ראיה חותכת

האורח הרצוי ביותר

אלן אאורבך, אליוט פורטר בניו יורק, 1957 תערוכה במוזיאון ישראל “בעיניים זרות: הגירה, צילום והמאה העשרים”, אוצר: ניסן פרז, פתיחה 28 במאי

הצילום הזה הוא תחנה במסע: מסעה של מי שצילמה אותו ושל הגבר המחייך המצולם כאן, שיעלה תכף לדירתה לבקר אותה. צילום יפהפה, ששורה עליו קולנועיוּת, שכמעט אפשר לשמוע מוזיקת ג’אז בוקעת ממנו, כאילו מלווה את ההתבוננות בו, בגשם, במים ששוטפים את הרחוב, אל תוך המכונית הלבנה מאחור ואל החפצים שנוסעיה השאירו בה. זהו צילום שעוסק לכאורה ברחוב העירוני, בתבניות המעגליות הגליליות של הפחים הרקועים ובקווים האופקיים של חניית המכוניות ‏(של מי המכונית השחורה? שלו? זו חניה כפולה, או שהיא חולפת‏) ובעצם מספר על חברות וקשר, על מסעות משותפים. הצילום הזה הוא נקודה במסע בעקבות האשה המצלמת, אלן אאורבך ‏(1906–2004‏),...

כתבה זו זמינה למנויים בלבד

רוצים להמשיך לקרוא?

הירשמו חינם לאתר או לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון. כבר יש לכם מנוי?

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות