המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

גלגולה של מילה || “קיקיוני”

איך הפך צמח מספר יונה לשם תואר למפלגות סהרוריות?

המילה קיקיוני זוכה לשימוש רב בימי בחירות. גם בעונת הבחירות האחרונה אופיינו רבות מהרשימות שהתמודדו כקיקיוניות. אבל מה זה בדיוק קיקיוני? אם אתם לא בטוחים אתם בחברה טובה. רבים מדוברי העברית משתמשים במילה בלא לדעת את משמעותה האמיתית. בפיהם “קיקיוני” הוא אדם או דבר מה משונה או בלתי חשוב. לא כך הדבר. קיקיוני הוא בר חלוף - משהו שמופיע יום אחד ונעלם כלעומת שבא.

המילה קיקיוני נקשרת לקיקיון מצוי ‏(Ricinus Communis‏), צמח ממשפחת החלבלוביים עם עלים רחבים דמויי כף יד וזרעים מלאי קוצים, הצומח בצדי דרכים ועזובות ברחבי הארץ. הקיקיון אינו קיקיוני. הקשר ביניהם הוא במקורם בספר יונה פרק ד’.

אחרי שהדג הגדול מקיא את יונה, שולח אותו אלוהים לנינוה בירת אשור כדי לבשר לתושביה הרשעים על החלטתו להחריב את עירם על יושביה בתוך 40 יום, מה שמוביל לחזרה בתשובה המונית: “וְיָשֻּׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה”. על כן, אלוהים מתחרט: “וַיִּנָּחֵם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם - וְלֹא עָשָׂה”.

עלה קיקיון מצוי ‏
עלה קיקיון מצוי ‏.

יונה מבין שיראו בו נביא שקר: “וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה, רָעָה גְּדוֹלָה”. הוא עוזב את העיר, יושב על גבעה וזועק: “טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי”. כאן נכנס הקיקיון. אלוהים מצמיח אותו “לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ”, על מנת להסביר ליונה את ההיגיון במעשיו “וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה”. עם שחר, תולעת מופיעה, מכרסמת את הקיקיון וזה קמל.

וכך במשך הדורות השתמשו כותבים עבריים בדימוי של הקיקיון לתאר דבר מה “שׁבִּן־לַיְלָה הָיָה, וּבִן־לַיְלָה אָבָד”. כך מתוארים חיי אדם בשיר שכתב שלמה אבן גבירול במאה ה–11 והלחין ברי סחרוף במאה ה–21 “שוכני בתי חמר”: “הָאָדָם הַנִּכְאֶה,/ -פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה
מֵאַיִן בּוֹאֶךָ/ וְאָנָה מוֹצָאֶךָ.
קִצְּךָ, עָנִי וְאֶבְיוֹן,/ נִמְשַׁל כְּמוֹ קִיקָיוֹן
שׁבִּן לַיְלָה הָיָה/ וְעַד בֹּקֶר לֹא חָיָה.”

בכתבי רבנים וסופרי ההשכלה רווח הביטוי “כקיקיון דיונה” לתיאור הארעי, עד שבתחילת המאה ה־20 חודשה המילה "קיקיוני", כנראה בידי משה סמילנסקי, דוד אביו של הסופר ס. יזהר.

עם השנים אימצו סופרים נוספים את המילה, ביניהם נחום סוקולוב וזאב ז’בוטינסקי והמילה דחקה את הביטוי “כקיקיון דיונה” ונכנסה לשימוש רחב.

לגבי הקיקיון, הסיפור מעט יותר מסובך, מתרגמי ספר יונה בחרו בכל מיני אפשרויות לתאר את הצמח הקסום שהצל על יונה: חלקם בחרו פשוט לשמור על השם קיקיון, אחרים בחרו לקרוא לו צמח, ואחרים תירגמו דלעת או קיסוס. איננו יודעים מתי נכתב ספר יונה, ככל הנראה היה זה במהלך גלות בבל ויש הסוברים שאף לפני כן. בינתיים חלפו השנים, רבים מגולי בבל שבו לארץ הקודש, הוקם בית המקדש השני והוחרב בידי הרומאים. במאות שלאחר חורבן בית שני, מצבם הגשמי והרוחני של היהודים היה קשה. יהודים רבים גלו מהארץ והעברית חדלה להיות שפת דיבור.

בשנת 220 לספירה החליט רבי יהודה הנשיא לערוך את ההלכה היהודית כפי שהיתה מוכרת בזמנו למה שאנו קוראים שישה סדרי המשנה, מקבץ ההלכות לחיים יהודיים מאורגן לפי נושאים, מתוך דאגה שהתורה שבעל פה תאבד לנצח. בין הסוגיות שבהן עוסקת המשנה מופיעה הסוגיה: כאשר מדליקים נרות שבת “בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין” ‏(משנה, שבת פרק ב’‏). בין רשימת החומרים שבהם אין מתירה המשנה להדליק מצוין “שמן קיק”. רק שכעבור עשורים בודדים בלבד, הרבנים שעסקו בפירוש ההלכה הנקראים בפינו האמוראים, לא ידעו לפרש מהו אותו קיק והתלמוד הבבלי מציג דיון בשאלה “מאי שמן קיק?” ‏(דף כ”א, א’‏). רב אחד אמר ששמע מימאים שזהו שמן מעוף מים, אחר אמר שזהו שמן זרעי כותנה ואחרון, רבה בר בר חנה, אמר שהוא יודע שזהו הקיקיון של יונה שאותו הוא ראה בזמן שחי בארץ ישראל.

והנה אנחנו מגיעים למאה ה–20. למורים לטבע בבתי הספר העבריים הפזורים בארץ היו דרושות מילים עבריות לתאר את הצומח. וכך קרה שהסתדרות המורים וועד הלשון מינו את מנהל בית הספר העירוני של תל אביב, פסח אוירבך, ומרדכי אזרחי, מורה לטבע בבית המדרש למורות על שם לוינסקי בנוה צדק לכתוב את “ילקוט צמחים”. וכך הם מתארים את עבודתם במבוא מ־1929: “לעינינו היו המקורות החשובים ביותר לחקירת שמות הצמחים שבמקרא, משנה, תלמוד ומדרש, ובראש כולם ספריו ומאמריו היקרים של הרה”ח ‏(הרב החכם‏) עמנואל לב”.

לב היה מומחה לבלשנות שמית ומחברם של ארבעת כרכי “צמחי היהודים” ‏בהם מזהה לב את הצמחים המופיעים במקורות. לב מקבל את המסורה כפי שזו תוארה בפסקאות מעל ומבסס את הזיהוי על עקרונות פילולוגיים - הדמיון בין קיקיון למילה קיקי בקופטית ויוונית. צמד המחנכים קיבלו את קביעתו של הרב לב וקיבעו את המילה קיקיון שמשמשת אותנו עד היום.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 תענוג צרוף! מתעלפת-רוצה עוד!
  • 14:23
  • 25.01.13

איזה כיף להתחיל את הסופ׳ש עם כתבה כזו.

02 נחמד מאד, תודה  (לת) גולן
  • 17:59
  • 25.01.13

03 קשה להניח שהקיקיון של יונה הוא שיח הקיקיון המוכר בשם RICINUS או CASTOR OIL PLANT ובכל זאת
  • 19:58
  • 25.01.13

אך משעשע ששמו הלטיני RICINUS פירושו קרציה, בשל הדמיון של הזרעים לקרציות. שמו האנגלי CASTOR OIL PLANT בא לו בשל השימוש בשמן קיק כתחליף בתעשיית הבשמים לשמן המופק מהפרשות הפרינאום של החיה בונת הסכרים, בונה או CASTOR בלטינית.

  •   Beaver באנגלית.  (לת) מורה ויורה
    • 10:34
    • 26.01.13

  •   הקיקיון באנגלית Elon Gilad
    • 16:50
    • 26.01.13

    מפאת מקום ורצון להקדיש את הטור לשפה העברית נמנעתי מהרחבה של הסיפור המרתק אודות המילה באנגלית. אבל כיוון שעלה כאן בתגובות אספר בקצרה: Castor היא המילה היוונית והלטינית לבונה (החיה בונת הסכרים) ועל הסוג הזואולוגי בונה נקרה קסטור. באירופה היו מפיקים מבלוטות שבאשכי הבונה נוזל צהבהב בשם קסטורם. הצלבנים בשובם מארץ הקודש הביאו את הקיקיון ושמנו לאירופה שם הרופאים החליטו שזהו תחליף מעולה לשמן הבונים וכך לצמח החדש שממנו ניתן להפיק שמן בונים קראו צמח שמן בונים - Castor Oil Plant. בנוסף, קסטור הוא גם שם של כוכב אחד משני הכוכבים במזל (קבוצת הכוכבים) תאומים - כאשר השני הוא פולקס. הכוכבים הללו נקראים על שם צמד תאומים במיתולוגיה היוונית-רומאית - ילדיהם של זאוס ולידה.

  •   "קסטור" משמעות סריס-עצמי קנדי
    • 19:14
    • 26.01.13

    הבונה נקראת "קסטור" בלטינית, כי נרדף למען השמן שעשוי מאשכיו. (מה שקראת Perinaeum.) האגדה היא שכאשר הצייד לוחץ את הבונה לפינה, כדי להציל את עצמו הבונה מסרס את עצמו ונותן לך את אשכיו... מכאן: "קסטור", שם שמשמעות סריס-עצמי.

    זה כמובן אגדה, אבל זה הפך למשל על מי שמשחית עצמו כדי להציל את חייו. למה קנדה בחרה את הבונה כסמל הלאומי שלה הוא מעבר להשגתי. החיילים קנדיים היו האמיצים באמיצים בכל המלחמות, ועובדה, שקנדה היא המדינה היחידה שנצחה את ארה"ב במלחמה: בשנת 1812, חיילים קנדיים כבשו את וושינגטון, שרפו אותה, השתעממו, וחזרו הביתה. אולי קנדה וארה"ב צריכות להחליף את הסמלים הלאומיים: קנדה צריכה לקבל את הנשר, וארצות הברית (שברח המוייטנאם, ואפגניסטן),צריכה לקבל את הבונה. אבל זה כבר סיפור אחר.

  •   קנדי, אתה מתכוון לעיט, לא לנשר רק תיקון קטן
    • 15:44
    • 27.01.13

    עיט הוא הדורס הגדול המרשים מהסמל של ארה"ב,
    נשר הוא אוכל הנבלות עם הצוואר הארוך הקירח (ומרשים בדרכו שלו).

    זו טעות נפוצה.

04 מה זה, נהייתם רוביק רוזנטל?  (לת) אורן
  • 10:29
  • 26.01.13

05 מרתק - תודה רבה.  (לת) קפיטלוס
  • 10:41
  • 26.01.13

06 datura יואב
  • 13:34
  • 26.01.13

...זה צמח הזיות.

07 מעניין מאוד! אשמח לראות עוד כתבות בסגנון הזה  (לת) נעמה .
  • 13:41
  • 26.01.13

08 רוררוצים עוד כתבות כאלה  (לת) רכיעוד
  • 14:06
  • 26.01.13

09 ומה זה "עלה ירוק"??  (לת) יוני ציוני
  • 14:51
  • 26.01.13

10 קיקאון נגד דיכאון שאול
  • 16:42
  • 26.01.13

מעניין שהעוסקים במתן השם הישן לצמח החדש, לא שמו לב לדמיון המעניין שבשם הנזכר ביונה, עם צמח הקיקאון, אשר היה מוכר מפולחני אלת הפוריות דמטר באלאוסיס, ביוון העתיקה.
יש דווקא סיכוי שצמח זה, בעל תכונות הזייתיות-למחצה, הוא זה שהציל את יונה הנביא במדבר. לא ה RICINUS, שסוגו הממש גדול שנותן צל, בכלל גודל בעיקר בהודו. אם כי בשנת 1929, ממש מעטים בישוב המתחדש בארץ התעניינו בקיום פולחני פוריות כלשהם ביוון העתיקה.

  •   ריצין הוא גם רעל קורא
    • 19:22
    • 26.01.13

    אגב, ריצין הוא רעל העשוי מצמח הקיקיון. בכמה ספרי מתח ומסתורין זה הרעל בו משתמש הנבל, כפי שכל קורא של אגתה כריסטי יודע...

11 יופי של טור, ויופי של העשרה בתגובות. תבורכו! אסתר
  • 19:17
  • 26.01.13

אגב, שמן קיק זה לא שמן שדחפו לנו בכוח בילדותנו והוא בעצם שמן דגים? איך זה מתקשר לקיקיון?
ולשאול מתגובה 10 - מהו צמח הקיקאון שהזכרת? האם ידוע לך שמו הבוטני (הלטיני)?
תודה ושבוע טוב.

  •   הקיקאון נזכר אצל באיליאדה של הומרוס שאול
    • 04:39
    • 27.01.13

    לא ידוע מה היה צמח הקיקאון של העולם העתיק. אצל הומרוס זהו למעשה משקה ולא צמח, אך בכמתכון שהוא נותן חסרים המרכיבים ההזייתיים, ולכן יש טוענים שמדובר בצמח - ייתכן הבלאדונה, שהיה בשימוש רחב באירופה לצרכים שונים, והוא בעל רכיבים רעילים הדומים לצמח שיכרון סיני מאזורינו.
    שמן הקיק זה לא שמן דגים, למרות שבילדות היה להם אותו טעם. (:-) שמן קיק היו נותנים כמשלשל, ושמן דגים בתור ויטמין כללי.

  •   קייקיון Elon Gilad
    • 09:10
    • 27.01.13

    ביוון העתיקה ומאוחר יותר ברומא, נחגגו מספר דתות מיסתורין, אליהן היו מצטרפים חברים שעסקו בטקסים שונים, שנשמרו בסוד. בין אלו המוכרים ביותר היו כת המסתורין של דיונסיוס וכת ההמסתורין של אלאוסיס הנקשרת בקייקיון.
    הכת של אלאוסיס נקראת על שם עיירה בסמוך לאתונה, בה היה מקדש שבו נערך שיאו של הפולחן. כל סתיו היו נאספים חברי הכת באתונה עורכים סידרה של טקסים שונים, באתונה עצמה, בדרך לאלאוסיס ובאלוסיס עצמה שם היו נכנסים החברים לתוך המקדש שותים ממשקה הקייקיון ורואים חזויונות, לפי התאורים השונים ככל הנראה המשקה הזה הכיל יין וחומרים מעוררי הזיות, רק שאיננו יודעים בדיוק מה הם.
    ישנם כל מיני סברות ארגוטמין, הדומה ל-LSD , פטריות הזייה, צמחים המכילים DMT, אנחנו פשוט לא יודעים. אם כך מהו הקשר בין אותו משקה הזייתי יווני ליונה הנביא חוץ מהדימיון בצליל?

    הכת של אלאוסיס הינה פולחן חקלאי בו היוונים חגגו את סיום העונה היבשה ותחילת העונת הצמיחה. לפי הכת מדי שנה בסתיו אלת השאול פרספונה יוצאת את בטן האדמה ואמה דמטר, אלת הפיריון והתבואה, נותנת לצמחים לצמוח עד שבקיץ חוזרת פרספונה אל בטן האדמה להתאחד עם בעלה הרמס ודמטר שוב מפסיקה את הצמיחה.

    ככל הנראה מקור הכת והאגדה הוא במזרח הקדום. בבל היה אגדה דומה שהסבירה את חילופי עונות השנה. שם האל תמוז (זה שעל שמו נקרא החודש הקייצי בלוח השנה העברי) יורד אל השאול ומחליף את מקומה של אשתו אלת הפריון איננ בתקופה הפוריה והם היו מתחלפים שוב בקיץ וחוזר חלילה.

  •   שמות דומים שאול
    • 13:33
    • 27.01.13


    מר גלעד, רב תודות על התגובה המעמיקה.
    אכן, הדמיון בצליל הוא הסיבה העיקרית לסברה שהקיקיון של יונה הנביא היה אותו הקיקיאון של אלאוסיס. מלבד זה אפשר להתווכח, האם בבמדבר עץ המפיק הזיות עדיף מזה הנותן צל בלבד. (ויש המתווכחים בנושא...) סיבה נוספת יכולה להיות העובדה כי לא ברור אם הסוג הגדול של הקיקיון, העץ שמגיע לחמישה מטרים גובה עם פרחי "הזנב" האדומים, בכלל היה קיים בא"י בתקופת המקרא.

    דמיון פונטי לעתים זה כל מה שנשאר, אחרי שבוצעה השמדה מכוונת של כל המידע הקשור לתופעה עתיקה כלשהי, כפי שאכן קרה עם פולחני הפוריות של אלאוסיס בתקופת שלטון הנוצרות והאיסלאם במקום. רק בסוף המאה ה-19 התחילו לדבר עליהם שוב.

    על מושגים אחרים ראינו שדמיון בצליל לפעמים כן יכול להצביע על דמיון במקור. כך קרה, למשל, עם הביטוי "קנה בושם", המופיע בספר שמות ל', כג'. רווחת הסברה כי זהו אותו הצמח שהפך להיות קרוי "קנבוס" ביוונית. וייתכן כי כך קרה גם עם הקיקאון וקיקיון.

    (ובלי קשר לזה - באופן מקרי לגמרי רבים מתבלבלים בין הקיקיון לצמח הדאטורה, שהוא בהחלט רעיל מאוד והזייתי, ובמקרה יש לו פירות עגולים וקוצניים, הדומים לאלו של הקיקיון. אך צמח זה הובא לארץ ממרכז אמריקה רק במאות ה- 16-17, יחד עם הסברס והבוגנוויליה, ולכן בוודאות לא יכל להיות הקיקיון העתיק של יונה הנביא.)