באחד מערבי מבצע עמוד ענן בשבוע שעבר, שבו שתי נשים נפצעו מפגיעת רקטה בבניין בראשון לציון, ניסו 400 תושבי המרכז להפליג במסלול הקסאם ההפוך - מתל אביב לעזה - בבטחה יחסית, על רפסודה מבקבוקים ריקים וכשבאמתחתם מיטב הספרות הרוסית.

תיאטרון חיפה שהציג בתל אביב דווקא באותו ערב את “יוליסס על בקבוקים”, לא סיפק להם, לתושבי הבועה, מפלט מהחדשות או בועה חלופית להסתתר בה, אלא עימת אותם עם מציאות קשה אחרת, זו שמעבר לגדר, ותבע מהם להסיק מסקנות. מחזהו עטור הפרסים של גלעד עברון, המביא את סיפורו של מורה שמבקש ללמד ספרות רוסית בעזה, נודע בין היתר משום שכלל התייחסות מוקדמת ל”מסמך הקלוריות” הדרושות לקיום תושבי הרצועה עוד בטרם פורסם ב”הארץ”. מרכיב הדמיון והרצון לעוף נוכח ההווה המורכב אל מחוזות אחרים ופיוטיים שב ועלה במחזה, והשתלב בכמיהה האסקפיסטית שבטח קיננה אצל חלק מהצופים.

יוליסס על בקבוקים. בועה חלופית. צילום: ז'ראר אלון

כך קרה כשהמורה יוליסס, העצור לאחר שניסה להפר את המצור, מתלונן על דלי הצרכים שהפיץ צחנה בתאו ומפליג בפנטזיה אל עלילת “לוליטה” מאת נבוקוב. כשסנגורו מנסה להבהיר לו לאיזו תסבוכת משפטית נקלע הוא נסחף במחשבותיו עם וניצ’קה, גיבור ספרו של ונדיקט ירופייב “מוסקבה פטושקי”, ודוהר עמו בתקווה לגאולה. אולם בניגוד ליוליסס, החש חופשי ומשוחרר בין הקלאסיקות בעודו כלוא במציאות, הצופים שמנסים לרחף עמו חשים כיצד הבועה מתנפצת בפניהם ואיך בכל “בריחה” כזאת אל דמות כלשהי מסתתרות תובנות הפוכות על החיים המוגבלים בעזה. בעוד יוליסס מסביר כי ללא קריאת ספרים המוח של בני הנוער ברצועה יתנוון ויהפוך לערימת תולעים, הבכיר הביטחוני, שחוקר אותו בהצגה, מביע עניין במחקר על השפעת התת־תזונה כתוצאה מהמצור, על פעילות המוח והדמיון.

ההתייחסות הכפולה למוח, לחשיבות המחשבה העצמאית ולמצבם בעת מצור ‏(בשטח הפלסטיני‏) או לחימה ומתיחות ‏(בעורף הישראלי‏) רומזת לצופה שלמרות הקשיים אסור לוותר על האמנות ועל החופש המחשבתי, ויש לעוף לעתים מעל המורכבות שביומיום. כשם שיוליסס ‏(בגילומו הווירטואוזי של ח’ליפה נאטור‏) נחוש לחבר את בני הנוער הפלסטינים דווקא לספרות הרוסית, הרחוקה מהם כל כך בעת שהם סובלים מרעב ומעוני, כך גם הצופים הישראלים היו נחושים למצוא עניין בתיאטרון בכלל ובמחזה שכזה בפרט גם בעת הזאת. הקהל בערב ההוא יצא ברווח כפול: גם חווה תיאטרון נוקב וביקורתי במיטבו וגם קיים מגע אחר, בטוח ושפוי עם המציאות למשך שעה וחצי באמצע המלחמה.