רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנטרופיה עכשיו

הכוח שמפעיל את התרבות בימינו הוא גם זה שמביא עליה חידלון. השיח התרבותי חוזר לחבק את האנטרופיה

תגובות

המאה ה-21 מציבה את האדם ראש בראש אל מול טלפיה השורטים של האנטרופיה, אולי הכוח הפראי ביותר שאנו מכירים. משבר היורו, הניאו-פשיזם, ההתחממות הגלובלית, ביבי או נפילה נוספת של אינסטגרם - לא אלה האיומים על האנושות אלא התופעה שמכנסת אותם, ולמעשה במידה רבה אחראית להם: אנטרופיה. עלינו להתמודד לראשונה עם כל הבלגן שייצרנו. מעולם, בכל תולדות הזמן, לא היה קשה יותר להיות בני אדם. האחריות הקוסמית לא היתה גדולה יותר. כובד המשקל של ההיסטוריה, הזבל שצברנו וציפיות המתים מאיתנו הם לא משהו שקל להתמודד איתו, בייחוד לא כשצריך לזכור לשלם חשבונות חשמל בזמן.

למי שלא למד במגמת פיזיקה, נזכיר: אנטרופיה, החוק השני של התרמודינמיקה, היא החוק שלפיו כל מערכת חווה גידול תמידי ברמת אי-הסדר שלה. כוס חלקה תישבר בשנייה אחת לאלפי רסיסים, אבל כדי לחבר אותם מחדש באופן מושלם יידרשו שנים רבות, אם בכלל אפשרי הדבר. הכלים בכיור יילכו ויתרבו, ותידרש מידה גוברת של כוח רצון כדי להשתלט עליהם. המטלות הדומסטיות ישאפו לאינסוף. במילים אחרות: לאכזבתם של הפוסט-מודרניסטים, ישנו כוח יחיד שנותר ליניארי להכעיס, וזהו חץ הזמן. התקדמותו של חץ זה מכתיבה גידול תמידי ובלתי ניתן לעוררין של אי-הסדר.

print-image-1.1780140-2
Soren.Harward

2.5 קווינטיליון ביטים ביום

כמובן, הכאוס תמיד היה שם. "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", אתם יודעים איך זה הולך. אולם אין זיהוי מוחלט בין השניים - אנטרופיה אינה כאוס, היא הנראטיב שלו. היא הסדר של האי-סדר. אם בני אדם ניצבו בעבר מול כוחותיו הלא-נודעים של היקום וניסו להתמודד עמם באמצעות קשת של אופני משמוע שונים - החל ממיתוסים מכונפים סביב זאוס והרה, ועד לקנבס הסוער של פרידריך, שעליו שורטטה דמותו של "הנודד מעל ים הערפל" - הרי שהאנטרופיה מקיימת עם התרבות האנושית יחסים מורכבים בהרבה.

בתחילת המילניום השלישי, ניתן לקבוע כי התרבות שרויה באנטרופיה הפוכה: היא נאבקת לאצור את האנרגיה הישנה שבתוכה, למנוע דליפות של מקוריות ותעוזה בלתי מבוקרות. גלי הרטרו גועשים ביתר שאת, והקיום האנושי מסופר לאחור, כמו ספר ילדים שיצא מדעתו. כך אנו חווים ריבוי יחידני להחריד: גיוון מדומה, אחידות מרובת פנים, רוויה אינסופית של שום דבר.

נדמה שהתרבות האנושית שואפת כרגע להגיע לשיווי משקל - מצב שכאשר מערכת סגורה מגיעה אליו, היא נשארת על כנה ללא שינוי. זהו ניסיון נואש להקפיא את התהליכים האנטרופיים, לצמצם את גבולות הגזרה לחלקת האלוהים הקטנה שלנו, לייצר חום מזויף במערכת באמצעות נוסטלגיה, ובכך למעשה להודות בפשיטת רגל רוחנית.

זוהי הסיבה שהקולנוע ההוליווודי היום אובססיבי להמשכונים, פריקווילים, רימייקים, ספין-אופים והחידוש האחרון - ריבוט (reboot) - אתחול של סדרה וצילום חוזר שלה, כמו "ספיידרמן המופלא". זוהי הסיבה להרגשה שהמוזיקה תקועה בלופ כמו בסרט "לקום אתמול בבוקר", ושהאמנות מגיעה לכותרות רק כשהיא עולה בלהבות (ראו מקרה גלריה "החנות" שהוצתה אחרי שהציגה ראש חזיר).

בכל יום אנחנו מייצרים 2.5 קווינטיליון (מיליארד מיליארדים) ביטים של מידע, כך ש-90% מכל המידע בעולם כיום נוצר בשנתיים האחרונות בלבד - כמובן שנכונות הנתונים האלו תשמיד את עצמה מיד בסוף המשפט - ובכל זאת, אנחנו מבינים רק פחות ופחות.

print-image-1.1780139-1
Simon Whitehead

קטסטרופה אמנותית

על כתפינו הצנומות מונחת כל מלאכת הארגון, סידור והמשמוע של האינפורמציה של העולם. הלא בני אדם עצמם הם הניצחון של הקוסמוס על האנטרופיה, כשהוא מצליח להימלט בעור שיניו מהכאוס ולהעמיד אך בקושי, בתהליך אבולוציוני סיזיפי ומורט עצבים של מיליוני שנים, מערכת שמנסה לברר מה לעזאזל הולך כאן.

ניתן לפרש את המערכת הכלכלית המפותלת כאנטרופיה פיננסית, את עליית הניאו-פשיזם כאנטרופיה חברתית, את הפרבור (Sprawl) - ההתפשטות הבלתי נשלטת של הפרברים על המרחב הגיאוגרפי - כאנטרופיה ארכיטקטונית. למעשה, הפרבור הוא גם מצב נפשי: אין לנו יותר מרכז רגשי, אלא שוליים ספירליים ומנוקדים, תחושות מעורפלות שממוקמות בפריפריה של הנפש. זוהי האנטרופיה הרגשית.

הפרבור הוא האסתטיקה של האנטרופיה, וככזה הוא מונח מפתח להבנה של המצב האנושי בעשור הנוכחי. כבר בשנות ה-60 מגלה זאת אמן האדמה רוברט סמיתסון, כשהוא יוצא להביט באורבניזם המעוות של ניו ג'רזי, ו-40 שנה לאחר מכן חוזר הפרבור במושג שטבע סופר המדע הבדיוני ומאבות ז'אנר הסייברפאנק ברוס סטרלינג - "פאבלה שיק".

האנטרופיה התרבותית משתקפת - נחגגת, ליתר דיוק - בתנועת הגליץ'-ארט התזזיתית, באמנות גנרטיבית בחסות שפות תכנות כמו Processing, באפקט דרוסטה, באנימציות גיף פרועות, במוזיקה של להקת "אנימל קולקטיב", בפרקטלים של בנואה מנדלברוט, בפנטזיות הטרנס-הומניסטיות של ריי קורצווייל, ואפילו בהצפה הרנדומלית של חתולים ברשת.

האמנות האנטרופית מכילה את הקטסטרופה, השיבושים, הטעויות והסתירות. היא מביטה אל הלא-נודע וחוגגת את העיוות, את שגיאת החישוב, את האקראי ואת יד המקרה של האלגוריתם. היא מפנה דרך לאל-אנושי, או לאנושיות אחרת. הרעש של העולם אינו מסונן יותר על ידי החוויה האנושית, אלא מתווך דרכה. ההפרעה הכרחית למשמעות, אינה נתפסת כזרה לה.

האנטרופיה מאלצת אותנו להתמודד עם השאלה "מהו אנושי" באופן החריף ביותר; להגדיר מחדש את האנושיות באופן דינמי. היא מאלצת אותנו להתמודד עם כך שאנו לא רק אנושיים, אלא שהעולם קיים בתוכנו. אין אנו בני אנוש יותר, אלא בני עולם. *

פרבר בפלורידה
גטי אימג'ס

מושגי יסוד באנטרופיה

אמנות גנרטיבית: אמנות שלא נוצרה באופן ישיר על ידי האדם, אלא לרוב דרך מערכת כללים אוטונומית שאותה תיכנן. אמנים דיגיטליים רבים יוצרים כיום "אמנות קוד" ממוחשבת, שבה המכחול הוא האלגוריתם. האמנות נעדרת יד מכוונת או מגע מדויק של אמן יחיד.

גליץ' ארט: גליץ' פירושו באג, תקלה טכנית. בשנות ה-2000 נכנס המושג לשימוש כשם לשדה אמנותי כולל. "הגליץ' הוא חוויה מופלאה של הפרעה", נכתב במניפסט הגליץ' ארט ב-2009. פיקסלים מתנגשים, התפרצויות איקס של סאונד, הפרעות פיראטיות בשדרים דיגיטליים - אלו המרכיבים של יצירות גליץ'.

פאבלה שיק: קונספט של ההוגה ברוס סטרלינג אותו הציג לראשונה בנאום ב-2009 כך: "פאבלה שיק הוא כשאיבדת כל דבר חומרי, כל מה שבנית ואת כל שהיה ברשותך [...], אבל אתה מאוד משפיע בפייסבוק. זהו פאבלה שיק. אין לך קריירה ולא ביטוח בריאות, אתה אפילו לא בטוח היכן אתה גר, אין לך ילדים ואין לך מערכת יחסים יציבה או חברים שתוכל לסמוך עליהם. וזה מגניב. זה מקום לגמרי קול להיות בו". במילים אחרות: דלות חומרית קיצונית ועושר דיגיטלי מופלא בעת ובעונה אחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות