רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2017-1922

ההיסטוריון שהכיר במוגבלות המקצוע

פרופ' מתתיהו מינץ, שמת בחודש שעבר, כתב במאמרו האחרון, כי המאמץ להגיע לאמת אבסולוטית נידון לכישלון. בפולמוס סביב מקור העם היהודי, עם זאת, היה נחרץ בדעתו נגד התזה של שלמה זנד

תגובות
מינץ
המשפחה

במאמרו האחרון, אותו לא זכה להשלים, התייחס ההיסטוריון פרופ' מתתיהו מינץ גם לעבודת ההיסטוריון. "כל סיטואציה היסטורית היא מפולשת ורחבה. היא לא נולדה במקום אחד ובזמן מוגדר אחד. כל סיטואציה וכל קומפלקס הם מורכבות של גורמים, נסיבות, יוזמות והשקפות המצטלבות אחת עם השנייה, משתזרות, מתמודדות, מתאיינות", כתב מינץ.

לדבריו, מחקר היסטורי טוב מנסה לחשוף את המורכבות הזאת "ולשקול אותה שיקול רב צדדי", אף כי בסופו של יום "אין היסטוריון המסוגל למצות את המורכבות של סיטואציה היסטורית".

הניסיון הרב שצבר בעבודתו כהיסטוריון הביא אותו למסקנה כי "ההיסטוריון קרוב בלבד למיצוי המורכבות וככל שהוא קרב יותר הוא גם נוסק יותר לעבר האמת שהוא חותר לחשוף". עם זאת, את המאמץ לטפס ל"אמת האבסולוטית" הוא הגדיר כ"מאמץ שווא", משום ש"לעולם אין החוקר מסוגל להגיע אליה ולכבשה".

מינץ נולד ב-1922 בלובלין, ובצעירותו עבר עם הוריו לוורשה, שם היה חניכו של מרדכי אנילביץ' ב"שומר הצעיר". ב-1939 נמלט לכיוון מזרח עד לווילנה. ב-1941 עלה לארץ והצטרף כחבר קיבוץ גן שמואל.

בראשית שנות ה-50 סולק מהקיבוץ לאחר שנהה אחר האגף השמאלי של מפ"ם בהנהגת משה סנה, והצטרף למק"י. ב-1958 ניתק עצמו מהמפלגה כי חש שהקו שלה עוין את ישראל והעם היהודי.

המשבר האישי והאידיאולוגי הזה היה עבורו פתח להתפתחות כהיסטוריון, שחקר את השמאל על גווניו השונים. באותה תקופה החל בלימודים אקדמאיים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם היה תלמידם של פרופ' ישראל הלפרין ופרופ' שמואל אטינגר. ב-1968 הגיש את עבודת הדוקטורט בנושא דב בר בורוכוב, האידיאולוג הבולט ביותר בציונות הסוציאליסטית וממקימי תנועת "פועלי ציון".

דמותו והגותו של בורוכוב ליוו את מינץ גם בהמשך פעילותו האקדמית והמחקרית לאחר שהצטרף לחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, שם עבד עד מ-1968 עד פרישתו ב-1993 כפרופסור מן המניין.

מינץ התמחה בחקר תנועת הפועלים היהודית באירופה המזרחית ופירסם שורת חיבורים על בורוכוב ועל פועלי ציון הרוסיים וכן על תולדות יהודי רוסיה. בין התפקידים שמילא: ראש המכון לחקר הציונות, מנהל המדור לחקר יהודי רוסיה ופולין, ועורך פרסומים שונים כמו "הציונות", "שבות" ו"אסופות".

ב-1996 פירסם מאמר חשוב בכתב העת "עיונים בתקומת ישראל", שהוקדש לפולמוס המתחדש בעניין הציונות. מינץ ביקש להתעמת עם התזה לפיה הלאומיות היהודית לא היתה אלא מניפולציה וכי העם היהודי לא התקיים בתור יישות היסטורית במשך אלפי שנים, אלא היה פרי המצאתה של התנועה הציונית.

מינץ טען כי ההיפך הוא הנכון. "התזה התמוהה (בלשון המעטה)... כי הציונים הם שהמציאו את הלאומיות היהודית וכפו אותה הר כגיגית על המוני היהודים, מלמדת על בורות ואי־הבנה יסודית בכל הנוגע למאבקים הרעיוניים שהתחוללו בקרב הציבור היהודי", כתב.

לדבריו, "כל התנועות הפוליטיות שצמחו בקרב הציבורים היהודיים בתפוצה בסוף המאה ה-19 ובראשיתה של המאה ה-20 חבות את הצלחתן לכושרן להיענות לכמיהה הבסיסית של הציבור היהודי ולצורך אקוטי שלו להיהפך לגורם פוליטי רלוונטי, שקול ומתוחכם בביטויו, במאבקו למען שוויון לאומי בארצות רבות־הלאומים", כתב.

את הטיעונים נגד קיומו של עם יהודי הוא ראה כחלק מ"מסכת השגות ניהיליסטיות המכוונת נגד זכות ההגדרה העצמית הלאומית של העם היהודי ונגד הלגיטימציה המוסרית של מדינת ישראל".

הוא מת בפברואר 2017, והותיר אישה, חייקה, שני בנים ובת ונכדים. בנו, יצחק מינץ, הוא מפתח מעבד התמלילים "קיוטקסט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות