רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ללא הכשרה ובעזרת שיטות מפוקפקות, עדי ברקן מסב נזק לנערות עם הפרעות אכילה

עדי ברקן מוכר כצלם אופנה שהתפכח והפך למוביל הבולט ביותר של המאבק נגד הפרעות אכילה. אלא שבשנים האחרונות, הוא גולש לטיפול בנערות חולות, הרצאות בבתי ספר והפצת תיאוריות לא מבוססות. אנשי מקצוע בכירים טוענים שהוא מסב נזק והנערות שליווה מספרות על שיטות טיפול מפוקפקות, אבל מעמדו של ברקן נותר איתן

תגובות
הצלם עדי ברקן
טלי שני

ב–17 בינואר התארח צלם האופנה עדי ברקן בתוכנית הבוקר "אורלי וגיא" בערוץ 10, כשהוא יושב לצד נערה בת 14, שהחליפה את הפרעת הבולימיה שלה בפיתוח גוף. לא היה לו אמנם קשר לנערה או למקרה, אבל חוות דעתו נדרשה, כרגיל, בתור מומחה להפרעות אכילה — כך גם הוצג על ידי מגישת התוכנית, אורלי וילנאי. "זה ניצחון", אמר ברקן בתוכנית. "מהעולם שהיא הגיעה, קשה לצאת. השאלה היא אם בעוד שנתיים היא לא תצטרך להחליף את זה בהתמכרות אחרת".

ברקן — דייר קבע באולפן — הפך בשנים האחרונות לסוג של מומחה הבית בנושא, ובעבר נהג להתראיין בתור "יו"ר המרכז הישראלי לשינוי הרגלי אכילה" (שמה של עמותה שייסד בשנת 2005 ושונה מאז ל"סימפלי יו"). בדומה להופעותיו הקודמות, גם הפעם דיבר ברקן בביטחון ובפסקנות בנוגע להפרעות אכילה. הוא מתח ביקורת על הטיפול שמעניק הממסד הפסיכיאטרי, קרא להציל את בני הנוער וסיפר באותה הזדמנות שהוא מקים מסגרת לטיפול בהפרעות אכילה המיועדת לאכלס עד 34 מטופלות.

חמישה ימים בלבד לפני אותו ראיון הוא סולק מהמחלקה לטיפול בהפרעות אכילה בילדים, מחלקת ילדים ג' בבית החולים שיבא בתל השומר. בדיווח שהעביר פרופ' דניאל שטיין להנהלת בית החולים ולאגף בריאות הנפש במשרד הבריאות הוא כתב: "כניסתו של עדי ברקן אסורה במחלקת ילדים ג' משום שלהערכתנו הוא מזיק למצבן של בנות הסובלות מהפרעת אכילה. הדבר נאמר לו כבר בביקור קודם שנערך באותה צורה לפני כמה חודשים". על פי הדיווח של שטיין, האח האחראי במחלקה ביקש בנימוס מברקן לצאת, וברקן התקשר לסגן ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות וטען שהוצא בכוח.

בפוסט שהעלה ברקן באותו יום בעמוד פייסבוק שלו, הוא כתב: "הרגע יצאתי מהמקום המחריד הזה שנקרא 'המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר'. נסעתי לבקר את אחת הנסיכות שלנו ולבי נקרע!!! לראות את הפגיות שהגיעו לעולם האפל הזה ולצפות מהשרלטנים ששולטים במחלקה הזאת כבשלהם להציל אותן?! אלוהים ישמור, זה לא המקום, לא השיטה, לא השפה ובטח לא האנשים. אני מחויב לכן בנות. נקודה. זה ייפסק ולא משנה מה עוד נעבור (?!) לא אשאיר אתכן בידיים האלה!!!..."

עדי ברקן ב"אורלי וגיא"

דבריו הידהדו מיד ברשתות החברתיות ובפורומים של מתמודדות עם הפרעות אכילה ועוררו זעם. "תחשוב מה פוסט כזה עושה לנערה שאמורה להתאשפז למחרת באותה מחלקה", אומרת למוסף "הארץ" צעירה שאושפזה במחלקה על רקע הפרעת אכילה. לפוסט נחשפו גם בנות שהיו מאושפזות במחלקה באותו זמן.

ד"ר איתן גור
אלון רון

זו לא היתה הפעם הראשונה שברקן הורחק ממחלקה אשפוזית לטיפול בהפרעות אכילה. לפני כמה שנים נאסרה כניסתו גם למחלקה לטיפול בהפרעות אכילה למבוגרים באותו בית חולים, בהוראת מנהל המחלקה, פרופ' איתן גור. "אנחנו סבורים, כבר הרבה שנים, שהפעילות שלו מזיקה וחושבים שהמניעים שלו לא טהורים כפי שהוא מציג אותם", אומר גור למוסף "הארץ". "הוא הקים עמותה ומיתג אותה כעמותה שעוסקת בדימוי גוף. בפועל הוא מטפל בקבוצה מאוד גדולה של נערות ונשים עם הפרעות אכילה ללא שום הכשרה בתחום — הוא אינו מבין דבר בטיפול נפשי או בטיפול בהפרעות אכילה". ברקן עצמו שמר מרחק מהמחלקה של גור, אבל לפני כשנה צצה במחלקה מנכ"לית העמותה של ברקן אז, אסתר ליברזון, המוכרת לחלק מהציבור כמשתתפת ב"אח הגדול". "היא התחילה לדבר עם הבנות, להרצות להן ולנסות ולמשוך אותן לטיפול בעמותה. ברגע שגילינו את זה הוצאנו אותה מהמחלקה", מספר גור.

אל סילוקו של ברקן מהמחלקות האשפוזיות מתווספת פנייה של אנשי מקצוע בכירים בטיפול בהפרעות אכילה — חברי העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר הפרעות אכילה — לצה"ל ולמשרד החינוך בבקשה להפסיק את קיום הרצאותיו של ברקן או כל גורם שאינו מוסמך בנושא הפרעות אכילה בפני בני נוער וצעירים בבתי ספר ובמחנות צה"ל. החיכוכים של ברקן עם הממסד עשויים להתפרש כאנטי־ממסדיות בריאה שנועדה לטלטל את המערכת ולעורר את החברה הישראלית. ההסבר הזה משכנע עד גבול מסוים, שאותו, כפי הנראה, ברקן חצה בשנים האחרונות. מתחת לפני השטח מבעבעת ביקורת חריפה כלפי מי שנתפס כדמות הציבורית המובילה והמתוקשרת ביותר במאבק בהפרעות אכילה. הביקורת מגיעה לא רק מכיוונם של אנשי המערכת הפסיכיאטרית, שבה נוהג ברקן להתנגח בכל הזדמנות. היא כוללת מטופלות ומטופלים, פסיכולוגים, תזונאים מומחים, הורים ובני משפחה, שמתנגדים נחרצות לאופן שבו תופס ומציג צלם האופנה את הנושא של הפרעות אכילה לציבור בישראל.

הביקורת לא נעצרת רק בתפיסת עולמו או בעובדה שהוא מוצג כסוג של בר־סמכא בתחום. החלק החמור יותר של הביקורת נוגע לאופן שבו ברקן פורש חסות על צעירות המתמודדות עם ההפרעה ולוקח על עצמו "להוציא אותן מזה" בלי שיש בידיו כלים לעשות זאת. חלק מהצעירות ששוחחו עם מוסף "הארץ" מכירות באופן אישי את פרקטיקת הטיפול של ברקן, וחלקן שמעו עליה מחברותיהן. הן זוכרות היטב את פנייתן או את פניית הוריהן אל ברקן, את היחס החם והאישי וההבטחות הגדולות בתחילת הדרך, הזמנות האוכל ממסעדות והלחץ הגדול לאכול, את הצילומים בסטודיו במצב של תת־משקל ואת הבקשות מצדו שיתלוו אליו להרצאות ולראיונות בתקשורת. גם הסיום העגום של הקשר עם ברקן זכור להן: אובדן העניין מצדו, ניתוק הקשר, האכזבה העמוקה ומפח הנפש שבא לעתים לידי ביטוי בהידרדרות נוספת במצבן הנפשי. הקולות הללו, גם אם הם מתגברים והולכים, נמוגים ונידפים אל מול מעמדו של ברקן — בציבור, בכלי תקשורת, ולמרבה הפלא, גם במשרד הבריאות.

התקשורת מחבקת

ברקן עוסק בנושא של דימוי גוף והפרעות אכילה יותר מעשור וחצי. הוא היה מדוחפי חוק הגבלת המשקל בעולם הדוגמנות (חוק הפוטושופ) שיזמה ח"כ ד"ר רחל אדטו (קדימה) ואשר נכנס לתוקפו ב–2012. הוא מגייס את קשריו וכישוריו להעלאת המודעות לנושא כבר שנים, ובהתמדה, בניסיון לעקור את הטענה שהשתרשה והפכה לאקסיומה בחברה המערבית, שלפיה רזה זה יפה, יפה זה מוצלח, מוצלח זה טוב. קשה למצוא עוד מחלה או תופעה רפואית־נפשית שיש לה נציג בולט ועקבי כל כך בציבור.

אבל משהו השתנה והקצין באחרונה. אנשי מקצוע סבורים שצלם האופנה התאהב במעמדו ופסע צעד אחד רחוק מדי. "הוא התחיל מתוך כוונה טובה וראויה. הוא היה צלם אופנה שדחק בבנות לרדת במשקל ועבר טרנספורמציה קיצונית לצד השני. הכריזמטיות והדומיננטיות, כמו גם הפסקנות שלו, שמתאימה לעולם הפרסום — משכו אליו את הבנות. אתה רואה את זה אפילו באולפני הטלוויזיה. יושב אדם כוחני ולידו נערות שבריריות כמו בובות חרסינה", אומר פסיכיאטר בכיר בתחום הפרעות האכילה. "העניין הוא שבשלב מסוים ברקן חצה את הגבול ולקח על עצמו ליווי אישי של נערות עם הפרעות אכילה".

כאמור, לברקן אין הסמכה רפואית או טיפולית כלשהי בתחום. את הטיפול במחלת הרזון הקיצונית הוא לקח על עצמו על סמך ניסיונו. "ההכשרה שלי היא לא מתוך ספרים, היא מ–15 שנה של מקרים. אני חי את העולם הזה", הוא נוהג לומר, ומספר שבביתו התגוררו או מתגוררות בנות אנורקטיות ובולימיות. באותה נשימה הוא גם מותח ביקורת על המחלקות ומרכזי הטיפול בהפרעות אכילה.

הופעותיו בתקשורת ולהט דבריו מרשימים — לא רק את האדם מן היישוב. ברקן נהנה מגישה ישירה למנהלת האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר טל ברגמן, שאחראית למעשה על כל תחום בריאות הנפש בישראל, ובכלל זה על הטיפול בהפרעות אכילה. שעריהם של בתי ספר ובסיסי צה"ל פתוחים בפניו והוא נוהג להעביר בהם את הרצאותיו.

מבחינה תקשורתית הוא עטוף בחיבוק חם וממושך, וארכיון האייטמים, כתבות השער והראיונות המפרגנים שלו מאיים להתפקע. עיתונאים נאמנים — שהבולטת שבהם היא סמדר שיר מ"ידיעות אחרונות", שמסקרת אותו באדיקות ובחיבה יתרה — מזדרזים להתגייס ולצאת חוצץ מול חצי הביקורת גם באתרי הבית ועמודי פייסבוק המשפיעים שלהם. ומכאן זה נראה אך טבעי שכתבה המפארת את פועלו תורגמה לאנגלית ומופיעה כקטע "unseen" בחוברת ללימוד אנגלית בכיתות י' בבתי הספר.

זה לא נעצר כאן. במרץ האחרון חבר ברקן לח"כ אורן חזן וח"כ עליזה לביא להקמת "השדולה לחיזוק דימוי גוף בריא בקרב ילדים ובני נוער" — גוף שמבחינה מעשית מתקיים עדיין ככותרת ריקה באתר הכנסת, אבל זכה בתקציב של לא פחות מעשרה מיליון שקל לטובת קמפיין גדול בנושא דימוי גוף. וזה בלי לגייס ולו איש מקצוע אחד בתחום הפרעות האכילה.

מנהלי מחלקות ופסיכיאטרים בכירים יכולים רק לחלום על יכולת השפעה דומה. נראה שלא זו בלבד שהמערך המבוצר שנטווה סביב ברקן הפך אותו לבלתי פגיע, הוא גם גרם לו להאמין שבידיו התשובה ושהוא באמת ובתמים יכול להושיע צעירים וצעירות שפיתחו הפרעות אכילה קשות, גם אם המציאות של עולם הפרעות אכילה מסרבת להידחס לג'ינס בגזרה צרה במיוחד.

האבחנה: "אנורקסיה חברתית"

המונח "הפרעות אכילה" מאגד בתוכו קבוצה של הפרעות נפשיות שבאות לידי ביטוי בהרגלי תזונה שונים, בהפרעות שונות בצריכת מזון או בהימנעות ממנו. ההפרעה המסוכנת ביותר היא אנורקסיה נרבוזה, שבאה לביטוי ברזון קיצוני, תוך פגיעה במערכות רבות בגוף, לעתים עד כדי סכנת חיים ממשית. זו אחת מהפרעות הנפש הקשות והמורכבות ביותר להתמודדות, ולמעשה היחידה שמובילה במישרין למוות. במצבים החריפים שלה, הטיפול בה דורש תשתית רב־מקצועית רחבה ויקרה, שכוללת בין היתר תמיכה וטיפול גם במעגל המשפחתי של המטופל, מערך של האכלה והשגחה וליווי אינטנסיבי יומיומי — כל אלה למשך תקופות שיכולות להימשך כמה שנים. מקורות המחלה מיוחסים לשילוב בין מרכיבים שונים, כמו נטייה גנטית, מבנה אישיותי, השפעה סביבתית ובמקרים רבים אירוע טראומטי, לרוב מיני. שכיחותה בקרב צעירות בגילי 15–24 היא 1.2% ובקרב בנים 0.2%. 90% מהמתמודדים עם ההפרעה הן נשים. על פי משרד הבריאות, מדי שנה מאובחנים כ–1,500 ילדים ובני נוער כלוקים בהפרעת אכילה, אך לאור העובדה שרבים מהם אינם מאובחנים כלל, מספרם ככל הנראה גבוה יותר.

תהליך ההחלמה מאנורקסיה קשה וממושך. בספרות המקצועית מתייחסים לשנתיים עד חמש השנים הראשונות כשלב ה"חריף" ביותר במחלה, ותהליך ההחלמה ממנה נמשך בין ארבע לשבע שנים. רק מחצית מהנערות והנשים המתחילות טיפול בשלב החריף של המחלה מחלימות ממנה. 15%–20% מאותן חולות מוגדרות חולות כרוניות ומתקשות לנהל אורח חיים שגרתי: ללמוד, לעבוד או לתחזק מערכת יחסים זוגית. רובן נכנסות ויוצאות מבית החולים שוב ושוב. שיעור התמותה מאנורקסיה מוערך ב–5%, כך שאחת מכל 20 נשים הלוקות בה אינה שורדת. גם היום המחקר והרפואה לא חדלים מלחקור ולחפש דרכים טובות יותר לנבא את המחלה הקשה, כדי שניתן יהיה לאבחן ולטפל בה בשלבים מוקדמים יותר.

באופן כללי, הטיפול בהפרעות אכילה בישראל לוקה בחוסר ניכר של תשתיות טיפוליות ומסגרות לנערות ובעיקר לנשים מעל גיל 18. מסגרות של טיפול יום, אשפוז יום או מסגרות תומכות וזמינות יותר בקהילה הן מצרך נדיר עד לא קיים. בשל כך, לא מעט נערות מוצאות את עצמן במצב של דלת מסתובבת במחלקות האשפוז להפרעות אכילה ובמחלקות הפסיכיאטריות, תופעה שמנתקת אותן ממסגרות חייהן ומקשה עליהן לצאת ממעגל הסחרור של המחלה ולהשתקם. סוגיה שהופכת את ההתמודדות המערכתית עם המחלה לקשה יותר היא שהפרעת האכילה מצטרפת לא פעם להפרעות נפשיות נוספות, מה שנקרא "תחלואה כפולה", כמו דיכאון, פוסט־טראומה או נטייה לאובדנות — שגורמות לכך שהטיפול בהפרעת האכילה נדחק הצדה נוכח ההפרעה הנוספת. המערכת הפסיכיאטרית — האשפוזית והקהילתית — לא מטפלת בלוקים בהפרעות אכילה באופן אופטימלי, בשל מורכבותה והמשאבים שהטיפול בה דורש.

אצל ברקן, לעומת זאת, הכל הרבה יותר ברור וחד. בראיונות שלו בתקשורת ובסרטונים שהוא מעלה לרשת הוא קובע ש–90% ממקרי האנורקסיה הם למעשה מה שהוא מכנה "אנורקסיה חברתית" — אנורקסיה שמקורה בדימוי גוף שלילי על רקע השפעה תרבותית הרסנית שמנציחה את הרזון כאידיאל היופי. בהתאם לכך, עולם הפרעות האכילה על פי ברקן נחלק לשניים: אלה הלוקות ב"אנורקסיה החברתית", ולעומתן האנורקטיות "הפסיכוטיות", כלומר מי שמצאו את עצמן במצב של אנורקסיה על רקע נפשי. "מי שהגיעה למחלקה מהסיבה החברתית, וזה הרוב! לא תהיה באותה מחלקה עם מי שנאנסה?! קפיש?" כתב בהמשך לאותו פוסט לאחר הביקור בשיבא.

כיצד מבחינים בין החולה "החברתי" לבין החולה "הפסיכוטי" בהפרעות האכילה? אין לכך תשובה מוסמכת, ודאי לא בספרות המדעית. הדרך היחידה לעשות זאת היא ככל הנראה באמצעות האינטואיציה האישית של ברקן.

"ברקן החל את פעילותו בתחום הפרעות האכילה דווקא במהלכים חיוביים בתחום התרבותי־חברתי והיתה לו בכך תרומה חשובה", אומר למוסף "הארץ" פרופ' איתן בכר, הפסיכולוג הראשי של בתי החולים האוניברסיטאיים של הדסה, ויו"ר העמותה למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה. "אלא שמשם הוא גלש לפיתוח תיאוריה שלחלוטין אינה מבוססת מדעית, שלפיה ניתן להבחין בין אנורקסיה שהיא 'חברתית' לבין אנורקסיה שהיא 'מחלת נפש', וכאילו הוא מומחה להבחין בין השתיים. נכון שבהפרעות אכילה הגורם הסביבתי והאישיותי גדול הרבה יותר מהגורם הגנטי, אך אנורקסיה היא מחלת נפש קשה, והמרכיב המרכזי בריפוי שלה הוא פסיכותרפיה מורכבת ביותר, שדורשת מקצועיות רבה ודיוק".

הפתרון של ברקן למחלה המורכבת מדהים בפשטותו: לשכנע את הבנות שהן יפות ולגרום להן לעלות במשקל. הלוגיקה הפשוטה שלו אומרת: נערה שתאהב את עצמה ואת גופה כפי שהוא, תוותר על הדיאטה ותעלה במשקל.

ביולי האחרון יזמה קבוצה של צעירות המתמודדות עם הפרעות אכילה קריאה לחתום על עצומה (באתר "עצומה") נגד "המסרים המוטעים על הפרעות אכילה של עדי ברקן". בטקסט הנלווה נכתב: "מאוד קל ליפול בקסמיו. כי איזו אשה לא רוצה לשמוע שהיא יכולה לאכול כמה שהיא רוצה, להיות שמנמנה והכי יפה? ועוד מצלם אופנה? ואיזה תענוג זה שמשמיצים בחורות רזות? ... רוצה לעזור לבנות עם דימוי גוף? בכיף, תבורך. אבל מפה ועד האמירה שהפרעת אכילה נובעת רק מתעשיית האופנה זה זילות במחלה ובבנות שלוקות בה". עוד נכתב בעצומה: "אין לו אישור לטפל בהפרעות אכילה והגורם הראשי של הפרעות אכילה הוא לא התרבות החברתית, אלא דיכאון, חרדות, טראומות, פגיעה מינית ושאר בעיות אישיות למיניהן". 143 איש — מטפלות ואנשי מקצוע — חתמו על העצומה, אך היא לא הוזכרה בשום תוכנית טלוויזיה, שם ממשיכים לזהות את ההפרעה כ"אנורקסיה חברתית" של ברקן.

עדי ברקן פייסבוק
מתוך עמוד הפייסבו

שיטת ברקן: מסעדות וצילום בביקיני

רוית (שם בדוי) פגשה לראשונה את ברקן לפני כשנתיים. נערה בת 17 במצב של תת־משקל, שבעברה הטרדות מיניות ואונס. הוריה נחשפו לברקן בהופעה טלוויזיונית מרשימה, ופנו לבקשת עזרה. ברקן התגייס בשמחה. "הוא לקח אותי לשמוע הרצאות שלו על תעשיית האופנה והזמין אותי לאכול במסעדות כדי שאגיע למשקל היעד", היא מספרת למוסף "הארץ". "העליתי במשקל, כי הוא הראה אכפתיות — דבר שהיה חסר לי מאנשים קרובים". עם העלייה במשקל הפכה רוית לסוג של מוצג בהרצאותיו של ברקן. "הוא לקח אותי כדי להרצות על המקרה שלי", היא מספרת. אבל העלייה של רוית במשקל לא היתה תוצאה של תהליך טיפולי, ולא היתה לה תמיכה פסיכולוגית או מעגלי טיפול נוספים. "בשלב מסוים זה התחיל להלחיץ אותי ומצבי הנפשי היה רע מאוד. כשאמרתי את זה לעדי, הוא ענה לי: 'תפסיקי להתעסק בשטויות, להתעסק בקקי, כבר היית שם וזה מאחורייך'. הוא הציג אותי כסיפור הצלחה שלו ואמר לי שאני כבר סיימתי עם ההפרעה. הרגשתי שהוא ניצל את ההפרעה שלי לטובת ההצלחה שלו", היא אומרת.

לדבריה, כשנה לאחר ההיכרות עם ברקן היא חשה שאינה מסוגלת להמשיך עוד וסיימה את הקשר עמו. "הרגשתי שאני קורסת נפשית ואני לא מסוגלת להתמודד יותר ושאם אשאר אצלו זה עלול להסתיים רע, אפילו בהתאבדות. סיפרתי לאבא שלי מה אני מרגישה והחלטתי לא ללכת אליו יותר", היא מספרת.

מאז רוית לא שמעה מברקן והיא מצדה התנתקה מכל רשת חברתית ופורום מחשש להיתקל בו. "במובן מסוים, המצב הידרדר. היה לי קשה לתת אמון במטפלים לאחר מכן. ובכל זאת, אני מנסה לחפש טיפול ולשקם את הנזק שהוא גרם לי".

מאיה אקרלינג, בת 30, מתמודדת עם הפרעת אישיות גבולית והפרעות אכילה. היא הכירה את ברקן לפני כשנתיים. "פניתי אליו בעקבות פוסט שפירסם ונפלתי ברשת", כך היא מגדירה את הקשר עמו בשיחה עם מוסף "הארץ". "הוא הבטיח לעזור לי. הוא הזמין אותי לסטודיו שלו וטען שהמחלה נבעה מכך שרציתי להיות דוגמנית, מה שלא היה נכון. הוא אמר לי שהכל עניין חברתי, שאני לא צריכה שום כדורים ושסתם מכניסים לי זבל לראש ושמה שצריך זה חדר כושר". הקשר של אקרלינג עם ברקן נמשך כחצי שנה בשיחות והודעות טקסט יומיומיות, לצד ביקור בסטודיו כמצולמת והשתתפות בהרצאותיו. "אני זוכרת שהייתי בהרצאה שלו והוא הציג את הפרעת האכילה כעניין חברתי־תרבותי. זה הרתיח אותי. קמתי ויצאתי".

כעבור חצי שנה הסתיים הקשר שלה עם ברקן והיא אושפזה במחלקה להפרעות אכילה בבית החולים הדסה עין כרם. "כשהייתי בהדסה הוא הגיע לבקר אותי. בנות אחרות שהיו איתי אמרו לי שהן לא מוכנות שייכנס. התברר לי שהן כבר ידעו מי הוא הרבה לפני שהכרתי אותו. וגם הן הכירו את ההבטחות שלא התממשו על טיפולים פסיכולוגיים, על בית שהוא מקים לבנות עם הפרעות האכילה. אחרי האשפוז ניסיתי ליצור איתו קשר והוא התנתק. הוא הבטיח לי עולם שלם ופשוט נעלם", אומרת אקרלינג.

על פי עדויות רבות, אחד הכלים המרכזיים של ברקן לטיפול בהפרעות אכילה הוא צילום. כבר בשלבים המוקדמים של ההיכרות עמו מציע ברקן למטופלות להצטלם בסטודיו שלו במתכונת של צילום אופנה מקצועי. הרעיון העומד מאחורי הפרוצדורה הוא כפי הנראה "להציב מולן מראה" — להראות לנשים ולנערות כמה הן רזות ושדופות בתחילת הדרך, וכמה הן בריאות ויפות בהמשך, לאחר שעלו במשקל.

כזכור, רוית הגיעה לברקן עם הפרעת אכילה ומטען של טראומה מינית. "מעולם לא רציתי תהילה. רציתי רק להרגיש טוב עם עצמי, רציתי שליטה, רציתי להדחיק את הדברים שעברתי, והמחלה היתה הבריחה שלי", היא מספרת. אבל ברקן לא התרשם במיוחד וסבר שצילום הנערה במצב של תת־משקל הוא בדיוק מה שיסייע לה. "הרגשתי אי נוחות לפני הצילומים ולא אכלתי לפני כדי שלא ארגיש נפוחה. אחרי זה הסתכלתי בתמונות והרגשתי אכזבה מעצמי. כאילו תיעדו אותי במשקל שלא מרגיש לי טוב", היא אומרת.

"אנשים לא מבינים עד הסוף מה זו אנורקסיה — לא את העומק ואת הטוטליות הנפשיים שכרוכים בה, ולא את הקושי לצאת ממנה", מספרת חולה לשעבר בשנות השלושים לחייה, שנחלצה מהמחלה בתהליך שנמשך שנים. "זה רחוק מאוד מהעניין של דימוי הגוף. אני זוכרת שכשהייתי מאושפזת באחת המחלקות במשקל 36 קילוגרם, הגיעה יום אחד לאשפוז מישהי ששקלה 22 קילו. רציתי למות. המשקל שלה גרם לי להרגיש לא שווה. כל קילוגרם שהעליתי באשפוז עלה לי בדמים והיציאה שלי מהמחלה לוותה בשנים של טיפול פסיכולוגי ממוקד ומדויק על ידי פסיכולוגית שהצילה את חיי".

לורן ישראלוב, חולת אנורקסיה, כיום בת 23, היא שם מוכר יחסית בהקשר של ברקן, בעיקר משום שתמונותיה בביקיני כיכבו בקמפיין שלו. באוקטובר 2014 התראיינה ישראלוב לצד ברקן — שוב בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא — לרגל קמפיין ותערוכת צילומים, "שתגרום לבנות לחשוב פעמיים לפני שירעיבו את עצמן" — כפי שהוגדרה בכותרת גדולה בתחתית המסך. התערוכה קודמה באותו הבוקר גם בכתבה גדולה של סמדר שיר ב"ידיעות אחרונות". "עדי הבטיח לי שהוא ילמד אותי לאהוב את עצמי", אמרה בתוכנית ישראלוב, שהיתה אז כבר אחרי כמה וכמה אשפוזים. בין התמונות שהוצגו נראית ישראלוב — שדופה ולבושה בביקיני — כשהיא חובקת נערה מלאת גוף, הלבושה גם היא בביקיני, ברחוב מול תחנת אוטובוס, שעליה מתנוסס שלט פרסומת עם הדוגמנית רותם סלע. "דיברתי בעדו בתוכנית הבוקר. חשבתי שהוא יתמוך בי", היא אומרת למוסף "הארץ". "הוא עוסק בעיקר בניסיונות לגרום לבנות להעלות במשקל ובצילום שלהן. הוא היה מזמין לי אוכל ואני לא הייתי מסכימה לאכול לידו כלום חוץ מסלט. הוא גם מציע לבנות לעשן סמים כי זה מעורר תיאבון".

27 קילוגרמים שקלה ישראלוב, לדבריה, בעת שצולמה. "הוא צילם אותי בהסכמתי. זה היה יום צילום שלם, עם צוות ומאפרת, היו שם עוד בנות עם מבני גוף שונים. אני הייתי האנורקטית היחידה". ישראלוב שיתפה פעולה עם הקמפיין ועם הראיונות לתקשורת סביבו. "אחרי שנגמרה התערוכה התברר לי שהוא המשיך לפרסם את הצילומים שלי בכל העיר. זה עשה לי רע מאוד, הטריף לי את המוח שאנשים מזהים אותי. גם לא הבנתי מה תמונה של מישהי מאוד מאוד רזה עם מישהי שמנה אמורה לעשות או לעודד".

זמן קצר לאחר הראיון בתוכנית אושפזה ישראלוב במחלקה של גור בשיבא. אחרי האשפוז ברקן ניתק עמה קשר. "הייתי בדיכאון והרגשתי בודדה נורא. חשבתי שהוא חבר. בזכותי הוא קיבל כל כך הרבה חשיפה, ופתאום הוא הפנה לי את הגב. אז גם הבנתי שאני לא יחידה", היא אומרת. לטענתה, ברקן המשיך להשתמש בתמונותיה גם לאחר שניתק הקשר ביניהם. "ביקשתי שיפסיק והוא סירב. הוא הסכים רק אחרי שאמא שלי דיברה איתו", אומרת ישראלוב. "ראיתי בעדי חבר קרוב", היא חוזרת ואומרת. "כשחגגתי עם המשפחה יומולדת 21 לא היו לי חברים בכלל והייתי נורא בודדה. היחידים שהזמנתי היו עדי ורן רייטר (מנהל אסטרטגיה בעמותה ויד ימינו של ברקן, ע"א)".

סטיילינג, מומחה למדיה ו"מנטורית"

את תחושות הנטישה ומפח הנפש מתארות בנות נוספות שנחשפו בדרך זו או אחרת להתנהלותו של ברקן. לטענתן, הוא איבד בהן עניין ברגע שבו הפכו חסרות ערך מבחינת הקמפיין והפעילות שלו במדיה. הניתוק מברקן — לאחר תקופה אינטנסיבית שבה הקדיש להן צלם האופנה הנערץ את מלוא תשומת הלב — היה בבחינת התרסקות של ממש עבור הנערות הללו וכעסן כלפיו מהול בעלבון. אבל בראיונות בתקשורת ובדיונים בכנסת ברקן עדיין מוקף בצעירות אנורקטיות. "הנסיכות שלנו", הוא קורא להן בחיבה. הוא יורה לאוויר מספרים שונים בהזדמנויות שונות: "יש לנו בעמותה 164 בנות במצב יציב", אמר. בהזדמנות אחרת דיבר על 148 בנות. הוא מעולם לא ציין מה המשמעות של חברות בעמותה ואיזה ליווי וטיפול מקבלות הבנות שחברות בה, ועל ידי אילו אנשי מקצוע.

סקירת האתר הרשמי של עמותת סימפלי־יו — מהמראה ועד התוכן — יוצרת את הרושם שמדובר בקמפיין מתגלגל ואופנתי ולא במקום בעל גישה טיפולית. המידע שמופיע על המחלה הוא סלקטיבי וחלקי ובעיקר משרת את תפיסת העולם של ברקן. ברשימת אנשי הצוות של העמותה מופיע ברקן כמייסד, יו"ר ודובר העמותה, "בעל ניסיון רב־שנים בהפרעות אכילה, צלם אופנה וסוכן דוגמניות מעל 30 שנה". עוד בצוות אנשי מקצוע כמו מומחה סטיילינג ונראות, מאפרת ומעצבת שיער, מומחה למדיה, מדריך כושר ומנטורית (כך במקור).

האדם היחיד ברשימה שיש לו זיקה לממסד הרפואי הוא ד"ר עופר גורביץ', פסיכולוג קליני, שמצוין באתר כ"מטפל בהפרעות אכילה". לגורביץ' רקע השכלתי ומקצועי בארץ ובחו"ל. הוא מומחה בטיפול בבעיות של דיכאון, חרדה, פוסט־טראומה ויחסים בין־אישיים. טיפול בהפרעות אכילה, לעומת זאת, לא נמצא ברשימת ההתמחויות שלו. בשיחה עם מוסף "הארץ" הוא מבהיר: "אני לא פסיכולוג רשמי של העמותה, אני בסך הכל נותן מדי פעם הרצאות בהתנדבות בבתי ספר בנושא והוא הפנה אלי כמה מקרים. אני ממש לא מעורב או מתווה דרך ומדיניות טיפולית ולמעשה לא הייתי אף פעם במשרדי העמותה. אין לי קשר לנעשה שם ויש לי גם חילוקי דעות לגבי מה שהוא עושה. אבקש שיתקנו ויבהירו את זה באתר של העמותה". ואכן, שמו הוסר מאתר העמותה לאחר פניית מוסף "הארץ".

בינואר 2015 התראיין ברקן שוב בתוכנית הבוקר "אורלי וגיא". הפעם בדיון שעסק במחאת האנורקטיות נגד הקמפיינים של ברקן ואחרים, שעושים שימוש בצילומים של נערות חולות. ש', חולה שהגיעה לאולפן, הסבירה שהתמונות רק מחזקות אצלן את המחלה ומציגות בפניהן מודלים לחיקוי. באותו דיון השתתפה גם פרופ' יעל לצר, מנהלת המרפאה להפרעות אכילה במרכז הרפואי רמב"ם וחוקרת באוניברסיטת חיפה. "מה שהיא מתארת זו אמת לאמיתה", אמרה לצר בפאנל. "כשאנחנו מדברים על מניעה בהפרעות אכילה אנחנו אומרים לא להראות סרטים, לא לדבר, לא להראות תמונות. הפרעת אכילה זה לא אוכל, זה לא גוף, זו לא צורה. זו מצוקה נפשית מאוד קשה. בתהליך ההחלמה אנחנו ממליצים לא לעבוד עם אוכל, לא לעבוד בדוגמנות, לא להצטלם, אפילו לא לעבוד בחנויות בגדים. מה שמתארת הנערה זה מה שקורה לה, ופעילויות מהסוג הזה יכולות לגרום להן נזק".

לצר היתה חברה בקבוצה שפעלה לקידום חוק הפוטושופ. "ישבתי מול צוות רחב של משפטנים כדי להוכיח שישנה השפעה מאוד מזיקה למדיה על הפנמה של דמויות שהן לא מציאותיות ויכולות לפגוע כבר בנערות מאוד צעירות. אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות של החולות", היא אמרה בפאנל. ברקן, מצדו, סבר שהמטרה מקדשת את האמצעים וכי מדובר במחיר בלתי נמנע הנחוץ כדי לעצור את בני הנוער מלהרעיב את עצמם. "עם כל הצער והכאב ועם כל הפגיעה שאנחנו, כביכול, פוגעים, אנחנו מסתכלים אל הקהל הרחב", אמר בפאנל.

גם הפעם הוא הדגיש את ההבחנה בין הפרעת אכילה "חברתית" לבין הפרעת אכילה כמחלה "קלינית". "אלה ימשיכו להיות מטופלים במחלקות סגורות ובכדורים פסיכיאטריים", הסביר באחד הסרטונים שלו. לצד הטענה הזאת אומר ברקן שבניגוד לטענת אנשי המקצוע, מוכרחים לדבר על נושא הפרעות האכילה ולהעלות את המודעות כדי להציל את בני הנוער. אלא שבפועל, מבחינה רפואית, המחלה מסרבת להתנהג בהתאם לתפיסת העולם של ברקן.

"ההצגה שלו את המחלה כ'חברתית' מטעה ומעוותת את המציאות", אומרת למוסף "הארץ" אורנה (שם בדוי) חולה בת 24. "יש במחלה הזאת ממדים כל כך עמוקים וזה עוול לבנות החולות. מבחינתו, עלייה במשקל זו החלמה, אבל זה רחוק מלהיות נכון ויש המון מטפלים ומטופלים שלא מסכימים עם השיטה שלו וזה מעורר המון כעס". לדבריה, הקמפיינים המצולמים גרמו נזק רק לבנות רבות. "הקמפיין ומה שעדי אמר אחר כך בראיונות מאוד השפיעו עלי. הייתי אז בתקופה מאוד קשה. כמה ימים לאחר מכן ניסיתי להתאבד. זה לא היה רק בגלל הקמפיין, אבל זה בהחלט היה טריגר. הוא מיד עורר אצלי את התחושה שאני לא מספיק חולה ולא רואים אותי", היא אומרת.

לדברי פרופ' לצר, "אנחנו יודעים היום שבדומה להפרעות אחרות בתחום בריאות הנפש, גם בהפרעות אכילה נדרשת נטייה גנטית — גנוטיפ מסוים שמאפיין את החולים, כמו שאדם לא ילקה בדיכאון או בהפרעת OCD אם אין לו גנים לזה. אחר כך יש גם את העניין האישיותי, שגם הוא מולד בעיקרו. לסביבה באמת ישנה השפעה חזקה — היא מספקת לזה מצע ומובילה לדיאטות, אבל לא כל דיאטה היא פוטנציאל להפרעת אכילה ונדרשים לכך תנאים קודמים. בנוסף, יש איזשהו טריגר נקודתי, איזה משבר או אירוע שמחליש את כוחות ההתמודדות ומערער את הביטחון".

"אני לא נגד המסר החברתי של ברקן", מוסיפה לצר, "ואין ספק שלעניין החברתי־תרבותי ישנה משמעות רבה. אם הוא היה פועל רק בכיוון הזה, התרומה שלו היתה גדולה מאוד. ובאמת, בעקבות חוק הפוטושופ שיזמה רחל אדטו התחלנו לשמוע אמירות של דוגמניות שלא מוכנות שירעיבו אותן יותר, ושלא מוכנות שגופן יעבור טיפול של פוטושופ. התחיל כאן שיח אחר — יותר נכון ופחות מזיק. צריך להמשיך את זה. עם זאת, לקרוא לזה רק 'חברתי' זה צמצום של התמונה. בפועל, אם למדיה היתה השפעה ישירה על הפרעות אכילה, 85% מהאוכלוסייה היו לוקים בהן, ולכן קיימת כאן הטעיה של הציבור. בשביל לעשות פעולות מניעה בנושא של הפרעות אכילה מוכרחים לשתף אנשי מקצוע. לא ייתכן שאדם שהוא לא איש מקצוע יניע את התהליך".

עדי ברקן והדוגמנית נטלי מטיס בוועדת בריאות בכנסת
אמיל סלמן

טלפון אחד למשרד הבריאות

אבל ברקן, כך נראה, משוכנע שהפסיכיאטריה, על כל שיטות הטיפול שלה, אינה עדכנית וכי את המאבק נגד הפרעות האכילה יש לנהל באמצעות המדיה. המתיחות בין הממסד הרפואי לבין ברקן גברה ככל שברקן הפך למעורב יותר בחייהן של המטופלות וככל שהציג את תיאוריית "האנורקסיה החברתית" שלו כעובדה מוגמרת. פסיכיאטרים בכירים ואנשי מקצוע אחרים נעשו מודעים להשפעתו הציבורית וידעו שברקן אינו גורם שניתן להתעלם ממנו עוד.

במרץ 2015 התקיימה פגישה בבית החולים הדסה עין כרם בין ברקן לבין בכירים בעמותה למניעה, טיפול ומחקר הפרעות אכילה. בפגישה השתתפו פרופ' איתן בכר, עו"ס אורי פינוס מהיחידה להפרעות אכילה למתבגרים בהדסה וד"ר הלין שר, מנהל היחידה להפרעות אכילה בבית החולים סורוקה, מחלקה שהוקמה, ראוי לציין, בסיועו ובדחיפתו של ברקן עצמו.

בפגישה ניסו השלושה לגרום לברקן לסגת מעט מעמדתו ולהתמקד בפעילות שבה תרומתו היתה רבה וברורה יותר: הסבת דעת הקהל ותשומת הלב של מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה אל הצורך בשירותים ובתשתיות לטיפול בהפרעות אכילה. הם גם הגיעו מצוידים במחקרים ובנתונים בניסיון לרכך את עמדתו התקיפה נגד הטיפול הפסיכיאטרי בחולות, שכללו טענות על סימום של החולות בתרופות פסיכיאטריות וטיפול בפרקטיקות "מלפני 30 שנה". בפגישה הציגו בפני ברקן מחקרים עדכניים, שחלקם נערכו בישראל ומצוטטים בכתבי עת מדעיים בנושא ייעול שיטות הטיפול. הם הסבירו לברקן שמסע הצלב שלו פוגע בסיכוי של חולות שרוצות ויכולות להיעזר בשירותים של המחלקות והמרפאות להפרעות אכילה. ברקן הקשיב, אבל לא השתכנע. עוד באותו יום העלה סרטון רשת שבו סיפר על הפגישה וחזר שוב על אותן טענות לגבי הפרדה בין מחלה חברתית למחלה פסיכיאטרית.

"התקפתו של ברקן על הטיפול המקצועי ביחידות לטיפול בהפרעות אכילה לא רק משוללת כל ידע על הטיפול, אלא היא עלולה לגרום לחולות להסס לפנות למרכזים מקצועיים לטיפול", אומר בכר. "עיכוב בטיפול בהפרעות אלה עלול לחבל קשות בסיכויי ההחלמה".

לדברי עלינה סגל, דיאטנית קלינית, מומחית להפרעות אכילה, "אני עובדת בתחום 25 שנה וזו אחת המחלות הכי קשות שיש. שלושה־ארבעה אנשי מקצוע מתחומים שונים נרתמים כדי לעזור לילדות האומללות הללו וגם אז אנחנו מצליחים רק ב–50% מהמקרים".

"ברקן לוקח לעצמו מנדט שאין לו ומלווה בנות, כשהוא משוכנע שהוא מציל אותן. הכוונה הראשונית שלו טובה ויש לו כריזמה, אבל ריפוי לא מתבסס על כריזמה. זה תהליך קשה שנמשך שנים", מוסיפה סגל. לדבריה, הנזק שמסב ברקן אינו מסתכם רק בבנות החולות שנמצאות עמו במגע ישיר. "הוא נכנס להרבה מאוד מקומות ונותן הרצאות על הפרעות אכילה. אם ההרצאות הללו היו תורמות, היינו מקיימים אותן אנחנו מסביב לשעון. אבל מתברר שההתערבויות הללו דווקא מעוררות הפרעות אכילה אצל מי שיש אצלן נטייה לכך".

כאמור, ב–2015 פנו בכר ואנשי מקצוע בכירים אחרים לצה"ל ולמשרד החינוך בבקשה למנוע את קיום הרצאותיו של ברקן או כל גורם שאינו מקצועי בנושא הפרעות אכילה, בבתי ספר ובמחנות צה"ל. בפנייה הם הבהירו שפעולות הסברה שמכוונות ישירות אל בני נוער וצעירים תורמות לעידוד התפתחותן של הפרעות אכילה ולא למניעתן, וכי הרצאות בנושא צריכות להינתן על ידי גורמים מוסמכים ולא ישירות לבני הנוער כי אם להורים, מורים, יועצים חינוכיים ומדריכים חברתיים שנמצאים במגע ישיר עם בני נוער.

נראה שזה היה מעט מדי ומאוחר מדי. בשלב הזה ברקן כבר נהנה ממעמד בלתי מעורער: הוא זכה לכתבת פריים־טיים גדולה ברשת CNN בנושא הפרעות אכילה ומתמיכה של מנהלת האגף לבריאות הנפש, הפסיכיאטרית ד"ר טל ברגמן, שעל אף טענותיהם של אנשי המקצוע לא רק שאינה מוקיעה אותו ואת פעילותו, אלא גם מעודדת את המשך הרצאותיו בבסיסי צה"ל לאחר ששקלו לבטלן. תמיכתה של ברגמן נמשכה גם לאחר שקיבלה תלונות מהורים ומטופלות.

כאדם פרטי וכעמותה, ברקן אינו כפוף לרגולציה של משרד הבריאות, אבל יש בידי המשרד כלים להגביל את פעילותו במסגרות ממלכתיות רבות, כמו גם לצאת באזהרה פומבית לציבור, כפי שנוהגים לעשות במשרד במקרים אחרים. אבל במשרד הבריאות לא מצאו לנכון לגבות את אנשי המקצוע או לצאת נגד פעילותו של ברקן, וברגמן ממשיכה לקיים עמו קשר ישיר ואמיץ.

לאחר התקרית שהתרחשה במחלקתו של פרופ' דניאל שטיין הציעה ברגמן לקיים פגישת פיוס בין השניים, כאילו מדובר בקולגות שווי מעמד שנדרשים לעבוד כתף אל כתף. ברקן אף נפגש עם מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, לדון איתו בנושא.

כשזו רוח הדברים קשה להיות מופתעים מהעובדה שחרף הניסיונות למנוע את הופעותיו בפני בני נוער וצעירים ברקן עדיין מקיים הרצאות בבתי ספר ובמחנות צה"ל. ממשרד החינוך נמסר ש"למנהלי בתי הספר יש אוטונומיה להזמין הרצאות חד־פעמיות. המשרד סומך על שיקול דעתם". מדובר צה"ל נמסר, כי ״לאחר קיום דיון במשרד הבריאות בנושא הרצאותיו של עדי ברקן, הגיעו לידי הסכמה כי יקיים הרצאות בצבא, אך הרצאותיו יתמקדו בנושא דימוי גוף ולא בהפרעות אכילה, משום שאינו גורם מוסמך מבחינה רפואית לדבר בנושא״.

רחל אדטו
אוליבייה פיטוסי

גם פנייה לצה"ל מצד ד"ר רחל אדטו, חברת הכנסת לשעבר שחתומה על "חוק הפוטושופ" ועבדה בעבר עם ברקן — לא הועילה. אדטו, שפעילה בתחום זה שנים, סבורה שהלגיטימציה הבלתי־מוגבלת שניתנת לברקן היא הרת אסון. "הגיע הזמן שהאחראים במשרד הבריאות והחינוך יפנימו שהפרעת אכילה עלולה להיות מחלה מסכנת חיים. כמו בכל מחלה קשה אחרת, הטיפול חייב להינתן בידי אנשי מקצוע בלבד, אשר למדו והוכשרו לטפל במחלה. חובתו של משרד הבריאות להפסיק לאלתר כל טיפול על ידי מי שאינו מוסמך לטפל. אסור לאפשר ל'גורו' כלשהו, המעניק טיפול חובבני, לא מקצועי, שרלטני ופופוליסטי, להיות אחראי על חייהן של הבנות החולות. חובתנו לזכור ולהזכיר כי אנו עוסקים בדיני נפשות".

***

בשבוע שעבר נכח ברקן בדיון בוועדת ביקורת המדינה של הכנסת, שעסק בתוכנית לאומית לטיפול בהפרעות אכילה. הוא היה נסער, ותקף, השתלח וגידף כל פקיד או רופא שניסה לפצות פה. לפרופ' איתן גור שהשתתף בדיון אמר: "לי יש קצת יותר מושג ממך על דימוי גוף... הגיע הזמן שתוציא את האגו מהתחת..." אדם אחר כבר היה מוצא אחר כבוד מן האולם. אבל גם הפעם איש לא העז להתייצב מול צלם האופנה.

בהכנת הכתבה מרואיינים רבים חששו להזדהות בשמם או להתראיין. ברשתות החברתיות ובהודעות פרטיות דואג ברקן להשיב באופן אישי ובשפה שאינה משתמעת לשתי פנים לכל מי שמערער על פועלו, או למי שלא עמדו בציפיותיו, כמו היה שריף כל־יכול בעיירה נידחת שכולה הפרעות אכילה. "התחלת להיות כמו דחליל לפני זה היית חוט שערה", כתב ברקן לישראלוב בתגובה לתמונה ששלחה לו אחרי האשפוז. "אם היית ממשיכה עוד קצת היית מתחילה עם פעילות ספורטיבית ונהיית פצצה. מה רע בזה? עדיף לחיות ככלבה?" למגיבה אחרת בעמוד של ברקן, אם לצעירה המתמודדת עם אנורקסיה, שטענה שאין לו ידע בסיסי לטיפול בהפרעות אכילה, השיב: "מצאי מקום אחר לזרוע רעל ושקרים. קחי בחשבון שלשון הרע והוצאת דיבה מתחלק היום יפה בבית המשפט... טלפון קטן למשרד הבריאות והכל יסתיים. ממש לא בא לי לפגוע, להבדיל מכן. אז בזהירות".

לפניית מוסף "הארץ" השיב ברקן: "תפרסם מה שאתה רוצה, רק תיקח בחשבון שכל מה שתכתוב תצטרך להוכיח בבית משפט. עו"ד ישגב נקדימון מלווה את הצד המשפטי. בהצלחה".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לכתבה: "ממשקי המעורבות של עדי ברקן עם האגף ועם משרד הבריאות היו רק בתחומי העלאת המודעות לבעיה החברתית והקלינית החמורה של הפרעות האכילה. נושא הפרעות האכילה הוא נושא מורכב וקשה והאגף לבריאות הנפש משקיע מאמצים רבים בהצפתו במדינת ישראל. תחום זה זקוק לתשומת לב ציבורית נרחבת ולתוספת משאבים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות