גלגולה של מילה

“קיקיוני”

איך הפך צמח מספר יונה לשם תואר למפלגות סהרוריות?

המילה קיקיוני זוכה לשימוש רב בימי בחירות. גם בעונת הבחירות האחרונה אופיינו רבות מהרשימות שהתמודדו כקיקיוניות. אבל מה זה בדיוק קיקיוני? אם אתם לא בטוחים אתם בחברה טובה. רבים מדוברי העברית משתמשים במילה בלא לדעת את משמעותה האמיתית. בפיהם “קיקיוני” הוא אדם או דבר מה משונה או בלתי חשוב. לא כך הדבר. קיקיוני הוא בר חלוף - משהו שמופיע יום אחד ונעלם כלעומת שבא.

המילה קיקיוני נקשרת לקיקיון מצוי ‏(Ricinus Communis‏), צמח ממשפחת החלבלוביים עם עלים רחבים דמויי כף יד וזרעים מלאי קוצים, הצומח בצדי דרכים ועזובות ברחבי הארץ. הקיקיון אינו קיקיוני. הקשר ביניהם הוא במקורם בספר יונה פרק ד’.

אחרי שהדג הגדול מקיא את יונה, שולח אותו אלוהים לנינוה בירת אשור כדי לבשר לתושביה הרשעים על החלטתו להחריב את עירם על יושביה בתוך 40 יום, מה שמוביל לחזרה בתשובה המונית: “וְיָשֻּׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה”. על כן, אלוהים מתחרט: “וַיִּנָּחֵם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם - וְלֹא עָשָׂה”.

יונה מבין שיראו בו נביא שקר: “וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה, רָעָה גְּדוֹלָה”. הוא עוזב את העיר, יושב על גבעה וזועק: “טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי”. כאן נכנס הקיקיון. אלוהים מצמיח אותו “לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ”, על מנת להסביר ליונה את ההיגיון במעשיו “וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה”. עם שחר, תולעת מופיעה, מכרסמת את הקיקיון וזה קמל.

עלה קיקיון מצוי ‏
עלה קיקיון מצוי ‏

וכך במשך הדורות השתמשו כותבים עבריים בדימוי של הקיקיון לתאר דבר מה “שׁבִּן־לַיְלָה הָיָה, וּבִן־לַיְלָה אָבָד”. כך מתוארים חיי אדם בשיר שכתב שלמה אבן גבירול במאה ה–11 והלחין ברי סחרוף במאה ה–21 “שוכני בתי חמר”: “הָאָדָם הַנִּכְאֶה,/ -פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה
מֵאַיִן בּוֹאֶךָ/ וְאָנָה מוֹצָאֶךָ.
קִצְּךָ, עָנִי וְאֶבְיוֹן,/ נִמְשַׁל כְּמוֹ קִיקָיוֹן
שׁבִּן לַיְלָה הָיָה/ וְעַד בֹּקֶר לֹא חָיָה.”

בכתבי רבנים וסופרי ההשכלה רווח הביטוי “כקיקיון דיונה” לתיאור הארעי, עד שבתחילת המאה ה־20 חודשה המילה "קיקיוני", כנראה בידי משה סמילנסקי, דוד אביו של הסופר ס. יזהר.

עם השנים אימצו סופרים נוספים את המילה, ביניהם נחום סוקולוב וזאב ז’בוטינסקי והמילה דחקה את הביטוי “כקיקיון דיונה” ונכנסה לשימוש רחב.

לגבי הקיקיון, הסיפור מעט יותר מסובך, מתרגמי ספר יונה בחרו בכל מיני אפשרויות לתאר את הצמח הקסום שהצל על יונה: חלקם בחרו פשוט לשמור על השם קיקיון, אחרים בחרו לקרוא לו צמח, ואחרים תירגמו דלעת או קיסוס. איננו יודעים מתי נכתב ספר יונה, ככל הנראה היה זה במהלך גלות בבל ויש הסוברים שאף לפני כן. בינתיים חלפו השנים, רבים מגולי בבל שבו לארץ הקודש, הוקם בית המקדש השני והוחרב בידי הרומאים. במאות שלאחר חורבן בית שני, מצבם הגשמי והרוחני של היהודים היה קשה. יהודים רבים גלו מהארץ והעברית חדלה להיות שפת דיבור.

בשנת 220 לספירה החליט רבי יהודה הנשיא לערוך את ההלכה היהודית כפי שהיתה מוכרת בזמנו למה שאנו קוראים שישה סדרי המשנה, מקבץ ההלכות לחיים יהודיים מאורגן לפי נושאים, מתוך דאגה שהתורה שבעל פה תאבד לנצח. בין הסוגיות שבהן עוסקת המשנה מופיעה הסוגיה: כאשר מדליקים נרות שבת “בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין” ‏(משנה, שבת פרק ב’‏). בין רשימת החומרים שבהם אין מתירה המשנה להדליק מצוין “שמן קיק”. רק שכעבור עשורים בודדים בלבד, הרבנים שעסקו בפירוש ההלכה הנקראים בפינו האמוראים, לא ידעו לפרש מהו אותו קיק והתלמוד הבבלי מציג דיון בשאלה “מאי שמן קיק?” ‏(דף כ”א, א’‏). רב אחד אמר ששמע מימאים שזהו שמן מעוף מים, אחר אמר שזהו שמן זרעי כותנה ואחרון, רבה בר בר חנה, אמר שהוא יודע שזהו הקיקיון של יונה שאותו הוא ראה בזמן שחי בארץ ישראל.

והנה אנחנו מגיעים למאה ה–20. למורים לטבע בבתי הספר העבריים הפזורים בארץ היו דרושות מילים עבריות לתאר את הצומח. וכך קרה שהסתדרות המורים וועד הלשון מינו את מנהל בית הספר העירוני של תל אביב, פסח אוירבך, ומרדכי אזרחי, מורה לטבע בבית המדרש למורות על שם לוינסקי בנוה צדק לכתוב את “ילקוט צמחים”. וכך הם מתארים את עבודתם במבוא מ־1929: “לעינינו היו המקורות החשובים ביותר לחקירת שמות הצמחים שבמקרא, משנה, תלמוד ומדרש, ובראש כולם ספריו ומאמריו היקרים של הרה”ח ‏(הרב החכם‏) עמנואל לב”.

לב היה מומחה לבלשנות שמית ומחברם של ארבעת כרכי “צמחי היהודים” ‏בהם מזהה לב את הצמחים המופיעים במקורות. לב מקבל את המסורה כפי שזו תוארה בפסקאות מעל ומבסס את הזיהוי על עקרונות פילולוגיים - הדמיון בין קיקיון למילה קיקי בקופטית ויוונית. צמד המחנכים קיבלו את קביעתו של הרב לב וקיבעו את המילה קיקיון שמשמשת אותנו עד היום.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות