טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהפך אל הפח: הכישלון הצורב של V15

ב־V15 חשבו שפיצחו את השיטה שתוציא את השמאל אל הקלפי ותעשה את השינוי. האופטימיות נסקה, צנחה והתמוטטה על קרקע המציאות. מסע ביום הבחירות

תגובות

ארגזי הבירה, תרומה ממבשלה מקומית, שעמדו חתומים בפינת החדר, סימלו יותר מכל את מצב הרוח החמצמץ שפשט ב"מטה הניצחון" של ארגון V15 בשדרות רוטשילד בתל אביב, ביום שלישי בשעה 22:00. בשלב ההוא עוד היה נראה שהמחנה הציוני חילץ תיקו ואיש לא צפה את ממדי התבוסה, כך שעוד היה מי מהפעילים ששלח זרוע הססנית לאחד הבקבוקים ולגם במתינות, אף על פי שכבר אז היה ברור שזה לא הזמן לחגיגות.

תנועה להחלפת השלטון וי15

15 שעות קודם לכן, בחמ"ל של V15 שממוקם בקצה הדרומי של אותה שדרה, הציפיות היו בשמים. "הצלחה מבחינתנו תהיה ממשלה שלא כוללת את ביבי, ליברמן ובנט", אמר איתמר ויצמן, שייסד את הארגון יחד עם נמרוד דוויק. ברוח האופוריה של סקרי יום שישי שעבר, שניבאו להרצוג ניצחון בארבעה מנדטים, מילא ויצמן טוטו בחירות שבו הימר כי הפער הסופי יעמוד על שמונה מנדטים והרשימה המשותפת תגרוף 15 מנדטים – תוצאות שבהכרח יביאו להקמתה של ממשלת מרכז־שמאל. לפחות בכל הקשור לנתונים של הרשימה המשותפת ויצמן לא היה רחוק.

חרדת העמותות

המודל של V15, נזכיר, ניסה ליישם את השיטה שהביאה לאובמה את הנשיאות בארצות הברית – קמפיין לעידוד הצבעה בפנייה אישית, באמצעות טלמרקטינג או מעבר מדלת לדלת, על פי פילוחים סטטיסטיים מדוקדקים ובדגש על אזורים שנוטים מראש למחנה הרצוי, כדי להגיע למיצוי מקסימלי של הפוטנציאל שלו, ולשכנע בוחרים מיואשים לצאת לקלפיות.

בבוקר יום שלישי, כאשר הסנטימנט העיקרי היה תקווה, ירה ויצמן נתונים מעודדים, עד לרזולוציות הקטנות ביותר, כראיה לדומיננטיות של V15 בשטח ובשיח הציבורי: ממספר הכניסות לאתר (400 אלף משתמשים ייחודיים), דרך מספר גלויות התמיכה שהוחתמו (35 אלף), מספר המפקדות שפזורות מקרית שמונה ועד באר שבע (50) ועד מספר המתנדבים במפקדת נס ציונה באותו רגע נתון (13). אבל הנתון החשוב ביותר, שמתמצת את הפילוסופיה כולה, הוא "מספר הדלתות הפתוחות". לדברי ויצמן, בשבועות האחרונים דפקו פעיליו על כרבע מיליון דלתות, מתוכן שליש "נפתחו", משמע הביעו נכונות לתמוך או אפילו גויסו כמתנדבים ("נתון חסר תקדים, הרבה מעבר לחלומות הכי ורודים שלנו").

באנגלית נקראת השיטה הזאת קנווסינג (Canvassing), ואין לה תרגום מילולי בשפתנו. ככלל, בז'רגון הפנימי של המטה רווחו ביטויים שזר לא יבין; "בז"בים" הם ראשי תיבות של "בעלי זכות בחירה", "סוויצ'רים" הם תושבי שכונות שהצבעתם תנודתית ומשתנה מדי מערכת בחירות, ו"אחוזי המרה" הוא מושג שמתייחס לשיעור המתנדבים מתוך סך הנכנסים לאתר של הארגון.

הזרע להקמת V15, ארגון שבתוך זמן קצרצר השיג נתחים נאים של חשיפה תקשורתית ונוכחות מרשימה ברחובות, נשתל בפוסט ארוך שויצמן פרסם בפייסבוק בספטמבר האחרון, וכלל ניתוח של תוצאות הבחירות הקודמות, לצד מתווה ראשוני לפעולה. דוויק, מנהל חברת שיווק און ליין שעבד בין היתר עם מרצ כיועץ בקמפיין הדיגיטלי, נתקל בפוסט, טלפן לויצמן ובתוך שלושה ימים הם ארגנו כנס פתיחה בהשתתפות ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין.

תנועה להחלפת השלטון וי15

"תכננו בהתחלה לעשות את זה בכלל במשרד של נמרוד כי חשבנו שיבואו 30 איש, ובפועל הגיעו 330 איש", סיפר ויצמן בראיון ל"ידיעות אחרונות". מכאן ניגשו ויצמן ודוויק לגיבוש צוות וגיוס תורמים. המנה העיקרית הגיעה דרך החיבור לתנועת "קול אחד" — ארגון שייסד איש העסקים המקסיקניי־טקסני דניאל לובצקי ופועל לחיזוק כוחות מתונים, ישראלים ופלסטינים. "קול אחד" קיבל בעבר מענקים מהממשל האמריקאי לצורך קידום פרויקטים של דו־קיום, מידע שחימש את הימין לטעון שמדובר בקנוניה להדחת נתניהו המתודלקת בידי גורמים זרים. שיאו של קמפיין הנגד היה באותה מסיבת עיתונאים שבה הבטיחו אנשי הליכוד "לחשוף את כל האמת מאחורי 'פרשת העמותות 2'".

הקמפיין הקולני אמנם גווע כלעומת שבא לאחר שנדחתה עתירת הליכוד על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט סלים ג'ובראן, אבל לעתירת הבוסר בכל זאת היה אפקט משמעותי — זינוק חד במספר הפעילים ב-V15. "עוד באותו יום הצטרפו 1,700 מתנדבים נוספים והתקציב שלנו הוכפל מתורמים חדשים", מספר ויצמן. בשלב הזה הדיבור היה על מומנטום חיובי, והסלוגן הקליל, הווינרי, שעמו הושקה V15 – "פשוט מחליפים" – השתלב היטב עם הרחש ברחוב והסקרים המחמיאים להרצוג. אלא שתנועת הלוחות הטקטוניים היתה הפוכה, התברר בדיעבד, וככל שגבר הווליום של הקריאה "רק לא ביבי", יותר ויותר מצביעים שבו לזרועותיו של המנהיג.

"אני לא חושב שניהלנו קמפיין שהתבסס באופן מוחלט על 'רק לא ביבי'", אמר ויצמן בבוקר יום רביעי, מתעלם מכך שהקמפיין ביקש ישירות את הראש של נתניהו. "נכון שכשאתה תוקף ראש ממשלה מכהן אתה יכול להגביר את התמיכה בבסיסי הכוח שלו, אבל קיווינו שחוסר האמונה בנתניהו ינצח. התוצאות מפתיעות ומאכזבות, אבל לא היתה ברירה אלא לחשוף את הפנים האמיתיות של נתניהו. אי אפשר היה לנהוג אחרת. הבעיה היא נתניהו, תמיד היתה".

סוגיית המימון הזר כשלעצמה לוחצת על עצב חשוף אצל אנשי V15. "האמת היא שכשהגיעו כל העתירות, והזימונים, וכותרות ראשיות נגדנו יום אחרי יום ב'ישראל היום', השתנו במכנסיים, ואמא שלי היתה ממש בחרדה", מודה ויצמן, שלפרקים אפשר לשכוח שהוא יהיה השבוע בן 23.

הטראומה עדיין ניכרת, עד כדי שכך שכאשר בבוקר יום שלישי שחרר השחקן האמריקאי צ'אק נוריס הודעת תמיכה בנתניהו, ב-V15 התלבטו ארוכות אם לשחרר סרטון תמיכה דומה שצילמה עבורם נטלי פורטמן, ולבסוף החליטו לגנוז אותו, מחשש שהדבר ייתפס כ"התערבות זרה".

פרח השכונות

אלא שעם כל הכבוד לחסדים האמריקאיים, הגאווה העיקרית של V15 היתה מתוצרת מקומית: מפה צבעונית ורבת שכבות שעיצבה מחלקת המחקר של הארגון. בסיסה באיתור הערים שבהן למחנה השמאל־מרכז יש בסיסי כוח משמעותיים וחלוקתם לאזורים סטטיסטיים, תוך ניפוי הכיסים שמזוהים עם תמיכה בימין. כל אזור סטטיסטי מכסה לרוב שכונה, אבל לעתים סומנו הגזרות בחלוקה מדוקדקת יותר, לפי רחובות ואפילו בניינים.

רוב ערי גוש דן והשפלה עברו לפיכך ניתוחים כירורגיים כדי לברור את אזורי הפעולה המתאימים. רכס הכרמל ושלוחותיו נשלפו מחיפה, השכונות ניות ובית הכרם הופרדו מירושלים וכך גם רובעיה האדישים של תל אביב. "הקלפי השמאלנית ביותר בתל אביב, שלפי נתוניה מרצ והעבודה היו מקימות לבד קואליציה, היא גם קלפי עם אחוזי הצבעה נמוכים ביותר", אומר ויצמן, ומתכוון בכך לקלפי שמוצבת ליד הסינמטק, שאכן העניקה בבחירות הקודמות כמעט 60 מנדטים במצטבר לשתי המפלגות הנ"ל, אך שיעור ההצבעה בה עמד על 62% בלבד.

בחמ"ל ברוטשילד תלויה מפה גדולה של תל אביב בחלוקה לאזורים סטטיסטיים, ואוטובוס המתנדבים נוסע בעיר לפי המסלול של קו 5. "סיימו את האספרסו ולכו להצביע", קורא במגפון אחד הפעילים כלפי היושבים בשדרה, אבל ויצמן מדגיש שהמשאבים הרבים שמושקעים בתל אביב הם כורח, ולא סימן לבועתיות.

פלורנטין, שכונה שמתברגנת בעצלות ובבחירות הקודמות התאפיינה בתמיכה גבוהה יחסית ביש עתיד, העבודה ומרצ, לצד אחוזי הצבעה נמוכים (57%), היא ראיה טובה לכך. כדי לנצל את המרבץ האלקטורלי הזה הוצבו פעילים רבים במאהל הפלורנטיני שמוקם בקצה שדרות וושינגטון, ובצהרי שלישי הם דיווחו על אופטימיות ואחוזי שכנוע גבוהים. אך בזירה עצמה, הקלפי שבבית הספר ביאליק־רוגוזין, לא ניכרה תנופה כלשהי.

מ

המצביע האידיאלי מבחינתם של אנשי V15 הוא כאמור תושב שכונה שמאופיינת בתמיכה גבוהה בשמאל־מרכז אך שאחוזי ההצבעה בה נמוכים. אלא שבארגון לא הסתפקו במתאם הזה וגיבשו פרמטרים נוספים ששוקללו לתוך מסד הנתונים האימתני, כדי לייעל ולמקד את הפניות. למשל, בשכונה שמורכבת בעיקר משוכרי דירות מומלץ לפרוט על יוקר המחיה, ובשכונה שבה יש ריכוז גבוה של קשישים ניתן לדפוק על דלתות גם בשעות הבוקר. גם פילוחים מדוקדקים יותר – נשים בעלות השכלה אקדמית – נלקחו בחשבון. "מתוך הנחה שהן מתגוררות באזורים של אוכלוסיה ליברלית שתיטה לשמאל־מרכז", מסביר בועז גור, מנהל המחקר של V15.

"היינו צריכים להסיר הרבה חסמים", אומר גור, "היו אנשים שנכנסו ואמרו: 'צריך ללכת לשכונות'. ברמה הערכית, הם צודקים לגמרי, אבל במסגרת הזמן הנתון, צריך להתמקד ולהיות אפקטיביים". המשתנה העדתי, והנפיץ מכל, לא נלקח בחשבון. "החלטנו שאין לזה הצדקה מחקרית ושזה לא רלוונטי לטווח שבין כחלון ושמאלה".

האידיאולוגיה: ריענון

לויצמן, בעל הבלורית הצהובה, שעוטה מעיל רוח אופנתי וחובש משקפי שמש גדולים, שבפיו נעוצה תמיד סיגריה מגולגלת ואף על פי כן הוא ניחן בשטף דיבור סוחף, כמעט מאני, היו את כל הנתונים להפוך לפנים של הקמפיין, אבל הוא בחר שלא. בניגוד למחאת קיץ 2011, שאנשי V15 רואים בעצמם המשך ישיר שלה, ושהבליטה דמויות קונקרטיות (דפני ליף, סתיו שפיר) ובכך הקלה על מתנגדיה לתקוף באופן פרסונלי, כאן הוחלט מראש שלא לשים אף אדם בפרונט. לקחים נוספים שהופקו מהמחאה קשורים למנגנון שלה, שבמידה רבה נבנה טלאי על טלאי. המכניזם של V15, אף על פי שגם הוא מבוסס על התלהבות ורוח נעורים, פחות נאיבי. "מי שלא התאים או לא עמד ביעדים פשוט פוטר או הוחלף", מדגיש ויצמן.

הוא ילד פלא כזה, נולד וגדל בצפון הישן של תל אביב, ולאחרונה "הִדְרִים" לדירת שותפים בכיכר רבין. אמו מנהלת רשת של בתי ספר יהודיים במקסיקו ואינה מתגוררת בארץ, אביו מת לפני כשש שנים. את התיכון סיים כבר בכיתה ט', המשיך מיד לתואר ראשון בהיסטוריה ומזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב, היה פעיל בצוות הניו־מדיה של גרינפיס בשלוחות בינלאומיות ושימש מתמחה בשכר אצל ח"כ ניצן הורוביץ.

לאחרונה התחיל תואר שני בהיסטוריה, אך הקפיא את לימודיו כשהתמסר לפרויקט להחלפת השלטון וגם נטש את כל הפרויקטים שלו כיועץ דיגיטלי לחברות וארגונים. "כשכל זה יסתיים אהיה מובטל", הוא אומר בצהרי שלישי, כשאנחנו משלימים סבב בין המפקדות התל אביביות. בדרך כלל הוא מתנייד על וספה חבוטה, אבל ביום הבחירות קיבל המטה שני סמארטים עם גג נפתח בתרומה מאיש העסקים אלון קסטיאל כדי להקל על השינוע.

מהמפגש עם הציבור עושה רושם שהרבה אנשים שפוגשים בפעילי V15 מתקשים להבין מהי התכלית של הארגון, לאור התשתית האידיאולוגית המעורפלת שלו. "זו באמת שאלה שקשה לענות עליה", מודה ויצמן. "התשובה הבסיסית שלי היא שכל דמוקרטיה מערבית זקוקה לריענון. גם כשאתה מדבר על יוקר מחיה ויוקר הדיור העיניים של האנשים נדלקות. על ביטחון אנחנו לא אומרים מילה".

מצב הרוח בשדרות בן גוריון, כיכר רבין וחוף הים מרומם מאוד וממשיך להשתפר לקראת 13:00, נוכח הסרטון ששיחרר נתניהו ובו התריע כי "המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. לנו אין V15, לנו יש צו 8". במטה מתלבטים אם להגיב, ולבסוף בוחרים שלא. "כי הוא משדר פאניקה ואנחנו משדרים ניצחון", מסביר ויצמן.

אלא שאחר הצהריים הולכת ומתבררת תמונת מצב מבלבלת. אחוזי ההצבעה שזורמים מוועדת הבחירות המרכזית מעידים על דשדוש, מגמה שלילית עבור V15, שכל מהותו מבוססת על העלאת שיעור ההשתתפות, אבל בקלפיות שדגמו אנשי הארגון ניכרת דווקא תכונה רבה, שמראה עלייה של כ-10% בשיעור המצביעים. בחמ"ל מכנסים ישיבה, שממנה יוצאת הנחיה לתגבר כוחות במוקדים טעוני שיפור כמו רמת גן ופרדס חנה.

תנועה להחלפת השלטון וי15

סוג של נחמה

הסמארט של קסטיאל משייטת דרומה לרחובות, העיר שבמערכות הבחירות האחרונות התמתגה כמעין ססמוגרף לניבוי התוצאות הארציות. לפיכך ניצחון ברחובות הוא ניצחון יוקרתי, לפחות מבחינה של קארמה, אבל כבר בכניסה הצפונית לעיר ויצמן מאבחן נכון – השטח רדום לגמרי, כשרק כמה כרזות של V15 מבצבצות מפעם לפעם. "יש לי תחושה מוזרה", הוא אומר, ברגע נדיר של דכדוך. "אין פעילים, אין שלטים". באווירה כזו, הוא נערך לכישלון שעוד יגיע: "ההישג שלנו הוא בעצם זה שהפכנו את הבחירות האלה לתחרותיות, כשרק לפני חודש וחצי כולם היו בטוחים שזה בכיס של נתניהו".

אלא שבהגעה למטה הרחובותי הוא מתברר כשוקק למדי וגם הביטחון מתחזק. "כיסינו חמישית מהעיר", מתגאה ויצמן, ויוצא לסבב דלתות ברחוב צדדי שעדיין לא כוסה. בדרך חזרה לתל אביב מגיעות "הדלפות" ממעטפות המדגם הראשונות, שאמינותן תתברר בהמשך כמפוקפקת, ולפיהן הפער עומד על שישה מנדטים לטובת הרצוג. האופטימיות הופכת זהירה הרבה פחות. ויצמן מכה על ההגה, צועק "יש!". נראה שהמהפך בהישג יד.

אופטימיות דומה, אם כי מרוסנת יותר, שוררת לפנות ערב גם בחמ"ל. גור, מנהל המחקר, מספר שעד 19:00 במרבית הקלפיות שנדגמו על ידי פעילי V15 שיעור ההצבעה כבר חצה את השיעור הכולל בבחירות 2013. "רצינו להביא עוד שני מנדטים לגוש ולדעתי בזה הצלחנו", הוא אומר. בשעה 20:00 ניתן לתחושה הזו תוקף חיצוני, כשלראשונה מגיע דיווח מוועדות הבחירות המרכזית לפיו שיעור ההצבעה חצה את שיעורו המקביל ב-2013, בדרך לנתון גבוה של 71.8%.

אלא שברקע כבר רוטטות קבוצות הוואטסאפ עם דיווחים מתוצאות המדגמים, וככל שנוקפות הדקות הם מתכנסים לאותה מגמה: צמצום הפער בין הליכוד למחנה הציוני. ב-22:00 מכריזה מינה צמח שמסתמנת דווקא הובלה של נתניהו. אף בקבוק שמפניה לא נשלף. כאמור, גם הבירות אינן אטרקציה. עם זאת, תנועה ערה נצפית ליד דוכן הצמר גפן המתוק וקערות החטיפים שהוצבו במטה, מתנחמים בפחמימות וסוכרים.

ויצמן מסכם כך את הלך הרוח: "בנט התרסק, ישי בחוץ, מרצ בפנים – יכול היה להיות יותר גרוע". אלא שככל שנוקפות השעות ומפלת המחנה הציוני מעמיקה, מתברר שהמצב גרוע לאין ערוך. V15 אמנם הצליחה להעלות את אחוזי ההצבעה כמעט בכל השכונות שבהן פעלה, אבל המאמץ היה לשווא וההישג חסר משמעות משום שהמחנה כשלעצמו נחל כישלון.

"עצוב לגלות שנתניהו הוא הפתעת הבחירות וכמה אפקטיבי קמפיין הגוועלד של גזענות והסתה אצל חלק מהציבור הישראלי, אבל אולי בגלל הגיל אני יותר אופטימי מרוב האנשים", אמר ויצמן בבוקר יום רביעי. "התוצאה של מרצ והעבודה סבירה בהתחשב במה שקורה שם, והימין הקשה – ליברמן, בנט וישי – חטף מכה. בפיד שלי יש כל מיני תגובות כמו "להחליף את העם" ו"העם מטומטם", שזה כמובן אבסורד. המסקנה היא שאולי אין פה עם אחד אלא שני עמים, ואנחנו צריכים לחשוב איך מחברים ביניהם. אני גם מאוד מעוּדד מהנתונים באזורים שבהם עבדנו. זה אומר שאם היינו מצליחים לשלש ולרבע את היקף הפעילות אולי התוצאות היו טובות יותר".

אבל במה עוזרת העלאת אחוזי ההצבעה אם לא מצליחים להעביר קולות מהימין? אולי באמת צריך ללכת לפריפריה ולשכונות?

"לגמרי, אבל זו עבודה שעושים במשך עשר שנים ולא בקמפיין של כמה שבועות. ללכת לבאר שבע אחרי 30 שנה שהשמאל לא היה בה זה גם לא לעניין וגם עשוי היה לעודד הצבעה לימין. אני לא רוצה להטיל אשמה, אבל האחריות היא של ההנהגה שלנו. גלאון וגם הרצוג צריכים להתפטר. המחנה צריך לחשוב לעומק מה הלאה. אני מבסוט מהקמפיין שלנו. הרמנו מאפס מותג לא מוכר, ללא שום מנגנון מפלגתי, והראינו שאפשר לשנות את השיח. המטרה היתה לתת כלים ולהראות לשמאל שאפשר לעבוד קשה ולא רק להתבכיין. זה ייקח הרבה שנים והמון משאבים, אולי לא נצליח גם בבחירות הבאות, אבל בסוף אנחנו ננצח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות