בצהלה מסוימת, הודיע באחרונה בעל הבלוג לענייני בתי־מלוכה של אתר דיילי ביסט תום סייקס - שבית המשפט קבע שמה שנראה בצילום הזה אינו נכון. כלומר, שמה שהצילום מראה אולי נכון כשלעצמו, אבל שאי אפשר להסתמך עליו כדי לאשש את מה שהוא מספר בבירור. כך ששפתיו היבשות של הנסיך אלבר ועיניה העצובות מתחת למצחה הקפוא של כלתו הנסיכה שרלין, בצילום הזה שצולם בעת ביקורם המלכותי במולדתה של הנסיכה, דרום אפריקה, מיד אחרי החתונה ב–2 ביולי 2011, אינו מעיד על נכונות ההשערה שהיא אומללה, או שנישואיהם הם הצגה.

וכדרך דיווח על משפטי דיבה־הרתעה ראוותניים, שגורמים לחזרה של המידע שאותו ביקשו התובעים להסתיר, בעודו מודיע על כך שהנסיך אלבר הצליח לקבל בבית המשפט את התנצלותו של “סאנדיי טיימס” על שפירסם סיפור שגלום בצילום הזה, חוזר סייקס על הסיפור שאי אפשר להגדירו אלא כאגדה אכזרית, כדרמה של גורל, ממון, העמדת פנים, אינטרסים ודחפים. זהו סיפור שקל למצוא בו ניוון וקשה למצוא בו אהבה, ושמעמיד שוב את השאלה, שהתשובה עליה אינה מתבקשת מאליה כפי שנדמה, למה אנשים מסוימים בוחרים בני זוג שלא מספקים אותם ולמה הם נשארים איתם גם כשהם מפגינים חוסר אהבה.

סייקס מתאר כיצד הנסיכה שרלין, שחיינית אולימפית שהיתה חברתו הרשמית של הנסיך כחמש שנים, גילתה ימים ספורים לפני החתונה שהפך לאב לילד מאשה אחרת ‏(לאלבר יש שני ילדים שאולץ להכיר באבהותו להם, אבל אינם מוכרים כטוענים לכתר ולממון, וגם בזמן משפט הדיבה, הטענה שהביא לעולם ילד שלישי לא הוכחשה כשלעצמה‏). ובעוד סייקס מתאר את ההכחשות של אלבר בשאלת התשלום, הוא מתאר את מה שדווח עליו בעיתונים רבים על פי מקורות מוצלבים: ששרלין לא רצתה להתחתן, ולמעשה ניסתה לברוח ממונקו וכיצד אלבר החרים באמצעות שליחיו את דרכונה בשדה התעופה, והציע לה סכום כספי כדי שתינשא לו בטקס המפואר שתוכנן להם, בתמורה לביטול נישואים מאוחר יותר.

כך שהנשיקה לעיני הצלמים בעת הביקור בדרום אפריקה, יומיים אחרי החתונה ‏(הראשונה במונקו מאז נישואי אביו לאמו גרייס קלי‏), אינה מקרית - אלא הצהרת כוונות, ונועדה להזים את דבר בריחתה. אבל היא לא הזימה דבר ובכל צילומיה נראתה הכלה הנמלטת, הלבושה בשמלת קרושה לבנה מתוחכמת בגזרת קולר המחמיאה לכתפי השחיינית היפות שלה, כפי שהיא נראית כאן: מדוכאת. היא נושאת בסבלנות את מגעו הממוקד באזור משונה של לחיה, עיניה חמות ועצובות בתוך פניה העשויים היטב, המוחלקים, המטופלים, המטופחים, וצווארה הדק מכופף כמעט עד שבירה ומוטה כמה שיותר רחוק משפתיו של הנסיך הזה, המבוגר ממנה ב–20 שנה ושצריך בן במסגרת נישואים כדי שימלוך אחריו. אלה פנים של אשה שבלעה צפרדע.

כל צילום של זוג שזה עתה נישא, שבו ניכרת חריגה מאושר, ובוודאי ניתוק וקור וכפייה - מעורר חמלה. וגם עכשיו, עת קיבל בית המשפט את תביעתו של הנסיך, הצילום מ”ירח הדבש” עדיין מראה כלה אומללה. והוא גם מראה נסיך שהגשים את משאלתו, להתחתן עם מי שמאפשרת אי־נאמנות. זהו ההסכם הנפשי שנחתם בצילום הזה, להפריד בין העונג לבין החובה, בין ההרפתקה לבין המהוגנות. בין הנאה לבין נאמנות. וזהו הסכם גרוע באמת. לא רק בשבילה.