טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2016-1929

חלוץ דרום אפריקאי בשדות המרעה של ישראל

ד"ר נועם זליגמן, חוקר במכון וולקני, כתב את התנ"ך של חקר המרעה הטבעי בישראל

תגובות

עם קום המדינה גברה ההתעניינות של היישוב החקלאי היהודי במרעה הטבעי. בניסיון לבסס ענף חקלאי מרכזי בארץ המתפתחת, הוחלט ליצור מסד נתונים,  שיאפשר  תכנון ושימוש נכון במקור הנרחב הזה של הספקת המזון. כך, בשנות ה-50, בוצע סקר נרחב בכל הארץ, שאמד את הכמות והאיכות של משאבי המרעה.

זליגמן
מכון וולקני

מי שביצע אותו היה נעם זליגמן, חלוץ דרום-אפריקאי, שעלה מיוהנסבורג ב-1951. אף על פי שלימים הפך הענף הזה לשולי באופן יחסי, העיסוק המחקרי בתחום היה אינטנסיבי לאורך עשרות שנים, והצליח להאיר זוויות מעניינות באקולוגיה, בכלכלה ובסוציולוגיה של הקשר בין בני האדם, בעלי החיים והצומח.

ב-1959, שמונה שנים בלבד לאחר עלייתו, פירסם זליגמן את הספר "המרעה הטבעי בישראל", בו ריכז את הידע שהצטבר בארץ עד לעת ההיא בענייני צומח המרעה, השבחתו וניצולו. "הספר הפך להיות 'התנ"ך' של העוסקים בתחום המרעה הטבעי, והשתית את החשיבה המדעית בענף. על סמך המלצותיו ניהלו את השטחים הפתוחים בישראל במשך כמה עשורים", כתבה עמליה ברזילי, שריכזה את תחום המורשת במכון וולקני.

בשנה שעברה, כשהוא בן 87, סגר זליגמן מעגל וערך את הספר "על צומח, בעלי חיים ואנשים: תורת ניהול המרעה בישראל", אשר מהווה עדכון לספרו הראשון.

זליגמן
מכון וולקני

לאורך עשרות השנים בהן פעל בתחום המרעה, זליגמן הגדיר את טיפוסי המרעה בארץ ואת ערכם כמזון לבעלי חיים, והעלה את הממצאים על מפות, ששימשו להקצאת שטחי מרעה למשקים.

במכון וולקני, אליו הצטרף ב-1969, ניהל זליגמן את המחלקה לחקר מרעה ומספוא (לימים: המחלקה למשאבי טבע). בין היתר, היה שותף להקמת שתי חוות המחקר הייחודיות של המכון, בהן בוצעו רוב המחקרים בתחום: "כרי דשא" בערבות המרעה בגליל המזרחי הגשום ו-"מגדה" בנגב הצפוני השחון. בהמשך, בשנות ה-80 הוא יזם את הקמת חוות המחקר חט"ל - חורש טבעי למרעה, בגליל המערבי לחקר אפשרויות השימוש בשטחי חורש כמרעה לעדרי בקר לבשר.

במסגרת פעילות במכון וולקני השתתף זליגמן בפרויקטים בינלאומיים דוגמת פרויקט שעסק בחקר הגורמים הקובעים את הצמיחה של גידולים באזורים שחונים, בהשתתפות חוקרים הולנדים, ופרויקט עם חוקרים מישראל, מצרים וארה"ב, שעסק בפיתוח מערכות מרעה משופרות בסביבה ים-תיכונית.

בספר החדש כותב זליגמן, כי בהשוואה לעולם, שטח המרעה בישראל זניח וכך גם מספר בעל החיים המנצלים אותו. ואולם, לדבריו, בהיבט מקומי, שטחי המרעה הם ריאות ירוקות החיוניות לרוות בני האדם ובריאותם, ומתקיים בהם מגוון ביולוגי מקומי עשיר.

הוא מת בדצמבר 2016 והותיר את אשתו אילנה, ילדים ונכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות