"אני לא זוכר בשב"כ שום מקרה של 'cover-up' מהסוג הזה. אפילו לא מקרה אחד... אני לא זוכר אף מקרה חמור כזה בתולדות המודיעין של ישראל עד כמה שאני בקי בו... לשקר, לתכנן אחרים לשקר... ראש השב"כ אמר לי, לא יכול להיות שראש שב"כ יישב בבית סוהר" - הציטוט הזה לקוח מפרוטוקול המתפרסם כאן לראשונה, של עדות שמסר ראובן חזק, מי ששימש בשנת 86' המשנה לראש השב"כ, בעת אחד האירועים המשמעותיים ביותר בתולדות המדינה: פרשת קו 300.

עדות זו ניתנה ב 9 במארס 1986, בפגישה חשאית בשעת ליל בלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' יצחק זמיר, בירושלים יחד עם עדויותיהם של שני ראשי אגפים בשב"כ (דרגה המקבילה לדרגת אלוף בצה"ל), רפי מלכא ופלג רדי. עדויות אלה גרמו למעשה לחשיפתה של הפרשה ולהחלטה התקדימית של היועץ המשפטי לממשלה זמיר: לפתוח בחקירה פלילית נגד צמרת השב"כ. העדויות המלאות יתפרסמו מחר ב"מוסף הארץ".

לפני כמה חודשים הגיש הכותב יחד עם הבמאי לוי זיני עתירה לבג"ץ, באמצעות עו"ד נדב
עשהאל, ובה דרישה לקבל את חומרי החקירה הקשורים לפרשת קו 300. בשלב ראשון התקבלו שלושה פרוטוקולים של עדויותיהם של שלושת בכירי השב"כ שנמצאו בגנזך המדינה. טרם חשיפתם, שזפו הפרוטוקולים גם את עיניו של ראש השב"כ יורם כהן. קטעים קצרים מאוד מהם הושחרו, בהם שמות מעורבים שלא נחשפו עד היום.

חודשים ספורים לפני הפגישה החשאית עם זמיר, תבעו שלושת הבכירים מראש השב"כ אברהם שלום לפרוש מתפקידו, ללא הצלחה. גם סדרת פגישות שקיים חזק עם ראש הממשלה שמעון פרס לא הועילה - פרס נתן גיבוי מוחלט לשלום, חרף העובדה שחזק פרש בפניו שרשרת מבהילה של חשדות לפלילים.

ב 9 במארס 86', בשעת ערב מאוחרת, הגיעו השלושה למשרד המשפטים בירושלים לפגישה דרמטית עם היועץ זמיר. בפגישה השתתפו גם המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד דורית ביניש, ושתי בכירות במשרד המשפטים, יהודית קרפ ויהודית צור. "זה היה כמו בחסמב"ה, כיוון שזה היה סוד מוחלט ואף אחד במשרד אסור היה לו שיידע בכלל שיש משהו כזה", נזכר זמיר.

אחד אחרי השני נכנסו בכירי השב"כ לזמיר וגוללו בפניו את מסכת האירועים המבהילה
שפקדה את השב"כ מאז 13 באפריל 84', אז הורה ראש השב"כ שלום לפקודיו לחסל שני פלסטינים שנתפסו על ידי כוחות הביטחון לאחר שחטפו את אוטובוס קו 300. שני החוטפים צולמו על ידי צלמי עיתונות מורדים מהאוטובוס בחיים וכמה שעות לאחר מכן דווח שהם מתו. הפער הזה עורר בתקשורת הבינלאומית והמקומית את השאלה מי הרג את החוטפים. שתי ועדות חקירה שבדקו את נסיבת מותם של החוטפים העלו חרס בידן: צמרת השב"כ ניצחה על תזמורת שקרים מתוכננת בפני ועדות החקירה והסתירה את הוראת החיסול של ראש השב"כ שלום.

תא"ל איציק מרדכי, אז קצין צנחנים ראשי שהכה את שני החוטפים בעורפם באמצעות קת אקדח בחקירתם הראשונה, הפך בעקבות מסכת השקרים של אנשי השב"כ לחשוד העיקרי. שתי ועדות החקירה נכשלו כאמור בגילוי האמת. בקיץ 85' הועמד מרדכי לדין משמעתי צבאי וזוכה. בשב"כ נשמעה אנחת רווחה זמנית.

באוקטובר 85' דרשו שלושת בכירי השב"כ משלום לפרוש מתפקידו בעקבות מעורבותו בפרשה. חזק הודיע לשלום כי אין לו כוונה לרשת אותו וכי הוא מתכוון לפרוש מהשירות בעצמו. "אמרתי לראש השירות שפרשת האוטובוס תיגמר רק כשכל המעורבים בה, במישרין ובעקיפין, לא יהיו בשירות וזה לפחות עשר שנים עד שכולם ייפלטו החוצה", סיפר חזק בעדותו בפני זמיר. "קשה היה לי לחיות עם הצביעות וההתחסדות הזאת של לשמור על אמינות ועל כל מיני מלים יפות כאשר אנחנו החוטאים הכי גדולים, ואני אומר אנחנו, אני רוצה להבהיר את הנקודה: אני הייתי מעורב".

עדות המשנה לראש השב"כ, ראובן חזק, בפני היועמ"ש זמיר. לחצו לשמוע

 

שלום סירב להתפטר, קיבל גיבוי מלא ונחרץ מראש הממשלה שמעון פרס ושר החוץ יצחק שמיר והשלישייה נזרקה למעשה מהשירות. שיחה מרומזת שניהל ראובן חזק עם דורית ביניש במכונית במגרש הרוסים היא שהובילה לפגישה עם זמיר ומסירת העדויות הדרמטיות.

בעדותו ניסה חזק להסביר מדוע החליט לשבור את קשר השתיקה ולהתגונן בפני הטענה
שהפיצה נגדו צמרת השלטון ולפיה ביקש לרשת את שלום בתפקידו: "לעשות את כל המהפכה הזאת משום שאני רוצה לרשת אותו?! לא יכולתי. לא יכולתי יותר. לא הייתי אני. לא ישנתי בלילה. המשפחה שלי נהרסה מזה. לא יכולתי יותר. לא יכולתי לחיות עם זה. בטח, אפשר לבוא אלי בטענות איפה היית שנה וחצי... גם אני בן אדם, גם לי יש פחדים.
כשהלכתי לראש הממשלה פחדתי מאוד, ואחרי שפוטרתי או הודחתי מהשב"כ פחדתי מאוד.פחדתי מאוד לגורלי ולעתידי. גם היום אני חושש".

עדות חזק. לחצו לשמוע

 

זמיר: "אתה יודע מה העמדה של ראשי האגפים בשירות היום?"

חזק: "אה, זה נושא כאוב מאוד. אני לא דיברתי עם אף אחד... לא נעים לי לומר, הם
היו קולגות שלי אבל הם יודעים איפה מרוחה החמאה... אחד מהם סיפר לי כי ראש השירות הציג את זה שראובן חזק איים עליו שאם הוא לא יתפטר, הוא יחשוף את כל מבצעי השירות".

כשפלג רדי, ראש אגף זרים בשירות, שלא היה מעורב כלל באירוע ובקאבר-אפ, נשאל על ידי ביניש מדוע המתין שנה וחצי עד שדרש משלום להתפטר, הוא הפתיע את הנוכחים
בתשובתו: "אין לזה מחילה. מה ישבת ושתקת שנה וחצי?... בחשבון שאני עשיתי אמרתי, ייחרב העולם... אני חשבתי שהוא יקום וילך ואפשר יהיה לחיות בחזרה חיים נורמליים. אז אולי הייתי נאיבי, או גם קצת דרעק, אבל זאת היתה המחשבה".

את רפי מלכא שאל זמיר את השאלה הקשה מכולן: "שמעתי טענה שבעצם מה שמשותף לשלושתכם הוא שאתם פועלים כקליקה, מתוך מניעים אישיים?".

"אני לא איש מאמין ולא חובש כיפה", השיב לו מלכא, "אבל אם שבועה תעזור אני מוכן
להישבע שהצהרתי שאם הוא לא הולך אני הולך, ואני מאמין שגם אם הוא היה משאיר אותי בתפקידי... הייתי מתפטר... עבדתי עם ראובן במבצעים לפני 17 שנה. הדבר הנוח ביותר מבחינתו היה לשבת בשקט שנה ולקבל את ראשות השירות".

זמיר האמין להם. הוא אומר היום כי הבין מיד שהשלישייה באה אליו ממניעים טהורים
והחליט על חקירה פלילית נגד צמרת השב"כ, החלטה שהרעידה את שירות הביטחון הכללי, כמו גם את השלטון כולו. הסאגה הנפתלת הזאת הסתיימה בהדחתו של זמיר מתפקידו ובמתן חנינות נדירות למעורבים בפרשה בטרם כתב אישום ומשפט. סרט בשם "א' תחסל אותם", העוסק בפרשה, ישודר ביום ראשון הבא בערוץ 10.

החשיפה המלאה מחר בגיליון ראש השנה של "מוסף הארץ". וגם:

גיבורי ילדות, פרויקט מיוחד | את מי הערצנו כשהיינו קטנים? איך נראה גיבור ילדותנו אחרי עשרות שנים? ומה עושה הזיכרון לאהבה הכי גדולה?

אמיר גוטפרוינד כותב על הכדורגלן רובי יאנג; לאה איני על פופאי המלח; אלון חילו על ירון זהבי; בני ציפר על אתאטורק; נרי ליבנה על גדעון האוזנר; אביעד קיסוס על בילבי; איריס לעאל על סקרלט אוהרה; וגם: גדעון לוי, דליה קרפל, שהם סמית, אביבה לורי, דורית חכים, ליאת אלקיים ועוד