טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תומר אביטל: הכלי היחיד כמעט שיש לנו מול הפופוליזם של הנבחרים הוא שיימינג בלתי מתפשר

תומר אביטל, בן 33, עיתונאי ויזם חברתי, מוביל את מיזם "מאה ימים של שקיפות", מתגורר בתל אביב. 
איפה: בית קפה בתל אביב. מתי: שבת, 15:00

תגובות
תומר אביטל
תומר אפלבאום

באתר שלך, "מאה ימים של שקיפות", אתה מציע שלל יוזמות שנועדו לפקח על נבחרי הציבור. בהן תיבת הדלפות.

תיבת ההדלפות מאפשרת להשאיר בה מידע חסוי בלי שתהיה לנו דרך לחשוף את זהות השולח. אני מקבל שם המון מידע, מכל מיני סוגים.

מה למשל?

נדל"ן של ח"כים. לא מזמן הוצאנו קול קורא לציבור — אם אתם שוכרים דירה מח"כים, ספרו לנו. במדינה שבה אי אפשר לקנות דירה, מספר הדירות של הנבחרים הוא רלוונטי ומהותי, מה גם שהח"כים ברובם התגייסו בצורה מרשימה כדי להפיל חוקים לשקיפות בנכסיהם. כל עוד יעמוד לרשותנו תקציב של אנשים שנמאס להם מהצביעות, נמשיך עם זה. לא שעיני צרה ברכושם, אבל שוק הדיור בישראל רותח וגואה ושואב את מרבית ההכנסה של האזרחים. לא מקובל בעיני שלא תהיה שקיפות של מפת האינטרסים של האנשים היחידים שמסוגלים להשפיע עליו.

קדימה. השקף לנו את נכסי הח"כים.

לנחמן שי יש כמה וכמה דירות. הוא סירב לבקשתנו לחשוף אותן, אבל לתיבה שלנו הגיעו החוזים עצמם. גם חיים כץ טרוד בהשכרת אימפריית הדירות שלו. הגיע אלינו מידע שלניסן סלומינסקי, שהיה יו"ר ועדת הכספים, האיש שמשפיע על גובה המסים שישלמו משכירי הדירות, יש בית ענק של חמישה חדרים ברמת גן, שאותו הוא משכיר. אגב, עליו אמרו דווקא שהוא משכיר הוגן. הגיע מידע על ח"כ שלא אחשוף את שמו כרגע כדי לא לפגוע בדיירים, אבל הם סיפרו שהוא משכיר איום, שהוא סוחט אותם עם תנאים דרקוניים, מה שמסגיר כמובן את האינטרס הברור שלו בשוק הדיור.

מירי רגב רכשה בית נוסף בזמן שכיהנה כיו"ר ועדת הפנים האחראית על תחומי נדל"ן. בעקבות מידע שהגיע לתיבה הזאת גם שלחתי חוקר למצוא את הדירה הנוספת של יאיר לפיד. גילינו שאכן יש ברשותו דירה נוספת, ולאחר שחשפנו את המידע הזה הוא הודה שהיתה ברשותו ונמכרה. אנחנו עדיין באמצע הפרויקט אבל כבר שמנו לב שיש לח"כים נוספים עוד דירות הרשומות תחת שמות הילדים, כמו אצל דרעי.

השבוע התבשרנו שמחירי הדיור מוסיפים לטפס. קשה לדמיין את הרשימה המכובדת הזאת מזילה דמעה על כך.

מחירי הדיור פה משתוללים ולחלק ניכר מ–120 האנשים הללו יש אינטרס שהמחירים רק יעלו. הח"כים הם לא מיוחדים — רוב בני האדם תאבי בצע ושואפים למקסם רווחים, אבל כשהם חלק מהחגיגה, כשיש להם מה להפסיד ממיסוי דירות להשקעה, לצורך העניין, מי יגן עלינו? בכלל, כשאנחנו שואלים את עצמנו למה בעצם מתקבלות פה החלטות כל כך גרועות, שלא רואות את טובת האזרח — יש פה בעצם שני גורמים. הראשון והעיקרי — ניגוד אינטרסים של הנבחרים. אלה 120 איש, שאנחנו לא יודעים עליהם כמעט כלום, שלא יורידו את מחירי הדיור כי יש להם נכסים, וגם לא יורידו את מחירי המזון משום שיש להם קשרים עם המשפחות החזקות במשק. הגורם השני הוא שפשוט לא אכפת להם.

יאיר לפיד
אוליבייה פיטוסי

אני רוצה להציע גורם נוסף — אין להם מושג איך אנחנו חיים פה. אתה חושב שישראל כץ נסע בחייו באוטובוס? שחיים כץ מילא אי פעם טופס בקשת קצבה לביטוח לאומי?

ברור שלא. כשאני נוסע באוטובוס, וזה קורה כל יום, אני מקבל את כל הדלק שאני צריך כדי להמשיך להילחם. תמיד יש את הליברטריאנים האלה שמתווכחים איתי ושולחים לי כל מיני סקרים על זה שישראל במקום הראשון בכל מיני מדדים, ואני שואל אותם, "מתי בפעם האחרונה נסעת באוטובוס?"

הנבחרים מנותקים מהעם. זו לא בעיה חדשה.

נכון, אבל היום יותר מתמיד, נבחרי הציבור חייבים להתחבר אלינו. הם מבינים את זה. הם מקבלים כל יום מחברת "יפעת" סיכומים של איפה הזכירו אותם בתקשורת, למה, כמה ובאיזה הקשר. הם רואים מה כותבים להם ברשתות החברתיות. זה מאוד נוגע בהם. חד־משמעית. אלא שהבעיה האמיתית היא עדיין במערכת התמריצים, ואת זה אנחנו צריכים לשנות.

תסביר.

נגיד שאנחנו לוקחים איזה מנעד — משלי יחימוביץ, שכמעט אין לה פאולים, ועד רוברט אילטוב מישראל ביתנו, שבכל פעם שתהיה אפשרות לקחת את הצד של ה"רעים" הוא יהיה שם. אז יש את היחימוביצ'ים והאילטובים, שלקחו צד באופן מובהק, לטוב ולרע, ויש את כל היתר, שהם בעצם ניטרלים. הם יפעלו לטובתנו כשכדאי להם, ולרעתנו כשכדאי להם. בקלפי מתגמלים לפי מה שאתה משדר, ולא לפי מה שעשית, ובכנסת מבליטים את השטחי והעקר כמו הגשת הצעות חוק וצעקות בוועדות. 60 ח"כים הצביעו השנה נגד הצעות שהם עצמם הציעו. זה מגוחך ממש.

מאחורי כל חוק יש אינטרס. אם זו הצעה של ח"כ מהקואליציה, החוק קורץ באיזשהו אופן למצביעים שלו בפריימריז. אם זו הצעה של יש עתיד, לצורך העניין, הם רוצים רק לרצות את ראש המפלגה שלהם. מערכת התמריצים דפוקה ומעוותת. היא גורמת לח"כים להתרכז במיצוי טובות ההנאה האישיות שלהם, ולכן צריך לשנות את הכללים. כשהציבור מתעורר ומפחיד את הנבחרים, הכללים משתנים.

אתה טוען שהם מחוברים אלינו, באמצעות הרשתות החברתיות, אבל הם עושים בחיבור הזה שימוש מאוד ציני. נתניהו לא מפסיק להסית ולהספין דרך פייסבוק. הוא גם השריש תפיסה שלפיה תפקיד התקשורת הוא להלל אותו ולא לבקר אותו.

נתניהו יצר משוואה — ביקורת שווה בגידה. זו משוואה מסוכנת. וכל מי שמדבר עם נערים בבתי ספר היום, כמוני, מבין עד כמה, כי אני שומע מהם שהדבר הכי חשוב זה אם מישהו הוא בעד ביבי או אנטי־ביבי וששרה וההוצאות זה כלים לנגח אותו ולרדוף אותו. הם לא מתעניינים בחקיקה, הם לא מתעניינים ברפורמות, הם באמת חושבים שהתקשורת היא האויב. זה נורא. נתניהו מדבר אל ההמונים בשטחיות, מסיח את דעתם, גורם להם לעסוק בטפל, ולא בדברים החשובים באמת, כמו דוח המבקר. במדינת ישראל קיים חוק חופש המידע אבל אף אחד לא מנצל אותו. הציבור רדום. זו היתה יכולה להיות מהפכה ציבורית אדירה.

מהפכה ציבורית אדירה ובסוף עורך הדין שמרון מצליח לשכנע את בית המשפטים שחשיפת חשבוניות על הוצאות מכספי ציבור הן פגיעה בפרטיות.

זה הדבר החמור ביותר שקרה פה השנה לדעתי. נתניהו, באופן חסר תקדים, מתערב בהליכים משפטיים הנוגעים לחשיפת מידע אודותיו. הוא ראה שם פוטנציאל למבוכה, שם את כל כובד משקלו, ובית המשפט הקשיב לו. זה מחריד, ועדיין, בקשות חופש מידע הן כלי מדהים. החלום שלי הוא עיתונאי בכל רחוב. אני ומומחה לפייסבוק הולכים להעביר קורס כזה לאקטיביסטים. להקנות להם כלים עיתונאיים בסיסיים. הייתי רוצה שכל אזרח שיראה, נגיד, את ראש העיר חונה באדום־לבן, יידע לצלם ולכתוב ולהפיץ ולחשוף, במקום לסנן קללה ולהמשיך.

ישראל כץ
אמיל סלמן

אנחנו מדברים פה בעצם על הקרב על התודעה. אני חושבת שנתניהו הבין את זה ראשון, ולכן פתח פור די משמעותי.

כן. הוא הבין משהו מאוד חשוב — אפשר לצבוע הכל בצבעים פוליטיים. כל תחקיר יכול להיות מסומן כ"ניסיון ניגוח".

ההישג המשמעותי ביותר של נתניהו בקרב הזה, בעיני, הוא שינוי תפיסת הפונקציה של השלטון כמשרת האזרחים. אפס ציפיות. הציבור פשוט לא מקשר בין חיי היום־יום שלו — מאיכות החינוך של ילדיו ועד הכביש ליד ביתו — לבין השלטון.

האסימון שלי בעניין הזה נפל כשגרתי בחו"ל וראיתי משחות שיניים של קולגייט בשקל אחד. שם מרוויחים יותר, ומשלמים פחות — כי הממשלה שומרת על תחרות ולא על החברות. האשם הוא לא מנכ"ל קולגייט, אלא תמיד היה ותמיד יהיה הממשלה. האנשים האלה הצליחו, במשך שנים, להסיט את האש ואת האשמה, אבל הם אחראים למחירים ולאיך שהחיים שלנו נראים בכל המובנים. לא פקידים ולא רגולטורים ולא אף אחד. רק הם. הנבחרים – אפילו נתניהו עצמו – אוהבים להאשים את עובדי חברת החשמל במחיר החשמל הגבוה. האם הם האשמים? יש פה 66 איש שיכולים מחר בבוקר, לאזור אומץ, להרים את האצבע ולשנות את המציאות שלנו תוך 24 שעות. אנשים לא מבינים שמי שמחזיק את המפתחות לחקיקה שולט בכל. זה כל כך נוח, לנבחרים, שהציבור לא מבין את זה.

ולמה שיבינו? נעשה פה כל מאמץ כדי לטשטש, להשתיק, לטייח ולהעלים.

שוררת פה אווירת סכסך ומשול. תחקירים מקוטלגים כרדיפה פוליטית. האנשים הכי ציוניים שעובדים בשכר רעב רק כדי לחשוף שחיתויות ולנסות להשיג פה עתיד טוב יותר הם "בוגדים". ח"כ דוד ביטן רוצה לאפשר לתאגידים לתרום לפוליטיקאים. ברגע שתיפתח הדלת הזאת, זה יהיה אסון. מי שינהל פה את הכל יהיו תאגידים והמערכת תתעוות סופית. השקיפות, כמה שהיא רעיון נפלא, היא לא תרופה לכל התחלואים. צריך גם עין ציבורית פקוחה. פשוט לשמור עליהם. וכשהמטרה היא התנהגות כפי שהיינו מצפים מנבחרי הציבור שלנו, הדרך היא שיימינג אינסופי.

שיימינג?

כן. שיימינג. אני, כעיתונאי, שומע כל הזמן את התשובות "זה חוקי, אני לא חייב לענות לך". התפקיד שלנו הוא לסמן את הגבולות, כי בית המשפט לא עושה את זה. לפני כמה חודשים דיברתי עם דוברו של אופיר אקוניס. אקוניס נסע לחו"ל, והגיע אלי מידע מהימן שלפיו הוא טס על חשבון המדינה, לסיור הסברה, אבל בעצם עסק שם בגיוס כספים עבור עצמו. לפריימריז. עכשיו, בדקתי וראיתי באתר המבקר תרומות מארצות הברית בתאריכים, בואי נגיד בעדינות, לא בלתי חופפים. אז הרמתי טלפון לדובר ושאלתי אותו, "האם הוא עסק בגיוס כספים כששהה שם?" התשובה שלו היתה שהוא לא חייב לענות לי. התעקשתי, והוא ענה שאני מציק. אנחנו מאפשרים לאנשים האלה להתחמק מלתת דין וחשבון.

לי ולעוד הרבה אחרים יש בקשות ששוכבות שנה וחצי ולא נענות, וזה בניגוד לחוק. נתניהו צילם סרטון ברכה על חשבון משרד ראש הממשלה עבור שלדון אדלסון. סרטון שלאחר מכן הוקרן בניו יורק. ביקשתי את הסרטון. אני רוצה לראות אותו. רוצה לדעת איזה שימוש נעשה בזמנם ובמשאביהם של אנשי משרד ראש הממשלה לצורך העניין. מי נכנס ללשכה, מי צילם, כמה מזמנו היקר של ראש הממשלה הושקע בצילומים, בכתיבת הנאום וליטושו.

משערת שנדרש גם שיער ואיפור לכוכב הסרטון.

בטוח. הסרטון הזה, כמו זמנו של ראש הממשלה, שייך לנו. אין שום סיבה להסתיר מידע אלא אם כן הוא קשור, באמת, בגיבוש תהליך מדיני שעצם חשיפתו תפגע בו. זה שייך לנו. תמיד. זו אף פעם לא התקטננות. זו אף פעם לא חדירה לפרטיות. אלה טיעונים מגוחכים שמשמשים להרדמת הציבור. אנשים צריכים להבין שאם ראש הממשלה הקדיש שעה לסרטון של אדלסון, זו שעה שהוא לא הקדיש למשבר הדיור או לדוח העוני. את אומרת שאנשים לא מקשרים בין החיים שלהם לבין השלטון. יש רק מקום אחד שבו כן מקשרים. אצל החרדים. את ראית פעם את תעמולת הבחירות של יהדות התורה?

לא.

מה רואים שם? אברך הולך לכספומט, מנסה להוציא כסף, אומרים לו "אין. אתה באוברדרפט". אחרי שהוא שם בקלפי פתק של יהדות התורה, הוא פתאום בפלוס. זה באמת מה שקרה. לחרדי היום יש יותר כסף בחשבון מאשר היה לו בשנה שעברה. גפני וחבריו הצליחו, בכלים הפרלמנטריים, לדאוג לכך שזה יקרה. עכשיו, מה ההבדל בין יהדות התורה ליש עתיד? ליש עתיד היו 20 מנדטים כמעט. הם החזיקו את משרד האוצר. למה יאיר לפיד לא הגיע לאותם הישגים כמו גפני? הוא פשוט לא רצה.

לטענתו — לא נתנו לו.

ועוד איך נתנו לו. הוא לא רצה. לפיד מייצג בעיני את כל מה שרע בפוליטיקה הישראלית. הוא הצליח לנקז אליו את כל הזעם של המחאה, הבטיח הבטחות, ואז עשה ההפך, ועל הדרך גם הפיל את כל חוקי השקיפות. לא מזמן ישבתי עם ראש אגף במשרד האוצר שעבד תחת לפיד, שאלתי, למה העברתם תקציב כל כך חיוור? יכולתם לעשות דברים מדהימים. לפיד קיבל את משרד האוצר כשהיה גירעון של 40 מיליארד שקל. אלה תנאים חלומיים לתיקון עוולות. אפשר לעשות הכל. אפשר לסגור את קק"ל במשבר כזה. הוא ענה, "הבאנו ללפיד, שר האוצר החדש, בנק של הרפורמות שהיו החלומות הכי רטובים שלנו, מחברת חשמל ועד קק"ל, ולפיד אמר לנו, 'אני לא רוצה להתחיל במלחמות'".

חמוד כזה.

זו היתה הזדמנות של פעם בחיים. אני פשוט השתגעתי כששמעתי את זה. יש עוולה אחת שהיא מעל הכל. מנגנון שבנוי כדי לא לשרת את האזרחים. אני מאוד התלהבתי מלפיד בהתחלה, פוליטיקה חדשה, לרפא את המנגנון — ומה הוא עשה? רק קיבע וחיזק אותו עוד יותר. באחת מישיבות הממשלה לימור לבנת אמרה לו "איפה השקיפות? למה אין תקציב מפורט? דיברת על פוליטיקה חדשה". הוא ענה: "זה היה לפני שהבנתי את קסמי הפוליטיקה הישנה".

נפלא.

פוליטיקה חדשה. ממש. בשנה האחרונה הם סידרו ג'ובים ל"לשעברים" שלהם. מפלגה שקיימת שנתיים ויש לה "לשעברים". ג'ובים בהסתדרות הציונית למשל. נראה לך שהם דואגים לך? נראה לך שיש להם אינטרס לנקות את קק"ל? העניין הוא שכדי להיבחר שוב במדינת ישראל אין שום צורך לעבוד בשביל הציבור. מספיק להיות פופוליסט. עשינו בדיקה, לא מזמן, על הסטטוסים שהח"כים כותבים בפייסבוק. מתברר שהסטטוסים הכי פופולריים של ח"כים מהימין הם על חנין זועבי. אם יש 50 לייקים על חוק שעוסק במחירי המזון, אבל לעומת זאת מאה אלף לייקים, סיפור אמיתי, על זה ששלחת מכתב ליועמ"ש על כך שצריך להעיף את חנין זועבי מהכנסת — אז למה בכלל לטרוח? את יודעת מה הסטטוסים הכי פופולריים של מירי רגב?

החריימה?

כן, התמונות שלה עם הדגים ועם אמא שלה. מה אתה מבין מזה? שהציבור רוצה שעשועים. לחשוב שאתה חזק מול השמאל, עממי ומתחבר. לא מעניינים אותם דברים אחרים. הכלי היחיד כמעט שיש לנו מול הפופוליזם הזה זה פשוט שיימינג בלתי מתפשר.

***

אז יאללה. בוא נעשה שיימינג. לשלוף שמות מהכובע? ישראל כץ.

פרשת המוניות של אובר (Uber). ישראל כץ בא ואומר לציבור שלו "אני נגד אובר כי זה לא בטיחותי". השגנו ופירסמנו תמונה של מנכ"ל ארגון הגג של נהגי מוניות ובעלי המוניות מתחבק עם ישראל כץ. התמונה צולמה בשישי בצהריים. הם ממש חברים, והוא כמובן חבר מרכז ליכוד. אז מהי מערכת התמריצים של ישראל כץ? להתחנף לנהגי המוניות.

אמיר אוחנה.

היתה פה קואליציה של 61 איש, כל אחד מהם יכול היה, אם רק היה רוצה, להפוך את המדינה על פיה. אמיר אוחנה היה יכול לומר — אם החוק לטובת זה וזה של הלהט"בים לא עובר — אני מפיל את הממשלה. נראה לך שהחרדים היו מעזים לצייץ? אבל אמיר אוחנה לא סופר את ציבור הלהט"בים, הם לא נכללים במערכת התמריצים שלו. הוא רוצה להתחנף לביבי ולחברי מרכז הליכוד.

מדהים שבמערכת כל כך מושחתת אין אפילו פוליטיקה סקטוריאלית טובה. חוץ מהחרדים והמתנחלים.

אנשים פה לא מאוגדים, ולכן המיעוט שמצליח להתאגד כמו חברת חשמל והחרדים מקבלים שלטון שמפנק אותם ביותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין, בעוד אנחנו נטחנים. אנשים פה לא מבינים שהמציאות הפגומה הזאת היא לא כורח המציאות. זה לא חייב להיות ככה.

משה כחלון.

הוא עשה גם דברים טובים. נלחם הרבה יותר מקודמיו ביוקר המחיה, והוא אחד השרים השקופים בממשלה. מאידך הוא מוקף מאכערים שהוא גורר מעולמות הפוליטיקה הישנה, דוגמת אחיו, קובי כחלון. אנשים שקרובים אליו, ואנחנו לא יודעים אילו אינטרסים הם מייצגים.

אבל עזבי את הח"כים. בואי נעשה משחק אסוציאציות, אני אגיד לך שם של גוף ותגידי את אם האסוציאציה שלך היא חיובית או שלילית. עד כמה את בוטחת בגוף הזה. משטרה.

נו באמת.

קק"ל.

גם.

חברת החשמל.

גם.

ממשלת ישראל.

זה כבר עצוב.

אני יכול להמשיך ככה עוד הרבה זמן. אבל זה לא מדהים שאין לך אמון באף אחד מהגופים הציבוריים שאמורים לשרת אותך, והם עסוקים ברדיפות או בהאשמת השמאל או בטענות מגוחכות שלא נותנים להם לעבוד?

שוב — גם זה קשור לקרב על התודעה. כל הסיסמאות האלה שאחר כך מהדהדות כטוקבקים.

נבחרי הציבור אוהבים לרדד את כל הנושאים הסבוכים לסיסמאות, טוב ורע. "להוציא את הגז מהאדמה". הטריק הזה, שאם שואלים אותך שאלה שאתה לא אוהב, תענה ב"זו לא השאלה" הפך פה למדיניות. כשפניתי ליריב לוין ואמרתי לו "למה שלא תשקיף את המניות של הח"כים". הוא אמר, "רעיון מצוין תומר, אבל מה עם המניות של השופטים".

כן. "למה לא בודקים את ההוצאות של פרס".

בדיוק. בתקציב הקודם הוצע לקצץ את שכר הח"כים. זה הגיע לוועדה, ואז החברים של לוין שלפו את הטיעון הזה. רגע, מה עם השופטים? למה רק אנחנו? וככה כל הסעיף הזה התאייד. מתחולל פה קרב על התודעה, וטמטום של הציבור בכוונה, באמצעות טיעונים שטחיים כדי שהוא יתפתה להאמין שיש פה טובים ורעים. אין פה טובים ורעים. אנחנו לא יודעים על 120 הנבחרים שלנו כמעט דבר — למי הם מקושרים? למי הם חייבים? מה הם חייבים? חייבת להיות שקיפות בקשר לזה, עוד לפני הבחירות. את מי ישרת, למשל, ח"כ בקואליציה שיש לו חובות כספיים? כמו שרון גל בשעתו. כמו אורן חזן. אותנו או את הבנקים? לא ייתכן שכל המידע שיש בידינו יגיע מהדלפות, לא ייתכן שנגלה באמצע הקדנציה שזאב אלקין קיבל הלוואה של 600 אלף שקל מאוליגרך. לא ייתכן שלא נוכל לעקוב אחרי תיקי המניות של הח"כים — ידעת למשל שלדרעי יש תיק מניות של 300 אלף דולר? דרעי בכלל הוא ההזיה הגדולה ביותר של ממשלת ישראל בעיני. אדם שישב בכלא על שוחד. לא למדנו לקח? הוא פירסם את הצהרת ההון שלו לפני הבחירות. כמובן שאין שם את כל הנכסים הרבים של בני משפחתו. בנוסף יש לו את תיק המניות הזה, שאנחנו לא יודעים מה הרכבו. אנחנו לא יודעים במי הוא מושקע. זה מטורף.

תומר אביטל
תומר אפלבאום

אפשר להניח שאתה לא דמות פופולרית בבלפור.

את יודעת איך בכלל התחיל הסיפור הזה עם הוצאות המעון? במקרה. הייתי אז כתב "כלכליסט" בכנסת. הייתי בירושלים ורציתי להסתפר. מצאתי מספרה שהיתה פתוחה, ובזמן שחיכיתי שמעתי מישהו מספר שקרובת משפחה שלו התחילה לעבוד כמנקה במעון ואתמול שרה חזרה עם סדינים חדשים וקבלה של 19 אלף שקל על הסדינים. באותו יום הגשתי שאילתה. הם לא ענו. הגשתי שוב. לא ענו. הגשתי שוב. אחרי חודש הגשתי כבר בקשת חופש מידע. עליה הם מחויבים חוקית לענות. עד היום לא קיבלתי תשובה. שש שנים.

ועד היום לא הרפית מזה.

ב–2010 ישבתי יום אחד בוועדת הכספים וראיתי שמגיעה בקשה לשדרג את תנאי השרים, ובכלל זה להגדיל את תקציב הביגוד של ראש הממשלה. הבקשה הזאת אושרה בשבוע האחרון של דצמבר 2010. ב–2011, כשקיבלתי לידי את ההוצאות, ראיתי שבימים האחרונים של 2010, הזוג נתניהו הוציא עוד כספים על ביגוד ואיפור כדי למצות את התוספת הזאת — כ־17 אלף שקל על "דמי ייצוג". חשבוניות 2010 הסתכמו ב־49,734 שקל, נשיקה לגבול העליון של ההוצאה המותרת, שהיא 50 אלף. רק עכשיו, ב–2016, כשיצא דוח המבקר, הבנתי איזו קומבינה נעשתה שם. שרה נתניהו היא זו שהשתמשה בתקציב. ומה על נתניהו? גם הוא היה זקוק ל–94,127 שקלים לאיפור ועיצוב שיער. אותם הוא השיג מתקציב התפעול של משרד ראש הממשלה. תקציב שמיועד לציוד משרדי, לתשלום לגינון המשרד וכו'. הוא פשוט ביקש מהחשב למצוא איך לממן את זה. בדו"ח המבקר נכתב: "ככל שהסכום שנקבע לדמי הייצוג אינו מייצג את צרכיו של ראש הממשלה לשם מילוי תפקידו, הדרך לשנות סעיף תקציבי זה היא פנייה לועדת הכספים של הכנסת כפי שנקבע בחוק, כדי שתקיים דיון מעמיק בנושא, ותבצע ניתוח ראוי של הצרכים".

נו — עכשיו אתה נופל למלכודת הידועה "מה אתם רוצים, שראש הממשלה ילך עירום וכו'".

הוא עשה קומבינה. נקודה. זה לא עניין של שמאל או ימין. אני מתעב את הטיעון הזה של התעסקות ברכילות. את יודעת למה? כי מי שחוטא בקטנות, חוטא גם בגדולות. אם לא אכפת לראש הממשלה מכספי הציבור שהוא מוציא בקומבינות האלה, אז למה שיהיה לו אכפת ממתווה גז במיליארדים? פירסמתי אינספור תחקירים וביקורות על מרצ והמחנה הציוני ובזבוזי כספים של ח"כים מהשמאל ועדיין — מנגנים על "מחפשים אותנו כי אנחנו מהימין". לפני שבוע פירסמתי ששלי יחימוביץ מחזיקה עוזרת פרלמנטרית שאינה באמת עוזרת פרלמנטרית. אז אומרים לי נו, חסרים דברים להתעסק בהם? יש עוזרים שבכלל לא באים. אז בסדר, יש מיליון עוולות. זה לא משנה. כל פעם שנבחר ציבור עושה קומבינה בשקל או מסדר משרה למקורב או עושה טובה לבעל הון זה אומר שאני לא יכול לסמוך עליו באמת בדברים הגדולים.

והפרדוקס האמיתי הוא שאין לנו מושג מה קורה בדברים הגדולים באמת. אלה באמת החלטות שמתקבלות הרחק הרחק מעינינו. אין לנו מושג. את יודעת כמה רפורמות שנולדו פה נהרגו כבר ברחם? את יודעת כמה שחיתויות עוד מתחבאות בכל מאגרי המידע האלה שהצלחנו לחשוף, שחיתויות שמחכות שמישהו יעלה עליהן. אספר לך משהו שעוד לא פירסמתי — משפחת נתניהו מוציאה עשרות אלפי שקלים בשנה על סידורי פרחים. חשפתי את זה כבר ב–2011, אבל ממש עכשיו דיברתי על זה עם מני נפתלי, והוא סיפר לי איך התחיל שיגעון הפרחים. מתברר שכשתשובה הגיע לבקר במעון הוא הביא סלסילת פרחים לשרה. מני תלה אותה על הפסנתר. שרה כל כך התלהבה, עד שדרשה ממנו שתמיד יהיו שם פרחים טריים. גם כשהם בחו"ל. השני אגב שהביא פרחים לבית ראש הממשלה היה נוחי דנקנר. לדברי נפתלי, זה עלה 350 שקל פעמיים בשבוע, והיו חודשים שזה הגיע ל–9,000 שקל. דיברתי עם הספקים. אחד מהם הגיע ל–50 אלף שקל רק ב–2012. שיגעון הפרחים התחיל משני טייקונים. זה אולי נראה כמו התעסקות בצהוב, אבל זה מראה את הזיקות של ראש הממשלה. ההסתרה של כל פיסת מידע שרלוונטית לתפקוד של נתניהו הופכת כל מידע שניגר מהחרכים לבעל משמעות וערך. כשאתה בשלטון אתה לא רוצה שקיפות, השקיפות היא האויב שלך. אתה רוצה אפלה.

***

בנימין נתניהו
אמיל סלמן

סיזיפי מאוד כל הסיפור הזה. איך מתמודדים עם הסיזיפיות?

תשמעי, אנחנו נלחמים בכוחות מטורפים. לי נשארו בתקציב משהו כמו 30 אלף שקל ו־70 מתנדבים, ולהם יש סוללות של עורכי הדין הכי מחוברים, קהילות שלמות של טוקבקיסטים, יש להם אוטובוסים לקלפי. לנו אין כלום, ועם הכלום הזה הגענו להישגים משוגעים. הוכחנו שאפשר. יש לי 15 ח"כים שחשפו את יומני הפגישות שלהם — רק כי התעקשנו, ושני שרים שעוד יחשפו. תראי איזה רצף של ראשי ממשלה היו פה — אחד נרצח, אחד שולט פה היום, זה שאחריו, אהוד ברק, עבד, אולי עדיין עובד — כיועץ לבנק שוויצרי, אחריו שרון ופרשיותיו, אחריו אולמרט שיושב בכלא, ועכשיו ביבי עם שלל הפרשיות שנקשרו בשמו. אנחנו לא אמורים להיות כלבי השמירה של הרשימה המופרעת הזאת? נתניהו יושב לארוחות בארבע עיניים עם בכירי המשק שוב ושוב. אנחנו מצליחים לחשוף את זה בדרכים מקוריות כמו חיטוט בדו"חות ושיחות עם אנשים. כך, למשל, חשפנו את פגישת נתניהו עם תשובה. בגלל חוסר השקיפות אנחנו נאלצים לקושש מה שמקוטלג כ"רכילויות". כך נחשפים הקשרים של ראש הממשלה ותעשיית הידיים הרוחצות זו את זו. אנשים שהאינטרס שלהם מנוגד לשלנו שזוכים לפינוקים והקלות. למשל, תשובה שמקבל אבטחה על חשבון המדינה לאסדות שלו, אלוביץ' שמקבל הקלות רגולטוריות בבזק, ובתמורה ראש הממשלה מרוויח סיקור חיובי וגב שמשאיר אותו בתפקיד. יש מנגנון קבלת החלטות. אנחנו למדנו את זה בבית הספר: ח"כ מגיש הצעת חוק על נושא שקרוב ללבו, יש קריאה טרומית וקריאה ראשונה וקריאה שנייה. זה שטות. זה קשקוש. שום דבר לא נקבע בכנסת. זה המקום הכי לא חשוב. המנגנון האמיתי של קבלת ההחלטות הוא כל כך סבוך ומעוות ומלא חורים שחורים, מדיונים במשרד המשפטים דרך ישיבות עם לוביסטים בדובנוב 8.

לפני כמה זמן קראת למרד מסים. מה קורה עם זה?

לראש הממשלה היה חשבון באיי ג'רזי. זה באמת חוקי. אבל מה לגבי דוגמה אישית? איך אתה מצפה שנהג מונית ייתן חשבונית על כל נסיעה כשאתה בעצמך עושה דבר כזה? אז אם זה בחסות החוק, אז למה שלא כולנו נדפוק את המדינה בחסות החוק? זה מה שאנחנו עושים עכשיו. משרד רואי חשבון מאוד ממולח התגייס לעזרתנו.

תמורת מה?

ללא תמורה. כמובן שהעליתי את חוזה ההתקשרות לאתר. הם מתלהבים מהרעיון, טוענים שיש באמת חוסר צדק שהם רוצים לתקן. אנחנו בונים מסלולים, בהתאם לפרצות מס — מקיבוץ עירוני ועד חוק עידוד השקעות ומקלטי מס בחו"ל. יש לנו 2,000 בעלי עסקים קטנים שכבר הצטרפו ליוזמה והרעיון הוא שכל אחד יבחר את המסלול שמתאים ספציפית לצרכים שלו. העסקים העצמאיים הקטנים מקופחים פה באופן מטורף, הם לא כמו הניר גלעדים שיש להם הרבה כסף לשכור עורכי דין יקרים שימצאו בשבילם את הפרצות האלה. אותי מעניין בעל הפיצוצייה שאין לו פנסיה וימי מחלה. אני יודע כבר שבישיבה של סיעת כולנו של כחלון הם אמרו שאסור שמרד המסים יתפתח למחאה החברתית 2.

מעניין אם תפרוץ מחאה נוספת.

אני מרגיש את זה באוויר. מה שבאמת מדהים מאז המחאה זה כמות הרעל והפילוג שנזרע פה. הצליחו באמת לגרום לנו לחשוב שזה ימין מול שמאל, אנחנו והם, והאמת היא שזה באמת אנחנו נגד כל הכוחות האדירים האלה — קשרי הון שלטון, אינטרסים, העוולות שנגרמות פה על בסיס יומיומי.

זה אנחנו או הם.

כן. והם צריכים לפחד מאיתנו בכל רגע נתון. כשהמשקולת תעבור סופית לידי האזרחים, הפוליטיקאים סוף־סוף יעבדו בשבילנו. כל הדברים הטובים שקרו במדינה בשנים האחרונות קרו כי פוליטיקאים פחדו מאיתנו. אסור להפסיק לחשוף, חייבים להגדיל את השיימינג. כל חשיפה כזו גורמת להם להבין שמה שהם עושים במחשכים עשוי לצאת לאור. אלה הקלשונים של העידן שלנו. מי שרוצה לתמוך בקלשון שלי, שיסייע במימון חוקרים פרטיים. מי שרוצה לפעול בדרכים אחרות — קדימה. העיקר שכל אחד יתפוס את הקלשון שלו וירים אותו באוויר.

_____________________________________

תגובות

* אוהד יחזקאלי, דובר השר אקוניס: "בניגוד מוחלט לטענותיו, מר אביטל קיבל מענה לכל שאלותיו, בכבוד ובסבלנות. ייתכן שחוסר המעש בשילוב ימי הקיץ החמים בזמן מעקב אחרי חברי כנסת פגעו בזיכרונו".
* אור זמיר, הדוברת והעוזרת הפרלמנטרית של יחימוביץ: "לטענה זו אין כל שחר. נעמה לזימי היא היועצת הפוליטית הפעלתנית של ח״כ יחימוביץ. היא הודיעה כי אם תיבחר לראשות המשמרת תעזוב את תפקידה כדי להקדיש לכך את כל זמנה ולא להיות מחויבת לשום ח״כ ותו לא. כל הנשים שעבדו עם שלי, ללא יוצא מן הכלל, התמודדו לתפקידים פוליטיים במהלך העבודה הפרלמנטרית. שלי מעודדת אותנו לזה ובכך נותנת ביטוי מעשי לפמיניזם שלה, ומעודדת הנהגה נשית צעירה ואידיאולוגית בפוליטיקה. גם אני עצמי כיהנתי, עד לפני שבועיים, כיו"ר המשמרת הצעירה של מחוז חיפה, קודמתי כיהנה במקביל כמזכירת סניף, הדבר לא רק שלא פוגע בעבודתנו הקשה, אלא בדיוק להפך, מעצים אותנו".
* תגובתם של יאיר לפיד, מפלגת "יש עתיד" ולשכת ראש הממשלה לא נתקבלה עד רגע סגירת הכתבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות