12:54
1. הסכימו להיות מספר שתיים
כמו שלולית גנוזה; כמו בוכטה של שטרות שמושלכת לחירייה בתוך מזרן ישן; כמו חלקת־שדה ירקרקה ופסטורלית, המלבלבת בין גושי בניינים וחומקת מעיניהם של כרישי הנדל”ן - כך מתגלגלת לה בראש חוצות, מוחמצת לחלוטין, משרה שהיא בגדר מציאה: להיות מספר שתיים של מישהו.
אלא שאיש אינו רוצה בה, נמנעים ממנה כמו ממגפה. האגו אינו מאפשר להבחין ביתרונותיה העצומים: מספר שתיים נישא על כתפיו של מספר אחת, שזה טוב יותר מלא־כלום, או מהידרדרות לעשירייה השלישית, או מזחילה מתחת לאחוז החסימה. בעוד “מספר אחת” האומלל מפלס דרך בג’ונגל הפוליטי, נחבט בפרצופו מענפים דוקרים, ולבסוף נכווה או מודח - מספר שתיים נישא בנחת, כמו צ’ימידן; חי בחלום, בתקווה, מצוי בקסם אמביוולנטי מתמשך, מתנודד בין כמה אפשרויות לא מחייבות ־ ־ ־
אבל לא. לא יודעים להעריך את המציאה. אולי עליה שרה פעם נחמה הנדל, בשיר ישן: “על אם הדרך שמה מתגוללת/ שושנה חכלילת עיניים,/ נהדפת מסער, עליה נובלת,/ שוכבת פה מיומיים./ והיא מתחננת לכל נוסע:/ ‘אנא, אישים, חנוני!/ מעפר הרימוני!’”
איור: ערן וולקובסקי.
2. התפקדו לליכוד
חיפשתם שלוות נפש? כמהתם למצוא מפלט־מה מהקונפליקטים של הקיום? מתוצאות מעשיכם? ממחשבות? הירשמו לליכוד.
במדינה שהיא כשלעצמה מעין מועדון אתני אקסקלוסיבי, שלא לומר גטו, הליכוד הוא מועדון-בתוך-מועדון. כאן, בלי השקעה כספית, ובלי הצורך להיות ג’נטלמן (להפך!), תוכלו למצוא מרגוע ומזור לנפשותיכם. כאן - כמו מיסטר פוג ומר פיקוויק ממועדוני הג'נטלמנים האנגליים, וכמו מירי רגב ודני דנון - תוכלו להתחמם לאורו של הקונסנזוס, להתרווח בנחת רק בקרב הדומים לכם: יהודים, ציונים, דתיים, סיפוחיסטים בלי חשבון, בעלי דילים ורשימות חיסול.
העולם - על גוייו, אנטישמיו, שופטיו, עיתונאיו, מרידוריו, סמולניו, ערבייו ושאר יפי־נפשו - נשאר בחוץ. ומה טוב ומה נעים להישען לאחור ולעלעל ב”ישראל היום” או בדף המסרים היומי, בלי צורך להתחבט למי להצביע (מחלקים רשימות); בלי לטרוח להמציא יוזמות מדיניות או להשיב עליהן; כל שנדרש מכם הוא רק להתלכד סביב סיסמה המורכבת רק מהברה פשוטה אחת (“לא!”), וסביב מלך אשר בשמו הראשוני, הדאדאיסטי, בעל שתי ההברות הזהות, יכול לנקוב כבר תינוק בן שנה. אז שחררו את המחשבות, ובואו לליכוד. אל תהיו כבדים. דבר לא צריך לחדש, אין צורך בבכי וצער, סליחה לא צריך לבקש.
3. היו שגרירים בסין
כאשר נשאל הקומיקאי וו. סי. פילדס מה היה רוצה שייחרת על קברו, הציע את הכיתוב: “בחישוב כולל, הייתי מעדיף לחיות עכשיו בפילדלפיה”.
שוב התפתיתם ללכת כמו סומים בעקבות מנהיג נכלולי שהפנה לכם עורף? עלה באוזניכם רעש המפל הפוליטי, שאליו מתקרבת סירתכם הרעועה והסחופה? חשתם ברצפת הגרדום הנשמטת והולכת מתחת לרגליכם, מותירה אתכם עריריים כספחת, ללא מפלגה וללא ג’וב? עצתנו: עשו כמעשה אורה נמיר ומתן וילנאי. חשבו על במבוק, על פנדות, על דים סאם, והשיבו בביטחון: “בחישוב כולל, הייתי מעדיף לחיות עכשיו בבייג’ין”.
4. עשו שימוש מושכל בשלט רחוק
החיים קצרים. אי לכך, נצלו את חידושי הטכנולוגיה כדי לקצר עד למינימום האפשרי את גבבות התבן והקש, הגודשות את זמן חיינו. למשל - בטלוויזיה: אל תסתפקו רק בהקלטת סרטים וסדרות כדי לדלג במהירות על הפרסומות הרעשניות והקדימונים השקריים, אלא הקליטו גם, ובעיקר, את החדשות.
עם אצבע על ההדק, הריצו במהירות כפולה את הפתיחה כדי להבין את תמצית היום (תקרית אש, ראש הממשלה ודגל: נשמח לדון אבל אין עם מי, מזכ”ל האו”ם קורא לצדדים, אסד, אולמרט בחולצה בצבע חרדל ועורך־דינו, רצח, פושע בקפוצ’ון, אמבולנס, מחירי צימרים ברודוס, אטרקציות והפעלות לחג, הפועל שוב הפסידה, אנריקו מאסיאס בישראל).
מכאן והלאה - בחלק הפרטני, הפרשני או הפאנליסטי - העלו הילוך למהירות פאסט־פורוורד משולשת, כשאתם רק מציצים מדי פעם בכיתוב המרצד בתחתית המסך: “לא די בתקיפה אווירית”, “הגיע הזמן לדבר ולדבר”, “שלא נשלה את עצמנו”, “שלא נתבלבל: אסד אינו ציוני”, “תיק ליברמן - הסוף?” “הברק והרעם - יעשה לביתו?” “אנריקו מאסיאס: ישראל תמיד בלבי”, “פיטורי המאמן”.
קדימה, קדימה. פורוורד! עתה אתם שועטים כמו בנתיב השמאלי באוטוסטרדה. על פניכם חולפים בטשטוש יונית לוי ומלמולי סיכומיה, הבולדוג הצבאי, צילומי לע”מ של ראש הממשלה, דרעי מחייך בענווה, פרמדיקים, חולצת החרדל של אולמרט, ארדן, כץ, כץ, כצ’לה. לרגע עצרתם בבלימת חירום כדי לשמוע את אברמוביץ’ - ואז האצתם מחדש ועליתם להילוך רביעי: כאן כבר מרצדים במטושטש האסלה של הצימר ברודוס, אנריקו מנשק באוויר, הכתבה שנועדה סתם להוציא לכם את העיניים ("כָתַבֶנו נהג בפורשה במונאקו!"). אין גשם. רות, סוף.
הרווחתם אפוא גם שלוות נפש וגם שעה מזמן חייכם היקר, מבלי שהחמצתם דבר. עכשיו תוכלו לחזור למחשב, לשחק בבועות המתפוצצות.
5. נסו לא לחשוב על אהוד ברק
רוצים שנת לילה בריאה? נסו לא לחשוב על אהוד ברק. אחרת לא תצליחו להירדם בגלל השאלה אם אפשר - או אי אפשר - לישון בשקט בלילה משום שהוא שר הביטחון, או דווקא משום שהוא אינו שר הביטחון?
צאו לחופשה: כמו טור זה וכותבו, שישובו לעמוד זה בתחילת ינואר.
הוספת תגובה
- 2minus
- 2plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
