המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

התפוח והעץ || הדי ואילי בן עמר

הדי נולד בשנת 1954 בשכונת נוה יהושע ברמת גן

באותה שנה נולדו ג'ון טרבולטה, רמי פורטיס ואנגלה מרקל.

אילי נולד בשנת 1984 בקיבוץ יד חנה

באותה שנה נולדו סקרלט ג'והנסון, מרק צוקרברג ומבצע משה.

בית:

הדי ואילי גרים, כל אחד בביתו הפרטי, בקיבוץ יד חנה שעבר הפרטה והוא היום כפר שיתופי קהילתי.

המשפחה המורחבת:

אשתו של הדי, חניה, גננת; שני ילדיה מנישואים קודמים: ניב, 37, עוסק בהשקעות בשוק ההון ואלדד, 33, עובד בחברה למערכות השקיה; וילדיהם המשותפים: נינה, 28, והתאומים לארה, 27, לומדת פסיכוביולוגיה ואילי, 27, לומד במכינה במדרשת רופין במגמה להנדסת מים.

אילי ואביו, 1990
אילי ואביו, 1990. צילום: איליה מלניקוב

שישה שלא נולדו:

הדי הוא בן יחיד לצבי ודבורה, שעלו מרומניה אחרי מלחמת העולם השנייה. "אמי הפילה שש פעמים לפני שנולדתי", הוא מספר, "ואני נושא עלי את הילדים שלא נולדו. היתה לי משפחה קונפורמית. אבי היה מהנדס בניין ואמי עקרת בית". שמו של הדי הוא ראשי תיבות של קרובי משפחה שנספו בשואה: הילדה ודוד.

חוטבי עצים ושואבי מים:

הדי למד בבית הספר ארנון ברמת גן, בשכונה שרוב תושביה היו עולים חדשים. אחר כך הם עברו לשיכונים ברמת חן. "היינו חוטבי עצים ושואבי מים של רמת חן", הוא אומר. בבית הספר התיכון בליך הוא לא היה מחביבי המורים: "נזרקתי מהלימודים בגלל שיער ארוך וג'ינס. בגיל צעיר יחסית הבנתי שאין אלוהים ושלשום דבר אין משמעות, מלבד הפרשנות שאנחנו נותנים לאירועים".

צבא:

הדי היה בנח"ל, בגרעין שהלך ליד חנה. אילי שוחרר מהצבא אחרי שבוע.

נכשל במבחן החיים:

בית הגידול של הדי היה אגדה: "פלמ"ח, חבורה שכזאת, חסמב"ה, פטריוטיזם והרואיזם. חינכו אותי שטוב למות בעד ארצנו ואני מרגיש כישלון כי לא עשיתי את זה". הוא הלך ללמוד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ריכז את שבט הצופים של הרצליה פיתוח, היה מדריך חבורות רחוב בשכונת התקוה, יזם פרויקט של הכנת החבורה לטירונות וליווה אותם במשך שלושה חודשים, היה מדריך בכפר הנוער קדמה ולמד במדרשה לאמנות ברמת השרון. כשהתעייף מהעיר ובא ליד חנה לנוח, פגש את חניה, שהיתה בהליכי גירושים.

חמוש במברשת שיניים:

אילי ואביו , 1990
אילי ואביו , 1990.

בתוך שנתיים מאז שחזר ליד חנה התהפכו חייו: מבחור עליז וחסר דאגות שמסתובב רק עם מברשת שיניים, שלא יודע איפה ועם מי יגמור את הלילה, מצא את עצמו נשוי עם חמישה ילדים (שלושה שלו ושניים של אשתו) ומנהל ענף גידולי מים והידרופוניקה בקיבוץ. כדי לגוון, נרשם לקורס מדריכי טיולים לחו"ל והתמחה בטורקיה. ב-1994 התחיל לבנות את ביתו בקיבוץ, בלוק אחרי בלוק, וב-1998 יצא לאור ספר פרוזה ראשון שלו, "בשם שמים" (עם עובד), רומן אפוקליפטי המתאר את הפיכתה של ישראל למדינת הלכה. "התייחסו אלי אז בזלזול ואמרו שהגזמתי", הוא זוכר, "היום מוציאים מהדורה שנייה".

כמו עמי ותמי:

שש שנים הוא היה הקבלן של הקיבוץ. בנה והרס, שיפץ והרחיב. "היכולת לגשת למסגרייה ולרתך, לגשת לנגרייה ולנגר, בשבילי זה כמו בית הממתקים של עמי ותמי". בסוף 1999 קרס הקיבוץ והדי התמנה למרכז משק ומזכיר תחת ועד ממונה. אחרי ההפרטה הוא פתח חברת ייעוץ וניהל במסגרתה קיבוצים אחרים. במקביל ב-2004 פתח חומוסייה בתל אביב. "מימשתי חלום ישן להסתובב בין השולחנות ולדבר עם אנשים". כעבור שנה החומוסייה נסגרה מחוסר זמן והפסדים.

החיים בגן עדן:

ב-2001 בתו נינה, חיילת בראשית דרכה, נפצעה קשה בתאונת דרכים. היתה מחוסרת הכרה במשך שלושה חודשים ושהתה זמן רב בבית לוינשטיין. "לקחתי את זה כאתגר לא כאסון, להחזיר לנינה את היכולות שהיו לה", אומר אביה. "העובדה שמתייחסים אלינו כאל נפגעי אסון מאפשרת לי ולנינה לפרוץ גבולות ולצחוק על הכל, כי לנפגעי אסון סולחים. בנוסף לפגיעה מוחית, נינה מוגבלת גם פיזית. במבצע 'חומת מגן' ראיתי צילום מג'נין של אדם בכיסא גלגלים באמצע רחוב זרוע הריסות, ואין איש שיעזור לו. לעומתו, אנחנו חיים בגן עדן, נתמכים על ידי אגף השיקום של משרד הביטחון, מה יש לנו להתלונן? היה יכול להיות גרוע יותר". לנינה היו מטפלים שונים. הדי שיחרר את כולם, עזב את עבודתו והוא מטפל בה במשך כל היממה.

מאחורי המסיכה:

"הביוגרפיה החולנית של הדי בן עמר", ספרו השני של הדי שיצא עכשיו לאור (גוונים), הוא אוסף סיפורים: חסר גבולות, פרוע וציני ללא תקנה. "הגעתי למסקנה שאנחנו כל כך מגוחכים ברצינות שבה אנחנו מתייחסים לדברים, שהפתרון הכי נכון זה לחיות בדואליות. כלפי חוץ להתנהג כמו כולם, לעשות את התנועות הנכונות, ובפנים לפנטז על הדברים הכי מטורפים".

הלידה של אילי:

הדי: "אחרי שאחותו התאומה יצאה לאוויר העולם, הרחם נסגר והיו צריכים להוציא אותו במלקחיים. עד היום יש לו צלקת בראש מזה".

איזה תלמיד היה:

לקראת סוף כיתה ד', המליצו המורים שאילי ינוח בבית והם ינוחו ממנו. "קיבלתי ג'ננה מהלימודים האלה", אומר אילי, "אמרתי להורים שלי שאם אני לא הולך לבית ספר דמוקרטי, אני לא הולך לבית ספר בכלל". בית הספר הדמוקרטי היה חוויה מתקנת. הוא קיבל את המרחב שהיה צריך, נכנס רק לשיעורים שעניינו אותו וסיים תיכון בלי בגרויות. "האקלים בבית די איפשר את זה. כל מה שעשיתי, היה בסדר".

מרד נעורים:

אילי: "לא היה לי במה למרוד. בטיול שנתי עישנו גראס ואחד הבנים לא הרגיש טוב והלך בלילה למורים וסיפר, ואבא שלי אמר שאם אני רוצה להתמסטל, עדיף שאעשן ג'וינטים ולא אשתה אלכוהול".

החייל הנחמד במחסום:

אילי החליט להתגייס לקרבי: "חשבתי להיות החייל הנחמד במחסום. שלושה שבועות לפני הגיוס הלכתי לסדנת ויפאסנה וזה הביא לי בומבה. ריחפתי מטר מעל פני האדמה". באמצע הסדנה התקשרו להדי, ביקשו שיבוא דחוף לקחת את אילי הביתה. "מצאתי אותו מרחף ומלא בחרדות", אומר הדי. "בנסיעה הביתה הוא דיבר בלי הפסקה". החרדות המשיכו להציף אותו גם אחרי שהתגייס והוא הגיע לקב"נית. "היא שאלה אותי אם אני בקטע של כתות, ולא הבינה מה אני אומר. נכנסתי לפסיכיאטר והוא נתן לי על המקום פתק שחרור מהצבא והפניה לפסיכולוג ותרופות".

גרינפיס כסוכנות שידוכים:

אילי עבר לתל אביב, למד טבחות בבית הספר תדמור ועבד במקומות שונים. באחד הימים שטופי השמש נתקל ברחוב בדוכן החתמה של גרינפיס. בבת אחת פרצו נטיותיו הירוקות והוא היה למבקר קבוע בסניפם בתל אביב. ב-2006 התקבל כעוזר טבח, בהתנדבות, והפליג בספינת גרינפיס מסביב לעולם. "התאהבתי בים בטירוף. ראיתי דולפינים ולווייתנים קופצים, זה היה מדהים. כמו ב'ספינת האהבה', אנשים מכל מיני מקומות בעולם, יש בנות והרבה התרגשויות. זאת אחלה סוכנות שידוכים. לא בגלל זה נשארתי, אבל זה בונוס נחמד".

ארובה בת ערובה:

מומחיותו של אילי בגרינפיס היא טיפוס. בקיץ 2008 היתה ועידת ג'י 8 באיטליה ופעילי גרינפיס השתלטו על חמש תחנות כוח פחמיות. אילי ושני חברים טיפסו על אחת הארובות ושהו עליה כל ימי הוועידה. "עד שבאו הקרביניירי והורידו אותנו למטה והכניסו למעצר". גם ב-2009 הוא היה במעצר בקופנהאגן ("טיפסתי על עמוד תאורה") כשהתקיימה שם ועידת האקלים העולמית. וגם בכלא הקישון: "עלינו על העגורנים בנמל הפחם בחדרה ותלינו שלטים 'הפחם הורג'".

עצבים:

אילי לא אוהב שאביו לוקח לעצמו את החירות לדבר בשמו: "הוא תמיד יודע הכל ותמיד צודק, לפעמים זה נכון אבל זה מעצבן". הדי מתעצבן מהנונשלנטיות שבה בנו מעביר את האחריות על ענייניו לאחרים: "כל זמן שהוא עסוק בשעשועים של הגרינפיס, מישהו צריך לשלם את החשבונות שלו. ככה יוצא שגם אני תורם לגרינפיס".

השתקפויות במראה:

"שמתי לב שבחברה אני מתנהג כמותו", אומר אילי, "המתריע בשער, הסנגור של השטן ובקיצור משבית השמחות. נורא חשוב לי שאף מטרה לא תצדיק את האמצעים". הדי: "כמוני, הוא לא נסחף עם העדר. מקפיד לבחון את הדברים בעצמו".

חרטות:

הדי: "אני יודע שהייתי חרא של אבא, נטול תחושה של אושר. תמיד חשבתי מתי אני גומר עם הנדנדות או עם אסיפת ההורים, שאוכל להתעסק בדברים שלי. אחרי שהבנתי שלא אוכל לשנות את זה, הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא שהרגשתי רגשי אשמה". אילי: "גם אני הייתי חרא של ילד. מילאתי את תפקידי האבולוציוני בנאמנות. היום אני מצטער קצת שלא הייתי איתם במשברים עם נינה, אבל עדיין יש לי זמן לכפרות".

משהו שאף פעם לא נאמר:

אילי: "כשהיינו קטנים היינו לוקחים לאבא מטבעות מהכיס כדי לקנות לנו דברים במכולת בבית הספר. רק לפני חודשיים-שלושה ישבנו עם נינה באיזה בית קפה ביפו וסיפרתי לו".

פנטזיות:

הדי רצה להיות סופר. וגם אמן. "כשלמדתי במדרשה לאמנות פינטזתי על סטודיו משלי ועל ריחות של צבעים". אילי רצה להיות מטפס צוקים מקצועי. אבל הכי הוא רוצה לעשות משהו אמיתי ומהותי עם החיים שלו: "מפחד שפתאום לא אדע בשביל מה אני חי, ואני לא רוצה לחיות בריקנות. רוצה חיים משמעותיים". הדי מנדב עצה מאבא: "אל תתחתן ואל תעשה ילדים, ולך לממש את כל הפנטזיות שלך".

***מרד נעורים - אילי: "לא היה לי במה למרוד. אבא אמר שאם אני רוצה להתמסטל, עדיף שאעשן ג'וינטים ולא אשתה אלכוהול"

***הדי 57, ואילי, 27, נראים כמו שני הפכים. הדי מעשי, בוטה, כרסתן (אחרי שהוריד 20 קילו במצוות רופאיו) ונהנתן. מסרב שיתייחסו אליו כאל אזור מוכה אסון, על אף האסון שפקד את המשפחה. אילי צנום, רגיש, חובב ים הפעיל בגרינפיס. מסתכל על העולם בסקרנות ובתמימות. ועל אף שנפל רחוק מהעץ, הרבה פעמים הוא מרגיש שהעולם נחשף אליו דרך העיניים של אביו.

הורים וילדים המעוניינים להשתתף במדור מוזמנים לפנות לאי-מייל: yeled@haaretz.co.il




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים