מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

הסוציולוגיה נגד הפסיכולוגיה - סיבוב שני

תגובתם העוינת של שלושה מחברי החברה הפסיכואנליטית בישראל למאמר "כשפרויד יילך להפגנה" מעידה על מנגנוני הגנה והכחשה

הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה - מקורות בלתי נדלים להבנת הדינמיקה הלא מודעת של חיי הרגש - מלמדות אותנו להיות קשובים לתגובותיהם של אנשים שניצבים בפני מראה לא מוכרת, המוחזקת בידי הפסיכואנליטיקן, הסוציולוג, או האינטלקטואל.

קראתי בעניין רב את התגובה למאמר שלי (מוסף "הארץ", 15.6) שנכתבה על ידי שלושה חברים מהחברה הפסיכואנליטית בישראל: ד"ר איתמר לוי, ד"ר ענת פלגי-הקר וד"ר ערן רולניק. כסוציולוגית, הטקסט שלהם מעניין בעיני מאותן סיבות שבגללן פסיכולוג ימצא עניין בתגובה אלימה לפרשנות שלו לסיפור: העיוותים, האגרסיביות, ההתגוננות המלאה שנאה עיוורת - אלה הם הדברים המשמעותיים המצביעים על כך שמדובר בדבר בעל משמעות.

אך לפני הכל, ברצוני להבהיר אי-הבנה אפשרית: אני רוחשת כבוד אמיתי לפסיכולוגים, שנאבקים לשפר את העולם על ידי טיפול באנשים במצוקה. בלעדיהם, חייהם של אנשים רבים היו קשים יותר. הרשו לי להוסיף שאני עצמי נעזרתי לא פעם בחוות דעת פסיכולוגית. במאמרי לא התכוונתי לטעון שפסיכולוגיה לא עוזרת, נהפוך הוא. דווקא מפאת השפעותיה הממשיות חשוב להתייחס אליה באופן ביקורתי.

פרויד (ובעיקר בתו, אנה) פיתח מושגים מוכרים של "התנגדות" ו"הכחשה". המושגים ספגו התקפות, הן מסיבות מדעיות (משום שאינם ניתנים להפרכה) והן מסיבות פוליטיות (משום שהם מעניקים כוח בלתי מעורער לפסיכולוג). פרויד טען כי האגו מורכב ממנגנוני הגנה שנועדו לשמור עליו מפני חוויות נפשיות לא רצויות.

איור: יעל בוגן
איור: יעל בוגן.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

כאשר המנגנונים הנפשיים הללו מאוימים, האדם מכחיש את קיומו או את תוקפו של הדבר המאיים עליו. לעתים קרובות, ההכחשה באה לידי ביטוי בכעס ובבוז כלפי האדם או הדבר המאיים על העצמי. העובדה כי ד"ר איתמר לוי, ד"ר ענת פלגי-הקר וד"ר ערן רולניק אינם מסוגלים להשתתף באופן יצירתי ומכבד בדיון שמעורר חששות ושאלות אמיתיות בנוגע לתפקידה החברתי של הפסיכולוגיה, מצביעה על כך שהם לא היו מסוגלים להתגבר על אינסטינקט ההתגוננות שלהם.

כפי ששלושת הפסיכולוגים בוודאי יודעים, זעם ובוז נוטים להיות בלתי מרשימים מבחינה אינטלקטואלית, ולא יעילים מבחינה רגשית. יותר מכל, זעם ובוז מעידים על ההיבטים הנפשיים שנותרו גולמיים ולא מעובדים (מעניין להשוות את תגובתם של השלושה לאלה שהתקבלו בתגובה למאמר שלי באירופה, שם התעורר ויכוח פורה לגביו עם כמה קבוצות של פסיכולוגים).

תת מודע קולקטיבי

כסוציולוגית, אני נוטה להסתכל על העולם אחרת מכפי שפסיכולוגים רואים אותו. סוציולוגים מאמינים שאנשים מעוצבים ביסודו של דבר על ידי מבנים פוליטיים, על ידי אי-שוויון, על ידי הנורמות שקיימות סביבם, על ידי ערכים קולקטיביים. בקצרה, סוציולוגים מאמינים שחלק גדול מהנפש מעוצב על ידי גורמים קולקטיביים, ולא רק, או בעיקר, על ידי מרכיבים אינדיווידואליים.

אני סמוכה ובטוחה כי זוהי אמירה שרוב הפסיכולוגים יסכימו עמה. אבל אני הולכת צעד אחד רחוק יותר: הפסיכולוגיה הפכה לחלק מאותם מבנים קולקטיביים שהסוציולוגים רוצים להבין. פסיכולוגיה היא לא רק פרקטיקה מקצועית, אלא גם תעודה על לימודים לתואר אוניברסיטאי, סוג של ידע שמחליפים בכנסים אקדמיים. הפסיכולוגיה הפכה לתפיסת עולם שלמה, הממוחזרת בלי סוף בתוכניות הטלוויזיה, בסרטים, בספרי עזרה עצמית, בסדנאות ובקליניקות של פסיכולוגים. זהו הסלנג היומיומי, השגור בפיהם של אנשים כשהם חולקים את חוויותיהם אלה עם אלה.

במובן זה, הפסיכולוגיה שינתה לגמרי את הדרכים שבהן יחידים תופסים את היחס שלהם לחברה. הן כפרקטיקה והן כתפיסת עולם - לפסיכולוגיה היה תפקיד חשוב בתהליך שגרם לאזרחים לתפוס את עצמם כיחידים, עם סיפור חיים ייחודי ואף אידיוסינקרטי; כיחידים שקשיי החיים שלהם נובעים מנפשם הלקויה, שחושבים על שיפור חייהם בראש ובראשונה במונחים של רווחת הנפש והגשמה עצמית.

לפסיכולוגיה כתפיסת עולם היה תפקיד מהותי בהצדקת ההשקפה שלפיה יחידים אחראים לחייהם ועליהם לשנות רק את עצמם, אם ברצונם לשפר את החיים האלה. באופן מסורתי, פסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים היו המומחים מטעם עצמם בניתוח התת מודע. כעת עליהם להתמודד עם העובדה שסוציולוגית עושה להם את מה שהם עושים לאחרים כדבר שבשגרה: היא מנתחת את התת מודע שלהם. אבל במקרה הזה מדובר בתת מודע חברתי.

אני מאמינה שאחת הסיבות העיקריות לכך ששלושה מחברי החברה הפסיכואנליטית הגיבו למאמר שלי בזעם לא פרופורציונלי שכזה היא, שהם חשו שהסוציולוגיה מאיימת לחשוף את הכוחות החברתיים שמעצבים את הפסיכולוגיה, שאליהם הפסיכולוגים אינם מודעים, למרות שיש להם השלכות דרמטיות על חייהם. אם זה אכן כך, הרי שהסוציולוגית צריכה לעורר בקבוצות שהיא מנתחת אותן תגובות של התגוננות והכחשה שפסיכואנליטיקאית טובה אמורה לעורר במטופלים שלה.

אניח בצד כמה מהתנגדויותיהם לדברים שמעולם לא טענתי. במקום זאת אנסה לעשות, כסוציולוגית, את מה שפסיכולוגים אמורים לעשות. כלומר, להבין את התגובה של שלושת הפסיכולוגים ולהעניק לגיטימציה לכעסם. לצורך כך אני רוצה להסביר כמה מההנחות העומדות בבסיס הניתוח שהצעתי. אני מקווה שאם אציג אותן בבירור, אוכל להסביר טוב יותר את הטענה שלי, שהפסיכולוגיה תרמה להפרטת הנפש ולדה-פוליטיזציה של החברה.

1. הנחת הסוציולוגיה היא שכוונותיהם של בני אדם אינן בהכרח תואמות להשלכות של פעולותיהם. מעבר לכך: הסוציולוגיה מתעניינת בעיקר במה שנקרא "השלכותיה הלא מכוונות של הפעולה", כלומר, ההשפעות הרחוקות מהכוונה המקורית שעמדה מאחורי המעשה שלנו.

לדוגמה, לאצולה האנגלית היה כלל שלפיו הבן הבכור הוא זה שיירש חלק גדול מהאדמה. אחת ההשלכות של הכלל במרוצת השנים היתה חלוקה לחלקות קרקע קטנות יותר ויותר, מה שהותיר בנים רבים ללא קרקע, ולפיכך ללא יכולת להתחתן. כתוצאה מכך, במאה ה-19 יותר מרבע מהאצילים נעלמו מפני שנותרו ללא צאצאים. זאת בהחלט לא היתה כוונתה של הבכורה. דוגמה נוספת: הציונות התכוונה להעניק בית לאומי ליהודים. בסופו של דבר היא יצרה אסון הומניטרי גדול בכך שנישלה פלסטינים מאדמותיהם ומזכויות האדם שלהם.

איור: מורן ברק
איור: מורן ברק.

זה תקף גם לגבי הפסיכולוגיה: פסיכולוגים רבים (למעשה, רובם) עושים את עבודתם מתוך התמסרות גדולה לסבלם של המטופלים שלהם. פסיכולוגים רבים מוטרדים מנושאים חברתיים, וחלקם היו פעילים מרכזיים בתנועות חברתיות ובמאבקים פוליטיים, אבל אחת ההשלכות הלא מכוונות של עבודתם היא הפרטת הנפש, כלומר, התרבות הפסיכולוגית מושתתת על ההנחה שההיסטוריה הפרטיקולרית של הפרט בתוך משפחתו מסבירה את מרבית המצוקות שלו, וכי המפתח לפתרון בעיותיהם של פרטים נמצא ביכולת לספר את הסיפור האישי, המשפחתי, בצורה הנכונה. לפי תפיסה זו, שיחה טיפולית המתנהלת בפרטיות הקליניקה היא פתרון הולם לבעיות אישיות רבות.

ההשפעה המצטברת של כל אותן דרכים פרטיות לפתרון בעיות היא שמובילה אנשים לחשוב שהנפש שלהם והבעיות שלהם נמצאות באחריותם הפרטית, ואינן בעיות שיש לחשוב עליהן בשפה קולקטיבית, פוליטית.

2. סוציולוגים, לעומת זאת, חושבים שלפעולות אינדיווידואליות יש השפעות מצטברות משמעותיות. חשבי, לדוגמה, על מה שאת מרגישה כשאת הולכת לקנות שמלה: את מתרגשת ממדידת דגמים וצבעים שונים. אבל מה לגבי ההשפעה המצטברת של פעולותיהם של הצרכנים הבודדים בחברה מסוימת? סך הפעולות הללו יוצרות את מה שאנחנו מכנים תרבות הצריכה, כלומר, צורה קולקטיבית שבה אנו חושבים ומרגישים (כמה אופנה וצרכנות נחוצים לרווחה האישית שלנו).

אותו הדבר תקף גם לגבי הפסיכולוגיה. ההשפעה המצטברת של ההשקפה, שלפיה נפש האדם היחיד היא המוקד העיקרי להבנת המצוקה האנושית ולריפויה, הופכת את תלות הנפש שלנו במבנים פוליטיים לבלתי נראית ולבלתי מובנת, ומכך משתמע שאי הנראות הזו הופכת אותנו לאדישים יותר לפוליטיקה באופן כללי. תפיסה זו מהדהדת במחשבתה הניאו-ליברלית של מרגרט תאצ'ר, שבאה לידי ביטוי באמירתה המפורסמת: "אין חברה, רק אינדיווידואלים ומשפחותיהם". אין פירוש הדבר שפסיכולוגים הם ניאו-ליברלים. המשמעות היא פשוט שההשקפה שמקודמת על ידי הפסיכולוגיה תואמת לניאו-ליברליזם.

3. יש פסיכואנליטיקאים הסבורים שהמיניות שוכנת בלב התת-מודע. לפי הסוציולוגיה, הכוח והאינטרסים שוכנים בלב התת-מודע החברתי (וזו גם חולשתה ומגבלתה של הפרספקטיבה הסוציולוגית). מעבר לכך: לעתים קרובות למדי אדם יכול להרגיש שהוא נוהג באופן מוסרי, בעוד שלמעשה הוא מגן על אינטרסים פרטיים מסוימים.

חשבו על אינטלקטואלית ליברלית שכמותי. מדוע יש סבירות גבוהה יותר לכך שאינטלקטואלים יהיו ליברלים, מאשר שאנשים העובדים במגזר הפרטי יהיו ליברלים? סוציולוגים יאמרו שזה נובע מכך שאין להם רכוש להגן עליו ומשום שההגנה על החלשים מעניקה להם את הלגיטימציה שהם זקוקים לה, מאחר שהמשכורת שלהם מגיעה מכספי הציבור.

אותה טענה תקפה גם לגבי פסיכולוגים: הפרקטיקה הפסיכולוגית קשורה קשר הדוק לאינטרסים מקצועיים חזקים. תרבות העזרה העצמית, סדנאות להכשרת מאמנים, סדנאות מנהיגות, סדנאות לשיפור המיניות והתקשורת, תעשיית הייעוץ (המספקת ייעוץ לארגונים כמו הצבא ולארגונים כלכליים), עבודה סוציאלית וייעוץ פסיכולוגי פרטי: כל אלה מייצגים אינטרסים כלכליים, הגדלים ככל שאנחנו מגדילים את הספקטרום של "הפרעות" או "ליקויים בתפקוד".

4. אם שלושת הכותבים שאיחדו את כוחותיהם כדי להגיב על מאמרי היו מקדישים 30 דקות לקריאת כמה עמודים מהספר שלי, "גאולת הנפש המודרנית", הם היו מגלים שפרויד והפסיכואנליזה אינם מטרת המתקפה שלי. אני טוענת בתוקף רב כי פרויד היה החדשן התרבותי הדגול והמתמיד ביותר במאה ה-20. פרופסור ז'וזה ברונר מאוניברסיטת תל-אביב הראה באופן משכנע כיצד החשיבה הפרוידיאנית קיעקעה חלק ניכר מהנחות היסוד הפוליטיות שלנו.

עם זאת, רבות מתובנותיו המהפכניות של פרויד תורגמו למכונה כלכלית ולתעשייה רבת עוצמה באמצעות פסיכולוגיית האגו והפסיכולוגיה ההומניסטית. ההשקפה ששותפים לה לאקאן וביון, לדוגמה, שלפיה מטרת הטיפול אינה השגת אושר, אלא קידום האמת, הפכה לשולית מאוד בהבנה הפופולרית של הפסיכולוגיה ובתרגומה. זאת לא טענה חדשה, אבל הפסיכולוגים לא נתנו את דעתם מספיק למשמעות הדבר שהדיסציפלינה שלהם תורגמה למכונה כלכלית ותרבותית משומנת היטב, שמטרתה להרחיב את התחום הפתולוגי, לחזק מודלים של בריאות ותפקוד נפשי ולתקן ללא הרף את מה שהמוסדות שלנו שוברים. אני קוראת להם לחשוב על המשמעות החברתית של הדיסציפלינה שלהם, ללא קשר לאסכולות ולפרקטיקות שבהן הם עוסקים.

5. ולסיכום, פסיכולוגיה איננה, ולא יכולה להיות, מסגרת מוסרית. זאת גדולתה וזאת גם המגבלה שלה. זאת גדולתה משום שהיא תורמת לדה-לגיטימציה של כללי מוסר ישנים, המבוססים על ציות לסמכות, לכתבי הקודש ולמסורת. אישה שמגיעה לפסיכולוג ואינה יודעת אם להתגרש או להישאר בנישואים הבטוחים אך המשעממים שלה, לא תקבל תשובה מסוג: "אישה לעולם אינה צריכה להעדיף חיפוש אנוכי אחר ריגושים על פני היציבות בחיי ילדיה". המטפל יחפש תשובה לדילמה שלה יחד איתה, בלי להתיימר לדעת אותה מראש.

פסיכולוגית שתאזין לגבר המספר לה על הבגידות שלו בחיי הנישואים ותעביר למטופל שלה את האי נוחות המוסרית ואת הגינוי שהיא חשה תהיה פסיכולוגית גרועה, או כזאת שזקוקה לאימון נוסף. הפסיכולוג ראובן בסדרה "בטיפול" אובד עצות נוכח הדמות שמגלם ליאור אשכנזי, בדיוק משום שאין לו כלים לגרום לטייס שמפציץ פלסטינים, לתת ביטוי ישיר לדעתו בנוגע לחוסר המוסריות שבמעשיו.

אנחנו יודעים מראש שהפסיכולוגית שלנו לא תפעיל שיפוט מוסרי כלפינו ולא תטיף מוסר, ולכן אנחנו מסוגלים לספר לה על הפנטזיות הרצחניות שלנו, על התכשיט שגנבנו מהחנות, על בגידתנו בחבר הכי טוב שלנו או על העובדה שאנחנו שואבים עונג סאדיסטי מהתעללות בפלסטיני במחסום. בלי ההסכמה השקטה שלפיה היחסים בין מטפל למטופל אינם כוללים נזיפה על חוסר מוסריות לא היינו נכנסים למערכת היחסים הזאת.

אבל חולשתה של ההשקפה הטיפולית טמונה בכך שהיא מסתמכת על ההשקפה הסוקראטית, שלפיה הכרה עצמית מובילה לאמות מוסר גבוהות יותר. אי אפשר להוכיח את ההשקפה הזאת משתי סיבות: האחת היא שאנחנו לא יודעים מהי הכרה עצמית (הרבה מחקרים מרתקים בפסיכולוגיה קוגניטיבית מראים את חוסר היכולת הטבועה בנפשנו להכיר את עצמה); הסיבה השנייה היא, שהתבוננות פנימית אינה יכולה להביא למוסר גבוה יותר אם המטופל חסר את השפה המוסרית מלכתחילה.

להרחקתו של הפן המוסרי מההערכה העצמית שלנו היתה השפעה מצטברת ולא מכוונת, של דחיקת הפן המוסרי שבפעולות שלנו אל שולי הדיון הציבורי. לו הייתי חיה באירופה, זה היה מעורר בי תחושת הקלה. אבל מכיוון שאני חיה בישראל, זה מעורר בי דאגה. העדר גישה מוסרית ברורה, שהיא תנאי מוקדם להיות אדם מטפל טוב, מחליש אותנו באופן קולקטיבי ומצטבר לנוכח העובדה שהתקפות הפוליטיקה על המוסר הפכו לשגרה.

למרות שכעס אינו דבר נדיר בחברה הישראלית, ישראלים רבים אינם יודעים כבר מהו זעם מוסרי, ויש להבין בדחיפות מהם הגורמים לאפתיה ולחוסר היכולת להגיב בצורה פוליטית לבעיות פוליטיות. המטרה שלי אינה לתקוף פסיכולוגים באשר הם, אלא לשאול: האם לפסיכולוגיה היה תפקיד תרבותי בקושי למצוא שפה ציבורית משותפת שתנסח את חוסר האונים הקולקטיבי שלנו - את החרדות, את התחושה שאזרחים נמחקים והופכים לבלתי נראים על ידי מוסדות פוגעניים? האם הפסיכולוגיה מילאה תפקיד בכך שהם כבר לא יודעים כיצד לבוא בדרישות מוסריות תקיפות למוסדות שלהם?

כפי שטען ד"ר אייל חוברס מאוניברסיטת תל אביב בספרו האחרון, The Political Philosophy of Zionism, אנחנו למעשה חסרים שפה ציבורית שכזאת. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שיותר מדי אנשים תופסים את חייהם כמלחמה פרטית. אנשים רבים מדי חושבים שהצלחה מקצועית היא סימן לנפש בוגרת; שנפש בוגרת באה לידי ביטוי בהצלחה מקצועית; ושהמסלול האישי להגשמה עצמית הוא למצוא אותנטיות.

כאשר הם מעובדים בחדריהם הפרטיים של הפסיכולוגים, כעס וחוסר אונים קולקטיביים לא מגיעים לשום מקום. ברוח הדיאלוג והדאגה לכיוון שאליו מתקדמת החברה, אני מציעה שפסיכולוגים יחשבו: האם הדיסציפלינה שלהם - אפקטיבית ככל שתהא ברמה האינדיווידואלית - לא שיחקה תפקיד חשוב בדה-פוליטיזציה של החברה.

פסיכולוגים החוששים לא רק למשכורת שלהם, אלא גם לגורלה של החברה, צריכים לחשוב על הדרכים שבהן הם יכולים ואמורים לעשות רה-פוליטיזציה לבעיות נפשיות ולסרב לאפשר למוסדות שמושלים בחיינו להתנער מאחריות בקלות כה רבה.

אזרחים שסובלים מטראומה בגלל פגזים מוכרחים להבין שגורלם אינו תלוי במציאת פסיכולוג טוב או בבניית חוסן, אלא במדיניות של הממשלה שלהם; גבר מובטל שרוצה להתאבד מפני שפוטר מעבודתו, חייב להבין שהנטיות האובדניות שלו הן תגובה נורמלית לחוסר אונים ושגורלו אינו תלוי בפסיכולוגים, אלא במדיניות של משרד האוצר.כעס היא תגובה נורמלית לכך שאזרח שתורם כל כך הרבה למדינה, מקבל כל כך מעט בתמורה.

במדינה שנחרבה על ידי מלחמה ועל ידי הפרה מתמשכת של זכויות אדם וזלזול באזרחים הפשוטים, אנחנו לא זקוקים לפסיכולוגים נוספים, אנחנו לא זקוקים לאנשים שירגיעו את הפחדים והכעס שלנו בגלולות ובטיפולים, עלינו להבין את הבסיס החברתי לפחדים ולכעסים הללו, להוציא אותם מהקליניקה של הפסיכולוג ולהחזיר אותם לרחובות, לשם הם שייכים - בצדק. כמובן, לא כל כעס, פחד או דיכאון שייכים לפוליטיקה, ועלינו לנהל דיון ציבורי על הקו המפריד בין הממד הפרטי לממד הפוליטי של רגשות אלה.

הרשו לי להזכיר לד"ר לוי, לד"ר פלגי ולד"ר רולניק מושג שהם ללא ספק מכירים: "התקפות על חיבור". לווילפרד ביון, הפסיכואנליטיקן הבריטי הדגול, היתה השקפה מרשימה על צמיחה רגשית ככזו התלויה ביכולת לדעת את האמת. ביון טען שהתהליך הזה יהיה מתסכל בשביל המטופל, ומשום כך הוא יעדיף להתמקד באהבתו או בשנאתו (כלפי המטפלת, למשל) מאשר באמת לגבי עצמו. ביון כינה את התופעה "התקפות על חיבור" (Attacks on Linking).

התגובה של שלושת המטפלים מזכירה, למרבה הצער, את המושג הזה. הרשו לי אפוא להציע בצניעות, שברוחו של ביון, אנחנו, פסיכולוגים וסוציולוגים כאחד, נתמקד לא בשנאה (הדדית) או באהבה (כלפי המדינה), אלא בידיעת מצבנו, בהבנת המשמעות של היותנו אזרחים ישראלים כועסים וחסרי אונים.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 מעולה!  (לת) מ
  • 11:12
  • 06.07.12

  •   כתוב ברהיטות, קולע למטרה, אך מציג תמונה מעוותת בכיוון ההפוך. האם זה נחשב מעולה?  (לת) דוד
    • 16:45
    • 06.07.12

  •   1) מחאת הקיץ האחרון מוכיחה עד כמה שגויה התיזה המוצעת. אלפי המפגינים , אנשים משכילים , גדלו על התפיסה הגורסת כי "הנפש שלהם והבעיות שלהם נמצאות באחריותם הפרטית, ואינן בעיות שיש לחשוב עליהן בשפה קולקטיבית, פוליטית". והנה המפגינים שגדלו על ברכי התפיסה הנ"ל הצליחו לנסח את זעמם בצורה קולקטיבית ויצאו למחאה שתכליתה שינוי פוליטי. הפסיכולוגיה לא "הרדימה" ולא החלישה אפוא את היכולת לנסח את חוסר האונים, הכעס והזעם בשפה קולקטיבית ולהעבירם למרחב הפוליטי. יתרה מזו הפסיכולוגיה להבנתי מחזקת את היכולת להפיק מהזעם תוצאה קונסטרוקטיבית ובת קיימא ולא להותירו בצורתו הגולמית והאנרכיסטית. 2) הכותבת מתעלמת מהרקע הפוליטי-היסטורי הרחב אשר הוא הוא הסיבה לאי היכולת/הרצון לנסח את הכעס בשפה קולקטיבית. חוסר היכולת לנסח זעם בצורה קולקטיבית-פוליטית נובע מהייאוש, הפחד וחוסר האמונה ביכולת להוציא לפועל שינויים פוליטיים רדיקליים מסיבות פוליטיות-היסטוריות. מדוע? מפני שמחד גיסא הציבור חש מיואש וחסר אונים בעומדו מול מערכות גלובליות חובקות כל ומאיימות ומאידך גיסא בזכרון הקולקטיבי של אותו ציבור נטועה עמוק זכרן של האידאולוגיות הגדולות שהכזיבו, זרעו רק חורבן ולבסוף קרסו. הטיעון שלפסיכולוגיה חלק בטיפוח תחושות חוסר האונים והייאוש הוא אם כן מופרך ולמצער פשטני.  (לת) איש עברי - שופט בדימוס
    • 07:38
    • 07.07.12

  •   דימוס, מה זה כל השטויות האלה? אתה לא מחובר.  (לת) העיקר אצלך זה להתנגד כל פעם לאילוז?
    • 15:14
    • 07.07.12

  •   סתם חצופה שמחפשת תשומת לב. היא בונה תיזה שלמה מבלי לטרוח להכירמ ושגים בסיסים בנושא הביקורת שלה: אין כזה דבר "תת מודע". יש "לא מודע". להשתמשת במושג "תת מודע" זה כמו לכתוב "שתי שקל". זה עילג ועצל.  (לת) איד
    • 10:03
    • 09.07.12

  •   מחזקת את דוד + קצת תימוכין לודאית
    • 12:40
    • 14.07.12

    פסיכולוגיה במהותה היא צורה ולא תוכן. פסיכולוג טוב לעולם לא יטען לביקורת מוסרית, כי הוא עובד בתוך מסגרת של חשיבה ספציפית, בה ממוקם המטופל שלו. כל הרעיון של הגדרת פתולוגיה הוא אי-היכולת של אדם לנהוג באופן אדפטיבי לסביבתו ולא לפגוע בעצמו או בקרוביו. לכן, אין משמעות לשיקולים מוסריים. פסיכולוגיה לא דורכת לתורת המוסר על קצות האצבעות, אלא מתקיימת במסגרת של תורת מוסר מסוימת. סביר שעבודת הפסיכולוג תהיה שונה בתכניה בין שכונות שונות, מעמדות שונים ותרבויות שונות. כזו היא הפסיכולוגיה, רגישה תרבותית. לפחות נכון להיום.
    אווה, לעומת זאת, שפצחה כאן בנאום זועם, מוסרני ודמגוגי, רק מאששת את טענתם של רבים וטובים על בורותה (היחסית) וחשיבתה הסטריאוטיפית על טיפול.
    מעבר לכך, ה"לעומת"ים הרבים בהם זרוע הטקסט מביא להרהור במושג נוסף מתחום מנגנוני ההגנה, שניתן לשייך אותו לאווה, והוא מנגנון הפיצול. כלומר, פסיכולוגים הם בלתי-מחושבים, בלתי-מוסריים, לא מצליחים לראות את התמונה הגדולה ומתנגדים לביקורת, לעומת סוציולוגים שהם כל-כולם חשיבה ביקורתית אחת גדולה והם-הם היודעים את האמת לאמיתה ומודדים נכונה את אמות המוסר. אז זהו, שלא. כל היופי בגישה של פסיכולוג הוא היכולת לראות את המורכבות של המציאות ולקחת בחשבון את כלל המשתנים בה. או לפחות יותר מאחד. לקחת בחשבון את הפער בין הציבורי לפרטי בכל רגע נתון, ולתת משקלות שונים לכל אחד, עפ הצורך הקליני.
    טלי קורה מבין עיניך, ד"ר אילוז. חבל שהפיצול הוא מנת חלקך.

  •   מחזקת את דוד, בצירוף מעט תימוכין לודאית
    • 12:41
    • 14.07.12

    פסיכולוגיה במהותה היא צורה ולא תוכן. פסיכולוג טוב לעולם לא יטען לביקורת מוסרית, כי הוא עובד בתוך מסגרת של חשיבה ספציפית, בה ממוקם המטופל שלו. כל הרעיון של הגדרת פתולוגיה הוא אי-היכולת של אדם לנהוג באופן אדפטיבי לסביבתו ולא לפגוע בעצמו או בקרוביו. לכן, אין משמעות לשיקולים מוסריים. פסיכולוגיה לא דורכת לתורת המוסר על קצות האצבעות, אלא מתקיימת במסגרת של תורת מוסר מסוימת. סביר שעבודת הפסיכולוג תהיה שונה בתכניה בין שכונות שונות, מעמדות שונים ותרבויות שונות. כזו היא הפסיכולוגיה, רגישה תרבותית. לפחות נכון להיום.
    אווה, לעומת זאת, שפצחה כאן בנאום זועם, מוסרני ודמגוגי, רק מאששת את טענתם של רבים וטובים על בורותה (היחסית) וחשיבתה הסטריאוטיפית על טיפול.
    מעבר לכך, ה"לעומת"ים הרבים בהם זרוע הטקסט מביא להרהור במושג נוסף מתחום מנגנוני ההגנה, שניתן לשייך אותו לאווה, והוא מנגנון הפיצול. כלומר, פסיכולוגים הם בלתי-מחושבים, בלתי-מוסריים, לא מצליחים לראות את התמונה הגדולה ומתנגדים לביקורת, לעומת סוציולוגים שהם כל-כולם חשיבה ביקורתית אחת גדולה והם-הם היודעים את האמת לאמיתה ומודדים נכונה את אמות המוסר. אז זהו, שלא. כל היופי בגישה של פסיכולוג הוא היכולת לראות את המורכבות של המציאות ולקחת בחשבון את כלל המשתנים בה. או לפחות יותר מאחד. לקחת בחשבון את הפער בין הציבורי לפרטי בכל רגע נתון, ולתת משקלות שונים לכל אחד, עפ הצורך הקליני.
    טלי קורה מבין עיניך, ד"ר אילוז. חבל שהפיצול הוא מנת חלקך.

02 אחד המאפיינים הברורים של הדיסציפלינה הפסיכולוגית הוא היעדר מתודה ספקנית והיעדר מתודה של ביקורת עצמית  (לת) מיכל
  • 13:56
  • 06.07.12

  •   האם זה נכון?.... תוהה
    • 00:15
    • 07.07.12

    האם זה יתכן שבלי ביקורת עצמית היו מתפתחים ענפים
    שונים של הפסיכולוגיה?...
    האם כל הפסיכולוגים "אורטודוכסים"?...

  •   מיסטיפיקציה. כל קריאה בפרויד מראה בכמה ביקורת עצמית ובאיזו זהירות וספקנות ניחנו מאמריו.  (לת) אהרון
    • 19:46
    • 07.07.12

  •   פרויד, יונג, לקאן וכדומה, אף אחד מהם לא חף מביקורת.  (לת) רון
    • 15:44
    • 08.07.12

  •   שטויות במיץ. מי שבאמת מבין במתודולוגיית מחקר בפקולטות למדעי החברה זה הפסיכולוגים. דווקא הסוציולוגים מתבססים על כל מיני "מחקרים איכותניים" ובזים לעבודת המעבדה של הפסיכולוגים  (לת) נוירו-פסיכולוג
    • 10:07
    • 09.07.12

  •   פילוסופיה של המדע? עידן
    • 13:59
    • 18.08.12

    ולסוציולוגיה שיטות מחקר טובות יותר? אין מקום להשוות בין שיטות מחקר כאשר מדובר בדיסציפלינות שונות. הרי לכל תחום מושא אחר למחקר וכך גם האמצעים שעומדים לרשותו.

03 הכותבת נופלת בפח של עצמה מישהו
  • 15:30
  • 06.07.12

הניתוח הפסיכולוגיטי של הכותבים מהווה תגובה עויינת ומתנשאת שאינה מעוררת רושם רב.

פרופסור אילוז אינה מתייחסת לפסיכולוגיה החברתית ששמה דגש רב על המצב ודגש מועט על האישיות. בכלל המאמר נוטף יומרנות והתנשאות. חזקה על הכותבת שתכיר טוב יותר את התחום שהיא מבקרת.

  •   פסיכולוגיה חברתית לא מטפלת באנשים... פרגמט
    • 16:08
    • 06.07.12

    פרופסור אילוז איננה מתייחסת לדיציפלינה שאיננה מתיימרת לטפל באנשים. פסיכולוגיה חברתית איננה תחום קליני אלא מחקרי, שבדרך כלל קרוב הרבה יותר לתחום הסוציולוגיה מלפסיכודינמיקה... אין קשר בין פסיכולוגיה חברתית לחברה הפסיכואנליטית בישראל שאליה מיועדת הכתבה.
    לגבי יומרנות והתנשאות, זהו הסגנון המועדף והמוכר על החברה הפסיכואנליטית, כנראה שזה מה שהם מבינים במגדל השן שלהם, שלא כולל בתוכו פסיכולוגיה חברתית.

  •   מסכימה. אילוז משתפת פעולה עם הרטוריקה האלימה של החברה הישראלית מוריה
    • 18:44
    • 06.07.12

    חבל שזהו הטון של תגובתה. כשקראתי את תגובת הפסיכולוגים, לא הסכמתי אמנם אולם גם לא התרשמתי שהם נוקטים בקמצוץ מהרטוריקה המוקיעה של אילוז, שאני רואה בה דפוס אלים אך יציב שבעזרתו ישראלים מנהלים את המאבקים והמחלוקות שלהם. זה מעציב בעיקר לאור היומרה של האינטלקטואלים, יומרה לגיטימית לגמרי, אבל יש כאן סתירה פרפורמטיבית.

    ויחד עם הכל, אני מודה ותומכת בפה מלא, שכן דבריה נכונים וטענתה המרכזית חזקה כפלדה.

  •   זאת ועוד יעל
    • 21:06
    • 06.07.12

    כבר עשרות שנים שפרויד וממשיכי דרכו אינם תכלית הכל בלימודי פסיכולוגיה ופסיכותרפיה. את מתייחסת לסטראוטיפ של טיפול ומטפל. ובכל מקרה גם הנאמר על פרויד (האב ובתו) הם השטחה מגוחכת של משנתם.

  •   אכן, ראוי שתישאר בתחום התמחותה - בישול קציצות מפרום, צחצוח תריסולים וסלסולים היסטריים בחתונות. תקציר החדשות בשבילך: אתה מיזוגן וגזען.  (לת) אחד שמבחין
    • 21:16
    • 06.07.12

  •   עושה רושם שהיא מכירה לא רע ..  (לת) נחום
    • 10:42
    • 07.07.12

  •   "אחד שמבין", אתה מגעיל ומכוער!  (לת) בעעעעעעעעע
    • 15:11
    • 07.07.12

  •   כסיף תרגיע. לך לשחות ולשחק עם הנכדים..........  (לת) רפואה שלמה!
    • 15:12
    • 07.07.12

  •   לא ממש נופלת. עומדת בגאון ובתחכום  (לת) ע
    • 17:23
    • 07.07.12

  •   מוריה, הטון של אילוז אלים, והסגנון והמילים של הפסיכולוגים "המומחים" מנומס ועדין??? סליחה גברת, איזה מאמרים את קראת בדיוק? לא ייאמן!!!  (לת) העיוורון בהתגלמותו
    • 12:25
    • 08.07.12

  •   רגע, מאיפה אתה יודע שהיא התכוונה לחברה הפסיכואנליטית? היא כתבה פסיכולוגיה. פסיכואנליזה זה תחום שבו עוסקים חלק מהפסיכולוגים, אבל העוסק בפסיכואנליזה אינו חייב להיות פסיכולוג. אגב, פסיכולויגה חברתית וסוציולוגיה דומות בזה שחלק מהזמן הן עוסקות באותן תופעות, אבל יש הבדל מהותי בשיטות העבודה ובצורת ההסתכלות.  (לת) הבנת הנקרא
    • 10:18
    • 09.07.12

04 וגם...פסיכולוגים משתמשים בסובלימציה, הם הופכים את היצר המציצני שלהם (כמובן כמובן הם גם רוצים לטפל...כי מי רוצה להיות מטופל) ללגיטמי. וגם אני
  • 15:30
  • 06.07.12

1. האם הפסיכולוג הארגוני מחויב לטובת הפרט (המוחלש) או לטובת הארגון הדורסני והקפיטליסטי?
2. האם באמת בנים זכרים רוצים לשכב עם אמם? להרוג את אביהם? בנות מקנאות בפין של הזכרים?- ואם לכולנו ברור שלא, מדוע ממשיכים ללמד את זה ?
3. אוטיסטים בגלל אמהות קרות, טרנסג'נדרים הפרעה בזהות ,נשים היסטריות, הומואים סטייה, ביישנות היא מכשול, הפרעות אכילה...(תוך התעלמות מאידיאל היופי בחברה) , ADHD (תוך התעלמות מהצפיפות בכיתות ומצב החינוך המזופת בארץ).
3. כל כך הרבה מאמרים שפורסמו, זוייפו והוטו, אין רפליקציות כי כולם יודעים שאיש לא יוכל לשחזר ...

סופם של שקרים להתגלות, כל הכבוד אווה.

  •   במקרים מסויימים, לצערי, היצר המציצני לא עובר סובלימציה כלל. אירוני.  (לת) ירון
    • 00:00
    • 07.07.12

  •   למה אתה חושב שלא לומדים את זה? דוקא לומדים סטודנט לפסיכולוגיה
    • 10:39
    • 08.07.12

    ובלי קשר, המאמר של אווה מצוין וחשוב גם אם הוא חוטא פה ושם לאמת

  •   כמה שטויות. אולי כדאי שתקרא קצת יותר מחקרים וטקסטים בפסיכולוגיה כדי שתבין שאתה כותב דברים לא נכונים. פסיכולוג
    • 10:54
    • 09.07.12

    1. הפסיכולויגה הארגונית עוסקת גם ברווחת העובד וגם בטובת הארגון. נכון, יש עוסקים במקצוע (הרבה פעמים הם דווקא "יועצים ארגוניים" ובוגרי סוציולויגה דווקא) שעושים את עבודתם רע. פסיכולוג ארגוני צריך להבין דווקא כיצד להשיג את מטרות הארגון בלי "לדרוס" את העובד. יש כאלו שדווקא מצליחים בזה יפה.
    2. זהו , שלא מלמדים את זה. יש מונחים שנשארו, אבל יש כל הרבה תיאוריות אחרות שהרבה יותר רלוונטיות לעבודתו של מטפל בימינו (חוץ מזה שזה לא בדיוק מה שפרויד כתב)
    3. אוטיסטים בגלל אימהות קרות הייתה היפותזה, השערה שנזנחה מזמן (היום סביר יותר להניח שהפסיכולוג ידבר עם ההורים על "נוירוני מראה")
    ביישנות היא מאפיין אישיותי. במקרים מסויימים היא יכולה להפריע לאדם להשיג את מטרותיו. במקרים כאלו ניתן לבדוק אם יש התנהגויות מפצות שניתן ללמוד
    אף פסיכולוג לא ידבר היום על "נשים היסטריות". זה חלק מההתקדמות בתחום בעקבות מחקר וביקורת.
    הומואים סטייה זו עמדה תרבותית ודתית וגם העמדה בקרב רופאים ופסיכולוגים משתנה עם השינוי בעמדות אלו וגם ככל שההבנה שלנו משתפרת בעקבות מחקר
    לגבי הפרעות אכילה - מה שמעניין הוא למה מתוך כלל האוכלוסיה שחשופה לאידיאל היופי, רק מיועט קטן מפתח הפרעת אכילה ברמה מסוכנת. למה ילדה א' כן, ואחותה לא? אפשר לפעול לשינוי האידיאל, אבל כדאי גם לחשוב איך אפשר לעזור לה היום, להצילה ממוות? או שמבחינתך כל מוות כזה הוא בסך הכל עוד דחיפה בכיוון של שינוי רצוי?
    לא ברורה לי מה טענתך לגבי ADHD.
    3. דווקא יש הרבה מאוד רפליקציות של מחקרים. נכון, התגלו מחקרים שזוייפו, כמו בכל תחום אחר. ברפואה למשל התגלה שהמחקר שטען שחיסון ה MMR גורם לאוטיזם זוייף. דווקא כל התיאוריות שגררת ממחסן הגרוטאות בתגובה שלך מדגימות יפה שיש מחקר, יש ביקורת והשערה שלא עומדת במבחן מושלכת הצידה.

  •   מדעי הנפש, רק מהביטוי אני מקבל חלחלה, המלך הוא עירום שוב אני
    • 17:46
    • 11.07.12

    1. ברור שכל פסיכולוג ארגוני רוצה לעשות את הטוב ביותר, אך בראייה כוללת, ברמת המאקרו, כלל הפסיכולוגים הארגוניים רק מכילים ומשתיקים את המחאה, שבלעדיהם הייתה יוצאת הלאה לרחוב.
    2. כן מלמדים. נקודה. רוב המבחנים שלי בתואר נגעו לפיקסציות שונות ומשונות מאת פרויד. מסכים שיש המון מחקרים ותיאוריות חדשות ומבטיחות יותר, אבל דווקא התחום כולו מקובע (אם כבר פיקסציות) ושואב את הלגיטימציה שלו ממקורות מפוקפקים.
    3. נכון, הדוגמאות שכתבתי על אוטיזם, היסטריה וכו' פסו מהעולם. אך נכון שאישיות היסטריונית קשורה תוענק בסבירות גבוהה יותר נשים, ואנטי סוציאליות לגברים? אממ מעניין. אולי זו אותה הגברת בשינוי קל?
    4. ADHD- כיתות צפופות+ אווירה תוססת בחברה,בכתה, בבית+ שיווק אגרסיבי של תרופות+דרישה חדשה מכל אזרח בעולם לשאוף ולסגור עצמו באקדמיה עד יעבור התואר השני= תופעה שנופחה פי כמה וכמה ממימדיה ההגיוניים.
    5. אתם מפנים אצבע מאשימה אחורה להורים, לילדות, לשלבים- לעולם לא נצליח לאמת את טענותיכם. פשוט נקבל אותם. כי הן מגובות ב"מדע". שטויות. היום אפשר להוכיח כל דבר באמצעות הסטטיסטיקה. תגידו לנו שאנחנו לא מודעים. נתווכח, תגידו שאנחנו מתגוננים. אתם-יודעים-הכל עלינו. אבל אנחנו, מתחילים לדעת הכל עליכם...

  •   מסכימה, אך הייתי קוראת לכך "טעויות", לא שקרים.  (לת) ש.א.
    • 10:20
    • 22.07.12

05 הדיון עצמו מבורך, אם כי שייך קצת לשנות ה.. לא יודעת מה. סוציולוגיה ופסיכולוגיה יכולות להסתדר מצויין  (לת) ולא חסרות דוגמאות. כל דיסציפלינה מאוד מגוונת לכשעצמה
  • 15:34
  • 06.07.12

06 פסיכולוגיה או פסיכואנליזה מאיר
  • 15:49
  • 06.07.12

חבל לי מאוד על בלבול הגדול, כנראה גם אצל אנשים בעלי השכלה גבוהה, בין הפסיכולוגיה לבין הפסיכואנליזה... אין דבר וחצי דבר משותף בין המטודות של שתי הדיציפלינות הללו. הפסיכולוגיה היא מדע, הפסיכואנליזה מיטוס...

07 פרופסור מעורכת - כתוב היטב מבטא במדוייק את הDNA הסוציולוגי לעומת זה הפסיכולוגי - רק שמבעד לאצטלה האקדמית זו שטוענת לאובייקטיביות הכנסת אג'נדה - נכון הרצון להתאבד אצל אדם מסויים כפי שהראה דורקהיים במאמרו המכונן איננו נובע מרצון אישי אלא יש לנתחו מתוך היספקט חברתי רחב - אך את בכוונת מכוון מבקשת לטעון שהבעיה היא המדינה. הממשלה. הכיבוש משחית, כמו אומרת שזו הפרשנות הסוציולוגית היחידה. אז כמו שפתחתי ניתוח טוב את הדברים אך טבול בשנאה עצמית. יכולים להיות הסברים חברתיים שונים מאלו שהצגת לבעיות שאותן העלית במאמר. אנא ממך כמי שמכובדת היי יותר רפלקסיבית כפי שאתם אוהבים ללמד בשיעורי מבוא לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. כך דברייך יזכו לאמינות רבה יותר.  (לת) לא רלוונטי
  • 15:49
  • 06.07.12

08 אווה - את מעולה, אני מוסיף עוד כמה רעיונות: אני
  • 15:51
  • 06.07.12

1. הפסיכולוגים הקלינים עושים סובלימציה- הם מציצנים, אך הדעה הציבורית מאפשרת להם לשמר את מנהגם. הם גם "רוצים לעזור"- בכלל כולם רוצים לעזור בימינו (ויש מנגנון אחר שיטען כי אינם יכולים לעזור לעצמם...)
2. הם גם משליכים- הרי, בזמן שהם עסוקים בלאבחן את כולם, הזרקור מוסט מהם...והרי ידוע (אתם מוזמנים לבדוק) שהסטודנטים (ומתקבלי) פסיכולוגיה הם אנשים מאד מיוחדים...
3. מה לגבי פסיכולוגים תעסוקתיים? מחוייבים לטובת הארגון הדורסני והעושק, או לטובת הפרט? התשובה די ברורה...מי משלם להם?
4. ומה לגבי היסטריה לנשים, הומואים כסטייה, טרנסג'נדרים כהפרעה בזהות, ביישנות כתכונה מכשילה, ADHD תוך התעלמות מצפיפות בכיתות, הפרעות אכילה תוך התעלמות מאידיאל היופי, בנים רוצים לשכב עם אמא? בנות רוצות פין?
5. ומה בדבר הודאות הברורה בכך שמרבית המחקרים בתחום אינם ניתנים לרפליקציה, לאישוש ולהפרכה...? כך באין מפריעה ימשיכו ללמד באוניברסיטאות ובמכללות כל מיני בולשיטים "מובנים מאליהם" ש"אנשים אטרקטיביים בעלי כישורים חברתיים טובים יותר" ...ושהראשון שמדבר בדינאמיקות קבוצתיות וראיונות עבודה הוא אדם חסר יכולת להכיל אי ודאות, שתלטן וכו'.

הלאה הלאה פסיכולוגים. הרי במהלך המסלול קבלה שלכם לתחום, אתם הסקטור המטופל ביותר בקליניקות ברחבי הארץ, אתם משמרי השיטה- בנוסף, אתם גם מפספסים את ההזדמנות לחיות ללא מסכה, להשתגע, התפקיד שלכם הוא זר לטבע האנושי, ה-DSM לא שונה מתפריט במסעדה זולה, והרומינציות תמיד ממררות לכם את החיים, אז די.

09 פרויד זה פסיכואנליזה פסיכולוגית
  • 15:57
  • 06.07.12

תאוריה אחת של רופא שהכיר רק את המצוינים שלו. תחומים אחרים בפסיכולוגיה, היו זרים לו. יש גם אחרים שחושבים אחרת ממנו ומתלמידיו.

10 פרופ אילוז. כרגיל דברי אמת  (לת) וחדות ראיה יישר כוח
  • 16:01
  • 06.07.12

11 אישיות נרקיסיסטית ביון
  • 16:16
  • 06.07.12

מצחיק. הפתולוגיה שלה שקופה כל כך

12 מאמר תגובה מעולה רצוף עונג (גם כמובן המאמר הראשון). קוזמו קריימר, הר טרשים קרח
  • 16:17
  • 06.07.12

רק את כסוציולוגית לא תוכלי להסבר מדוע הזכרת את הנושא הפלסטיני 3 פעמים במאמר, שבעליל רואים שהתאמצת להגיע לשם.
אך לפסיכולוג, יש תשובה.

13 מעייפת...  (לת) אפילו לא קראתי
  • 16:19
  • 06.07.12

14 אני מתרשם שאילוז רוצה להאמין שהיא הרגיזה את הפסיכולוגים הרבה יותר ממה שזה באמת מרדכי היהודי
  • 16:20
  • 06.07.12

הרושם שלי הוא שהגישה של אילוז לוקה בעיקר בשלושה:
- היא טוענת שורה ארוכה של טענות ללא ביסוס. חלק מהטענות מעוררת מחשבה, אבל מה הראיה לכך שהן נכונות?
- הכשל העיקרי - חשש כבד שאילוז אינה מבינה דברים בסיסיים בפסיכולוגיה, החל מאנקדוטות כגון ההתייחסות לסאדו-מאזו וכלה בהתייחסות של פרויד לאפשרות לחיות ללא קונפליקטים.
- אילוז לא מציגה את עולם הפסיכולוגיה כמקשה אחת למרות שמדובר בערב רב של גישות שונות מאוד. כמו כן היא לא מבחינה בין פסיכיאטריה לפסיכולוגיה, למשל כשהיא מדברת על הגישה לטיפול תרופתי.
לסיכום, הדברים של אילוז מנוסחים היטב, אך אינם מבוססים.

15 וכל המאמר על רגל אחת: המבאר...
  • 16:33
  • 06.07.12

"גבר מובטל שרוצה להתאבד מפני שפוטר מעבודתו, חייב להבין שהנטיות האובדניות שלו הן תגובה נורמלית לחוסר אונים ושגורלו אינו תלוי בפסיכולוגים, אלא במדיניות של משרד האוצר."...

האם משרד האוצר אשם בכך שאדם שפוטר מעבודתו רוצה להתאבד???
את השתגעת???

הרי זהו מרקסיזם קיצוני במסווה של סוציולוגיה אקדמית!

בנוסף, "הניתוח" של "מנגנוני ההתגוננות" של מבקריך הוא התחמקות מטענותיהם ולא מוסיף לך כבוד...

חבל מאוד שאת כל הקשקשת "האקדמית" הזאת משלם המיסים צריך לממן...

אולי כבר עדיף לתת לחרדים שילמדו תורה בשקט מאשר אקדמאים שמטיפים למקסיזם במסווה...

  •   למבאר... תקרא את המחקרים של דורקהיים שמאז הוכחו בעוד עשרות מחקרים תומכים s
    • 11:24
    • 08.07.12

    ותבין שהתאבדות היא מעשה חברתי טהור. ההתאבדות עצמה היא מעשה פרטי, הגורמים הם חברתים ויש להם מאפיינים בעיקר בתקופות של שפל ועליות כלכליות.
    אז לשאלתך כן! לאוצר יש יד בעליה במספר המתאבדים.

16 'אך טבריה טבריה אילו היית צפת'... הסוציולוג חש רגשי נחיתות מול הפסיכולוג, וביננו בצדק, ולכן תוקף, והמותקף מחזיר בחזרה וחוזר חלילה, כמה עלוב ועצוב הוא הקיום האנושי  (לת) דר' משה הגדול גרויס
  • 16:38
  • 06.07.12

  •   "ובינינו בצדק"? בן כמה אתה? ומה שקורה פה הוא לא התנצחות, אלא ניסיון לקיים דיון מתורבת בין חוקרת מבריקה ושלושה גמדים אינטלקטואליים שתקפו אותה בגסות רוח, והיא, בגדלות רוח, טרחה לענות להם במאמר מנומק.  (לת) מח שברח
    • 00:47
    • 07.07.12

  •   פסיכולוגיה גם כן "מדע" באותה מידה של הצלחה אפשר ללכת לייעוץ לרבי, או לכל אדם עם שכל ישר. רגשי נחיתות מפסיכולוגיה? נו באמת.  (לת) הערכה מופרזת
    • 06:51
    • 08.07.12

  •   או גמדה אינטלקטואלית מול שלושה חוקרים מבריקים....  (לת) מילים מילים...
    • 10:15
    • 08.07.12

  •   אילוז היא אחת הוגי הדעות הנחשבים ביותר במאה האחרונה- ברמה בין לאומית! בור ועם הארץ  (לת) rita
    • 19:19
    • 09.07.12

  •   צודק! היא סוציולוגית מתוסכלת.  (לת) ראש לשועלים.
    • 17:08
    • 25.07.12

17 לא לפסיכולוגיזם ולא לסוציולוגיזם - שתי גישות המעקרות את המוסר. דוד
  • 16:43
  • 06.07.12

הפסיכואנליזה מניחה, כותבת אילוז, שמרבית המצוקות של הפרט נובעות מההיסטוריה הפרטיקולרית שלו המשפיעה על בניית התת-מודע שלו. הפתרון למצוקות הוא בעיקר ברובד האישי.
הסוציולוגיה מבקשת להבין את ההיווצרות של תת-מודע קהילתי, ואילוז מציעה שהסתכלות על בעיות הפרט והפתרונות צריכים להיות ברובד של התת-מודע הקהילתי.
היא צודקת בהצבעתה על הכשל בהנחה הפסיכולוגית, אך העמדה שלה סובלת אף היא מכשל דומה.
מתן פתרון לבעיות אישיות ולבעיות חברתיות צריך להתחיל בהכרה שיש בעיה ובבחירת דרך הפתרון. מהו הפתרון הראוי לדעתו של אדם? התשובה טמונה ראשית לכל בערכיו.
לפי הפסיכואנליזה האדם נושא את הערכים שהוטבעו בו בהיסטוריה האינדיבידואלית שלו, בילדות (לפי פרויד) או מאוחר יותר. לפי הסוציולוגיה האדם נושא את הערכים של הקהילה שלתוכה הוא עובר סוציאליזציה.
הפסיכולוגיה אינה יכולה להיות מסגרת מוסרית, כותבת אילוז, אך גם הסוציולוגיה אינה יכולה להיות כזו.
שתי התורות מניחות שהאדם פועל על פי הגורמים הסובבים אותו או שהוטבעו בו, והמרכיב החסר בשתיהן הוא מתן מקום לאדם כסובייקט מוסרי שיכול לשפוט את הערכים של הקהילה ואת הערכים שעליהם גדל.

לדעתי, המאבק החברתי שאותו מבקשת אילוז אינו תוצאה מכניסטית של כוחות חברתיים או פסיכולוגיים, אלא תוצאה של הכרעה מוסרית שמובילה לפעולה רצונית. אם אילוז רואה באדם האינדיבידואלי מריונטה חברתית אין היא יכולה לתת טעם המצדיק את המאבק החברתי, וגם לא טעם המצדיק את הפעולה של כתיבת המאמר שלה עצמה.

כל המילון שבו משתמש אילוז במאמר - נישול, אסון הומניטרי, אבטלה - הוא מילון מוסרי. הקריאה שלה לפעול לתיקון העוולות אינה קריאה המבוססת על כך שכולנו נפעל על פי הנורמות הקהילתיות שמנתחת הסוציולוגיה, אלא שנפעל בניגוד לנורמות הללו ונתקן את החברה.

בסיכומו של דבר, הביקורת שלה נגד הפסיכולוגיה יכולה להיות מופנה באותה מידה נגד הסוציולוגיה. מדע אינו יכול לספק מסגרת מוסרית, אלא לכל היותר לנסות ולהסביר בהצלחה זו או אחרת מהי המסגרת המוסרית וכיצד אנשים פועלים ביחס אליה.

18 שוב ניתוח חשוב ומעניין מאוד המוסיף להבנת עצמנו  (לת) ניר
  • 16:43
  • 06.07.12

19 Instead of getting into the point and debate the article this lady is trying to desautorize the previous article as of those who wrote were menatlly sick  (לת) Alon
  • 16:54
  • 06.07.12

20 רדוד כל כך ליאת
  • 16:55
  • 06.07.12

מדהים כמה שימוש בידע ואינטלקט אינם קשורים לתבונה.
תגובה מקיפה ומלאת כוונה, אך לתחושתי נטולה הבנה בסיסית בנפש האדם.
אין מקום לפיצול הזה בין תהליכים חברתיים ונפשיים אישיים וברור כשמש שלהם השפעה הדדית זה על זה. אולם החקירה הנפשית האישית שנעשית באמצעות הפסיכואנליזה מאפשרת לאדם להכיר ולהבין את עצמו טוב יותר, כמו גם לעיתים לאפשר לו דווקא לבטא טוב יותר את כעסו ולהתחבר למניעים הכמוסים שלו. ואין בה ולו דבר שמסיט מן המוסר ומשתיק, נהפוך הוא. אנשים שעוברים טיפול הם לרוב אנשים שלמים יותר, דבר שמאפשר להם לחיות חיים מלאים הן בהיבטים אישיים והן חברתיים.

  •   ליאת: לא נראה לי שהבנת את ההבדל בין כוונה טובה לתוצאה סופית... אלון א.
    • 17:31
    • 06.07.12

    הפסיכולוגים שדואגים כל כך לדברייך להכרה עצמית ולאיזון נפשי, משתקים את היצירה ואת השינויים החברתיים מרוב תמיכה ועידוד ה"איזון" וההתעסקות בעצמי ובפרטי.
    זה הרי סוד גלוי וידוע שיש קשר מובהק בין יצירה ל"אי יציבות נפשית", בין נכונות להקרבה למען הזולת לבין אי דאגה לעצמך ולמשפחתך, בין היפראקטיביות לבין חדשנות ומקוריות, בין מאניה דפרסיה ולבין גאונות, ועוד ועוד...
    נסי לדמיין איך היה נראה העולם לו הפסיכולוגים היו מצליחים לרפא את כל ה"חוליים" הללו?
    אני מבטיח לך שהתשובה היא שהיינו חיים עד היום כמו שחיו בימי הביניים, הן ברמה הדתית, הן התרבותית, הן האינטלקטואלית, הן הטכנולוגית-מדעית והן הכלכלית. העושר והאושר היו מרוכזים בידיהם של המלך ושכבת האצולה התומכת בו, ואנחנו היינו ממשיכים להיאנק בעוני ובבערות תחת שלטונם עם תוחלת חיים ממוצעת של 40 שנה מקסימום. כשהיינו מתלוננים הפסיכולוגים של אז (הכמרים) היו מייעצים לנו לא לנסות להפוך סדרי בראשית ובמקום להתמרמר על חוסר הצדק - להכות על חטאינו בווידוי ולבקש סליחה מאת האלוהים על מחשבותינו הבלתי טהורות, והיו דואגים להרחיק ולצנזר מידיעתינו ספרים שעלולים לקרוא תיגר על מציאות חיינו (ראי "שם הוורד" של פרופ' אומברטו אקו) ובכלל לדאוג לכך שלעולם לא נרכוש השכלה חילונית כדי שנישאר "מאושרים" כמו ג'וקים מסוממים בגן עדן של שוטים.

  •   הו כמה עמוק הוא הטוקבק.....! לולי
    • 17:53
    • 06.07.12

    כמה עליבות נפש צריך לגייס. וכמה גבוה הוא הניתור לרגליה של כותבת המאמר כדי להיטפל ולמצוץ קצת ערך עצמי.

  •   I suggest you read the article again Oren
    • 19:21
    • 06.07.12

    I'm not sure you fully understood what she is saying. You might actually agree with her...

  •   לולי - סחתיין על הרטוריקה החלולה. באמת הגבת לעניין...  (לת) אלון א.
    • 20:04
    • 06.07.12

  •   ליאת תקראי שוב.....  (לת) בריכוז ובתשומת לב
    • 15:06
    • 07.07.12

  •   קשר הדוק בין "יצירה לאי יציבות נפשית"????? איילה מתל אביב
    • 20:33
    • 07.07.12

    אתה טועה בגדול. כל היוצרים הגדולים כאשר התאשפזו וכאשר חוו תקופות דכאוניות ותקופות לא יציבות בחייהם לא כתבו ולא יצרו אפילו לא יצירה אחת ולא שורה אחת. רק לאחר שהחלימו ממצבם הקיצוני והצליחו להשיג קצת איזון נפשי הצליחו גם ליצור. אין אף סכיזופרן שנמצא בהתקף פסיכוטי שמצליח ליצור משהו.

  •   מדהים? ומה על כל הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, שכולה בנויה על דמיונו העשיר של יהודי אחד? ככד
    • 12:28
    • 08.07.12

    מה רע - נתן פרנסה למאות אלפי בוגרי מדעי הרוח, שיכולים לשבת על כיסא ולהקשיב, לא לדבר, ולחייב מאה שקל לשעה.

  •   איזו תגובה רדודה....... חבל!  (לת) לליאת
    • 12:40
    • 08.07.12

  •   ועוד איך יש קשר. אני לא מדבר על סכיצופרנים מנותקי מציאות, אלא על אנשים כמו אסי דיין, בטהובן,יונתן גפן, קפקא,ואן גוך ועוד...ן  (לת) אלון א.
    • 12:02
    • 09.07.12

  •   ליאת - פתחי את המאמר אוכלוסיות מובסות תלמידלנצח
    • 22:45
    • 11.07.12

    מאת יונה רוזנפלד, בשבילכם אפשר גם להגיד שהוא פרופסור
    המאמר שהתפרסם בכתב העת חברה ורווחה , כתב עת נמוך כנראה לפסיכעליזאים, מעיר הכותב כי הסיבה שפסיכואנליטיקנים לא מטפלים באוכלוסיות בשוליים היא הפחד מהמראה על חוסר האונים שלהם עצמם.
    אווה אילוז צודקת, אתם המטפלים 4פעמיםבשבוע זב"ז משולים לקוראי ומבקרי שירה, שירה היא נחמדה אבל לרפואה ובחינה אמיתית של נפש דרוש מיקוד ולא פיזור נפשי וכספי

21 "החברה הפסיכואנליטית בישראל" מישהו במאה ה21 עוד מאמין בסיפורי ההבלים של פרויד ? בני
  • 16:55
  • 06.07.12

הפסכולוגיה מורכבת מכמה אלמנטים גאוניים ומוכחים (התת מודע, השפעת חוויות הילדות ועוד כמה) ומבליל שלם רעיונות לא מוכחים במקרה הטוב ושל שטויות וסיפורי הבלים במקרה הפחות טוב. הפסיכולוגיה לא לקחה דבר מהעולם המדעי של ביקורת וכלי מדידה וסינון, וכך נשארו עם תורה מבולבלת שלא מביאה כמעט שום תוצאות.

  •   בני, התת מודע לא מוכח ומחקרים אף מציעים שאינו קיים ש
    • 18:22
    • 06.07.12

    פרופ' רופא אסף נתונים ממחקרים כאלה

  •   האלמנט ה'גאוני' היחידי של פרויד היה האבחנה ששיחה על בעיות, מסייעת להקל עליהן ככד
    • 12:29
    • 08.07.12

    זו תרומתו היחידה לתרבות. השאר - דמיון טהור.

  •   הגזמת..., נכון שפרויד לרוב לא דייק, אבל זה בגלל שהוא לא היה מדען אלא תאורטיקן, ולמרות אי דיוקיו העשיר את השיח בנושא הנפש והחברה באופן חסר תקדים לזמנו  (לת) אלון א.
    • 12:05
    • 09.07.12

22 מעייפות...  (לת) אפילו לא קראתי
  • 16:58
  • 06.07.12

23 נפלא אהרן שבתאי
  • 16:59
  • 06.07.12

תודה רבה לך. את כותבת נפלא, דברים נכונים ונחוצים. הפסיביות והבורות ביחס לבעיות המוסריות והפוליטיות, הן בעיה נפשית חמורה, שחלק גדול מהפסיכולוגים איננם מודעים לה, ושבויים בה בעצמם.

24 תודה. החכמתי.  (לת) דנה
  • 17:03
  • 06.07.12

25 מאמר מבריק! אלון א.
  • 17:09
  • 06.07.12

כאחד שתמיד התעניין בחברה, מוסר ונפש האדם, מצאתי עצמי מתלבט מאד מה ללמוד כשהגעתי ללימודי ה BA שלי באוניברסיטת ת"א בתחילת שנות ה 90. היועצת האקדמית ברוב תמימותה יעצה לי: מדוע שלא תלמד גם פסיכולוגיה וגם סוציולוגיה...
איך לומר?... - זה היה גהינום!!! - היה ברור מהתחלה שאלה שתי השקפות עולם שהיישום שלהם בחיי אדם יוצר שתי מערכות ערכים שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
ההבדל הבסיסי ביניהם במילים פשוטות הוא: שהפסיכולוגיה רואה את כל פעולות האדם כמונעות מתוך האגואיזם הצרוף שלו והיא מכוונת בני אדם לחשוב שהכרה עצמית וקבלת האגואיזם הזה כלגיטימית היא היא ההגדרה של בריאות נפשית טובה, בעוד שהסוציולגיה מבינה שהאופן הפנאטי שבו כוהני הדת הפסיכולוגית שהשתלטו על תרבותינו מטיפים לאגואיזם האישי הזה - גורם לכל מי שמוכן למסור את נפשו ולהקריב, רחמנא ליצלן, את הגשמת האושר הפרטי שלו למען עקרונות (שנשמעים היום מוזר) כמו "צדק", "חרות", "שוויון" להרגיש שהוא כנראה משוגע, או להיות מתוייג ע"י אחרים כמשוגע, ובכך הם גורמים לאנשים טובים שהיו יכולים להנהיג שינויים גדולים וחשובים בחברה, פשוט לשבת בבית ולדאוג אך ורק לעצמם, וכן - לקטר על "המצב" בשיחות סלון ולא לנקוף אצבע למען שינויו.
השיח הפסיכולוגיסטי השולט מאז החצי השני של המאה ה20 גרם בפועל לסירוס ועיכוב הצמיחה של חברה צודקת ומוצלחת יותר לכל פרטיה - מה שהיה קורה בסופו של דבר (לא ללא מהמורות וכשלונות) בתהליך אבולוציוני כהמשך טבעי להתנגשות הטיטאנית שהולידה המאה ה 19 בין תפיסות חברתיות של: אוטוקראתיזם וטוטאלירטיזם מול דמוקרטיזם, לאומיות על בסיס אזרחי מול לאומיות על בסיס אתני או דתי, קפיטליזם מול סוציאליזם, וכו' וכו' - במקום לעסוק בדברים החשובים הללו שהינם הפועל היוצא של סך כל מאבקי הפרטים בחברה שנאבקים למען שיפור הסביבה שבה הם חיים, הטיפו הפסיכולוגים לכל אותם פעילים חברתיים שהם שבויים בתסביכי אדיפוס או תסביכי גדלות ושאינם רוצים להביא גאולה לעולם אלא רק לדאוג לטפח את האגו הכביכול כוחני מדי שלהם על ידי תפיסה של עמדת ה"מנהיג".

ייתכן, ואשמח אם פרופ' אילוז תתייחס לכך בהמשך, שלולא ההשתלטות המוחלטת של הפסיכולוגים על השיח התרבותי במחצית המאה השניה של המאה ה20 לא היינו עדים לצמיחה הכלכלית והטכנולוגית האדירה שחווה העולם המערבי, אך בד בבד ניתן לטעון שיכול להיות גם שלא היינו עדים לרבים מהקילקולים שפשו בו ולאדישותו כלפי העולם השני והשלישי ולאחריותו, במידה רבה גם, להנצחת העוני והבערות בו.

אין ספק גם שניתוח המקרו הנ"ל מתאים גם לניתוח המציאות הישראלית ולהבנה מדוע אזרחיה כל כך אדישים הן לגורלם כקולקטיב. הפסיכולוגים דאגו, שלא במתכוון אולי, ומתוך כוונות טובות (הרי ידוע שהדרך לגיהנום יכולה להיות רצופה בכוונות טובות) לסירוס כל שינוי אפשרי, ופה ניתן להזכיר את הניתוח הבין דורי שד"ר דוד פסיג מזכיר בספרו הידוע ("צופן העתיד") כיצד דור השתקנים אך המעורבים חברתית (ילדי הפרחים של שנות ה 60) - "הבייביבומרס" שנולדו בסוף שנות ה 40, פינו את דרכם לדור (ילידי 65-75) שערכיו היוו ריאקציה מוחלטת להוריו, וגדל להיות הדור שהתבגר תחת ההשראה הפוליטית והחברתית של ת'אצ'ר ורייגן - כדור שמטפח את העצמי ומקדש את הערכים הקפיטליסטים הנאו ליברליים הקיצוניים ביותר. ולכל מי שאיננו מבין על מה אני מדבר - המלצה לחפש בגוגל כמה פרקים מהסיטקום האמריקאי המפורסם של שנות השמונים "Family Ties" - המחזה דרמתית נהדרת להתנגשות ההבין דורית הזו, בכיכובו של מייקל ג'יי פוקס - צעיר חומרני, אנוכי ורודף בצע, שמתבייש בהוריו ה"נאיבים" שמנסים איכשהו להיאחז בחזון החברתי הפלורליסטי והשוויוני שבו האמינו כשהפגינו בשנות השישים למען זכויות אדם וצדק חברתי.

נ.ב.
גילוי נאות, שימשתי במשך שנה כעוזר מחקר של פרופ' אילוז באמצע שנות ה 90, כשהיתה עוד ד"ר צעירה ומבטיחה באוניבסיטת ת"א. כבר אז, ניכרו בה התובנות העמוקות שאותן היא השכילה לזקק עם השנים לאמירות ברורות, נוקבות וצודקות ביותר. כל הכבוד אווה!

26 lolwut  (לת) meh
  • 17:12
  • 06.07.12

27 Brilliant! B.
  • 17:24
  • 06.07.12

YOU HAVE TO ADMIT IT..... WHAT WAS SAID IS BRILLIANT! thank you..!

28 מאוכזב מהתגובות סטודנט
  • 17:41
  • 06.07.12

שעממתם אותי

29 מי שמגיב בבוז ובהתנשאות היא דוקא כותבת הכתבה. עם כל הכבוד היא אינה פסיכולוגית וראוי היה שתאזין להערות לגיטימיות של אנשי מקצוע מכובדים מהתחום בקצת יותר צניעות וענווה. פסיכולוגיה הוא מקצוע מעשי שנלמד תוך כדי העיסוק המתמשך בו ומה לעשות שלא ניתן לכופף אותו לצרכי התיאוריות המעוותות של השמאל הקיצוני, כמו שנעשה בחוג לסוציולוגיה. אם הכותבת אינה מסוגלת להבדיל בין דיעותיו הפוליטיות של אדם לבין מצוקות סובייקטיביות שלו שמביאות אותו אל חדר הטיפולים, ספק אם מקומה הראוי הוא באקדמיה. האם כדי להתקדם בחוג לסוציולוגיה מספיק לעסוק אך ורק בהסתה אנטי ישראלית ואנטי מערבית, או שמא ראוי גם לעסוק מעט בסוציולוגיה.  (לת) איתי
  • 17:43
  • 06.07.12

  •   איתי, אתה מהזה צודק...... הפסיכולוגיה והפסיכולגים הם גילדה קדושה וסגורה [אטומה], ואסור לכל מי שלא בגילדה הזו להביע את דעתו המנומקת והנבונה! נכון ממוש?  (לת) Uffffffffffffffffffffffffffffffff
    • 12:50
    • 08.07.12

  •   נראה לך שבשוודיה מדד האושר זהה לישראל? התנהגות המדינה הזאת הורגת אנשים לאט ובייסורים. על זה המחאה !!! ולכן אנשים פה כל כך מדוכאים,זועמים וחסרי תקווה. הם לא צריכים טיפול, הם צריכים ממשלת ומדינת צדק!!!  (לת) יעל
    • 23:50
    • 08.07.12

30 תודה. גם הפעם נהניתי לקרוא  (לת) לולו
  • 17:55
  • 06.07.12

31 איזה בבונים הפסיכולוגים האלה. הרי הם יכלו לעצור לרגע ולקרוא בספר של אילוז במקום להתפרע... מעניין שבאירופה הפסיכולוגים התנהגו לגמרי אחרת! הם לא סובלים שם מבעיות הכחשה. ואולי הם קוראים דרך קבע בספריה של אילוז. חליפת פוליאסטר
  • 18:19
  • 06.07.12

איזה בבונים הפסיכולוגים האלה. הרי הם יכלו לעצור לרגע ולקרוא בספר של אילוז במקום להתפרע...
מעניין שבאירופה הפסיכולוגים התנהגו לגמרי אחרת! הם לא סובלים שם מבעיות הכחשה. ואולי הם קוראים דרך קבע בספריה של אילוז.

32 בקורת מסוג זה כבר נכתבה על הפסיכואנליזה(וגם על הסוציולוגיה) כבר בשנו ה-70 מה החדוש פה?
  • 18:24
  • 06.07.12

ראה כתבי סאס ואחרים. המאמר של אילוז לא מחדש מאומה.

  •   חמודי, כל האקדמאים במדעי החברה בארץ מעלים גירה ולועסים במקרה הטוב מה שכתבו בחו"ל אודי
    • 02:15
    • 07.07.12

    אין אף חוקר בעל שיעור קומה בדור הנוכחי שהותיר רושם כביר בעולם ולומדים את ספריו. . אבל אתה יודע זאת ממילא.

  •   כן מחדש מאיה
    • 07:00
    • 07.07.12

    מכייון שאווה אילוז מתמקדת לא רק בהבניה החברתית של מחלות הנפש ושל הסטיה אלה הולכת צעד אחד קדימה וטוענת שהפסיכולוגיהבעצמם הנם חלק ממבנה חברתי משעתק אי צדק עוני וסבל ושההגדרות החברתיות על פתולוגיה באות לשרת מבנים חברתיים כלכליים ופוליטים רבי עוצמה.

  •   גם זה כבר עלה בשנות ה70 נועה
    • 14:28
    • 07.07.12

    בתנועת האנטי מדיקליזציה של הפסיכולוגיה. אם הוא עדיין מתקיים, אני ממליצה לכל המתעניינים לקחת את הקורס המרתק של עמרם דולב בחוג לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית - פסיכולוגיה ופוליטיקה. הרקע לדיון הזה שהוא כאמור בן 50 שנה לפחות והועלה מתוך הדיסיפלינה הפסיכולוגית עצמה נלמד ונדון בקורס.

  •   אבל הוא עורר דיון מחודש, והוא נכתב בהקשר של ישראל  (לת) אז מה?
    • 14:46
    • 07.07.12

  •   גם"החידוש" שאת מציגה נאמר כבר על ידי סאס ותלמידיו  (לת) מה החדוש
    • 18:55
    • 07.07.12

  •   זה הרעיון המרכזי בכל כתביו של פוקו על הדכוי החברתי של המוסדות החברתיים לא מחדש
    • 19:03
    • 07.07.12

    אילוז פשוט מיישמת אותו על הפסיכולוגיה אבל לפי פוקו גם הסוציולוגיה ונגזרותיה נמצאות בדיוק באותה קטגוריה.

  •   לא רק סאס אלא רבים כגון פוקו, קנגילהם ועוד הוגים דנו בהרחבה בנושא. המאמר יכול להראות חדשני רק למי שלא מכיר את הדיונים הללו. הוא ומעביר אג'נדה מיליטנטית מכוונת דווקא לא נכון: תאגידים בינלאומיים לתרופות קצת יותר חזקים מבעלי מקצועות "פסי". ומי שטורח לקרוא פרויד מכיר גם את תפקיד הזולת בהתהוות הסוביקט, עוד לפני "שלב הראי" של לאקאן. אז לקרוא, בבקשה, ספרים לא נושכים. נוהג לקרוא
    • 17:11
    • 15.07.12

    In the individual’s mental life someone else is invariably involved, as a model, as an object, as a helper, as an opponent, and so from the very first Individual Psychology is at the same time Social Psychology as well—in this extended but entirely justifiable sense of the words. S. Freud "Group Psychology and Analysis of the Ego", 1021

33 קשקוש כזה כבר מזמן לא שמעתי  (לת) יאיר
  • 18:27
  • 06.07.12

34 לא הציונות גרמה אסון הומניטרי לפלסטינים, אלא הם עצמם, בסירובם להכיר בזכות היהודים להגדרה עצמית.  (לת) אורי ירושלמי
  • 18:28
  • 06.07.12

35 הבעיה העיקרית היא בטענות הפשטניות של אילוז. מתבססת על סטיגמות וקלישאות  (לת) כמו שכתבה על הביישן שהולך לפסיכולוג
  • 18:31
  • 06.07.12

36 דברים כדרבנות. סוף סוף נאמרים דברים של טעם אור לנו
  • 18:32
  • 06.07.12

לא כל כעס הוא כעס סתמי וחסר ביסוס, ככלב שנובח על הירח. לא כל מצוקה נפשית היא בעייה פרטית. העובדה שאדם סובל, מתסמונת פוסט טראומטית או מחרדות, למשל, אינה הופכת אותו בהכרח לאדם חולה, כי לפעמים הסיבה לחרדה היא ריאליסטית והגיונית, וטיפול שישכך את החרדות המוצדקות לא יפתור את הבעיות של המטופל. הטיפול הפסיכולוגי כבר מזמן לא נועד לחפש את "האמת", הפסיכולוגים יודעים שמטופלים רבים בורחים מן האמת הקשה ולכן ממציאים עבורם "אמת" חדשה ופחות טורדת, שאתה יוכלו להסתדר. כך למשל נולד סיפורו ה"אוטוביוגרפי" של אזרח שווייצרי, ברונו דסקר, בן לאם קתולית לא נשואה שנמסר לאימוץ בינקותו אך האוטוביוגרפיה שתפר לו המטפל הישראל ד"ר אליצור ברנשטיין היא של פעוט יהודי בשואה שהתגלגל מגטו ורשה לאושוויץ וניצל בנס (בנימין וילקומירסקי: "קרעים, זיכרונות ילדות 1939-1948". מאנגלית וגרמנית: דפנה לוי. "ידיעות אחרונות" - ס פ ר י חמד) ראו למשל:
http://www.massuah.org.il/upload/Downloads/PdtFile_149.pdf
ואיך נשכח את אופנת הזכרונות הצפים, זכרונות ילדות על גילוי עריות, אונס ואפילו עדויות לרצח, שכבשה את העולם? נשים נוירוטיות בטיפול נפשי מעלות באוב ילדות עשוקה ומפלילות את אבא, עד שהגיע פרופסור אליזבט לופטוס והוכיחה כמה קל לשתול זכרונות ולהשתכנע באמיתותם.
והנה מגיעה סוציולוגית ומוכיחה לנו שלפסיכולוגים תרומה שלילית בסילוק עוולות חברתיות. במקום למחות ולעלות על הבריקדות עדיף לשכנע את המטופל שהבעייה היא אצלו. מה הפלא שהפסיכולוגים מרגישים מותקפים ויוצאים להלחם על שמם הטוב?

37 גם הפסיכואנליטקן הצרפתי שהתראיין להארץ לפני שבוע לא הסכים עם טענתך  (לת) לא רק ישראלים...
  • 18:32
  • 06.07.12

  •   כן, לא סביר שמושא הביקורת יקבלה בזרועות פתוחות. אבל שמת לב איך הוא הציג את דבריו? תשווה את זה לכוחנות והנאצות של שלושת הפסיכולוגים הישראלים. זוועה.  (לת) מח שברח
    • 00:53
    • 07.07.12

  •   אז הוא אמר, אז מה!?  (לת) גם אם הוא צרפתי.....
    • 15:01
    • 07.07.12

38 שמו הפרטי של ד"ר רולניק הוא לא עמוס?  (לת) סתם...
  • 18:34
  • 06.07.12

39 לפי תגובתה של אילוז נראה כי גם היא לא מסוגלת לקבל ביקורת על רעיונותיה.  (לת) ניתוח התגובה שלה מעניין יותר
  • 18:39
  • 06.07.12

40 פופר תמיד טען שפסיכואנליזה היא לא תיאוריה כי אי אפשר להכחישה הינשוף מירושלים
  • 18:46
  • 06.07.12

אי אפשר להעלות על הדעת מצב עניינים שבו הפסיכואנליטיקן יאמר : טעינו !!!
תמיד יש תשובה אד-הוק . יפה עשית כשתקפת אותם בז'ארגון שלהם .
"מנגנוני הגנה והכחשה" זה שפה שהם אמורים להבין .

41 מרתק,אם כי יש רביזיוניסטים פרוידיאנים כמו לאקאן של קבל ביטוי בשל חמקמקותו, ברוך
  • 18:48
  • 06.07.12

אולם יש את הפסיכולגיה הבין אישית-סאליבן
ואת האסכולה ההתיחסותית,
שקיבלו ביטוי בספרות הפסיכואנליטית

42 באותה מידה, אווה, אפשר להאשים אותך בעזרת "מושגים סוציולוגיים"... שאת סה"כ שי
  • 18:48
  • 06.07.12

מנסה לעשות שימוש בהמשגות פסיכולוגיות כדי לארגן מחדש את מבני הכוח ולתת יתרון לסוציולוגיה על פני הפסיכולוגיה בשיח המדעי במדעי החברה.

בלי קשר, אפשר לתהות למה סוציולוגית (שאמורה להיות ביקורת כלפי מבני הכוח בחברה) כל כך עסוקה בגבולות מהותניים.

הרי הכל זו הבניה חברתית, לשיטתכם הסוציולוגים. אז מה לך העיסוק האובססיבי במהי פסיכולוגיה ומהי סוציולוגיה?

43 אהבת האדם אמיר
  • 18:55
  • 06.07.12

הסוציולוגיה/הסוציולוגית המשתקפת ממאמריה וספריה של המחברת גם היא מתנשאת, שופטת וחסרת ביקורת עצמית וכבר אמרו חז"ל "טול קורה מבין עינייך" . ובנימה חיובית : ייתכן כי לא הדיסיפלינה היא הבעיה אלה האדם עצמו, ועל כן רצוי אהבה וכיבוד האחר: "ואהבת לרעך כמוך " לא יזיק לכולנו בכלל גם לפרופ' אילוז בפרט.

44 בין אידיאלי לקונקרטי יוסי ד. פסיכולוג בן חברה
  • 19:04
  • 06.07.12

יפייפה ומעודד. השיח בין מציאות לחלום הכרחי הן לפרט והן לחברה. טענת הכותבת להכרח באיזור ביניים ולחיבורים בין הפנימי לחיצוני הן הכרח המוכר לי כאדם וכמטפל. השאלה הגדולה היא מהיא הדרך האפקטיבית ביותר לשינוי. מאבק חברתי או שמא שינוי פנימי. בעבורי התשובה בהירה- היכולת לבטא את הדחף לתיקון חברתי, ועל כך הכותבת בודאי תסכים, עובר דרך הכרה עצמית בטיפול או בכל דרך מועילה אחרת. כפסיכולוג בהווה, טייס קרב בעבר וכאדם מתבונן תמיד,השילוב בין הכרה ליכולת ולדחף לפעולה הוא המפתח לשינוי. ה״פסיכולוגיה והסוציאולוגיה״ ה״נשיים״ צריכים לפנות מקום בתוכם ל״גברי״, לפעולה, לפוליטי, למוסר החלקי, לתנועה ממשית.

  •   כפסיכולוג היה צפוי שתחמיץ בדיוק את המהותי משה
    • 04:59
    • 09.07.12

    או שאולי זה בגלל עברך כטייס קרב שלכן אינו מבין שמציאות חדשה ומתחדשת לא יוצרים מתוך ערכים ותפישה טרוטוריאלית(הנשי צריך לפנות מקום לגברי) אלא דווקא על ידי היפוכה שבהקשר של תגובתך אפשר להציגה כמיזוג בין נקודות המבט,בין הנשי והגברי,שהרי גם היומרנות הנלעגת המשתקפת מהוויכוח ה"אקדמי" כאן מקורה בכחנות הפרימיטבית שמרדדת כל סיכוי להתפתחות אמיתית

  •   תנועה ממשית נוצרת ממפגש זוויות ראייה משה
    • 05:12
    • 09.07.12


    מפגש שאנשי הדיציפלינות השונות מסוגלים לו פחות מהאדם הממוצע ברחוב ,בדיוק בגלל שהמשקל העצום,והמדומה,של יוקרתם ושמם והכנסתם מעוות ללא הכר את שיפוטם ואת יצירתיותם,אם מתייחסים,כמוך,וכמו האנשים המתנצחים כאן,לידיעה האנושית במונחים כחנים וטרטוריאלים אז עדיף להיות בור ומטומטם.השאיפה למוסר המושלם,השלם היא חלק מהותי מאוד מהדחף האנושי,מה שנחשב כראייה חלקית הוא הבנה נכונה של חלקו של הפרט בכלל,של האישי בציבורי,ולא מימוש לא מושלם,החקירה והשאיפה לתנועה ממשית,מה היא בכלל,מנסה וצריכה לחתור לשורשי הממשות והמציאות ולבדיוק איך ולמה גם מה שנחשב ל"ממשי" ופעולה אמיתית משתנה כל הזמן,שילוב לא עושים על ידי פינוי מקום אלא על ידי מיזוג חדשני ויצירתי בין מקומות וזמנים,ויש לי תחושה שהטעות שלך אינה טעות פרוידיאנית בגלל שמנסיוני זה בדיוק מה שמכשיל גם את הפסיכולגים וגם את הסוציולוגים.

45 ומה עם פסיכולוגיה חברתית? ופסיכולוגיה פוליטית? שני תחומים שהכותבת מתעלמת מהם  (לת) מיצי
  • 19:07
  • 06.07.12

46 "הפסיכואנליטיקאים" גילו את היצר הכמוס שלהם להגנה על פרנסתם מפני מטפלים מדעיים מוכחים כמו ה - CBT.  (לת) פסיכולוג חושף שחיתות
  • 19:15
  • 06.07.12

47 צודקת - פסיכולוג  (לת) אור
  • 19:18
  • 06.07.12

48 שתי כתבות פסאודו מדעיות מתלהמות ואלימות. שמשתמשות בטכניקות פשוטות של הפיכת דעות אישיות לאמת מדעית אלון
  • 19:24
  • 06.07.12

לא קראתי את הכתבה הראשונה של הכותבת. אבל אחרי הנתקלתי בכתבה הזו קראתי גם את הראשונה וגם את התגובה של הפסיכואנליטיקאים.
אני חייב לציין את ההתרשמות שלי. שתי הכתבות נגועות בשפה אלימה, בקביעת עובדות לא מבוססות ושמאה לא מוסברת.
דווקא התגובה של הכותבים הפסיכולוגים היתה שקולה ומדודה ולמרות הקיצור שלה היתה לעניין ללא התלהמות.
למרות זאת אומרת הכותבת על התגובה באין ספור דרכים שונות שהיא היתה אלימה, מעוותת אגרסיבית ומלאה שנאה עוורת.
לא מצאתי את האגרסיביות האלימות וגם לא את השנאה העוורת בתגובה. נראה לי שמי שנגוע בשנאה עוורת היא הכותבת עצמה.
עם כל הכבוד, הכתבות האלה אינן עומדות בקריטריונים הבסיסיים ביותר של כתיבה רציונלית או מדעית.
יש כאן גיבוב של תאוריות מדעיות שבאות לתמוך בדעה של הכותבת ללא שום בקרה וללא שום ספקנות.
לסיכום -
כשאת פוסלת לגופם של אחרים ומתעלמת מהטיעון שלהם את פוסל במומך.

49 המסגר והנגר מתווכחים מי יותר חשוב היורש
  • 19:31
  • 06.07.12

זכור לי גם מהוויכוחים בצבא אם התותחנים או הרגלים יותר חשובים. אבל הבעיה היא שהדמיון מזכיר יותר מכל את המחלוקות בין היהודים, המוסלמים והנוצרים, והמסקנה האמיתית היא ששלושתם מגוחכים באותה מידה. בזמן שהמומחים האלה דנים בדיסציפלינות שלהם הם בטוחים בדבר אחד בלבד והוא שהקפיטליזם היא אם כל רע. אבל במקרה הקפיטליזם הוא זה שמחייה את כולנו, ובלעדינו היינו כולנו נשארים עובדי אדמה מזי רעב ובורים.

50 השימוש התכוף שלך ב"פוליטיקה" ונגזרותיה מעיד על אי הבנת המושג. קרל שמיט בהתקף
  • 19:41
  • 06.07.12

את אומרת "על פי הסוציולוגיה" כך וכך. זה כמובן כוללני, אבל באותה מידת כוללנות, על פי מדע המדינה, התחום שעוסק בפוליטיקה, הפוליטיקה עצמה היא כל דבר פרט למוסר. במוסר עוסקים משפטנים, תיאולוגים, אינטלקטואלים וכל אחד אחר. מי שמתעסק בפוליטיקה, לעומת זאת, לא שואל אם זה מוסרי או לא. הוא שואל אם הוא מנצח או מפסיד. הוא שואל אם הזולת הוא אוייב או ידיד. אלו לא שאלות אתיות. אלו שאלות פוליטיות. לו הפסיכולוג היה עושה "פוליטיזציה של הפסיכולוגיה" כדרישתך, מה שהוא היה שואל זה אם זה מה שהוא עושה (תראפיה) כדאי הישרדותית לקבוצה שהוא משתייך אליה. לא אם זה טוב והומאני, אלא אם זה עוזר ללאום. זאת פוליטיקה. יותר איווט ליברמן מאסא כשר.

51 נהדר!!!  (לת) מיכל
  • 19:43
  • 06.07.12

52 פוליטיקה זה מאבק עוצמה והבסת האוייב, לא הקשקושים הרומנטים שאת קוראת להם פוליטיקה. יש התייפיפות ואידיאוליזציה סמויים בכל מה שאת אומרת
  • 19:45
  • 06.07.12

פסיכולוגים הם כמו כל בעל מקצוע אחר. את לא מצפה מהאינסטלטור שלך שישאל על מנגנוני הדיכוי שכרוכים בתיקון הצנרת. את רוצה שיתקן אותה.

53 חלק מהטענות מאד ראויות, אבל חלקן בעליל משונות. למשל: לירן
  • 19:45
  • 06.07.12

מה הכוונה שמי שסובל מפוסט טראומה ("טראומה מפגזים"), צריך להבין שגורלו אינו תלוי במציאת פסיכולוג טוב? וודאי שגורלו תלוי בכך. גורל החברה בה הוא חי אינו תלוי בכך, אבל לומר שגורלו לא תלוי בכך זה כמו לומר שהאדם שעשה זה עתה תאונת דרכים ושוכב מדמם על הכביש צריך להבין שגורלו אינו תלוי בנהג האמבולנס שייקח אותו למיון או ברופא שיטפל בו שם, אלא בשינוי סדר העדיפויות התקציבי למשרד התחבורה ובאכיפה טובה יותר של חוקי התנועה. ברמה החברתית, ודאי שהגורל של האחד תלוי באחר. אבל הטיפול הפסיכולוגי הוא אכן טיפול אינדיבידואלי, כשם שטיפול רפואי הוא טיפול אינדיבידואלי, כשם שהאינסטלטור שבא אלי לתקן את הסתימה נותן לי טיפול אינדיבידיואלי. אם פרופ' אילוז מנסה לטעון שיש כוחות פוליטיים שעושים שימוש בסוג הזה של חשיבה ופרקטיקה כדי להתנער מהאחריות (למשל, להציע לאזרחים ללכת לטיפולים בפוסט טראומה כדי להתמודד עם ההשלכות של האלימות בין העמים), אז זו טענה קצת אחרת - ולא לחלוטין מציאותית בעיני. מה שאווה אילוז עושה זה להאדיר את הפסיכולוגיה כדי אחר כך לבעוט בה. נכון שמאז סוף המאה התשע עשרה בחברות המערביות המחשבה על חייו ורווחתו של הפרט כוללות גם את חייו הנפשיים, אבל הטיפול הפסיכולוגי תמיד היה ועודנו טיפול פרטני בבסיסו, שמציע פתרונות פרטניים לבעיות ולמצוקות רגשיים ונפשיים.

54 הפוסל במומו פוסל.  (לת) כמה התנשאות! כמה מרירות.
  • 21:01
  • 06.07.12

55 Family Therapy כאלטרנטיבה ע.ש
  • 21:36
  • 06.07.12

ישנה גישה המשלבת את שתי התורות הנקראת family therapy. לפי גישה זו המטפל אינו המומחה הבלעדי בחייו של המטופל, ועל מנת לעזור, הוא משתמש בכל המשאבים העומדים לרשותו של האדם או המשפחה בטיפול. אינני בטוחה עד כמה שיטה זו פופולרית בקרב האוכלוסיה בארץ, אך בארה"ב זוהי שיטה חדשנית המקבלת תאוצה מידי שנה. אני ממצילצה בקרב לב לכל מי שחושב להגיע לטיפול פסיכולוגי ולא מעוניין להיות מקוטלג למחלת נפש זו או אחרת, לקרוא על הגישה ולחפש מטפל/ת העובד לפיה.

56 לפעמים מסתבר קנאת סופרים מרבה שטויות ולא חכמה.  (לת) שושו הלבקן
  • 21:41
  • 06.07.12

57 התגובה של אילוז מביכה מאוד  (לת) אא
  • 21:45
  • 06.07.12

58 האסון ההומניטרי הוא תוצאה של התנגדות הפלסטינים הדס
  • 22:00
  • 06.07.12

ומדינות ערב לתוכנית החלוקה. אילו הפלסטינים ומדינות ערב היו מקבלים את החלטת החלוקה לא היה מתרחש האסון ההומניטרי ויותר מכך - יש סיכוי שהמדינה היהודית לא היתה מצליחה לשרוד בגבולות תוכנית החלוקה. חלק מטענותיה של אילוז מופרכות מיסודן שכן היא מעולם לא בדקה כמה ממנהיגי המחאות בישראל ומהמשתתפים במחאות השונות עברו בשלב כזה או אחר של חייהם טיפול פסיכולוגי. מעולם לא נבדקה השאלה מדוע מיליוני ישראלים שמעולם לא עברו טיפול פסיכולוגי לא יוצאים לרחובות וכך גם באשר למאות מיליונים באירופה ובצפון אמריקה. הניסיון להטיל את האשם בהסתגרות האנשים בבתיהם ואי יציאתם לרחובות על הפסיכולוגים מתעלמת גם מהעובדה שחלק ניכר מן המחאות האזרחיות עברו לרשת האינטרנט ושבאופן יחסי היציאה לרחובות בישראל בהקשר של המחאה החברתית היא הרבה יותר משמעותית מבחינה מספרית לעומת היציאה לרחובות באירופה ובצפון אמריקה. גם הטענה שהפתרון כביכול לנושא ירי הרקטות על ישובים ישראלים מצוי ברשות הממשלה היא טענה מופרכת משום שבצד היורים יש ארגונים שאין להם שום כוונה לקיים דיאלוג כל שהוא עם הממשלה הישראלית.זה מקרה מובהק שבו סיוע פסיכולוגי עדיף על פני הזיות שמאלניות של ״רק נסיים את הכיבוש והכל יהיה בסדר״. מופרך גם הניסיון להציג את כל הפסיכולוגים כמי שמנתקים עצמם מערכים מוסריים במפגשים עם המטופלים.

59 תל אביב איילה
  • 22:25
  • 06.07.12

כמה דברים לפרופסור אילוז:
הילדות של האדם אכן מסבירה את מצוקותיו זהו דבר שאי אפשר להכחיש אותו. בשנות הילדות המוקדמת המסגרת החברתית היחידה של הפעוט היא משפחתו - זוהי המסגרת היחידה שממנה הוא שואב מידע על העולם בעולם המערבי. אי אפשר להתווכח עם זה זו פשוט עובדה.
המפתח נמצא ביכולת לספר את הנארטיב של בצורה נכונה? מהי צורה נכונה? למה פרופסור אילוז מתכוונת בדיוק כשהיא אומרת "צורה נכונה". זה נכון שהפסיכולוגים הם סוכני סוציאליזציה בסופו של הדבר אבל הם סוכני סוציאליזציה שמה שמעניין אותם הוא רק שלומו של האינדיבידואל שבו הם מטפלים ולא תועלתם של המבנים הפוליטיים והאינטרסנטים. דווקא מכיוון שהטיפול הוא טיפול אינטימי וחסוי במסגרתו אפשר לנפץ פרות קדושות חברתיות ולזהות בין היתר מצוקות אישיות שנובעות מעוולות חברתיות ולא מ"בעיות נפשיות פרטיות" כפי שאווה אילוז אומרת.
הרחקת הפן המוסרי מהטיפול או במילים אחרות הדרישה מהפסיכולוג להיות נטול פניות ואובייקטיבי ולא לערב עצמו במאום במהלך הטיפול - הרי הפסיכולוגיה נטשה את היומרה הזו לפני שנים רבות. עדות לכך היא דעיכתה של הפרקטיקה הפסיכואנליטית. הפסיכולוגיה מדברת על "העברה" ועל "העברה נגדית". לכן האמירה שאין שיפוט מוסרי בטיפול אינה נכונה ולא יכולה להיות נכונה לעולם גם אם כל הפסיכולוגים בעולם ינסו לחתור לכך.
גבר מובטל צריך להבין שזה בעייה של החברה ולא שלו - ברור...פסיכולוג שינסה להאשים גבר מובטל שהוא אינו מוצא עבודה ויתעלם מהצד החברתי של בעיותיו הוא פסיכולוג גרוע. איך הגעת למסקנה שבטיפול פסיכולוגי לא כועסים על המדינה, לא כועסים על האחר, לא כועסים על משרד האוצר ולא כועסים על ביטוח לאומי? פרופסור אילוז את מערבבת בין יומרה אידילית של הפסיכולגיה לבין הפרקטיקה היומיומית של פסיכולוגים. פסיכולוג צעיר ומתחיל עשוי לנסות לנהוג כפי שאת אומרת והוא ככל הנראה יבריח ממנו את המטופלים. בדיוק כפי שפסיכולוג צעיר יישען על אבחונים, קטלוגים, אבחנות, הפרעות וDSM כדי להצליח לטפל טוב יותר. פסיכולוגית מנוסה מבינה זה מכבר שיש הבדל רב בין אבחון לבין הפרקטיקה הטיפולית שהאבחון לא נותן בהכרח כלים טיפוליים.
יותר מדי אנשים תופסים את חייהם כמלחמה פרטית - אבל זה לא בגלל הפרקטיקה הפסיכולוגית זה הקפיטליזם שעשה לנו את זה. יש לי שאלה - האם גם במדינות רווחה, במדינות סקנדינביה למשל שם יש גם פסיכולוגים אני מאמינה. האם גם שם אנשים תופסים את חייהם כמלחמה פרטית? אני חושבת שאת מערבבת פה בין סיבה למסובב. הפסיכולוגיה לא תרמה לכך שיותר אנשים תופסים את חייהם כמלחמה פרטית אלא שהפסיכולוגים היום בעולם האולטה-קפיטליסטי שלנו מתמודדים יותר ויותר בקליניקה שלהם עם אנשים שתופסים את חייהם כמלחמה פרטית, שחשים ניכור מהחברה, שיש להם זעם, שהם חסרי אונים מול המערכת. אני מאוד שמחה עם דברייך פרופסור אילוז כי אני חושבת שזה טוב שאמרת את זה שהעלית את הנושא הזה לאור הזרקורים. אני מקווה מאוד שכל פסיכולוגית שאינה דנה במבנים החברתיים והפוליטיים ואומרת לאדם שפוטר שהבעיה היא בכך שהוא לא פתר את השלב האדיפאלי כמו שצריך אינה צריכה לטפל באנשים. אבל אני באמת מאמינה בכך שזה עניין של פסיכולוגית גרועה מול פסיכולוגית טובה. ועוד דבר אחד: אני חושבת שלימודי פסיכולגיה צריכים לכלול בתוכם קורסי חובה בסוציולוגיה. אני חושבת שיש היום לפסיכולוגים חשיבה ביקורתית אבל צריך לעודד אותה ולטפח אותה עוד יותר. אני חושבת שהמודל הנכון של לימודי פסיכולוגיה הוא מודל של מדעי ההתנהגות כדוגמת אוניברסיטת בן-גוריון מודל שמשלב בתוכו פסיכולוגיה ולימודי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ושהמודל של תל אביב ואוניברסיטות אחרות הוא מודל פחות מועדף שלפעמים מייצר באמת אנשים שלומדים פסיכולוגיה כחוג ראשי וכלכלה כחוג משני, או מנהל עסקים כחוג משני.

  •   אברהם אבינו הפנה עורף לאביו ודבק באלוהים רחל
    • 11:58
    • 07.07.12

    אני מאמינה שערכים חברתיים ,חברה אוהבת אדם ,מתגברת על קשיים רגשיים ,וילדות בעייתית

  •   תגובה מעולה. אילוז אכן תוקפת איש קש. והחלק הראשון של המאמר בכלל היה מיותר: כפי שפרופסור אילוז בוודאי יודעת, זעם ובוז נוטים להיות בלתי מרשימים מבחינה אינטלקטואלית, ולא יעילים מבחינה רגשית. יותר מכל, זעם ובוז מעידים על ההיבטים הנפשיים שנותרו גולמיים ולא מעובדים.  (לת) הומוספיאנס
    • 03:41
    • 08.07.12

60 הפסיכולוגיה היא קצת יותר ממשנתו של פרויד והפסיכואנליטיקה עם כל הכבוד  (לת) פסיכולוג
  • 22:31
  • 06.07.12

61 הפיצול הדיסציפלינארי הזה על העוינות ההדדית הניכרת בו פרימיטיבי ומייאש. הרי ברור שלבני האדם היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים. מדוע אנשי המדע בדיסציפלינות השונות מרשים לעצמם "לצאת מהנחה" כזו וכזו במקום לחקור מתוך מחויבות לתופעות האנושיות? ידוע שיש יחידי סגולה במדעי האדם שעושים זאת, אך הממסד האקדמי בדרך כלל דוחה אותם ומקדם את גישת הפיצול התחומי.  (לת) ירון
  • 22:33
  • 06.07.12

  •   בדיוק,היכולת ליישום קונקרטי של המוסרי עוברת דרך אינטרדיסציפלנריות משה
    • 03:56
    • 07.07.12


    בשביל לקיים ערכים כהלכה נחוצה ראיית רב היבטית,כזאת שחושפת ומתיישמת דרך הדדיות נקודות המבט הציבוריות עם הפרטיות,בשביל לקיים הדדיות שהיא הביטוי האולטמטיבי של מוסריות יצירתית ומקדמת נחוץ לקיים הדדיות אינטרדיסציפלנרית שתאפשר בתורה לקיים ולקדם תפישות המבוססות על דינמיקת יחסי הפרט עם הכלל,האקדמיה,בגישתה הכחנית,הטרוטוריאלית,גם כביטוי לשאיפה העקרה והעיוורת של חבריה אחר היוקרה והפרסום וההטבות הכלכליות,משמשת כמכשול למחשבה,כמוסד שמפנה גב למחוייביות האנושיות הכי בסיסיות ולכן גם נכשל בקידום המדע,החדשות הטובות שנראה שזמנה של האקדמיה,על גישותיה המפצלות והמנפחות,מתקרב לקיצו,גם בזכות הדמוקרטיזציה של הידע והמידע,שמאפשרת ליותר ויותר פרטים לעשות את מה ששום פרופסור ומרצה מעולם לא יעשה,לחבר בין כל התחומים בדרך יצירתית שתאפשר יישום יצירתי ומוסרי שמשלב את הגלובלי למקומי,את ההכללה וההפשטה למעשה,הדברים החשובים קוראים הרחק מהיקום שבו הגברת והאדונים הנפוחים האלה מנהלים קרבות אחד עם השני.

  •   ירון אתה צודק! קרא את ספרו המבריק של ד"ר נסים טאלב (הברבור השחור) ותראה מה יש לאיש המבריק הזה שלמד מנהל עסקים, להגיד על "מומחים" ממדעי החברה. בהומור שנון ואכזרי, טאלב מיטיב לתאר את הנפיחות העצמית של "מומחים" ו-"יועצים" מתחומי ידע שונים, לרבות סוציולוגיה, פסיכולוגיה, כלכלה ומנהל עסקים אשר בגלל קנאותם לדיסצפלינות שלהם, שוב ושוב טועים בניתוחים המלומדים שלהם ולמרות זאת לא מצליחים להפיק שום לקח בנוגע לענווה.  (לת) ריקי
    • 17:19
    • 07.07.12

  •   כן, נחוץ מגע יומיומי עם התחום הטרנסנדנטלי.  (לת) טרנסנדנטלית
    • 23:37
    • 11.08.12

62 מאמר מצוין סטרטגיוס
  • 22:42
  • 06.07.12

מאמר מבריק שמסכם דיון שנמשך מזה כארבעים שנה. חבל רק שרמיסת זכויות על ידי הממסד מיוחסת למצב הפלסטינים (מספר פעמים) ולא לגבי אזרחי ישראל שם המצב חמור שבעתיים. כמו כן, יש אינטלקטואלים רבים גם במגזר הפרטי (אולי אפילו יותר מאשר בציבורי).

63 עמדתה של הפסיכולוגיה: זכותו של החלש והקורבן להתנגד דנה
  • 23:03
  • 06.07.12

הפסיכולוגיה מעודדת אנשים שעברו תקיפה או דיכוי לגלות כוחות ומשאבים ואת זכותם להתמודד ולהתנגד לאיום מבחוץ. מבחינה זו, הפסיכולוגיה נוקטת עמדה ברורה. יש לזכור שפרויד החל דרכו בגילוי שלא נעם לחברה - הנוירוזות של המטופלות שלו הינן תוצאה של ניצול מיני בילדות.

64 מאמר חלש ומאכזב- שורש הבעיה היא האפולוגטיקה!  (לת) מיס התווי
  • 23:33
  • 06.07.12

65 1) מחאת הקיץ האחרון מוכיחה עד כמה שגויה התיזה המוצעת. אלפי המפגינים , אנשים משכילים, גדלו לתפיסה הגורסת כי "הנפש שלהם והבעיות שלהם נמצאות באחריותם הפרטית, ואינן בעיות שיש לחשוב עליהן בשפה קולקטיבית, פוליטית". והנה המפגינים שגדלו על ברכי התפיסה הנ"ל יצאו למחאה שתכליתה שינוי פוליטי. הפסיכולוגיה לא "הרדימה" ולא רופפה אפוא את היכולת לנסח את חוסר האונים, הכעס והזעם בשפה קולקטיבית ולהעבירם למרחב הפוליטי. יתרה מזו הפסיכולוגיה להבנתי מחזקת את היכולת להפיק מהזעם תוצאה קונסטרוקטיבית ובת קיימא ולא להותירו בצורתו הגולמית והאנרכיסטית. 2) הכותבת מתעלמת מההקשר הפוליטי-היסטורי הרחב. חוסר היכולת לנסח זעם בצורה קולקטיבית-פוליטית נובע מהייאוש, הפחד וחוסר האמונה ביכולת להוציא לפועל שינויים פוליטיים רדיקליים. מדוע? מפני שמחד גיסא הציבור חש חוסר אונים בעומדו מול מערכות גלובליות חובקות כל ומאיימות ומאידך גיסא קריסת האידאולוגיות של המאה הקודמת שזרעו חורבן מעוררים למחשבה מה הטעם בעוד מהפכה שתסתיים בייאוש ובמפך נפש. הטיעון שלפסיכולוגיה חלק בטיפוח תחושות חוסר האונים והייאוש הוא אם כן מופרך.  (לת) איש עברי - שופט בדימוס
  • 23:51
  • 06.07.12

66 there is a very good book on all this john
  • 23:53
  • 06.07.12

james hillman, "wev'e had a hundred years of psychotherapy and the "world is getting worse

67 גב אילוז כנראה לא מבינה מהי פסיכולוגיה דוד
  • 00:00
  • 07.07.12

הרי מיטב הפסיכולוגים הארגוניים, כמו גם הפסיכואנליטיקאים מדברים על תהליכי הסוציאליזציה של הנפש ועל היחס בין מבנה המשפחה למבנים רחבים יותר. הנפש נמצאת לדידם בתוך רשת של קשרים שמעצבים את הפסיכה מהיחסים הפנים משפחתיים ועד ליחסים חברתיים גדולים יותר.
לא ברור מדוע גב אילוז מבצעת פעולה דיכוטומית המבקשת לדון במקומה של הנפש ביחס לעצמה ולא ביחס לקשרים הרחבים והמורכבים שלה.
נראה שהיא לא מבינה על מה היא מדברת ועסוקה ברדוקציה של המורכבות של הדיסציפלינה הפסיכולוגית וקשריה לסוציולוגיה ותהליכים סוציולוגיים.
מעניין מאד מדוע היא עושה זאת.
ומעבר לכך, גב אילוז עושה גם רדוקציה לפוליטי ולמוסרי. הפוליטי והמוסרי אינם רק בהקשרים מדיניים. לפסיכולוגיה מוסר אוניברסאלי שעומד בכל קנה מידה אנושי.
גב אילוז מבקשת להתייחס לפוליטי רק דרך השאלה המדינית. שם היא חוטאת לפרקטיקת המוסר המחייבת בחינה רחבה של מה שגםמעל פניו נראה לא מוסרי. זאת על מנת להימנע מתבניות מוסריות המוכתבות על ידי תפיסות צדקניות.
חבל שגברת אילוז נופלת לבורות אילו. 

68 מאמר מצוין וגם הקודם של אילוז נ. פסיכולוגית
  • 00:03
  • 07.07.12

הפסיכולוגיה באמת התחפרה יותר מדי במציאות פנימית ומדומינת, והפכה בעצמה לחלק ממציאות מדומינת זו. אי אפשר להזניח גם את ההיבט המציאותי החברתי, כמו אפליה גזענית, אפליה לפי ג'נדר וכו.

69 תודה רבה לך!  (לת) יעלה
  • 00:25
  • 07.07.12

70 האם ההיסטוריה האנושית הטרום-פסיכולוגית הוכיחה תבוניות אחרת? תמר
  • 00:59
  • 07.07.12

טענתה של אילוז בדבר השפעת הפסיכולוגיה מעניינת, בייחוד הקשר ההדוק בין העזרה שהיא מציעה לתשלום עליה. ראוי שגם הפסיכולוגיה תבחן בראי של ביקורת תרבות וחקירה חברתית, ולא תונח בצד ככתב קודש שאין לו עוררין.

אך זו שאלה ענקית אם האדם הממוצע, זה שקיים היום וזה שהתקיים לפני מאתיים שנה, הוא בעל יכולת להסיק מסקנות פוליטיות רציונאליות. דומני שגם טרם הפסיכולוגיה אנשים תפסו את בעיותיהם כפרטיות. הדמורקטיה, שנתנה בידי המון העם את אשליית שליטתו, והטכנולוגיה המתפתחת במהירות, שמביאה לו מידע אודות מצבם של האחרים, היא שלפתע שמה על גבו של ההמון את הציפיה המופרכת כמעט להיות בעלי יכולת תבונית לנתח את מצבו בכלים פוליטים. הציפיה הזאת היא בחיתוליה לא פחות מהתיאוריות הפסיכולוגיות.

71 מטופל יקר, זה לא שאבא לא חיבק אותך. זו המדינה אשמה שלא..... גב. אווה בולשיט
  • 01:04
  • 07.07.12

גב. אילוז היקרה....פסיכולוגיה זה מדע, סוציולוגיה זה קישקוש

  •   38-- תגובה של בור/ה ונבער/ת מכל ידע והבנה. פסיכולוגיה זה לא מדע. ממש לא! כלכך הרבה בולשיט בתגובה כלכך קצרה!  (לת) תתבייש/י את/ה עצמך בולשיט!
    • 14:51
    • 07.07.12

  •   פסיכולוגיה זה מדע ? פחחח אתה לא יודע מה זה מדע.  (לת) שושן הספר
    • 06:46
    • 08.07.12

72 ההסבר הוא ביולוגי מבין עניין
  • 02:19
  • 07.07.12

את כל ההתנהגות האנושית מסבירה הביולוגיה. גנים שמפעילים הורמונים וחוזר חלילה. כמעט כל התופעות שבעבר נחשבו פסיכולוגיות או סוציולוגיות (העדפה מינית, מחלות נפש) ברור היום שהם ביולוגיות גנטיות. כדור לכל בעיה נפשית במקום שעות על הספה

  •   הלוואי..  (לת) חיפאי
    • 17:16
    • 07.07.12

  •   אי אפשר להפריד בין ביולוגיה לפסיכולוגיה לסוציולוגיה. אלון
    • 23:44
    • 07.07.12

    לפעמים אנחנו שוכחים שהחלוקה לדיסצפלינות היא מלאכותית, ושהעולם הוא אחד. התופעה אותה תופעה, לא משנה מאיזו זווית אתה בוחר להתבונן בה.
    בכל אופן אי אפשר לדבר על גנטיקה בלי לדבר על אפיגנטיקה, ובהרבה מקרים יעילות של כדור לא עולה ואף נופלת מהשיטה הפשוטה של דיבור.

73 מי ישלוף ראשון את הפאלוס בקרב האקדוחנים האימתני באוקיי קוראל? ציר לק[ק]ן
  • 02:21
  • 07.07.12

המציאות אינה נמדדת באמת מדה כלכלית, תיאולוגית, סוציולוגית או פסיכולוגית. כל הדיסציפלינות צדות נתח של מציאות וכולן נחוצות לנו.

74 נשמע כמו דיסיפלינה של הפוליטיקה של פסיכולוגים וסוציולוגים  (לת) ---
  • 02:48
  • 07.07.12

75 מעולה!!! חכם כל כך ומעורר מחשבה יניב
  • 03:01
  • 07.07.12

תודה

76 הדוגמאות והמציאות כנראה אינן טובות לא לפסיכולוגיה וגם לא לפוליטיקה שלום מאחת מנוסה
  • 03:20
  • 07.07.12

בראשית היה על הפסיכולוגים לטפל בחולים ולא בעשירי ומשועממי החברה בעלי מזומן מיותר . זה שאחד מדברר את עצמו בפגישה על מעשיו במחסום או אחת על בגידותיה בחיי נישואים זה בסה"כ רכילות . אין בין זה לבין חולי נפשי אמיתי שום קשר . אווה היקרה אני מאוד אוהבת את המאמרים שלך אבל פסיכולוגים צריכים להתפרנס . ואת צודקת מאוד . לא כל דבר זה קב"ן. רק בריאות.

77 גם הערבים התכוונו רק לחסל את הישוב היהודי אבל יצא להם שהם דפקו את עצמם לדורות מתכוון
  • 05:02
  • 07.07.12

חוץ מזה, לא הבנתי אם אילוז היא סוציולוגית או פסיכולוגית או אולי סוציולוגית שרוצה להיות רק לרגע פסיכולוגית . מבחינתי היא יכולה להיות הכל, אבל אני נאבד בתוך הקשקשת השרירותית, השטחית, והבלתי מוכחת ושאינה ניתנת להפרכה.... ועל אף כל זה, אני מאמין שניתן להביא את כוחות המדעים המדויקים גם לחקר החברה והרוח. אפשר להתחיל עם תירגולי צניעות מצד החוקרים.

78 מעולה! אווה אילוז מעולה כמו תמיד. אווה את דיווה
  • 06:56
  • 07.07.12

של הסוציולוגיה הישראלית, המרצה החכמה היחידה שהיתה לי בין כל השאר.

79 דברים כדרבנות!  (לת) שוקי
  • 10:19
  • 07.07.12

80 אווה אילוז צודקת. כמעט ב 100%. פסיכולוגיה נרטיבית ומערכתית מהדור החדש דווקא משלבים חלק מנקודת המבט הסוציולוגית בחדר הטיפולים פסיכולוגית קלינית
  • 10:53
  • 07.07.12

בכיווניםנרטיבית כיוונים חדשים של הפסיכולוגיה הקלינית המטפל ביחד עם הם טופל מנסה גם להבין מהיכן מגיעות התפיסות של המטופל ומה מקור הנרטיבים שמניעים את המטופל לפעול או לרצות לפעול בצורות שונות. הרבה פעמים מתגלה שמקור הנרטיבים הוא במשפחה, בחברה וכו.
אווה אילוז צודקת לגבי רוב הפסיכולוגים המסורתיים.

81 כתוב היטב אבל אין כל חידוש בטענות וקצת צורם שאילוז מציגה אותן כחידוש שלה סטודנטית
  • 10:53
  • 07.07.12

אני באה מדיסציפלינה אחרת, ואפילו אני כבר נחשפתי לא פעם לטענות האלה בחיבורים אקדמיים מהארץ ומחו"ל שהציגו תפיסה מעודכנת יותר של טיפול נפשי מתוך רוויזיה הן של הפסיכואנליזה הן של הסוציולוגיה ומדעי החברה. אילוז כותבת נהדר אבל יש לי תחושה שהיא יהירה מאוד ולא נותנת הרבה מקום לשותפים בתהילה.

82 מסתבר שתואר אקדמי לא מבטיח את זה שהבוגר לא יהיה אימבציל  (לת) רונן
  • 11:56
  • 07.07.12

83 בקיצור, הסוציאולוגיה השמאלנית כבר הספיקה להחריב את החינוך תחת הסיסמה "אין ילד רע, יש ילד שרע לו", היא הספיקה להחריב את המשפט תחת הסיסמה "הפושע לא שאם, כי הוא הקורבן של החברה", ועכשיו היא מתחילה להחריב גם את הפסיכולוגיה. ליכוד לאומי
  • 11:57
  • 07.07.12

אני הדיוט בתחום, אבל מתבונן. ובכן היו מספר שידורי טלויזיה בנושא חינוך אליהם הוזמן גם פסיכולוג. בכל השידורים שראיתי, הפסיכולוג אמר שילד זקוק למשמעת (!). הפאנל שהיה מורכב מאנשי חינוך, התעלם לחלוטין והמשיך במנטרות של "הילד תמיד טוב" ו "אין להטיל עונשים" וכוי'. כלומר אנשי החינוך, המשיכו בגישת הסיסמאות הפופולריות, אלה שנמכרות היטב בין תוכניות ריאליטי בטלויזיה, בלי שום קשר למציאות. חבל, כי אם הכשרת מורים הייתה נתוני בידי פסיכולוגים, בניגוד לסוציאולוגים, המצב היה היום הרבה יותר טוב. הייתה יותר משמעת, יותר לימודים, תלמידים שמחים יותר - כי יש משמעת וילד זקוק לגבולות (!) - וההישגים היו נמדדים בצורה הוגנת. כי פסיכולוגיה זה מדע, וסוציאולוגיה וחינוך זה תוכניות ריאליטי. והנה דוגמה: קחו את הסיסמה "אין ילד רע". ברור שיש אנשים שאנו מכנים "רעים" - אחרת אין בכלל משמעות לסיסמה. ובכן, פסיכולוג היה שואל, בואו מבדוק זאת סטאטיסטית ע"י קריטריונים מדוייקים, ואם נניח לרגע שאין ילד רע, אז בואו נחקור באיזה גיל בממוצע ילד הופך לרע, והאם רוע היא תכונה גנטית? וכך הלאה. סוליאולוג היה מתעלם מכל השאלות האלה, העיקר שזו סיסמה קליטה לטלויזיה. ואני מתנצל בפני פסיכולוגים שאיש ימין תומך בהם...במחשבה נוספת יש סיסמה עוד יותר טובה לסוציאולוגים/אנשי חינוך/טלוויזיה: "אין אנשים רעים"...

  •   ליכוד לאומי, אתה הדיוט שפוט וחסר ידע. פסיכולוגיה זה לא מדע. סופית!!!  (לת) תמונה אחת לא מראה על הכלל!
    • 14:09
    • 08.07.12

  •   נו טוב, אולי לא מדע, מוכן לקבל זאת. אך בכל זאת, פסיכולוגיה קרובה הרבה יותר ל"הוויה מדעית" מאשר פסיכולוגיה. יש לפסיכולוגיה ניסויים ומסקנות "קאזי-מדעיות", מה שלגמרי לא ניתן לאמר על סוציאולוגיה.  (לת) ליכוד לאומי
    • 15:25
    • 08.07.12

84 בורות לשמה מיכל
  • 13:02
  • 07.07.12

"חשבי, לדוגמה, על מה שאת מרגישה כשאת הולכת לקנות שמלה" בנוסף להשלמות בשיעורי פילוסופיה, אני ממליצה גם כמה במגדר

85 אין ספק שמשפט המפתח במאמר בא לקראת הסוף: "הרשו לי אפוא להציע בצניעות"  (לת) זמבוש
  • 13:15
  • 07.07.12

86 אילוז על הדרך עושה ניתוח מדויק של הלך הרוח ברחוב הישראלי ובתוך זה הכעס והמחאות שהתחילו לצאת לרחובות מזה שנה.. בבר (בוגר בי"ס יסודי עמי-אסף)
  • 13:19
  • 07.07.12

אז מה יש פה להתוכח , ברור שהתפיסה הפוליטית משפיעה על הרוב.. כל אדם שני על פרוזק ושלוחותיו. תחרותיות וחזירות של מי שיש לעומת מי שאין. חשיבה מדינית מיליטנטית שמשקיעה שני שליש מהתקציב בכלי נשק מזויינים. אחרי כל זה עוד תשב אצל פסיכולוג ל50 דקות תשקיע בו את סיפור חייך ותשלם לו 460ש"ח. למה לא?..הכול כדי שתבין את עצמך טוב יותר. עכשיו שבא לך להירגע לך ותשלם 28 ש"ח עבור חצי גולדסטאר (בירה מקומית מזויינת) מדינת שיילוקים. תרגעו כבר עם הכסף! לאן אתם רוצים להגיע??<

  •   קנה את הבירה בצרכנייה או בסופר ותשלם פחות מעשרה-10שח. לדעתי מיותר לשלם לפסיכולוג רק כי הוא מקשיב לך "ומעודד" אותך. מניסיון זה לא מועיל. רוב הפסיכולוגים פסיבים מאוד ולא מציאותיים. כל הטיפולים האלה הם מלאכותיים והמטופל משכנע את עצמו שזה הועיל לו. אוטוסוגסטיה בעזרת צד שני. לא תודה!  (לת) גולדסטארית
    • 14:14
    • 08.07.12

87 תודה אווה נירית
  • 13:49
  • 07.07.12

ניסחת באופן מבריק דברים שאני מרגישה כבר כמה זמן ולא יודעת לקרוא להם בשם. תודה על התובנות החשובות

88 אם יותר לי לייעץ לפרופ' אילוז- הרי שכל המוסיף רק גורע מודאג ממתחם הסבירות
  • 13:52
  • 07.07.12

הכשל האפולוגטי הוא מסתבר דו כיווני וחבל.

89 סוף סוף מישהי ניסחה מניפסט ברור שעליו אפשר לבסס מחאה אמיתית ירון
  • 14:40
  • 07.07.12

אילוז איפה היית עד עכשיו? יישר כוח!

90 ציטוט: "בלעדיהם (בלעדי הפסיכולוגים), חייהם של אנשים רבים היו קשים יותר". אולי להיפך, במקרים רבים. מבין האנשים שאני מכיר והלכו לפסיכולוג, חייהם של רובם רק הלכו והסתבכו.  (לת) פסיכולוג עוזר? גורנישט.
  • 14:53
  • 07.07.12

91 מ7 מילארד בני אדם,כמה שמעו על פסיכולוגים וכמה ראו אחד? וכמה מהם יודעים על סוציולגיה? אבל כולם שמעו על אלוהים ,גן העדן וגיהנום..העולם המערבי עסוק בקשקשת עצמית ,כשרוב בני האדם נחלמים על קיום בסיסי !  (לת) נביא הזעם........
  • 15:14
  • 07.07.12

  •   נקודת מבט מעניינת ,אכן דאגות של עשירים. ביולוגית
    • 13:15
    • 08.07.12

    ואם בכסף מדובר(כוח) אז למי יינתן יותר לסוציולוג? או לפסיכולוג?
    מי ישפיע יותר באורח חיובי על החברה?
    אני לא שייכת מקצועית לאף אחד משניהם. אבל ברור לי שפסיכואנליטיקאנים שמציעים שרות יקר (על פי שיטת פרוייד)
    לא יכולים לתת מענה למצוקות של אדם שמבחינה כלכלית נמצא בחציון על סקלת ההשתכרות.
    ואם הדיון הוא במוסריות ההתנהגות אני מקווה שסוציולוג ישר כמו פסיכולוג ישר יראה את טובת החברה כמו טובת הפרט מול עיניו. כי כמו שבגוף האדם רקמות חיות מורכבות מתאים בודדים המקימים קשרי גומלין אחד עם השני, כך החברה כריקמה חיה לא תתקיים מפרטים בודדים ומבודדים.

92 קראתי בעיון רב עד לנקודה על הפלסטינים ניקולאי
  • 16:01
  • 07.07.12

אך אז מנגנון ההגנה שלי הופעל..
איך מאמר מעולה שכזה קשור לפלסטינים וזה שהתנועה הציונית
נישלה, הרסה ופוצצה את לאומיותם הטהורה הנקיה והצודקת?

93 אכלה אותם בלי מלח  (לת) שמעון
  • 16:24
  • 07.07.12

94 אווה אילוז (שיכולה להחליף את שמה לאווה אילוזיה מבחינתי), ממשיכה להראות שכל מה שהיא מכירה זה פרויד... האשה הזו פאתטית, אגרסיבית וטרחנית בצורה שמעוררת תמיהה לגבי התואר שלה  (לת) גילי
  • 16:37
  • 07.07.12

95 כמה לא מפתיע שבחרת לכתוב על הכותבים ולא על תוכן תגובתם. כדי להבין את "הפוסל במומו פוסל" אין צורך בפסיכולוגיה או סוציולוגיה. חבל שנותנים להגיגים הסמי-מנוסחים שלך מקום כאן, רק כדי לרצות את מולך הרייטינג בורסיה הפסאודו-אינטלקטואלית שלו.  (לת) דניד ין
  • 16:50
  • 07.07.12

96 הייתי מוסיפה עוד גורם חוץ מהפסיכולוגיה רחל
  • 17:10
  • 07.07.12

המאמר חכם וחשוב, והתזה שלו משכנעת לגמרי. הייתי מוסיפה את כל טיפולי הניו אייג' שמדברים על השינוי התודעתי שאדם צריך לעשות עם עצמו ללא כל מודעות חברתית. דווקא הדלאי למה פונה אל החברה ומנסה לגרום לשינויים גם בחוץ ולא רק בפנים. אבל מרבית המטפלים ההוליסטיים עוסקים בפנים ובהחלט מטיפים לא לנסות לשנות את העולם אלא רק לשנות את עצמי.
בעניין הזה את צודקת לגמרי. מאמר חשוב. תודה.

97 דיון מעמיק יותר אהרון לוין
  • 17:24
  • 07.07.12

מצטער, בתור מי שמעריך ונוהג לקרוא בקביעות את מאמריה של פרופ׳ אילוז, עלי להודות שהפעם מאמרה אכן פשטני ומעיד על הכרות שטחית בלבד עם השיח הפסיכואנליטי. יש משהו קל, לא משכנע ואנכררוניסטי בנסיון לטפול את חוליי הקפיטליזים על הפרקטיקה הפסיכואנליטית. ביקורת מסוג זה מחייבת דיון מעמיק וממוקד יותר, ודאי מאינטלקטואלית בסדר גודלה של אילוז.  

98 זעם לא מוצדק מיכאל לוטם
  • 17:44
  • 07.07.12

אווה, מאמרך מצויין ורובו גם משקף מציאות, אך אינו סותר את תפקידה החשוב של הפסיכולוגיה. לא ברור לי מדוע את מניחה שאדם, לאחר טיפול פסיכולוגי, מפנה בהכרח את כעסו כפלי עצמו (או הוריו???עד כדי כך מגיעה הקלישאה??). מדוע את מניחה שהוא מתנתק מהחברה ומערכיה? האם באמת הוא שורף גשרים עם החוץ, או אולי לומד לבנות כאלו במקום בו היו לו קשיים? אכן, למטפלים מסויימים (אבל לא לפסיכלוגים המסרותיים, הדינאמיים) יש השפעה רבה למדי: אבחונים לילדים עם "בעיות" , קואצי'ינג מגוכך וכד. אבל כל אלו הם יותר תופעה סוציולוגית! ולא בחירותו של האדם הפרטי ללכת למפגש אינטימי, מרצונו (ולא רצון מנהלו בעבודה). אם יש בך כעס על שימוש יתר בתחום, הפני אותו למנהלי החברות, מנכלים ובכירים שעושים שימוש בתחום כדי להגביר מוטת שליטה ולא כלפי הפסיכולוגים הדינאמיים

99 האם אילוז מעולם לא שמעה על פסיכולוגיה פמיניסטית??? ng
  • 18:35
  • 07.07.12

שכל מהותה הוא לחבר בין האישי לפוליטי ולתת לאנשים טיפול שמבוסס על החיבור בין מה שקורה בחברה למה שקורה בתוך הנפש?

100 האמנם כעס הוא כוח? אריאלה
  • 19:44
  • 07.07.12

אני מקווה שכוחה של המחאה שלנו ימשיך ויגדל על מנוע של צדק ואסרטיביות, חתירה לשוויון ואהבת האדם ולא על אדי כעס, זעם ורצחנות כמו שרואים במקומות אחרים. הכותבת רואה בכעס מנוע לשינוי ואני רוצה להזכיר את המאפיינים האחרים שעשויים להניע מהפכה לצדק חברתי. תבונה, מודעות, עצמה פנימית ואכפתיות חברתית הם תוצרים של מותר האדם ותיעול היצרים לפעולה של שינוי. המון יכול להיות קטלני והרסני או בזכות התפתחות נפשית , רוחנית וחברתית להיות עצמתי, מהפכני ומקדם שינוי בתבונה. אני חושבת שכעס וזעם מחלישים ומנהיגות חזקה ניזונה מסביבה אחרת בנפש האדם...

101 הפוסלת במומה פוסלת פסיכולוגית
  • 19:50
  • 07.07.12

מסכימה שהתגובה של שלושת הפסיכואנליטיקים לא הייתה מבריקה במיוחד. אבל גם המאמר שאת פרסמת היה מביך ביותר, הן ברמת העובדות לכאורה, והן ברמת הניתוח. קצת קשה להגיב בצורה מעמיקה לאוסף הטענות המכלילות, הלא מדוייקות והמקרטעות שהצגת. ואני כותבת זאת כקוראת אדוקה ונלהבת של מאמריך. אכן יש משהו מאוד מכעיס ומקומם בקראית מאמר שנכתב בצורה כ"כ רשלנית, שאינה מכבדת לא את הפסיכולוגיה ולא את הסוציולוגיה. מאמר התגובה הנוכחי כבר מנומק בצורה קצת פחות מביכה, אולם כתיבתך לוקה בדיוק באותה התגוננות, תוקפנות וזעם בו את מאשימה את מקטרגייך.

102 אדם בור בהיסטוריה אינו אדם משכיל למדתי גם פסיכולוגיה וגם סוציולוגיה
  • 22:50
  • 07.07.12

במיוחד אם המדובר בהיסטוריה של המדינה בה הוא חי

103 מעורר מחשבה, וכולל כמה אבחנות קולעות. אבל הטענות גורפות מדי. אכן, לא ניתן לבטל את תרומת האופן בו התפתחה הפסיכולוגיה בארה"ב לנמנמת פוליטית. ועדיין יש לנתח את השפעותיה החב' מרגע שהיא מידרדרת למשהו דמוי קואצ'ינג. אבל הפסיכולוגיה לאו דווקא מביאה לפסיפיקציה של חרדות וכעסים, כגורם מניע שינוי. כל מטפל ושיטתו, אך במקרים מסויימים הם בהחלט עולים לדיון ואף מקבלים תוקף. לכך יש להוסיף את העובדה, שאם הסוצילוגיה מספקת תובנות לגבי "התמונה הגדולה" - מבנים ואפקטים חברתיים כוללננים, בל נשכח שהפסיכולוגיה מספקת הזדמנות ייחודית לספר את סיפור המפגש האישי, האידיוסינקרטי, של המפגש עם מה שלאקאן כינה "האחר הגדול" - קרי, כל אותם יסודות, כוחות וגורמים המרכיבים את התמונה החברתית הגדולה. זהו סיפור שהיצמדות לנקודת מבט סוציולוגית עלולה להותיר בצל, אם לא למחוק לחלוטין.  (לת) אחד2
  • 23:22
  • 07.07.12

104 באדולינה רון
  • 23:37
  • 07.07.12

את הויכוח הזה ניתן למוצא באופן לא פחות מרתק ובשינוי אדרת במאמר ביקורת שכתב גדי טאוב על 'באדולינה' ובהתפלמסות שלו עם גבי ניצן. http://tal.wolfson.co.il/badolina.htm

105 עבודה סוציאלית - משלבת בין שניהם. האם לא נשכחנו? על מעמד הע"ס גברת חיננית
  • 00:16
  • 08.07.12

העבודה הסוציאלית משלבת בתוכה לימודים משני התחומים גם יחד: בעיקר פסיכולוגיה אך גם מסוציולוגיה. העובדה שיש עובדים סוציאליים קהילתיים שבעבודתם מחזקים קהילות ותורמים לעלייתם של פעילים חברתיים לצד עובדים סוציאליים שיותר ויותר נדמים לפסיכולוגים (פסיכותרפסטים) 'לא נספרת'. זהו מאבק בין ענקים (פסיכולוגיה וסוציולוגיה) היושבים על כיסאות כאשר העובדים הסוציאליים נופלים מהם וביניהם - כך נראה. עבודה סוציאלית היא תחום אקדמי אך היא לא נתפסת כבעלת אמירה ותפיסת עולם תיאורטית ואקדמית אלא כתחום לימוד בעיקר (ויסלחו לי כל כותבי המחקר בע"ס). עצוב לראות שדנים בתחומים שעבודה סוציליאת במיטבה אמורה לעסוק בהם אך היא נזרקת לשוליים התודעתיים. אנחנו אשמים בזה!

106 יחיאל - אינני יכול יותררררר!  (לת) מנחם
  • 00:17
  • 08.07.12

107 אין דבר כזה סוציולוגיה. הגיע הזמן להעיף את המקצוע הניו-אייג'י הזה מחוץ לכותלי האוניברסיטה. סוציוחרטא
  • 00:36
  • 08.07.12

לחילופין אם יש חוג לסוציולוגיה אז שיהיה גם חוג לאסטרולוגיה, ולקריאה בכף היד.

108 המאמר המתחזה לעבודה מדעית, אך הוא רק שימוש בלשון מדעית לפרופגנדה שמאלנית.. חנן
  • 00:55
  • 08.07.12


המאמר המתחזה לעבודה מדעית, אך הוא רק שימוש בלשון מדעית לפרופגנדה שמאלנית..
טריק פרופגנדה אחד הוא שימוש בסינריו של תחזיות כעובדות.
"הציונות התכוונה להעניק בית לאומי ליהודים. בסופו של דבר היא יצרה אסון הומניטרי גדול בכך שנישלה פלסטינים מאדמותיהם ומזכויות האדם שלהם"
זה לא עובדה, זה הסינריו השמאלני שהכותבת מנסה למכור..
סינריו יותר קרוב למציאות זה שללא העלייה הציונית הייתה ארץ ישראל ביצה מחורבנת במזרח התיכון ולתושביה החיים הנפלאים שיש היום לסורים..
"טייס שמפציץ פלסטינים, לתת ביטוי ישיר לדעתו בנוגע לחוסר המוסריות שבמעשיו."
סינריו הרבה יותר קרוב למציאות זה שהטיס מפציץ חוליה של חמס שמנסה להפציץ את שדרות והטיס מבסוט מאוד על כך ששלח את המחבלים לפגישה עם שבעים בתולות.
טריק פרופגנדה שני, במקום להתייחס ליריבים בוויכוח כשווים, ולהתייחס ישירות למה שהם אומרים, עשה אותם לפחותים מאדם, מלאים " עיוותים, אגרסיביות, התגוננות המלאה שנאה עיוורת".
ובשאר המאמר את מתייחסת למתנגדים להטפותיך כ:
"אדם מכחיש את קיומו או את תוקפו של הדבר המאיים עליו".
"חשבו על אינטלקטואלית ליברלית שכמותי"
גברת אילוז היקרה את לא אינטלקטואלית כי אין לך הבדל בין מאמר מדעי ופרופגנדה עיוורת, וכמו כן ברור שאינך ליברלית כיוון שדבר ראשון שמגדיר אדם כליברלי זה מתן כבוד לדעתם של אחרים.

109 גם וגם רומי
  • 01:58
  • 08.07.12

התשובה היא כל כך ברורה עד כדי כך שאיני מבין מדוע היא לא מוזכרת אפילו כאופציה. לא צריך להבין יותר מידי בשתי הדיסציפלינות כדי לראות שהן שזורות האחת בשניה. מדוע לא יכולה להיות השפעה הדדית בין הזרמים הקולקטיבים ופוליטיים בחברה לבין האינטראקציה הפנים משפחתית והפנים אישית של אדם. הרי ברור שאדם מושפע גם מזה וגם מזה ואין צורך בריב הטיפשי הזה מי יותר צודק, הפסיכולוג או הסוציולוג אלא רק להבין בצורה טובה יותר את הקשר בין השניים. ייתכן אפילו שכל אחת מדיסציפלינות תגלה דברים חדשים פנים דיסצפלינרים בעקבות מחקרים שכאלו, מה שנשמע בעצם עוד יותר בנאלי ומדגיש את האבסורד בוויכוח שנשא מעל דפים אלה.

110 .פסיכולוגיה,ומוסר הלחימה דקארט
  • 02:02
  • 08.07.12

אחת מטענותיה כלפי הפסיכולוגיה שהיא מעקרת את המוסר מתוכן, שהיא מנמקת ומצדיקה מעשים לא מוסריים בעליל כנובעים מנפשו החולה של המבצע אותם. לדוגמה, פדופיל אינו אחראי למעשיו ואינו אדם לא מוסרי כי הגורמים לכך שהוא אונס קטינים מקורם ביחסם של הוריו בילדותו. לדבריה הצודקים הפסיכולוג ישחרר את הפדופיל מאחריות למעשיו (ואנו רואים זאת בבתי המשפט לעתים מזומנות) ומהגדרתו כאדם הפועל באורח ללא מוסרי.
וכאן אנו מגיעים ללבו של המאמר – הקשר בין פסיכולוגיה עכשווית למוסר הלחימה. פסיכואנליטיקאים מבית מדרשו של פרויד ובתי מדרש אחרים, מחפשים הסבר וצידוק להתנהגותו של אדם ופעולותיו. ובאופן דטרמיניסטי אינם "שופטים" את מידת המוסריות שלו.
מסור הלחימה אינו מערכת עקרונות תלושה מהמציאות ומהתרבות הישראלית, תרבות המושפעת מתפיסות שמשחררות אותנו מאחריות למעשינו, שכופרות ומערערות על ערכים שבלעדיהם ייקשה עלינו לקיים את החברה הישראלית. פרופסור אילוז שופכת את התינוק עם המים הדלוחים עקב גישתה האידאולוגית. היא מטילה את מלוא כובד משקלה אל מאבק פוליטי, ומזניחה את העיקר – דיון מעמיק באיום שמהווה הפסיכולוגיה הפרוידיאנית על מוסר הלחימה.

111 טענה שלא ניתנת להפרכה אינה טענה ששווה את הזמן שלי!  (לת) סטודנט למתמטיקה
  • 02:25
  • 08.07.12

112 תגובתם הבריונית של 3 הליצנים המחרטטים על "בורות כקרדום..." - אינה ראויה כלל להתייחסותך. עוצמת אלימותם ותוקפנותם היא ביחס הפוך לתהליך התמעטות וגסיסת הפסיכואנליזה כפרקטיקה (לא כתיאוריה) , שכיום רק מיושמת על מי שרוצים להיות פסיכואנליטיקאים בעצמם (מעגל שוטים), כי אף אחד , חוץ ממיעוט שבמיעוט לא הולך 4 פעמים בשבוע לשכב על ספה. ואל תקשקשו על "התחדשותה" של הפסיכואנליזה. שלושת המבקרים שייכים ל"חברה הפסיכואנליטית", כך הם מציגים את עצמם. את הגסיסה של הפ"א מנסים לטשטש עם קשקושי "פלורליזציה" של הדיסציפלינה. שכל קשר בינה לפ"א - הוא רק בשם ה"יוקרתי" שלה, של שנים שמזמן חלפו. חבל על הזמן להתווכח איתם. שילמדו קודם לכתוב לא כטוקבקיסטים אלא כ"דוקטורים" שחשוב היה להם להציג את עצמם כך. אז שיכתבו ברמה ובעומק המצופה מ "דוקטורים." לא עשו כך ? עדיף להתעלם. כמו שהציע/ה מס. 46.  (לת) חסכון באנרגיה - צו השעה.
  • 10:12
  • 08.07.12

113 מאמר פופוליסטי  (לת) דנה
  • 10:28
  • 08.07.12

114 מאמר התגובה הזה בא לי כמו מי מעיין קרירים ומתוקים בחום יולי - אוגוסט! דני
  • 10:32
  • 08.07.12

כתבתי עוד אי אלו מטעמים בתגובה שהלכה לאיבוד (אתמול). אבל אץ לי הזמן אז אסתפק באמור לעיל. אבל לא לפני שאצרף את הציטוט הנ"ל: “When the power of love overcomes the love of power, the world will know peace.” Jimi Hendrix

אווה ישר כוח.

115 חבל שביקורת שהתחילה כבונה הופכת להתלהמות מיותרת לי
  • 12:41
  • 08.07.12

בין שני תחומים שמוכרחים לעבוד בשיתוף פעולה.
התגובה והתגובה-לתגובה נראות יותר כמו "אבא שלי יותר חזק" מאשר דברי טעם. העמקת הפער היא לא הפתרון, ביקורת בונה (ואם אפשר, פחות דמגוגית ממה שהודגם פה עד כה - משני הצדדים) ויכולת התבוננות בתמונה הגדולה, אולי כן.

116 שמחה גדולה לכותבת שכל מי שיעיז לצאת נגדה יעשה זאת מסיבות פרוידיאניות אישיות...  (לת) שמחה
  • 13:20
  • 08.07.12

117 וואו, לא יאומן בן
  • 13:22
  • 08.07.12

מהסוף להתחלה, ברשותכם:
אקורד הסיום, הקורא לפיוס בין האסכולות, מיד בסיומו של מאמר עולב ופוסל כל מה שנאמר בתגובה הקודמת, בז לאינטילגנציה, ושזורים בו חיצים נוספים (בואו נתרכז בידיעת מצבנו (כמו שאני טוענת שהוא) ולא בשנאה הדדית). יפה.
כמו כן, לכל אורך המאמר קיים בלבול מוחלט. פסיכולוגיה היא מדע רחב, ואף בתוכה קיימים זרמים הטוענים את אי-קיומו של התת מודע, וזרמים רבים אף יותר בהם הפסיכולוג איננו מראה אלא סובייקט בקשר התרפויטי. אני מציע להחליף את המילה פסיכולוגיה במרבית המקומות במאמר במילה פסיכואנליזה. רק אז אולי יהיה לדיון תוקף כלשהו.
האם באמת כל מי שפוטר אי פעם, את תסכולו יש להפנות למשרד האוצר? הוא אכן מתווה מדיניות, אבל האם הוא האחראי הישיר לגורלו של כל עובד? אפילו במדע הסוציולוגיה, תפיסה כזו אינה רווחת.
אין להתעלם משינויים טכנולוגיים בחברה המעודדים אינדיבידואליות ותפיסת עצמי נפרדת. בהם, רחמנא ליצלן, לא אשמה התפתחות הפסיכולוגיה. מדובר בשינוי תרבות רחב בהרבה, רחב מהפסיכולוגיה כולה ואפילו ממדינת ישראל יקירתנו.
לסיום, לדבר על תת מודע קולקטיבי בציבור כה מפולג ורב שסעים כמו הציבור הישראלי זה פשוט מגוחך. חרדים, דתיים, מסורתיים, חילונים, ערבים, פלסטינים, מזרחים, אשכנזים, רוסים, אתיופים, שמאלנים, ימנים (מה זה בכלל אומר? ימין בטחוני? שמאל כלכלי? מדינה אחת/שתיים?) עשירים, עניים, מעמד הביניים. תת מודע קולקטיבי?!

118 שלום אווה, לינק למאמר קצר על פסיכולוגיה תרבותית שמחזק טענה מרכזית שלך דליה וירצברג-רופא
  • 14:01
  • 08.07.12

http://www.e-mago.co.il/magazine-243.htm

119 "הפוסל במומו פוסל" ד"ג
  • 14:47
  • 08.07.12

לאחר קריאת תגובת הפסיכולוגים, אני תוהה מיהו המתגונן מבין השניים, הפסיכולוגים או הסוציולוגית?...על פניו, תגובתם עניינית ומאורגנת.

120 אווה אילוז מתפרצת לדלת פתוחה. המאמר שלה נרקיסיסטי ומתנשא ורדה
  • 16:01
  • 08.07.12

אילוז מתעלמת לחלוטין מענפים רבים ומגוונים בתחום הפסיכולוגיה, כמו פסיכולוגיה חברתית ועוד. נראה שהיא לא בקיאה בתחום כלל וכלל, ועסוקה בעיקר בקידום עצמה. אגב, מחקרים פסיכולוגים עדכנים מתייחסים ברצינות רבה למכלול התנאים האוביקטיבים שבתוכם אדם חי.

121 טיעון אקדמי?! א.ב.ג.ד.
  • 16:30
  • 08.07.12

איזו רמה של הנמקה!
רק לדוגמה: "אזרחים שסובלים מטראומה בגלל פגזים מוכרחים להבין שגורלם אינו תלוי במציאת פסיכולוג טוב או בבניית חוסן, אלא במדיניות של הממשלה שלהם".
מה הקשר? נניח לרגע שהממשלה אשמה. עדיין, אם מניעת ההפגזה לא הצליחה, נחוץ טיפול נפשי בטראומה כשם שנחוץ טיפול רפואי בפציעה. מי ייתן אותו? סוציולוגים פוליטיים מהזן של פרופ' אילוז או מטפלים שהוכשרו לכך? ומה רע לשם כך בבנייה על טיפוח יכולותיו של המטופל עצמו במקום אספקת כדורים פסיכיאטריים?
ושמא מעדיפה הפרופ' שלא יהיה טיפול יעיל, כדי שאנשים ייצאו לרחובות? כאסטרטגיה מהפכנית זה אולי לא רע. אבל מה לזה ולאקדמיה?
וזו רק דוגמה.
הפרופ' אמנם משחקת לא רע את המשחק האינטלקטואלי במלים המקובל מן הסתם בתחומה האקדמי. אלא שמחוצה לו זה עושה פחות רושם. כל מי שלמד אי פעם פילוסופיה של המדע (ושמא , לטעמה של הפרופ', זה עוד מכשיר בשירות הריאקציה?) יודע: לא די בהפרחת ספקולציות בשביל לייצר חשיבה מדעית.

122 הפסיכולוגיה גם מלמדת את האדם לקחת אחריות אישית יעל, סטודנטית קלינית
  • 16:34
  • 08.07.12

נכון שלא מדובר באחריות קולקטיבית חברתית, אכן הפסיכולוגיה מתמקדת בפרט, אבל זה לא בהכרח סותר את המעגל הרחב יותר החברתי מסביב אלא דוקא עשוי לקדם אותו: אדם שהצליח להתמודד כראוי עם קושי ובונה את עצמו הוא אדם שמסוגל אחר כך לבא ולדרוש שוויון והוגנות ולקדם תהליכים בחברה סביבו. נכון שהפסיכולוגיה לא מעודדת את זה כי זה מעבר לתחומה ונכון שכדאי להכניס קצת יותר מעורבות ואחריות סביבתית חברתית גם בסקטור הפסיכולוגי שהינו באמת מאד מרוכז בעצמו ובתחום הצר של רווחת הפרט. זה קצת כמו שתבואי לתקוף את הרופאים המתמקדים בריפוי מחלת הסרטן למשל ופחות עוסקים במניעה ובבדיקת ההשלכות החברתיות הרחבות. כמובן שחשובים היבטים נוספים אולם איש איש בתחומו. אני רק רוצה להוסיף שכאחת שבוודאי שמעה קצת על תהליכי הקבלה הנוראים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית בארץ , בודאי את רואה עד כמה הפסיכולוגים הקלינים עצמם מתקשים לדאוג לרווחת עצמם בתחום זה- חסרים מקומות התמחות, מתמחים בשכר רעב ועוד... והפסיכולוגים עצמם סובלים ומתקשים להלחם ולשנות סדרי עולם.. זה לא כי לא אכפת להם או כי הם מנותקים, זה כי אכן ההתמקדות שלהם כאנשים היא בעצמם ובאופן בו הם כפרטים מתמודדים כל אחד לעצמו עם הדרישות והקושי. בענין זה אני נוטה להסכים איתך שלעיתים באמת ההתמקדות בפרט משתקת ומפריעה להתבוננות סביבתית נכונה ורחבה יותר. אולם, שוב, לדעתי את מקצינה ומרחיבה את התופעה הרבה מעבר לפרופורציה המתאימה.

123 מה שפסיכולוגים מצליחים (או לא מצליחים) לעשות בחדרי חדרים, אווה מצליחה לעשות לאומה שלמה. איריס
  • 17:29
  • 08.07.12

מה שפסיכולוגים מצליחים (או לא מצליחים) לעשות בחדרי חדרים, אווה מצליחה לעשות לאומה שלמה.
אווה מתארת את מה שעל כולנו להבחין בו בכדי לשמור על שלמות הנפש והרוח הקולקטיבית שלנו. היא מלמדת אותנו שיש זמן לשבת על הכורסא ולזעוק את האמת הפנימית שלנו, והיא מלמדת אותנו גם על זמן אחר, שבו עלינו לפזר את האמת הפנימית שלנו לרוח, על מנת שגם אחרים יוכלו לשמוע אותה.
מיכל בן נפתלי כתבה על הרוח של סבתא שלה, בספרה האחרון “רוח” : “מה שלא נראה לעין נראה לעיניה...” גם באווה יש מן הרוח הזו, אבל היא מבטאת אותה באופן שונה מאוד מהסבתא.
סבתא זועקת (או מדחיקה) את הרוח שלה פנימה, מן המרפסת פנימה הביתה, ליד שולחן הפורמייקה. מכיון שלא סימתי לקרוא את הספר (היפה הזה), אני לא בטוחה אם סבתא מצליחה לעזור אפילו לעצמה (עם או בלי פסיכולוג)...  
אווה זועקת את הרוח שלה החוצה בשביל שתוכל לעזור לאחרים.  בשביל שאנו נוכל לעזור לכולנו...

124 מה שפסיכולוגים מצליחים (או לא מצליחים) לעשות בחדרי חדרים, אווה מצליחה לעשות לאומה שלמה. איריס
  • 18:08
  • 08.07.12

מה שפסיכולוגים מצליחים (או לא מצליחים) לעשות בחדרי חדרים, אווה מצליחה לעשות לאומה שלמה.
אווה מתארת את מה שעל כולנו להבחין בו בכדי לשמור על שלמות הנפש והרוח הקולקטיבית שלנו. היא מלמדת אותנו שיש זמן לשבת על הכורסא ולזעוק את האמת הפנימית שלנו, והיא מלמדת אותנו גם על זמן אחר, שבו עלינו לפזר את האמת הפנימית שלנו לרוח, על מנת שגם אחרים יוכלו לשמוע אותה.
מיכל בן נפתלי כתבה על הרוח של סבתא שלה, בספרה האחרון “רוח” : “מה שלא נראה לעין נראה לעיניה...” גם באווה יש מן הרוח הזו, אבל היא מבטאת אותה באופן שונה מאוד מהסבתא.
סבתא זועקת (או מדחיקה) את הרוח שלה פנימה, מן המרפסת פנימה הביתה, ליד שולחן הפורמייקה. מכיון שלא סימתי לקרוא את הספר (היפה הזה), אני לא בטוחה אם סבתא מצליחה לעזור אפילו לעצמה (עם או בלי פסיכולוג)...  
אווה זועקת את הרוח שלה החוצה בשביל שתוכל לעזור לאחרים.  בשביל שאנו נוכל לעזור לכולנו...

125 מוסר ישראלי לעומת אירופי מיא עשת
  • 18:31
  • 08.07.12

קטונתי מלהבין את הטיעון המבריק שבאירופה המוסר אינו שמיש, לעומת בארץ, שכאן אנחנו זקוקים לו בגלל מצבנו הגיאופוליטי. מוסר והתנהגות מוסרית, בעיקר בתחום הבינאישי, ולא רק בין עמים, הוא מאבני הבניין של החברה, ואחת הסיבות להידרדרות החברתית - גזענות, אפליה וכו' היא ההשקפה שביחסים הבינאישיים אין צורך במוסר ואפשר לאמץ פשוט את העקרונות של החברה ההישגית. בגלל זה יותר ויותר אנשים שמחפשים ישועה לא פונים לא לפסיכולוגים ולא לסוציולוגים אלא למורי דרך רוחניים למיניהם כי הם כן זקוקים למצפן מוסרי.

126 נקודות התייחסות מביבליותרפיסט שנאבק עם התזה שלו. רון
  • 19:45
  • 08.07.12


הנפש החצויה שלי מזדהה עם הנקודות רבות פה. במיוחד אלו שמדברות על רלטיויזם מוסרי, ועל ההנחלה בפועל של ערכים נאו ליברליים, של אינדיוידואליזם תלוש-הקשר, בפרקטיקת הטיפול, ואיך שזה משהו שמעקר פעילות מוסרית. ופעולות פוליטיות באשר הן. רק להרוויח מספיק כסף כדי לשלם למטפל, זתומרת.

וזה משהו שנתקלתי בו כל הזמן. כשהעליתי סוגיות מוסריות במהלך הלימודים, התשובה של "מה שעושה לו טוב" היכתה בי כמו קיר לבנים.
מה שעוד יותר היכה בי כמו קיר לבנים זאת העובדה שהתרפיסטים הרבים שמסביבי לא היו אנשים נטולי שיפוטיות. נהפוכו. ועוד עודדו אותנו לזרום עם האינטואיציות האישיות שלנו כאילו אין מחר, וכאילו שהאינטואיציה היא מין מתת-אל ולא משהו שאפשר לפחות לנסות להסביר.

אז מצד אחד, הפסיכולוגים הם כשלעצמם לא אנשים נטולי-שיפוט (לא שזה רצוי), ויש להם ערכים משל עצמם. מה שאותי מטריד זה הניסיון להפריד בין האמונות של המטפל כאיש מקצוע לבין אלו של המטפל בפרט. יש כאן הסתרה, או יותר נכון חיץ, בין המטפל כפרט מרגיש וחושב, ובין הערכים שלו. זה כאילו מתבקש מהמקצוע, ועל התופעה הזאת לא מדברים, זה כמעט מובן מאליו. למעשה, אני זוכר פעמים שבכלל לא הבינו מה אני שואל כשהעליתי את הסוגיה.

מצד שני, שימו לב כמה השפה של א"א נגועה בפסיכולוגיית-פופ-- "נפש", "התבוננות פנימית", והשילוב המנצח של "מחקרים מראים שהנפש לא יכולה להכיר את עצמה באמת".

היא שואלת מונחים מהשפה הפסיכולוגית-- כל אחד מהמונחים הללו נגזר מתוך תפיסת עולם כלשהי, וזאת בדיוק תפיסת העולם שהיא נלחמת בה. לא נראה לי שזה נעשה בצורה מבוקרת דיה. ולדעתי, זה קוצר-ראייה לא לשים לב לזה, כי זה גם אומר לנו כמה עמוק חדרו המונחים הללו לדיבור שלנו. וכיאה למילים שחודרים לשיח ציבורי, הן מצד אחד נטמעות במוח הקולקטיבי, ומצב שני, הן מתעוותות לגמרי.

מה שמתחבר לשתי פאשלות נוראיות שלה: בתחילת המאמר היא משתמשת בביטוי הלא-קיים "תת-מודע", ביטוי הייחודי לאנשים שלא למדו פסיכולוגיה, ומסיימת עם הדגמה כושלת להדהים של הביטוי "מתקפה על חיבורים", של ביון (יקירי, וגם יקירה, אני שמח לומר). שני השימושים הקלוקלים הללו בשפה הפסיכולוגית היו כאשר היא פנתה לפסיכולוגים שביקרו את מאמרה האחרון, וניסתה להקניט אותם "באופן פסיכולוגי" (בטיעוני אד הומינם שסוציולוגים כמוה היו פוסלים. גם אם הם היו נכונים). נו, חבל.

הייתי גם רוצה להוסיף, שההכללה הגסה שלה על "הפסיכולוגיה" היא כמובן לא הכללה- היא מדברת על הפסיכולוגיה הדינאמית, הבורגנית באופיה, שלא במפתיע מתאפיינת לפי ערכים נאוליברליים. עובדים סוציאליים מתפקדים באופן שונה, כמו גם אנשים בתחנות בריאות נפש קהילתיות ובעמותות. הייתי גם מכניס טריז קטן לתוך הטיעון שלה ואומר שפסיכולוג טוב הוא מי שגורם לבנאדם לקום מהמיטה, ובסופו של דבר להגיע למחאה עצמה. ואם הוא ממסמס את הזעם הנסיבתי של האדם במהלך 50 הדקות השבועיות שלו, אז זה באמת מעיד על בעייתיות במגמות שונות בפסיכולוגיה. אני אבל לא חושב שזה הכרחי שהסיטואציה תיגמר כך, ואני גם ממש בעד שהפסיכולוגיה תתפתח לכיוונים "פחות ליברליים" מבחינה ערכית. חיפוש האמת, למשל.

אבל שוב, הקו שלה חשוב ואני שמח שהמאמר הזה קיים, ושמח על מפגש ההיכרות ההדדי הזה בין שני המחנות. קונפליקט, נסכים כולנו, זה לא דבר רע, אפשר ללמוד ממנו והוא עדיף על חיבורים מותקפים

127 הפוסל במומו פוסל טל
  • 22:29
  • 08.07.12

ורא קל להלל את עצמך ולכתוש אחרים. לה מותר לדבר באופן ליברלי כי היא מרוויחה מעט כסף ואין לה נכסים? על מה היא מדברת! היא אשת ממסד מהאוניברסיטה שמטרתה לפרסם מאמרים ש'יטלטלו את האקסיומות' כדי שתצליח בעבודתה.
יש משהו במה שהיא אומרת, ברמה מסויימת, אבל היא כותבת בכזה זלזול והכללה, שהכל הולך לאיבוד..

128 מצד אחד יש משהו בטענות הכותבת לגבי פסיכולוגיה והמיקוד שהיא שמה על היחיד י.
  • 03:53
  • 09.07.12

בה בעת - היא מציגה הכרות מאוד מוגבלת על התיאוריה והטיפול הפסיכולוגי - עם יומרה לכאורה להכיר את התחום - הרבה יותר ממה שהיא מפגינה.
פסיכולוגיה זה תחום שצריך ללמוד - כמו הרבה תחומים אחרים כדי להכיר.
ואגב - היא גם קושרת כתרים לטיפול פסיכולוגי שהם לא בהכרח תואמים למציאות.
יש כאן נאיביות ויומרה מסוימת בדברים.

ולגבי סוציולוגיה - אין לי מושג , למרות שלמדתי קצת, לא הבנתי מה התחום הזה.הוא תחום מלאכותי בעיני - לפחות מנקודת המבט שהכרתי אותו - והיא מאוד מוגבלת.

129 אם מי שמנהל את המדינה שלנו, היה שם את טובת הפרט כאידאל, החיים היו נסבלים יותר טלי
  • 07:37
  • 09.07.12

יש קשר בין פסיכולוגיה לסוציולוגיה, אבל אין פה תחרות והתנגשות כפי שהמחברת כותבת, הן משלימות אחת את השניה ושזורות זו בזו. בארץ המשוגעת שלנו שוכחים את כבודו של האדם ורואים אותו כחלק מקולקטיב, אולי מספיק עם זה? תצאו להלחם על מה שחשוב לכם אבל יותר מזה ליישמו את זה יום יום ואולי אז יהיה פה טוב יותר? תודה

130 הפסיכואנליזה רק תרויח אם תפקח עיניים לסביבה. פרויד היה עסוק באינדיבידואל ובכאב הלסת כשהנאצים צעדו מתחת חלונו ברגליים נוקשות  (לת) ערן השמרן
  • 10:46
  • 09.07.12

131 אהבתי ! סיגל
  • 00:48
  • 10.07.12

המאמר מנסח במדויק נקודות שהציקו לי לא פעם ( דווקא כבעלת מ.א. בפסיכולוגיה קלינית). לא פעם הרגשתי שהמסר הפסיכולוגי, לפיו בעיות אמורות להיפתר ע"י "חפירה" במישור הסובייקטיבי, אינו מספק. בהחלט נחוץ, בעיני, להתבונן במבנים החברתיים המזינים פתולוגיות אישיות!

132 מאמר טוב מאוד  (לת) א
  • 10:33
  • 10.07.12

133 הנפש אינדיבידום
  • 13:10
  • 10.07.12

1. נכון שהאדם הוא בין השאר גם תוצר של תקופתו - אבל להסביר בכלים סוציולוגיים תכנים נפשיים עמוקים זה כמו להסביר מבנה חברתי בכלים של כימיה מולקולרית.
2. כל אדם בכל תקופה בהיסטוריה גדל בראש ובראשונה להוריו, במשפחתו, שאת הגנים שלהם הוא נושא ושאת חיי היומיום שלו מרגע לידתו הוא חי איתם. המשפחה היא חלק מקהילה, שהיא חלק מחברה, שהיא חלק ממדינה, שהיא חלק מתרבות - לא פחות מזה אבל גם לא יותר.
3. הניסיון להסביר את הנפש במונחים סוציולוגיים משול לניסיון - הטוטליטרי בדרך כלל -לגדל ילדים לא אצל הוריהם ומשפחתם אלא במוסדות של החברה.
4. גם "פסיכולוגיה" זו הכללה. הקשר בין אסכולות אמריקאיות שטחיות וכלכליות יותר, לבין פסיכואנליזה קלוש ביותר.

134 evidence based theory עוד ירושלמית
  • 15:16
  • 10.07.12

אני סבורה שאווה אילוז היא מעולה ושגם הטיעונים שהעלו הפסיכולוגים הם ראויים והלוואי שהדיון היא נשמר ברמה האינטלקטואלית לה הוא ראוי, בין אם הוא חדשני ובין אם ממחזר דברים שכבר נאמרו בעבר הרחוק והקרוב

יחד עם זאת בעולם האוטופי שלי, הטענות הסוציולוגיות (כאן ובספר 'גאולת הנפש המודרנית) היו נתמכות על-ידי מחקר אמפירי שיטתי. יכול להיות איכותני. לא חייב להיות במספרים גדולים - אבל היינו מציגים תהליך חברתי שחולץ במקצועיות מתוך המשמעויות הסובייקטיביות בעולמם של המרואיינים שהיו מלמדות אותנו כיצד תפיסה אינידיבידואליסטית -אסקפיסטית -נרקיסיסטית הוזנה על-ידי חשיפה לשיח התראפויטי. בלי הצבעה על התהליך החברתי המרכזי לתופעה, לסוציולוגיה אין יתרון על הפסיכולוגיה - זו וזו עוסקות בניחושים ובהפרחת התחמקויות שונות מעמידה רצינית מאחורי הפרשנויות המוצעות. אז כן, יש לי כבוד עמוק לפרופ. אווה אילוז ולפרוייקט האינטלקטואלי המתמשך שלה אבל הכתבה הזו כאן, לא הוסיפה נקודות לדיסיפלינה שלנו. זאת גם משום שהאיפיון הכי דרמטי שלה כיום הוא ריבוי העמדות המוסריות הגלויות והסמויות וביניהן רבות מאד המחזקות אינידיבידואליזם, אסקפיזם ונרקיסיזם לפחות במידה שהדבר נעשה על-ידי הפסיכולוגיה וגם את זה פוקו כבר ראה ואמר. ואגב, את המסד המרכזי של האינידיבידואליזם והפרטת הנפש, כמו שאווה יודעת הכי טוב מכולנו, בונה כמובן השיח הציבורי והמדיה שבשרותו ולאו דווקא בעזרת הפרוייקט הטיפולי.


ולבסוף: כל הכבוד לחלק מהטוקבקיסטים כאן. צחקתי מאד מכמה מהתגובות.

135 אליבא דאילוז, רופא לא אמור לנתח פצוע ירי ולרפא את פצעו, אלא לעודד אותו ללכת להרביץ לזה שירה בו...  (לת) איזו רדידות מחשבתית
  • 03:59
  • 11.07.12

  •   לטפל מערכתית בתופעת האלימות איזו רדידות הבנה
    • 16:48
    • 12.07.12

    ויתר בעיות חברתיות לא פחות חשוב ואולי אף יותר- מאשר לפקיר את הבעיות ברמה המערכתית, לאפשר פערים בלתי נסבלים בין מעמדות סוציואקונומיים שונים ואנשים יוכלו ללכת לטפל בעצמם כפרטים כל אחד לעצמו - במציאות שבה למי שיש יותר כסף זוכה לקבל טיפול רפואי/פסיכולוגי איכותי יותר- כי שירותי הטיפול עצמם הפכו למכונה משומנת של הצעת שירותים לטיפול 'בפצעים'- תמורת מחירים מופקעים- לעשירים בלבד.

136 הפסיכולוגיה והסוציולוגיה לא בהכרח סותרות ו את זו. הפסיכו' החברתית טליה
  • 22:27
  • 12.07.12

מושתת על יסודות הסוציולוגיה, ובדרך כלל פסיכו' חברתיים מסכימים בהשקפת עולם עם סוציולוגים ופחות עם פסיכולוגים

137 יש מקום לכולם-גם וגם מיכל
  • 13:38
  • 14.07.12

לכל התמחות מקצועית יש תפקיד משלה. הפסיכולוגים כמו גם רופאים או משפטנים ומורים אינם אחראים לכל התופעות החברתיות,פוליטיות,מוסריות. שלוב מקצועות כמו סוציולוגיה ופסיכולוגיה, עדיף על גלגול האחריות לאחר. כך יהיה מקום לפרט היכן ועד שניצור שנוי פוליטי-צבורי-מערכתי, בהובלה של סוציולוג או כל אכפתניק אחר.

138 מדהים ןמקסים כיצד הגברת מצליחה לעוור את עיני קוראיה ןלהסתיר מפניהם את מטרותיה וכוונותיה מאיר המעיר
  • 18:52
  • 14.07.12

האג'נדה שלה היא האג'נדה המזרחית.
אג'נדה זו דוחפת את מאמיניה לביקורת טוטאלית על המדינה הציונית.
מאחר והמדינה הוקמה ע"י אשכנזים נובע שהמדינה הציונית הינה מדינה אשכנזית.
ככזו היא התעללה,קיפחה,היפלתה,הדירה וכל מה שתרצו במזרחים.
אותם הביאו לכאן בדרכי רמיה והונאה כדי שישמשו חוטבי עצים ושואבי מים עבור האשכנזים בכלל והקיבוצניקים בפרט.
הם נזרקו לפריפריה כדי שישמשו בשר תותחים עבור האשכנזים במלחמתם באחים האמיתיים של המזרחים-הערבים והפלשתינאים בפרט.
אילוז המתוחכמת,כמו רבים מחבריה,מוצאת דרכים עקיפות לזנב באשכנזים ולמתוח עליהם ביקורת.
היא משתמשת בידע האקדמי שלה ומגייסת אותו לתקיפת המדינה האשכנזית
בצורה עקיפה תוך גרירת אנשים שלא מבינים את מטרותיה האמיתיות לויכוח עקר.
תפנימו-הביקורת אינה על הפביכולוגיה אלא על הפסיכולוגיה בשרות האדונים הלבנבנים המנצלים אותה להבטחת והמשך שליטתם בהמונים.
וההמונים הם כמובן המזרחים.

139 תקראי את יונג אווה
  • 15:03
  • 16.07.12

כדי להבין משהו על קולקטיביזם שהוא לא רק פוליטי

140 האם ואיך ניתן להדפיס את כל התגובות ברצף ?  (לת) אחד העם
  • 06:58
  • 09.08.12

141 סוריה כמשל. טרנסנדנטלית
  • 23:11
  • 11.08.12

המאמר משעשע ומרתק במאבק בין הגישות הפסיכולוגית והסוציולוגית, המוכרות למי שלמד מדעי החברה, קצת מזה,וקצת מזה.

העברת אחריות לחברה חשובה מאד בכדי לפתור בעיות חברתיות שהפרט סובל מהן.
אך מאידך, הסורים מראים לנו דוגמה של תגובה חברתית שיצאה משליטה.

142 להסביר לנפגעי נפש שהרשויות הם הפיתרון?! עידן
  • 13:57
  • 18.08.12

להסביר ל"נטיה אובדנית" או לסובל מפוסט טראומה שהרשויות הם הפיתרון לא יסתיים בטוב, אבל שוב- יעורר סערה בשביל לשווק ספר. מזל שנפגעי נפש באשר הם לא מטופלים ע"י סוציולוגים, בעיקר לא מהסוג של אילוז.

אם את סוציולוגית- תישארי כזו ותשאירי את השדה הטיפולי לאחרים.

פרוייקטים מיוחדים