ארגון אמריקאי ללא כוונות רווח, שבראשו עומד תומך ותורם של נתניהו, מממן בשנתיים האחרונות משרות לארבעה מרצים בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. מדובר בקרן תקווה, שבראשה עומד איש העסקים האמריקאי רוג’ר הרטוג. הרטוג תומך בכמה ארגוני ימין בישראל ‏(ראו למטה). העובדה שקרנות מעבירות מימון חיצוני למטרות שכאלו אינה דבר יוצא דופן, אלא שבמקרה זה הקרן עצמה ערכה ראיונות למרצים הפוטנציאלים בטרם התקבלו לעבודה בחוג. הראיונות התקיימו מחוץ לאוניברסיטה, בין השאר במלון המלך דוד בירושלים. הנהלת האוניברסיטה, שהדבר נודע לה לאחר מעשה, הודיעה לקרן ולראש החוג כי ההתנהלות הזאת אינה מקובלת עליה והיא הופסקה. עם זאת, הקרן ממשיכה לממן מרצים בחוג.

ההתקשרות בין החוג לקרן, שמממנת בין השאר תוכניות באוניברסיטאות פרינסטון וטורונטו, החלה לפני כשנתיים, אז פנה לקרן ראש החוג למחשבת ישראל, ד”ר אבינועם רוזנק, בבקשה לסיוע, על רקע מצוקה כלכלית. מקור באוניברסיטה מסביר ש”התמיכה של קרנות פרטיות ובעלות אינטרסים בפעילות אקדמית אינה דבר חדש או מגונה. קרנות רבות תומכות בפעילויות אקדמיות שיש להן עניין בהן. בעיני זהו בראש ובראשונה סוג של תקשורת, שחשוב לשמרה, בין מגדל השן והחוקרים הספונים בו לבין החברה והאינטרסים הרבים שמרצדים בה”. עם זאת, לדבריו, בעולם האקדמי מקובל לשמר איזון והפרדה ברורה בין מקורות המימון של הפעילות האקדמית לבין הפעילות האקדמית עצמה. “משום כך, מקובל שנדבנים ונציגי קרנות יכולים להתנות את הפניית כספם לתחומים או נושאים אקדמיים מסוימים, אך מקובל גם שמימוש כספים אלו יהיה כפוף לשיקול אקדמי מקצועי עצמאי לחלוטין. זהו עקרון האוטונומיות המקצועית של ההשכלה הגבוהה. וכמו בסוגיית התקצוב של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, האוניברסיטאות, המכללות ומכוני המחקר נאבקו ונאבקים, בצדק, לשמר את האוטונומיות המקצועית ולדאוג שהפעילות האקדמית לא תהיה מוכתבת על ידי גורמים חיצוניים”.

במקרה של קרן תקווה, כאמור, ההתנהלות היתה שונה, ובטרם הועברו הכספים לחוג זומנו כעשרה מרצים פוטנציאלים לראיונות עם אנשי הקרן. אחד המרצים שרואיין על ידי אנשי קרן תקווה, וביקש להישאר בעילום שם, מספר שחש אי נוחות רבה. “התבקשתי ללכת לראיון ושיתפתי פעולה”, הוא מספר, “אבל זה באמת לא נראה לי... כי אני מאמין שהאקדמיה צריכה להיות גוף בלתי תלוי”. לדבריו, “אמרתי את זה לרוזנק, ששלח אותי ‏(לראיון‏), אבל הבנתי שיש מצוקה מאוד גדולה של כסף. זה לא בא מהרשויות של האוניברסיטה ואני מבין שהם מאוד לא אהבו את זה וביקשו להפסיק את זה”. המרואיינים לא היו היחידים שחשו לא בנוח. לדברי אותו מקור באוניברסיטה, “בעיני ובעיני עמיתים נוספים זהו תקדים חמור מאוד שמשקף ניסיון להשפיע לא רק על דרכי המחקר וההוראה, אלא גם על מערך המינויים בתוך האקדמיה”.

רוזנק רואה את הדברים אחרת. בשיחה עמו הוא אומר כי “לצערי הרב אנחנו נמצאים במצב שבו חוגים צריכים למצוא את הכסף בחוץ כדי להעשיר את תוכנית הלימודים. היחידים שקובעים את הפרסונות שילמדו זה החוג. לקרן תקווה לא היה בשום שלב זכות דיבור או החלטה מי ילמד. הם שאלו אותי, ‘מי היית רוצה שילמד, תן לי רשימה’”. לדבריו, הקרן ביקשה “להבין מי האנשים שאנחנו חושבים שהם האנשים שמתאימים להוראה... הם ביקשו לדבר איתם, לשמוע מי הם ולהכיר אותם... ואז הם אמרו ‘טוב, באמת בחורים מצוינים, מאוד התרשמנו. אנחנו הולכים לתת איקס כסף’. באיקס כסף הזה יכולתי לממן רק ארבעה אנשים”. לדברי רוזנק, “זה עורר מהומה על לא מאומה בתוך החוג ואז הדיקן ביקש ממני להבהיר לקרן תקווה לא לקיים יותר ראיונות, למרות שאין בזה שום פגיעה אקדמית”.

משה אידל, פרופ' אמריטוס מהאוניברסיטה העברית, חוקר בכיר במכון הרטמן וחתן פרס ישראל למחשבת ישראל, אמנם לא אוהב את המעורבות של גורמים חיצוניים באקדמיה, אבל על רקע המצב הכלכלי מבין את מצוקת החוג: “אני יכול להבין אנשים שיש להם בעיה עם זה, אבל מה האלטרנטיבה... המדינה ברחה מאחריות להוראת מחשבה יהודית... והמצב של החוג כל כך על הפנים, שזה כמו להגיד למישהו שהוא חולה סופני מדוע הוא שותה מים”.

נתן לאופר, האחראי על תוכניות קרן תקווה בישראל, שהיה בין אלו שראיינו את המרצים הפוטנציאלים, מסר בתגובה שהעביר בכתב, כי בשנים האחרונות תומכת הקרן בכמה תוכניות באוניברסיטה העברית. “במקרה של החוג למחשבת ישראל, לפני כמה שנים פנה אלינו ראש החוג שחיפש מימון לטובת כמה מרצים חיצוניים שיעשירו את ההיצע בחוג. טרם העברת המימון פגשנו מספר מועמדים להוראה בחוג על מנת ללמוד על תחומי המחקר וההוראה שלהם. התרשמנו מהקבוצה והחלטנו להעניק את המענק, תוך מתן שיקול דעת מוחלט לראש החוג בבחירת המרצים והקורסים”.

מהאוניברסיטה נמסר בתגובה כי “האוניברסיטה העברית נחשבת למוסד האקדמי המוביל בארץ בין היתר משום שאינה מתפשרת על הרמה האקדמית של מרציה וחוקריה. אלה נבחרים משיקולים מקצועיים בלבד ובאופן עצמאי ללא תלות או השפעה בגורם חיצוני. החוג למחשבת ישראל אינו שונה וכל המרצים המלמדים בו כמרצים מן החוץ נבחרו על ידי ראש החוג, כך שעקרון האוטונומיות המקצועית והאקדמית אינו מופר בשום צורה. בשנים האחרונות יש מצוקת תקנים בחוג, וקרן תקווה הסכימה לסייע במימון מספר תקנים של מרצים מן החוץ. שיתוף הפעולה בין הקרן לחוג החל לפני שנתיים ובמסגרתו מתקצבת הקרן כל שנה ארבעה תקנים.

“קרן תקווה ביקשה בתחילת ההתקשרות עמה לפני שנתיים לדעת מי המרצים שימומנו מכספה, ככל קרן אחרת המעניקה כספים, ובמסגרת הזאת אף שוחחה עם המרצים שאותם שקל החוג כמועמדים להוראה. שיחות כאלה הן דבר שכיח המאפשר ליצור זיקה אישית בין הצדדים. האוניברסיטה לא מתירה לתורמים לבחור בין המועמדים או להכתיב תנאים לבחירתם. כיוון שהשיחות בין הקרן למרצים לא התקיימו בין כותלי האוניברסיטה פנה נציג החוג לקרן, לאחר התייעצות עם דיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ’ ראובן עמיתי, ובעצה עם הרקטור היוצאת, פרופ’ שרה סטרומזה, וביקש שלא לקיים שיחות נוספות. הקרן נענתה לבקשה וזה כשנתיים היא אינה משוחחת עם המרצים או מראיינת אותם”.
-----------------------------------------------

תמיכה במכוני הימין

את קרן תקווה הקים איש העסקים והפילנתרופ היהודי־אמריקאי זלמן ברנשטיין, המייסד של קרן אבי־חי, ארגון צו פיוס ועוד, שהלך לעולמו ב–99’. יו”ר קרן תקווה הוא רוג’ר הרטוג, שעומד גם בראש קרן רוג’ר הרטוג, הקרויה על שמו. הרטוג, איש עסקים יהודי־אמריקאי שהיה בעבר אחד מהבעלים של העיתון “ניו יורק סאן”, הוא אחד התומכים העיקריים של המכון לאסטרטגיה ציונית, שבשנת 2010 פירסם טיוטת דו”ח שכותרתו “פוסט ציונות באקדמיה”. הדו”ח בחן את תוכניות הלימוד והמרצים בחוגים לסוציולוגיה באוניברסיטאות השונות. באותה השנה תרמה קרן תקווה למכון 187 אלף שקל וקרן הרטוג כ–298 אלף שקל. קרן תקווה גם תרמה באותה השנה יותר משני מיליון דולר למרכז שלם, מכון המחקר הירושלמי שנוסד ב–94’ על ידי ד”ר יורם חזוני, הנחשב למקורב לנתניהו, שזכה ערב הבחירות האחרונות לכנסת להכרה כמוסד אקדמי על ידי מליאת המועצה להשכלה גבוהה ‏(מל”ג‏). בשנים האחרונות תומך הרטוג בפרויקט החפירות בעיר דוד שבסילוואן ועל פי הדו”ח של קרן רוג’ר הרטוג, ב–2010 הוא תרם מיליון דולר לאגודת הידידים האמריקאית של עמותת אלע”ד ‏(אל עיר דוד‏). קרן הרטוג העבירה אז גם תרומה של מיליון דולר לפרויקט תגלית, 100 אלף דולר לקרן ג’ורג’ בוש וגם 5,000 דולר לקרן המרכזית לישראל, אחד הגופים המרכזיים בארה"ב המשמשים להעברת כספים לארגוני ימין בארץ. בפריימריז האחרונים לרשימת הליכוד לכנסת תרם הרטוג כ–9,000 שקל לשר האוצר יובל שטייניץ ו–5,000 דולר לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתמודד שוב על ראשות הליכוד.