה בבזבוז היה של 8% בשנתיים, אז משהו בהחלט קורה והולך בכיוון הנכון. ועדיין, העובדה הכאובה היא שצרכנים בבריטניה זורקים בין 15% ל–20% מהמזון שהם קונים”.

טריסטראם סטיוארט מדבר על ספרו

 

תאריכים מבלבלים

תהליך בזבוז המזון שסטוארט מתאר בספרו הוא מעגל אכזרי רב שלבי, כאשר כל שלב מקיים יחסי גומלין מגבירי־בזבוז עם האחרים ומעורבת בו לא מעט פסיכולוגיה אנושית, לצד איוולת מערכתית. בין הגורמים לבזבוז אפשר לכלול את מגדלי הירקות והפירות, שמשליכים חלקים ניכרים מהתוצרת שלהם בגלל הסטנדרטים הגבוהים של רשתות השיווק, שמצדן מנסות לרצות את הצרכנים המפונקים; את עודפי המלאי בסופרמרקטים, שנובעים מהחשש שסף התסכול של הצרכן נמוך כל כך, שאם ייתקל פעם אחת במדף ריק, ידיר את רגליו מהרשת לעד; חוקים סביבתיים שמשיגים תוצאה הפוכה מהמתוכננת, כמו אלה שקובעים מכסות דיג, אך בפועל גורמים לבררנות יתר של הדייגים ולהשלכת מיליוני טונות של דגים מתים לים ועוד.

תאריכי התפוגה הם דוגמה אירונית נוספת למדיניות שמקורה בניסיון להגן על הצרכן, אשר הפכה גורם לבזבוז בהיקפים גדולים. “יש כמה בעיות עם סימון התאריכים, ואני מניח שזה תקף גם לגבי ישראל. הבעיה הראשונה היא שאנשים לא מבינים את משמעות התאריכים, אז יש לנו הרבה תאריכים שונים, של ‘להשתמש עד...’ מול ‘עדיף להשתמש לפני...’ ו’תאריך אחרון לשיווק...’ שהוא בכלל תאריך שמיועד לעובדי הסופרמרקט ולא לקונים.

“אם אתה שואל אנשים מה המשמעות של התאריכים רוב האנשים יענו תשובה שגויה. מה שאתה מגלה זה שאנשים מבלבלים בין בטיחות לאיכות, ומפרשים תאריך של ‘עדיף להשתמש לפני...’ כאילו זה אומר שבתאריך זה המזון יהפוך לרעיל, ולכן זורקים אותו. אבל התאריך הזה הוא רק ערובה לאיכות המוצר והמשמעות שלו היא שאחריו האיכות אינה מובטחת על ידי היצרן, כמו ביסקוויט שמאבד מפריכותו. בכל מקרה, התאריכים עצמם לרוב זהירים מדי, והתוצאה היא שאנחנו מבזבזים כמיליון טונות של אוכל רק במשקי הבית בבריטניה. אחד ממקורות התקווה שלי לשינוי הוא תקנה של האיחוד האירופי שאסור ליצרנים לבלבל לקוחות בעזרת מידע שמודפס על המוצרים - וזה מקרה ברור של בלבול, כך שעצם הופעתם מהווה הפרה של החוק הזה”.

הצעה אחרת לפתרון מגיעה מהלורד כריס הסקינס, יועץ לממשל הבריטי בנושא מזון וחקלאות לשעבר ומנהל אחד מתאגידי המזון הגדולים במדינה. הסקינס וסטוארט נפגשו לראשונה בראיון בבי.בי.סי ב–2003. סטוארט הופתע למצוא בו שותף לדרך, שעמדותיו אף מחמירות משלו - הסקינס סבר אז ש–70% מכל המזון שנוצר בבריטניה מגיע לפח. כמבקר חריף של שיטת התארוך הנוכחית, הסקינס מציע לקדם הצעה להחליף את התארוך המבלבל בשיטה של רמזור, שלפיה מוצרים יקבלו סימון של אדום, צהוב, או ירוק בהתאם לרמת הסיכון שלהם. הסקינס מספר כי הוא אוכל יוגורט גם חודש אחרי התאריך אם ריחו תקין, ואפילו בשר שתאריך התפוגה שלו חלף כמה ימים לפני כן, בתנאי שבושל לפני שנאכל.

אני חייב להודות, כשקראתי על תאריכי התפוגה, הרגשתי אשמה, כי כשאני נכנס לחנות ורואה על המדף כמה פריטים של אותו מוצר תמיד אבחר את זה שתאריך התפוגה שלו הרחוק ביותר.

“אם אתה באמת צריך את החלב לפרק זמן ארוך, הגיוני שתבחר את זה שתאריך התפוגה שלו הכי רחוק. השאלה היא אם כשאתה קונה לצריכה קרובה, לא היית מעדיף חלב שתאריך התפוגה שלו קרוב ולשלם עליו את חצי המחיר. הפחתת המחיר למלאי שקרוב לתאריך התפוגה שלו היא הדרך הכי יעילה למכור מוצרים שאם לא כן יגיעו לזבל. בסופרמרקטים כמו ‘מרקס אנד ספנסר’, שהתחילו ליישם את השיטה הזאת רק ב–2008, מדווחים שהצליחו להוריד את בזבוז המזון שלהם ב–40%”.

זו דוגמה שממחישה את האחריות המשותפת של היצרנים והמוכרים, אבל גם את זו של הצרכן.

“בעיני, הצרכן הוא הענק הישן בכל הסיפור הזה. לצרכנים יש כוח להביא את השינויים הרצויים. אם אנו חושבים שלבזבז שליש מאספקת המזון העולמית זה בלתי מוסרי, הרסני סביבתית ואובדני כלכלית, אז עלינו להשתמש בכספנו כדי להורות על כיוון השינוי. כיום, העסקים ממלאים את כדור הארץ בזבל בגלל שאנחנו משלמים להם כדי שיעשו זאת, ועלינו לקחת אחריות על זה”.

טריסטראם סטיוארט: השערוריה העולמית של בזבוז המזון

 

לשחק את ישו

האירוע הראשון שבו האכיל סטוארט אנשים בפסולת היה ב–2007, כאשר התבקש על ידי רשת Skynews להכין ארוחת בוקר משאריות לנציגי תעשיית המזון. ב–2009, אחרי צאת הספר “פסולת”, הוא ייסד את אירועי “להאכיל את ה–5,000”. הראשון התקיים בכיכר טרפלגר בלונדון, ובו 5,000 איש אכלו תבשיל מירקות שנפסלו לשיווק והיו בדרכם לאשפה. שם האירוע מתייחס לנס הלחם והדגים המופיע בברית החדשה ומספר כיצד האכיל ישו 5,000 רעבים מחמישה כיכרות לחם ושני דגים. באנלוגיה מעט יומרנית, מופיע סטוארט בתפקיד בן האלוהים, המבצע את הנס שלו והופך מזון שהיה בדרך לפח לארוחה המונית.

מאז האירוע הראשון קיים סטוארט, בסיוע מתנדבים, אירועים דומים בערים מרכזיות נוספות באירופה - לאחרונה בבריסטול, בפאריס ובדבלין. “להאכיל את ה–5,000” הפך לארגון עכשיו, ויש לנו הסכם עם הנציבות האירופית לנדוד עם האירועים האלה ברחבי אירופה, כחלק מתוכנית ארבע־שנתית לתקוף את נושא בזבוז המזון ברחבי האיחוד האירופי. לאחרונה, גם האו”ם פנה אלינו בהצעה לשתף פעולה בקמפיין גלובלי בנושא בזבוז מזון. בחודש הבא אנחנו נוסעים לניירובי, קניה ובאביב לניו יורק”.

איך אתה מגייס את האוכל לאירוע?

“אנחנו פונים לרוב למגדלים ולא לסופרמרקטים, כי רוב הבזבוז מתרחש ישירות במשקים החקלאיים. כל הסטנדרטים הקוסמטיים שסופרמרקטים יוצרים, גורמים לכך שהחקלאים הם אלה שמבזבזים את רוב המזון, וחקלאים לא אוהבים לבזבז מזון”.

אתה מדבר בעיקר על בזבוז שהוא תוצר של שפע, מה לגבי מדינות מתפתחות כמו קניה?

“הבעיה המרכזית במדינות מתפתחות אינה השפע, אלא העובדה שאין לחקלאים המקומיים כסף להשקיע בתשתית אחסון מתאימה, והרבה מהמזון נרקב בטרם הגיע מהשדה לשוק המקומי. במקביל, שרשרת המזון שממומנת מבחוץ מספקת פירות וירקות, כמו שעועית ירוקה, תירס מתוק ואבוקדו לסופרמרקטים במדינות עשירות, שיש להם סטנדרטים קוסמטיים גבוהים והם מצפים שהתוצרת תהיה ללא רבב. מובן שלא כל המוצרים גדלים ללא פגמים, כך שנדרש מיון בבית האריזה. היית מקווה שהתוצרים שלא נראים מושכים יימכרו בשוק המקומי, אך מה אם לקנייתים אין הרגל של אכילת שעועית ירוקה?”

מה המסר שהארוחות שאתה מארגן מקדמות?

“המסר הוא שיש פתרון מאוד ברור לבעיה, והוא לאכול וליהנות ממזון במקום לזרוק אותו. זה משהו אחד להקשיב לי מדבר, ומשהו אחר לגמרי לטעום את הפתרון. אנשים אומרים: ‘זה טעים, למה שמישהו יבזבז את זה?’ ואז התשובה באמת בידיהם. כשאנחנו מארגנים אירוע, אנחנו מנסים ליצור מורשת מקומית, על ידי שיתוף פעולה עם כל הארגונים המקומיים שנלחמים בבזבוז מזון. אם יש בנק מזון, שלוקח עודפי מזון מסופרמרקטים ומפיץ אותם לאנשים בסיכון, הם מהווים חלק מהאירוע ואנחנו מקדמים את הפעילות שלהם.

“אנחנו מקרבים את הארגונים לפוליטיקאים, לציבור ולחברות שמבזבזות את המזון. אחרי האירוע אנחנו חוזרים למגדלים שתרמו ואומרים להם, ‘תראו, עשיתם את זה היום, עכשיו למה שלא תעשו את זה כל שבוע עם קרן הצדקה הזאת, והם יעבירו את זה לאנשים נזקקים’, או ‘בואו נמצא ביחד דרך לשווק את המוצר הזה כך שהוא יימכר’.

“אני נרגש מאוד ממה שקרה בפאריס. לאירוע שם הזמנו ארגון קטן מאוד שהיה ממש בראשית דרכו, בשם ‘דיסקו־סוּפּ’. יש להם רעיון מבריק - הם גורמים לאנשים לבוא ולהכין סלט, או מרק מפירות וירקות שנפסלו לשיווק, לצלילי מוזיקת דיסקו. בזכות החשיפה לה הם זכו באירוע שלנו יש עכשיו צוותים של ‘דיסקו־סופ’ ב–12 ערים ברחבי צרפת, שמפיצים את הבשורה, שאנחנו לא צריכים להיות מדוכאים מהתופעה, אלא להפך, עלינו לחגוג וליהנות מכל מה שהטבע העניק לנו, באווירה של התעוררות והעצמה. מאז האירוע, הממשלה הצרפתית ייסדה ועדה למלחמה בבזבוז מזון, ואף הופעתי בפני חברי הסנאט”.

האחות הקטנה של אירועי ה–5,000 היא ‘A Taste of Freedom’ ‏(טעם החופש‏), יוזמה נוספת של סטוארט ואנשיו, המקדמת הכנת גלידות ללא תוספת סוכר מפירות בשלים מדי שהוגדרו כפסולת על ידי המגדלים. המארגנים ואנשיו מחלקים את הגלידות לילדים בחינם, ואף פיתחו לה גביע מיוחד העשוי מפירות מיובשים.

מוצרים בסופרמרקט. תאריכי התפוגה הם מקור עצום לבזבוז
רויטרס

ללמוד מהחזירים

טריסטרם סטוארט גדל באזור כפרי בחבל סאסקס בדרום אנגליה, בחווה שלאחר מות אביו הפכה בידי אחיו לאתר של פעילות למען הסביבה. “הייתי איש איכות סביבה מאז שאני זוכר את עצמי. כשהייתי בערך בן 10 כתבתי למקדונלד’ס שאני לא אוכל אצלם עד שהם יחליפו את אריזות ה–CFC, אותו קצף שמזיק לסביבה. בערך חודש לאחר מכן קיבלתי מכתב ממנהל הסניף המקומי, שבו היה כתוב: ‘אתה בוודאי תשמח לשמוע שהחליפו את האריזות שלנו בכל העולם ואנחנו לא משתמשים יותר ב–CFC’. ברור לי שזהו צירוף מקרים, אבל כילד חשבתי, ‘זה אני’. אני לא כל־יכול, אבל בכל זאת אני ‘סובל’ ממחשבת הגדלות, שבכוחם של אנשים רגילים לחולל שינוי”.

המודעות לבזבוז האוכל צמחה בשנות העשרה שלו, כשגידל חזירים. לדבריו, החזיר הוא מערכת מיחזור המזון הטובה ביותר שהטבע ברא. כדי להאכיל את החזירים, הוא פנה לעובדים בקפטריית בית הספר שלו וקיבל מהם את השאריות מארוחות הצהריים של חבריו. גם האופה המקומי תרם לו את כיכרות יום האתמול. סופרמרקטים, מנגד, סירבו להיענות לבקשתו להעביר אליו עודפי מלאי שעמדו להיזרק, בגלל שלא היה מפנה זבל מורשה. באחד הימים לא עמד בפיתוי ובזמן שהאכיל את החזירים, טעם מכיכר לחם אורגני עם עגבניות מיובשות שקיבל מהאופה, ומצא שזה טעים יותר מהלחם שהוא ואביו קנו בסופר.

הטעימה הזאת שינתה את חייו. זה היה מעשה הפריגניזם הראשון שלו, כפי שלמד בדיעבד. פריגניזם ‏(מהמילה “Free”‏) משמעה צריכה בחינם של אוכל שנזרק. בשנות לימודיו בקיימברידג’, הפריגניזם כבר היה בשבילו דרך חיים, והוא וחברתו ניזונו לא אחת מכיכרות לחם ארוזות בשקיות שנזרקו לפחים של סניף הסופרמרקט הקרוב. את הדונאטס השאיר להומלסים, משום שחש שהם זקוקים למנת הסוכר המרוכזת יותר ממנו. בהמשך, אסף גם ארוחות מוכנות, ירקות, גבינות ויוגורטים.

כשהחל לנסוע בעולם ולחקור את נושא בזבוז המזון יישם את הפריגניזם שלו גם שם. רוב הסופרמרקטים הבריטיים נמנעו מלהציע את האוכל שתוקפו עמד לפוג במחיר מוזל, או לחלק אותו לנזקקים, בגלל החשש מתביעות על הרעלת מזון. החיפושים בפחים לימדו אותו שסופרמרקטים גדולים טובים יותר בניהול המלאי שלהם מחנויות קטנות יותר, שמסתמכות על קונים מזדמנים, וכי פירות וירקות שמגיעים לפח הם לרוב בדיוק בשיא בשלותם מבחינת הטעם, אבל צריך להשתמש בהם מהר. כך מצא את עצמו מכין מהם צנצנות ריבה ורוטבי עגבניות.

הוא גילה גם שחנויות מזון אורגני, בניגוד לתדמית האקולוגית שלהן, נוטות לבזבז יותר, משום שבעליהן לרוב אינם בעלי חוש עסקי מפותח ואינם מצטיינים בתכנון לטווח ארוך. ממה שמצא בפחים של חנות אורגנית יצר סטוארט משקה לאסי מנגו אורגני שהכין לחתונתה של קרובת משפחה וכך שיכנע אפילו את אמו בצדדים החיוביים של הפריגנזים.
הפריגניזם שימש כמבוא לקמפיין שלו נגד בזבוז המזון, שראשיתו היתה בסיורי עיתונאים לפחי הזבל של סופרמרקטים, שבמהלכם הציג את ערימות האוכל המבוזבז. כיום, הוא לא שש לדבר על התקופה הפריגניסטית שלו. “אין לי עניין לעודד אנשים להפוך לפריגניסטים, אלא להפחית את הבזבוז, ולמעשה להגיע למצב שלא תהיה אפשרות להיות פריגניסטים. אני רוצה להראות שיש פה המון מזון בחינם, ומצד שני לעורר אימה וזעם על כך שמזון נזרק באופן שיטתי ברחבי העולם”.

טריסטרם סטוארט (באמצע) בקורס גיזום עצי פרי בסטנמר פארק, סאסקס. סְבִיבָתָן מילדות
ארש פוזמנטיר

מה המטרה המרכזית של המסע שלך? להאכיל את העניים? להציל את כדור הארץ?

“להציל את כדור הארץ, ללא ספק, ואני מאמין שאם נשתמש במזון באופן יעיל יותר, מניה וביה נעזור גם לאנשים רעבים. לדעתי, העובדה שיש מיליארד אנשים רעבים בעולם שבו מבזבזים שליש מאספקת המזון - ראויה לגינוי. אני לא מדבר על לשלוח קרום לחם עבש לאפריקה, זהו כמובן לא הפתרון. הפתרון הוא להביא לכך שמראש לא ננצל את המשאבים ליצירת מזון שמסיים את חייו בפח האשפה. ההשפעה הסביבתית הגרועה ביותר של עודף המזון היא התרחבות שטחי החקלאות לתוך היערות. זה גורם להתחממות גלובלית וגורם גם להצטמצמות המגוון הביולוגי של המינים האחרים על כוכבנו”.

“הדבר העיקרי בנוגע לבזבוז מזון הוא שהתופעה לא מוגבלת למעמד הבינוני שוחר איכות הסביבה. אם אתה מדבר על מוצרים אורגניים, או על תרנגולות שגדלות חופשי, כל הדברים האלה דורשים ממך לשלם קצת יותר, ולכן הם מוגבלים לאנשים המסורים לנושא, או לכאלה השייכים למעמד הבינוני ומעלה. בשונה מכך, ההתמודדות עם בזבוז מזון אינה דורשת אמצעים, אלא להפך. הפירות והירקות המכוערים, שלרוב נזרקים, הם זולים יותר. אכילת איברים פנימיים במקום חזה עוף וסטייקים, גם היא חוסכת בעלויות, כך שזה מתאים מאוד למעמד העובדים.

“הנקודה היא שזה שינוי שזמין לכולם. אני חושב שבין שאתה נהג מונית או פוליטיקאי, כואב לך לראות הר של מזון נזרק ונרקב, אתה אנושי ואתה מגיב לזה. זהו הרס עצום ואנו גורמים לו מתוך רישול, בכך שאנו קונים אוכל וזורקים אותו לפח. אם לא נצליח לפתור את הבעיה הזאת, שניתנת לפתרון בקלות יחסית ולא דורשת קורבן גדול מדי, איזו תקווה יש לנו לפתור את האתגרים המורכבים יותר שלפנינו”?
--------------------------------------------------------------------

עשר דרכי פעולה שכל אחד יכול לאמץ כדי לצמצם את בזבוז המזון

 1.  להכין רשימה לפני שיוצאים לקניות כדי להימנע מרכישת אוכל מיותר שמתקלקל.

 2.  בקניית בשר, לקנות חלקי פנים של בשר ולא רק את הנתחים הנפוצים.

 3.  לקנות ירקות ופירות גם כשמראם אינו מושלם ולערער את הסטנדרט הקוסמטי.

 4.  להתאים את כמויות המזון שמבשלים לקיבולת ולנצל את השאריות לארוחות המשך.

 5.  לקלף ירקות ופירות כמה שפחות, כדי לצמצם בזבוז. בהכנת צ’יפס, לדוגמה, לא מוכרחים לקלף את תפוחי האדמה.

 6 .  לא לציית לתאריכי התפוגה באופן עיוור. לטעום או לפחות להריח כל מוצר לפני שזורקים אותו.

7. לחשוב על שימושים חלופיים, כמו ריבות ורטבים, לפני שמשליכים ירקות ופירות בשלים מדי.

8. להעדיף רשתות מזון המפרסמות כי הן תורמות את עודפי המזון שלהן.

9. לספר לילדים על האנשים שמגדלים את המזון שהם אוכלים והמאמץ המושקע בו כדי שילמדו להעריך אותו.

10. לסיים מהצלחת.

מתוך הספר של טריסטרם סטוארט, "פסולת - לחשוף את שערוריית המזון העולמי"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות