טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחרתי בברבריות

הסופרת הארגנטינאית סילביה איפרגירה הצליחה למלא את שליחותה בדרך מרתקת: לתאר את פשעי הקולוניאליזם בארץ האש

תגובות

ארץ האש, מאת סילביה איפרגירה, תירגמה מספרדית שוש נבון, הוצאת כרמל, סדרת אלדורדו, 2011, 244 עמודים

"ארץ האש", או כפי שהיא נקראת במקור "טיירה דל פואגו", היא ארכיפלג בקצה הדרומי של דרום אמריקה - פינה נידחת בין מצר מגלן לכף הורן. חבל ארץ זה התגלה ב-1520 על ידי מגלה הארצות ורב החובל הפורטוגלי פרדיננד מגלן. הוא קרא כך לארץ משום שסבר שראה מדורות רבות שהדליקו הילידים שארבו להם. באיים אלה חיו ילידים בני שבטים שונים. רובם נכחדו בסוף המאה ה-19, עם בוא הלבנים להתיישב שם, בעיקר בגלל גילוי הזהב בערוצי הנחלים.

תאוות בצע, פנאטיות דתית, מחלות והרג חוללו ג'נוסייד בילידי הארץ, שחולקה בין צ'ילה לארגנטינה. ב-1830 נחטפו על ידי רב החובל רוברט פיצרוי ארבעה ילידים והובאו באונייתו מארץ האש ללונדון. שם ניסו לאלף את החטופים ולהפוך אותם לבני תרבות. שנתיים לאחר מכן הוחזרו לטיירה דל פואגו במסע המפורסם של ה"ביגל", שהשתתף בו גם צ'רלס דרווין, כנושאי דגל ההשכלה והנאורות. על הניסוי באילוף הפראים ותוצאותיו נסב הרומאן התיעודי-ההיסטורי המרשים והמרגש של הסופרת הארגנטינאית המצוינת סילביה איפרגירה. גם תרגומו עלה יפה.

הרומאן כתוב כמכתב ארוך, עשוי גיליונות-גיליונות. המכתב מבקש להשיב על איגרת מטעם משרד הימייה בלונדון שמקבל ג'ק גווארה, החי בארגנטינה, ומעיד על עצמו: "על אף שעברתי שני שלישים מחיי בים אני אדם משכיל; אבל בין לונדון לבין הברבריות, לטוב או לרע, בחרתי בברבריות". השאלה שמציב המכתב משנה את חיי הנמען, שהיה ימאי והפליג ב"ביגל" עם קפטן פיצרוי, והיה חלק מן המשלחת שהביאה את הילידים ללונדון והחזירה אותם למולדתם מקץ שנתיים.

התשובה נכתבת במקומות שונים - בארגנטינה, באורוגואי, באיי מאלווינס (פוקלנד), בלונדון, בכף הורן - בסך הכל שבעה גיליונות שאינם מובאים בסדר כרונולוגי. הם מספרים לסירוגין את סיפור חייו של ג'ק גאוורה, ואת סיפורו של היאמני ג'מי בטון, שנלקח לאנגליה לאילוף והיה לחברו של ג'ק, בנם של ימאי אנגלי ואשה קריאולית.

הגיליון השני נכתב בבואנוס איירס ומספר את תולדותיו של ג'ק, ואת הסיפור של אביו ויליאם סקוט מלורי, שלימד אותו לקרוא אנגלית ודיבר ספרדית עם אמו: "הייתי ההוכחה לכך שאותו סכסוך בין אנגלים וארגנטינים, הוליד דברים מדאיגים". ואכן, הדברים מדאיגים עד היום. כתוצאה מן הסכסוך הזה נולד ג'ון ויליאם גאוורה ממפגש בין אנגלי לקריאולית. ובצירוף מקרים מוזר, האיש שהביא על אנגליה את התבוסה בפלישה לארגנטינה, היה דודו של הקפטן שהגיע לאותה ארץ במשימה מדעית ואסטרטגית, ואשר עמו הפליג ג'ק. בצירוף מקרים אחר התאבדו שני הקפטנים בדרך דומה, בשיסוף גרונם.

הגיליון הראשון נכתב ב-1865 בכפר לובוס, שבו "חדגוניותם של הימים היא כנהר רב עוצמה ואטי השוחק את העובדות עד להפיכתן לאבן מלוטשת, אחר כך לגרגיר חול ולבסוף ללא כלום", השוכן במרחק כמאה קילומטר מבואנוס איירס, שם חי גוורה עם בת זוגו הקריאולית.

וכך נפתח הספר: "היום, בתוך כל הלא כלום הזה, אירע מקרה בלתי רגיל. לעתים כה רחוקות יפר המישור את חדגוניותו האינסופית, וכאשר הנקודה המתנדנדת באופק גדלה והיתה לרוכב, וכשניתן להסיק שיעדו הוא הבתים העלובים האלה, קוצר הרוח כבר הורה לנו לחכות לו".

הרוכב הביא לגאוורה מכתב ממשרד הימייה הבריטי בלונדון. המכתב התעכב בדרך שישה חודשים. הוא הודיע לו על מות הקפטן, התאבדותו, ליתר דיוק, וביקש את עדותו על "אודות הנסיעה ההיא ועל כל מה שעלה מאוחר יותר בגורלו של האינדיאני האומלל, שהנהיג את הטבח אשר בגינו נשפט באיים".

בפרק הזה תיאורים מרהיבים של הפמפה וכן של ה"טרה אינקוגניטה אוסטראליס" - ארץ "האש הפולחת את הלילה החשוך ביותר בכוכב הלכת, אש הנטרפת בידי משבי הרוח שלוחי הרסן שהותירו את המבט מהסירה אילם מציפייה ומפחד". המכתב פועל על גאוורה כסם, ותחת לענות תשובה עניינית הוא כותב את שבעה הגיליונות שלו, שהם כתב אשמה חמור נגד האימפריה הבריטית, הקפטן פיצרוי והמיסיונרים שהגיעו לאיים לנצר את הפראים. הוא היה ימאי בן 18 בהגיעו לראשונה למחוזות הנידחים הללו שבהם הפליג גם ג'ון ביירון, סבו של המשורר, שהקים את ההתיישבות האנגלית באיי פוקלנד. הוא מתאר את ההפלגות הללו כתנועה "לאורך הגבולות הנסתרים של העולם".

לקראת סוף הגיליון הראשון כותב גאוורה על המיסיונריות המתרבתת. "הנימוק המתרבת לכאורה הזה (להביא את אור ההשכלה ליצורים השרויים באפילה), הופך לסוג אחר של ברבריות, מעודנת יותר מזו הלוחמת, ערמומית יותר" (עמ' 29). בגיליון השני מציג ג'ק גאוורה לנמען שלו ממשרד הימייה הבריטי שאלה: "האם ראית אי פעם, פנים אל פנים, מה שהספרים מכנים פרא, אדם עירום, צלעותיו גלויות, מכוסה בשומן (...) האם ראית פעם את היצור המוזר הזה המדלג מעל הזמן ומציג אותנו במצב חסר הישע של מוצא מיננו? (...) מהרגע שראית אותו לא תשכח אותו לעולם" (עמ' 56).

בכל אחד מן הגיליונות מוצגת שאלה מוסרית, או תובנה בוטה. כך, בגיליון הרביעי, המתאר את השהייה בלונדון, כותב ג'ק: "הכוח מוליד מנוולים שמתעללים בעניים בכל מקום על כדור הארץ. זהו סוג שהיאמנים לעולם לא יימנו עמם", למרות הטבח שדירבנו. "הם העניים ביותר עלי האדמה (...) חיי הקהילה שלהם הם מעל ליחיד, ועל כן אין תרמיות ולא ניצול ולא בוז" (עמ' 121).

הגיליונות השישי והשביעי מתעדים את המשפט שנערך נגד הפרא היאמני, המכונה ג'מי בטון, המואשם בטבח מיסיונרים, משפט שבסופו זוכה הנאשם ושוחרר. ג'ק, שנכח במשפט של ידידו, סידר לעצמו הפלגה שיצאה למונטווידיאו עוד באותו לילה. "אין דבר עצוב משעת בין הערביים באיים", הוא כותב בצאתו אל המזח, שם הוא פוגש את חברו הפרא ונפרד ממנו לעולמים. בשיחה האחרונה ביניהם הוא לומד את האמת.

סילביה איפרגירה כתבה ספר מגויס, סיפור על ניצול ויוהרה, המזכיר במקצת את "לב המאפלייה" של ג'וזף קונראד. במסווה של סיפור הרפתקאות כתבה איפרגירה רומאן היסטורי, חתרני וביקורתי, על הפרברטיות והצביעות המתורבתת, המיסיונרית, ועל הקונפליקט בין ציוויליזציה לברבריות, בין הערכים של תרבות המערב לבין ערכי החברה היאמנית, שבה אין רכוש פרטי ואין הורגים בעלי חיים צעירים.

זה רומאן שדרכו מבטאת הסופרת מחאה נגד פשעי הקולוניאליזם. בכשרונה הצליחה למלא את השליחות שלה, ובד בבד לחלץ את הרומאן מן השליחות הזאת ולספר סיפור מרתק, מזעזע ורב עוצמה, שיש בו פרקים יפים להפליא, מרהיבים כנופים שדרכם הוא חולף.

בראיון לכתב עת ספרותי ארגנטינאי סיפרה איפרגירה על נסיעותיה הרבות לדרום. היא העידה שחציית מצר מגלן היא חוויה שלא תיאמן, ולתופעות שם יש עוצמה מגנטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות