שווי בנפשך שאת אשה בת שלושים ומשהו, משכילה, בכושר גופני טוב, נאה ואכפתית. את מעוניינת בזוגיות עם גבר, לא בהכרח למטרת נישואים. מפתיע עד כמה קשה לממש שאיפה פשוטה יחסית זו. או שאת לא מוצאת את האדם הנכון למרות חיפושייך הבלתי נלאים, או שאת מוצאת את האדם הנכון, אבל הוא לא מוכן להתחייב. בתרבות שלנו נחשבות בעיות כאלה כעניין לשבועוני נשים ולספות של פסיכולוגים. ואולם, הן קשורות במידה רבה לקפיטליזם.

מבקרי השיטה הקפיטליסטית מתמקדים על פי רוב בהיבטים המבניים שלה (למשל, התחרותיות והמונופוליזם) או בפתולוגיות התרבותיות שלה (למשל, האי-רציונליות או מתן העדפה לתופעות של צרכנות שטחית ובת חלוף). היבט שזוכה להתייחסות פחותה הוא העובדה שלקפיטליזם היתה השפעה עמוקה על מוסד הקרוב ללבם של רומנטיקנים ושמרנים: התא המשפחתי.

נשים דוחות הבאת ילדים לעולם משום שהן מעדיפות לפתח קריירה, במסלול שהותווה בידי ארגונים קפיטליסטיים. מרבית הנשים המודרניות ממשיכות לעבוד אחרי שהן מביאות ילדים לעולם, משום שהעבודה נחשבת לאמצעי של מימוש עצמי וגם בגלל הצורך בשתי משכורות כדי לקיים משפחה. ההתנגשות הידועה בין עבודה למשפחה היא לפיכך השלכה מיידית של הקפיטליזם, וממחישה את הדרך שבה הוא חודר לתא המשפחתי ומטביע בו את חותמו.

היבט שזוכה להתייחסות פחותה עוד יותר הוא העובדה שהקפיטליזם שינה את תהליך יצירת הקשר הזוגי; כלומר, את הדרך שבה גברים ונשים המעוניינים במין וברומנטיקה נפגשים, את משך הקשר הזוגי, ואת השאלה אם הם בוחרים, או לא בוחרים, במחויבות הדדית.

פעמים רבות תלו בפמיניזם את האשמה בקשיים השוררים בימינו במערכות יחסים רומנטיות ומיניות, ולכן לא התמקדו בגורם המיידי יותר: הקפיטליזם. אם מציאת האדם הנכון נהפכה למשימה מרתיעה, אם הגברים לקו, כפי שנטען בשבועוני נשים, בפחד ממחויבות, ואם מפגשים מיניים כמעט אינם מתפתחים לכדי מערכות יחסים משמעותיות, יש להאשים בכך את האופן שבו הקפיטליזם שינה את המבנה החברתי של המפגשים.

תסביך האם הקדושה

עד לא מזמן, מי שכיוונו את תהליך מציאת בן/בת הזוג היו ההורים, קרובי המשפחה, הקהילה, הכנסיות, המדינות והרשויות, וזאת במרבית חלקי אירופה. כאשר ז'אן-פול סארטר בן ה-23, שנהפך בהמשך חייו לסמל השחרור המיני של המאה ה-20, נכשל במבחנים של מערכת ההוראה, ביטלו הורי בת זוגו את האירוסים. יכולתו של הגבר לפרנס ולהבטיח לאשה מעמד חברתי היו תנאי הכרחי לנישואים במעמד הבינוני.

תהליך יצירת הקשר הזוגי, שמטרותיו הבאת צאצאים לעולם, עונג מיני ורעות, התקיים תוך פיקוח קרוב של החברה בגלל ההשלכות הכלכליות שלו: הבעלות על נכסים, המעמד החוקי והכלכלי של נשים וילדים, והסדרת תהליכי הרבייה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ" ישירות לפייסבוק

על פניו, הסיבה לבחירת בני זוג היא רגשית. ואולם, ההתאהבות והבחירה תלויות במה שאני מכנה "האקולוגיה של הבחירה". האקולוגיה של הבחירה היא מערכת כוחות סמויים - גיאוגרפיים, תרבותיים וכלכליים - שקובעים אילו בני זוג וכמה בני זוג נתונים לבחירתנו, ואת האופן שבו אנו בוחרים בהם.

למשל, בתקופה הטרום-מודרנית נטו אנשים לבחור בני זוג מקרב קהילתם הדתית, האתנית, הלאומית והסוציו-אקונומית. בתקופה המודרנית אנשים כמעט אינם מגבילים את עצמם למוצא זה או אחר. בתקופה הטרום-מודרנית אנשים בחרו להינשא ממניעים הקשורים לחובה חברתית ומוסכמות. בתקופה המודרנית אנשים בוחרים בנישואים כאמצעי למימוש האני הפנימי שלהם.

בתקופה הטרום-מודרנית הספיקה הצהרת אהבה או כמה שבועות של חיזור כדי ליצור מחויבות. אנשים מודרנים מעדיפים להשאיר לעצמם אופציות פתוחות גם אחרי החתונה. הקפיטליזם משפיע על האקולוגיה של בחירת בן הזוג, כלומר, האופן שבו אנשים יוצרים קשר, עם כמה אנשים הם יוצרים קשר, וכיצד אנשים מקבלים החלטות הנוגעות למערכות היחסים.

בתקופה הטרום-מודרנית היה לנישואים משקל רב בביסוס מעמדם החברתי של בני הזוג. גברים היו מעוניינים להתחתן לא פחות מנשים, משום שהנישואים איפשרו להם לשלוט בנכסים, במשק הבית, בילדים ובעובדים שעיבדו את הקרקעות. המבנה הפטריארכלי היה תלוי-משפחה. ואולם, בעולם הקפיטליסטי, הגברים יוצאים לעבודה באופן בלתי תלוי במשפחה, הם מוכרים את שירותיהם בשוק החופשי. מעמדם החברתי וחוסנם הכלכלי אינם קשורים עוד במשפחת המוצא שלהם או במשפחה שהקימו.

בחברות קפיטליסטיות, הזכרים מבססים את גבריותם על אי-תלות באחרים ועל השליטה בגורמים אחרים במערכות כלכליות (שאותן לא קיבלו בירושה). וכך, המשפחה אינה חיונית עוד לביסוס הגבריות, או לכל הפחות, היא נהפכת לאופציונלית. מכיוון שנסיבות כלכליות ונורמות חברתיות אינן מחייבות עוד נישואים, גברים פחות להוטים מנשים להתחתן, או ליצור קשר דומה.

בחברה הקפיטליסטית, מעמדן של הנשים אינו חד משמעי. בעקבות צמיחתן המאסיבית בתחילת המאה ה-20 של תעשיות רבות עוצמה המשווקות "אטרקטיביות מינית" באמצעות אופנה, קוסמטיקה, קולנוע, שבועונים, פרסום או כושר גופני, נשים הגדירו עצמן מחדש כיצורים מיניים. היכולת לעורר משיכה מינית, ה"סקסיות", נהפכה למגדיר מרכזי של נשיות.

המשיכה המינית והרצון לקיים יחסי מין לצורך הנאה ולא על מנת להקים משפחה נהפכו לסיבה לגיטימית לחיזור אחר נשים. כך נוצרו קשרים זוגיים ללא קשר לנישואים, "מין למטרת בילוי". אפשר וצריך לקיים יחסי מין מבלי שישמשו אילוץ למיסוד הקשר.

ואולם, המשפחה עדיין נחשבת לערך מרכזי עבור נשים הטרוסקסואליות, בגלל האי-שוויון הכלכלי המתמשך שהן סובלות ממנו ובגלל קידוש אידיאל האמהות בחברה. בכלכלות קפיטליסטיות עסוקים הזכרים בחיזוק גבריותם מול בני מינם, ולכן הנשים הן אלה שמתעסקות ב"מחויבות" ובגידול ילדים. זו הסיבה להבדלי הגישה בין שני המינים, שהפכו את תהליך יצירת הקשר הזוגי למשא ומתן רגשי סבוך.

ואז הגיע האינטרנט

יש לציין שלושה היבטים שונים של מורכבות יצירת הקשר הזוגי: הראשון, קשת אפשרויות הבחירה של בני זוג גדלה באופן משמעותי, ולכן יש חשיבות עצומה לעשיית הבחירה הנכונה; כלומר, השאלה הגורלית היא כיצד לזהות את האחד והיחידי מתוך מגוון עצום של מועמדים.

ההיבט השני הוא שהקריטריונים לפיהם מעריכים את בן הזוג הפוטנציאלי רבים ומורכבים (רגשיים, פסיכולוגיים, גופניים, מיניים, העדפות של אורח חיים וצרכנות). הבחירה נהפכת, לפיכך, למטלה קוגנטיבית ורגשית מסובכת בהרבה מכפי שהיתה בעבר.

ההיבט השלישי: גברים ונשים מטפחים את מיניותם כערך בפני עצמו, וכך נוצר פער מושגי בין קיום יחסי מין ובין קיום מערכת יחסים (מונוגמית), הכוללת מחויבות הדדית. עובדה זו מסבכת את תהליך הבחירה עוד יותר, מאחר שהמונוגמיה נתפשת כפרישה מעולם של אינסוף אפשרויות מיניות. יצירת הקשר הזוגי בעולם המודרני היא עסק מורכב, בדיוק בגלל האופן שבו הרגשות מושפעים מקושי הבחירה: במי לבחור, איך לבחור, כיצד יודעים איך לבחור, איך אפשר להפיק תועלת מירבית מהבחירה?

בעולם של אפשרויות בחירה בלתי מוגבלות, צצו באינטרנט אתרי ההיכרויות, מיזמים קפיטליסטיים רווחיים שעוזרים במידת מה למיין את המוני המועמדים לזיווג. בתקופה הטרום-מודרנית, ננקטו שיטות בסיסיות מאוד בחיפוש אחר בן זוג. אז לא השתמשו בטכניקות שיטתיות של בחינה עצמית מדוקדקת המחייבת מודעות נפשית מפותחת כדי למצוא בן זוג, ונטו להתפשר על המועמד הסביר הראשון שנתקלו בו.

הטכנולוגיה האינטרנטית עושה שימוש בשאלונים ארוכים ואלגוריתמים כדי למצוא את האדם המתאים ביותר מתוך קשת רחבה של בני זוג פנויים, בהתאם למאפייני חיפוש מדוקדקים ומצומצמים. מספר המועמדים המתאימים שמציע האינטרנט גדול בהרבה ממספר המועמדים בימים עברו, מה שהופך את הבחירה לקשה עוד יותר. יש לזהות ולבחור באדם שיענה על דרישות מורכבות מאוד (כלכליות, פסיכולוגיות, רגשיות, מיניות, דרישות של השכלה).

האינטרנט אמנם מציע כלי חיפוש יעילים, אבל הופך את החיפוש למורכב בהרבה, בגלל הסתירות המובנות בתהליך: הראשונה שבהן היא שהאינטרנט עושה שימוש בטכניקות רציונליות למטרה לא רציונלית (התאהבות). ה"פרופיל" מחייב עריכת רשימה של תכונות. תכונות אלה יגדירו את מושא החיפוש, וזאת בניגוד לתקופה שלפני האינטרנט, שבה החיפוש אחר בן זוג התבסס בעיקר על מה שהפסיכולוגיה הקוגניטיבית מכנה "אינטואיציה".

האינטואיציה מאפשרת לאדם ליצור הערכות על בסיס אותות לא מילוליים. אלה מסייעים לנו לקבל החלטות מהירות. האינטואיציה היא אמצעי הערכה ושיפוט שמקורו בתת-מודע ומתבסס על המטען הרגשי הקשור לאובייקט. לעומת זאת, היכרויות באינטרנט דורשות מאיתנו למסור ולקבל כמות עצומה של מידע מילולי, שלעתים קרובות מקשה ואינו מקל עלינו להעריך את המועמד. מדוע? משום ש"עומס יתר של מידע" מבלבל ומשתק אותנו. האינטרנט הוא לפיכך טכנולוגיה שגורמת למשתמשיה לחפש בן זוג בשיטה שמקשה עליהם להשתמש בכלים היחידים שעומדים לרשותם כדי ליצור קשר רגשי עם אחרים: הרגשות וה"אינטואיציה".

סתירה נוספת גלומה בכך שמשתמשי האינטרנט "רואים" את מקבץ המועמדים ויכולים להשוות ביניהם. האינטרנט עורך לעיני המשתמש שורה של מועמדים במעין "מזנון" ומחייב אופן בחירה השאוב מעולם הכלכלה: עריכת השוואה בין מועמדים באמצעים של מדידה ודירוג. האינטרנט גורם להתפתחות דפוס חשיבה השוואתי, בכך שהוא פורש בחירות אפשריות ומציע כלים (כגון טבלאות ציונים) למדידת היתרונות היחסיים של כל מועמד.

ממחקרים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית עולה כי הרחבת אפשרויות הבחירה וההשוואה גורמת קושי ביצירת קשר רגשי עם אובייקט יחיד, ובכך הופכת את יצירת ההעדפה לבלתי אפשרית. באופן אירוני, המבחר עשוי להקשות על המחפש בבחירת אופציה אחת מתוך רבות, ולהתחייב לה.

סתירה שלישית קשורה בכך שעל פי ההיגיון של תרבות הצריכה, אתרי ההיכרויות באינטרנט מעודדים פירוט מדוקדק והגדרות מצומצמות של טעמים והעדפות. הם פועלים על פי ההיגיון הצרכני המשתמש בהגדרה מדויקת ומצומצמת של טעם ובהשוואה בין אלטרנטיבות. ואולם, הבעיה העיקרית הנובעת משיטה זו היא העובדה שבתרבות שלנו נדרש לבחור באופן מיטבי, כלומר לא להגיע לבחירה סבירה אלא רק לבחירה הטובה ביותר.

האינטרנט, אם כך, מעודד את המעבר ממה שהכלכלן וחתן פרס נובל הרברט סיימון מכנה "שביעות רצון מספקת" (שמחה במשהו טוב יחסית) למיקסום (ניסיון בלתי פוסק לשיפור העיסקה). התוצאה יוצרת קושי בסיום החיפוש. בעולם של אפשרויות דומות קשה להסתפק באופציה אחת, ותמיד יהיה הניסיון לשפר.

החירות היא הכוח הפוליטי והמוסרי שהניע את המודרניות. ואולם, אין לערב בין החירות לרעיון הבחירה הקפיטליסטי. החירות היא התנסות רחבת היקף ומלהיבה, ואנו נמצאים עדיין בעיצומה. היא תוכל להצליח רק אם נתעקש על כך שהיא אידיאל מוסרי ופוליטי גדול הרבה יותר מאשר הבחירה.

פרופ' אווה אילוז היא חברה במרכז לחקר הרציונליות ובמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים