אמונה באלהים - משל לעם שהיה לו מלך שהיה חי בארמון, שעל חומותיו אדירי המימדים קמו ערים משגשגות ומסחר ער, כלכלה ושפע, לא ידע העם מחסור, רק במלכו, שהיה חי בארמונו ולא מראה פניו, לא נואם לא מדבר, היו חכמי העם רצים מסביב לחומות עם גליונות וספרים עתיקים, זוקפים אוזניהם לרוח אולי היא תישא את דבריו של המלך, הלוחש אל קירות חדרי הארמון, היו פרשנים מומחים לשפת הציפורים, אמונה היתה רווחת שאלו היו שרות את דברי המלך ותלמודו. וכל אלו החכמים היו מחוקקים חוקים לעם בשם המלך על פי דבריו הנישאים ברוח ובקול שירת הציפורים.
ובחלוף השנים הפסיקו לפרש החכמים את רחש הרוח, ולא נטו אזניהם אל שירת הציפורים, אלא היו מתבוננים בכתובים שהשאירו חכמיהם מקדם, ועל פי לימוד מדוקדק של הספרים, ידעו הם כיצד להוסיף חוקים, ולהתאימם לזמנים שהשתנו. חלקו הגדול של העם התרחק מן החומות המקיפות את הארמון והתיישב בארצות רחוקות, ולמד תורות אחרות ושפות, והיו מפקפקים בקיומו של המלך, הטילו ספק גם בקיומו של הארמון, אשר רק את חומותיו אפשר היה לראות, מעולם לא נכנס איש לארמון ולא יצא ממנו, ועדויות על בניתו וכנסת המלך האגדי היו כתובות בספרי הראשונים, אך באלו נמצאו סתירות, ולא היו ממצאים שהתאמו והצטלבו עם ספרי הראשונים. עד היום עומדות החומות הללו, ונדמה שהם הולכות וגבהות, הולכות מתעבות, והמלך הוא פשוט ועניו כמו האויר, מסתובב בין בני עמו, כאחד האדם, שומע, מאזין, קשוב, שמח בשמחתם, מקל על סבלם, ועונה על השאלות ומרגיע את החרדות, ופותר פתרונות ובעיות, לו העם היה נוטה את אזנו ופותח את ליבו ופוקח את עיניו, זכרון שהעניק המלך במוחם לשחזר בכל פעם את אשר בקשו וקבלו, את אשר רצו נתן להם.

• הגב לתגובה זו
• סגור

וואו, איזה פשעים איומים ונוראים. מהר, משטרה! שב"כ! בייניש, בייניש! מזוז! הצילו!!! פחחחח.

• הגב לתגובה זו
• סגור

מעשיה לשבת! ספור שהתבאש מפה לפה, התגלגל מפרנסי העדה, לזקני שגלגל מלשונו לאזנה של אימי כאשר הייתי נער ירוק וחטטן, מצמיד אזנים לדלתות סגורות, קירות, מחיצות, קופץ מוכן לכל שליחות שלא נתבקשה, מחפש תירוצים להכנס לחדרים סגורים, כדי להיות קרוב לעניינים שלא מענינו. בעיקר לשמוע דברים שאינם נאים לאוזניים רכות, לדחוף את אברי חושיי בעסקיהם של גדולים. לא תמים הייתי, ידע נותן כוח לבעליו, הקב"ה חנן אותי בכשרונות רבים, זריזות וקלילות רגליים, אותם השקעתי בלמצוא דרכים איך לשמוע סיפורים של גדולים, הייתי רץ נפוח בגאוה, לובש ארשת פנים רודפות כבוד כשל אדם מבוגר, הייתי סוחר בסודות של אחרים עם אחיותי הצמאות לדעת, תמורת כסף וממתקים. לא קשה למצוא קהל נלהב לספורי רכילות זולה על בני אדם שאין ולו קצה בדל של זיקה אחד לשני.

למדתי מגיל צעיר, אי ידיעה מלהיבה הרבה יותר מן הידיעה עצמה, הרעב והצימאון מזינים את הרצון. בגלל סיפור זה שעוד רגע יבצבץ משפתיי, אל אזניכם, כמעט ואבדתי את שתי אזני השומעות, קורבני יכול היה להיות גדול. דבר קשה לאבד אוזן אחת, על שתי האזניים, הס מלהשמיע. לא יד אחת אחזה באזני אלא שתיים ולא אדם אחד משך אותן אלא שניים, אבי לצד ימין ואמי לצד שמאל, כמיטב המסורת.

סיפור זה כה חשוב, הוא שגמלני מלרדוף אחרי סיפורים של אחרים ולבטל את כשרוניי המרובים שחנן אותי הקב"ה, וכדי שלא אמתח אתכם יתר על המידה, ולהיטיב עליכם, מוטב שאתחיל בסיפור. ולפני שאתחיל בסיפור בלי נדר, אקדים הזהרה שכל השומע סיפור זה, עושה זאת על אחריותו בלבד. והריני משחרר ומתיר עצמי מאחריות לשלומם של קוראי אשר הופכים לשותפים לדבר עבירה או רכילות, תלוי אם הם רואים ברכילות עבירה. וכן ראוי לציין שמעשיה שכזו עלולה להוציא אדם משלוותו, ולגרום לו חלילה להגיע לידי כעס, קירחות (אם נוהג הוא לתלוש שערותיו בזעם) או סתם אימה עד דלא ידע בין ארור מרדכי וכו'.

ובכן הסיפור שאני מתכוון לספר בעוד רגע : מצוץ מן האצבע.
ואין הכוונה להשאלה, המטפורה, הביטוי השגור מצוץ מן האצבע הבא לתאר סיפור שלא קרה, ולאלו הסקרנים שביננו ששואלים על מקורו של הביטוי מצוץ מן האצבע, הייתי בעצמי מוכה תמהון כאשר נודע לי על מקור הביטוי "מצוץ מן האצבע", שהיא מטפורה, שאול מצרפתית "ברוז עתונאי", מעולם לא פגשתי ברוז שעסק בעיתונאות. העובדה שברוזים אינם יודעים לשוחח בשפת בני אדם ואו לקרוא ולכתוב, לא מונעת מהם לעסוק במקצוע העיתונאות, כפי נגזר מן הנכתב למעלה,
נחזור לסיפורינו המזעזע, אוזניים תצלנה מלשמוע, ועדין אני חרד לספרו, להזכירכם שבגללו כמעט איבדתי את שתי אזני השומעות.

סיפורינו אשר נמצא באפילה, ועד רגע יצא לאור, מצוץ מן האצבע. הלכה למעשה. משל היה זה עולל, ינוקא מוצץ אצבעו? או אדם שטוחב לפיו בוהן מדממת? אולי אישה מפתה את אהובה ומסובבתו באיברה העדין המורה בידה? לא ולא ולא. כן מדובר באדם מכובד מן הישוב, אשר חשק שפתיו כטבעת, כי חשק באצבעתה העדינה (ולא למטרות נישואין) של…..

• הגב לתגובה זו
• סגור

שמעתי שהוא שובב מאוד השמעון פרס הזה...

• הגב לתגובה זו
• סגור