המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

איך אוטיסטים רואים את העולם?

אוטיזם אינה מחלה אלא דרך נוספת להיות אנושי. שיחה עם החוקר והסופר סטיב סילברמן עוזרת לנו להבין את האופן המקורי שבו אוטיסטים מסתכלים על העולם

אחד הספרים שאני ממתין לפרסומם בקוצר רוח הוא NeuroTribes: A smarter way of thinking about people who think differently של סטיב סילברמן. סטיב כותב כבר זמן רב למגזין "וויירד" ומנהל את הבלוג NeuroTribes בענייני מדע, מוח ותרבות באתר של כתב העת Public Library of Science. לסטיב יכולת התבוננות באחרים ברגישות רבה (אגב, הוא גם סופר מוכשר ובחור נחמד בצורה חריגה). סטיב לא מתעניין בתיאור גרידא של מצב רפואי - הוא רוצה להבין איך הנבדקים שלו רואים את העולם. הוא מתעמק בהנאותיהם, תשוקותיהם ומאבקיהם.

בחודש שעבר כתבתי ב"וול סטריט ג'ורנל" על מחקר חדש הבוחן את יתרונות עיבוד המידע של אוטיסטים: נראה שהם מבחינים ביותר דברים, לפחות במישור החזותי. לאור ספרו של סטיב והמורכבות המובנית של הנושא, השתוקקתי לשאול אותו כמה שאלות. הוא היה נחמד מספיק לשלוח לי כמה תשובות.

מה צריך הציבור לחשוב על אוטיזם? האם זו מחלה או מוגבלות? האם אנחנו צריכים לחפש מרפא?

איור: עדי עמנואל
איור: עדי עמנואל.

סילברמן: "אוטיזם הוא דרך אחת להיות אנושי. הדרך המהירה ביותר לרפא את עצמך מהנחות רדודות וסטריאוטיפים היא לשוחח עם מבוגרים אוטיסטים, שלעתים קרובות נדחקים לשוליים וזוכים להתעלמות בשיח הלאומי. בתחקיר לספר שלי, ביליתי זמן רב עם מבוגרים הנמצאים על הקשת האוטיסטית ועם בני משפחותיהם. כשמשוחחים עם גבר או אשה מלאי רגש, שנונים ומורכבים - בדיבור, אימייל או בעזרת תוכנה המתרגמת טקסט לדיבור - הדיונים האינסופיים של התקופה על אוטיזם והגורמים לו נמוגים ברקע. בחזית נמצא אדם שלם המתמודד עם נושאים מסוימים ברמה היומיומית, מרביתם מחמירים בשל המחסור המזעזע ממש במשאבים חברתיים המוקדשים לסיוע למבוגרים אוטיסטים לחיות חיים עצמאיים, בטוחים ומאושרים יותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

"אוטיסטים מתוארים בדרך כלל כחסרי אמפתיה וחוש הומור, כסובלים מחוסרים רגשיים, או ככאלה המתייחסים בכפייתיות לתחומי העניין שלהם ולפיכך משעמם לשהות בחברתם. אבל יש הבדל של שמים וארץ בין התיאור הזה לבין האמת. אחד מהסודות הגדולים של החיים על הקשת הוא עד כמה יכולים מבוגרים אוטיסטים להיות שנונים ומשעשעים. האנס אספרגר, אחד משני החוקרים שגילו בנפרד את האוטיזם בשנות ה-40, ציין עד כמה אוטיסטים אוהבים חידודי לשון. דמיינו את ספוק מרים גבה וולקנית ב'מסע בין כוכבים' לנוכח התנהגות 'חסרת היגיון ביותר' של מקוי, ותקבלו את הדימוי החזותי המושלם לאופן שבו ההבלים של החברה הנוירוטיפיקלית (ה"רגילה" מבחינה נוירולוגית) נתפסים בעיני מבוגרים אוטיסטים רבים.

"למרות זאת, אוטיסטים מתמודדים עם כמה אתגרים שנראים כחלק מובנה ממצבם. הם מתקשים עם דברים כמו לוחות זמנים, קביעת סדרי עדיפויות ועשיית כמה מטלות במקביל, והם לא מתפקדים בסביבות חברתיות רועשות. הם זקוקים להרבה זמן לבד, כמו גם זמן בחברת אוטיסטים אחרים. אחד מהשבועות היפים ורבי המשמעות ביותר שביליתי היה באירוע שנתי שנקרא Autreat, בו כמה עשרות אנשים על הקשת מבלים יחדיו ב'חלל אוטיסטי'. התוכנית כוללת הרצאות ופעילויות קבוצתיות, אבל בסביבה רגועה ובלי לחץ. באמת, מדובר בתרבות בפני עצמה, עם מסורות משלה. לדוגמה, במקום למחוא כפיים אחרי הרצאה, החבר'ה ב"אוטריט" מרימים ידיהם באוויר ומנופפים בהן. זוהי דרך נפלאה להביע הערכה בלי ליצור פרץ של רעש, אשר גם מפריכה סטיגמות, שעליהן הם נענשו ובגללן סבלו מבריונות כילדים. השיבה לעולם הנוירוטיפיקלי אחרי כמה ימים באוטריט דומה לנחיתה בטיימס סקוור אחרי כמה חודשים ביפן. ההתנהגות ה'נורמלית' נראית לפתע כה רועשת, בוטה, רברבנית ומלאה בגינוני ראווה חברתיים ריקים.

"כמובן, ישנם אוטיסטים שאינם יכולים לדבר כלל, או הסובלים מבעיות של התנהגויות המובילות לפציעה עצמית. מובן מדוע הדבר גורם למצוקה רבה להורים. אבל פגשתי מבוגרים אוטיסטים רבים שבצעירותם קיבלו יחס של מי שאינו יודע לדבר או סובל מנכות אינטלקטואלית בסיסית, ובסופו של דבר הפכו להיות אנשים מילוליים, משעשעים ויצירתיים, בהינתן התמיכה והטכנולוגיה המסייעת מהסוגים הנכונים. לא תמיד זה קורה. אבל אי אפשר לדעת מהן מגבלות החיים לפני שחיים אותם.

"לכן אני חושב שהרבה יותר מועיל ומדויק להתייחס לאוטיזם כמוגבלות. החברה מבינה שאנשים עם מוגבלויות ראויים לכבוד, תמיכה ותנאים מתאימים. גם אוטיסטים ראויים לכך. אולם ארגוני גיוס התרומות בנושא האוטיזם משקיעים מיליוני דולרים בשנה במחקר גנטי, ורק שיעור זעום על מחקר של דברים שיכולים לשפר עד מאוד את איכות החיים של אוטיסטים ובני משפחותיהם, כמו פיתוח יישומים טכנולוגיים לפלטפורמות בנות השגה כמו אייפד.

"לאנשים נוירוטיפיקלים ישנם סטריאוטיפים של אוטיסטים ככפייתיים וחוזרים על עצמם, אבל החברה הנוירוטיפיקלית היא זו הכפייתית והחוזרת על עצמה בדיבור על הגורמים והמרפא לאוטיזם. השקענו עשר שנים של מחקר יקר במרדף אחר הגנים של האוטיזם, רק כדי לגלות כי הגנטיקה של האוטיזם מורכבת הרבה יותר משחשבנו. אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף בניסיון לגרום לאוטיסטים להיעלם, במקום לסייע למיליוני אוטיסטים שכבר נמצאים פה לחיות חיים מאושרים, בטוחים ומועילים יותר. זהו בזבוז משווע של משאב אנושי.

מה לדעתך אנחנו יכולים ללמוד מהמחקר החדש (לחצו להרחבה) בנוגע לתסמונת סוואנט - אוטיסטים בעלי כישורים שכליים יוצאי דופן בתחומים מסוימים?

"סוואנטים כמו ריימונד באביט - הדמות אותה גילם דסטין הופמן ב'איש הגשם' - הם אופן אחד שבו החברה החלה להתעניין במה שנחשב בעבר להפרעה נדירה ביותר, אפילו לא מוכרת. זה טבעי. כישורים כאלה יכולים להיות מרשימים ביותר, אפילו מדהימים. אני זוכר שנפגשתי עם מוזיקאי ג'ז צעיר ונפלא בשם מאט סוואג' כשהוא היה בן 11. הדבר הראשון שהוא אמר לי, בסגנון אוטיסטי טיפוסי, היה 'מתי נולדת?' עניתי: '23 בדצמבר, 1957', והוא השיב: 'הו, ילד יום שני, נאה פנים" (ציטוט משיר ילדים עתיק). מאט ידע שנולדתי ביום שני. הסמכות העליונה בנושא תסמונת סוואנט, דרולד טרפרט, סיפר לי שמאט הוא 'נדיר שבנדירים'.

"אבל מה הוא עושה עכשיו, תשע שנים מאוחר יותר? הוא עושה מה שכל מוזיקאי ג'ז צעיר ומסור צריך לעשות: הוא מופיע עם הטריו שלו ולומד בבית ספר למוזיקה. העובדה שהוא אובחן בילדותו כלוקה ב-NOS-PDD (הפרעה התפתחותית נרחבת לא משויכת - הפרעה על הקשת האוטיסטית שהמאובחנים בה מפגינים מאפיינים מסוימים של אוטיזם ולכן מוגדרים לעתים כבעלי "קווים אוטיסטיים") נראית פחות חשובה עתה מהעובדה שהוא מפתח את היצירתיות שלו ומשחיז את הכישורים שלו, הכוללים את המתת המיוחדת של המוח הבלתי רגיל שלו.

"החלק הפרובוקטיבי ביותר במחקר החדש של נילי לביא הוא שהוא מראה כי מתת אחת כזו - היכולת לקלוט כמויות גדולות של מידע חזותי בכל רגע נתון - אינה מוגבלת לסוואנטים, אלא מאפיינת את הדרכים הטיפוסיות בהן מוחות אוטיסטיים מעבדים מידע. המחקר מצביע על כך שאנו מביטים באוטיסטים הסוואנטים בצורה לא נכונה - במקום להיות מקרים 'נדירים שבנדירים', הם מייצגים יכולת קוגניטיבית אוטיסטית שיכולה להיות נעלה על זו של הנוירוטיפיקלים מבחינות מסוימות. הגיע הזמן לדבר פחות על מגרעות אוטיסטיות וסוואנטים יוצאי דופן, ויותר על המעלות של סגנונות קוגניטיביים לא טיפוסיים כמו אוטיזם.

"שאלתי את אחת החוקרות שעבדו על המחקר הזה, אנה רמינגטון, על השלכותיו. היא אמרה לי: 'המידע הנוסף בראשם של אנשים הלוקים בסוואנט יכול להיות הסחת דעת, אבל במקרים רבים, המשמעות שלו היא שהאוטיסטים יכולים לתפקד ברמה גבוהה יותר ממבוגרים רגילים. ניתן להשתמש בידע זה ליצירת תוכניות לימוד העושות שימוש בכישורים מיוחדים אלה, וגם להדגיש את העובדה שבתחומים כמו ניתוח מידע וטכנולוגיית מידע ישנם יחידים על הקשת האוטיסטית שיכולים לתרום תרומות משמעותיות. אנו מקווים כי הבנה של יכולת מוגברת זו בעיבוד מידע תאפשר לאנשים במצבם להפיק תועלת ממעלותיהם הייחודיות'".

כיצד המחקר שערכת לספרך הבא שינה את האופן שבו אתה מתייחס לאוטיזם?

"כשהתחלתי לחשוב על כתיבת ספר אחרי The Geek Syndrome לפני עשור, התעניינתי בעיקר במדע של הגורמים והתרופות, כמו כל נוירוטיפיקלי טיפוסי. כעת אני מתעניין הרבה יותר בהתמודדות עם הבעיות החברתיות שבפניהן ניצבים אוטיסטים ובני משפחותיהם. אם נמשיך להתייחס לאוטיזם כמחלה לה אנו מחפשים מרפא, במקום מוגבלות המחייבת תמיכה, שירותים, התאמות ומחקר יצירתי בחינוך וטכנולוגיה מסייעת, נמשיך להיות חברה בהכחשה. הדוח החדש של ה-CDC (הסוכנות האמריקאית הפדרלית העוסקת בחקר מחלות), הקובע כי אחד מ-88 ילדים הוא אוטיסט, צריך להיות נורת אזהרה שמתריעה על כך שאנחנו מציעים כיום מעט מאוד משאבים לאנשים האלה לכשיתבגרו. במקום לשאול 'איך נוכל לרפא אוטיזם?' עלינו לשאול 'איך נוכל להבטיח שמיליוני אוטיסטים יחיו חיים מאושרים ובריאים?'"*

תרגום: אסף רונאל; מתוך הבלוג Frontal Cortex

אנשי הגשם
מחקר חדש מגלה קצת יותר על תעלומת האוטיזם

במחקר שערכה פרופ' נילי לביא ביוניברסיטי קולג' שבלונדון, נבדקו כמה עשרות אנשים בוגרים, חלקם לוקים באוטיזם. מושאי המחקר התבקשו לעקוב אחרי אותיות שהבזיקו לשנייה על מסך מחשב. כל עוד רק אותיות ספורות צצו על המסך, כל הנבדקים עקבו אחריהן בלא קושי. כשגבר הקצב וכמות גדולה של אותיות הופיעה, הנוירוטיפיקלים התקשו לעקוב אך האוטיסטים לא איבדו את הספירה.

החוקרים גילו כי האוטיזם מעניק ללוקים בו יתרון בעיבוד מידע רב בזמן מועט. בניגוד לתפיסה המקובלת, יכולת הריכוז של האוטיסטים התגלתה כעמידה בפני הפרעות והסחות דעת כגון רעשים חיצוניים.

החוקרים סבורים כי היכולות הקוגנטיביות הייחודיות שחולקים האוטיסטים, הן המקור לתופעה כמו "תסמונת סוואנט" - אוטיסטים שמסוגלים לחשב חישובים מתמטיים מסובכים או לצייר ציורים מורכבים בגיל צעיר.

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 מעבר לקשת מרכז למשפחה ולילד באזור דרום. יהודית אבין
  • 14:22
  • 20.04.12

כתבה מעניינת. כל מילה חצובה בסלע!
אני מנהלת מרכז שניקרא מעבר לקשת בבאר שבע. במרכז מתקיימות קבוצות חברתיות של ילדים על הקשת האוטיסטית מגילאים 4-16. הכתבה משקפת את רוח הקבוצות והילדים- מתבגרים הנהנים ממפגשים אלה.
למעוניינים ליצור קשר ניתן לפנות אליי בדואל: judithavin@gmail.com
או דרך דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/over.the.rainbow.center

02 התסמונת נקראת IDIOT SAVANT אור לי
  • 20:00
  • 20.04.12

ומקרים רבים כאלה מופיעים בספרו של הנוירופסיכולוג האמריקאי אוליבר סאקס "האיש שחשב שאשתו היא כובע". בין האידיוטים הגאוניים שחקר היה צמד תאומים בעלי פיגור שכלי חמור שתוך שניות יכלו לגלות אם מספר בן 12 ספרות ואולי יותר הוא ראשוני, וגם גאון מוזיקלי שידע על פה את הטקסט ב 13 כרכים של האנציקלופדיה המוזיקלית, אביו היה מוזיקאי והקשר שלו עם אבא היה מבוסס רק על שיחות על מוזיקה. הוא עצמו לא ידע לנגן וגם לא לכפתר חולצה. ואגב, הממצא שאחד מתוך 88 ילדים הוא אוטיסט נראה מופרך. יש כנראה יתרונות סוציואקונומים בהשתייכות לקשת האוטיסטית. האוטיזם הוא פגם פיזי בהתפתחות המוח בשליש הראשון של ההריון וההבדלים הויזואלים בין מוח תקין למוח של אוטיסט בולטים. האמנם נמצאו הבדלים כאלה בין מוחם של האוטיסטים החדשים למוחם של ילדים "נוירוטיפיקלים"?

  •   .......... מאכזב
    • 18:49
    • 07.05.12

    מאכזב שאחרי כל כך הרבה שנים שמנסים לתקן טעויות של העבר אנשים עדיין בוחרים להאחז במושגים מין העבר ולהשתמש ולנופף בהם בצורה וולגרית כל כך. אידיוט סוואנט כמה שזה לא נשמע טוב תתבישיי אורלי בגלל אנשים כמוך כל מה שנאמר בכתבה בלתי אפשרי

03 הכל טוב ויפה. הבעייה היא שיש מספר לא מבוטל של אוטיסטים שאינם יכולים לדבר כלל (או שהם "אקולליים" כלומר בעיקר חוזרים כהד על מילים שנאמרות ע"י אחרים). לקרוא לצד הזה של הקשת האוטיסטית "דרך אחרת של להיות אנושי" זה עפעס האנדרסטייטמנט של המאה ה-21. אמירה אטומה מעין זו מעוררת תהייות שמא לאנדרסטייטמנט חסר רגישות שכזה מסוגל נעבעך רק מי שבעצמו תקוע אי שם על הספקטרום האוטיסטי...  (לת) ערן ארגוב
  • 23:38
  • 20.04.12

04 ערן ארגוב-צריך לנסות להבחין בין מאפיין לבין תגובה משה
  • 07:48
  • 21.04.12


ראשית אין שום דבר רע באקולליה,זו דרך לגיטימית לעיבוד מידע והתמודדות עם הצפה רגשית או חושית שלאוטיסטים הנוטים לזהות מבוססת תפישה עמוקה של תבניות היא מתאימה,הבעייה היא שמוגבלות התפישה הנ"ט לא מאפשרת להם להבדיל בין תגובה למאפיין,אוטיסטים שפוצעים את עצמם וסובלים ונכנסים לחרדות ולדכאונות וחוסר תפקוד מגיעים למצבים האלה בעיקר בגלל שהם נאלצים לחיות בסביבה חברתית שלא רק שלא נותנת להם שום תמיכה אלא שפשוט עושה להם את המוות כל הזמן,לעתים ללא מודע,מתוך בורות וטפשות וצרות עין ומחשבה,ולעתים ממש בכוונה.

05 ערן ארגוב-אתה בעצמך תקוע על הספקטרום הנ"ט משה
  • 07:51
  • 21.04.12

ולכן לא מסוגל להבחין בין סיבה ותוצאה ובין מאפיינים אוטיסטים ובין תגובות על חוסר התחשבות במאפיינים ובזהות האוטיסטית,אין שום דבר נורא באקולליה,וגם לא בדברים אחרים שאוטיסטים עושים,מה שכן הם חווים סבל ניכר שעליו הם מגיבים בדכאון וחרדה ופגיעה עצמית גם בגלל התייחסיות של אנשים כמוך וגם בגלל חוסר הבנה וחוסר קבלה מוחלט של זהותם וקיומם.

06 כל הגדרות של מצב נפשי חריג הוא עוד חוייה אנושית. רוני
  • 08:52
  • 21.04.12

גם הפרעה סוציאלית היא חוויה אנושית, אך גורמת לסבל אצל אחרים... גם הפרעת אישיות היא חוויה. לא כל חוויה נותנת איכות חיים. אם זה כזו חוויה אז למה צריך מסגרת מיוחדת לעבוד איתם.\

  •   רוני, תסלחי לי אבל השאלה שלך גם טיפשית וגם לא-רלוונטית. גלעד
    • 11:39
    • 21.04.12

    צריך מסגרת כזו כיוון שמרבית החברה הינה "נוירוטיפיקלית" ועל כן האוטיסטים ובעלי שונויות אחרות, שאינם יודעים כיצד להתשלב בחברה הסובבת, נדרשים למסגרות שונות שבהם יוכלו להתשלב.

    מאיפה ידוע לך שאיכות החיים\אושרך שלך הינו גבוה יותר משל אוטיסט או כל מוגבל אחר?? המוגבלות של אנשים נורמליים רבים כל כך גורמת לי לתהות אם לא אנחנו המוגבלים בתפיסותנו ולא הם...

07 מדהים הניתוק של הכותב\ת מהמציאות. ניחוש - רוב האנושות לא חיה חיים חייזר
  • 10:01
  • 21.04.12

מאושרים ובריאים,אם בגלל מגבלות כלכליות או בגלל תנאי סביבה\חברה\משפחה. דגל שכתוב עליו "לדאוג להם שיחיו חיים מאושרים ובריאים" צריך לשרוף - אפשר לדאוג לאנשים שיוכלו לחיות את חייהם, למשל לעובדי קבלן או למחוסרי עבודה, אוטיסטים זה סיפור אחר שאחת מבעיותיו היא המוגבלות של האנשים שלוקחים לעצמם מי שרוצים לטפל באנשים אחרים.

08 חוסר יכולת לתקשר, ריטואלים חוזרים, חרדות קיצוניות לעיתים אלימות לסביבה ועצמם - זוהי מחלה ולא דרך נוספת להיות אנושי אזרח
  • 11:57
  • 21.04.12

לא יודעים על מה הם מדברים

09 כל פעם שיש כתבה על אוטיזם אני פותח בהתלהבות וכעבור שתי שורות מבין ששוב מדובר על אותו חלק מזערי ב"קשת" שאטרקטיבי לתפיסה ה"נוירוטיפיקלית", בוז.  (לת) אמיל
  • 12:59
  • 21.04.12

  •   מרבית האוטיסטים הם בתפקוד גבוה מאוד חן
    • 17:01
    • 21.04.12

    כתשעים אחוזים מהאוטיסטים נמצאים באיזור האספרגרי של הספקטרום. כלומר: הם בעלי אינטליגנציה נורמלית.
    לדוגמא, בישראל חיים כ-7,000 אוטיסטים "קלאסיים" וכ-60,000 אוטיסטים אספרגריים. לכן, זה הגיוני שמרבית הכתבות עוסקות באיזורים האספרגריים של הספקטרום האוטיסטי.

  •   אוטיזם קלאסי הוא הפרעה קשה מאד, קראו את סיפורה של איילה כ"ץ במוסף לאמיל, די לאויפמיזמים
    • 20:33
    • 21.04.12

    הכתבה שלפנינו לוקה, ככל ההתייחסויות בשנים האחרונות לאוטיזם, בכניעה לכללי התקינות הפוליטית ובאויפמיזם. אוטיזם הופך בעקבות ההומוסקסואליות מ"מחלה" ל"שונות לגיטימית", ובמקביל לגאוות היחידה של הלהט"בים גם האוטיסטים, רק אלו שבתפקוד גבוה, כמובן, "חוגגים" את "שונותם", לא עוד תסמונת שסובלים ממנה אלא וריאציה מעניינת על התפתחות המוח.
    The autistic community prefers autistic person or autistic in formal English, to stress that autism is a part of the identity rather than a disease.
    וכך אנו עדים לתחייתן של מפלצות לשוניות, וכידוע מינוח משפיע גם על התודעה, גבר שאוהב נשים הוא הטרוסקסואל, לידה רגילה מכונה לידה וגינלית, בניגוד לקיסרית (כאילו שיש משהו אריסטוקרטי בהוצאת הולד באמצעות איזמל מנתחים), ואדם נורמלי מבחינת התפתחותו המוחית מכונה נוירוטיפיקלי. נמאס מהתקינות הפוליטית שבאה לייפות מה שאינו נאה ואינו נורמלי כלל. מי יתנני אספי.

  •   גם בארץ סולה שלי
    • 14:14
    • 30.04.12

    כנס Autreat שסילברמן סיפר עליו מתקיים בארה"ב. מי שמתעניין בקהילה האוטיסטית בארץ, יוכל לקרוא כאן http://forums.acisrael.org

  •   חלמת. המצב הוא כמעט הפוך (במסגרת האבחון של היום לאוטיזם) הלואי
    • 20:10
    • 04.07.12

    70% מפגרים
    30% ממוצעים פלוס

10 מישהו קיבל פה איזושהי הצצה ל"איך אוטיסטים רואים את העולם"?  (לת) רז
  • 13:02
  • 21.04.12

11 למי שמעוניין להבין אוטיזם, ואת עצמו על הדרך עמרי
  • 13:12
  • 21.04.12

http://www.azuritepress.com/New%20Comers/architects_of_light.php

12 איך זה מתיישב עם זה שבהרבה מקרים יש קומורבידיות עם פיגור שכלי והפרעות קשב וריכוז? מור
  • 13:24
  • 21.04.12

ואני לא מדברת על סוואנט, שהרי אלו מקרים נדירים יחסית

  •   פגיעה באיזורים סמוכים במוח אמנון
    • 13:53
    • 22.04.12

    במצב של אוטיזם נפגע המרכז במוח האחראי על חיקוי. כתוצאה מכך, האוטיסט לומד רק מנסיונו שלו ולא מתוך הסתכלות איך אחרים רואים את המצב או פותרים בעיה.

    כאשר נפגע איזור אחד במוח, גדלה ההסתברות שגם אזורים אחרים הסמוכים לו נפגע. מאידך, זה לא הכרחי וייתכן (ואף שכיח) שנפגע אך ורק מרכז החיקוי.

13 תפסיקו כבר לקטלג אספרגר כאוטיזם. מישהו עם נטייה פרנואידית נמצא על ספקטרום סכיזופרני?  (לת) נדב
  • 19:09
  • 21.04.12

14 מאמר מביך אמא לאוטיסט
  • 19:18
  • 21.04.12

נו באמת, לא צריך להיות חוקר דגול או סופר מוצלח כדי להבין את מה שכתוב בכתבה. כל מי שמכיר ילד על הרצף יכול להגיד לכם את אותם דברים. 
בתור מי שחיה את הנושא עצוב לי לקרוא את המאמר הזה, ולראות כמה שאנשים מופתעים מהעולם העשיר של אוטיסטים וכמה שלא מנסים לגלות אותו. 
הכותרת של המאמר אפילו מכעיסה. לא מדובר פה באיך אוטיסטים רואים את העולם, אלא באיך אנשים שאינם מוגדרים על הרצף רואים את מי שכן. הבעיה היא לא אצל האוטיסטים, אלא אצל כל השאר.

  •   לי זה דוקא היה ברור מהכתבה פיף
    • 16:00
    • 23.04.12

    שהמסר שלך ושל הכתבה זהים

  •   אין אדם נתפס על צערו, אבל בכ"ז...  (לת) כל השאר
    • 13:54
    • 25.04.12

  •   בדיוק אני
    • 16:07
    • 14.07.12

    אני אוהבת אותך.

  •   אכן כך. דבורי
    • 12:44
    • 16.05.13

    אני מסכימה איתך, על בסיס הניסיון שלי, משבע שנים של עבודה כסייעת ומשלבת עבור ילדים על הספקטרום האוטיסטי. היות ואני משלבת בסביבות "רגילות" "ניורוטיפיקליות" (חחח.. המילה הזאת..) אני יכולה להסכים איתך לגמרי.. אכן מאמר מגוחך ומביך..לא מספק מספיק מהניצוצות והאושר, או מהמאמץ והקושי שמלווים את המאובחנים על הרצף ואת הסובבים אותך.

15 אני לא לוקה באוטיזם יותר משכותבת הכתבה לוקה בנשיות קרנהשפע
  • 00:49
  • 22.04.12

אוטיזם הוא לא לקות. לכתוב כתבה שלמה כזו ובסוף להשתמש במילה "לקות" לתאור אוטיסטים זה לא להבין כלום ממה שכתבת.

16 ...... אני
  • 18:35
  • 07.05.12

בכתבה מדובר על העולם שמכחיש את האוטיזים ואני אומרת בוא נתחיל מההורים שמתכחשים לילדים האוטיסטים שלהם.כתבה נדירה מרגשת וכל כך רחוקה מהמציאות המכוערת שאנו נמצאים בה.תשכילו אנשים רק לקרוא ולהנות......

17 הערכה לח''מ מורה
  • 17:41
  • 08.05.12

אני כמורה של נערים אוטיסטים. הם נערים: מדהימים, נשמות גבוהות גורמים לי להמון חיוך ואושר. אני ממש אוהבת אותם אהבה אמיתית שווה הכל בשביל לקבל חיוך, מילה טובה מהם.
החזון איש זצ''ל כשהיה נכנס נער/ילד ח''מ היה קם לכבודו והיה אומר שיש להם נשמות גבוהות.
אני אישית משתדלת מאד לכבדם, להעריכם וכמה שיותר ללמדם לעצמאות.
אני מאחלת לכולם ולכל משפחתם: רק בריאות, שמחה וטוב!

18 עובדת עצות גג
  • 03:20
  • 18.08.13

אוקי אז ככה רציתי לשתף אותכם במשהו שעובר עלי הרבה זמן אני בחורה בגיל 18 בעיקרון אני ילדה מאוד חברותית ומתחברת מהר לאנשים כשהייתי קטנה יותר ובמשך התיכון והיסודי סבלתי מבעיות חברתיות הייתי מפחדת להביע את דעתי תמיד הייתי חושבת שאנשים לא אוהבים אותי ולא אכפת להם מימני וזה היה מתסכל אותי הייתי מהבנות האלה שהיו צוחקים עליהם והיו שותקות ולא מדברות כרגע סיימתי לימודים ואני רואה שעדיין יש בעיות שמלוות אותי למשל הקושי לדבר מול אנשים תמיד הקושי למצוא עבודה הקושי להשתלב בחברה ולהסתגל לשינויים ופחד מסמכויות לעיתים אני מרגישה ממש לבד עם עצמי כשאני במקומות גדולים אני מרגישה פחד כזה אני חוששת שיש לי אוטיזם אני קצת מרגישה שחלק מהתגובות אופייניות לזה לעיתים אני מגמגמת אמרתי את זה לאמא שלי והיא אומרת שאין לי שום דבר אבל היא לא יודעת מה מתחולל בתוכי באמת ! תעזרו לי אני ממש זקוקה לז בדחיפותת תודהה