טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

מהגטו לסיביר: סיפור ההישרדות של אנטולי רובין

פעמיים הצליח לברוח מהאקציות, אך גם אחרי המלחמה נרדף: סיפור חייו של רובין, מחלוצי התנועה הציונית במינסק ואסיר ציון, שעלה לארץ ונישא לנכדתו של ז'בוטינסקי.

תגובות

ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה אנטולי רובין בן ה-13 במחנה קיץ ליד מינסק בבלרוס. כששב לעיר הולדתו גילה כי ביתו נשרף. בבית דודתו רבקה מצא את אמו אתל ואת אחיותיו תמר ובטי. אביו, פנחס, שעבד בארגון סיוע ליתומים, נרצח כשחיפש את משפחתו.

רובין
איציק הררי

בני המשפחה נכלאו בגטו מינסק. "שנתיים שהיתי בגטו. הייתי כל הזמן רעב. בבוקר אתה קם רעב, בלילה אתה הולך לישון רעב", אמר בעדות ל"יד ושם" לרגל בחירתו להדליק את משואה בטקס יום הזיכרון לשואה שנערך ב-2012.

באקצייה של נובמבר 1941 נלקחו אנטולי, אחיותיו ואמו אל מותם. "גסטאפו, משטרה מקומית וליטאים הוציאו את כולם מהבתים. מי שלא הספיק ללבוש נעליים (יצאו) יחפים, בשלג", תיאר. תמר ואנטולי הצליחו לברוח מבין הטורים שהוצעדו לבורות הירי. "העבירו אותנו דרך הגטו. תמר אחותי, פתאום הופ - ברחה. ואני גם כן, כמוה, זינוק", סיפר.

"אמא צעקה, 'יהרגו אותך, אל תרוץ, אל תרוץ'. אני רצתי, ברחתי והסתתרתי", סיפר. בבונקר בו שהו יהודים נוספים שניצלו מהאקציה הוא מצא מסתור זמני. בהמשך, כמה יהודים שניצלו מבורות הירי ושבו משם בחיים סיפרו לו כי אמו אתל, אחותו בטי, דודתו רבקה ושלושת ילדיה נורו למוות בטוצ'ינקה, אתר סמוך לעיר.

אנטולי רוביןיד ושם

אחותו תמר חברה לפרטיזנים, אך הוסגרה לגרמנים, עונתה ונרצחה בתלייה בחצר בית סוהר. אנטולי שב לגטו, עבד בעבודות כפייה וניזון משיירי אוכל של הגרמנים. במארס 1942 נעצר באקצייה וצורף אל הנשלחים למוות, אך שוב הצליח להימלט.

חבר גרמני של אביו נתן לו מסמכים של אדם רוסי. אנטולי הגיע לכפר דברושינה, שם עבד בעבודות משק בזהותו הבדויה. בהמשך הוא פגש פרטיזנים וביקש להצטרף אליהם כדי לנקום בגרמנים, אך לדבריו נתקל באנטישמיות וכמעט נרצח. ב-1944, כששחרר הצבא האדום את האזור, שב אנטולי למינסק, לבדו, וגילה כי מכל משפחתו שרדו רק אחת הדודות שלו וילדיה.

תחילה למד בפנימייה מקצועית והיה חשמלאי במפעל לתיקון טנקים. בהמשך עבד בבית חולים. ואולם גם כעת סבל מרדיפות, התנכלויות ומעצרים של השלטונות - הפעם בשל היותו מחלוצי הפעילות הציונית במינסק. ב-1946 נשפט למאסר של חמש שנים בסיביר בשל עלילה אנטישמית. לאחר מאסר של שנה וחצי במחנה סטנציה יאיה שוחרר. האנטישמיות הגבירה את הרגש הציוני שלו. ב-1957 נפגש בפעם הראשונה עם ישראלים, שהגיעו לפסטיבל הנוער הבינלאומי שנערך במוסקבה, לצד עשרות אלפי תיירים נוספים מרחבי העולם.

ב-1958 נאסר אנטולי שוב והואשם בקשירת קשר להתנקש בניקיטה חרושצ'וב, ראש ממשלת ברית המועצות - אשמה שבוטלה לבסוף - ובתעמולה אנטי-סובייטית. במשפטו נשא נאום ציוני והתריס שרצונו להגיע לישראל, ועל כך נדון לשש שנות מאסר עם עבודת פרך, אותן ריצה במורדוביה. עם שחרורו המשיך בפעילותו הציונית ועלה לישראל ב-1969. "בתור ציוני הגעתי למסקנה שהבית שלי זה לא רוסיה, לא אמריקה, מדינת ישראל זה הבית שלי", אמר.

בארץ הוא לימד חינוך גופני, היה פיזיוטרפיסט ופעל לעליית מסורבי העלייה מברית המועצות. את סיפורו העלה על הכתב בספר "מגפיים חומים מגפיים אדומים – מגטו מינסק עד מחנות סיביר", שראה אור ב-1977. "אין כאן אלא פקעת חוויות של אדם אחד, אשר גורלו טלטלו מגהנום אחד אל משנהו. אין אלה אלא קטעים של הטרגדיה העצומה שפקדה את העם היהודי בימי הנאציזם והסוציאליזם הסובייטי". רובין היה גם גיבור ספרה של גלילה רון פדר, "אסיר ציון".

הוא הותיר את אשתו, ד"ר קרני רובין-ז'בוטינסקי, בתו של ערי ז'בוטינסקי ונכדתו של זאב ז'בוטינסקי, לה נישא ב-1972, שני ילדים ונכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות