החיים זה כואב - אני בשיחה - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

החיים זה כואב

עפר שלח, 52, עיתונאי ומגיש טלוויזיה. אב לשניים. מתגורר במושב גינתון. | זוכרים לו: "המקור", "שלח ודרוקר". | רוצה לקדם: את הספר החדש, שכתב יחד עם אביו, "המדריך ליוליסס". | מתי: שני, 14:30. | איפה: אצלו במרפסת.

איילת: בוא נתחיל מקטטה על יוליסס. ספר מרגיז.

עפר: הוא מרגיז, בטח. אני לא מתעלם מזה שנשאלת השאלה אם זה לא הכל תכסיס בשביל להחביא כלום, אבל אני באמת חושב שהתובנות האנושיות והרגש והחיבור לחיים בספר הזה מופלאים.

למי שמוכן לצלוח את כל האקרובטיקה והשואו-אוף. איפה הרגש? הוא כושל במקום הכי בסיסי - לתקשר את המשמעות שלו החוצה.

מה שאת אומרת הוא דיון מאוד רציני אצל מבקרי ג'ויס הכי גדולים. זה נכון. אני עבדתי בלקרוא את יוליסס בפעם הראשונה, אבל כשאני קורא אותו היום, אני מוצא בו אושר ועומק והומור וקול שאני מוצא במעט מאוד ספרים.

צילום סלולרי: גלי איתן

הוא לפחות יכול היה לטרוח ולעשות את זה רב שכבתי.

אני מוכן לתת לו את הקרדיט, שלא היתה לו שום דרך, אלא לכתוב את הספר שהוא כתב.

כן? אתה מאמין בזה?

אני מאמין בזה.

וכל הגימיקים הצורניים האלה. פרק שכתוב כמו מחזה, פרק שמורכב משאלות ותשובות, אפילו הפרק הכי קריא, המונולוג של מולי בלום, 46 עמודים בלי סימן פיסוק אחד. שים. סימני. פיסוק.

למה? ג'ויס היה איש מאוד מוזיקלי, ודבלין שהוא מתאר היא עיר שכולה מוזיקה, והאנשים שרים שם כל הזמן ועולם האסוציאציות שלהם הוא עולם של מוזיקה. זה נהדר. נניח לרגע, שג'ויס לא מותח את הקורא ולא מתחכם סתם, אלא זה מה שהוא ראה, אז זה מה שהוא היה צריך לכתוב.

השאלה אם אפשר להניח שהוא לא מתחכם סתם.

זו שאלה גדולה.

אבל ג'ויס בעצמו אומר "הכנסתי כל כך הרבה אניגמות לתוך יוליסס, שפרופסורים יהיו עסוקים במשך מאות בוויכוחים על כוונותי". מגלומן.

כן. הוא היה מגלומן לא קטן. אבל במונחים של זמן, של חלל, של היסטוריה, של שפה, יש ביוליסס תמצית של הרבה מאוד מהפכות היסטוריות שחלו בעיקר במאה ה-20, והן עשו אותי, באופן בלתי נמנע, מי שאני היום. יוליסס נמצא שם, עבור כל אדם שהספרות, הקולנוע, המוזיקה והאמנות הפלסטית של זמנו עיצבו אותו. הוא נמצא בכל מקום. וזה מה שאני בא למכור. זה שווה את זה. אז בסדר, אז ג'ויס היה מניאק.

את הספר על יוליסס התחלת לכתוב עם אביך, והמשכת לבד אחרי מותו.

כן. בעצם, כל מה שהיה לי זה טקסט שהיה קבור במחשב נייד ישן. שבכלל התרסק. הצלתי אותו עם האקר-על. טיפוס. בחיים לא ראיתי בן אדם כזה. דמות כמו בסרטים.

איזה אדם היה אביך?

אמא שלי היתה חולה באלצהיימר, והיא עזבה את הבית ארבע שנים לפני שהיא נפטרה. ושמונה שנים - מעזיבתה את הבית עד פטירתו של אבא שלי - הייתי מדבר איתו כל יום. הוא לא היה בן אדם שהיית שואל אותו מה שלומו והוא היה עונה. כשהייתי מתקשר אליו, אז הייתי צריך לחשוב איך מפתחים את השיחה מעבר למשפט הראשון. היא לא יכולה להתמצות בשאלה מה שלומך. וכשאני מסתכל על זה, שמונה שנים, כמעט 3,000 יום, על זה היתה השיחה שלנו. יוליסס, והספר, תוך כדי העבודה, זה הפך להיות העניין.

השיחה הזאת, כשאני חושב על אבא שלי, היה בה איזה משהו שהוא - אולי הדימוי הכי חזק שאני חושב עליו בהקשר של החיים שלי - זה שאני נורא אוהב לנסוע, ואני לא אוהב להגיע. אין לי שום צורך להגיע. והדבר הזה של להיות בתנועה יחד, שני אנשים שאוהבים זה את זה, אבל גם לא צריכים להגיד את זה כל הזמן. אני מאוד מתגעגע לזה. החוויה החזקה של הספר היתה שכאילו המשכתי את הנסיעה הזאת, את המסע הזה.

יש את התיאוריה של לאקאן, שהכתיבה של ג'ויס מונעת מהצורך להיפרע מאבא שלו.

זה נשמע יותר פרויד.

לא, זה לאקאן. הוא אומר שהרצון לשבור את התבניות בשפה, את ההיררכיה של המסמן והמסומן, נובע מתסביך האב שלו.

יש פורטרט ידוע של ג'ויס של ברנקוזי, שהוא שלושה קווים וקו אחד ישר. וכשהראו את זה לאבא של ג'ויס, הוא אמר, ג'יימס מאוד השתנה מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה. עכשיו, אצל ג'ויס זה מאבק כזה גדול וזה מרד וזה חיפוש אחרי אב אלטרנטיבי, ואני, אני חושב על משהו הרבה יותר נעים. אבא שלי היה בשבילי אחד השותפים הכי נפלאים למסע. בשנים האחרונות, את יודעת, כשכבר בגרנו ועברנו המון דברים, העול של החיים נהיה כל כך ברור, שהדברים האחרים נהיים פחות חשובים. ומה שנהיה חשוב זה לנסוע ביחד.

מאוד פיוטי.

בשנתיים האחרונות אני עובד על הספר לבד, גם קודם עבדנו יותר זה ליד זה מאשר ביחד, ונורא מעניין אותי מה הוא היה חושב. כי אנחנו מאוד שונים באופי. מאוד שונים. וזה חסר, פשוט חסר. בסוף, אני חושב, בכל התיק המסובך הזה של הורים וילדים, אם אתה מגיע למקום כזה שאתה מרגיש שנוסעים ביחד, הצליח לך. והצליח לו. זה לא בא בקלות. שום דבר לא בא בקלות ביחסים האלה.

מותו היה סמוך למותה של אשתך?

עשרה חודשים אחר כך. שמחות באות בצרורות.

יש המון תמות של אב-בן, משוכפלות, מסונתזות, מוטמעות בתוך יוליסס.

אבא שלי גילם עבורי משהו - כשהספדתי אותו, קראתי לזה "אתיקה ואסתטיקה". זאת אומרת, מה שהוא עשה, הוא עשה מתוך תפיסה שיש דרך ראויה לעשות דברים. הוא היה בן אדם מאוד שונה ממני, מאוד. אבל בזה, אני חושב שלמדתי ממנו. והוא עשה את זה בעולם העסקים, ולמשפחה שלו. זה לא קל, זה לא מייצר אדם קל, אבל זה מה שהוא היה.

משם המצוינות הזאת שלך?

יותר משמעת עצמית. מצוינות במובן המדיד שלה, אף פעם לא עניינה אותי.

אני מתכוונת לזה שאתה הולך בדרכך, בלי להתפרק, בלי לזלוג לצדדים.

לא. גם להתפרק צריך לדעת, צריך לתת לזה את הכבוד המגיע לו.

אתה יודע להתפרק?

כן. אני למדתי. התאמנתי יפה מאוד על להתפרק. התפרקות במובן של להגיע למקומות שבהם בנוכחות אנשים אחרים, יוצאים ממך צער עמוק וכעס עמוק. בשנים האחרונות, הדברים שקרו לי גרמו לזה שהחיים שלי נפרצו. גם במובן הזה שהמון אנשים, כולם חברים, כולם בעלי כוונות טובות, נכנסים לתוך הדברים הכי אינטימיים שלך. גם כי הם רוצים, וגם כי אתה צריך אותם.

וגיליתי שאם נגזר עליך שייפרצו לך החיים, אל תעשה גם מזה עניין. יותר מזה, גיליתי שלדעת לקבל ולאהוב לקבל, זה דבר מופלא, אנושי ואדיר. הבנתי שלאבד את הבושה ואת הפרטיות, זה עושה לך רק טוב. כולנו חיים במערכת של נימוסים ושקרים מוסכמים שהיא נחוצה, כי אתה לא הולך כל היום עירום ברחוב. אבל אם נגזר עליך ללכת עירום בקטעים מסוימים, זה ממש לא נורא, להפך. זה לא חלק פחות יפה של החיים. זה החיים עצמם. ובאמת, בעיני, אין טעם לחיות אם אתה לא אוהב את החיים. וזה כולל גם את זה. אני חושב שיש בי את היכולת למצוא עוצמה ויופי גם בדברים האלה, כמה שזה כואב ברמות נוראות.

היכולת למצוא עוצמה ויופי ברגעים כאלה זה כמעט הארה.

זו אהבת החיים, בעיני. פשוט לאהוב אותם על כל מה שהם מזמנים לך.

תמיד אהבת את החיים?

לא, בשנים האחרונות יותר, בלי ספק. מי ששינתה את חיי בעניין הזה היתה אשתי. היא לימדה אותי את זה, לא בקורסים, כן? בחיים שלי איתה, היא לימדה אותי את זה. והיא שינתה אותי מאוד.

איך היא לימדה אותך כזה דבר?

פשוט לחיות איתה. להסתכל עליה.

ומה ראית? מי היא היתה?

היא היתה בן אדם שהבין את החיים ונגע בהם בידיים חשופות כמו מעט מאוד אנשים שהכרתי. ומסיבות לא ברורות לגמרי, באמת לא מגיע לי, היא הסכימה להיות אשתי, ולכן ראיתי את זה מאוד מקרוב.

צר לי שזה נלקח ממך.

כן. נכון. באמת, לאהוב את החיים זה תהליך שחלקו הוא פוטנציאל פנימי ממומש בעזרת גורם חיצוני. והגורם החיצוני הכי מובהק היתה אשתי. בלי ספק.

בוא נדבר על יאיר לפיד.

בואי נדבר על יאיר לפיד. מה עם יאיר לפיד?

חברך הטוב.

חברי הטוב והאהוב מאוד, שהיינו יחד במקומות שבאמת רק חברים טובים נמצאים, בחיי שלי ובחיים שלו. ואני חושב שאנשים מתחברים למשהו אצל יאיר שהוא מאוד אמיתי. וזהו, זה מה שיש לי להגיד על יאיר לפיד.

ואתה הולך איתו לפוליטיקה.

אני לא הולך לפוליטיקה בשלב זה, כי השאלה אינה מונחת לפני.

די, נו.

יאיר ואני, הקשר בינינו היה, בוודאי בשנים האחרונות, ראינו אחד את השנים עירומים ועריה לגמרי, ברמה הנפשית. וחלקנו את זה. ולכן, כשהוא מחליט ללכת למשהו, אז אני, בתור חבר, איתו. הוא מתייעץ איתי הרבה, כי אני חבר שלו. וכשתהיה הצעה קונקרטית, אז אני אחליט אם כן או לא.

האיש הוא חברך הטוב ביותר, הוא לא הציע לך?

לא. זה לא עלה בכלל.

מה?

זה לא עלה.

איך ייתכן?

אולי טוב לי שזה לא עולה. כי זה לא מעמיד אותי בדילמה. הוא לא היה צריך להרכיב רשימה עד עכשיו. יכול להיות שיאיר נורא רוצה שאני אבוא, אבל אין לו מקום בשבילי. תראי, ללכת לפוליטיקה זה בשבילי דבר נורא מעשי, אני לא בחור בן 25-30 שמחליט לחיות בחיים הפוליטיים. זה ללכת לתקופה קצובה מסוימת ולנסות להשפיע על הדברים שחשוב לי להשפיע. ובצד השני יש אובדנים ודאיים. אז ברגע שאתה שוקל את זה ברמה של כמו לקנות דירה, כן? צריכה להיות סיטואציה קונקרטית, שמביאה אותך לחשוב מה תוכל בסיטואציה הזאת לעשות, מול האובדן הוודאי, והסיטואציה הזאת פשוט עוד לא קרתה, זה הכל.

כלומר, החלטת ללכת ועכשיו השאלה היא מתי ועם מי.

כשיאיר החליט שהוא הולך לפוליטיקה, ועוד הרבה לפני, אף פעם לא אמרתי לו, תשמור לי מקום.

למה?

כי זה לא רלוונטי. יאיר יישב יום אחד ויעשה לעצמו רשימה. ואם הוא יכלול אותי, הוא יבוא וישאל אותי אם אני רוצה, ואז אני אגיד לו אם כן או לא. יכול להיות שגם מישהו אחר יעשה את זה. אני יכול להגיד לך שהשאלה אם אני הולך לפוליטיקה או לא, עלתה גם מול גופים פוליטיים אחרים. כבר היתה הצעה שאם הייתי מקבל אותה הייתי היום חבר כנסת.

כן. היא תעלה תמיד כנראה, כל עוד אתה בעניין.

כן, וכשמישהו מהם ירצה להציע הצעה, אז אני אגיד כן או לא. בפעם הזאת, עצם העובדה שבמערכת הבחירות הזאת נמצא גם חבר שלי שקוראים לו יאיר לפיד, היא בהחלט שיקול.

עם יאיר תיטה יותר לכיוון הכן.

כן. או לחלופין, יציע מישהו אחר, ואני אגיד, אני לא רוצה לעשות את זה ליאיר.

אתה פלרטטן.

אני לא יודע. את מרגישה ככה?

לא איתי ספציפית, אבל אני מזהה את התדר הזה אצלך.

אז התשובה היא כן, למה לסבך את זה? התשובה היא כן, בוודאי. אני מפלרטט עם בני אדם, והפלירט עם נשים הוא אחר. ברור שבכל פגישה עם אשה, גם אם זה לצרכים הכי מקצועיים, האלמנט הפלירטי קיים בו, גם אם באמת אין לך שום כוונה. זה קיים.

זה טבע.

זה טבע וזה כיף. ואני גם נהנה שמפלרטטים איתי. מאוד. גבר ואשה נכנסים לחדר, כמו בהתחלה של הרבה מאוד בדיחות, בהרבה מאוד מקרים זה גם נמצא בחדר, בטח, וזה כיף לשחק עם זה, כשאתם בני אדם מבוגרים ומודעים.

אתה וומנייזר?

מה זה וומנייזר? זה כאילו, מילולית מה שהיו קוראים פלייבוי?

לא. וומנייזר זה לא בהכרח מישהו שנועל מוקסינים לבנים. זה יכול להיות גבר שיודע לדבר עם נשים. להקסים אותן.

כל משפט שאתה אומר בהקשר הזה, הוא נשמע מזויף. המשפט "יש לי המון חברות", נראה לי הכי טוב.

וגם הכי משעמם.

אני אגיד לך מה כן, אני מתאהב בעוצמה מאוד גדולה.

חמוד. באמת?

כן. אני מחפש משפט שהוא לא יהיה כאילו, "נשים מקסימות אותי".

תגיד משהו פשוט. אתה אוהב נשים? זה בסדר לאהוב נשים.

אני מאוד אוהב נשים.

אתה רץ מרתונים. כבר הרבה שנים. לאחרונה רצת 90 ק"מ. למה עשית לעצמך דבר כזה?

כי הרגע של הריצה הוא רגע נקי נקי נקי. הוא נקי ממחשבה. כל מי שמספר לך שהוא חושב מחשבות...

לא, אני יודעת שלא. זה רק אנדורפינים וזהו.

לא ראיתי אנדורפין בימי חיי.

איזה שטויות.

אני לא יודע איך זה נראה.

ונראה לך שאם לא היית רואה אנדורפין, היית מצליח לרוץ 90 ק"מ?

ב-90 ק"מ מרגישים כאב פשוט, לא אנדורפין ולא כינים. כאב. אני לא מאמין בהפרדה בין גוף ונפש, אלא בתואר המכונה גוף כואב, והתואר המכונה נפש מתעלה ברמה שהיא מחזיקה אותך. הללויה ממש. תחושת התעלות. אני לא יודע לתאר אותה במילים, כי היא לא מילולית.

מעניין שהיא קיימת לצד כאב. כי בדרך כלל התודעה מתעסקת בניסיון להבין את הכאב, להשתלט עליו, להפסיק אותו.

או to embrace it. להיות אחד עם הכאב באופן באמת הכי עמוק והכי מרומם נפש. זאת אומרת, כמעט.

ליהנות מהכאב?

לא ליהנות, אלא להרגיש חי עם הכאב. מאוד חי. שזה, אגב, דומה גם בדברים הנפשיים, אותו דבר. אבל ב-90 ק"מ. זה מאוד פיזי.

אתה מתמכר לכמה אתה מרגיש חי.

כן. לכמה אתה מרגיש חי יחד איתו. אתה באמת נהיה אחד איתו, כן, ובזה יש משהו ממכר בלי ספק.

זה כמו בלידה אולי. כאב שלוקח את כולך. ובאותו אופן, זה סוג אחר של כאב. לא התרעה מפני סכנה, אלא כאב טוב, שמקדם אותך למטרה.

והנה הגעת לפתרון האסטרוגני לשאלת הלמה 90 ק"מ. כי אתה לא יכול ללדת. אני הייתי מעדיף לרוץ 90 ק"מ על ללדת, האמת. אם כי חוזרים ללכת נורמלי לפי דעתי יותר מהר אחרי לידה, ברוב המקרים. נגיד, אני ראיתי את אנסטסיה מיכאלי יום אחרי לידה.

כן. אני ראיתי אותה יומיים אחרי לידה. במכנסי עור.

קיצוני. בכל מקרה, זה נכון, זה באמת מקום מאוד חי, מאוד מקולף.

מקום שנראה שאתה מחפש אותו.

כן. אני אוהב אותו.

למה?

כי אני רוצה לחיות, כי אני אוהב לחיות. כי אני לא פוחד לחיות מקולף.

ומטבעך, אתה טיפוס של מיינסטרים?

אני נגד. לגמרי. דובר צה"ל, שהוא ידיד שלי, אומר שאני נגד הזרם גם אם אני חושב שהזרם הוא בכיוון הנכון.

אוקיי. אבל כמה נגד הזרם אתה יכול להיות באמת?

את יושבת בבית בורגני של משפחה בורגנית, זה נכון. אבל זה הסתכלות. קודם כל אני נגד כל אוטוריטה ומוסכמה באשר היא. ליבוביץ אמר שהומניסט זה ארבעה דברים: אנרכיסט, פציפיסט, קוסמופוליט ואתאיסט. והוא לא אף אחד מארבעתם. זו התפיסה של הומניזם שגדלתי עליה, זו הצורה של הרדיקליות, שהאדם הוא תמיד במרכז.

זה עדיין יותר בורגני בשולי החוק מאשר אנרכיסט אמיתי.

בוודאי.

אני חושבת שמהמקום שבו אתה נמצא, עם כישוריך וקשריך, איבדת את הזכות לטעון לזה.

אני מסכים איתך. לגמרי. אני לא מרדתי ולא הלכתי לחיות על הקצה במובן הטכני של העניין, אבל השקפת עולמי היא כזו שכל אוטוריטה, או מוסד, או מגבלה, או מוסכמה, אני בעמדתי הבסיסית - נגדם.

חיית פעם על הקצה?

לא. לא. לא קסם לי אף פעם.

ואם נחזור למקום המקולף הזה שבו אתה מרגיש חי, מה, כמה הוא היה נוכח בחייך על ציר הזמן? זה משהו חדש?

ככל שאתה מרבה שנים ואובדנים, אז הוא נוכח יותר, בוודאי. כי איבדת דברים ואיבדת אנשים. והחיסרון הוא קיים כל הזמן, באופן מאוד מוחשי, מאוד פיזי. אבל בצדו באה באמת תחושה של אהבת חיים ושמחת חיים. כי אתה צריך להתגבר - לא להתגבר, אתה צריך לחיות עם דברים. אני לא מרגיש בזה כמו במאבק, אני מרגיש בזה כמו באיזה סוג של שלמות.

אתה מתאר תהליך טבעי. הרמוני.

כן, שמאוד הייתי שמח אם חלקים נכבדים ממנו היו נמנעים ממני.

כן. אבל זה אומר שמיומנויות החיים שלך מאוד השתכללו.

כנראה, כן.

זו התבגרות או החלמה?

התבגרות, בלי ספק. הבשלה, יותר טוב מהתבגרות. זו השתנות לאורך השנים שבהן איזשהו גרעין ניטע במחשבה, בהרבה מאוד שיחות. ומול הדוגמה האישית, של אשתי, והקרבה אליה. ופתאום זה נדרש, כי הכאב מגיע, בצורותיו השונות, וזה קורה באופן בלתי אמצעי. לכן אני לא אומר החלמה, כי החלמה זה כאילו דבר שקורה אחר כך.

זה כוח החיים?

זה כוח החיים. זה הרגע הזה שאתה רואה משהו בבהירות שלו, וזה ממלא אותך שמחה. שמחה אמיתית, שמחה חושית לגמרי, בלתי אמצעית.

משהו מאוד גולמי וטהור.

כן. זו שמחה אחרת. כי הכאב כואב, ואתה רוצה שהוא ייפסק, ושהסיבות שלו ייעלמו. אבל אתה בסוף מבין, במקום עמוק שזה לא יקרה. אתה מבין שההתעלות של הנפש והכאב של הגוף הם שני צדדים של אותו מטבע. שהכאב והשמחה שם כי אתה חלק מהחיים, שחלק מהם כואב. אז הייתי מעדיף להעביר את זה בלי, אבל אין בלי, וזו ההבשלה. להבין שאין בלי. כשאתה מבין שאתה לא כל כך חשוב, זה יופי שהוא גדול ממך. עוצמה שהיא גדולה ממך.

בלי עונג אין כאב. ובלי כאב אין עונג.

זה יותר יפה, בעיני. אין דבר כזה לא לסבול. לא לסבול זה לא לחיות. ואני רוצה להיות, לחיות ולהיות בעל יצרים, ואם אני בעל יצרים, אז אני בעל אכזבות ובעל סבל. אני מבין שהסבל והיופי הם אחד, ושהיופי הוא יופי מופלא וממלא שמחה. הצורה היפה ביותר של קיום.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 מרגש ערן
  • 11:05
  • 01.06.12

איזה איש. איזה ריאיון.

02 קשה להאמין שלפיד עוד לא הציע לו לחבור אליו. יאיר, למה אתה מחכה? ערן לוי
  • 17:47
  • 01.06.12

אפשר לחשוב מי עוד אתה מכיר היטב מספיק כדי לערוב לטיבו ואיכותו. בסוף תגמור עם רשימה של חדלי אישים שצריך לסגור איתם ברגע האחרון.

03 שלמות איתמר
  • 17:59
  • 01.06.12

אדם שלם. תענוג!

04 עופר שלח שלא הכרתי.  (לת) ראיון רגיש ומשכיל
  • 18:08
  • 01.06.12
05 חחחחחח....החבר הטוב הזה גם אמר שהוא לא יכנס לפוליטיקה . לא מאמין לו ולא לחבריו!!! פוליטיקאים מסוג ז'. מתנחל מת"א.
  • 18:14
  • 01.06.12

חלאס למכור לנו שקרים .

06 איש רגיש ועמוק, מרשים ועצמתי. מה עוד אפשר לכתוב אחרי שאמרתי את האש הבוערת? אברהם שרון
  • 18:23
  • 01.06.12

שאלות אינטיליגנטיות מאוד, תשובות כנות עד קצות הדמעות. ובסוף, לאחר קילוף כל הגלדיםנ נותר - כנאמר - גרעין הדמעה.

07 הטוב בהארץ מזה שנים א
  • 18:39
  • 01.06.12

תודה

08 קשה להבין את הפער בין העוצמות הרגשיות הדס
  • 18:48
  • 01.06.12

שבאות לביטוי בדברים היפים והנכוחים ששלח אומר על חייו ועל חיי אהוביו המתים ובין הכניעות הבלתי נתפסת שמצויה בקשריו עם לפיד הפוליטיקאי שכתב תקנון מפלגה אנטי דמוקרטי בעליל שתכליתו - הפיכת חברי המפלגה לבובות צייתניות שתשרתנה את המנהיג.מי שיצביע לפיד בבחירות הבאות יצביע למעשה בעבור קואליציית הימין של ביבי.האם שלח מוכן להיות חבר בקואליציית הימין של נתניהו אליה נושא עיניו לפיד שכבר הצהיר על כך שהוא יישב בממשלה הבאה של נתניהו ? האם שלח שותף לפוליטיקת השנאה של לפיד כלפי חרדים ? האם שלח חי בשלום עם האופן שבו מתייחס לפיד לנושא המהגרים מאפריקה ? מה לשלח הסוציאלי דמוקרט בהשקפותיו הכלכליות חברתיות וללפיד איש הימין הכלכלי חברתי ? המקום הטבעי של שלח הוא מפלגת העבודה אבל רק אצל לפיד הוא יוכל לקבל מקום בכנסת הבאה ואולי אף בממשלה הבאה מבלי להאבק על כך עם מתמודדים אחרים ולכן אולי למרות הכל שלח עוד ימצא עצמו בתוך הפוליטיקה רק בגלל החברות שתנצח את עמדותיו המדיניות והחברתיות. מי שמחפש רגשות אצל ג׳וייס מוטב שיקרא את הדבלינאים ובעיקר את הסיפור ״המתים״ שסופו הוא אחד הנפלאים והמרגשים בתולדות הספרות (ולמעשה הגרסה הקולנועית של הספר מצליחה בדקות האחרונות של הסרט להתעלות ולהביא את הסיום הזה לשיאים חדשים בלתי נשכחים בזכות קולו של דונאל מקאן).

09 בחיי מרגש נירית קדמון
  • 18:54
  • 01.06.12

הֵי עפר, מים רבים עברו בירקון...
לחיות באמת - מרשים ומרגש.
אשר למדריך ליוליסס - מתי התרגום לאנגלית?... (כי יש לי חבר שמפענח להנאתו את יוליסס כבר הרבה שנים אך אינו קורא עברית)

10 תודה, איילת שירה
  • 20:00
  • 01.06.12

תמיד כיף לקרוא אותך

11 איילת - יופי של ראיון. מרגש, מעמיק, מעניין.  (לת) אבי
  • 21:03
  • 01.06.12

12 נהדר!  (לת) רגב פורת
  • 21:07
  • 01.06.12

13 מרגש ונוגע ענת
  • 21:28
  • 01.06.12

כמה חוכמה וכמה רגישות

14 מניין הם עזרו אומץ? קובי
  • 21:44
  • 01.06.12

אני מחפש את הרגע שבו אתה אומר לעצמך ״זהו אני גדול מספיק״ בשביל להגיד לכולם שלמרות שאין לי שום נסיון אני יכול להוביל אותכם. סביר שנורות הטלביזיה משבשות את שיקול הדעת וגורמות לכל העיתונאים בtv לחשוב שהם יכולים להציל את המדינה. טוב זה לא יגמר

15 עופר - אל תלך לפוליטיקה, הצעה מחבר עמוס מישאל
  • 21:45
  • 01.06.12

עופר אני מה זה מעריך אותך, אחד העיתונאים החכמים, המקסימים, שראיתי, גם אם חברך יאיר לפיד יציע לך להיות מס' 2 ברשימה, אל תסכים, תהיה יועץ שלו, מאחורי הקלעים, אל תכניס את עצמך לתוך הג'יפאה. זה יקלקל את שימך הטוב. למה?. אתה תהיה תמיד מוערך מבחוץ. יכול להיות שזה קורץ, שזה מאתגר, האמת שלא תשפיע כמעט בתור ח"כ. ואולי שר? תחושתי ואני בד"כ לא טועה בזה, שהשלד הקיים שלך יפגע.תשמור תגובה זו.ואולי אני טועה.

16 מה לשלח ולמפלגתו של לפיד ? הדס
  • 21:46
  • 01.06.12

קשה להבין את הפער בין העוצמות הרגשיות שבאות לביטוי בדברים היפים והנכוחים ששלח אומר על חייו ועל חיי אהוביו המתים ובין הכניעות הבלתי נתפסת שמצויה בקשריו עם לפיד הפוליטיקאי שכתב תקנון מפלגה אנטי דמוקרטי בעליל שתכליתו - הפיכת חברי המפלגה לבובות צייתניות שתשרתנה את המנהיג.מי שיצביע לפיד בבחירות הבאות יצביע למעשה בעבור קואליציית הימין של ביבי.האם שלח מוכן להיות חבר בקואליציית הימין של נתניהו אליה נושא עיניו לפיד שכבר הצהיר על כך שהוא יישב בממשלה הבאה של נתניהו ? האם שלח שותף לפוליטיקת השנאה של לפיד כלפי חרדים ? האם שלח חי בשלום עם האופן שבו מתייחס לפיד לנושא המהגרים מאפריקה ? מה לשלח הסוציאלי דמוקרט בהשקפותיו הכלכליות חברתיות וללפיד איש הימין הכלכלי חברתי ? המקום הטבעי של שלח הוא מפלגת העבודה אבל רק אצל לפיד הוא יוכל לקבל מקום בכנסת הבאה ואולי אף בממשלה הבאה מבלי להאבק על כך עם מתמודדים אחרים ולכן אולי למרות הכל שלח עוד ימצא עצמו בתוך הפוליטיקה רק בגלל החברות שתנצח את העמדות המדיניות והחברתיות שבהם מחזיק שלח.

  •   תגובה חריפה ואינטליגנטית קולונל שרמנטייה
    • 11:42
    • 03.06.12

    מה לאיש אינטליגנטי ורב-צדדי כעופר שלח שרבים, ולא רק נשים, חשים כלפיו סימפטיה והערכה- ולנחמד מקצועי כלפיד?

    אילו לא היה מדובר בישראלים רגילים מהשורה היינו בזכרים מקצועיים, אלא באנשי תקשורת מצפון אירופה, ראוי היה לחפש בסיס אירוטי לזיקה ביניהם.
    מכל מקום עצתה של הדס לשלח, חכמה ורצינית.

17 תודה רועי
  • 21:53
  • 01.06.12

קליל, מהנה וזורם. בחור חכם ומראיינת רגישה

18 המדור הזה תום
  • 22:04
  • 01.06.12

עושה לי טוב כל שבוע. בהתחלה חשבתי שזה עוד פורמט מעיק וכאילו קליל של שיחות עם מפורסמים, ואז התברר שהראיונות בדרך כלל הולכים לכיוון רוחני/פילוסופי עם תובנות חכמות על החיים. כיף

19 עופר מפתיע אותי דורי
  • 22:29
  • 01.06.12

שנים אני עוקב אחריו בעיקר מפרשן כדורסל מגיש תוכניות בערוץ 8 ועוד . אבל הפעם יצא משהו חזק יותר ואישי יותר - ישר כוח

20 עופר הפוליטיקה שאני מתעב צמאה כמו גמל למים במדבר , לכמוך שכן ממושב בסביבה
  • 23:22
  • 01.06.12

הרם קצת את הנוף הציבורי הגועלי והצטרף ליאיר לדוגמא , גם שלי יכולה להתאים
אני בודאי אצביע לך
נ.ב
רק אל תוותר על פרשנות הספורט כמובן אתה יחיד בדורו בתחום

  •   מפלגת העבודה צמאה לעופר. חזק ואמץ  (לת) ענת
    • 09:24
    • 02.06.12

  •   לפעמים מ"כ לא יכול להיות מ"פ עמיקם הר ציון
    • 16:33
    • 02.06.12

    עופר לא בנוי לפוליטיקה, כל התחמנות, השקרים, חוסר המעש בלעשות דברים, איבוד האני העצמי, תחושה שמה אני עושה בכלל, כל אלה יהיו נחלתו של עופר אם יבחר בפוליטיקה. עופר! מה שרואים מכאן לא רואים משם. אל תעשה את הצעד הזה, זה לא בשבילך, ואני אוהב אותך.אינטלגנט, שדרן ספורט הכי טוב, עיתונאי בה"א הידיעה, תמשיך בזה. לא רוצה עוד סתם ח"כ.

21 עשרים שנים לאחור, שנת שירות, לפני הצבא. הכנו סמינר ובו פרק על סרבנות מצפון, ופנינו לעפר שלח בשל מאמר שכתב בעניינו של אל"מ אלי גבע. נוע"ל במיל.
  • 23:39
  • 01.06.12

לשמחתנו שלח הסכים לארח אותנו במשרדי מעריב, והיה ענייני ומקסים. אח"כ ערך לנו סיור קצר במקום, ביקר אותנו בהפתעה בסמינר עצמו, וכתב עלינו את טורו (או חלק ממנו) השבועי.
במהלך השירות עצמו קראתי את "גוף שני", ספר מצוין.
תודה על הראיון.

22 מה לשלח ולמפלגתו של לפיד ? הדס
  • 23:58
  • 01.06.12

קשה להבין את הפער בין העוצמות הרגשיות שבאות לביטוי בדברים היפים והנכוחים ששלח אומר על חייו ועל חיי אהוביו המתים ובין הכניעות הבלתי נתפסת שמצויה בקשריו עם לפיד הפוליטיקאי שכתב תקנון מפלגה אנטי דמוקרטי בעליל שתכליתו - הפיכת חברי המפלגה לבובות צייתניות שתשרתנה את המנהיג.מי שיצביע לפיד בבחירות הבאות יצביע למעשה בעבור קואליציית הימין של ביבי.האם שלח מוכן להיות חבר בקואליציית הימין של נתניהו אליה נושא עיניו לפיד שכבר הצהיר על כך שהוא יישב בממשלה הבאה של נתניהו ? האם שלח שותף לפוליטיקת השנאה של לפיד כלפי חרדים ? האם שלח חי בשלום עם האופן שבו מתייחס לפיד לנושא המהגרים מאפריקה ? מה לשלח הסוציאלי דמוקרט בהשקפותיו הכלכליות חברתיות וללפיד איש הימין הכלכלי חברתי ? המקום הטבעי של שלח הוא מפלגת העבודה אבל רק אצל לפיד הוא יוכל לקבל מקום בכנסת הבאה ואולי אף בממשלה הבאה מבלי להאבק על כך עם מתמודדים אחרים ולכן אולי למרות הכל שלח עוד ימצא עצמו בתוך הפוליטיקה רק בגלל החברות שתנצח את העמדות המדיניות והחברתיות שבהם מחזיק שלח.

23 מר שלח, לדעתי אתה ביזיון למקצוע. לא אשכח לך שתי סיטואציות בהן הוכחת מעבר לכל ספק כי מקצוע העיתונאות כשליחות הינו ממך והלאה: flamer
  • 00:13
  • 02.06.12

מקרה ראשון:
לאחר שידור כתבה בערוץ 10 על התעללות בקופים שנחשפה במכון וויצמן, החלטת, בתור מגיש התכנית, לשתף אותנו בדעתך האישית אודות הסוגיה. אמרת משהו בסגנון של "אין מה לעשות, בני האדם החליטו שהם המין השולט".

לא מדובר בתוכנית דעות. לא מדובר בפינת Editorial אישית שלך. אתה *עיתונאי* לכל הרוחות. לא יתכן שתציג כתבה הדנה במקרה מורכב ומיד לאחר הכתבה תביע את דעתך האישית בנושא, בייחוד באופן כה נחרץ וחד צדדי. האם לא עברת קורס עיתונאות 101? האם לא הפנמת שעליך לדווח על העובדות ולתת לצופים לשפוט עם מי הצדק?

עבודתך היא להגיש את התוכנית, להציג את הכתבות שעליהן עמלו כתבים אחרים ולעבור לאייטם הבא. אם היה מקום לדעה אישית של עיתונאי ערוץ 10, היא היתה באה לידי ביטוי בכתבה עצמה. לא כך היה. הכתבה הציגה את טענות שני הצדדים באופן ניטרלי. לך *אסור* בשום פנים ואופן לקבוע חד משמעית שצד אחד צודק במאה אחוז. תכתוב את זה בבלוג שלך. תכתוב את זה בטור שלך בעיתון. תספר את זה בראיון כאן, אבל לקבוע חד משמעית מי צודק, בתור מגיש התוכנית? תתבייש לך!

מקרה שני:
לאחר ההדים בעקבות שידור סרטו של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה" בערוץ הראשון, בחרת לראיין את אדון עידן עופר היקר.

אחת השאלות הקשות שעלו בסרט היא מדוע המפעלים של האחים עופר בארץ פולטים מזהמים (החשודים כגורמים לשיעורי הסרטן הגבוהים מאד באיזור המפעלים), בעוד המפעל שלהם בהולנד לא פולט מזהמים כלל וכלל. אפילו לא גרם אחד.

בסרט שיטת השקשוקה נטען כי בהולנד ישנו משרד חזק להגנת הסביבה, עם תקציבים רציניים, עם חוקים אמיתיים, כאלה שבאמת נאכפים (בניגוד למצב בארצנו), לכן נאלצו האחים עופר להשקיע הון עתק כדי להביא את המפעל לסטנדרטים אותם החוק דורש בהולנד.

בראיון עם מר עידן עופר ההתייחסות היחידה לנושא היתה משפט לקוני שלו, בסגנון של "אמרתי למנהלי המפעל שאם הסטנדרט בישראל הוא כאן (מרים את היד לגובה החזה) , אני רוצה להיות כאן (מרים את היד לגובה הראש)".

מצדך, מר שלח היקר, לא היה שום follow up. פשוט קיבלת את דבריו כעובדה ולא ניסית להקשות עליו בשום צורה. שום שאלה אודות המפעל בהולנד? בכל זאת, המפעל בהולנד לא פולט מזהמים כלל, המפעלים בארץ כן.

איך לא נדלקה לך נורה אדומה? האם לדעתך המקצועית, לא נדרשת כאן שאלה כמו "מדוע, בכל זאת, המפעלים שלכם בארץ פולטים מזהמים, בעוד המפעל בהולנד לא?" או "אם אתה אכן רוצה להיות בסטנדרטים הכי גבוהים, מדוע לא להשוות אותם לאלו של המפעל שלכם בהולנד"?

בהמשך הכתבה הבהרת בדיוק מה היו כוותותיך בראיון זה. ידעת בדיוק שהשאלות הקשות נשארו ללא מענה, ובכל זאת בחרת לסיים את הראיון בפנינה הטלוויזיונית הבאה: "טוב, אני חושב שהוא ענה לנו על כל השאלות שלנו".

נראה כי מלכתחילה כוונתך היתה לספק לאחים עופר עלה תאנה ותו לאו. איפה הנאמנות שלך לציבור? איפה היושרה המקצועית? איך אתה ישן בלילה?!

לסיכום, האמינות שלך ירדה בעיני לאפס. לעניות דעתי אתה עיתונאי ששכח מזמן את האלף-בית של המקצוע. כזה שדואג קודם כל לקשרים ולקומבינות אישיות, ולכן מעדיף ללקק לאדון עידן עופר במקום לשאול אותו שאלות קשות. כזה שלא רואה שום בעיה מוסרית בניסויים בחיות, עד כדי הבעת דעה נחרצת בתור מגיש שאמור להשאר ניטרלי.

אני מצפה להתנצלות פומבית, או לפחות הסבר אודות התנהלותך, אך וודאי שתבחר להתעלם מהביקורת ולספור את הכסף בבנק. כולי תקווה שעיתונאים כמוך יעלמו מהשיח הציבורי ויכתבו איזה טור ב"ישראל היום", אולי המדיה אאוטלט היחידי בארץ שהולם את יושרך המקצועי.

24 ראש הממשלה הבא....והלוואי שאפילו שר חשוב. בנאדם תותח !!!!  (לת) הארי
  • 00:15
  • 02.06.12

25 לא ברור איך מה יכול לפיד למלא בבאר הגדולה של שלח כאשר אפילו להתראיין הוא מפחד. האיש שלא הפסיק לשאול כעתונאי והיום מפחד לענות. שלא לדבר על רצונו להפוך את מעמד הבניים לעוד מפלגה סקטוריאלית של איש אחד. אני אני ורק אני. מזכיר קצת את BB קינג, גם בסיסמאות.  (לת) תם
  • 01:14
  • 02.06.12

26 עופר שלח יהיה לפני המאפרת ומאמן הכושר ברשימה, או אחריהם?  (לת) כמו שאמר שפינוזה, אמן הקרקס הסיני
  • 01:39
  • 02.06.12

27 איש שתמיד מעניין להקשיב לו.  (לת) שלא כמו לפיד הקשקשן
  • 05:26
  • 02.06.12

28 A nasty genius North American Author
  • 06:11
  • 02.06.12

Joyce was a great genius, granted, but what he did with his genius is something that doesn't appeal to me. Dangling the snotgreen stuff at the beginning of the book is not what I would call an inviting beginning. Yes, it's a marvel of writing, but I do not like what it is being marvelous about, or at. It's like a beautiful women who farts a lot but doesn't give a damn, because she knows her bosoms are so fetching. Well, fetching bosoms can take a woman only so far, just as fetching writing-- even a genius's writing-- can take a book so far. (IMHO). So yes, I like Joyce's writing's beauty and I like its fetching sensations, but I do not like his artistic manners and I do not like the liberties he takes with my attention-- which he sure knows how to catch, but so what. So can Flaubert (a greater writer, imho), and so can Proust (almost ditto).

With all that out of the way I'll not-grudgingly say you probably have to read Ulysses, because, first, it sits like a dead weight in the midst of modern writing, and, second (if, like me, you are a writer), so you could steal some of Joyce's marvelous writing technique. But I would not read him more than once.

29 הוא חושב שהוא אמיתי  (לת) אבל הוא לא
  • 07:19
  • 02.06.12

30 תודה גדולה לאיילת שני יהודי פשוט מתל אביב
  • 07:44
  • 02.06.12

עופר ממריא לשיאים מיוחדים גם בזכותך.

31 אמור לי מי חבריך..  (לת) ר.ממונה
  • 08:12
  • 02.06.12

32 איש מרתק, ראיון נהדר.  (לת) דן
  • 08:21
  • 02.06.12

33 מראיינת חכמה ורגישה  (לת) שלומית
  • 08:32
  • 02.06.12

34 גיליתי בפה פעור וברטט בלתי נשלט ששלח הוא אינטלקטואל ברמות! לא ידענו שהוא כזה מוריאלה חיילים
  • 08:38
  • 02.06.12

זה לא בדיוק מסתדר לי עם ידידותו עם המלומד הדגול לפיד ג'וניור. אולם כנראה שניתן לתרץ את הסוגיה בסיוע חוק אי-הוודאות של אייזנפלוך.
אגב, באיזה שפה נקרא יוליסס, באנגלית?

35 בשבוע הבא: שיחה עם אברהם גרנט על הפרולגמונה של עמנואל קאנט.  (לת) צחי
  • 08:41
  • 02.06.12

36 מעניין תומר
  • 08:51
  • 02.06.12

ראיון מאוד מעניין. עופר שלח איש אינטיליגנט וחכם וצר לי מאוד על האובדן. הוא הזכיר לי את שירו של שפי ישי, שהלחין למילותיו של נתן זך: השאר לי אך זאת: את זכר
הדברים שגרמו לי לשעות
אליך, דרכי, אלי,
דרכך. ועל הכל:

את הכאב ואת השמחה,
את כל כאב השמחה
ואת כל שמחת הכאב

שבשלה, שבשלו
אני מודה ולא אבוש,
שהכל היה כדאי.

שהכל היה חיי,
גם לשוא, גם לא עכשיו
וכך גם נתכון ודאי להיות.

37 זכויות מוסריות מי הצלם?
  • 08:56
  • 02.06.12

מי הצלם?

38 פעם התפעלו בארץ מאנשים כלפיד, מאז התבגרנו והחכמנו. מאחור נותרו אחדים. הם כנראה יישארו שם תמיד.  (לת) פעם
  • 09:22
  • 02.06.12

39 אם הוא חובר ליאיר אני נוטש את שלי  (לת) טוקבקיסט חינם
  • 09:32
  • 02.06.12

40 פסאודו עמוקה דן
  • 09:41
  • 02.06.12

מראיינת מעצבנת ומתיימרת..

  •   מדויק.  (לת) רובי
    • 18:37
    • 02.06.12

  •   האמירה "יוליסס ספר מרגיז" מפיה של איזו ג'ורנליסטית מהממת זה רדיו?
    • 20:24
    • 02.06.12

    מהיכן התעוזה של הגברת הצעירה להתנשא על יצירתו של הגאון האירי? קשה להרהר בראיה ניצחת יותר לפרובינציאליות התהומית שלנו. אין הכרח להתבטל בפני ג'ויס אבל הוא לא סופר מרעננה או רמת השרון או מדריך לכתיבה יוצרת בביר עסלוג'.

  •   לפי הראיון ברור שהיא לא קראה את כל הספר נורה
    • 07:56
    • 03.06.12

    רק את המונולוג של מולי בלום וקצת בויקיפדיה.
    ככה נראה יוליסס בגרסה העיתונאית שלו.
    ועוד דבר - נמאס מראיונות פסיכולוגיים. פשוט נמאס מן השפה הזאת ומן המסר שלה.

41 איילת פיתחת טכניקת ראיון מדהימה,מדי שבוע יוצאים מהמרואיינים שלך צדדים ניפלאים  (לת) אלף-בית
  • 10:25
  • 02.06.12

42 אני מת עליך, עפר. אבל פוליטיקה היא לא בשבילך דודי כליפא
  • 14:22
  • 02.06.12

לך וליאיר לפיד הרבה שחסר בפוליטיקה.אבל אתה אדם שלומד מההיסטוריה. ובינתיים, מאז תחילת ימי הפוליטיקה התוצאה היא 1:0 ענק לטובת הפוליטיקה כפי שאנו מכירים אותה. מה שהיה הוא שיהיה.

43 תמיד הערכתי את הפרשנות שלך בספורט תומר
  • 14:28
  • 02.06.12

ועכשיו אני מעריך את הפרשנות שלך לחיים.
אגב, אתה ממש מדבר בודהיזם.

44 עופר - שמע לי אל תלך לפוליטיקה, אתה לא בנוי לזה.  (לת) עמיקם הר ציון
  • 15:08
  • 02.06.12

45 עופר אל תלך לפולטיקה תרוץ מרתון ותצרף את מודי בר און-  (לת) עודד
  • 17:20
  • 02.06.12

46 הפרשן לענייני כל והפרשן בדיעבד שי
  • 18:06
  • 02.06.12

עופר שלח הפרשן לענייני כל והפרשן בדיעבד

47 איזה איש מעניין ומקסים  (לת) אלון
  • 19:38
  • 02.06.12

48 איזה איש מעניין ומקסים  (לת) אלון
  • 19:38
  • 02.06.12

49 פירוש כתיבתו של ג'ויס ע"י לאקאן רועי ב
  • 20:41
  • 02.06.12

בסמינר משנות ה70 מפורשת כתיבתו של ג'ויס כסינטום מורחב. ג'ויס, אשר בסרבו לכל פתרון דמיוני הצליח להמציא דרך חדשה להשתמש בשפה לארגון ההתענגות.

50 את מצליחה להוציא מאנשים את היופי הפנימי שלהם בצורה מדהימה. שי
  • 21:24
  • 02.06.12

פשוט כל שבוע את עושה את זה עם מישהו אחר ומראה צדדים אחרים ומרגשים שלו. וואו !!

51 ריאיון נהדר רונאל
  • 17:07
  • 03.06.12

אבל שמתי לב שכל הריאיונות של הגברת שני פוגעים בול והמרואיינים נפתחים לפניה גם הסרבנים המסורתיים.

52 וואו..אין לי אוויר  (לת) ליאורה
  • 23:13
  • 10.06.12

פרוייקטים מיוחדים