רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסוף הבדואים עוד ירצו לשחות לנו בבריכה

נוף גלילי עוצר נשימה, חיים שלווים בלב הטבע – דבר לא חסר לתושבי נופית. רק משפחה בדואית, שחיה מעבר לכביש, בלי חשמל וביוב, מקלקלת להם את האידיליה

שורה של שיחי צבר מציינת את גבול החלקה של משפחת חוואלד, בצמוד ליישוב נופית שבגליל התחתון. הבתים הראשונים של היישוב רחוקים כמאה מטר, ומעבר לכביש הוקם לפני כמה שנים מרכז נוער, אבל בינם לבין מתחם הפחונים של המשפחה הבדואית מפרידה תהום. רבים מתושבי נופית מתנגדים לכל ניסיון לאפשר לבני המשפחה לבנות כאן את ביתם, על האדמה שבבעלותם עוד מימי השלטון הטורקי. העמדה כלפי המשפחה היתה אחד הנושאים המרכזיים בבחירות שנערכו לאחרונה לוועד היישוב, אשר העלו זרם עכור של שנאה ופחד מפני הבדואים. "לא אנחנו באנו לנופית, הם באו אלינו. אנחנו היינו כאן לפניהם", אומר מנגד מוחמד חוואלד.

"יישוב קהילתי כפרי", נכתב על קיר אבן גדול ליד שער הכניסה לנופית. כ-200 מטרים בהמשך הכביש, לאחרי שביל עפר קצר, נמצא המתחם שבו מתגוררים בני משפחת חוואלד, בתערובת של כעשרה פחונים וצריפי עץ, חלקם הוקמו לפני עשרות שנים.

הצריפים קטנים, בדרך כלל בני שני חדרים. בפתח רבים מהם יש ערימת עצים שמשמשת לחימום ולבישול. אף על פי שקו מתח גבוה עובר בגבול המתחם, הוא אינו מחובר לרשת החשמל. גנרטור אחד מספק את צרכיהם של כ-60 בני אדם ומומלץ לא להדליק יותר מדי מנורות בשעות החשכה. אין חיבור גם לתשתיות טלפון ולא לביוב. בור ספיגה שחפרה המשפחה אמור לקלוט את השפכים, אבל "כל חודשיים אנחנו צריכים לשאוב", אומר מוחמד, ומוסיף בחיוך מר: "מזל שהמציאו את הטלפונים הניידים, כי אחרת באמת היינו מנותקים מהעולם". על רקע היעדר התשתיות, בולטים הניקיון והסדר במתחם כולו.

סבו של מוחמד נשאר במקום לאחר מלחמת העצמאות. כמה מאחיו ברחו לסוריה ואדמותיהם הופקעו. 26 דונם נשארו בבעלות המשפחה. לפני ארבע שנים, בעזרת סזאר יהודקין מעמותת "במקום", הגישה המשפחה בקשה לבנות על כתשעה דונמים מגרשי מגורים בגודל של כ-500 מ"ר כל אחד. זאת, בהמשך לסדרת בקשות שהגישו בעשר השנים האחרונות, לשינוי ייעוד הקרקע מחקלאות למגורים, אשר נדחו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של המועצה האזורית זבולון (שנופית נכללת בה) ובחלק מהמקרים גם על ידי ערכאות גבוהות יותר.

מוחמד חוואלד ופחוני המשפחה על רקע היישוב נופיתירון קמינסקי

ענן של סחבת מרחף מעל החלטות המועצה, אולי מתוך כוונה להתיש את משפחת חוואלד. כך למשל, ב-2003 התנגדה המועצה לחבר חלק מהצריפים לרשת החשמל, "עד לבירור מעמיק של הנושא". עד היום לא קיבלה משפחת חוואלד הודעה רשמית מהמועצה בעניין זה. ייתכן שהבירור המעמיק עדיין נמשך.

בינואר 2011 דחתה ועדת הערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה את הערעור של משפחת חוואלד על דחיית התוכנית שהגישה, אך קבעה כי המועצה האזורית זבולון אחראית על התכנון הכולל של נופית, ובכלל זה על השטח שבבעלות המשפחה. המועצה הארצית עצמה היתה אפילו ישירה יותר: באוקטובר 2012 נכתב בהחלטה כי המועצה סבורה ש"יש לפעול לקידומו של מענה תכנוני למגורי תושבי חוואלד המצויים ברצף לשטח הפיתוח של היישוב נופית, וקוראת לעריכתה של תוכנית מקומית שתאפשר זאת". בני המשפחה ותומכיהם משוכנעים כי שתי ההחלטות יוצרות למעשה זיקה בין כל תוכנית להרחבת נופית לבין הסדרת הבנייה של המשפחה.

ואולם, נראה שרבים מתושבי נופית מתקשים לקבל זאת, אולי משום שהרעיון שאותו דין יחול על יהודים שהגיעו למקום לפני כ-25 שנה ועל בדואים החיים בו לפחות מאה שנה נראה להם מוזר. לטענת ועד היישוב, אין כל זיקה כזאת.

"אני רוצה לחיות כמו בן אדם, כמו שחיים בנופית", אומר חוואלד, "אבל גם אם לא ייתנו לנו את האישורים נמשיך לחיות כאן, רק בתנאים תת-אנושיים. אף אחד לא יצליח לסלק אותנו מכאן".

יהודקין, מתכנן ערים במקצועו, לא מבין "למה לא לאפשר להם לחיות בצורה נורמלית ומכובדת". לדבריו, "יש פה פחד פסיכולוגי יותר מכל דבר אחר. אין שום נימוק תכנוני נגד הסדרת הקרקע של משפחת חוואלד".

פיתות בטבון

"הרעיון לתת לבדואים לבנות כאן הוא רע מאוד", אומרת קותי פירסט, תושבת נופית ותיקה, "אנחנו אולי מתחילים רק עם תשעה מגרשים, אבל כל משפחה תביא עוד ועוד אנשים ולך תדע מה יהיה בסוף.

"אנחנו לא רוצים כאן חמולות, לא רוצים כפר בתוך היישוב. גם ככה אנחנו סובלים מהמסגדים שבאזור. יש להם גם כבשים ותרנגולות ובקיץ זה סירחון אימים. את המים שלהם הם מקבלים בזכותנו. לא היה להם שום דבר אם לא היינו כאן". אחותה של פירסט, ננסי טמיר, מהנהנת בהסכמה ומוסיפה: "אחר כך הם ירצו להיות איתנו בבריכה, אבל לנו יש חוקים: לבריכה מותר להיכנס רק בבגד ים. אנחנו לא צריכים את הבעיות האלה". 

כאשר הן נשאלות על תנאי החיים של משפחת חוואלד, על כך שבניה גרים על אדמתם כבר עשרות שנים, השתיים משתתקות. לכמה רגעים אין להן מה לומר. הן מתקדמות מעט ונכנסות למכולת היחידה ביישוב, שמאז הקמתה עובד בה אחד מבני משפחת חוואלד בשליחויות ובעזרה.

"כשביקשו ממני לסדר את המצרכים בבית שלהם, הייתי החבר הכי טוב של היהודים", מספר ג'מאל חוואלד, "אבל זה היה ביזנס. אף אחד לא בא לכאן לראות איך אנחנו חיים".

נופיתדוד שי

אחיו, מוחמד, אומר שאפשר לספור על אצבעות שתי ידיים את מספר היהודים שביקרו במתחם בשנים האחרונות, למרות שהם חולפים לידו מדי יום בכניסה וביציאה מנופית. "אנחנו שקופים. היחידים שמגיעים לכאן הם מבקרים שלוקחים בטעות את הפנייה אלינו מהכביש הראשי".

בהמשך הוא מתקן מעט את דבריו: עד לפני כמה שנים עוד היו מגיעות מדי פעם קבוצות תלמידים מבית הספר היסודי שבנופית לראות איך מכינים פיתות בטבון. בתגובה לדברי השכנות שמעבר לכביש, אומר מוחמד שלפני שנתיים חיסל עדר של כ-70 כבשים וכיום נותרו רק כעשר מהם, אשר מספקות חלב. הוא מבטיח להיפטר מהן ומהתרנגולות המעטות שמחזיקה המשפחה, "ביום שנקבל אישורי בנייה".

בראשית דצמבר שעבר נערכו בחירות לראשות הוועד המקומי של היישוב. שאלת ההרחבה של נופית – ומכאן גם מעמדה של משפחת חוואלד – היתה נושא מרכזי. הרשימות שהתמודדו בבחירות התחרו ביניהן: זו טענה כי רק היא "תשמור על צביון יהודי חילוני" ביישוב, וזו הבטיחה "לשכור את שירותיו של עורך דין המקרקעין הטוב במדינה, כדי שייצג את האינטרס של היישוב בפני כל גורם במדינה, למען שימור הסטטוס-קוו הקיים".

אחד מתושבי נופית, שדווקא תומך בתוכניות הבנייה של משפחת חוואלד, הוא יוסי שניר, שמלווה את המשפחה כבר כמה שנים. באחד מחוגי הבית שבהם הציג את עמדתו, "האנשים היו בהלם", הוא אומר. "תושבים שאלו אם אני באמת רוצה שהערבים יגורו כאן, שיהיו מוסכים מתחת לכל בית, ואחר כך מסגדים והשתלטות על אדמות אחרות. יש כאן עניין ברור של גזענות ופחדים לא רציונליים. 95% מתושבי נופית מעולם לא נסעו אפילו חמישה מטרים לכיוון של המתחם".

לפני כמה שבועות פרסם שניר יחד עם שני תושבי נופית אחרים, פרופ' דבורה שמואלי מאוניברסיטת חיפה והאדריכלית טובה דויד, כתבה ב"דוגרינט", אתר אינטרנט חברתי של תושבי הגליל, בעברית וערבית. "נדהמנו לשמוע את קולות השיח הגזעני והבוטה נגד מציאת פתרון להקמת מגורים על הקרקעות הפרטיות השייכות למשפחת חוואלד", הם כתבו. "שיח גזעני זה מחלחל לכל שכבות הגיל, ובכל מרחב היישוב, והוא מאפיין חברה מפוחדת, אגרסיבית, מסוגרת וחסרת פתיחות לאחר".

עוד אדם שהתגייס לטובת משפחת חוואלד הוא הבלשן פרופ' עוזי אורנן, שייסד בשנות ה-50 את "הליגה למניעת כפייה דתית", ובשנים האחרונות פעיל בעמותת "אני ישראלי" למען שוויון אזרחי מלא. בסוף אוקטובר כתב לראש המועצה האזורית זבולון, איש קיבוץ יגור, דב ישורון: "כידוע לך התעוררה לאחרונה בין תושבי נופית שאלת ההרחבה של היישוב. בתוך נופית נשמעו קריאות לגרום לכך שמשפחת חוואלד תעזוב את אדמתה ואת מגוריה... כעת נפוצה שמועה שהמועצה רוצה 'לפתור' את העניין באמצעות בקשה להכריז על הקרקעות של המשפחה כעל 'גן לאומי' או פארק ציבורי, וכך תהיה כביכול עילה חוקית לסלק אותה מעל אדמתה, שכאילו פלשה אליה ללא זכות. השאלה כולה מזכירה יותר מדי את פרשת אחאב וכרם נבות שכנו.

"אין שום חשש שהחלפת הצריפים הדלים של משפחת חוואלד בבנייני אבן תהיה 'שינוי אופי היישוב'", אומר פרופ' אורנן, "כמו חלק מאוהדי בית"ר ירושלים, גם בנופית יש כאלה שרוצים שהיא תהיה טהורה לעד. הרצון לחיות לחוד הוא אפרטהייד. אין לכך שום בסיס חוקי או מוסרי. אני לא רוצה להיפרד משכנים מצוינים, ולא אכפת לי אם הם יהודים או לא. אני מאוד מקווה שהעניין לא יגיע לבתי משפט, כי אז נופית צפויה להפסיד ותושביה יהפכו בעיני הציבור לחבורה של גזענים".

כמתחייב מהחוק

תושבת נופית הפעילה בוועד היישוב, דלית ספקטור, אומרת שלקראת הבחירות "התעוררה השאלה האם קיימת זיקה בין ההרחבה של נופית לבין בקשת משפחת חוואלד לבצע שינוי ייעוד קרקע. לפי חוות דעת משפטית שקיבלנו, לא קיימת זיקה כזאת. אנחנו לא צריכים להיות קשורים אחד לשני. אם משפחת חוואלד חושבת שיש הצדקה לתוכניות שהגישה, שעד כה כולן נדחו, היא יכולה לעשות כך".

עוד אומרת ספקטור כי "המשפחה מתגוררת כיום בקרקע חקלאית, שאינה מותרת לבנייה. אם יהיה שינוי ייעוד, אני בטוחה שאותם תנאים ומגבלות החלים עלינו יחולו גם עליהם". עוד ציינה ספקטור כי משפחת חוואלד סירבה להצעת המועצה האזורית לקבל קרקע במקום אחר או להצטרף כתושבים לנופית עצמה.

ראש המועצה האזורית זבולון, דב ישורון, סירב לענות על שאלות "הארץ" בנוגע לתוכניות הבנייה שהגישה משפחת חוואלד, לשאלת הקשר בין הרחבת נופית לבין הסדרת מגורי המשפחה, או להמלצת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לערוך תוכנית מתאר חדשה שתביא בחשבון את משפחת חוואלד. כמו כן סירב ישורון להתייחס לשאלה מדוע מתנגדת המועצה, כבר למעלה מעשר שנים, לחבר את המשפחה לרשת החשמל.

מהמועצה האזורית נמסר רק כי היא "פועלת בכל היישובים שבתחום שיפוטה אך ורק על פי החלטות הוועדות המוסמכות וכמתחייב מהחוק. וכך תפעל גם בנושא זה".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות