רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2016-1918

מי האישה שהזמינה את מכריה להלווייתה?

מודעת האבל של הפסיכולוגית מאשה מישקינסקי, שמתה לפני חודש בגיל 98, הותירה הרבה קוראים סקרנים. "היא היתה 'ליידי' עד הרגע האחרון", סיפרה נכדתה

תגובות

מודעת האבל החריגה, שפירסמה משפחתה של מאשה מישקינסקי לפני חודש ב"הארץ", הותירה הרבה קוראים סקרנים. המודעה נוסחה כהזמנה לאירוע שנשלחה על ידי מישקינסקי למוקירי זכרה. "הגברת מאשה מישקינסקי ז"ל...מתכבדת להזמינכם להלווייתה", נכתב שם.

מאשה ומשה מישקינסקי
המשפחה

"היא היתה 'ליידי' עד הרגע האחרון", סיפרה נכדתה, אילאיל. "היא מסמלת בעיני דור הולך ונעלם של אנשים שהאמינו באידיאולוגיות גדולות... אנשים שעבורם עשרים השנים האחרונות היו כאב לב ואכזבה, וגעגוע לתקווה שנמוגה", אמרה גלי, בתה.

מישקינסקי נולדה ב-1918 כבת בכורה לאשר ולאה אושרובסקי, וגדלה בבית אמיד וחילוני במרכז ורשה. לאביה היו שני בתי חרושת לסריגים. בהמשך הצטרפו למשפחה שני אחים. האומנת שלה לקחה אותה מדי יום ראשון לכנסיה, ללא ידיעת אמה, וכך הכירה מישקינסקי בעל פה את כל התפילות הנוצריות. כשבגרה הלכה לגימנסיה פולנית ותיכננה להיות סופרת.

כנערה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ואחר כך נשבתה בקסם הקומוניזם, בגינו נעצרה ב-1938 בפולין. באותה שנה הוריה יצאו לארץ ישראל כדי לבדוק אפשרות להגירה. "המשפחה בארץ התחננה שהם יישארו, אך הם החליטו לחזור לפולין כדי להיערך טוב יותר למעבר", סיפרה בתה. במקביל, מישקינסקי הועברה מבית המעצר לבית סוהר. את שלושת ימי החופש שקיבלה ניצלה כדי לברוח לארץ ישראל.

מישקינסקי
המשפחה

ב-13 באוגוסט 1939 הסיע אותה אביה לתחנת הרכבת. "ידעתי שלא אראה אותו שוב", סיפרה לימים. משם עלתה על רכבת לבוקרשט, ובהמשך הפליגה לארץ ישראל. בנמל חיפה היא עגנה ב-1 בספטמבר 1939 – יום פרוץ מלחמת העולם השנייה.

"אמא מאשה לא אהבה את הארץ. האור חזק לה והיא התגעגעה לשפה הפולנית", סיפרה בתה. עם הגעתה לארץ נשלחה מישקינסקי לדודתה, פרומקה, בעין חרוד, שם עבדה בגן הירק. פרומקה נהגה להקניט אותה: "בת של עשירים". בהמשך עברה לירושלים, שם הכירה ב-1941 את משה מישקינסקי.

גם משה עלה לארץ מפולין - ב-1936. כמוה גם הוא היה קומוניסט בתחילת דרכו וכמוה גם הוא איבד בשואה את משפחתו, שנותרה בפולין. לימים היה מרצה בכיר להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.

ב-1942 נפצעה מישקינסקי כשנדרסה על ידי משאית בריטית, ואיבדה את זכרונה לחצי שנה. כשהתאוששה למדה בסמינר למורים וגננות "דוד ילין". במלחמת העצמאות גרה בשכונת מאה שערים בירושלים עם בעלה משה, ועבדה כגננת בעיר העתיקה לצד שולמית אלוני, לימים שרת החינוך.

מודעת האבל
הארץ

אחרי המלחמה עברו לתל אביב, שם נולדה ב-1951 בתם היחידה. עשור לאחר מכן החלה ללמוד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שם סיימה תואר ראשון ושני. במקביל, עבדה בשירות המבחן לנוער וכפסיכולוגית קלינית בתחנה לבריאות הנפש של הנוער במשרד הבריאות. אחר כך הצטרפה לסגל ההוראה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.

נכדתה סיפרה על אישיותה. "כשהיתה צריכה לבחור בין אוכל או פרח, קנתה פרח לשולחן המטבח, והביטה בו. בעיניה הכחולות, ציפורניה המסודרות והליפסטיק – עשתה כל חייה בדיוק מה שרצתה, במפגן יוצא דופן של כוח רצון ונחישות", אמרה.

"צחקנו ביחד על השכחה שלך לפרטים קטנים ושוטפים", אמר יוני בן שלום, חתנה של מישקינסקי. "נזפת בי על כך שאני משקר כשאני אומר לך שאת בת תשעים ומשהו ושאני לא בעלך ושאמא שלך מתה כבר לפני שבעים שנה", ספד לה.

ואז, פתאום, ברגע של התבהרות, נזפה בו שוב על כך שהוא מרשה לה לדבר שטויות. ״טוב. לך תביא לי סיגריה. אולי זה יהרוג אותי!", אמרה אז. מנגד, כשעלה לדיון נושא רציני כמו קומוניזם או פרויד, ידעה לנסח, לפרש ולהתפלפל כמו שעשתה בצעירותה.

מישקינסקי מתה ב-24 באוגוסט – באותו תאריך בו מת בעלה לפני 18 שנה. היא הותירה את בתה, שלוש נכדות ושני נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות