טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יותר משאני לא אהבתי את צה"ל, צה"ל לא אהב אותי

יותר משאני לא אהבתי את צה"ל, צה"ל לא אהב אותי. כפקידה הייתי ההוכחה שהנעורים שלו מאחוריו, שימי הגבורה שלו התחלפו בימים של ביורוקרטיה

תגובות
חיילות בטקס יום העצמאות
משה מילנר / לע"מ

לפני עשר שנים התגייסתי, אחרי כמה חודשים שבהם אני וחבר ניסינו ללכת לאיבוד בראשון. היתה לנו אמונה נאיבית שכל עיר מקיימת חיים סודיים ועכשיו, כשהיו לנו זמן ורישיון נהיגה, יכולנו למצוא אותם. אחרי שבוע גילינו שלראשון אין סודות. הסממן הבולט ביותר של עיר לינה הוא היעדר חיי לילה. אנשים קונים פה דירה כדי לישון, לא להרגיש שהם מחמיצים משהו. הלילה התחלק בין שני המקומות היחידים שהיו פתוחים 24 שעות: ארומה ונאפיס. בארומה ישבה מאפיה של לסביות עם ג'יפים כך שלא נכנסנו לשם אף פעם. הייתי בארון ופחדתי שהן יראו מעבר לתחפושת הסטרייטית שלבשתי (קליפס כתום לשיער) ויחשפו אותי. ישבנו בנאפיס כל לילה. החלטנו לנסות כל מנה...

הרשמו חינם כדי לקרוא 6 כתבות בחודש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות