טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

הבלוגרית שמצאה את הפרפר הנחמד

בגיל 40 הגשימה אשת ההייטק עינת אמיתי מקיבוץ גשר חלום ילדות: היא החלה לאסוף ולשמר שירים, סיפורים, סרטים ותמונות שתיעדו את תרבות הילד בקיבוץ. מותה בטרם עת הותיר בתדהמה אלפי מעריצים שעקבו בקביעות אחר הבלוג שלה

תגובות

עינת אמיתי אהבה ספרים מגיל צעיר. הוריה מספריה כי קראה כמה ספרים בו זמנית ובילתה שעות רבות בספריה בקיבוץ גשר, בו גדלה. היא תכננה להיות גננת ולחבר בין אהבותיה לחינוך, ליצירה ולספרות, אך בסוף התגלגלה ללימודי דוקטורט במחשבים באוסטרליה ולעבודה בחברת IBM בישראל, כחוקרת פטנטים.

לקראת גיל 40 החליטה להגשים חלום. "מאז שוויתרתי על העבודה בחינוך לא הפסקתי לחלום על חזרה לעולם הזה בתקופת הפנסיה, אבל בסביבות גיל 40 החלטתי להפסיק לחכות - ולהתחיל לעשות", סיפרה בראיון ליצהר ורדי שפורסם במוסף "ספרים" לפני שנה.

מאז היא הקדישה זמן רב לחקר תרבות הילדים בקיבוצים. את מחקרה תיעדה בבלוג בשם "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים".

במסגרת המחקר שלה היא קראה כתבי עת, מכתבים ורשימות בארכיונים הקיבוציים, איתרה ותיעדה אוספי מכתבים ישנים, איורים לספרי ילדים, סרטונים ישנים וצעצועים ייחודיים, וראיינה בני קיבוצים. "בתור התחלה, הקלטתי את אבא שלי מספר סיפורים. כילדה הוא סיפר לנו הרבה. זיכרון־השמע הזה נשאר לי גם אחרי יותר מ-30 שנה. רציתי שגם לילדים שלי יהיה זיכרון כזה, אז הקלטתי אותו מספר סיפורי ילדים קיבוציים", סיפרה.

עינת אמיתי

מעת לעת נפלו לידיה אוצרות ארכיוניים. "גיליתי, למשל, שכתב היד המקורי לספר 'בוא אלי פרפר נחמד' נמצא 10 ק"מ מהבית שלי, אצל בתה של המאיירת...דבר הוליך לדבר, ומצאתי את עצמי משוטטת בין ארכיונים, מצלמת במצלמה דיגיטלית אלפי תמונות, מראיינת אנשים ומגלה אוצרות", סיפרה בראיון לאתר "דוגרינט".

אצל האחיין של הסופרת והמשוררת פניה ברגשטיין, מחברת "בוא אלי פרפר נחמד", היא מצאה עשרות מכתבים שנשלחו אליה ממשפחתה באירופה, אצורים בתוך קופסת נעליים. אחרי מציאתם פתחה עינת במבצע מיוחד לתרגום ולפיענוח שלהם, ופירסמה אותם באתר חדש שהקימה, בשם "ניגונים".

החומרים שאספה אפשרו לעינת ללמוד על "מחשבה חינוכית מתקדמת מאוד, שהתעצבה לפני כמעט מאה שנה, על הכוח של הקהילה ועל האמונה בכוחו של האדם וביכולתו לשנות את המציאות שבה הוא חי", כדבריה. "...היה כאן באמת מפעל אדיר, שסופג כיום ביקורת עצומה, אמוציונלית ברובה, מאנשים שלא ממש מבינים אותו", אמרה, בהתייחסה לקיבוצים.

את הבלוג שלה תיארה במלים הבאות: "זהו יומן מסע פרטי שאני מנהלת כדי שלא אשכח, וכדי לחלוק עם אחרים שמתעניינים ושירצו לעזור בגילוי וחשיפת חפצים, ספרים, אנשי תרבות ורוח, איורים, פנסי קסם, תכניות למתקני משחקים וכל מה שנופל תחת ההגדרה - תרבות שיצרו מבוגרים עבור ילדים בקיבוצים". המחקר שלה הניב ספר ותערוכה, שראו אור והוצגו ב-2012 במשכן לאמנות עין חרוד, תחת השם "שי לילדינו, תרבות ילדים בקיבוצים".

בקיץ האחרון הפסיקה לעדכן את הבלוג, מתוך תחושת מיצוי. "יש לי עוד פרוייקטים שרציתי לקדם ומשימות שצריך לסיים. נהניתי ואני עדיין נהנית לכתוב ולחפש בארכיונים ולמצוא מציאות - ויש עוד המון סיפורים שלמדתי ולא כתבתי - אבל נראה לי שהעיקרון הובן. יש ספר והיתה תערוכה - ואת הסיפור שלי כתבתי. אני חושבת שגם קצת שיניתי משהו - ובעיניי זה הרבה", כתבה.

רבים מקוראיה הנאמנים, שמעולם לא פגשו אותה, היו המומים כששמעו על מותה ממחלה, בטרם עת. היא הותירה אחריה את בעלה ושלושת ילדיהם.

 

צפו בקטעים מהתערוכה של עינת אמיתי ובכתבה עליה מערוץ 1:



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות